141קמ״א
1 א

ספק מגורשת. עבה"ט בשם ב"ש של' א"ל למה כאן היא ס"מ ובסי' קמ"ב סי"ג אינו גט כלל כו' וע' בס' בית מאיר שתמה על הב"ש וכ' דהעיקר דגם בסי' קמ"ב שם היא ספק מגורשת ע"ש.

2 ב

ומשיגיע לידה תתגרש ודאי. הוא לשון הרמב"ם בפ"ו וכתב ה"ה דפשוט הוא ועיין ט"ז סק"ב שכ' י"ל ולי הוא תימה רבתי מה מועיל מה שמגיע לידה כיון שכבר נתבטל השליחות של שליח הבעל במה שניתק משליחותו בשעה שקיבל עליו להיות שליח האשה לקבלה דהא א"א לו להיות בפעם אחת שלוחו ושלוחה א"ו דניתק משליחות הבעל כמ"ש רש"י בהדיא וא"כ ממי תתגרש כו' וזה דומה ממ"ש למ"ש בסי' ק"מ סעיף ח' כו' עכ"ל. ועי' בת' מהרי"מ מבריסק סי' ל"ח שכ' ליישב קושיא זו בטו"ט דכאן אף דקיבל דבריה להיות ש"ק מ"מ לא ביטל לגמרי השליחות אלא הוי רק כמו ג"ד בגיטא ולאו מילתא היא ועדיין יכול להיות שליח להולכה אם רוצה ושאני התם בסי' ק"מ כיון דבתחילת שליחותו גילה לבטל שרצונו דוקא להיות ש"ק הגם דלא ביטל בפירוש שליחות הולכה של האשה מ"מ שליח להולכה בבעל תליא והבעל סמך על דברי השליח ולא עשהו כלל ש"ה כיון דחזי דרצונו דוקא בשליח קבלה אבל הכא שכבר נעשה שליח הבעל אלא שאח"כ עשהו האשה ש"ק אמרינן ג"ד לאו מלתא היא כו' ומסיים וכיון דדעת הרמב"ם ז"ל הוקבע להלכה בש"ע והאחרונים סתמו כוותיה הכי נקטינן להלכה. ויצא לנו מזה דאף אי נימא דשליח יכול לבטל שליחותו בלי ידיעת הבעל היינו אם ביטל בפירוש אבל גילוי דעתא לבד גם בשליח לאו מלתא היא (לאפוקי מדעת הרב השואל שם) עכ"ד ע"ש ועמ"ש בזה לקמן ס"ס קנ"ד בסה"ג סעיף צ"א:

3 ג

שאין האשה יכולה. עבה"ט דהריב"ש כ' דהעיקר כו' ועיין בס' גט מקושר בסג"ש אות כ' שכ' דלפום נוסחא דידן דאומר תן אותו לידה אפילו בשעת הדחק אינה יכולה לעשות שליח לקבלה דהיכא דאמר לידה ודאי איכא קפידא אפילו להפוסקים כר' חנינא כמפורש בת' הרשב"א שהביא הב"י ס"ס זה והריב"ש שלא חילק בזה לא ראה תשובת הרשב"א וא"כ הרב ב"ש נתן מכשול למעיינים כמה שהביא להלכה דברי הריב"ש דהא לפי נוסח דידן שאומר לידה הוי קפידא לכ"ע וא"א שיקבל שלוחה מיד שליח בעלה אם לא שפירש הבעל לידה או ליד שלוחה וגם היא נתנה רשות לשלוחה לקבל מיד הבעל או שלוחו אבל בלא"ה אפילו בדיעבד יש להחמיר ע"ש:

4 ד

קטנה כו' עי' בס' שעה"מ פ"ב מה"ג דין י"ח מ"ש בזה:

5 ה

לקבל גיטה. עבה"ט וע' לקמן ס"ס קנ"ד בסה"ג סעיף צ"ו ומ"ש שם:

6 ו

ה"ז ספק מגורשת. ומסיים הרמב"ם שאין השליח נאמן להתיר ערוה אע"פ שהוא עד אחד אלא מפני כתב העדים שחתמו שהן כנחקרה עדותן עד שיהא שם מערער כמו שבארנו. ואם היו שם שני עדים שיעידו שגט זה הבעל נתנו לשליח לגרש בו הרי זו מגורשת ע"כ. וכתב על זה בספר בית מאיר וז"ל נשמע מזה שגט בלא עדים חתומים עליו הבא ממקום למקום אי אפשר זולת בעידי קבלה מיד הבעל וזה ברור אף לר' אלעזר. ואפילו ירצה השליח לו' בפ"נ לא מהני כיון דלא שייך עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה כו' ויש לתמוה על התוי"ט פ"א מ"ג המביא גט ואינו יכול לו' בפ"נ ובפ"נ אם יש עליו עדים יתקיים בחותמיו. כתב אם יש כו' דקיי"ל עדי מסירה כרתי נראה דקשה לו מה זה לשון אם דמשמע דאפשר בלא עדים הא לר"מ לא סגי בלאו הכי ופירש דקיי"ל כר"א והוא תימה דמשמע הא יכול לומר בפ"נ כשר אף אם אין עליו עדים וזה בלתי אפשר אף לר"א זולת ע"י עדי קבלה מן הבעל ואז א"צ לכלום (כבסי' קמ"ב סי"ב) אמנם מדברי הר"ן שם נראה שמפרש אם יש עליו עדים היינו עדי קיום כו' עכ"ד. וקצרה דעתי מהבין דבריו מ"ש ואפילו ירצה השליח לומר בפ"נ כו' וכן חזר ושנה לשון זה עוד בתמיהתו על התוי"ט וכ' משמע הא יכול לומר בפ"נ כו' ולא ידעתי איך שייך לומר שהשליח יכול לומר בפ"נ כיון שאין עדים חתומים בו איך יאמר ובפני נחתם והרי מבואר במשנה פ"ב ובש"ע סי' קמ"ב סי"ו דאם אמר בפני נכתב ולא אמר בפני נחתם אינו כלום וצ"ע. ובחידושי כתבתי בזה קצת ישוב לדברי התוי"ט הנ"ל:

7 ז

אבל במסוכן כו'. עיין בס' יד המלך פ"ב מהל' גירושין דין י"ב שכתב דמסתימת לשון הרמב"ם וכל הפוסקים משמע דא"צ שיתנו לה דוקא בעודו חולה אלא אפילו אם טרם שנתנו לה חזר לאיתנו רק שבכל זאת החריש ולא ביטל השליחות יכולים ליתן לה הגט דהעיקר הוא בעת אמירה ואם היה אז מסוכן אזי אמרינן לדעתו שכוונתו הי' לכתוב וליתן והוי כמו עשאם בפירוש שלוחים לכתוב וליתן וכל כמה דלא ביטל שליחותם כותבים ונותנין לה ע"ש:

8 ח

הרי אלו יכתבו. עיין בס' תו"ג דג"כ יחתמו כדמשמע לקמן סעיף כ' ע"ש:

9 ט

והרג עצמו מיד. כ' בס' תו"ג נראה דשיעור לאלתר הנא' בירושלמי היינו כדי שיעור כתיבת הגט ונתינתו דהא בדעתי הי' שע"י הנפילה ימות מיד ורצה לגרשה ע"כ כוונתו היתה שיכתבו ויתנו קודם הנפילה והי' דעתו לעכב הנפילה עד שיעור כתיבה ונתינה. ואפילו ירד מהגג אחר שאמר כתבו וחזר ועלה להפיל עצמו או המית עצמו במיתה אחרת הדין כך עכ"ל:

10 י

ואם לא נפל לאלתר. עב"ש ס"ק כ"ד ועיין בתשו' נו"ב ר"ס מ"ד מ"ש בזה:

11 יא

אלא לפי שכתוב בה כו'. עיין מהריב"ל סי' א' כלל ד' סימן כ"ב שמדייק מזה דלזה השטר הרשאה הכרחי ובדבורו אינו נאמן ולפ"ז ה"ה אם ההרשאה אינה מקויימת אינו נאמן כו' וצריך שטר הרשאה שיכירו חתימת העדים כו' ע"ש ועיין בס' ב"מ שכ' עליו המעיין בתשו' הרשב"ץ ימצא מקום להקל אם ההרשאה מעשה ב"ד כנהוג. גם דיוקו דמהריב"ל מלשון הר"פ והש"ע כאן יש לדחות דאף דמשמע דבדבורו אינו נאמן מ"מ כשיש בידו הרשאה ונזכר בתוכה רשות זה כבר יש חזקה דעדים החתומים כו' ונאמן שוב לקיימו כדכתב הרא"ש ז"ל ובפרט לדידן שכבר הענין מתוקן הכי בכל השטרות הרוב מסייע לו וע' סעיף ל"ח וצ"ע עכ"ד. ועיין בספר גט מקושר בסג"ש אות ך' חולק לגמרי על מהריב"ל הנ"ל וכתב ולפע"ד פשוט אם נאמן על עיקר הגט והשליחות וסמכינן עליו שהגט מקויים כ"ש שיש להאמין על הרשות לעשות שליח כו' ומ"ש שתקנו הרשאה לפי שכתוב בה שנותן הבעל רשות כו' היינו משום דלפעמים לא רמיא עלי' דשליח לזכור שזכר לו בפירוש הרשות לעשות שליח אחר וכשיש עמו הרשאה יוכל לסמוך על זה כו' ע"ש:

12 יב

ולכן אם נאבד כו'. עיין בתשובת חמדת שלמה סי' ע"ו אודות הגט עוזב דת שהביא השליח בלי הרשאה וכתב דיש לפקפק טובא דבעוזבים דת היוצא מן הכלל שיש להם דין להכעיס (כמ"ש התוס' פא"מ דף כ"ו ע"ב ד"ה אני שונה) איכא למיחש שמסר לו גט פסול כו' ע"ש:

13 יג

אבל לכתחלה כו'. עיין בתשובת ב"ח החדשות סימן פ"ז כ' וז"ל ע"ד קיום הרשאה שנתקיים ב' פעמים משום שנכתבה סמוך לערב ומחמת הנתינה נכתב בו בשלשה ועשרים לירח ודילג תיבת יום הגם דאין בזה חשש לפסלו דליכא כאן למטעי בשום דבר אחר כו' עכ"פ אין ראוי להוציאה מתחת ידינו בחסרון זה והסכמנו לתקנה ולקיימה שנית ע"י העדים החתומים בהרשאה כבר וע"פ הב"ד החתומים בהנפק ולא רצינו לכתוב הרשאה אחרת כיון שעבר יומו והיינו צריכין לשנות מנוסח הרשאות עכ"ל ע"ש. וכוונתו דא"כ הי' צריך לכתוב בו שני זמנים א' זמן מסירת הגט לשליח וב' זמן חתימת הרשאה ואין נכון לשנות נוסח הקדמונים וכמ"ש בד"מ ס"ק ט"ו מעשה בעדים שחתמו על הגט חתמו גם כן על ההרשאה והצריך מהרי"ק לכתוב אחר ועדים אחרים על ההרשאה כי לא רצה לשנות לשון הרשאה ע"ש והיינו משום דל' כל הרשאות ועדיו החתומים בו פב"פ ופב"פ וכאן הי' כתוב ועדיו החתומים בו הם החתומים למטה. מיהו פשוט דאם אין פנאי לכתוב ביומו יכולים לכתוב למחר ואין עיכוב בזה. ועמ"ש בביאור סדר גיטין בשג"ש אות נ"ב:

14 יד

נתבטל כל השליחות עב"ש ס"ק ל"ה ועיין בס' תו"ג מ"ש בכוונתו. ובסוף כתב דמ"ש הג"ש דמהני כשמביא הרשאה אחרת היינו שממנה אותו הבעל מחדש להיות שליח לפני עדים כשרים (ע' בס"ק שאחר זה) אי נמי שמביא מעשה ב"ד שנעשה שליח לפני ב"ד ג"כ מהני דאין הב"ד נפסלין ע"י צירוף קא"פ כמו שהארכתי במקום אחר עכ"ל והיא בספרו נה"מ סימן ל"ו ועמ"ש לקמן סי' קס"ט ס"ב ס"ק ג':

15 טו

כל השליחות. עבה"ט שכ' והגט פסול ד"מ ובב"ש מסיים אפשר משום דמוכח דמסדרי גט היו ע"ה מש"ה פסול הגט כמ"ש לקמן עכ"ל ועיין בס' גט מקושר בסג"ש אות ה' שכ' עליו ואינו נראה דמי לא עסקינן שנתברר הפסול אח"כ שנודע עליהם גניבה או שאר פסול או קורבא אלא נראה דס"ל כיון דהרשאה כראשונה היתה פסולה צריך להמנות השליח מחדש בפני עדים כשרים וכיון שהשליח במקום האשה ס"ל דאין ממנין שליח בכתב כנזכר בסעיף ל"ה אבל אם מחזיר השליח הגט לבעל שפיר הי' יכול למנותו מחדש אלא דלפ"ז ה"ל מוקדם ובגט מוקדם מחמרינן שלא לשלחו אף ע"י שליח כמ"ש רמ"א בסי' קכ"ז ס"ה ואין לומר אכתי משכחת לה שהיו עוד עדים בשעת מינוי השליחות והם היוו כשרים י"ל דלא מכשרינן לי' על ידם דשמא כיוונו להעיד ג"כ ונתבטל גם צירופן ולכן הוא פסול בכל גווני אמנם אם הוא במקום קרוב שאפשר (באותו יום) להחזירו לבעל ושיחזור וימנה אותו ויתן לו הרשאה בעדים כשרים יש להכשיר בודאי כיון שלא נעשה מוקדם בחזרתו ליד הבעל כן נ"ל עכ"ל. וע' בס"ק שלפני זה:

16 טז

חתימה אחת סגי. עבה"ט ובב"ש כתב הטעם דסומכין אהא דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה כו' ועיין בס' תו"ג שכ' ואין זה עיקר דהא לא סמכינן ע"ז בשליח שלא אמר בפ"נ ופסלי' ליה רק עיקר הטעם מבואר בתשו' הר"ש בן הרשב"ץ שהביא הב"י בסי' ל"ה שסומכין על הנך פוסקים דס"ל דקיום ב"ד א"צ קיום עכ"ל. ולפ"ז באינו מקויים כלל אפשר דאין להקל אם אינו שעת הדחק:

17 יז

להצריך לדקדק עבה"ט ועיין בזה בתשובת הראנ"ח ח"א סי' מ"ז ובתשובת מהרי"ט חה"מ סי' מ"א ובע"ל פ"ו מה"ג דין ג' באורך ועיין בתשו' ברית אברהם סי' קי"ח שהאריך הרבה בזה:

18 יח

וצריך שיהיו ב"א ידועים. כתב בס' ב"מ לענ"ד זה דוקא לפי המבואר סעי' כ"ט שב"ד שבמקום הנתינה עושים לה מעשה ב"ד שנתגרשה לפניהם לחלוטין אז האי צריך הוא לעכובא אבל אם בשעת הנתינה לא יעשו מעשה בית דין אלא הש"ק יביא הגט אצל הב"ד שבמקום האשה והם כשיכירו כתב עדות שבידו שקיבל הגט לפני עדים כראוי ואף תביא העדי שליחות לפניהם אז הב"ד שבמקומה יתירוה ויכתבו לה מעשה ב"ד אם כן האי צריך אינו אלא אזהרה לכתחילה כמבואר סעי' ח' בהגה כו' ע"ש:

19 יט

נוסח שטר ש"ק. כתב בס' ב"מ לע"ד ראוי נמי להזכיר בשטר ש"ק והכרנו שהאשה גדולה בשנים ובסימנים כי עיקר שליחו' תלוי בזה:

20 כ

ואם אין הנשי' יודעות. ע' בתשו' בית אפרים חאה"ע סי' ק"ל בד"ה איברא שהגיה שצ"ל ואם אין השנים ידועים וע"ש מ"ש בזה וע"ל סימן קס"ט סי"א:

21 כא

ונוסח הגט שנותנים לו כו' כ' בספר בית מאיר ע"כ צ"ל דכוונתו נוסח שיאמר בשעה שניתן לו הגט אבל נוסח הגט עצמו לא ישונה כמבואר בפסקי מהרא"י סי' מ"ו באין ספק וגם בטור לא נזכר מידי ע"ש:

22 כב

שלא לגרש ע"י ש"ק עבה"ט מ"ש ומעשה הי' כו' והתיר שהאשה תעשה ש"ק במקום שהוא בעת חכימתו כו' הנה זה המעשה מבואר באריכות בתשו' הב"ח סימן ק"א. ושם בסוף התשובה הביא עוד תקנה בשם חכמי צרפת שהאשה תוכל למנות שליח קבלה במקומה רק יתלוו עם השליח שני עדים למקום הב"ד של הבעל להעיד על מינוי השליחות בב"ד ע"ש. ועיין בתשובת שובת ציון סי' פ"ו שנשאל על שאלה כזו ממש והביא שם דהגאון מפ"ב (רבי משה סופר זצ"ל) פקפק בדבר זה שלא תעשה האשה ש"ק במקומה ויתלוו עמו שני עדים כמו שהביא הב"ח שם ואין תקנה להאשה כ"א שתלך להעיר אשר שם הבעל ותעשה ש"ק שם בעת שהבעל בחלימתו ולא סגי בלא"ה כי יש לחוש פן בשעה שתמנה השליח קבלה יהי' הבעל בשטותו ואינו ראוי ליתן גט ובטל השליחות מטעם כל מלתא דלא מצי למיעבד השתא לא משוי שליח כמבואר בנזיר דף י"ב וכן מבואר בהגהת מל"מ פ"ו מה"ג הלכה ג' שחכמי קוסטאנטינא הסכימו להורות באשה שנשתטית שאין רשאי הבעל לצוות לסופר שיכתוב ולעדים שיחתמו ויתנו לה כשתשתפה משום מלתא דלא מצי למיעבד השתא כו' (עמ"ש לעיל סי' א' ס"ק ט"ז ובס"ס קכ"ט בש"נ אות ד') ומזה יצא הגאון הנ"ל לדון גם בשליח קבלה שאין האשה מצות לעשות שליח בשעה שאינו מבורר שהבעל חלים ומסתייע ג"כ מלשון הב"ש הנ"ל (שהועתק בבה"ט) שהביא דברי הב"ח שהתיר שהאשה תעשה ש"ק בעת חלימתו כו' ומשמעות לשונו שצריכה לעשותו בעת חלימתו דוקא והיינו משום דכ"מ דלא מצי למיעבד השתא כו' והרב המחבר ז"ל האריך לברר דאין בזה מיחוש כלל דהרי בדברי הב"ח בתשובה שם מפורש שהשאל' הי' שהאשה תעשה ש"ק בב"ד שרגיל הבעל לבא שם חבל בשעת עשיית שליח אין הבעל שם ואינו מבורר אם הוא באותה שעה חלים או שוטה וע"ז השיב להתיר לעשות כן ואין בזה לחוש להגדר שהביא הטור בשם הר"פ שלא לעשות ש"ק בזה"ז ולבסוף הביא התקנה דחכמי צרפת הנ"ל ולא הזכיר שום דבר מזה שצריך להיות מינוי השליחות מהאשה דוקא בשעה שהבעל חלים מזה נראה שלא חש לזה כלל וגם הב"ש שהביא דבריו נראה שלא חש לזה כלל ומ"ש שהתיר לעשות ש"ק במקום שהוא בעת חלימתו אין זה קאי על עשיית השליח שיהי' בעת חלימתו אלא הכוונה במקום שיהי' הבעל בעת חלימתו אשר שם עתיד ליתן הגט בב"ד ההוא כו' ובגוף הדבר למה לא חששו להא דכ"מ דלא מצי עביד השתא כו' י"ל דע"כ לא אמר כן דלא מצי למיעבד שליח במילתא דלא מצי עביד השתא אלא בדבר שאינו רגיל להשתנות וליכא מציאות למיעבד השתא כגון בהא דאמר רבא בנזיר שם בהי' לה אחות ונתגרשה לאחר מכאן דבשעה שאמר לשלוחו צא וקדש לי אשה היתה זו א"א ולא היתה עומדת להתגרש דסתם אשה לאו לגירושין עומדת כדאי' בזבחים דף ב' ולא הו' מציאות כלל שתתקדש לאיש אמר כו' וכן בפסק דחכמי קוסטאנטינא שהובא בהגהת מל"מ הנ"ל לא מיחשב מציאות שהאשה תשתפה כיון שהיא בחזקת שוטה מוקמינן לה אחזקתה משא"כ בנ"ד שהבעל מוחזק להיות ע"ח וע"ש ורגיל הוא להשתנות משטותו לחלימתו כו' ולבד זה נראה ברור דבשליח קבלה אשר האשה עושה השליח בזה לא שייך כלל הך דינא דכ"מ דלא מ"ע השתא ואין זה דומה לשאר שליחות שנעש' מהמשלח לפעול פעולה ברצון ובמחשבה על אדם אחר או על חפץ אחר כגון בשליח לקדש אשה השליח פועל על האשה שתהי' מקודשת להמשלח ותהי' אסור' לעלמא וכן בשליח להפר נדרי אשת המשלח הוא פועל על האש' להפר נדריה וכן' באשה האומרת לחברת' לושי קמח והפרישי חלה השליח פועל על העיסה להתיר וגם על החלה לאסור לזרים וכן בעל שעושה שליח להוליך גט לאשתו המובא בהגהת מל"מ הנ"ל בכל אלה צריך המשלח למסור כחו להשליח לעשות הפעולה בפועל היוצא לשלישי והשליחות מתייחס בפעולה לזה שנשלח אליו בזה אמרינן שאין ביד אדם למסור כחו לשלוחו בשעה שהוא בעצמו אין בידו לעשות זה והוי כמו מקנה דבר שאינו ברשותו משא"כ באשה שעושה ש"ק אין בשליחות הזה לפעול פעולה על הבעל דהא הבעל יכול לגרשה בע"כ והשליחות הוא רק הסכמה שתהא יד השליח כידה בזה לא שייך לומר כ"מ דלא מ"ע השתא לא משוי שליח כי האשה אינה צריכה לעשות שום דבר לגירושין כו' והאריך שם לתבוע מסמורת בסברא זו ומסיים ומעתה קמה וגם נצבה הוראת הב"ח והב"ש באיש שהוא ע"ח וע"ש האשה יכולה לעשות ש"ק שיקבל הגט מבעל' בעת שיהי' חלים אף שבשעה שנעשה ש"ק הי' הבעל בשטותו ולא הי' ראוי ליתן גט וכדאי הם תרי עמודי הוראה הב"ח והב"ש לסמוך עליהם ובפרט שהדבר מוכח בש"ס ולא מצינו חולק בפוסקים על דין זה עכ"ד ועיין עוד בס' דורש לציון דרוש י"ג מענין זה וגם בס' גט מקושר בסג"ש אות ס"א:

23 כג

בנוסח הרשאת שליח. עבה"ט והוא מדברי הב"ש. ומ"ש וכותבין פיך כפי ואם לא כתב הכי לא יתן לה (והוא מתשובת מהר"ם מינץ סי' קי"ד) עיין בס' גט מקושר בסג"ש אות כ' שתמה עליו בזה ומסיק שאין מקום להחמיר בזה היכא דאי אפשר בקל להשיג גט אמר ע"ש ועמ"ש לקמן ס"ס קנ"ד בסה"ג ס"ל ס"ק כ' בשם תשובת שב יעקב. ומ"ש וכינוי שליח אין כותבין עיין בתשו' ב"ח החדשית ס"ס צ"ב שכ' א"ל וגם כינוי השליח כתבתי בהרשאה אע"ג דבכתבי מהרי"א נמצא דאין צורך מ"מ נראה טוב לכתוב גם הכינויים וכן ראיתי בהרשאה הנשלח ממצרים עכ"ל וע' בהגה ב' וע' בתשו' עה"ג סי' מ"ג כתכ ג"כ דאנו נוהגין לכתוב אף כינוי השליח ומכ"ש שיש לכתוב כהן או לוי ע"ש עוד:

24 כד

או ביד שלוחה. לכאורה צ"ע דהא לעיל ס"א הביא המחבר י"א שאין האשה יכולה לעשות שליח לקבל מיד שליח בעלה אך באמת לק"מ לפי המבואר בב"ש שם סק"ד ע"ש וע' בס' בית מאיר ובס' גט מקושר בס"ג שני אות כ' מ"ש בזה:

25 כה

או ביד שליח שלוחה. עיין בס' גט מקושר שם שכ' דטעות הדפיס הוא דהא לקמן סעי' מ"ג הביא בקמייתא דאין שליח קבלה יכול למנות שליח אפילו נאנס ואפילו נתנה לו רשות משום דהוי מילי כו' וכן בסה"ג סעי' ל' לא נזכר רק ליד שלוחה ולא נזכר שם שליח שלוחה ע"ש:

26 כו

תנאי בגט מזכירו כאן. עי' בתשו' הרדב"ז ח"א סי' ש' בגט שנמסר לשליח הולכה ונכתב שטר השליחות כהוגן אבל התנאי שתמתין ג' שנים לא נזכר בשטר השליחות כלל אלא על פה והשליח הוא אחי המתגרשת ויש לחוש שמא יתננו לה בלא תנאי ותנשא בו ונמצא בניה ממזרים מה תקנה יעשו לזה. והשיב ודאי טעות היה כי היה צריך לכתוב התנאי בשטר השליחות אבל כיון שלא נכתב לית לן בה ויש תקנה שיאמר השליח התנאי עתה בפנינו ויכתבו מעשה ב"ד אחורי שטר השליחות בעצמו איך השליחות הנכתב מעבר הלז הודה השליח הנז' שהיה על תנאי כך וכך אע"פ שלא נכתב בשטר השליחות. והשתא ליכא למיחש למידי כי הב"ד אשר ינתן הגט בפניהם בודאי יראו מה שכתוב באחורי השטר ולשמא יגוז ליכא למיחש שיגוז גם שטר השליחות ולשמא ימחוק ליכא למיחש דמרתת פן יפסלו עי"ז את שטר השליחות ולשמא יעתיק שטר השליחית ולא יעתיק מה שאחורי הדף ליכא למיחש שהעדים אשר יעתיקו השטר לא יתרצו להעתיק אלא הכל או לא יעתיקו כלל ולרשיעי לא חיישי' הלכך אם יכתבו מעשה ב"ד אחורי השטר אין כאן בית מיחוש כלל ע"ש:

27 כז

שמביא הרשאה כו'. עי' בתשו' בגדי כהונה סי' כ"ו אודות שליח הולכה שהביא גט עם הרשאה וכתוב בהרשאה ועדיו החתומים בו. עדים אחרים לא אותן החתומים על הגט רק שמות עדי הרשאה. וזאת ידוע בבירור שמסדרי הגט הם חתומים בקיום הרשאה. וכתב אין אני מכניס א"ע להתיר בזה ואף שמצאתי בתשובת ראלב"ח בספר מים עמוקים סי' ל"א שהביא בשם יש מי שכתב להכשיר בכהאי גוונא שאפשר לומר דהרשאה אינה סותרת לשליח והשליח הזה נעשה שליח גם על גט אחר שהיו עדיו כמ"ש בשטר הרשאה הזה כו' י"ל דמשם אין ראיה חדא דנראה דהיש מי שכתב זה הוא מהר"ם פדוא ושם משמע דהשליח הנ"ל אשר היה בידו הרשאה המכחשת לא היה כאן שכבר עשה השליח הראשון שליח שני אבל היכא דהשליח בפנינו ואמר שלא נעשה שליח על גט אחר רק על זה שבידו וזה הרשאתו בודאי הוא מוכחש מעידי הרשאה ובטל השליחות וכדאי' בת' הר"ם שהביא ב"י שמתחילה רצה להכשירו ואח"כ קרא להשליח ושאל לו ואמר להד"מ ופסל ליה. ועוד דהאי הכשר שכ' הראלב"ח ומהרמ"פ הנ"ל שייך באם נכתב בהרשאה עדים אחרים לא כשמות עידי הגט וגם לא כשמות עדי הרשאה אבל אם נכתב שמות עדי הרשאה יותר נראה דהב"ד טעו בפירוש ועדיו החתומים בו שהיו סבורים דקאי על הרשאה וא"כ בטל השליחות והגט דמוכח שהב"ד היו עמי הארץ. אם לא שנאמר דהב"ד לא הרגישו בטעות משום שלא קראו את הרשאה כדאי' בכתובות דף ק"ט הדיינים חותמין אע"פ שלא קראוהו ואי נימא כך מ"מ השליחות עכ"פ בטל (כפי הנראה צ"ל ההרשא' עכ"פ בטילה. וע"ל ס"ק ט"ו) וצריך הרשאה אחרת אך אין דעתי מסכמת לסמוך ע"ז להתיר השליחות והגט כי מרש"י בב"ב דף נ"ב ד"ה ראיה מוכח דמ"מ אורחא דמלתא למיקרי ע"ש ואנכי מיראי הוראה בענין כזה עכ"ד ע"ש: וע' בתשו' צמח צדק סי' ק"י שנשאל ג"כ על שאלה כזו ממש מחתנו הגאון בעל עה"ג (אלא שבעובדא דידיה לא היה ידוע בבירור שהחתומים בקיום הרשאה הם היו מסדרי הגט) והשיב ע"ז באריכות והעלה דאין לפסול הגט בשביל כן ומטעם הנ"ל דתלינן בטעות הסופר והא דלא הרגישו הב"ד בהטעות הוא מחמת שלא קראו את ההרשא' כדאי' בכתובות דף ק"ט כו' ועוד דאפי' את"ל דמסתמא היו קוראים את ההרשא' וטעו גם המה מ"מ מאן לימא לן דאותו ב"ד היו המסדרים את הגט דהא לא צריכין ב"ד לסידור הגט מן הבעל לשליח הולכה ואפשר דהרב שהי' מסדר הגט הוא בקי ויודע בטיב גיטין אלא שאותן ג' שקיימו חתימות עידי הרשא' לא היו בקיאין בו' ע"ש (וע' בזה בתשו' עה"ג סי' ל"ח עש"ה) . ועיין בס' ישועות יעקב ס"ק י"ב שגם לפניו בא מעשה כזה והאריך בזה ומסיק דאם ידוע מי היו המסדרים שהם בקיאים רק שטעות נזדמן לפניהם אין כאן מיחוש כל כך ביחוד במקום עיגון ע"ש:

28 כח

וכן כיוצא בזה. עיין בתשו' שיבת ציון סי' צ"א בדבר הגט שנשלח לעיר אחת ונמצא בו ג' ריעותות והאריך שם דמצד הריעותות יש להקל בדיעבד אך מאחר שנמצא ג' ריעיתות יש לחוש פן לא ידע זה המסדר בטיב גיטין אכן אם מכירין את הרב המסדר והוא מוחזק לן שבקי בדיני גיטין והריעותות הנ"ל נעשו ע"פ מקרה אז יש להקל ע"ש. וע' בתשו' אא"ז פנ"מ ח"ג סי' מ"ז במעשה כיוצא בזה ורצה ג"כ לפסול הגט מצד שלא הרגישו מסדרי הגט בהריעותות ויש לחוש שהמה עמי הארץ כנזכר בסי' קמ"א ס"ל כו' ושוב כתב דנראה ברור דהתם מיירי שטעו בדבר שמפורסם לפסול משא"כ כאן י"ל שלא דקדקו ביו"ד יתירה הנכתב בצביתי וכן בווי"ן ארוכין כו' ע"ש ועמ"ל לקמן סי' קמ"ב ס"ט ס"ק י"ז:

29 כט

והקרובים. עיין בתשו' נו"ב תניינא סי' קכ"ח שכ' דנוגע כשר להעיד בפ"נ ובפנ"ח ואף להעיד לאשה שמת בעלה הארכתי בחיבורי נו"ב סי' כ"ז להכשיר הנוגע רק שסיימתי שם שאף שאנו דנין לא נעביד עובדא כיון שמהריב"ל סי' י"ח ומ"ב סי' ל"ח מחמירין ואח"כ סי' כ"ט הוספתי ראיות להתיר (הובא אצלינו בסי' י"ז ס"ג ס"ק י"ט) וכ"ז להעיד לאשה שמת בעלה שזו מה"ת צריכה עדות גמור וחכמים הוא שהקילו בה אבל להביא גט לאשה ולומר בפ"נ ובפנ"ח אשר מדאורייתא א"צ עדות כלל כי עדים החתומים על השטר כו' בזו ודאי נוגע כשר ודלא ככנה"ג בסי' קמ"א בהגהת הטור אות כ"ז. ואל תשיבני מתוס' גיטין דף ט"ו בשם הירוש' דשם בדברי עדותו הוא נוגע אבל הטעם חוץ לאמירת עדותו אינו מזיק ובספר פ"י שם חילק באופן אחר וגם מדבריו מבואר דלא שייך למפסל משום נוגע ומ"מ במקום שאפשר בקל לקיים הרשאה יש לקיים אבל אם אינו בנקל לקיים אין לפסול זה השליח הנוגע כי הוא נגד האמת עכ"ד ע"ש וע' בס"ק שאח"ז:

30 ל

בעבירה מדברי תורה. עיין בתשי' ברית אברהם סי' קכ"ה אות ו' אודות השליח שבבואו למקום האשה לא רצה למסור הגט בעד סך ששה זהו' שהבטיח לו המגרש עד שהאש' תשלם לו יותר והתפשרו בסך ט"ו זהו' ומסר הגט. וכתב דיש לדון לפסול הגט לפ"מ דנסתפק בתשו' מהריב"ל ח"א כלל ג' בנוטל שכר להעיד אי פסיל מדאורייתא משום נגיעה או רק פסול מדרבנן ובתירוץ הב' שם העלה דנוטל שכר יותר מהראוי הוי פסול ד"ת וא"כ לדעתי נראה הא דשליח נוטל שכר אף דצריך להעיד בפ"נ ובפ"נ העיקר מה שאנו סומכים להקל בזה הוא ע"ד ת' הרשב"א שהובא ברמ"א ח"מ סי' כ"ד סי"ח דאם מתחילה נוטל שכר לילך להעיד מותר וכן מבואר במהריב"ל ח"ד סי' כ' בשם ת' הרשב"א דשליח שהתנה מתחילה על שכירתו יוכל להעיד בפ"נ ובפ"נ וא"כ בנ"ד שכבר הלך השליח למקום האשה וטרח ונטל שכר טרחתו מן הבעל ששה זהו' והוא מקום קרוב ואז חל עליו החיוב למסור הגט ולהעיד בפ"נ ובפ"נ ומה שנוטל שכר יותר מן האשה הוא נוטל יותר מהראוי כו' וכבר כתב בש"ע סי' קמ"א סל"ג דפסולים ד"ת פסול להביא גט כו' והאריך עוד בזה והביא דבתשו' קול בן לוי ס"ה כתב גם כן בזה בעובדא דידי' שהשליח לא רצה עד שיותן לו השכר וצירף להקל משום שלפ"ד השליח התנה על השכירות הזה קודם שנתמנה וע"פ דברי ת' הרשב"א הנ"ל. משא"כ בנ"ד שהשליח לא רצה עד שיוסיפו לו והגם די"ל דהטעם שנוהגים היתר בשליח היא מטעם שכתב הרמ"א בסימן ק"ל סכ"א בעדים משום דאסורים לישא המגורשת אך מדברי הש"ך סי' ל"ד ס"ק י"ח משמע דאין לסמוך ע"ז לחוד רק דעיקר הטעם משום דמתנין מתחילה ומכ"ש בנ"ד דהשליח קיבל על עצמו בעד שכירתו שהבטיח לו הבעל גם איסור נשואי המגורשת כמבואר בסדר גיטין ואח"כ חזר ולא רצה ליתן הגט עד שישלמו לו סך רב ונראה בעליל שלא היה אך להעיד ולא משום דחזר ולא רצה לאסור על עצמו המגורשת בודאי יש מקום לדון לפסול הגט עש"ב. מיהו כל עיקר ספיקו לא שייך אלא לדעת מהריב"ל משא"כ לדעת הנו"ב תניינא סי' קכ"ח שהבאתי בס"ק הקודם דנוגע כשר להעיד בפ"נ ובפ"נ לית כאן שום ספיקא דודאי הגט כשר. שוב ראיתי בתשו' מהרי"מ מפריסק סי' ל"ו נשאל על נדון כזה שהשליח לא רצה ליתן הגט עד שיתנו לו סך שלשי' רו"כ ונתפשרו עמו שאם יצא הגט בהכשר יתנו לו עשרים רו"כ ונסתפק השואל מצד דהשליח נוגע בעדות. והביא שם דברי הנוב"ת הנ"ל שדעתו בפשיטות להכשיר בגט אשה היכא דהשליח נוגע בדבר והוא ז"ל כתב עליו דאין ראיותיו ברורים והאריך בזה ומסיק דמ"מ יש לסמוך על הנו"ב ז"ל במקום עיגון ואם יסכים עוד גדול אחד אהי' סניף להתיר ע"ש ועיין בתשו' רע"ק איגר ז"ל סי' רכ"ב:

31 לא

ויש פוסלים. עיין בתשו' גאוני בתראי סי' מ"ד דבמקום עיגון שא"א להשתדל גט אחר אפשר לסמוך אדיעה ראשונה ולהכשיר ע"י קיום ואפי' אפשר להשיג גט אחר רק שהבעל מבקש ממון הרבה יותר מהשיעור גם זה מקרי שעת הדחק וכמ"ש בכמה דוכתי אטו תרקבי דדינרי כו' ומ"מ אין להקל רק מהסכמת גדולי הדור (וכן הוא דעת אא"ז בתשו' פמ"א ח"ב ס"ס ס"ט וסימן ע"א דבמקום עיגון יש לסמוך על דיעה ראשונה ע"ש באורך) . וכ' עוד והנה אם יסכימו משום עיגונא להקל ולסמוך על קיום הגט בחותמיו יש לנו לדון איך יהיה הקיום כי נראה שנוסח שליחות שלנו אינו מספיק לחשבו לגט מקויים וכמ"ש הריב"ש סימן שי"ח (הובא לקמן סי' קמ"כ ס"א בהגה יעב"ש ס"ק מ"ד) וגם אין ראוי לקיימו כדרך שאר שטרות שהב"ד כותבין תחת חתימת העדים במותב תלתא כו' דאין ראוי להוסיף ולכתוב בגט שום דבר יותר ממה שתקנו בכל הגיטין ויש לחוש בזה לשינוי מטבע בגיטין. ואין לומר שכיון שקיים הגט מועיל אפי' אחר הנתינה א"כ נוכל ליתן מקודם בלא קיום ולקיימו אח"כ ואז יכולין שפיר לכתוב הקיום בגט עצמו דאחר נתינה אין חשש שינוי מטבע דנראה דדוקא בדיעבד אם כבר ניתן הגט לידה יכולין לקיימו אח"כ אבל לכתחילה בודאי צריכין לתקן ולקיים הגט קודם נתינה. ונראה שיש לקיימו ע"י סימנים דהיינו שיכתבו איזה שינוי שנמצא בגט או שינוי אותיות או תיבה או נקב בצד אות פ' או סימן בראשי ד' שיטות כו' ולפ"ז צריכין לשליח הגט למקום שהעדים שם כדי לקיימו בחתימתן שם דהיינו שהעדים עצמם החתומין על הגט או שאר עדים המכירין חתימתן יעידו לפני ב"ד של שלשה על חתימת העדים שבזה הגט והב"ד יכתבו הקיום בשטר בפני עצמו איך שאותן העדים החתומין על הגט שסימניו כך וזמנו ושמות איש ואשה כך ושנכתב באותו מקום נתקיימו אותן חתימות לפנינו כו' עכ"ד ע"ש ועיין בתשו' מהר"ם לובלין ס"ס כ"ה:

32 לב

ודין עוזב דת. עב"ש ס"ק מ"ז וע' בזה במג"א סימן קפ"ט סק"א ובאבן העוזר שם ועיין בס' גט מקושר בסג"ר אות ז' באריכות. ומ"ש הבה"ט ס"ק כ"ז החשוד על העריות כו' עיין בזה לעיל סימן מ"ב ס"ה בהגה ובח"מ וב"ש שם ועיין בתשו' אא"ז פמ"א ח"ב סימן ע' וע"א מענין זה ועמ"ש לקמן ס"ס קנ"ד בסה"ג ס"ב ס"ק ד':

33 לג

כשרים. עב"ש שכ' כאן א"צ תחלה וסוף בכשרות דהא הם כשרים לשליחות כו' ועמ"ש בפ"ת לח"מ סימן ל"ד סי"ט בד"ה לכשרותו ובס"ס ל"ז ע"ש. ועיין בס' גט מקושר בס"ג שני אות ו' שכ' דבזה צריכים לומר בפ"נ ובפ"נ אף אם הם שנים שהביאוהו דלא אמרינן ששנים שהביאו א"צ לומר ב"ו"נ ובפ"נ אלא היכא שהם כשרים להעיד כדלקמן סי' קמ"ב סי"ח וכאן אין להם דין עדות דבעינן תחילתו וסופו בכשרות ע"ש. ועמ"ש לקמן סי' קמ"ב סי"א ס"ק י"ט:

34 לד

ומינה הבעל בכתבו. כתב בספר בית מאיר וז"ל לדעת יש אומרים דלעיל סעיף י"א איירי בעושה השליח ישראל לפני עדים. וגם ע"כ או דאיירי בארץ ישראל שא"צ לומר בפני נכתב (ע"ל סי' קמ"ב ס"א) או בגט מקויים וכן משמעות המרדכי פרק כל הגט עכ"ל. ובאמת משכחת לה להאי דינא עוד בשליח שני שהשליח ראשון אמר בפני ב"ד בפני נכתב והב"ד עשאו שליח בכתב לישראל פלוני במקום פלוני דיכולים לשלוח לו הגט ע"י כות' והשליח יאמר שליח ב"ד אני ע"פ כתב מהב"ד (ואפי' לדעת י"א דלקמן סי' קמ"ב ס"י בהגה דלא מהני שיאמר שליח ב"ד אני מאחר שלא שמע שהשליח אמר בפ"נ כו' מ"מ הא מבואר שם דהרשאה מהני ועמ"ש שם) וכן מבואר להדיא במרדכי שם ובשה"ג פ"ב דגיטין ובהג"א שם שכ' וז"ל ומצאתי כתוב אומר אני שבמקום שב"ד ירצו לעשות שליח שלהם על הגט שבא לידם ע"י שליח שהעיד בפניהם בפ"נ ובפ"נ שיכולין ב"ד לשלחו ע"י עובד כוכבים כה"ג ליד שליח כשר והוא יתננו לה ויאמר שליח ב"ד אני עכ"ל אלא משום דלשון הש"ע ומינה הבעל בכתבו כו' הוכרח לפרש דאיירי בא"י או בגט מקויים:

35 לה

מיהו יש חולקין כו'. עיין בתשו' הגאון מהרי"מ ז"ל מבריסק סי' ל"ג שכ' הנה הרמ"א ז"ל החמיר ביותר ומשמעות לשונו דאין למנות שליח בכתב אפי' ע"י ישראל אבל פשוט שבמקום עיגון אין לחוש לזה וכן מבואר בת' אמונת שמואל סי' יוד דבמקום עיגין שרי למנות שליח בכתב אלא דבעובדא דידי' הובא הכתב ע"י ישראל אבל במקום עיגון בודאי יש לסמוך על ר"ת והרא"ש דגם ע"י א"י מתירין ושכן נהגו באשכנז וצרפת וכן בס' יאיר נתיב סי' י"א העתיק תשובת הרדב"ז שיש לסמוך על ר"ת והרא"ש והטור ורי"ו והג"א בשם ראבי"ה ואביו רבינו יואל כו' וסיים הרדב"ז שנתן הגט אפילו לכתחלה ואין לבו נוקפו בזה ע"ש עוד (ומה שהעיר שם מדברי הירוש' פ"ג דגיטין עבר א"י מהו נשמעיני' מן הדא אבא בב"ח אייתי וגיטא כו' הדא אמרה עבר א"י כשר. א"כ משמע כדברי האוסרים ואף דהירו' דחי שם דרבב"ח סי' הוה ביה ולעולם עבר א"י פסול אין ראיה מזה לדברי המתירין די"ל דעיקר חשש שיירות מצויות דתלינן דגיטו של זה נדחף ברגלי הדורסין וכמ"ש הרשב"א בחידושיו כו' הנה כבר קדמוהו בזה הקרבן עדה שם והפני משה פ' בתרא דיבמות ע"ש. אך בשור וש"ע לעיל סי' קל"ב ס"ד מבואר דבעבר א"י פסול מחשש נפילה וכן מבואר בב"ח שם אות י"ב וכ"כ הט"ז שם בהדיא הבאתיו שם סק"ב ע"ש וע' עוד בח"מ לעיל סי' לה ס"ק י"ח ודוק ושם בסי' (הקודם כתב בשם ת' בית אפרים סי' ק"י דמ"ש הרמ"א ז"ל שאין נוהגים לעשות שליח בכתב זה דוקא בממנה השליח רק בכתב בזה אפשר דהחמירו כיון דבפקח אינו יכול לגרש ע"י שיכתוב לסופר ולעדים לדעת המחמירין בזה (לעיל סי' ק"כ ס"ה ועמ"ש שם ס"ק י"ח) ה"ה דהחמיר הרמ"א שלא למנות שליח בכתב דהיינו דע"י כתבו נעשה שליח אבל היכא שאומר בע"פ שיהיה שליח רק הרב וב"ד מודיעים זאת בכתב בודאי מועיל ואין זה ענין לשליח בכתב ע"ש. ועיין בשו"ת מאמר מרדכי סי' פ"א ג"כ בענין זה במעשה בגט הנשלח ממדינה למדינה ולא יכול השליח לעבור הגבול מחמת שהיה עת מלחמה אם יכול לשלוח הגט ע"י הבי דואר ליד הרב דמקום האשה ולמנות שם שליח אשר הודיעו שמו ושם אביו. והאריך להתיר במקום דחק ועיגון וכתב דאף שהרמ"א הביא דעת החולקין ודעתו להחמיר. הנה מה דבאר הגולה (אות ד') הערה מקירו כי חש לדעת הגאונים שהביאו הרא"ע והרשב"א והר"ן דאין לשלוח גט ע"י א"י למוסרו לישראל כו' על דעתי לא כן הוא ובמחנ"ת אין לשון הרמ"א מורה ע"ז שהרי כת' דאין למנות שליח להולכה ע"י כתב ומדוע לא כתב עיקר הפסול משום דיד כותי באמצע שזה הטעם נזכר בשם הגאונים וגם הלא בד"מ לא הביא כלל שיטת הגאונים ואדרבא באות כ"ד מבואר שדעת הרמ"א להכשיר בזה כדעת הרא"ש ור"ת וסייעתם רק כוונת הרמ"א שהביא דעת חולקין הוא דעת הסוברים דאף לשליח הלכה בעינן קולו ולא סגי בפקח בכתב כו' וכן מורה הגהת רמ"א דלעיל סי"ד עמ"ש המחבר בין שליח קבלה בין ש"ה א"צ שישמעו מפיהם כו' כתב הרמ"א ז"ל וע' לקמן סעי' ל"ה. מבואר שרמז להיש חולקין שהביא כאן דס"ל דבעינן קולו אף לענין שליח להולכה כו' ומעתה הדבר ברור דדוקא באם מינוי השליח לא נעשה רק בכתב מחמיר הרמ"א ז"ל אבל אם אומר בפיו לפני הב"ד שממנה אותו פלוני לשליח אף שאין השליח לפנינו ושולח כתב שליחות עם הרשאה מקויימת ליד ב"ד ודאי מועיל לדעת כל הפוסקים דיש כאן קולו כו' זולת מה שיש לחוש הואיל ויד כותי באמצע והיא דעת הגאונים אמנם רבו המתירין וכדאים המה לסמוך עליהם עכ"פ בשעת הדחק ועיגון כמו בנ"ד ועוד דהא בגוף הדבר תמיהת הרא"ש היא תמיהא קיימת על הגאונים הנ"ל כו' וצ"ל שטעמם דכיון דהגט לא בא מרשות הבעל לרשות השליח כ"א ע"י כותי ומעשה קוף בעלמא הו"ל כטלי גיטך מע"ג קרקע דאינו מועיל ולפ"ז נלע"ד דאם הבעל שילח הגט ע"י הכותי ליד הב"ד או ליד איש אחד וממנה בפיו ובכתבו להשליח אשר שם לקבלי מיד הב"ד או מיד האיש שהובא לידו בכה"ג אין שום קפידא והכל מודים בזה דמועיל דכיון דשליח להולכה מקבל את הגט לא מיד הכותי רק מרשותו של בעל דהיינו מרשותו של נפקד שלא בא לידו בתורת גירושין כלל כ"א כשאר מטלטלין תו לא הוי כטלי גיטך מעג"ק כי' והאריך בזה ומסיים עכ"פ כה יעשה והוא תקנה גדולה לתקנות עגונות עכ"ד ע"ש. ולע"ד מ"ש דהרמ"א ז"ל לא חשש להחמיר מטעם הגאונים הואיל ויד כותי באמצע דאדרבא בזה דעתו להכשיר רק שחשש לדעת הסוברים דבעינן קולו כו' הוא פשוט וברור וכן מבואר מדברי הב"מ כאן ומדברי תשובת מהרי"ש שהובא לעיל ונ"מ דגם בהובא הכתב ע"י ישראל מחמיר הרמ"א ז"ל. ועוד נ"מ בזה לענ"ד היכא דהשליח שמינהו הבעל בפנינו הולך ובא בעצמו למקום האשה רק מחמת שאינו רוצה להוליך עמו הגט פן יאבד בדרך רחוקה או שאר טעמים ולכן רוצה לשלוח הגט ע"י הבי דואר ליד איש אחד וכשיבא השליח יקבלו בעצמו מיד האיש שנשלח לו ע"י שמכיר הגט בט"ע ובסימנים וימסור בעצמו ליד האשה ובזה אי נימא כדברי באר הגולה דהרמ"א חשש לדעת הגאונים גם בזה יש להחמיר שכן מבואר מלשון הגאונים שהובא בראשונים דבעינן דכי נפיק גיטא מידא דבעל לידה דאתתא או לידא דשליח ישראל כו' אבל ביד כותי כלל כלל לא כו' (וכן משמע מלשון הט"ז לעיל סי' ל"ה סק"ח שכ' דטעם המחמירים גבי גט דכיון שנכתב הוי שם גט לפיכך ס"ל דעכו"ם דליתא בתורת גיטין לא יהא "מגע "יד בשליחותו אע"ג דלא עביד אלא מעשה קוף בעלמא כו' ע"ש) אמנם לד' הגדולים הנ"ל דהרמ"א לא חשש כלל לדעת הגאונים רק מצד דבעינן שהשליח ישמע קולו של בעל שממנה אותו לשליח א"כ בכה"ג אין שום חשש. ומ"ש דלפ"ז אם אומר בפיו לפני הב"ד כו' ודאי מועיל לדעת כל הפוסקים כו' הנה זה מכוין לדברי תשובת בית אפרים שהובא לעיל ומכל מקום צריך עיון ממש שכתב הרב הנ"ל בעצמו בכוונת הרמ"א לעיל סימן י"ד דרמז להיש חולקין כאן והרי שם איירי שממנה השליח בפיו רק שהוא שלא בפני השליח: אך מ"ש ליישב תמיהת הרא"ש ז"ל על הגאונים לפי דטעמם דכיון שהגט לא בא מרשות הבעל לרשות השליח כי אם עי"ג ומעשה קוף בעלמא ה"ל כטלי גיטך מעג"ק דאינו מועיל כו'. הנה שורש דבריו אלה כבר אמורים בספר קדמון בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' שכ"ו שכ' ג"כ דהשולח גט לשלוחו ע"י עכו"ם יש מקום לפסול הואיל ויד העכו"ם אינה כלום אלא כאבן ומעשה עץ בעלמא וא"כ ה"ל טלי גט מעג"ק (אלא דשוב כתב דנראה שיש לחלק בין מעשה עץ לידי העכו"ם דכיון שיש בו דעת למוסרו והוא לא נתמעט אלא מגזרת הכתוב לא הוי טלי מעג"ק שהרי הבעל מסרו לבן דעת שיתנהו לשליח כו' ואפי' ע"י בעלי חיים אפשר להכשיר כיוצא בזה כו' ומבואר בדבריו שם דבסברא זו פליגי הגאונים הפוסלים והמכשירים עש"ה וצ"ע) אמנם לא זכיתי להבין היכן מצינו גבי שליח להולכה דפסול טלי מעג"ק כי בש"ס ופוסקים לא נזכר פסול זה רק גבי אשה עצמה או שליח קבלה והטעם משום דבעינן ונתן ולא שתיטול מעצמה ערש"י בגיטין ך"ד בד"ה לא אמר כלום ובדף ע"ח בד"ה טלי אבל גבי ש"ה דידו כיד הבעל מאי איכפת לן אם לוקח הגט מעג"ק עכ"פ נעשה עתה שלוחו וידו כיד הבעל וקרינן ביה שפיר ונתן והרי זה דומה כאילו הבעל בעצמו מגביה הגט מהקרקע ונותנו להאשה או לשלוחו דודאי כשר בלי פקפוק. ואע"ג דלקמן ס"ס קנ"ד בסה"ג סעיף צ"ח בהגה איתא דקבל השליח (להולכה) הגט כמו האשה בעצמה פשוט דאינו רק חומרא בעלמא אבל מעיקר הדין הא קיי"ל דסגי באומר כתבו ותנו כדאיתא במשנה ס"ה ע"ב ובש"ע לעיל סט"ו וסט"ז ובסדר הגט שם ס"ל וסל"ג אף שאינו מוסרן ליד השליח כלל ועוד תנן בפ"ק דגיטין דף י"ג האומר תנו גט לאשתי שטר שחרור לעבדי ומת לא יתנו לאח"מ ופרש"י ותוס' והרא"ש שלא מסרם ליד שליח בחייו כו' מבואר דמחיים נותנין אע"פ שהשליח לקח בעצמו וא"כ ה"נ דיכול השליח ליקח מעג"ק וכן מצאתי בס' תו"ג בהגהותיו לסדר גיטין בסג"ש אות ל"ח שכ"כ בפשיטות דמ"ש הרמ"א דיקבל השליח הגט כמו האשה בעצמה הוא חומרא בעלמא דמדינא דש"ס שליח הולכה יכול ליטול הגט מע"ג קרקע כו' ויובא בדברינו שם עמ"ש עוד שם באות מ"ז וס"ב גם מ"ש בס' מאמר מרדכי הנ"ל להמציא תקנה לשלוח הגט ע"י הכותי ליד איש אחד בתורת פקדון והשליח להולכה יקבל מיד זה הנפקד כו' ודעתו לחלק בין אם זה האיש שנשלח לידו מינהו הבעל לשליח הולכה ובין אם זה האיש איננו שליח רק נפקד סתם. הנה חילוק זה אינו מובן לי כראוי דלפי דבריו דאם הוא ניפקד לא איכפת לן מה שהיה מקודם מונח ע"ג קרקע והיינו משום דיד נפקד כיד המפקיד והוי כאילו עתה הבעל אוחז בגט ומוסרו מידו ליד השליח אם כן ה"נ אם זה האיש שהביא הכותי לידו מינהו הבעל להיות שליח הרי יד שליח ודאי כיד המשלח פשיטא דהוי כאילו הבעל בעצמו מוסרו ליד האשה או ליד שליח שני ולמה יפסל (וכן מבואר להדיא בתשובת חתם סופר סי' פ"ב הובא קצת לעיל סימן ך"ז סק"ג דשליח לא גרע בזה מנפקד ואדרבה כתב שם דגבי פקדון איכא למימר דמפקיד גט שהוא שטר דאימעט מדין שומרים לא נעשה ידו כיד המפקיד משא"כ בשליח דודאי ידו כיד המשלח וכ' שם דבזה מיושב דברי הט"ז יו"ד סי' רס"ז סקמ"ד דמשמע מדבריו דבגט שחרור כשר טלי גט מעל גבי קרקע אף דודאי דמי לגט אשה דהא גמרינן לה לה ועוד דגם בשחרור כתיב או חופשה לא נתן לה היינו משום דמיירי בשליח ע"ש. עכ"פ מבואר דגבי ש"ה פשיט דל"ש ביה פסיל טלי מעג"ק ודברי תשב"ץ הנ"ל צע"ג: ולענין הל' הגם שהגדולים הנ"ל כתבו להקל במקום עיגון לשלוח הגט ע"י בי דואר כפי האמור לעיל ויש סעד לדבריהם משו"ת תשב"ץ סי' הנ"ל שהתיר הל' למעשה לשלוח גט ע"י כותי ליד ש"ה וכתב שם דכבר נפל המנהג בכל המקומות להכשיר אפי' לכתחילה על פי' דברי גדול האחרונים (הרא"ש) ז"ל ע"ש וגם בדברי הח"מ וב"ש לעיל סימן ל"ה סקי"ח משמע דלית דחש לדעת הגאונים בזה למעשה צ"ע רב בקיבוץ חכמים ועיין בתשו' ריב"ש סי' נ"ה שהביא הב"י תחלה סי' זה משמע ג"כ דיש חשש איסור בדבר (עב"ש סק"ד) עד שמפני זה כתב דמוטב שהיא תעשה ש"ק מיד שליח בעלה ע"ש. ועוד יש להעיר קצת בענין זה לענ"ד דאף לפי האמור למעלה דשולח גט ע"י כותי ליד שלוחו לית ביה פסול דטלי מעג"ק משום דש"ה יכול ליטול הגט אפי' מע"ג קרקע ממש אכתי אפשר דזה דוקא בשליח ראשון אבל לא בשליח שני דהא מבואר בש"ע לקמן סמ"ג דשליח קבלה א"י למנות שליח אחר משום דמילי לא ממסרי לשליח וכתבו הפוסקים לחלק דש"ה יכול לעשות שליח כיון דמוסר לו הגט לא הוי מילי משא"כ ש"ק שאינו מוסר לו שום דבר הוי מילי עב"ש שם סקנ"ט וא"כ בש"ה שעושה שליח אחר ואינו מוסר לו הגט רק אומר טלי מעג"ק או ששולחו ע"י עכו"ם דדמי לטלי מעג"ק נהי דמצד ונתן אין חשש דכולהו מכח בעל קאתי וקרינן ביה שפיר ונתן מ"מ איכא חשש מצד מילי לא ממסרי לשליח כיון דאינו מוסר לו שום דבר דמי לש"ק רק בשליח ראשון ליכא חשש זה משום דשליח ראשון ודאי דיכול להיות גם לדברים בעלמא וכמ"ש בפ"ת ליו"ד סי' רי"ח סק"א משא"כ בשליח שני דא"י להיות אא"כ מוסר לו שום דבר ולפ"ז לדידן דאנן בח"ל קיימינן וא"א לשלוח הגט ע"י כותי ליד שליח ראשון דאיך יאמר בפ"נ ובפ"נ והאידנא אפי' בא"י נמי כדלקמן סימן קמ"ב ס"א ולקיים הגט בחותמיו הוא דבר קשה כמ"ש לעיל סקל"א וע"כ לעשות ע"י שהשליח ראשון ישלח הגט ע"י בי דואר ליד שליח שני כפי האמור בס"ק הקודם וא"כ כיון דעכו"ם לאו בר שליחות הוא ודמו לטלו מעג"ק י"ל דאינו מועיל מצד מילי לא ממסרי לשליח וא"כ נפל פיתא בבירא. מיהו באמת ז"א דמ"ש הפוסקים דש"ק א"י לעשות שליח כיון דאינו מוסר לו שום דבר ה"ל מילי אין הכוונה לפי דשליח ראשון אין מוסר לשליח ב' רק הכוונה לפי שלא נמסר ליד ש"ר שום דבר רק מילי בעלמא וזה מוכח מדברי הרמ"א ז"ל לעיל סי' ל"ה ס"ו בהגה במ"ש שם אבל אם לא מסר לו הבעל הקדושין כו' עח"מ שם וא"כ הכא שנמסר הגט מהבעל לידי שליח ראשון שפיר יכול לעשות שליח ב' אפילו ע"י טלו מעג"ק ואין בזה משום מילי לא ממסרי לשליח וזה פשוט. והנה כל זה היכא דאפשר לקיים חתימות קיום ב"ד על ההרשאה משליח ראשון לשליח ב' אבל באי אפשר לקיים זה יבואר לקמן ס"ס קמ"ב בעזה"י:

36 לו

לא נעשה שליח לגירושין כתב בהגהת מל"מ פשט מה"ג דין ל"ט וז"ל נסתפק הרב מהר"א רוזאניס ז"ל אם שליח ראשון שויתן לגירושין מצי משוי שליח בחלה או נאנס לשליח אחר שיתנהו לפלוני שיוליכהו אותו פלוני לאשה מאחר שזה השליח השני שעושה הראשון שליח שלא ניתן לגירושין הוא אפשר דלא מצי למשוי אלא שליח כמוהו שיוכל לעשות שליח אחר אבל כיון שזה הב' לא מצי משוה שליח אפילו חלה איכא קפידא דהבעל בכהאי גוונא שמיעט בשליחותו עכ"ל:

37 לז

ולא אוכל לשלחו לי ע"י שליח. טור כתב בס' ב"מ וז"ל כן מבואר בגמרא ואינו דומה לשולח ביד כותי (בסעיף הקדום) ולא חשבינן נמי זה למעשה קוף ובפרט דבנותי מכשיר אף לכתחלה ולא חיישינן שמא הכותי ישלחנו ע"י כותי אחר להשליח דשאני התם דזה ממנה עיקר השליחות בכתב כמבואר סעיף י"ד ולכן לא הוה הכותי אלא מעשה קוף ומה לי קוף זה או אחר משא"כ הכא דשליח גמור הוא שעל פיו יהא נעשה השני ש"ה אך מפני דשליח שלא ניתן לגירושין הוא אין כחו ככח הבעל ובשינוי כל דהו בטל השליחות ולכן אפי' נאנס אין יכול לשלחו ביד אחר אבל ודאי תורת שליחות עליו ולכן מועיל אמירתו בפ"נ כו' ע"ש וע"ל סי' קמ"ב ס"ק ך"ו:

38 לח

או משלחו ביד אחר. וע' בתשובת נו"ב תניינא סימן קי"ב דרב א' הקשה לו על מה שביאר בנו"ב קמא סי' ע"ה (הובא לעיל סימן קי"ט סק"ו בעובדא שאחד גירש בע"נ ע"י שליח ופסק דאינו כלום מאחר דאיכא חר"ג לגרש בע"כ אין שליח לד"ע) שאם אשלד"ע ממילא אין שליחות ובטל המעשה דאם כן אמאי פסקינן דשליח להולכה לגירושין עושה שליח ב' והלא בקידושין כתב בהגמ"ר (בשם הקדוש מרדוש הובא לעיל סימן ל"ה ס"ו בהגה) דאין שליח עושה שליח והטעם (כמ"ש בח"מ שם ס"ק ט"ז) משום שאף שמסר לו כסף קידושין אכתי אין ביד השליח לגמור הדבר אולי לא תאבה האשה להתקדש לכך מיחשב מילי ומיל לא ממסרי לשליח משא"כ גט שיכול השליח לגרש בע"כ לא מיחשב ולדברי הנו"ב הנ"ל גם בגירושין מיחשב מילי שהרי שליח א"א לגרשה בע"כ והוא ז"ל השיב לו לא ידעתי מאי קשיא ליה אם על הקדוש כו' ואם על הש"ע קשיא ליה שפסק שליח גירושין עושה שליח שני ג"כ לק"מ דאטו דעת הקדוש מוסכמת והב"ש בסימן ל"ו סק"ד באמת לא פי' דברי הש"ע כפירושו של הח"מ (לכאורה בלא"ה לק"מ על הש"ע דהמחבר לא הזכיר בשום מקום חר"ג שלא לגרש בע"כ ואדרבא סתם לן בסימן קי"ט ס"ו דיכול לגרשה בלא דעתה רק הרמ"א הזכירו שם זולת בסי' קי"ז סי"א העתיק המחבר תשו' הרא"ש מי שנודע לו כו' והיינו לאותם מדינות שנתפשט ביניהם חרגמ"ה בזה) ואם על רמ"א קשיא ליה שלא חלק בסימן קמ"א על דין שליח עושה שליח ג"כ לק"מ דהרי משכחת לה במדינות שלא נתפשט חרגמ"ה וגם במדינות הללו אם זינתה לא שייך חר"ג וכמו כן שהה עשר שנים וכדומה ובכל אלו שליח עושה שליח וכיון שמצד דיני גיטין שליח עושה שליח אלא שבמדינות הללו מצד חרגמ"ה יש גיטין שלדעת הקדוש אין שליח עישה שליח ודעת הקדוש אינה מוסכמת מכל הפוסקים לכן לא דקדק רמ"א להגיה שום דבר מזה בסי' קמ"א עכ"ד. וכ' עוד ואמנם כל זה לפמ"ש בנו"ב סימן ע"ה כו' אבל שנים רבות אח"כ חדשתי מה שמבואר בנו"ב סי' ב' (הובא ג"כ בסי' קי"ט שם) שלדברי הרא"ש אפילו בזמן התלמוד לא היה יכול לגרשה ע"י שליח בע"כ כו' כתבתי על גליון הש"ע שלי שלדברי הרא"ש הללו באמת סותרים לדברי הקדוש ע"ש עוד ובהגה מבן המחבר שם: אמנם כלל דברי הנו"ב הנ"ל הוא רק ליישב דברי הש"ע והרב רמ"א אבל אכתי על המנהג קשה דכבר נהגו כל בתי דינים בכל דור ודור להיות שליח דגירושין עושה שליח בלי שום פקפוק והרי אנן יש לנו לחוש לדברי הקדוש הנ"ל כמו דחיישינן גבי קדושין ובפרט בגיטין דמחמירין כמה חומרות אף שלא מצד הדין. ומצאתי בס' ישועות יעקב בסימן זה ס"ק י"ד שכ' ג"כ בזה והוא לא ראה שום דבר מדברי הנו"ב הנ"ל רק הקשה סתמא דבזמה"ז שיש חר"ג שלא לגרש בע"כ נהי דבדיעבד אם גירשה מהני (דלא שמיעא ליה דברי הנו"ב הנ"ל דאף בדיעבד לא מהני ע"י שליח אם מצד אשלד"ע או מצד דברי הרא"ש הנ"ל) מ"מ כיון דעושה שליח סתמא ולא התנה לגרשה בע"כ בודאי דעתו הוא על אופן שתתרצה האשה לקבל הגט ואין ביד השליח לגרשה בע"כ א"כ לדברי הקדוש הנ"ל נימא דאינו עושה שליח וכתב ליישב לחלק בין קידושין לגרושין ע"ש באורך. ולפי ישובו אפשר ג"כ ליישב מנהגינו אף שנסבור כדברי הנו"ב הנ"ל ודו"ק וע"ש עוד מה שכתב ומ"מ לדינא צריך להתיישכ בזה למעשה בענין הך דשליח עושה שליח באם אומר אחר שתתן אשתי לך סך כזה אני ממנה אותך לשליח או שאומר לכשתרצה אשתי אני ממנה אותך שליח אי יכול בכה"ג למנות שליח אחר מאחר שהדבר תלוי בדעת האשה ע"ש:

39 לט

שזאת אשתו. עבה"ט ועיין בתשובת הרדב"ז ח"א סימן ל"ו שדעתו להקל בדיעבד אם עבר ונתנו לה בהכרת קרובים ונשים או אפילו לכתחילה היכא דאיכא משום עגינא דהוי שעת הדחק סמכינן אהכרת קרובים ונשים ע"ש ועבה"ט לקמן סי' קמ"ב סק"ח וע' בס' גט מקושר בס"ג שלישי אות כ"ח מזה. ועיין בתשובת שב יעקב סימן ל"ה במעשה שהשליח לא היה מכירה ושני עדים הגידו לפני הרב בתורת עדות שיודעים ומכירים שזאת האשה היא אשת פב"פ כו' אך הרב היה אז ביחידי ונסתפק אי מהני דאף שהמנהג שם שהרב מקבל העדות ביחידי אבל ודאי לענין איסורא לא מהני במקום דצריך מן הדין שני עידים כשרים ולכן רצה הרב אח"כ לקבל אותן העדות במותב תלתא אך כבר הלכו להם עדים ולא נמצא רק עד א' וקיבל את העד הלז במותב תלתא והיה בדבר מקום עיגין להמתין אולי ימצא עוד א' ומסיק שם להקל דיש לסמוך על תשובת הרשד"ם סי' פ"ב שהוכיח מדברי תה"ד דאף דקרוב או אשה לא מהני גבי שליח מ"מ ע"א כשר מהני אפילו גבי שליח וא"כ בנ"ד הרי נתקבל עד א' במותב תלתא כדת וכדין ועוד דבתשובת דרכי נועם מבואר דמן הדין אפי' גבי שליח הום מהני אפילן אשה אחת או קרוב משום דהוי רק גילוי מלתא שא"צ עדות גמורה רק הטעם דצריך עדו' גמורה משום גזיר' שמא יטעהו וא"כ דבר זה הוי רק מדרבנן משום האי גזירה י"ל דמהני קבלת הרב ביחידי כמו דמהני לענין קיום שטרות דרבנן כמ"ש בח"מ סומן מ"ו ס"ד בהגה כו' ע"כ ספק דיש לצרף יחד קבלת הרב ביחידי לשני העדים וקבלת עד א' במותב תלתא ולסמוך ע"ז לסדר הגט ובפרט דהוי קצת עיגון אם ידחה הדבר עוד עכ"ד ע"ש. ולא ראה דברי הרדב"ז הנ"ל שהיה מסתייע מדבריו ג"כ להקל ובפרט דברדב"ז שם מבואר להדיא דאפילו לכתחילה א"צ בזה קבלת עדות בשלשה ע"ש בסוף התשוב' שכ' תדע דהכי הוא דאי אמרת בשלמא דלא בעינן עדים ממש היינו שמעידים בפני השליח וסגי בהכי אבל אי אמרת עדים ממש כשאר עדיות דעלמא ליבעי קבלת עדות בשלשה כו' ע"ש:

40 מ

הואיל ולאחר ל' יום עיין במל"מ פ"ו מה"ג ד"ה ודע שכ' דהכא לא שייך לומר הואיל ואיהו השליח לא מצי מיעבד השתא לא יהא יכול למנות שליח במקומו משום דכולהו מכח בעל קאתי ואפי' מת שליח ראשון מ"מ שליחות השני קיים והשליח ראשון אינו אלא כמתרוקן להשני כח הבעל שהיה לו ולכך שפיר איכא למימר דאיהו מצי עביד השתא דהיינו הבעל יכול לגרש השתא עכ"ל:

41 מא

לא ישלחנו ביד אחר. עב"ש ס"ק נ"ד בשם תוס' והר"ן. ומשמע מזה דהוא מן התורה וא"כ אפשר דאם עבר השליח ושלח ביד אחר הגט בטל ועיין בה' ישועת יעקב ס"ק י"ז שמפקפק על זה וכתב שבעיניו נראה שהוא רק מדרבנן ואפשר דהגט פסול ג"כ אף בדיעבד אבל לא בטל ואם ניסת לא תצא. ושוב הביא דברי היש"ש בגיטין שכ' ג"כ דהגט פסול ולא בטל ולענין אה ניהת חוכך בדבר להחמיר ע"ש:

42 מב

אע"פ שמת השליח כתב המל"מ פ"ו מה"ג דין י"ו נסתפקתי אם שליח ראשון מבטל שליח שני מי אמרי' נהי דיש לו כח למנות שליח מ"מ כולהו מכח בעל קאתי ואין לו כח לבטל דומיא דמת שליח ראשון דמתגרשת ע"י שני או דילמא שאני מת מהיכא דביטל בפירוש ולא מצאתי גילוי לדין זה אך ראיתי בתשובת מהרמ"פ בסדר הגט (וגם בד"מ הי' זה העתיק כן) שכ' דמשביעין את השליח שאם יעשה שליח שלא יבטלנו ועדיין צריך אצלי תלמוד עכ"ל. ועיין בס' תורת גיטין שכ' עליו לא ידעתי מקום ספק בזה דהא בסעיף מ"ב מוכח דלא נגמר שליחות הראשון וכיון דהא שעשה השני לשליח דיבור הוא וכשמבטל אתי דיבור ומבטל דיבור כמו בבעל ע"ש. ועיין בס' יד המלך פ"ו מה"ג שהזכיר שם ספיקו של המל"מ הנ"ל ודעתו דשליח ראשון אין יכול לבטל שליח. שני משום דתיכף כשבא הגט מיד השליח ראשון ליד שליח שני כלתה שליחותו והיה כלא היה כלל ואין לראשון עוד תורת שליח כלל דהוי כאילו הבעל בעצמו מינה שליח השני לשליח הגט ואיגלאי מלתא למפרע דהשליח הראשון לא היה שום שליח כלל כו' הגע בעצמך אם השליח ראשון ביטל את השליח שני והבעל רוצה בקיומו דברי מי יקום בודאי של הבעל כיון דהבעל לא פירש בשעת מינוי השליחות שיהיה לו רשו' בין למנות ובין לבטל וכעת למצא ששינה מדעת הבעל כו' וממילא אף אם גם הוא נתרצה אח"כ ע"מ כיון דבשעת מעשה אין בביטולו של השליח כלום והגט כבר הגיע מיד שליח שני ליד האשה שוב אינו מועיל הריצוי של הבעל אחר כך עכ"ד ע"ש. ודבריו צ"ע מ"ש דכלתה שליחותו של הראשון כו' והרי לקמן סעי' מ"ב מוכח דלא כלתה שליחותו וכדברי התו"ג הכ"ל. ומ"ש הגע בעצמך כו' הרי על זה גופי' אנו דנין דבר מי יקום. ומ"ש כיון דהבעל לא פירש שיהי' לו רשות לבטל ונמצא ששינה כו' לכאורה ז"א דחה שמבטל עכשיו הוא עוקר דבור הראשון כאילו לא דיבר כלל לשליח שני ואין זה שינה מדעת המשלח וצ"ע. ושוב מצאתי בט"ז לקמן סעיף מ"ב ס"ק כ"ו כדברי התו"ג הנ"ל ממש. וז"ל הט"ז שם. נראה הטעם (מה דיכול שליח ראשון ליטול הגט מיורשי שליח שני) דשליח א' נגד הב' הוה כבעל נגד השליח ולפ"ז אפי' השליח הב' חי יכול הא' לבטלו וליקח אצלו הגט דאם תאמר שנסתלק הא' לא הוה לי' לחזיר ליטלו מיורשי שני ולגרש בו אלא ודאי דהשליח האחד הוא ממש במקום הבעל שהרי כתב לו ידך כידי כו' עד כאן לשונו עיין שם. ועיין בספר גט מקושר בס"ג שלישי אות כ"ה הביא שם דברי הט"ז הנ"ל דהשליח הראשון במקום בטל קאי ויכול לבטל השליח השני והוא ז"ל חולק על זה ודעתו דאין יכול לבטל והאריך בזה (גם בתשובת מהרי"מ מבריסק סימן ל"ח כתב הסברא פשוטה נראה דלת מצי לבטל השליח כיון דמכח הבעל קאתי) ומסיים דכן נראה ברור להלכה אך למעשה קשה להכריע בדברים אלו ע"ש:

43 מג

יכול שליח ראשון. עיין בתשו' מוצל מאש סי' כ"ט שכ' יש להסתפק אם הבעל עשה שליח להולכה ואח"כ ביטלו ועשה שליח אחר ונתן לו רשות לעשות שליח דשליח עד מאה שלוחים כמנהג אם אחד מאלו השלוחים יכול לעשות שליח לאותו אשר כבר עשהו הבעל שליח וביטלו או נימא דגלי דעתי' שאין רצונו בזה וכשנתן רשות הוא חוץ מאותו או דילמא עתה שנתן לו רשות לעשות למי שירצה חזר בו ואינו מקפיד וכעת לא מצאתי בזה כלום עכ"ד ועיין בזה במל"מ פ"ז מה"ג דין ד' ש נסתפק ג"כ בזה וכתב דמסברא יראה הצד הראשון ע"ש:

44 מד

ליטלו מיורשיו. עבה"ט בשם ט"ז דה"ה אם השני חי כו' ועיין בספר גט מקושר בס"ג שלישי אות כ"ה שכתב היינו אם השני רוצה ליתן לו אבל אם השני רוצה להוליכו אין הראשון יכול לעכב עליו ע"ש ועמ"ש לעיל ס"ק מ"ב העתקתי דברי הט"ז בזה ומבואר שדעת הט"ז עצמו אינו כן:

45 מה

משום דהו"ל מילי. עב"ש ס"ק נ"ט שכ' ושליח סבאה שלם לא הוה מילי כו' ועיין בס' ישועות יעקב ס"ק י"ט מ"ש בביאור דבריו ומסיים וז"ל ואמנם היינו כשעושה שליח שני בשעה שהגט כבר בא לידו מן הבעל אבל מילתא דפשיטא דאם עשתה שליח להובאה ועדיין לא מסר הבעל הגט לידו אין השליח עושה שליח דכ"ז שלא בא הגט לידו חשיב מילי ולפי שחכם אחד פקפק בזה ולדעתי אין ס"ק דדומה ממש לשליח קבלה כתבתי זאת והדבר פשוט באמת עכ"ל:

46 מו

ליד אחד מהן. עבה"ט מ"ש כתב הרשב"א אם אמרה כל מי מכם כו' ועמ"ש לעיל סי' ק"מ סק"ב ועיין בס' גט מקושר בס"ג שלישי אות כ"ה:

47 מז

תנהו לה במקום פ' עיין בתשו' משכנות יעקב סכ"ה שנשאל על מעשה כזה שאירע בעיר אחת שצוה הבעל להשליח ליתן הגט להאש' בעיר אחת דהוא לא עשה כן ומסר לה בעיר אחרת וגם אמרו עם האשה שתשליש י"ג רו"כ ולא השלישה מאומה. והשיב דאין שום מקום כלל להכשיר הגט אם מצד שהקפיד הבעל ליתן בעיר פ' דוקא ומשנה שלימה שנינו תנהו לה במקום פ' כו' והגם שבנוסח ההרשא' אמר שיתנו לה הגט בכל מקום שימצאנה כן הוא טופס כל נוסחי ההרשאות וע"פ הנהוג אמר גם הוא כן ואין לבטל בזה מה שהקפיד בפירו' שלא יתן לה אלא באותו מקום והרי בשעה שאמר לו כן לא ביארו לו המסדרים שבזה"ז אין להקפיד על שום מקום ושיבטל דבורו וקפידתו ובודאי אתנאו קא סמיך ובפרט לפי המבואר בגב"ע בדברי השליח שהבעל א"ל כן גם לאחר שנתן לו הגט וא"כ בטלו דבריו האחרונים את הראשונים כו' וגם מטעם שגמרו עם האשה שתשליש י"ג רו"כ ולא השלישה מטעם זה בטל הגט ג"כ כו' ע"ש עוד בסי' ל"ח דשם האריך יותר בענין זה ועיין בתשו' נו"ב תניינא סי' קכ"ז ויובא לקמן סנ"ה ס"ק נ"ב:

48 מח

במקום פלוני. עבה"ט והוא מדברי הב"ש ועיין בס' תו"ג שהקשה על זה דהא בא"ח סי' ת"ט פסק המחבר דאם אחר ערב לו בבית ועירב לו בעלי' דאין עיריבו עירוב אע"ג דלא אמר אלא ומ"ש כאן דצריך שיאמר אלא וגם מן הסברא נראה כיון שהזכיר עליה מה שלא הי' צריך להזכיר קפידא הוי עכ"ד ע"ש ויש לעיין מח"מ סי' קפ"ב ס"י בהגה. ועיין בתשובת אא"ז פמ"א ח"ג סימן ד':

49 מט

ונתנו לה במקום אחר. ע' בתשו' ברית אברהם סי' קי"ב בעובדא באיש ואשתו שנתרצו להיות הגט כורת ביניהם ולהיות שמקום דירתם אינו מקום כתיבת גיטין נסע האיש למקום משכן כבודו של הגאון בעהמ"ח ז"ל שהוא ברחוק פרסה וציוה לכתוב הגט ומינה השליח לכל מקום שימצאנה ונמסר הרשאה ביד השליח כדת ובא השליח למקום האשה ולא רצה הרב דשם לסדר נתינת הגט מחמת איזה טעם ונתן הבעל המגרש עגלה שלו להאשה ולהשליח הנ"ל ובאו למקום הכתיבה הנ"ל לסדר נתינת הגט מיד השליח ליד האשה. ואחד מן הלומדים פקפק ע"ז וערער דהשליח אינו רשאי ליתן במקום זה כי י"ל דהבעל לא מינהו להשליח אך ליתן במקום אחר מדלא בא תיכף עם האשה לכאן למסור לה הגט ע"כ אין רצונו שתתגרש פה. והוא ז"ל השיב ע"ז באריכות דאין שום קפידא בזה דהא ודאי דמקום מסירת הגט מהבעל להשליח לא גרע משאר מקומות ואפשר אף עדיף טפי דאפי' באמר בפירוש תנהו במקום פלוני אפבר דאין קפידא רק בנתנו במקום אחר ולא בנתנו לה במקום שקיבל מהבעל דהא עיקר היסוד הוא מסוגיא דגיטין דף ס"ה דבמקום פלוני הוי קפידא משום זילותא דבהאי אתרא סניא לי ולא רחמו לי (שם בגיטין לא נזכר זה אך כוונתו למה דאיתא בקדושין דף נ' ע"א ואי אשמעינן גבי גירושין בהאי אתרא ניחא לי' דניבזי כו' ע"ש ודוק) וא"כ במקום כתיבת הגט והנתינה ליד השליח שבלא"ה נתבזה הבעל שמה אין קפידא כו' אלא דחלילה לסמוך ע"ז להקל אך עכ"פ היכא דלא הזכיר הבעל שום מקום ומכ"ש דאמר בפי' לכל מקום שימצאנה פשיטא דאין לבדות מעצמינו שום קפידא על מקום הזה ויוכל לגרש במקום הזה במכ"ש והוא ממש כעובדא דתשו' הרא"ש שהובא בטור ס"ס קמ"א וברמ"א שם סעי' ס"ב כו' ומכ"ש בנ"ד אף אם לא אמר בכ"מ שימצאנה רק שלא הזכיר שום מקום ג"כ יוכל ליתן באיזה מקום שירצ' השליח ואין לחדש מדעתינו שום קפידא והא דלא בא תיכף עם האשה י"ל משום כיסופא לגרש לדידה בעצמו כמ"ש בחי' הרשב"א או איזה טעם אחר כו' ובפרט בנ"ד שאמר בפירו' בכ"מ שתמצאנ' אף אילו אמר תחיל' בפירו' שאין רוצה שתתגרש אשתו בכאן הלא בשעת המינוי מבטל כל הדברים הגורמים לביטול הגט או השליחות ומינה בפי' לכ"מ שימצאנה (ע"ל ס"ק מ"ז בשם משכנות יעקב) וגם אח"ז נתן לה העגלה שלו שתסע לכאן עם השליח לקבל הגט וכ"ז פשוט וע"ז סמכתי למסור הגט ליד האשה בכאן בלי שום פקפוק עכ"ד. ובסוף התשובה שם נזכר שגם הגאון דק"ק גלינא הסכים לזה דאין בפקפוק וערעור הנ"ל שום ממש ע"ש. ומ"ש שם לפלפל בענין אם לא מסרו השליח ביומו אם יש בזה חשש מוקדם כתבתי לעיל סי' קכ"ז ס"ק ח' ע"ש:

50 נ

בתוך הזמן עב"ש ס"ק ס"ג מ"ש לכן יכול לאחר כו' ע' לקמן סי' קמ"ד בב"ש ס"ק י"א שכ' דלהרמב"ם מ"מ פסול ולהמחבר הוי ספין גט וחולק שם על הב"ח שכ' כאן דלכתחילה יכול לאחר ע"ש וכאן קוצר בדבר ושמך עמ"ש לקמן שם ועיין בס' תו"ג שם שהסכים עם הב"ח ע"ש ועיין במל"מ פ"ט מה"ג דין ל"ג:

51 נא

אבל אם טוען. ע' בחידושי מהריב"ל בסוגיא דשליש ועיין בתשו' ברית אברהם סי' קי"א אות ז' מ"ש בזה:

52 נב

מיהו בזמן שהרשאה בידו. עיין בתשו' נו"ב תניינא סי' קכ"ז ע"ד האשה שנמגרש' מבעלה ע"י שליח הולכה ועכשיו הבעל מערער שהשליח עבר על התנאי. וכתב דין היזשה הזאת שאין הבעל נאמן בדבריו כלל אחר שהי' ביד השליח שטר הרשאה הגם שהשליח עצמו אומר שקודם הלוכו אמר לו הבעל דו מיסט מיר ברטנגין מאתים זהו' וגם מיינע זאכון כפי הרשאה. הנה אף אם הי' אומר לו בפירוש שבאם לאו לא ימסור הגט מ"מ בזה לא ביטל לא הגט ולא השליחות שהרי מתחלה בשעת סידור הגט לא התנה שום תנאי שאם התנ' אז איזה תנאי אז אין השליחו' חל כלל רק על תנאי זה וכשרוצה אח"כ למחול התנאי הי' מקום לדון אם די בביטול התנאי עיין סי' קמ"ג ס"ה וס"ו אבל זה שמתחילה עשה שליח בלי שום תנאי ובמה שאמר עכשיו דו מיסט מיר ברענגיין אף אם הי' אומר באם לאו לא תתנהו לה מ"מ לא נתבטל השליחות הראשון ואם חזר אח"כ ובטל התנאי נשאר שליחות הראשון והרי השליח אומר שאח"כ אמר לו ווערט פטור וויא איר קענט עס מאג זיין מאה זהובים וא"כ נשאר שליח בתוקפו והרי קיבל עכ"פ מאה זהו' אלא שאפילו לא אמר לו אח"כ ווערט פטור וויא איר קענט כיון שלא אמר לו בשעה שאמר דו מוסט מיר ברענגון שבאם לאו לא יתן הגט אין כאן ביטול הגט כי שמא כוונתו שאם לאו לא יתן פטורי' לחמיו שהרי גם על הפשר עם חמיו עשאו שליח בשטר החשאה בפ"ע ומ"מ כיון שהבעל מכחיש ואומר שהתנה התנאי מחוייב' האשה להשתדל שיקויים שטר הרשאה של הגט דהיינו שב' עדים יכירו חתימת עדי הרשאה או חתימת הדייני' ואח"כ תוכל להנשא בלי שום מוחה ומעכב עכ"ד ע"ש עוד בסי' קכ"ח מזה:

53 נג

אין חילוק בין אם הבעל בעיר. עיין בס' גט מקושר בס"ג שני אות א' שחולק על זה. ועיין בתשו' שבו"י ח"ג ס' קל"ב שתמה ג"כ על זה ומסיק דאין להקל לכתחלה נגד משמעות הטור ותשו' תומת ישרי' ואורחות חיים דמשמע מדבריהם להיפך וכן ראיתי נוהגין מרבותי וחבירי ואין לשנות ושוב ראיתי בס' מכתב אלי' שער' ו' סי' י' שפסק ג"כ הכי וכן עיקר עכ"ד ע"ש. גם בספר ישועות יעקב ס"ס קנ"ד בשה"ג אות ט"ז האריך בזה ומסיק ג"כ להחמיר לכתחילה אף כשיש הרשאה מקויימת שלא לגרש ע"י שליח כששניהם בעיר אחת זולת בשעת הדחק וכדומה שא"א בענין אחר אז יש לסמוך על מהר"ם פדוא והרמ"א ז"ל ע"ש:

54 נד

ובכל תנאי כתובה. עיין בתשו' חיים שאל סי' ע"ד אות ל"ו שכ' מעשה בא' ששלח גט לעיר אחרת ושאל רשות לישא אשה אחרת ואסרנו עד שיהא קרוב לודאי שהגיע גט לידה כמ"ש סי' קמ"א סנ"ח דחייב בכל תנאי כתובה עד שיגיע גט לידה וכך משמע מתשו' גו"ר כלל ג' סי' ד' ומדברי מהרש"ל בתשו' סי' ד' וכן נראה מתשו' המבי"ט ח"א סי' ר"י (הובא בבה"ט לעיל סי' א' ס"ק כ"ג) עכ"ל. והנה מ"ש עד שיהא קרוב לודאי עמ"ש לעיל סי' א' ס"ק י"ד וי"ח בשם נו"ב דבעינן ודאי גמור ואף חזקה שליח עושה שליחותו לא מהני בזה רק אם מגיע כתב מב"ד שקיבלה הגט אף שאינו מקויים סגי ע"ש היטב:

55 נה

לאשתו ובטלו עיין בתשו' ברית אברהם סימן י"ג אות י' מ"ש שם ליישב מה שתמ' בספר פ"י על הטור והש"ע דהשמיטו בבא דשלח אחריו שליח די"ל דלפי דקיי"ל כרבי אין זה רבותא כו' וכתב עוד דלפ"ז י"ל דשליח הביטול מצי לעשות שליח שני דהשליחות הלזה הוי גמר מעשה ולא מיחשב מילי ע"ש:

56 נו

תחלה שליח לקבלה. עיין בתשו' גאוני בתראי סי' מ"ד בעובדא שלא נעשה רק שליח להולכה ולא נעשה שליח לקבלה מקודם כפי תיקון חז"ל וכתב דכבר נעשה מעשה ורבו המתירין בדיעבד מפני חשש עיגון היכא דאי אפשר להשתדל גט אחר וכן הסכים הרב מהר"ר שמשון עכ"ל. וכן מבואר בתשו' אא"ז פנים מאירות ח"ב סי' ס"ח וס"ט. ושם מבואר עוד דאפילו אם לא נעשה שום תיקון שלא השביעוהו ולא קיבל באלה שלא לבטלו אפ"ה כשר במקום עיגון אלא שבעובד' דידי' היה עוד סניפים דכמה דברים הניכרים בזו בי' שבודאי לא יבטל ע"ש. ועיין בס' גט מקושר בסג"ש אות כ"א הביא תשובת הב"ח סי' ק"ב דנראה מדבריו לחלק אם לא הזקיקוהו לקב"ה שלא יבטל אין לחוש אם אין יודע הלכות הגט אבל אם הזקיקוהו לקבל שלא יבטל יש לחוש שביטלו. והוא ז"ל כתב דזה אינו דא"כ הך שמצווין אותו לקבל הוא הוספה המביא לידי גרעון ובאמת נראה דודאי מדינא לא חיישינן לביטול כל זמן שאינו מבורר בפנינו דהא ביטול בינו לבין עצמו ודאי דלא מהני כדמוכח בהשולח כו' אלא שיש לחוש שמא ביטל בפני עדים וא"כ ה"ל כההיא דקדושין עדים בצד אסתן ותאסר כו' מיהו נראה דכל זה במגרש מרצונו אבל אם גירש ע"י כפיה כמו שהוא לדעת רוב פוסקים (ע' לקמן סי' קנ"ד ס"א ומ"ש שם) או אפי' למי שמחמיר שאין כופין וכפוהו ע"י עצות מרחוק דהיינו שיש לה מזונותיה או מכח הכתובה וכדומה מאחר שאינו מגרש ברצון אפי' תהא הכפיה כדין בכה"ג ע"י שליח להולכה לחוד ודאי לא מיגרשה אפילו בדיעבד:

57 נז

ואח"כ חוזר ולוקחו מן השליח. לכאורה נראה דהשליח צריך לחזור ולהקנות הגט להבעל בכדי שיהיה הגט של הבעל כדלעיל סימן ק"ך ועמ"ש לעיל סימן קל"ז סק"נ. אך באמת זה אינו דממ"נ אי זכות הוא סגי בנתינה ראשונה ואי לאו זכות הוא גם השלי' לא קני לגט ואם רצה לחזור יחזור וזה פשוט ועיין בס' ג"מ שם ודו"ק:

58 נח

אבל לא יעשה. עב"ש לעיל ס"ס ק"מ שכ' דאם נעשה תחלה ש"ה ואח"כ ש"ק אז אם אין יכול לעשות ש"ק נתבטל גם ש"ה שהרי בטל לפנינו את ש"ה במסירתו לקבלה וכ"כ הת"ה עכ"ל וע' בתשו' ב"ח סי' ק"ב שכ' דמש"ה אין כאן ביטול בדיעבד מאחר שאנו אומרים לו שמא לא תועיל שליחות להולכה לכן יתנו ג"כ על דעת שיזכה לה ועושה על דעתינו א"כ אינו מתכוין לבטל שליחות ההולכה אך השליחות בטל מטעם אחר דלא חזרה שליחות אצל הבעל וכמו בעשתה האשה ש"ה של הבעל לש"ק דהוי ספק גירושין כדלעיל ס"א ע"ש וע' ס' ג"מ שם שכתב שדבריו תמוהים דהכא מעולם לא נעשה שליח להולכה ושליח של קבלה אלא או זה או זה כו' עש"ב.

59 נט

אבל בדיעבד. עיין בתשובת שמן רקח ח"א סי' ס' באחד ששלח גט לאשתו ע"י שליח וקודם שהגיע הגט ליד האשה בישל הבעל את הגט בפני שני עדים ואח"כ אחר שנמסר לידה נפל למים שאין להם סוף מה דינה של האשה וכתב דלכאורה לפי הנהוג עתה דהשולח גט לאשתו ע"י שליח מקבל עליו בחרם ובשבועת התורה שלא לבטל את הגט ולא את השליח כמבואר בסדר גיטין א"כ אף אם עבר וביטל לא מהני דכ"מ דא"ר לא תעביד אעל"מ ואין לחלק בין איסור לממון מאחר דזה המעשה שעשה באיסור כמאן דליתא דמי אמנם זה נסתר מדברי הרמ"א בסעיף הקודם במ"ש דחיישינן שמא יעבור על שבועתו ע"ש והאריך לפלפל בסוגיא אי עביד לא מהני בזה ובשיטת הפוסקים ומסקנתו לצדד להקל בנ"ד באם יסכימו עמו עוד גדולים ובפרט כי בלא"ה רוב הנטבעים למיתה ואין כאן חשש איסור דאורייתא (כדלעיל סי' י"ז סל"ד) וכתב שם דנראה לו דאף הרמ"א בסעיף הקודם שכתב דבעוזב דת אין תקנה להשביעו כו' היינו לכתחלה ולרווחא דמלתא כיון דיש תקנה אחרת שיעשה השליח להולכה שיהיה ג"כ שליח לקבלה וראיה ע"ז ממה דנוהגין עתה להשביע את המגרש ע"י שליח אי' אם הוא עוזב דת מסתמא יש תועלת בשבועה זו דאף אם יעבור לא יועיל הביטול דאל"כ ממ"נ מי שחשוד לעבור על תקנת ר"ג גם על השבועה יעבור ובפרט בעוז"ד קרוב לודאי שלא ישגיח על השבועה כלל א"ו דאחר שנשבע לא יועיל הביטול ע"ש: וע' בתשובת גליא מס' בק"ח סי' ד' שפקפק עליו דאין זה ענין כלל למלתא דאי עביד לא מהני דאטו מי שכתב גט לגרש בעצמו או ע"י שליח נשבע שלא לקרוע את הגט ואח"כ עבר וקרעו קודם הנתינה היתכן לומר הואיל וזה עבר על שבועתו אין הקרע נחשב לקרע ויכול לגרש בו וה"נ כן הוא כו' ע"ש באורך (ולע"ד דעיון הזה אינו ברור כ"כ) וע' בתשובת ברית אברהם סי' קכ"א שגם בדעתו עלה היתר זה דעכשיו שנוהגין להשביע הבעל בשבועת התורה שלא לבטל הגט והשליחות אם עבר וביטל לא מהני ומטעם כ"מ דא"ר לא תעביד כו' האריך בזה בפלפול עצום ומסיק והיתר זה לאו כלום הוא ע"ש ועמ"ש לעיל סימן ק"ח ס"ג ובסימן קל"ד סק"ו:

60 ס

שיבטלנו בפני שנים. ע' בתשובת משכנות יעקב סימן ל"ח בתשובה שניה אות ך"ב שהאריך להשיג על הגאון מהר"ז מרגליות ז"ל שכ' בעובדא דידיה כיון שהעד השני מסתפק קצת בלשונו אם היה בלשון המועיל לביטול רק עד אחד והעיד בבירור הוי כביטול בפני עד א' ואינו כלום דז"א דאטו משום שהעד השני אינו זוכר לא הוי עד כלל הא בשעה שאמר בפניהם שניהם שמעו מפיו הביטול ואם אמר באופן המועיל הרי הוא ביטול בפני שנים ומה לנו אם שכח אח"כ ואינו זוכר עדותו ואין הפרש בזה רק לעשותו ספק ביטול ולא ודאי ביטול ולא עוד אלא הנראה ברור דאפילו אם ב' העדים היו מסופקים אם אמר בלשון המועיל לביטול הרי הגט בטל מספק ואיתתא בחזקת א"א קיימא דאין לומר בזה אוקי הגט בחזקת כשרות דדמי ממש לסכין שנמצאת ספק פגומה כו' ועיד בעיקר הדין דביטול בפני עד אחד לא פשיטא כלל דלא הוה ביטול והגאון מהר"ז הנ"ל בעצמו בתשובותיו סימן קכ"ה חוכך להחמיר בביטול בפני עד א' מדברי הרמב"ם ז"ל ע"ש:

61 סא

שמבטל לפניהם. כתב בס' תו"ג אם שלח שליח לבטל הגט נראה דא"צ להביא ע"י שליחות דדוקא להוציא מחזקת פנויה או מחזקת א"א חשיב דבר שבערוה ובעי שנים אבל הכא שעדיין לא נתגרשה והשליח אומר שאין גט זה ראוי לגרש בו שנתבטל. כשאר איסורין דמי שעד א' נאמן עכ"ל:

62 סב

כתב אחר השליח. עיין בתשובת ברית אברהם חלק יו"ד סימן נ"ט אות ב' ואות ה' מ"ש בזה:

63 סג

לבא אלי אקיימנה עבה"ט שכ' ט"ז כתב דאיירי כו' אבל אם בעת שעשה אותו לשליח כו' ועיין בתשו' מהרי"מ מבריסק ס"ס ל"ח שכתב דנראה דהט"ז אזיל בזה בשיטת הב"ש ר"ס קל"ד דהא דג"ד בגיטא לאו מלתא היא דוקא ג"ד דלאחר כתיבה ונתינה ליד שליח אבל ג"ד קודם כתיבה או קודם נתינה ליד שליח מלתא היא ע"ש. ולע"ד צ"ע דא"כ יקשה על הב"ש דלעיל סי' קל"ד סק"א מבואר שדעתו דלא כהב"ח בזה וכתב שם דכן משמע מכל הפוסקים וכאן העתיק דברי הט"ז בסתם. ועוד דא"כ למה דקדק הט"ז באן וכתב אבל אם בעת שעשה אותו לשליח אמר לו כו' ולא ביאר דה"ה אם אמר לו מקודם שעשה אותו לשליח. ולכן נראה דדין זה אין לו שייכות כלל לדברי הב"ח הנ"ל וטעמו של הט"ז בזה דאם בעת שעשה אותו לשליח אמר לו כו' לא מיחשב זה ג"ד כלל רק אמירה ממש שעושה השליח רק באופן זה ע' בט"ז סקמ"ה שהביא ראיה ברורה לדבריו מלעיל סמ"ה תנהו לה במקום פלוני כו' וגם מלעיל ס"א לדעת י"א שאין האשה יכולה לעשות ש"ק מיד שליח בעלה משום בזיון דבעל והא התם לא אמר הבעל מידי אלא דאמדינן דעתיה כ"ש היכא דמגלה דעתו בפירוש באיזה אופן ניחא ליה שיהא שלוחו ע"ש. ולפ"ז אם אמר לו הבעל כן קודם שעשה אותו לשליח ואח"כ נתן לו בסתם אפשר שגם הט"ז מודה דזה לא מיחשב רק ג"ד ולאו כלום הוא (הגם דמדברי הט"ז בריש דבריו שם שכ' וג"ד בגיו לאו כלום הוא לבטל המעשה שנעשה כבר עכ"ל יש מקום לפרש דבריו דכוונתו לדברי הב"ח הנ"ל אך מסיום דבריו לא נראה כן וכוונתו במ"ש שנעשה כבר לא אתי לאפוקי מה שיעשה אח"כ רק לאפוקי מה שעשה בתוך כ"ד) וכפי הנראה דין זה יפול במחלוקת חכמי הדור שהיה בנדון הגט דווינא שהוזכר בתשו' מהר"ם לובלין סי' קכ"ב ומ"ב סי' ע"ה שרמזתי לקמן סי' קמ"ב ס"ט. ועמ"ש לעיל סקמ"ז וסקנ"ב ולקמן סי' קמ"ג סק"א:

64 סד

חרס הוא לא אמר כלום. עיין בתשו' משכנות יעקב סימן ל"ח בתשובה שלישית אות כ"א שהביא דהגאון מהר"ז מרגליות ז"ל נתן טעם לדבר דכל המבטל גט אין עיקר הביטול חל רק בשעת חלות מעשהו ופעולתו והיינו שעת הנתינה שאז זמן פעולתו ולכן כשמבטל קודם נתינה צריך לבטל בלשון עתיד שיהיה חל הביטול בשעת נתינה אבל אם אמר לשון עבר אינו כלום דהא אכתי לאו זמן ביטולו הוא. ולכן הוציא מזה דבאומר כן בשעת נתינה אף בל' עבר מהני לבטלו דהא אומר כן בשעת גמר פעולתו ודברי הש"ס שאמרו חרס הוא לא אמר כלום מיירי שאומר קודם נתינה. והוא ז"ל האריך להשיג עליו דזה דאין חילוק כלל ע"ש:

65 סה

ואם גירש ה"ז ספק. עיין בתשובת גליא מסכת סימן ג' באורך:

66 סו

מפני שגורם להיות כ' בהגהת יד אפרים ודוקא בכה"ג שביטל שלא בפני השליח אבל בפני השליח אין חשש ממזרות ודלא כרש"י בקידושין דף י"ב כן כתבו התוס' שם. ואם ביטלו בפני אחד לכאורה ג"כ לא מנגדינן ליה שהרי לא הועיל ביטולו ואין חשש ממזרות אבל התוס' שם כתבו דאף למ"ד אינו מבוטל מ"מ הרי מוציא לעז על הגט. אך אפשר לומר דבא' ליכא הוצאת לעז ועוד דחד לא מהימן להלקותו על ידו וע"י הודאת פיו אין נראה להלקותו אמנם אם ביטל בפני ב' זה שלא בפני זה לדעת התוס' אע"פ שהביטול אינו מועיל מ"מ לוקה משום הוצאת לעז עכ"ל:

67 סז

בחזקת שהוא חי. כ' בס' תו"ג ואם אחר שנתן לה הגט נתברר שמת וא"י אם קודם נתינה או אח"כ יש ללמוד זה מסי' קמ"ד סעיף ה' דאם הוא ספק איזה מהן קודם ה"ז ספק מגורשת עכ"ל ועיין בשאילת יעב"ץ ח"א סימן קכ"ח מענין זה. ועיין בתשו' ברית אברהם סי' ס"ח שהוא ז"ל מסתפק בדין זה ומבואר שם דאם כבר ניסת קודם שנשמע שמת פשוט קצת להתיר ואין לחוש כלום שמא מת קודם מסירת הגט והיא ספק יבמה לשוק ואף הט"ז בי"ד סי' שצ"ז יודה לזה דכעין זה מפורש להדיא בט"ז ביו"ד סי' ח"י סק"י להשיג על הב"ח ומיישב דעת הש"ע שם דהיכא שהוראה יצאה להיתר והיה הזמן להיתר הוי חזקה טובה להסירה משא"כ כשלא היה זמן להיתר יעו"ש ואם כן כשניסת ודאי היה הזמן להיתר וכתב דאפשר גם בלא ניסת מקרי הוראה להיתר כיון דבשעת נתינת הגט היה ניתן כדין בחזקת שהוא קיים ויש כאן חזקה טובה להיתר כמו התם בנאבד הסכין שכ' הט"ז דאילו היה בא לשאול קודם שנולד הספק היינו מורין לו היתר והיה זמן להתיר ואפשר לחלק ולומר דדוקא בהתירוה דלא תצא מהתירה או דיש לחלק ולומר באם הידיעה הזאת שמת היה אחר ג' חדשים דהבחנה הותרה ממילא להנשא והוי חזקה להתירא משא"כ תוך ג"ח ואפשר דעכ"פ הותרה ממילא מיד שתנשא אחר ג"ח וזכתה בעצמה. והביא שם גם כן המשנה דס"פ מי שאחזו (הוא הדין דלקמן סי' קמ"ד ס"ה הנ"ל) ודברי הר"ן שם וכתב דאין ראיה משם די"ל דשם מיירי שעדיין לא התירוה כלום ולא זכתה בעצמה להנשא ע"פ גט זה אך דמיד בשעת נתינת הגט נשמע שמת דכן משמע לישנא דמתני' שם כתבו ונתנו לה ומת ומשמע שמיד נשמע שמת גם אפשר לפרש שבשעת נתינת הגט לא נתברר עדיין שהוא לאחר יב"ח אך שאח"ז נתברר בבת אחת שהכתיבה והנתינה היה אחר יב"ח ואז נשמע תיכף שמת ולא שייך לומר דזכתה בעצמה אבל היכא שבשעת נתינת הגט היה כדין י"ל דזכתה בעצמה להנשא בגט זה והוי זמן להיתר וסיים דעדיין צ"ע בזה וע' בהגה שם. וע' בתשובת חמדת שלמה סימן ע"ו:

68 סח

זקן או חולה. עיין בגליון המשניות פ"ג דגיטין בתוספת ר' עקיבא איגר ז"ל אות ך"ז שהביא דברי היש"ש שכתב דה"ה זקן שהוא חולה. והא דנקט או חולה היינו משום הדיוק דוקא חולה אבל גוסס לא מש"ה הוי רבותא דאפי' אינו זקן ג"כ דוקא חולה אבל לא גוסס ע"ש. ועיין בס' בית מאיר הביא בשם יש"ש הנ"ל שמחלק מדעתיה דנפשיה בין זקן בן שבעים דה"ה חולה נמי ובן שמונים והוא חולה אין נותנים בחזקת חיים ובן מאה אפילו הוא חולה לא חיישי'. והוא ז"ל כתב עליו שכל דבריו אין נוחים בזה כלל כי הם מבלי יסוד ונקיט שטה לנפשיה שלא בדרך הראשונים ואולם משתיקתן של ראשונים ז"ל איכא למשמע דה"ה אף זקן וחולה דאל"ה לא הוה שתק מלהשמיענו חילוק זה וצ"ע עכ"ד:

69 סט

גוסס לא יתננה לה. עב"ש ס"ק ק"ו. והנה מ"ש בשם המגיד המעיין שם יראה שלא כתב זה על דין זה כי ברמב"ם לא נזכר כלל גבי גוסס שלא יתננו לה רק בעיר שכבשה כרקום וספינה שאבדה כו' דשם כתב הרמב"ם ואם היה גט א' מהם ביד השליח כו' וכמ"ש בש"ע בסעיף שאח"ז על זה כתב המגיד משום דאין לו להחזיקה כו' וע' בס"ק ע"ב. ומה שרמז הב"ש לעיין בתשו' רש"ך ח"ב סימן ל"ט. כוונתו שגם הוא ז"ל העלה שם דמ"ש הרמב"ם דלכתחלה לא יתננו היינו דוקא במקום יבם אבל היכא דליכא יבם ליכא למיחש למידי ווכ' שם דחלקו עליו ורצו לאסור ליתנו לה אפי' שלא במקום יבום ובטל הרב סברתם יעו"ש וע' עוד בזה בתשו' לחם רב סי' ל"ג ובתשו' מהרי"ט ח"א ר"ס ס"ו ובת' ברית אברהם ס"ס ס"ד:

70 ע

עיר שהקיפוה חיל. עיין בת' ברית אברהם מסי' ס"ד עד סי' ס"ח אודות שנשאל בעסק גט של בעל מלחמה יהודי ששלח גט מן המלחמה ונשתהא השליח בדרך עד ערך חצי שנה והמשלח נשאר עומד שם בתוך המערכה אצל המלחמה של קירה עם צרפתים ונסתפק הרב השואל אם יש ליתן הגט בחזקת שהוא קיים או דילמא דנותנין חומרי מתים ושמא בתוך כך נהרג במלחמה ואין גט לאחר מיתה וממילא תשאר האשה זקוקה ליבם. והאריך מאד לפלפל בזה ומסיק דאם היבם כאן במדינה יש להחמיר שלא להתירה רק ע"י גט וחליצה מתחלה יומסר לה הגט ואח"ז תחלוץ אך אם אין היבם במדינה נראה להתיר ע"פ גט לחוד ולרווחא דמלתא כשיתנו לה הגט יאמרו לה הב"ד שאם יתברר שהבעל היה מת תצא מבעלה ותידוק שפיר ויש לסמוך ג"כ אחזקה דאשה דייקה כו' עש"ב. בסי' ע' שם נשאל עוד על עסק כזה ממש והביא שם דבת' כתר כהונה סי' ס"ב נשאל ג"כ ע"ז ולא בא להתיר אך ע"פ כתבי אגרת אינו מקויים מבעלה שהוא חי זילת זה היה פשוט לדעתו דביוצא למלחמה נותנין עליו חומרי מתים מהא דאי' בפ' הזהב (בבא מציעא דף נ"ט) במעשה דדוד עם בת שבע דקרי ליה ספק א"א וע"כ דהוה ספק חי ספק מת והוא ז"ל האריך לסתור ראייתו ומסיק שלא מצא בת' הנ"ל שום נדנוד פלפול להחמיר בזה ע"כ ככחי אז כחי עתה דאם היבם במדינה יומסר לה הגט ואח"ז תחלוץ אך באם א"א לחלוץ יש להתיר ע"פ גט לחוד ובתנאי שיסכים עוד גדול א' להתיר ע"ש. וע' בת' פנים מאירות ח"ב סימן ס"ח בת' הגאון מהר"ד אופנהיים ובסי' ס"ט בת' אא"ז הגאון בעל המחבר בהתרת ספק הששי שם מבואר דפשוט בעיניהם להתיר שגם ביוצא למלחמה נותנין הגט בחזקת שהוא קיים ע"ש ודוק. וע' בספר ישועות יעקב סקל"ב בענין מי שנשבה לבין הישמעאלים ושלח גט לאשתו ע"ש:

71 עא

חיל המלכות אחרת. עיין בתשו' מהרי"ט ח"א סי' ק"ג שהאריך בזה ועיין בספר קרבן נתנאל פ' כל הגט אות י"ד ועיין עוד בתשו' ברית אברהם סי' ס"ה באריכות:

72 עב

ואם היה גט אחד מהם כו'. וע' בת' מהרי"ט ח"א סימן ק"ג באחד שאין לו בנים ששלח גט לאשתו ממקום רחוק ע"י שליח להולכה וקודם שבא השליח למקום האשה נעשה הבעל מאותם שנותנים עליהם חומרי מתים. והביא שם שיש סוברים בזה להחמיר ואם לא יתברר מיתתו תשב עד שתלבין ראשה שלא לתת הגט וגם שלא לחלוץ ונתלו בזה בדברי הרמב"ם פ"ו מה"ג שכתב שלא יתננו השליח לאשה ומסתייעים בזה מדברי תשובת רש"ך שכ' שני טעמים א' שלא תטעה האשה ותסבור שהיא מגורשת גמורה ותנשא לשוק והב' שלא תתבטל מצות יבום. ואמרו עוד כי מאחר שאנו חוששים שמא תנשא בלא חליצה אע"פ שהיבם הוא עומד כאן לחלוץ יש לחוש שמא לא יתרצה אח"כ כו' והוא ז"ל האריך לדחות דבריהם בארוכה והסכים עמו חכם אחד רבי אהרן חסון ז"ל. ושם בסי' ק"ד תשובת מהרא"א מונסין ז"ל שמחמיר מאד בדבר זה דבמקום יבום אין לשליח ליתנו בשום צד רק דאם עבר ונתנו חולצת והוכיח שגם הרדב"ז סי' קל"ב דעתו כן ע"ש באורך וקצת ראיותיו לענ"ד צ"ע. ועיין בתשו' נו"ב תניינא סי' קל"ד אודות אשת עוזב דת ששלח לה בעלה גט על ידי שליח והשליח עדיין לא מסר לה זה שלש שנים ובין כך נשמע שנהרג בעלה ובנים אין לו ויש כאן אחיו והורה בזה הגאון מבראד שצריכה גט וחליצה וחכם אחד חלק עליו ונאחז בסבך דברי האוסרים בתשו' מהרי"ט (הנ"ל) והוא ז"ל השיב שיפה הורה הגאון הנ"ל והא ודאי שלא נשגיח בדברים הללו לעגן אשה כל ימיה והחשש שמא תנשא קודם החליצה הוא חשש רחוק כו' ועוד הרי בידינו להשביע' עד"ר שלא תנשא עד שתחלוץ וחשש ביטול מצות יבום לא שייך אצלינו שאין מיבמין. והרמב"ם שכתב ה"ז לא יתננו לה הכוונה שלא יתן לה בסתם בחזקת גירושין גמורים ומש"ה לא כ' הרמב"ם בבבא הקודמת בהניחו גוסס שלא יתנו לאשתו והיינו כיון שכתב שרוב גוססין למיתה פשיטא שלא יתנו בחזקת חי דרוב עדיף מחזקה. ועוד נראה דבנ"ד אף לדברי האוסרים שם אין חשש לא מיבעיא אם עשו כנהוג שנותן לכתחלה בתורת קבלה מטעם זכיה הרי הרבה פוסקים מתירים באמת תיכף משעת הקבלה וא"כ אף אם תנשא בגט לחוד אין כאן איסור ברור אלא אף אם לא עשו כן וכמו שנזכר במכתב הרב השואל שהעוזב דת לא מסר גט ליד השליח רק צוה לסופר לכתוב ולעדים לחתום והלך לו וא"כ לא שייך כאן זכיה מ"מ ניחזי אנן לדעת המחמירים הנ"ל דמפרשים דברי הרמב"ם שלא יתנו לה שמא תקיל לעצמה ותנשא בלא חליצה אנו צריכין לפרש דלהכי לא כ' כן גבי גוסס כיון דרוב למיתה ודאי לא תקיל לעצמה לכך מותר ליתנו לה (קצת חידוש שלא הזכיר דברי הש"ע בסעיף הקודם שכ' גם גבי גוסס שלא יתנו לה) א"נ בנ"ד שהעיד עוזב דת מסל"ת שמת במלחמה אף שלא העיד קברתיו מ"מ רובן למיתה כו' וחשש השני שחששו שם איכא דשמע בחליצה ולא שמע בגיטא ויבא להתיר צרתה ג"כ לא שייך כאן שכל זמן שהוא עוזב דת לא ישא בחו"ק כו' ולמיחוש איכא דשמע בגיטא ולא שמע בחליצה ויאמר יש גט לאח"מ כמו שחששו בגיטין דף ע"ג גם כן ליכא למיחש דהרי בגיטין דף מ"ב מהיום ולאחר מיתה כו' וכן נראה שלא לעגן אשה זו ותשבע קודם הגט שלא תנשא בלא חליצה והרי גם בחשש איכא דשמע בחליצה ולא שמע בהכרזה מביא הב"י ס"ס קנ"ו דאפשר מהני שבועה שלא תנשא לכהן עכ"ד ע"ש: והנה מה שרוצה הגאון נו"ב ז"ל להעמיס גם בדעת האוסרים בתשו' מהרי"ט שם דמודו היכא דרובא למיתה. לא זכיתי להבין דהא האוסרים הנ"ל נשענו על תשובת רש"ך ח"ב סי' ל"ט ושם היה המעשה במי ששלח גט לאשתו וטבע במים שאין להם סוף וע"ז הביא הא דהרמב"ם ז"ל יעו"ש והרי במים שאל"ס ודאי דרובא למיתה ועוד דבסי' ק"ד שם כ' מהר"א מונסין דהרמב"ם מפרש הא דאמר רבא בגיטין כ"ח לא שנו אלא חולה אבל גוסס לא היינו דלא יתננו השליח בשום צד ואופן הרי להדיא שדעת האוסרים גם גבי גוסס כן ועוד מבואר כן מהראי' שהביא מהרדב"ז הנ"ל וצ"ע. ועיין בתשו' ברית אברהם סימן ס"ד שהאריך ג"כ בדברי מהרי"ט הנ"ל ודחה ג"כ דברי האוסרים הנ"ל ומסיק דע"פ גט וחלילה אין מקום לפקפק כלל ובפרט האידנא דאין מיבמין ע"ש באריכות. גם ישועות יעקב סי' זה ס"ק ל' כתב שנשאל על ענין כזה במעשה שאיש אחד הלך עם בעלי מלחמה ושלח גט לאשתו ואח"ז קודם שהגיע ליד האשה באו עדים והעידו שנטבע בנהר דונא. ועמדו שם משך זמן מה ולא נודע מקומו איו אם מותרת ע"י שתחלוץ מיבמה וגם השליח ימסור לה הגט. והאריך הרבה לפלפל בדברי מהרי"ט הנ"ל ומסיים וז"ל סוף דבר דעתי מסכמת לדעת מהרי"ט דמהני גט וחליצה כיון דאין לנו ראי' מוכרחת לאיסור והיא מילתא דרבנן להקל שומעין אמנם חלילה לי לעשות מעשה בזה אך בנדון שלפנינו שיש עוד צדדים להקל כמו שהאריך החכם השואל דעתי מסכמת להקל בזה להלכה ולמעשה אם יסכים עוד אחד מומחה בהוראה עכ"ל ע"ש: