Paragraph 15ט״ו
1 א

איכה.
[א] ר' אבהו בשם ר' יוסי בר חנינה פתח והמה כאדם עברו ברית שם בגדו בי (הושע ו:ז). והמה כאדם, זה אדם הראשון, א' הקב"ה אדם הראשון הכנסתי אותו בגן עדן וציויתיו ועבר על ציוויי, ודנתי אותו בגירושין ודנתי אתו בשילוחין וקוננתי עליו איכה. היכנסתי אותו לגן עדן, ויקח י"י אלהים את האדם וג' (בראשית ב:טו). וציויתיו, ויצו י"י אלהים על האדם וג' (שם טז). ועבר על ציווי, המן העץ אשר ציויתיך לבלתי וג' (שם ג:יא). ודנתי אתו בגירושין, ויגרש את האדם וג' (שם כד). ודנתי אותו בשילוחין, וישלחהו י"י אלהים מגן עדן (שם כג). וקוננתי עליו איכה, ויקרא י"י אלהים אל האדם ויאמר לו איכה (שם ט), איכה כת'. אף בניו, הכנסתי אותן לארץ ישראל וציויתים ועברו על ציוויי, ודנתי אותן בגירושין ודנתי אותם בשילוחים וקוננתי עליהם איכה. היכנסתי אותם לארץ ישראל, ואביא אתכם אל ארץ הכרמל (ירמיה ב:ז). וציויתים, צו את בני ישראל (ויקרא כד:ב). ועברו על ציווי, וכל ישראל עברו את תורתך (דניאל ט:יא). ודנתי אותם בגירושין, מביתי אגרשם (הושע ט:טו). ודנתי אותם בשילוחין, שלח מעל פני ויצאו (ירמיה טו:א). וקוננתי עליהם איכה, איכה ישבה בדד (איכה א:א).

2 ב

[ב] ר' אבא בר כהנא פתח לא ישבתי בסוד משחקים ואעלוז וג' (ירמיה טו:יז). אמרה כנסת ישר' לפני הקב"ה, רבון העולמים מימי לא נכנסתי בבתי תיאטראות ובבתי קרקסאות של אומות העולם ושיחקתי עמהם ואעלוז. מפני ידך בדד ישבתי (שם), נגעה בי ידו של פרעה ולא ישבתי בדד, נגעה בי ידו של סנחריב ולא ישבתי בדד, וכיון שנגעה בי ידך ישבתי בדד, איכה ישבה בדד (איכה שם).

3 ג

[ג] בר קפרא פתח ויקרא י"י אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק (ישעיה כב:יב). א' הקב"ה למלאכי השרת, מלך בשר ודם אבל מה הוא עושה, אמרו לו תולה שק על פתחו, א' להן אף אני עושה כן, אלביש שמים קדרות וג' (ישעיה נ:ג). ועוד שאל להם מלך בשר ודם אבל מה הוא עושה, אמרו לו מכבה את הפנסים, אמ' להם אף אני עושה כן, שמש וירח קדרו וג' (יואל ד:טו). ועוד שאל להם מלך בשר ודם אבל מה הוא עושה, אמרו מהלך יחף, א' להם אף אני עושה כן, י"י בסופה ובסערה דרכו וענן וג' (נחום א:ג). ועוד שאל להן מלך בשר ודם אבל מה הוא עושה, אמרו לו יושב ודומם, א' להן אף אני עושה כן, ישב בדד וידום כי נטל עליו (איכה ג:כח). ועוד שאל להן, מלך בשר בדם אבל מה הוא עושה, אמרו לו מכפה את המיטות, אמ' להם אף אני עושה כן, חזה הות עד די כרסוון רמיו (דניאל ז:ט). ועוד שאל להם, מלך בשר ודם אבל מה הוא עושה, אמרו לו מבזע פירפרין שלו, אמ' להם אף אני עושה כן, עשה י"י אשר זמם בצע אמרתו (איכה ב:יז). מה הוא בצע אמרתו, ר' יעקב דכפר חנן א' מבזע פירפיריה. ועוד שאל להם מלך בשר ודם אבל מה הוא עושה, אמרו לו יושב ומקונן, אמ' להם אף אני עושה כן, איכה ישבה בדד (שם א:א).

Bar Kaparah opened: And the Lord God of Hosts called [read midrashically as the Lord God called to the Hosts] on that day for crying and mourning and baring of the head, and wearing sackcloth. (Isaiah 22:12). The Holy One, Blessed be He, said to the ministering angels: A human king who mourns, what does he do? They said to him, he hangs sackcloth on his entrance. He said to them, I too will do this: “I clothe the skies in darkness [and make sackcloth their covering]” (Isaiah 50:3). And he asked them further: A human king who mourns, what does he do? They said to him, he covers the torches. He said to them, I too will do this: “The sun and moon are darkened and the stars withdraw their shining” (Joel 4: 15). And he asked them further: A human king who mourns, what does he do? They said to him, he goes barefoot. He said to them, I too will do this: “The Lord’s way is in whirlwind and storm and the clouds are the dust on his feet” (Nahum 1:3). And he further asked them: A human king who mourns, what does he do? They said to him, he sits and is silent. He said to them, I too will do this: “He sits alone and is silent for he has imposed it” (Lamentations 3:28). And he further asked them: A human king who mourns, what does he do? They said to him, he overturns the couches. He said to them, I too will do this: “I watched as thrones were set in place” (Daniel 7:9). And he further asked them: A human king who mourns, what does he do? They said to him, he rends his garments. He said to them, I too will do this: “The Lord has done as he intended; he has fulfilled his word” (batzah emrato) (Lamentations 2:17). What does “he has fulfilled his word” mean? Rabbi Ya’akov of Kefar Hanan said, he rends (mevazei’a) his garment. And he further asked them: A human king who mourns, what does he do? They said to him, he sits and wails. He said to them, I too will do this: “How does it sit desolate?!” (Lamentations 1:1).

4 ד

[ד] כה אמר י"י צבאות התבוננו וקראו למקוננות ותבואנה וגו' (ירמיה ט:טז). ר' יוחנן וריש לקיש ורבנן. ר' יוחנן א' למלך שהיה לו שני בנים, וכעס על הראשון ונטל את המקל וחבטו והיגלהו, א' אוי לו לזה מאיזו שלוה נגלה, כעס על השני ונטל את המקל וחבטו והגלהו, א' אנא הוא דתרבותי בישא. כך גלו עשרת השבטים והיתחיל הק' או' להם את הפסוק הזה, אוי להם כי נדדו ממני וג' (הושע ז:יג), וכיון שגלו שבט יהוד' ובנימן, כביכול א' הק', אוי לי על שברי (ירמיה י:יט). וריש לקיש א' למלך שהיו לו שני בנים, כעס על הראשון ונטל את המקל וחבטו ופירפר ומת, התחיל מקונן עליו. כעס על השני ונטל את המקל וחבטו ופירפר ומת, א' אין בי כוח לקונן עליו אלא קראו למקוננות וקוננו עליו. כך גלו עשרת השבטים והתחיל הקב"ה מקונן עליהם את הפסוק הזה, שמעו את הדבר הזה אשר אנכי נשא עליכם קינה (עמוס ה:א), וכיון שגלו שבט יהוד' ובנימן, כביכול א' הק' אין בי כוח לקונן עליהם אלא קראו למקוננות ויקוננו עליהם, הד"ה דכת' כה אמר י"י צבאות התבוננו וקראו למקוננות ותבאנה וגומ' (ירמיה ט:טז). ותמהרנה ותשאנה עליהם נהי אין כת' כן, אלא ותשאנה עלינו נהי (שם יז), דידי ודידהון. ותרדנה עיניהם דמעה אין כת' כן, אלא ותרדנה עינינו דמעה (שם), דידי ודידהון. ועפעפיהם יזלו מים אין כת' כן, אלא ועפעפינו יזלו מים (שם), דידי ודידהון. ורבנן אמרין למלך שהיו לו שנים עשר בנים ומתו שנים והתחיל מתנחם בעשרה, מתו עוד שנים התחיל מתנחם בשמנה, מתו עוד שנים והתחיל מתנחם בששה, מתו עוד שנים והתחיל מתנחם בארבעה, וכיון שמתו כולן התחיל מקונן עליהם, איכה ישבה בדד (איכה א:א).

5 ה

[ה] ר' אבא בר כהנא פתח מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי י"י אליו ויגידה על מה אבדה הארץ וג' (ירמיה ט:יא). תני ר' שמע' בן יוחי אם ראיתה עיירות נתלשות ממקומן בארץ ישר', דע שלא החזיקו בשכר סופרים ובשכר משנים, ומה טעמ', על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר וג' (שם) מה כת' בתריה, ויאמר י"י על עזבם את תורתי (שם). ר' הוה משלח לר' יסא ולר' אמי די יפקון וייבדקון קרייתא דארעא דישר', והוון עליו לקרתא ואמרין להון אייתון לן נטורי קרתא, והוון מייתון ריש מטרתא וסנטרא, והוון אמרין להון, אילין נטורי קרתא אילין אינון חרובי קרתא. ואילין נטורי קרתא, אילו סופרים ומשנים שהן משמרין ביום ובלילה, על שם והגית בו יומם ולילה (יהושע א:ח), וכן הוא אומ' אם י"י לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו (תהלים קכז:א). ר' חונה ר' ירמיה בשם ר' שמו' בר רב יצחק מצינו שוויתר הק' על ע"ז ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים ולא ויתר על מאסה של תורה, שנ' ויאמר י"י על מה אבדה הארץ (ירמיה שם), על ע"ז ועל גלוי עריות ועל שפיכות דמים אין כת' כן, אלא ויאמר י"י על עזבם את תורתי (שם יב). ר' חונא ר' ירמיה בשם ר' חייא בר אבא כת' ואותי עזבו (שם טז:יא), שמא תורתי שמרו, הלווי אתי עזבו ותורתי שמרו, שאילו אתי עזבו ותורתי שמרו מתוך שהיו מתעסקין בה השאור שבה היה מחזירן אצלי. רב הונא אמ' למד תורה אע"פ שלא לשמה, שמתוך שאת למד אתה שלא לשמה, מכיון שאת מתעסק בה את חוזר ועושה אתה לשמה. א"ר יהוש' בן לוי בכל יום ויום בת קול יוצא' מהר חורב ואומרת, אוי לכם הביריות מעלבונה של תורה. א"ר אב' בר כהנא לא עמדו פילוסופים באומות העולם כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי. נכנסו אומות העולם אצל אבנימוס הגרדי, אמרו לו יכולין אנו להזדווג לאומה הזאת, א' להם לכו וחזרו על בתי כנסיות ועל בתי מדרשות שלהם, אם מצאתם שם תינוקות מצפצפים בקולם אין אתם יכולין להיזדווג להם, ואם לאו אתם יכולין להיזדווג להם, שכך היבטיחן אביהן וא' להן, הקול קול יעקב (בראשית כז:כב), כל זמן שקולו של יעקב מצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, אין הידי' ידי עשו, וכל זמן שאין קולו של יעקב מצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות הידים ידי עשו. שמואל א' וצבא תנתן על התמיד בפשע (דניאל ח:יב), בפשעה של תורה, כל זמן שישר' משליכין דברי תורה בארץ מלכות הרשעה הזאת גוזרת ומצלחת, ומה טעמ' ותשלך אמת ארצה וג' (שם), ואין אמת אלא דברי תורה, כמה דאת או' אמת קנה ואל תמכור (משלי כג:כג). א"ר יודה בר פזי זנח ישראל טוב אויב ירדפו (הושע ח:ג), ואין טוב אלא דברי תורה, כמה ד' א' כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו (משלי ד:ב). וכן הוא או' לכן כאכול קש לשון אש (ישעיה ה:כד), וכי יש קש אוכל אש, והלא דירכה של אש להיות אוכלת קש, ואת או' לכן כאכול קש לשון אש (שם), אלא קש זה ביתו של עשו שהוא משול בקש, דכת' ובית עשו לקש (עובדיה א:יח). לשון אש זה ביתו של יעקב שהוא משול באש, דכתיב והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה (שם). וחשש להבה (ישעיה שם), זה ביתו של יוסף שהוא משול בלהבה, דכת' ובית יוסף להבה (עובדיה שם). שרשם כמק יהיה (ישעיה ה:כד), אילו האבות שהן שרשיהן של ישר'. ופרחם כאבק יעלה (שם), אילו השבטים שהן פירחיהן של ישר'. מפני מה, כי מאסו את תורת י"י צבאות (שם). א' ר' יודן כי מאסו את תורת י"י צבאות (שם), זו תורה שבכתב, ואת אמרת קדוש ישראל נאצו (שם), זו תורה שבפה.

6 ו

[ו] איכה (ישעיה א:כא). ר' יודה ור' נחמיה. ר' יודה א' אין לשון זה איכה אלא לשון תוכחת, כמה דאת או' איכה תאמרו חכמים אנחנו (ירמיה ח:ח). ור' נחמיה אמ' אין לשון זה איכה אלא לשון קינה, כמה דאת או' איכה ישבה בדד (איכה א:א), איכה יעיב באפו (שם ב:א), איכה יועם (שם ד:א). למטרונה שהיו לה שלשה שושבינין, אחד ראה אותה בשליוותה, אחד ראה אותה בפחזה, אחד ראה אותה בניוולתה. כך משה ראה את ישר' בשליוותן, איכה אשא לבדי (דברים א:יב). ישעי' ראה אותן בפחזן וא' איכה היתה לזונה (ישעיה א:כא). ירמיה ראה אותן בניוולן וא' איכה ישבה בדד (איכה א:א).

7 ז

[ז] איכה היתה לזונה קריה נאמנה (ישעיה א:כא), קרתא חדיתא, קרתא מרבבתא. ר' פנחס בשם ר' הושיעיא א' ארבע מאות ושמנים בתי כנסיות היו בירושלם וכל אחת ואחת יש בה בית ספר ובית תלמוד, בית ספר למקרא ובית תלמוד למשנה, וכולם עלה אספסיאנוס והחריבן, הד"ה דכת' ויגל את מסך יהודה (ישעיה כב:ח). מלאתי משפט (שם א:כא), כגון משנתו של ר' חייא ומשנתו של ר' הושעיה ומשנתו של בר קפרא. צדק ילין בה (שם). א"ר יודה בר' סימון מימיו לא לן אדם בירושלם ובידו עון. הא כיצד, תמיד של שחר היה מכפר על עבירות שנעשו בלילה, ושל בין הערבים היה מכפר על עבירות שנעשו ביום, מכל מקום לא היה אדם לן בירושל' ובידו עון. מה טעמא, צדק ילין בה (שם). ועתה מרצחים (שם), הא עבידין קטולין, הרגו את אוריה הכהן הרגו את זכריה. ר' יודן שאל לר' אחא באיכן הרגו את זכריה בעזרת יש' או בעזרת הנשי', א' ליה לא בעזרת ישר' ולא בעזרת הנשים אלא בעזרת הכהנים, ולא נהגו בדמו לא כדם הצבי ולא כדם האיל ולא כדם הציפור, תמן כת' ואיש איש מבית ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר (ויקרא יז:יג), ברם הכא, כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו וג' (יחזקאל כד:ז). כל כך למה, להעלות חימה לנקום נקם נתתי את דמה על צחיח סלע (שם ח). שבע עבירות עשו ישר' באותו היום. הרגו כהן, ונביא, ודיין, ושפכו דם נקי, וחיללו את השם, וטימאו את העזרה, ויום הכיפורים היה שחל להיות בשבת. וכיון שעלה נבוזר אדן היתחיל הדם תוסס, א' להם מה טיבו של דם הזה תוסס, אמרו לו דם פרים וכבשים ואילים שהיינו מקריבין על גבי המזבח. מיד שלח והביאו פרים אילים וכבשים ושחטן לפניו ועדיין הדם תוסס, וכיון שלא הודו לו נטלן ותלאן בגרדון, אמרו הואיל והקב"ה מבקש לתבוע דם זה מידינו, דם כהן ונביא ודיין, הוא שהיה מתנבא עלינו כל הדברים שאת עושה ועמדנו עליו והרגנוהו. מיד נטל שמנים אלף פרחי כהונה והרגן עליו עד שהיגיע הדם לקברו של זכריה. ומה טעמ', פרצו ודמים בדמים נגעו (הושע ד:ב). ועדיין הדם תוסס. בההיא שעתא נזף ביה, אמ' ליה מה את סב, מה את בעי נובד כל אומתך עליך, באותה שעה נתמלא הקב"ה רחמים וא', מה אם זה שהוא בשר ודם אכזרי, היום עודנו ומחר אינינו, נתמלא רחמים על בניי, ואני שכת' כי אל רחום י"י אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך (דברים ד:לא), על אחת כמה וכמה, באותה שעה רמז הקב"ה לאותו דם ונבלע במקומו.

8 ח

[ח] כספך היה לסיגים סבאך מהול במים (ישעיה א:כב). בראשונה היו משתמשין במטבעות של כסף, וכיון שרבו הרמיין התחילו שיהו משתמשין במטבעת של נחשת מחופים כסף, והוה חד מינהון אזיל לגב צרפה והוה שמע קליה א' לבר ביתא אנחש ליה, אף הוא הוה אזיל למיזבון חד קסיט דחמר מן גב קפיליא ושמע קליה א' לבר ביתא המהול ליה, הד"ה דכת' כספך היה לסיגים (ישעיה א:כב), למה, סבאך מהול במים (שם).

9 ט

[ט] שריך סוררים וחברי גנבים (ישעיה א:כג). בר קפרא א' ארכי בר יונים דהוון זיינין אטקטיא. שריך סוררים (שם כג), שהיו כולם אוהבין את הגזל. חברי גנבים (שם), שהיו כולם מתחברין לגנבין. א"ר ברכיה מעשה באשה אחת שנגנב מיחם שלה, והלכה לקבול עליו לדיין ומצאתו שפות על גבי כירתו. מעשה באיש אחד שניגנבה טליתו, ובא לקבול עליה לדיין ומצאה מוצעת על גבי מיטתו. א"ר לוי מעש' באשה אחת שכיבדה לדיין מנורה אחת של כסף, והלך אנטידיקוס שלה וכיבדו סייח של זהב, למחר אתת ואשתכחת דינה הפוך, אמרה ליה, מרי ינהר דיני קודמך כההוא מנורת' דכספא, א' לה ומה אעשה ליך וכפה הסייח את המנורה. הד"ה דכת' כולו אוהב שוחד (שם), שהיו כולן אוהבין את הגזל. ורודף שלמונים (שם), שלם לי ואשלם לך. יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבא אליהם (שם), ר' לעזר ור' יוחנ'. ר' לעזר א' בראשונה היה אדם מת בירושלם והיה ממנה אפוטרופין על היתומין, והיתה אלמנה תובעת כתובתה מן היתומין, והם הולכים אצל הדיין ומוצאין אותו חשוד עם האפוטרופין. א"ר יוחנן בראשונה היה אדם עולה לדון בירושלם והיה הדיין או' לו בקע שתי בקעיות של עצים, מלא לי שתי חביות של מים, והיו יציאותיו כלים, והיה יוצא משם בפחי נפש, והיתה האלמנה פוגעת בו בדרך ואומרת לו מה נעשה בדינך, והוא או' לה כלו יציאותיי ולא הועלתי כלום, והיתה אומרת מה אם זה שהוא איש לא הועיל כלום, אני שאני אלמנה על אחת כמה וכמה, לקיים מה שנ' יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבא אליהם (ישעיה א:כג).

10 י

[י] לכן נאם האדון י"י צבאות אביר ישראל (שם שם כד). א"ר שמואל בר נחמן כל מקום שנ' נאם האדון, עוקר דייורין ומכניס דייורין. ביניין אב שבכולם, הנה ארון הברית אדון כל הארץ עובר לפניכם בירדן (יהושע ג:יא), עוקר כנענים ומכניס ישר'. אביר ישראל (ישעיה שם), א"ר תנחום בר חנילאי תקפיהון דישר'. ורבנין אמרין אביר ישראל (שם), לפני אומות העולם.

11 יא

[יא] הוי אנחם מצרי ואנקמה מאויבי (ישעיה א:כד). ר' יודה ור' נחמיה. ר' יודה א' היה לאותו האיש עשרה זהובים ואת עוקם עליו ונוטלן ממנו, א' הקב"ה עלי לשלם לו גמולו ולהיפרע מאותו האיש. ור' נחמיה א' הוי אנחם מצרי (שם), שתים, ואנקמה מאויביי (שם), שתים, אילו ארבע מלכיות. ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה וג' (שם כו). ואשיבה שופטיך כבראשונה, זה משה ואהרן. ויועציך כבתחילה, זה דוד ושלמה. ואחרי כן יקרא לך עיר הצדק וג' (שם), ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה (שם כז). חסילה.