Paragraph 4ד׳
1 א

פרה אדומה.
[א] מי יתן טהור מטמא לא אחד (איוב יד:ד), כגון אברהם מתרח, חזקיה מאחז, ומרדכי משמעי, ישר' מאומות, העולם הבא מהעולם הזה. מי עשה כן, מי צוה כן, מי גזר כן, לא אחד, לא יחידו של עולם. תמן תנינן בהרת כגריס טמא פרח בכלו טהור. מי עשה כן, מי צוה כן, מי גזר כן, לא יחידו של עולם. תמן תנינן האשה שמת וולדה בתוך מעיה והושיטה החיה את ידה ונגעה בו, החיה טמאה טומאת שבעה, והאשה טהורה עד שיצא הולד. המת בבית טהור, יצא מתוכו הרי הוא טמא. מי עשה כן, מי צוה כן, מי גזר כן, לא אחד, לא יחידו של עולם. ותנינן תמן כל העסוקין בפרה מתחילה ועד סוף מטמאין בבגדים, היא עצמ' מטהרת טמאים. אלא א' הקב"ה חוקה חקקתי וגזירה גזרתי ואין את רשיי לעבור על גזירתי, זאת חוקת התורה אשר צוה י"י לאמר (במדבר יט:ב).

2 ב

[ב] ר' תנחום בר חניליי פתח אמרות י"י אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים (תהלים יב:ז). א"ר תנחום בר חניליי אמרות י"י אמרות טהורות, אמרות הקב"ה אמרות הן אמרות בשר ודם אינן אמרות. בנוהג שבעולם מלך בשר ודם נכנס למדינה ובני המדינה מקלסין אותו וערב לו קילוסן, או' להם למחר אני בונה לכם דמוסיות ומרחציות, למחר אני מכניס לכם אמה של מים, וישן לו ולא עמד, איכן הוא איכן הן אמרותיו, אבל הקב"ה אינו כן אלא י"י אלהים אמת (ירמיה י:י). מה הוא אמת, א"ר אבון שהו' אלהים חיים ומלך עולם (שם). טהורות, ר' יודה בשם ר' יוחנן ר' ברכיה בשם ר' לעזר, ר' יעקב דכפר חנין ואמרין ליה בשם ר' יהוש' בן לוי, מצינו שעיקם הקב"ה שתים שלש תיבות בתורה כדי שלא להוציא דבר של טומאה מתוך פיו, הדה היא דכת' מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה (בראשית ז:ב), ומן הבהמה אשר טמאה היא אין כת' כאן, אלא אשר לא טהורה היא שנים איש ואשתו (שם). א"ר יודה בר' מנשה וכשבא לפתוח להם בסימני בהמה טמאה לא פתח להם אלא בסימני בהמה טהורה, את הגמל כי לא מפריס פרסה אין כת' כן, אלא כי מעלה גרה הוא (ויקרא יא:ד). את השפן כי לא מפרי' פרסה אין כת' כן, אלא כי מעלה גרה הוא (שם ה). את הארנבת כי לא מפרסת פרסה היא אין כת' כן, אלא כי מעלת גרה היא (שם ו). את החזיר כי לא מעלה גרה אין כת' כן, אלא כי מפריס פרסה הוא (שם ז). ר' יוסי ממליחייא ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי תינוקות בימי דוד עד שלא יטעמו טעם חט היו יודעין לדרוש את התורה ארבעים ותשע פנים טמא וארבעי' ותשע פנים טהור. והיה דוד מתפלל עליה' ואו' אתה י"י תשמרם (תהלים יב:ח), נטרת אורייתהון בליבהון, תצרנו מן הדור זו לעולם (שם), מן הדור ההוא שהוא חייב כלייה. ואחר כל השבח הזה יוצאין למלחמה ונופלין, אלא על ידי שהיו בהם דילטורין היו יוצאין למלחמה ונופלים. הוא שדוד או', נפשי בתוך לבאים אשכבה לוהטים וג' (תהלים נז:ה). נפשי בתוך לבאים, זה אבנר ועמש' שהיו לבאים בתורה. אשכבה לוהטי', זה דואג ואחיתופל שהיו לוהטים אחר לשון הרע. בני אדם שיניהם חנית וחצים (תהלים שם), אילו אנשי קעילה דכת' היסגירוני בעלי קעילה אותי ואת אנשי וג' (שמואל א' כג:יב). ולשונם חרב חדה (תהלים שם), אילו הזיפים דכת' בבא הזיפים ויאמרו לשאול וגו' (תהלים נד:ב). באותה השעה א' דוד לפני הקב"ה רבון העולמים וכי מה השכינה עושה בארץ, רומה על שמים אלהים וג' (תהלים נז:ו), סליק שכינתך מן ביניהון. אבל דורו של אחאב כולהם עובדי ע"ז היו, ועל ידי שלא היו בהן דילטורין היו יוצאין למלחמה ונוצחין. הוא שעובדיה אמ' לאליהו, הלא הוגד לאדני את אשר עשיתי בהרג איזבל את נביאי י"י וגו' (מלכים א' יח:יג), אם לחם למה מים, אלא מלמד שהיו המים קשים לו להביא יותר מן הלחם, ואליהו מכריז בראש הכרמל ואומ' אני נותרתי נביא לי"י לבדי (מלכים שם כב), וכל עמה ידעין ולא מפרסמיי למלכא. א"ר שמו' בר נחמן אומרין לו לנחש מפני מה את מצוי בין הגדירות, אמ' להם שאני הוא שפרצתי גדרו של עולם. מפני מה אתה מהלך ולשונך שותית, א' להן שהיא גרמה לי. מפני מה כל בהמה וחיה נושכים ואין ממיתין ואת נושך וממית, אמ' להם אם ישך הנחש בלא לחש (קהלת י:יא), איפשר דאנה עבד כלום דלא מתאמר לי מן עליותה. ומפני מה את נושך באבר אחד וכל האברים מרגישין, א' להם ולי אתם אומרין אמרו לבעל הלשון, שהוא או' כאן והורג ברומי. ולמה נקרא שמו שלישי, שהוא הורג שלשה, האומרו, והמקבלו, ומי שנאמר עליו. ובימי שאול הרג ארבעה, דואג שאמרו, לשאול שקיבלו, אחימלך שנאמר עליו, ואבנר. אבנר למה נהרג, ר' יהושע בן לוי ר' שמעון בן לקיש ורבנין. ר' יהוש' בן לוי או' על ידי שהקדים שמו לשמו של דוד, הדה היא דכת' וישלח אבנר מלאכים אל דוד תחתיו לאמר למי ארץ (שמואל ב' ג:יב), כתב מן אבנר לדוד. ור' שמע' בן לקיש אמ' על ידי שעשה דמן של נערים שחוק, דכת' ויאמ' אבנר אל יואב יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו (שם ב:יד). ורבנין אמרין על ידי שלא המתין לשאול להתפייס מדוד כשאמ' ואבי ראה גם ראה את כנף וגו' (שמואל א' כד:יא), א' ליה אבנר מה את בעי מן גלגוי דדין, בסירה הוערת. וכיון דאתון לגבי מעגל אמ' ליה הלא תענה אבנר (שמואל א' כו:יד), בכנף אמרת בסירה הוערת, חנית וצפחת בסירה הוערו. ויש אומ' על ידי שהיתה ספיקה בידו למחות בנוב עיר הכהנים ולא מיחה. ר' חנן בר פזי פתר קריא בפרשת פרה שיש בה משבעה שבעה, שבע פרות, שבע שריפות, שבע הזיות, שבעה כיבוסים, שבעה טמאים, שבעה טהורים, שבע' כהנים. אם יאמר לך אדם חסר הן, אמו' לו אף משה ואהרן היו בכלל, וידבר י"י אל משה ואל אהרן לאמר זאת חוקת התורה (במדבר יט:א, ב).

3 ג

[ג] ר' יצחק פתח כל זה ניסיתי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני (קהלת ז:כג). כת' ויתן אלהים חכמה לשלמה ותבונה הרבה מאד וגו' (מלכים א' ה:ט). ר' לוי ורבנין. רבנן אמרין נתן לו חכמה כנגד כל ישר'. אמ' ר' לוי מה החול הזה גדר לים כך היתה חכמה גדורה לישלמה. מילתא א', דיעה קנית מה חסרת דיעה חסרת מה קנית. עיר פרוצה אין חומה וגו' (משלי כה:כח), כעיר פרוצה אשר אין חומה, כך איש אשר אין מעצר לרוחו (שם). כת' ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם וג' (מלכים א' ה:י). ומה היתה חכמתן של בני קדם, שהיו יודעים במזל וערומים בטייר. א' רבן שמע' בן גמל' בשלשה דברים אני משבח את בני המזרח שאינן נושקין בפה אלא ביד, ואין נושכין בפת אלא חותכין בסכין, שאינן נוטלין עצה אלא במקום מרווח, כמה שנ' באבינו יעקב דכת' וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו (בראשית לא:ד), למקום מרווח. ומכל חכמת מצרים (מלכים א' שם). ומה היתה חכמתן של מצריים, אלא את מוצא בשעה שבקש שלמה לבנות בית המקדש שלח אצל פרעה נכה, א' לו שלח לי אומנין בשכרן שאני מבקש לבנות בית המקדש. מה עשה, כינס כל איצטרולגין שלו וצפו וראו בני אדם שהם עתידין למות באותה שנה ושילחם לו. וכיון שבאו אצל שלמה צפה ברוח הקודש שהן עתידין למות באותה השנה ונתן להם תכריכיהן ושילחן לו, ושלח כתב לו ואמר לו לא היה לך תכריכין לקבור את מיתיך הרי הם והרי תכריכיהן. ויחכם מכל האדם (מלכים א' ה:יא), זה אדם הרא'. ומה היתה חכמתו של אדם הראשון, אלא את מוצא בשעה שביקש הקב"ה לבראות את אדם הראשון נמלך במלאכי השרת א' להם, נעשה אדם (בראשית א:כו). אמרו לפניו, רבון העולמים מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו וג' (תהלים ח:ה). אמ' להם, אדם זה שאני מבקש לבראות בעולמי חכמתו מרובה משלכם. מה עשה, כינס כל בהמה וחיה ועוף והעבירם לפניהם אמ' להם מה שמותן של אילו, ולא היו יודעין, וכיון שברא אדם הראשון כינס כל בהמה וחיה ועוף והעבירן לפניו, אמ' לו מה שמותן של אילו, ואמ' לזה נאה לקראותו סוס, ולזה נאה לקרותו ארי, ולזה נאה לקרותו גמל, ולזה נאה לקרותו שור, לזה נאה לקרותו נשר, ולזה נאה לקרותו חמור, הדה היא דכת' ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולכל וג' (בראשית ב:כ). א' לו ואתה מה שמך, אמ' לו אדם. אמ' לו למה, מפני שנבראתי מן האדמה. אמ' לו ומה אני שמי, אמ' לו י"י. אמ' לו למה, אמ' לו שאתה אדון על כל בריותיך. אמ' ר' אחא אמ' הקב"ה, אני י"י הוא שמי (ישעיה מב:ח), הוא שמי שקרא אדון הראשון, הוא שמי שהיתניתי ביני ובין עצמי, הוא שמי שהיתניתי ביני לבין מלאכי השרת. איתן, זה אבינו אברהם דכת' משכיל לאיתן האזרחי (תהלים פט:א). הימן (מלכים שם), זה משה, לא כן עבדי משה וג' (במדבר יב:ז). וכלכל (מלכים שם), זה יוסף, ויכלכל יוסף את אביו וג' (בראשית מז:יב). אמרו המצריים כלום מלך העבד הזה עלינו אלא בחכמתו, מה עשו, נטלו שבעים פיתקים וכתבו עליהם שבעים לשון והיו משליכין אותן לפניו והיה קורא כל אחד ואחד בלשונו, ולא עוד שהיה מדבר בלשון הקודש שלא היו יכולין לשמוע אותו, הדה היא דכת' עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים וג' (תהלים פא:ו), אשמע כתב. ודרדע (מלכים שם), זה דור המדבר, ולמה הוא קורא אותו דרדע שהיו כולם מליאים דיעה. בני מחול (שם), אילו ישר', בנים שמחלה להם שכינה על מעשה העגל. וידבר שלשת אלפים משל וגו' (מלכים א' ה:יב). א"ר שמואל בר נחמן חיזרנו על כל המקרא ולא מצינו שנתנבא שלמה אלא קרוב לשמונה מאות פסוקין ואת אומ' שלשת אלפים משל, אלא מלמד שכל פסוק ופסוק שנתנבא יש בו שנים שלשה טעמים, כמה דאת אמ' נזם זהב וחלי כתם (משלי כה:יב). ורבנין אמרין שלשת אלפים משל על כל פסוק ופסוק, אלף וחמשה טעמים על כל משל ומשל, ויהי שירו של שלמה אין כת' בו אלא ויהי שירו (מלכים שם), שיורו של משל. וידבר על העצים (מלכים שם יג). וכי איפשר לאדם לדבר על העצים, מן הארז אשר בלבנון עד האזוב אשר יוצא בקיר (שם), אלא אמ' שלמה מפני מה מצורע זה מיטהר בגבוה שבגבוהים ובנמוך שבנמוכים, אלא על ידי שאם אדם זה מגביה את עצמו כארז הוא לוקה בצרעת, וכיון שהוא משפיל את עצמו כאזוב הוא מתרפא באיזוב. וידבר על הבהמה ועל העוף (שם). וכי איפשר לאדם לדבר על הבהמה ועל העוף, אלא אמר שלמה מפני מה בהמה מותרת בשני סימנים והעוף מותר בסימן אחד, אלא שהבהמה ניבראת מן היבשה, והעוף כתוב אחד או' מן היבשה וכתוב אחד או' מן הים, כת' אחד או' מן היבשה, דכת' וייצר י"י אלהים מן האדמה כל חית השדה וג' (בראשית ב:יט), וכת' אח' או' מן הים, ויאמר אלהים ישרצו המים וגו' (בראשית א:כ). בר קפרא או' מרקק שבים נברא העוף. ר' אבון בשם ר' שמואל קפודקייה אף על גב כן רגלוי דתרנוגלה דמיין לחסספיתה דנונה. ועל הרמש (מלכים א' ה:יג). וכי איפשר לאדם לדבר על הרמש, אלא אמ' שלמה מפני מה שמנה שרצים האמורין בתורה הצדן והחובל בהן חייב, ושאר שקצים ורמשים החובל בהן פטור, מפני שיש להם עורות. ועל הדגים (שם). וכי איפשר לאדם לדבר על הדגים, אלא אמ' שלמה מפני מה בהמה וחיה ועוף טעונין שחיטה והדגים אינן טעונין שחיט'. הורי יעקב איש כפר גבוריא בצור על הדגים שהן טעונין שחיטה, שמע ר' חגי שלח ואיתיתיה. א' ליה מן הן אוריתא, א' ליה מן הדה דכת' ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף (בראשית א:כ), מה העוף טעון שחיטה אף הדגים טעונים שחיטה. אמר ארבעוניה דילקי. ובר נש דאמ' מלה דאורייה לקי, אמ' ליה דלא אוריתה טבאות. אמ' ליה מה הן, אמ' ליה מן הדה דכת' הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם (במדבר יא:כב), אם את כל דגי הים ישחט להם אין כת' כן, אל' יאסף להם ומצא להם (שם). א' ליה חבוט חבטך דהיא טבא בקלטה. הורי יעקב כפר נבורייה בצור על בנה של נכרית שהוא נימול בשבת. שמע ר' חגי שלח ואיתיתיה. א' ליה מן הן הוריתה, אמ' ליה מן הדה דכת' ויתילדו על משפחתם לבית אבותם (במדבר א:יח), וכת' ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר וגו' (בראשית יז:יב). אמר ארבעונה דילקי. אמ' ובר נש דאמ' מילה דאורייה לקי, אמר ליה לא הוריתה טבאות. אמ' ליה מן הן, א' ליה רבע ואת שמע. א' ליה אין אתי בר עממיא לגבך וא' לך דאנה בעי מתעבדה יהודאי על מנת למגזרנה ביום שובתה או ביום צומה דכיפורייה מחללין אותו עליו, א"ל אין מחללין את יום השבת ויום הכיפורי' אלא על בנה של ישר' בלבד. א' ליה מן הן, אמ' ליה מן הדה דכת' ועתה נכרת ברית לאלהינו להוציא כל נשים והנולד מהם וג' (עזרא י:ג). אי ליה ומן הקבלה את מלקיני, א' ליה וכת' תמן וכתורה יעשה (שם). א' ליה מאי זו תורה, אמי ליה מניי דא"ר יוחנן בשם ר' שמע' בן יוחי לא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו וג' כי יסיר את בנך מאחרי וג' (דברים ז:ג, ד), בנך מישראלית קרוי בנך, אין בנך מגויה קרוי בנך. א' ליה חבט חבטך דהוא טבא בקלטה. א' שלמה על כל אלה עמדתי ופרשה הזאת של פרה כיון שהייתי נוגע בה הייתי דורש בה וחוקר בה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני (קהלת ז:כג).

4 ד

[ד] מי כהחכם ומי יודע פשר דבר חכמת אדם תאיר פניו וג' (קהלת ח:א). מי כהחכם, זה הקב"ה דכת' ביה י"י בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה (משלי ג:יט). ומי יודע פשר דבר, שפרש התורה לישר'. חכמת אדם תאיר פניו (קהלת שם), א"ר יודן גדול כוחן של נביאים שהן מדמים דמות גבורה של מעלה לדמות אדם, ואשמע קול אדם בין אולי (דניאל ח:טז). א"ר יודה בי רבי סימון ואית קריי חורן מחוור יתיר מן הדן, ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם (יחזקאל א:כו). ועוז פניו ישונה (קהלת ח:א), שהוא משתנה ממידת הדין למידת הרחמים על ישראל. ד"א מי כהחכם (קהלת ח:א), זה אדם הראשון, דכת' אתה חותם תכנית מלא חכמה וכליל יופי (יחזקאל כח:יב). ומי יודע פשר דבר (קהלת שם), שפרש שמות לכל, ויקרא האדם שמות וג' (בראשית ב:כ). חכמת אדם תאיר פניו (קהלת שם), ר' לוי בשם ר' שמע' בן מנס' תפוח עקיבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה. ואל תתמה, בנוהג שבעולם אדם עושה לו שני דיסקרין, אחד לו ואחד לבן ביתו, שלמי הוא עושה נאה לא שלו, כך אדם הראשון נברא לתשמישו של הקב"ה, וגלגל חמה נברא לתשמישן של בריות, לא כל שכן יהי תפוח עקיבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה. ומה אם תפוח עקיבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה, קלסתר פניו על אחת כמה וכמה. ר' לוי בשם ר' חמה בר' חנינה שלש עשרה חופות קשר לו הקב"ה בגן עדן, הדה היא דכת' בעדן גן אלהים הייתה כל אבן יקרה מסוכתך וג' (יחזקאל כח:יג). ר' שמע' בן לקיש א' אחת עשרה, ורבנין אמרין עשר. ולא פליגין, מן דעבד להון תלת עשרה עביד כל אבן יקרה מסוכתך תלת, ומן דעבד להון אחת עשרה עבד להון חדה, מן דעבד להון עשר לא עבד חדה מנהון. ואחר כל השבח הזה כי עפר אתה ואל עפר תשוב (בראשית ג:יט). ועוז פניו ישונה (קהלת שם), בשעה שא', האשה אשר נתתה עמדי היא וג' (בראשית ג:יב), אף הקב' שינה פניו וטרדו מגן עדן, דכת' משנה פניו ותשלחהו (איוב יד:כ), וישלחהו י"י אלהים מגן עדן וג' (בראשית שם כג). ד"א מי כהחכם (קהלת ח:א), אילו ישר' דכת' בהון רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה (דברים ד:ו). ומי יודע פשר דבר (קהלת שם), שהן יודעין לדרוש את התורה ארבעים ותשע פנים טמא ארבעים ותשע פנים טהור. חכמת אדם תאיר פניו (שם), ר' זכיי דשאב בשם ר' שמואל בר נחמן את מוצא כיון שעמדו ישר' על הר סיני ויאמרו כל אשר דבר י"י נעשה ונשמע (שמות כד:ז), נתן להם מזיו שכינה של מעלן, הדה היא דכת' ויצא לך שם בגוים ביפיך וג' (יחזקאל טז:יד). וכיון שאמרו לאותו המעשה אלה אלהיך ישראל (שמות לב:ד), נעשו שונאים להקב"ה, הד"ה דכ' ועוז פניו ישונה (קהלת שם), יסונה, אף הקב"ה שינה עליהם את הדברים, אכן כאדם תמותן וכאחד השרים תפולו (תהלים פב:ז). ד"א מי כהחכם (קהלת ח:א), זה תלמיד חכמים. ומי יודע פשר דבר (שם), בשעה שהוא יודע לפרש את משנתו. חכמת אדם תאיר פניו (שם) בשעה שהוא נשאל ומשיב. ועוז פניו ישונה (שם), בשעה שהוא נשאל ואינו משיב. ר' הוה יתיב מתני מנין שאין ממירין בבכור, זחלין אפוי דבר פדייה, א' הדין ידע מה אנא יתיב מתני. גוי אחד ראה את ר' יודה בר' אילעא חמתיה אפוי נהירן, א' הדין גוברה חדה מן תלתיהון אית ביה, או מוזיף ברביתה הוא, או מרבי חזירין הוא, או שתי דחמרא הוא. שמע קלה ר' יודה בר' אלעיי א' ליה תפח רוחה דההוא גוברה דחדה מן תלתיהון לית בי, לא מוזיף ברביתא אנה, דכת' לא תשיך לאחיך נשך כסף וגו' (דברים כג:כ), ולא מרבה חזירין אנה דאסור לבר נש מן ישר' למרבה חזירין, דתנינן תמן לא יגדל ישראל חזירים בכל מקום, ולא שתיי דחמר אנה, דארבעתי כסיא דאנא שתי בלילי פיסחא אנה חזיק ראשי מן פיסחה לעצרתא. ר' מנא חזיק ראשה מן פסחה לחגא. א' ליה ועל מה אפך נהירין, א' ליה אורייתי היא דמנהרא, דכת' חכמת אדם תאיר פניו (קהלת שם). ר' אבהו אזל לקסרי ואתא מתמן אפוי נהירן, חמונה תלמידיה סלקון ואמרין לר' יוחנן, הרי ר' אבהו אשכח סימא. אמר לון ולמה, אמרין ליה דאפוי נהורן. אמר לון ודלמה אוריה חדתא שמע. סלק לגבה, אמ' ליה מה אוריה חדתא שמעתא, א' ליה תוספתא עתיקתא אמרת, וקרא עליו חכמת אדם תאיר פניו. ד"א מי כהחכם (קהלת ח:א), זה משה, דכת' ביה עיר גבורים עלה חכם (משלי כא:כב). ומי יודע פשר דבר (קהלת שם), שפירש תורה לישר'. חכמת אדם תאיר פניו (שם), ר' מאני דשאב ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי, על כל דבר ודבר שהיה הקב"ה או' למשה היה או' לו טומאתו וטהרתו, וכיון שהגיע לפרשת אמור אל הכהנים וג' (ויקרא כא:א), אמר לפניו, רבון העולמים ואם נטמא במה היא טהרתו, ולא השיבו. באותה שעה ניתכרכמו פניו של רבינו משה, הד' היא דכת' ועוז פניו ישונא (קהלת שם), וכיון שהגיע לפרשה של פרה א' לו הקב"ה, משה אותה האמירה שאמרתי לך אמור אל הכהנים וג' (ויקרא שם) ואמרת לפניי רבון העולמים ואם נטמא במה היא טהרתו ולא השיבותיך, אלא זו היא טהרתו, ולקחו לטמא מעפר וג' (במדבר יט:יז), איזו היא, זאת חוקת התורה (שם יט:ב).

5 ה

[ה] משה ואהרן בכהניו (תהלים צט:ו). ר' יודן בשם ר' יוסף בר' יהודה, ר' ברכיה בשם ר' יהושע בן קרחה, כל אותן ארבעים שנה שעשו ישראל במדבר לא נמנע משה מלשמש בכהונה גדולה, ה"ה דכת' משה ואהרן בכהניו ושמואל (שם). ר' ברכיה בשם ר' שמעון שמע לה מן הדה, ובני עמרם אהרן ומשה ויבדל וג' (ד"ה א' כג:יג), ומה כת' בתריה, ומשה איש האלהים (שם שם יד), אבל בניו יקראו על שבט הלוי (שם). א"ר אלעזר בר' יוסף פשט הוא לן שבחלוק לבן שימש משה במדבר. א"ר תנחום בר' יודן ותני לה כל שבעת ימי המילואים היה משה משמש בכהונה גדולה ולא שרת שכינה על ידיו, וכיון שבא אהרן ושימש בכהונה שרת שכינה על ידיו, ה"ה דכת' כי היום י"י נראה אליכם (ויקרא ט:ד). קוראים אל י"י והוא יענם (תהלים צט:ו), זה קורא ונענה, זה קורא ונענה. בעמוד ענן ידבר אליהם (שם ז), מצינו במשה שנידבר עימו בענן, דכת' וירד י"י בענן ויתיצב וגו' (שמות לד:ה), וירד י"י בענן וידבר וגו' (במדבר יא:כה). ובאהרן נדבר עמו בעמוד ענן, וירד י"י בעמוד ענן ויעמד פתח האהל ויקרא אהרן וגומ' (במדבר יב:ה). אבל בשמואל לא שמענו, ואיכן שמענו, ותענינה אותם ותאמרנה יש הנה לפניך וג' (שמואל א' ט:יב). ר' יודן בשם ר' מרי בר יעקב אמרו להם הנשים אין אתם רואים ענן קשור למעלן מחצירו, ואין יש אלא ענן, כמה דאת אמר ויש אשר יהיה הענן וגומ' (במדבר ט:כ). שמרו עדותיו וחק נתן למו (תהלים שם), שמענו במשה שנכתבה תורה לשמו, זכרו תורת משה עבדי וג' (מלאכי ג:כב). ושמענו בשמ' שנכתב לו ספר, דכת' ויכתב בספר וינח לפני י"י וג' (שמואל א' י:כה). אבל באהרן לא שמענו, אלא מלמד שניתנה לו הפרשה הזו שלא תזוז ממנו ולא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות ואיזו זו, זאת חוקת התורה (במדבר יט:ב).

6 ו

[ו] ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי ארבעה דברים יצר הרע משיב עליהם, ובכולהון כת' חוקה. ואילו הן, אשת אח, וכלאים, ושעיר המשתלח, ופרה. אשת אחיו מנין, ערות אשת אחיך לא תגלה (ויקרא יח:טז), וכת' יבמה יבא עליה וג' (דברים כה:ה), בחיים היא אסורה, מת בלא בנים מותרת לו, וכתב בה חוקה, ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם וגו' (ויקרא יח:ה). כלאים מנין, לא תלבש שעטנז וג' (דברים כב:יא), וסדין בציצית מותר, וכת' בה חוקה את חקתי תשמרו וג' (ויקרא יט:יט). שעיר המשתלח מנין, והמשלח את השעיר לעזאזל (ויקרא טז:כו), הוא עצמו מכפר על אחרים, וכת' ביה חקה, והיתה זאת לכם לחקת עולם (שם שם כט). פרה מנין, תמן תנינן כל העסוקין בפרה מתחילה ועד סוף מטמאין בבגדים, והיא עצמה מטהרת טמאים וכת' בה חוקה, זאת חוקת התורה (במדבר יט:ב).

7 ז

[ז] ויקחו אליך פרה (שם). לולינס בר טיבריס בשם ר' יצחק קאטריקו, ר' עזריה א' לה ר' יצחק ור' יוסה בר חנינה, א' לו הקב"ה, משה לך אני מגלה עסקי פרה אבל לאחרים חוקה, דא' ר' חונא כי אקח מועד אני מישרים אשפוט (תהלים עה:ג), והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון (זכריה יד:ו) יקפאון כתב, דברים שהם מכוסים מכם בעולם הזה עתידין הן להיות צפין לכם כהדן בולוס, הד' היא דכת' והולכתי עורים בדרך לא ידעו בנתיבות וג' (ישעיה מב:טז). הדברים אעשה אין כתי', אלא עשיתם ולא עזבתים (שם), כבר עשיתי' לר' עקיב' וחביריו, דא' ר' אחא דברים שלא ניגלו למשה בסיני ניגלו לר' עקיב' וחביריו, וכל יקר ראתה עינו (איוב כח:י), זה ר' עקיב'. א"ר יוסי בר' חנינה רמזו שכל הפרות בטילות ושלך קיימות. ר' אחא בשם ר' יוסי בר' חנינה בשעה שעלה לשמי מרום שמע קולו של הקב"ה יושב ועוסק בפרשת פרה ואומ' הלכה משם אומרה, ר' אליעזר או' עגלה בת שנתה ופרה בת שתים. אמ' משה לפני הקב"ה, רבון העולמים העליונים והתחתונים ברשותך ואת יושב ואו' הלכה משמו של בשר ודם. אמ' לו הקב"ה, משה, צדיק אחד עתיד לעמוד בעולמי ועתיד לפתוח בפרשת פרה תחילה, ר' אליעזר אומ' עגלה בת שנתה ופרה בת שתים. אמ' לפניו רבון העולמים יהי רצון שיהי מחלציי, א' לו חייך שהוא מחלציך, הד' היא דכ' ושם האחד אליעזר (שמות יח:ד), ושם אותו המיוחד אליעזר. תמן תנינן אבא שאול או' כבש פרה כהנים גדולים עושים אותו משל עצמן, ולא היה אחד מהן מוציא פרתו בכבשו של חבירו אלא סותרו וחוזר ובונה אותו משלו. ר' אחא בשם ר' חנינא יותר מששים ריבוא ככרי זהב היה יוצא עליו. וכולם שחצים היו. והא תני שמעון הצדיק עשה שתי פרות ולא בכבש שהוציא את הראשונה הוציא את השנייה, אית לך מימר על אותו צדיק שהיה שחץ, ר' אבון בשם ר' לעזר משום סילסול פרה. גוי אחד שאל את רבן יוחנן בן זכיי א' ליה, אילין מיליא דאתון עבדין נראין כמן כשפים, מביאין פרה ושוחטין אותה ושורפין אותה וכותשין אותה ונוטלין את אפרה ואחד מכם מטמא למת ומזין עליו שתים שלש טיפים ואומרין לו טהרתה. א' לו לא נכנסה רוח תזזית באותו האיש מימיו, א' לו לאו, אמ' לו ולא ראיתה אחר שנכנסה בו רוח תזוזית, א' לו הין. א' לו ומה אתם עושין, א' לו מביאין עיקרין ומעשנין תחתיו ומרבצים עליה מים והיא בורחת. א' לו ולא ישמעו אזניך מה שפיך מדבר, כך הרוח הזה רוח טומאה היא, דכת' וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה וג' (זכריה יג:ב). וכיון שיצא אמרו לו תלמידיו ר' לזה דחיתה בקנה לנו מה אתה משיב, א' להם חייכם לא המת מטמא ולא המים מטהרים אלא גזירתו של הקב"ה הוא, א' הקב"ה חוקה חקקתי גזירה גזרתי ואין אתה רשאי לעבור על גזירתי זאת חוקת התורה (במדבר יט:ב).

8 ח

[ח] מפני מה כל הקרבנות באין זכרים וזו באה נקיבה, א"ר אייבו לבן שפחה שטינף בפלטין של מלך, א' המלך תבוא אמו ותקנח את הצואה בחיקה, כך אמ' הקב"ה תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל.

9 ט

[ט] פרה (במדבר יט:ב), זו מצרים, עגלה יפיפיה מצרים (ירמיה מו:כ). אדומה (במדבר שם), זו בבל, אנת הוא ראשה די דהבא (דניאל ב:לח). תמימה (במדבר שם), זו מדיי, א"ר חייא בר אבא מלכי מדי תמימים היו, אין להקב"ה עליהם אלא ע"ז שקיבלו מאבותיהם בלבד. אשר אין בה מום (במדבר שם), זה יוון. אלכסנדרוס מוקדון כד הוה חמי לשמעון הצדיק הוה קאים על רגלוי ואמ' בריך אלוהו של שמע' הצדיק, אמרי ליה בני פלטין דידיה, מן קמי יהודאי את קיים, אמ' להון כד אנה נחית לקרבה דמותיה אנה חמי ונצח. אשר לא עלה עליה עול (במדבר שם), זו אדום הרשעה שלא קיבלה עליה עולו של הקב"ה. לא דייה שלא קיבלה עליה עול אלא מחרפת ומגדפת ואומרת מי לי בשמים (תהלים עג:כה). ונתתם אותה אל אלעזר הכהן (במדבר יט:ג), אל אל עוזר, הכהן. והוציא אותה אל מחוץ למחנה (במדבר שם), שהוא עתיד לדחוף את שרה ממחיצתו. ושחט אותה לפניו (במדבר שם), כי זבח לי"י בבצרה וג' (ישעיה לד:ו), א"ר ברכיה טבח גדול בארץ אדום (שם שם). ושרף את הפרה לעיניו (במדבר יט:ה), ויהיבת ליקדת אשא (דניאל ז:יא). את עורה ואת בשרה ואת דמה על פרשה ישרוף (במדבר שם), היא ודוכסיה ואיפרכיה ואיסטרטיליה. הונך ועזבוניך מערבך וג' (יחזקאל כז:כז). א"ר שמואל בר רב יצחק אפי' אותן שהן מקהלי ובאו ונדבקו בקהליך אף הם יפלו בלב ימים ביום מפלתך (שם).

10 י

[י] ד"א פרה (במדבר יט:ב), אילו ישר', דכת' כי כפרה סוררה סרר ישראל (הושע ד:טז). אדומה (במדבר שם), א' ישר', דכת' אדמו עצם מפנינים (איכה ד:ז). תמימה (במדבר שם), אילו ישר' דכת' אחת היא יונתי תמתי (שה"ש ו:ט). אשר אין בה מום (במדבר שם), איל' ישר' דכת' כולך יפה רעייתי ומום אין בך (שה"ש ד:ז). אשר לא עלה עליה עול (במדבר שם), זה דורו של ירמיה שלא קיבלו עליהם עולו של הקב"ה. ונתתם אותה אל אלעזר הכהן (במדבר יט:ג), זה ירמיה, מן הכהנים אשר בענתות (ירמיה א:א). והוציא אותה אל מחוץ למחנה (במדבר שם), ועמה הגלי לבבל (עזרא ה:יב). ושחט אותה לפניו (במדבר שם), ואת בני צדקיהו שחטו לעיניו (מלכים ב' כה:ז). ושרף את הפרה לעיניו (במדבר יט:ה), וישרף את בית י"י ואת בית המלך (מלכים ב' כה:ט). את עורה ואת בשרה (במדבר יט:ה), ואת כל בתי ירושלם ואת כל בית הגדול שרף באש (מלכים ב' שם), ולמה הוא קורא אותו בית הגדול, אלא זה בית מדרשו של רבן יוחנן בן זכיי ששם היו מתנים גדולתו של הקב"ה. ולקח (במדבר שם), זה נבוכד נאצר הרשע. עץ ארז ואיזוב ושני תולעת (במדבר שם), זה חנניה מישאל ועזריה. והשליך אל תוך שריפת הפרה (שם), קטיל המון שביבא די נורא (דניאל ג:כב). ואסף (במדבר יט:ט), זה הקב"ה, ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל (ישעיה יא:יב). איש (במדבר שם), זה הקב"ה דכת' ביה י"י איש מלחמה (שמות טו:ג). טהור (במדבר שם), זה הקב"ה דכת' טהור עינים מראות ברע (חבקוק א:יג). את אפר הפרה (במדבר שם), אילו גליותיהן של ישר'. והניח מחוץ למחנה במקום טהור (שם), זה ירושלם שהיא טהורה. והיתה לעדת בני ישראל למשמרת וג' (במדבר שם), לפי שבעולם הזה מטמאים ומטהרים מפי כהן אבל לעתיד לבא הקב"ה עתיד לטהרן, דכת' וזרקתי עליכם מים טהורים וג' (יחזקאל לו:כה). חסילה פרשתא.