Chapter 36ל״ו
1 א

בְּלֶכְתְּךָ לֹא יֵצַר צַעֲדֶךָ וְאִם תָּרוּץ לֹא תִכָּשֵׁל (משלי ד, יב).

JACOB AND LABAN
"WHEN thou goest, thy steps shall not be straitened; and if thou runnest, || thou shalt not stumble" (Prov. 4:12).

2 ב

לא צרו צעדיו של יעקב ולא נכשל כחו, וכגבור גלל האבן מעל פי הבאר, והיתה הבאר עולה ושופעת מים חוצה לה, וראו הרועים ותמהו, שכלם לא היו יכולין לגלול את האבן מעל פי הבאר, שנ' ויגש יעקב ויגל את האבן.

Jacob's steps were not straitened, and his strength did not fail, and like a strong hero he rolled away the stone from the mouth of the well, and the well came up, and spread forth water outside itself, and the shepherds saw and they all wondered, for all of them were unable to roll away the stone from the mouth of the well; but Jacob alone rolled the stone from off the mouth of the well, as it is said, "And Jacob went near, and rolled the stone from the well's mouth" (Gen. 29:10).

3 ג

ר' עקיבא אומר, כל מי שהוא נכנס לעיר ומצא נערות יוצאות לפניו דרכו מצלחת לפניו ומניין תדע לך שהוא כן בא וראה מאליעזר עבד אברהם שעד שלא נכנס לעיר ומצא נערות יוצאות לפניו שנ' הנה אנכי נצב על עין המים והיה הנערה היוצאת והב"ה הצליח דרכו שנ' וה' הצליח דרכי.

Rabbi 'Aḳiba said: Anyone who enters a city, and finds maidens coming forth before him, his way will be prosperous (before him). Whence dost thou know this? Know that it is so. Come and see from Eliezer, the servant of our father Abraham, who, whilst he had not yet entered the city, found maidens coming out before him, as it is said, "Behold, I stand by the fountain of water," etc. (Gen. 24:43). And He prospered his way.

4 ד

ועוד ממי אתה למד, ממשה רבינו עליו השלום, שעדיין לא נכנס לעיר מצא נערות יוצאות לפניו, שנ' ולכהן מדין שבע בנות, והצליח דרכו וגאל את ישראל ממצרים. ומניין תדע לך שהוא כן, בא וראה משאול, עד שלא נכנס לעיר מצא נערות יוצאות לפניו, שנ' המה עולים במעלה העיר וכו', והצליח דרכו ועלה למלוכה. ומניין, מיעקב, עד שלא נכנס לעיר מצא נערות יוצאות, שנ' והנה רחל בתו באה.

Whence again dost thou learn this? Know that it is so. Come and see from Moses, for, although he had not yet entered the city, he found maidens coming out before him, as it is said, "Now the priest of Midian had seven daughters; and they came" (Ex. 2:16). And He prospered his way, and he redeemed Israel from Egypt. Whence dost thou know this? Know that it is so. Come and see from Saul, for whilst he had not yet entered the city, he found maidens coming forth before him, as it is said, "As they went up the ascent to the city, they found young maidens going out" (1 Sam. 9:11). And He prospered his way and he acquired the sovereignty. || And whence do we know this? Know thou that it is so. Come and learn from Jacob, for whilst he had not yet entered the city, he found maidens coming forth before him, as it is said, "And, behold, Rachel his daughter cometh" (Gen. 29:6).

5 ה

רב הונא אמר, הכל צפוי לפני הקב"ה. קודם שיבא יעקב לחרן מה עשה הקב"ה, שלח מגפה בצאנו של לבן ונשתיירו ממנו מעט מהרבה מה שהיתה רחל רועה, שנ' כי רועה היא. ומניין שנשתייר מעט מהרבה, שנ' ויעקב רועה את צאן לבן הנותרות, ר"ל הנותרות מן המגפה. ויברך ה' אותך לרגלי, וכי רגלו של יעקב להפרות ולהרבות צאנו של לבן, אלא מכאן שיש רגל לאדם מבורכת, שנ' ויברך ה' אותך לרגלי, וכן לבן אמ' ליעקב נחשתי ויברכני ה' בגללך.

Rab Huna said: Everything is revealed and foreseen before the Holy One, blessed be He. Before Jacob came to Haran, what did the Holy One, blessed be He, do? He sent a plague among the sheep of Laban, and few were left out of many, and Rachel was tending these, as it is said, "Rachel came with her father's sheep; for she kept them" (Gen. 29:9). Whence do we know that few remained of the many? Because it is said, "And Jacob fed the rest of Laban's flocks" (Gen. 30:86), "the rest" (which remained) after the plague, in order to increase and multiply Laban's flocks at the feet of Jacob. Hence (the sages) said: Sometimes the foot of man destroys the house, and sometimes the foot of man blesses the house, as it is said, "And the Lord hath blessed thee at my foot" (Gen. 30:80). Likewise Laban said to Jacob: "I have divined that the Lord hath blessed me for thy sake" (Gen. 30:27).

6 ו

כששמע לָבָן אֶת שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן אֲחֹתוֹ וכח גבורתו שעשה על הבאר, רץ לקראתו לנשקו ולחבקו, שנאמר (בראשית כט, יג) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן אֲחֹתוֹ וגו'. וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הֲכִי אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם (בראשית כט טו), וכי אחיו היה והלא בן אחותו היה, אלא ללמדך שבן אחותו של אחותו קרוי כבנו ובן אחיו של אדם כאחיו מאין אנו למדים מאברהם אבינו שנ' ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני וביניך ובין רועי ובין רועיך כי אנשים אחים אנחנו וכתיב אחר אומ' וישמע אברם כי נשבה אחיו וכי אחיו היה והלא בן אחיו היה אלא ללמדך שבני אחיו של אדם כאחיו.

When Laban heard the tidings of Jacob, the son of his sister, and the power of his might which he had displayed at the well, he ran to meet him, to kiss him, and to embrace him, as it is said, "And it came to pass, when Laban heard the tidings of Jacob, his sister's son" (Gen. 29:13). "And Laban said unto Jacob, Because thou art my brother" (Gen. 29:15). Was he then his brother? Was he not the son of his sister? This teaches thee that the son of a man's sister is like his son, and the son of a man's brother || is like his brother. Whence do we learn (this)? From Abraham, our father, because it is said, "And Abram said to Lot, Let there not be strife… for we are brethren" (Gen. 13:8). Another verse (says), "And when Abram heard that his brother was taken captive" (Gen. 14:14). Was he his brother? Was he not the son of his brother? But it teaches thee that the sons of a man's brother are like his own brothers.

7 ז

ובני בניו של אדם כבניו, מניין שהם כבניו? מיעקב, שאמ' אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי וכי בניו היו והלא בני בניו היו אלא ללמדך שבני בניו של אדם כבניו.

The sons of a man's sons are like his own sons. Whence do we learn (this)? From Jacob, because it is said, "Ephraim and Manasseh, even as Reuben and Simeon, shall be mine" (Gen. 48:5). Were they his sons? Were they not the sons of his son? But it teaches thee that the sons of a man's sons are as his own sons. And the sons of one's daughters are as one's own sons. Whence do we learn (this)? From Laban, because it is said, "And Laban answered and said unto Jacob, The daughters are my daughters, and the sons are my sons" (Gen. 31:43). Were they then his sons? Were they not the sons of his daughters? But it teaches thee that the sons of a man's daughters are like his own sons.

8 ח

התחיל יעקב לעבוד באשה שבעה שנים. לאחר שבעה שנים, עשה משתה שבעת ימים ולקח את לאה, ועוד הוסיף שבעת ימים אחרים משתה ושמחה ולקח את רחל, שנ' מלא שבוע זאת ויעש יעקב כן וימלא שבוע זאת, ונאספו כל אנשי המקום לגמול חסד עם יעקב אבינו, הדא הוא דכתי' ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה.

Jacob began to serve for a wife for seven years. He made a banquet and rejoicing for seven days, and married Rachel, as it is said, "Fulfil the week of this one" (Gen. 29:27). "And Jacob did so, and fulfilled the week of this one" (Gen. 29:28). All the men of the place were gathered together to show loving-kindness to our father Jacob, as it is said, "And Laban gathered together all the men of the place, and made a feast" (Gen. 29:22).

9 ט

אמר הקב"ה, אתם גמלתם חסד עם יעקב עבדי, אף אני אתן לכם ולבניכם שכרכם בעה"ז בשביל שלא יהיו לרשעים נח לעתיד לבא, שנ' ונעמן שר צבא מלך ארם וכו'.

The Holy One, blessed be He, said: Ye have shown loving-kindness to Jacob, My servant, I also will give || you and your sons your reward in this world, so that there be no reward for the wicked in the future world, as it is said, "Now Naaman, captain of the host of the king of Aram… because by him the Lord had given victory unto Aram" (2 Kings 5:1).

10 י

לבן לקח את שתי שפחותיו ונתן לשתי בנותיו. וכי שפחותיו היו, והלא בנותיו היו, אלא בנותיו של אדם מפלגש נקראו שפחות, שנ' ויתן לבן לרחל בתו.

(Laban) took his two handmaids, and gave them to his two daughters. Were they his handmaids? Were they not his daughters? But according to the law of the land the daughters of a man by his concubines are called handmaids, as it is said, "And Laban gave to Rachel his daughter Bilhah his handmaid to be her handmaid" (Gen. 29:29).

11 יא

ר' לוי אומר, ראה הקב"ה בצרתה של לאה ונתן לה הריון בטן וניחומין לנפשה, וילדה איש טוב תואר וחכם, ואמרה ראו בן שנתן לי הב"ה, שנ' ותהר ותלד לאה ליעקב בן ותקרא שמו ראובן ועל כן קראה שמו ראובן.

Rabbi Levi said: The Holy One, blessed be He, saw the sorrow of Leah, and He gave her power to conceive, (bringing) consolation to her soul; and she bare a male child, goodly in appearance, and wise; and she said: See ye a son which the Holy One, blessed be He, has given me, as it is said, "And Leah conceived, and bare a son, and she called his name Reuben; for she said, Because the Lord hath looked upon my affliction" (Gen. 29:32). Therefore he called his name Reuben.

12 יב

ר' אליעזר אומר, משבעה חדשים ילדה לאה את בניה ולשבעה חדשים נולדו ליעקב אחת עשר בנים ובת אחת, וכלם נולדו וזוגו עמו, חוץ מיוסף שלא נולדה זוגתו עמו שהיתה אסנת בת דינה ראויה לו לאשה, וחוץ מדינה שלא נולדה זוגה עמה. אמרה, הילדה הזאת לנו דין ומשפט, על כן קרא שמה דינה.

Rabbi Eliezer said: Leah bare her sons after seven months, and in seven years there were born unto Jacob eleven sons and one daughter. And all of them were born, each with his partner with him, except Joseph, whose partner was not born with him, for Asenath, the daughter of Dinah, was destined to be his wife, and (also) except Dinah, whose partner was not born with her. She said: This child is (according to) justice and judgment, therefore she called her name Dinah.

13 יג

ועוד היה ר' אליעזר אומר, ברח יעקב לבא אל לבן וברח לצאת מפני לבן. ברח לבא אל לבן מניין, שנ' ויברח יעקב שדה ארם. וברח מפני לבן, שנ' ויוגד ללבן ביום השלישי כי ברח יעקב. ולמה ברח, שאמ' לו הב"ה יעקב יעקב איני יכול לשכון שכינתי עליך בחוצה לארץ, אלא שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך, לפיכך ברח. ולקח לבן את כל אנשי עירו גבורי כח ורדף אחריו להרגו. ירד מיכאל המלאך ושלף חרבו אחריו ובקש להרגו, ואמ' לו אל תדבר עם יעקב מטוב עד רע, שנ' ויבא אלהים אל לבן בחלום הלילה. השכים לבן בבקר וראה את כל אשר ליעקב ואמ' כל אלו משלי הם הואיל ולקחת את כל אלה למה גנבת את אלהי התרפים שלי שהייתי משתחוה להם.

Rabbi Eliezer also said: Jacob fled in order to come to Laban, and he fled to get away from Laban. Whence do we know that he fled in order to come to Laban? Because it is said, "And Jacob fled || into the field of Aram" (Hos. 12:12). (Whence do we know that) he fled in order to get away from Laban? Because it is said, "And it was told Laban on the third day that Jacob was fled" (Gen. 31:22). Why did he flee? Because the Holy One, blessed be He, said to him: Jacob ! I cannot suffer My Shekhinah to dwell with thee outside the land, but "return unto the land of thy fathers, and to thy kindred; and I will be with thee" (Gen. 31:3). Therefore he fled. And Laban took all the men of his city, mighty men, and he pursued after him, seeking to slay him. The angel Michael descended, and drew his sword behind him, seeking to slay him. He said to him: Do not speak to Jacob, either good or bad, as it is said, "And God came to Laban the Aramæan in a dream of the night, and said unto him, Take heed to thyself that thou speak not to Jacob either good or bad" (Gen. 31:24). Laban rose up early in the morning, and saw all that Jacob had, and he said (to him): All these are mine, and since thou hast taken all these, yet wherefore hast thou stolen my Teraphim, which I worshipped?

14 יד

ומה הם התרפים, שוחטין אדם בכור ומולקין את ראשו ומולחין אותו במלח ובשמן טוב וכותבין על טס זהב שם רוח טומאה ומניחין אותו בכר ומדליקין נרות לפניו ומשתחוין לו והוא מדבר עמהן. ומניין שהתרפים מדברים, שנ' (זכריה י, ב) כִּי הַתְּרָפִים דִּבְּרוּ אָוֶן, לפיכך גנבתם רחל שלא יגידו ללבן שברח יעקב. ולא עוד, אלא להכרית ע"ז מבית אביה.

What are the Teraphim? They slay a man, a firstborn, and he is red (in colour). All that a man requires (to know) is not written here. This is impossible, since the men who dispute about the knowledge of making (the Teraphim) have increased. Everyone who follows that knowledge will ultimately go down to Gehinnom. And they pinch off his head, and salt it with salt, and they write upon a golden plate the name of an unclean (spirit), and place it under his tongue, and they put it in the wall, and they kindle lamps || before it, and bow down to it, and it speaks unto them. Whence do we know that the Teraphim speak? Because it is said, "For the Teraphim have spoken vanity" (Zech. 10:2). On that account had Rachel stolen them, so that they should not tell Laban that Jacob had fled, and not only that, but also to remove idolatrous worship from her father's house.

15 טו

ולא ידע יעקב בכל אלה, אמר כל מי שיגנוב התרפים ימות בלא עתו. והיוצא מפי צדיק כיוצא מפי המלאך, וילדה רחל ומתה, שנ' ויהי בצאת נפשה כי מתה.

Now Jacob knew nothing of all this, and he said: Anyone who has stolen thy Teraphim shall die before his proper time; and the utterance of a righteous person is like the speech from the mouth of an angel, and (Rachel) bare and died, as it is said, "And it came to pass, as her soul was in departing, for she died" (Gen. 35:18).

16 טז

ר' יהודה אומר, שלשה אבות כרתו ברית עם עמי הארץ ואלו הם אברהם יצחק ויעקב אברהם כרת ברית עם עמי הארץ כשנגלו עליו המלאכים היה סבור שהם אורחי הארץ ורץ לקראתם ורצה לעשות להם סעודה גדולה ואמ' לשרה לעשות להם סעודה גדולה ובאותה שעה ראתה דם נדה לפיכך לא הגיש להם מן העוגות ורץ להביא בן בקר וברח מלפניו בן הבקר ונכנס למערת המכפלה ונכנס אברהם אחריו ומצא שם אדם הראשון ועזרו שוכבים על המטות וישינים ונירות דולקות עליהן וריח טוב עליהם כריח ניחוח לפיכך חמד המערה לאחוזת קבר אמ' לבני יבוס לקנות מהם את מערת המכפלה במכר טוב בזהב ובכתב לאחוזת קבר עולם וכי יבוסים היו והלא חתיים היו אלא עיר יבוס נקרא יבוסים ולא קבלו האנשים עליהם התחיל כורע ומשתחוה אליהם שנ' וישתחו אברהם לפני עם הארץ.

Rabbi Jehudah said: Three forefathers made covenants with the people of the land. (With reference to) Abraham (the circumstances were as follows). When the angels were revealed unto him, he thought that they were travellers (from among) the people of the land, and he ran to meet them, and he wished to prepare for them a great banquet, and he told Sarah to prepare cakes for them. When Sarah was kneading, she perceived that the manner of women was upon her, therefore he did not hand them any of the cakes. He ran to fetch a calf. But the calf fled from before him, and went into the Cave of Machpelah, and he went in there after it, and he found Adam and his help-meet lying there upon their beds, and they slept, and lights were kindled above them, and a sweet scent was upon them like a sweet savour, therefore he desired to have the Cave of Machpelah as a burial possession. He spoke to the sons of Jebus, in order to purchase from them the Cave of || Machpelah by a purchase with gold, and by a perpetual deed for a possession of a burying-place. Were they Jebusites? Were they not Hittites? But they were called Jebusites according to the name of the city of Jebus. The men did not accept (this request). He began to bow down and prostrate himself unto them, as it is said, "And Abraham bowed himself down before the people of the land" (Gen. 23:12).

17 יז

אמרו, אנו יודעים שעתיד הב"ה ליתן לך ולזרעך את כל הארצות האלה, כרות עמנו שבועה שאין ישר' יורשים את עיר יבוס, כי אם ברצונם. ואח"כ קנה את המכפלה במכר זהב ובכתב עולם לאחוזת עולם. וישמע אברהם אל עפרון.

They said to him: We know that the Holy One, blessed be He, will give to thee and to thy seed in the future all these lands; make a covenant with us by an oath that thy seed shall not take possession of the cities of Jebus, and we will sell unto thee the Cave of Machpelah by a purchase with gold and by a perpetual deed and for a perpetual possession. He made with them a covenant with an oath that the Israelites would not take possession of the city of Jebus save by the consent of the sons of Jebus, and afterwards he bought the Cave of Machpelah by a purchase with gold, and a perpetual deed, for a perpetual possession, (as it is said), "And Abraham hearkened unto Ephron; and Abraham weighed to Ephron the silver, which he had named in the hearing of the children of Heth, four hundred shekels of silver, current money with the merchant" (Gen. 23:16).

18 יח

מה עשו אנשי יבוס, עשו צלמי נחשת והעמידו אותם ברחוב העיר וכתבו עליהם שבועת אברהם וכשבאו ישראל רץ להכנס בעיר היבוסי ולא היה יכול מפני ברית אברהם שנ' ואת היבוסי יושבי ירושלם לא הורישו בני ישראל וכשמלך דוד בקש להכנס לעיר היבוסי ולא הניחו אותו שנ' ויאמר לדוד לא תבא הנה וכו'.

What did the men of Jebus do? They made images of copper, and set them up in the street of the city, and wrote upon them the covenant of the oath of Abraham. When the Israelites came to the land (of Canaan), they wished to enter the city of the Jebusites, but they were not able (to enter), because of the sign of the covenant of Abraham's oath, as it is said, "And the children of Benjamin did not drive out the Jebusites that inhabited Jerusalem" (Judg. 1:21). || When David reigned he desired to enter the city of the Jebusites, (but) they did not allow him, as it is said, "And the king and his men went to Jerusalem against the Jebusites, the inhabitants of the land; which spake unto David, saying, Thou shalt not come in hither" (2 Sam. 5:6).

19 יט

והיו ישראל כחול הים, אלא בכח השבועה וברית אברהם ראה דוד וחזר לאחוריו, שנ' וישב דוד במצודה וכו' ואין אתה יכול ליכנס בעיר היבוסי עד שהתיר כל הצלמים הללו שכתוב עליהם שבועת אות ברית אברהם שנ' כי אם הסירך העורים והפסחים לא היו נכנסים במקדש חס ושלום אלא אלו הצלמים שעינים להם ולא יראו רגל להם ולא יהלכו. שנ' שנואי נפש דוד שהיה דוד שונא לשמוע ולראות ע"ז שנ' על כן יאמרו עור ופסח.

(Although) the Israelites were like the sand of the sea, yet it was owing to the force of the sign of the covenant of Abraham's oath. David saw (this) and turned backwards, as it is said, "And David dwelt in the stronghold" (2 Sam. 5:9). They said to him: Thou wilt not be able to enter the city of the Jebusites until thou hast removed all those images upon which the sign of the covenant of Abraham's oath is written, as it is said, "Except thou take away the blind and the lame" (2 Sam. 5:6). "The lame" refers to the images, as it is said, "Wherefore they say, The blind and the lame shall not come into the house" (2 Sam. 5:8). Lest thou shouldst say, The blind and the lame did not enter the Sanctuary, Heaven forbid (that we should say this), but these "blind and lame" refer to the images which have eyes and see not, feet and they walk not, (as it is said), "That are hated of David's soul" (ibid.). Because David hated to hear of and to see idolatry, as it is said, "Wherefore they say, The blind and the lame shall not come into the house" (ibid.).

20 כ

אמר דוד לאנשיו, כל מי שיעלה בראשונה ויסיר את הצלמים הללו שכתוב עליהם אות ברית שבועת אברהם יהיה לראש ועלה בראשונה יואב בן צרויה ויהי לראש ואחר כך קנה את עיר היבוסי לישראל במכר זהב ובכתב עולם לאחוזת עולם מה עשה לקח מכל שבט חמשים שקלים הרי כלם שש מאות שקלים שנ' ויתן דוד לארנון.

David said to his men: Whoever will go up first, and remove those images upon which the sign of the covenant of Abraham's oath is written, he shall be the chief. And Joab, the son of Zeruiah, went up, and he became the chief, as it is said, "And Joab the son of Zeruiah went up first, || and was made chief" (1 Chron. 11:6). Afterwards he bought the city of the Jebusites for Israel by a purchase with gold and with a perpetual deed for a perpetual possession. What did David do? He took from each tribe fifty shekels; verily all of them amounted to six hundred shekels, as it is said, "So David gave to Ornan for the place six hundred shekels of gold by weight" (1 Chron. 21:25).

21 כא

ויצחק כרת ברית עם עמי הארץ כשגר בארץ פלשתים. ראה אותם שהפכו פניהם ויצא מהם בשלום והלכו אחריו אבימלך וכל גדוליו, אמ' להם הפכתם אתם את פניכם ממני ועכשיו באתם אלי, שנ' ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי וכו' ראה ראינו כי היה ה' עמך אמרו אנו יודעים שעתיד הב"ה ליתן לזרעך את כל הארצות האלה כרת עמנו ברית שבועה שאין לישראל יורשין את ארץ פלשתים מה עשה יצחק כרת אמה ממתג החמור שהיה רוכב עליו ונתן לו לאות ברית שבועה.

Isaac made a covenant with the people of the land, when he sojourned in the land of the Philistines. He noticed that they turned their faces away from him. He went away from them in peace, and Abimelech and all his magnates came after him. He said to them: Ye turned aside your faces from me, and now ye come unto me, as it is said, "And Isaac said unto them, Wherefore are ye come unto me, seeing ye hate me?" (Gen. 26:27). "And they said, We saw plainly that the Lord was with thee" (Gen. 26:28). They said: We know that the Holy One, blessed be He, will give to thy seed in the future all these lands; make a covenant of an oath with us, that thy seed will not take possession of the land of the Philistines. He made a covenant of an oath with them. What did Isaac do? He cut off one cubit of the bridle of the ass upon which he was riding, and he gave it to them that it might be in their hands for a sign of the covenant of the oath.

22 כב

וכשמלך דוד רצה לבא בארץ פלשתים, ולא היה יכול מפני ברית יצחר, עד שלקח מהם אות ברית שבועת יצחק, שנ' (שמואל ב' ח, א) וַיִּקַּח דָּוִד אֶת מֶתֶג הָאַמָּה מִיַּד פְּלִשְׁתִּים מיד פלשתים, שנ' (שמואל א' ז, יג) וַיִּכָּנְעוּ הַפְּלִשְׁתִּים וְלֹא (יכלו) [יָסְפוּ] עוֹד לָבוֹא בִּגְבוּל יִשְׂרָאֵל.

When David reigned, he desired to enter the land of the Philistines, but he was unable (to do so) because of the power of the sign of the covenant oath of || Isaac, until he had taken from them the sign of the covenant of Isaac's oath, as it is said, "And David took the bridle of the cubit out of the hand of the Philistines" (2 Sam. 8:1), as it is written, "So the Philistines were subdued, and they came no more within the border of Israel" (1 Sam. 7:13).

23 כג

יעקב כרת ברית עם עמי הארץ, שאמר לו לבן, יודע אני שהב"ה עתיד ליתן לזרעך את כל הארצות האל, תכרות עמי ברית שבועה שאין ישראל יורשין את ארץ ארם. כרת עמו ברית שבועה והציב לו מצבת אבנים והביא את בניו עמו בברית שבועה, שנ' (בראשית לא, מו) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים. וכי אחיו היו והלא בניו היו, אלא ללמדך שבניו של אדם כאחיו. אמר לו לבן ליעקב, אם ישראל יורשין את הארצות האלה אל יבאו בארץ ארם לרעה, שנ' (בראשית לא, נב) אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶּה.

Jacob made a covenant with the people of the land, because Laban said to him: I know that the Holy One, blessed be He, will give to thy seed in the future all these lands; make a covenant of an oath with me, that the Israelites will not take possession of the land of Edom. He made with him a covenant with an oath, as it is said, "And Jacob said unto his brethren, Gather ye stones" (Gen. 31:46). Were they his brethren? Were they not his sons? But this teaches thee that a man's sons are like his brethren. Laban said to him: If the Israelites obtain possession of the land (of Canaan), then they must not come into the land of Edom for an evil purpose, and if Edom obtain possession they must not come into the land of Israel for evil, as it is said, "That I will not pass over this heap to thee, and that thou shalt not pass over this heap and this pillar unto me, for harm" (Gen. 31:52).

24 כד

וכשמלך דוד רצה לבוא בארץ ארם, ולא יכול מכח ברית שבועת יעקב, עד ששבר את המצבה ההיא, ועליו אמ' משה רבנו עליו השלום (שמות כג, כד) שַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם, ואח"כ כבש ארץ ארם, שנאמר (שמואל ב' ח, ג) וַיַּךְ דָּוִד אֶת הֲדַדְעֶזֶר בֶּן רְחֹב מֶלֶךְ צוֹבָה:

When David reigned, he wished to come into the land of Edom, but he was unable on account of the power of the covenant of Jacob's oath until he had broken that pillar. Concerning this, Solomon said: "And break in pieces their pillars" (Ex. 23:24). Afterwards he conquered the land of Edom, as it is said, "David smote also Hadadezer the son of Rehob, king of Zobah, as he went to recover his dominion at the river" (2 Sam. 8:3).