בחדש השלישי.
[א] ר' יודה בר' סימון פתח רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה (משלי לא:כט). אדם הראשון נצטווה על שש מצות, ואילו הן, על עבודה זרה ועל ברכת השם ועל הדיני' ועל שפיכות דמים ועל גילוי עריות ועל הגזל, וכולהם בפסוק אחד, הד"ה דכת' ויצו י"י אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל (בראשית ב:טז). ויצו, זה ע"ז, כמה דאת אמ' כי הואיל הלך אחרי צו (הושע ה:יא). י"י, זו ברכת השם, כמה דאת אמ' ונקב שם י"י מות יומת (ויקרא כד:טז). אלהים, אילו הדיינין, כמה דאת אמ' אלהים לא תקלל (שמות כב:כז). על האדם, זו שפיכות דמים כמה דאת אמ' שופך דם האדם (בראשית ט:ו). לאמר, זה גילוי עריות, כמה דאת אמ' לאמר הן ישלח איש את אשתו וג' (ירמיה ג:א). מכל עץ הגן, זה הגזל, כמה דאת אמ' ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו (בראשית ב:יז). נח נצטווה על אבר מן החי, שנ' אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו (שם ט:ד). אברהם נצטווה על המילה, שנ' ואתה את בריתי תשמר (שם יז:ט). יצחק חינך לשמנת ימים, שנ' וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים (שם כא:ד). יעקב על גיד הנשה, שנ' על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה (שם לב:לג). יהודה על היבמה, שנ' ויאמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך ויבם אתה וג' (שם לח:ח). אבל את בסיני נצטווה תרי"ג מצוות, מאתים וארבעים ושמנה מצות בעשה, ושלש מאות וששים וחמש מצות בלא תעשה. מאתים וארבעים ושמנה מצות בעשה, כנגד מאתים וארבעים ושמנה איברים שיש באדם, כל אבר ואבר אומר לאדם בבקשה ממך עשה בי את המצוה הזאת. ושלש מאות וששים וחמש מצוות בלא תעשה, כנגד ימות החמה, כל יום ויום או' לאדם בבקשה ממך אל תעש בי את העבירה הזאת. שקר החן והבל היופי וג' (משלי לא:ל). שקר החן, שקר היה חינו של נח, ונח מצא חן (בראשית ו:ח). והבל היופי, הבל היה יופיו של אדם הראשון, תפוח עקיבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה. ואל תתמה, בנוהג שבעולם אדם עושה לו שני דיסקרין אחד לו ואחד לבן ביתו, של מי הוא עושה נאה, ולא שלו, כך אדם הראשון נברא לתשמישו של הקב"ה, וגלגל חמה נברא לתשמישן של בריות, לא כל שכן יהי תפוח עקיבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה, ומה אם תפוח עקיבו היה מכהה גלגל חמה קלסתר פניו על אחת כמה וכמה. ומכלם, אשה יראת י"י היא תתהלל (משלי שם), זה משה. תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה (משלי לא:לא). א"ר יוסי בר ירמיה מפני מה הוא מושל את הנביאים כנשים, אלא מה האשה הזאת אינה בושה לתבוע צורכי ביתה מבעלה, כך אין הנביאים מתביישין לתבוע צורכיהן של ישר' מלפני הקב"ה. אמר הקב"ה לישר' בניי, היו קורין את הפרשה הזאת בכל שנה ואני מעלה עליכם כאילו שאתם עומדים לפני הר סיני ומקבלין את התורה. אימתיי, בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים (שמות יט:א).

[ב] ר' יוחנן פתח יצילני מאיבי עז ומשנאי כי אמצו ממני (תהלים יח:יח). יצילני מאיבי עז, זה פרעה, אמר אויב ארדף (שמות טו:וט). משנאי כי אמצו ממני, אילו המצריים. יקדמוני ביום אידי (תהלים יח:יט), מן דאמ' פרעה ומן דאמ' עמלק. ומכלם, ויהי י"י למשען לי (שם). ויציאני למרחב (שם כ), שנתן לי את התורה. יחלצני כי חפץ בי (שם), א"ר יוחנן פיזמה דידה היא סלקת בה למיתן לי אורייתא. אימתי, בחדש השלישי (שמות יט:א).

[ג] ר' יצח' פתח סמכוני באשישות וג' (שה"ש ב:ה). סמכוני באשישות, בשתי אישות, באישו של אברהם, ובאישו של חנניה מישאל ועזריה. ד"א סמכוני באשישות, בשתי אישות, באישו של מוריה, ובאישו של סנה. ד"א סמכ' באש', אילו הלכות המאוששות. רפדוני בתפוחים (שם), אילו דברי תורה שריחן טוב כתפוחים. כי חולת אהבה אני (שם), א"ר יצח' בראשו' היתה הפרוטה מצויה, היה אדם מתאוה דבר משנה ודבר תלמוד, ועכשיו שאין פרוטה מצויה, וביותר שאנו חולים מן המלכיות, אדם מתאוה לשמוע דבר מקרא ודבר אגדה. ד"א כי חולת אהבה אני (שם), א"ר לוי לבן מלך שעמד מחליו, א' פידגוגו ילך לו לאסכלי, אמ' המלך עדיין לא בא זיוו של בני מחליו והוא הולך לו לאיסכלי, אלא יתעדן בני שנים שלשה חדשים במאכל ובמשתה ואחר כך הוא הולך לאסכלי. כך כיון שיצאו ישר' ממצרים היו ראויין לקבל את התורה, והיו בהם בעלי מומין משיעבוד טיט ולבינים, אמ' הקב"ה עדיין לא בא זיוון של בניי משיעבו' טיט ולבינים והן מקבלין את התורה, אלא יתעדנו בניי שנים שלשה חדשים בבאר ובמן ובשליו, ואחר כך מקבלין את התורה. אמתיי, בחדש השלישי (שמות יט:א).

[ד] ר' יוחנן פתח ואכרה לי בחמשה עשר כסף וג' (הושע ג:ב). א"ר יוחנן ואכרה לי בחמשה עשר כסף, ואכיריה לי בחמשה עשר כסף, זה חמשה עשר בניסן. וחומר שעורים (שם), הרי שלשים. ולתך שעורים (שם), הרי ארבעים וחמשה. הן אינון חמשתי חורנייא, ואומר אליה ימים רבים תשבי לי (שם שם ג), תני ר' חייא, ימים שנים, רבים שלשה, הרי חמשין יומין דעומרא. מיכן ואילך עשרת הדיברות, לא תזני (שם), לא תעשו לכם אלילים (ויקרא כו:א). ולא תהיי לאיש (הושע שם), לא יהיה לך אלהים אחרים (שמות כ:ב). אם עשיתם כן, וגם אני אליך (הושע שם). אימתי, בחדש השלישי (שמות יט:א).

[ה] ר' אבון פתח הלא כתבתי לך שלישום במועצות ודעת (משלי כב:כ). בר חוטא אמ' במעצות ודעת שלישים, שילשן. א"ר לעזר שלא יהיו דברי תורה בעיניך כפרוזדיגמ' ישנה, אלא יהו בעיניך כפרוזדיגמא חדשה שהכל רצים לקרותה, הד"ה דכת' היום הזה י"י אלהיך מצוך לעשות (דברים כו:טז). ר' שמואל בר' נחמן אמ' שלישים, גיבורים, כמה דאת אמ' ושלישים על כלו (שמות יד:ז). א"ר שמואל בר נחמן דברי תורה נמשלו בזיין, מה הזיין הזה מתקיים לבעלים, כך דברי תורה מתקיימין למי שהוא עמל בהם כל צורכן. ומה טעמ', רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם (תהלים קמט:ו). ר' יודה ור' נחמיה ורבנין. ר' יודה א' פיפיות (שם), פה פיות, שתי תורות, תורה בכתב ותורה בפה. ור' נחמיה אמ' פיפיות (שם), פה פיות, חרב שהיא אוכלת משני צדדיה ונותנת חיים בעולם הזה ובעולם הבא. ורבנין אמרין כי היו שרי קודש ושרי האלהים (דה"א כד:ה), גוזרים על העליונים והן עושין, על התחתונים והן עושין. א"ר אחא גיבורים הם דברי תורה לפרוע ממי שאינו עמל בהן כל צורכן. א"ר אבון דברי תורה נמשלו בקונדיטון, מה קונדיטון הזה יש בו יין יש בו דבש יש בו פילפלין, אף דב' תורה יש בהן יין, כי טובים דודייך מיין (שה"ש א:ב). יש בהן דבש, ומתוקים מדבש (תהלים יט:יא). יש בהן פילפלין, צרופה אמרתך מאד (שם קיט:קמ).

[ו] אנכי הגדתי והושעתי והשמעתי ואין בכם זר ואתם עדיי נאם י"י ואני אל (ישעיה מג:יב). אנכי הגדתי, במצרים, ויגד משה לאהרן את כל דברי י"י (שמות ד:כח). והושעתי, בים, ויושע י"י ביום ההוא (שמות יד:ל). והשמעתי, בסיני משמים השמעת דין (תהלים עו:ט). ואין בכם זר, זה יתרו, ואתם עדיי נאם י"י ואני אל. תני ר' שמע' בן יוחי אם אתם עדי נאם י"י, אני אל, ואם אין אתם עדיי כביכול אין אני י"י.

[ז] לכל זמן (קהלת ג:א). זמן היה לאדם הראשון שנכנס לגן עדן, ויקח י"י אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן (בראשית ב:טו). וזמן היה לו שיצא, ויגרש את האדם (שם ג:כד). זמן היה לו לנח ולבניו שיכנסו בתיבה, בא אתה וכל ביתך אל התיבה (שם ז:א). וזמן היה לו שיצא, צא מן התיבה (שם ח:טז). זמן היה לו לאבינו אברהם שתינתן מילה על ידו, ואתה את בריתי תשמר (שם יז:ט). וזמן היה שתפול מבניו שתי פעמים, אחת במצרים, ואחת במדבר. ועת לכל חפץ תחת השמים (קהלת שם), א"ר ביבי חפץ שהוא למעלה מן השמים ניתן למשה מן השמים, ואיזו זו, זו תורה. אימתי, בחדש השלישי (שמות יט:א).

[ח] בארח צדקה אהלך בתוך נתיבות משפט (משלי ח:כ). התורה אומרת באיזה שביל אני מצויה, בדירכן של עושי צדקה. בתוך נתיבות משפט, א"ר חונא לאיסקופיסטי של מטרונא לכשהיא עוברת בשוק משמטין סייף וזיין מלפניה וסייף וזיין מאחריה. כך היא התורה, דינים מלפניה ודינים מאחריה. דינים מלפניה, שם שם לו חק ומשפט (שמות טו:כה). ודינים מאחריה, ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (שם כא:א).

[ט] לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר (משלי יד:י). א"ר יונתן למה אדם מריח ריח גפרית ונפשו סולדת לאחריה, שהנפש יודעת שהיא נידונת בה. ומה טעמ', ימטר על רשעים פחים אש וגפרית (תהלים יא:ו). ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן כדיפלופוטירין של אחר המרחץ. ד"א לב יודע מרת נפשו (משלי שם), אילו ישר'. ובשמחתו לא יתערב זר (משלי שם), זה יתרו, וישלח משה את חתנו וילך לו אל ארצו (שמות יח:כז). מה כת' בתריה, בחדש השלישי (שם יט:א).

[י] כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים (שה"ש ב:ג). ר' חונא ר' אחא בשם ר' יוסי בן זימרא, מה תפוח הזה הכל בורחין ממנו שאין לו צל, כך ברחו כל אומות העולם מלפני הקב"ה ביום מתן תורה. יכול אף ישר' כן, ת"ל בצילו חמדתי וישבתי (שם). א"ר אחוה בר זעורה מה תפוח הזה מוציא ניצתו קודם לעליו, כך הקדימו ישר' עשייה לשמיעה בסיני. א"ר עזריה מה תפוח הזה אינו גומר פירותיו אלא בסיון, כך לא נתנו ישר' ריח טוב בעולם אלא בסיון. אימתי, בחדש השלישי (שמות יט:א).

[יא] בחדש השלישי (שמות יט:א), בא חדש השלישי. למלך שקידש למטרונא, וקבע לה פרוזתמייא, וכיון שהגיעה פרוזתמייא אמרו הרי שעה שתיכנס לחופה, כך כיון שהיגיע זמנה של תורה שתינתן, אמרו הרי שעה שתינתן תורה לישר'. ר' לוי בשם ר' שמואל בן חלפותה למלך שנשבה בנו ולבש נקמה המלך והלך ופדה בנו, ואמ' היו מונים איפטיא לפדיון בני, כך אמ' הקב"ה היו מונים איפטייא ליציאת מצרים. ר' חמא בר חנינא למלך שהוא משיא את בתו ואמ' היו מונין אפטייא לנישואי בתי, כך אמר הקב"ה היו מונין אפטייא למתן תורה. ביום הזה באו מדבר סיני (שמות יט:א). א"ר יהושע בן לוי לבן מלכים שהיה מטייל בשוק ופגע בו אוהבו של מלך ומילא חיקו אבנים טובות ומרגליות. א' המלך, פיתחו לי תיסבריות שלי, שלא יהא בני או' אילולי אוהבו של אבא לא היה לו מה ליתן לי. כך אמ' הקב"ה למשה שלא יהו ישר' אומרי' אילולי שבא יתרו ולימדך את הדינים לא היה לו ליתן לנו את התורה, אלא הרי אני נותן להם את התורה כולה דינים, ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (שם כא:א). א"ר לוי למלך שהיה מבקש ליקח אשה בת טובים ובת גנסים ואמר אל איקי איני תובע בה, משאני עושה עמה כמה טובות ואחר כך אני תובע בה. ראה אותה ערומה והלבישה, ואלבישך ריקמה (יחזקאל טז:י). בים והעבירה, ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים (שמות יד:כט). שביים באים עליה והצילה, אילו עמלקיים. א"ר לעזר למלך שהיה מבקש ליקח אשה בת טובים ובת גנסים ואמר אל איקי איני תובע בה, משאני עושה עימה כמה טובות אחר כך אני תובע בה. ראה אותה אצל הנחתום ומילא חיקה קלוסקיות, אצל החנוני והשקה אותה קונדיטון, אצל הפטם ומילה חיקה פטומות, אצל פרקדיס ומילא חיקה פרקדיסין. אצל הנחתום ומילא חיק' קלוסקיות, הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (שם טז:ד). אצל החנווני והשקה אותה קונדיטון, אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה (במדבר כא:יז). אצל הפטם ומילא חיקה פטומות, ויגז שלוים מן הים (שם יא:לא). אצל פרקדיס ומילא חיקה פרקדיסים, ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור (דברים לב:יג). א"ר אבא בר יודן למלך שהיה משיא את בתו וקבע קרטיסין בים ואמ', בני רומי לא יחתון לסוריא, ובני סוריא לא יסקון לרומי, וכיון שהשיא את בתו התיר קרטיסים, כך עד שלא ניתנה התורה, השמים שמים לי"י והארץ וג' (תהלים קטו:טז), אבל משניתנה תורה מן השמים, ומשה עלה אל האלהים (שמות יט:ג), וירד י"י על הר סיני (שם כ).

[יב] בחדש השלישי לצאת וג' (שם יט:א). זה הוא שא' הכת' הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת (משלי כב:כ), אם ביקשתה ליטול עצה מן התורה הוי נוטל. אמ' דוד, כשהייתי מבקש ליטול עיצה בתורה הייתי מביט ונוטל עצה, שנ' בפיקודיך אשיחה ואביטה אורחותיך (תהלים קיט:טו). ואו' בפיקודיך אתבונן (שם שם קד). אמ' בן חוטא אם ביקשתה לבנות ואין את יודע היאך להפריח הבט בתור' ואת למד, מה כת' תחתיים שניים ושלשים תעשה (בראשית ו:טז), הוי, במועצות ודעת (משלי כב:כ). ד"א הלא כתבתי לך שלישים (שם), א"ר לא תהא תורה עליך כפרוס דוגמא ישנה, אלא כפרוס דוגמא חדשה שיש לה שנים או שלשה ימים, הלא כתבתי לך שלישים (שם), שלשם כת'. בן עזיי או' לא כפרוס דוגמא שיש לה שנים או שלשה ימים, אלא כפרוס דוגמא בן יומה. תדע לך מה כת' בחדש השלישי וג' (שמות יט:א), ביום ההוא באו אין כת' כן, אלא ביום הזה באו מדבר סיני (שם). וכן הוא אומ', היום הזה י"י אלהיך מצוך לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים (דברים כו:טז).

[יג] ד"א בחדש השלישי (שמות יט:א), התורה משולשת, והאבות משולשות, והשבט שניתנה על ידו משולש, והחדש משולש. ומניין שהתורה משולשת, א"ר אבון הלוי בר' מנין שנקראת משולשת, המשול' הזה נוטה שלשה מינים, יין ודבש ופלפלים. יין מנ', שנ' לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי (משלי ט:ה). דבש מניין, ומתוקים מדבש (תהלים יט:יא). ופלפלין מנ', א"ר אבון הלוי בר' כל אמרת אלוה צרופה (משלי ל:ה), אילו הפילפלין. הא מכאן שהתורה משולש'. כל מעשה אותו היום היה משולש. התורה משולשת, התורה והנביאים וכתובים. ואותותיה משולש', אלף בית גמל. וישר' משולש', כהנים ולוים וישר'. בני אבות שלשה, אברהם יצחק ויעקב. ומשה שלישי ביניהם, אנכי עמד בין י"י וביניכם (דברים ה:ה). ואותותיו משולשים, משה. ומשבט שלישי, ראובן שמעון לוי. ואותותיו משולשים, לוי. ואחים שלשה, משה אהרן ומרים. ונצפן לשלשה, ותצפנהו שלשה ירחים (שמות ב:ב). והיום שלישי, כי ביום השלישי ירד י"י לעיני כל העם (שמות יט:יא). והחדש השליש', בחדש השלישי (שמות יט:א).

[יד] זהו' שאמ' הכת' דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה (משלי ג:יז). דרכיה דרכי נועם, ביקש הקב"ה ליתן תורתו לישר' בשעה שיצאו ישר' ממצרים והיו חלוקין אילו על אילו והיו אומ' נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד:ד). מה כת', ויסעו מסוכת ויחנו באיתם (שמות יג:כ), היו נוסעים במריבה וחונים במריבה, לא עשה אלא כשבאו לרפידים הושוו כולהם ונעשו אגודה אחת, שנ' ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני (שם יט:ב). ומניין שהושוו כולם ונעשו אגודה אחת, שנא' ויחנו שם ישראל אין כת' כאן, אלא ויחן שם ישראל נגד ההר (שם). א' הקב"ה התורה כולה שלום, למי אני נותנה לאומה שהיא אוחזת בשלום, הד' דכ' וכל נתיבותיה שלום (משלי שם).

[טו] בחדש השלישי (שמות יט:א). זהו שא' הכתוב בעצלתים ימך המקרה ובשפלות ידים ידלוף הבית (קהלת י:יח). מי גרם לאשה הזאת שתהא שופעת דמים, על ידי שהיא מתעצלת לבדוק את עצמה אם טמאה היא ואם לאו. למה, שנו רבותינו כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת, באנשים תיקצץ. מעשה בשפחתו של רבן גמל' שהיתה מפנה מבית לבית כלי טהרות וחביות, והיתה בודקת עצמה על כל חבית וחבית, באחרונה בדקה עצמה ונמצאת טמאה, ונתירא רבן גמל', א' שמא נטמאו הטהרות, קרא לה רבן גמל' ואמ' לה, לא היית בודקת עצמיך, אמרה לו חייך אדוני שהייתי בודקת עצמי על כל חבית וחבית ובאחרונה הזו נמצאתי טמאה. אמ' רבן גמליאל אילו נתעצלה זו כבר היו כל הטהרות טמאות. בעצלתים ימך המקרה (שם), הוי על ידי שהאשה הזו מתעצלת היא שופעת דמים, ימך המקרה, ואין המקרה אלא דמי', שנ' ואת מקורה הערה (ויקרא כ:יח). ובשפלות ידים ידלף הבית (קהלת שם), ואשה כי יזוב זוב דמה (ויקרא טו:כה). ד"א בעצלתים ימך המקרה (קהלת שם), מדבר בישר' בשעה שבאו לרפידים. מה כת' ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני (שמות יט:ב), ולמה נקרא שמה רפידים, שריפו ידיהם מן העבירות. בעצלתים ימך המקרה (קהלת שם), וירד י"י על הר סיני על ראש ההר (שמות יט:כ). ובשפלות ידים ידלף הבית (קהלת שם), על ידי ששפלו ידיהם מן העבירות ידלף הבית, מה כת' ארץ רעשה גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים (שופטים ה:ד). ואימתי היו כל הדברים הללו ביו' מתן תורה, בחדש השלישי וגומ' (שמות יט:א).

[טז] מה כת' למעלה מן העינין, פרשת יתרו, מה שהוא מלמד את משה, שנ' ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל וגו' (שמות יח:כא), ואחר כך בחדש השלישי, אמר שלמה, לב יודע מרת נפשו (משלי יד:י), לפיכך, ובשמחתו לא יתערב זר (שם). אמ' הקב"ה ישר' היו משועבדים בטיט ובלבנים במצרים ויתרו יושב בתוך ביתו השקט ובטח ובא לראות בשמחת התורה עם בניי, לפיכך, וישלח משה את חותנו (שמות יח:כז), ואח' כך בחדש השלישי וג' (שם יט:א). ד"א למה כן, דרש משה מקל וחומר, אמ' ומה אם מצוה אחת כשבא הקב"ה ליתן את מצות הפסח אמר כל בן נכר לא יאכל בו (שם יב:מג), עכשיו שהוא בא ליתן את כל התורה לישר' יהא יתרו כאן ויראה אתנו. לפיכך וישלח משה את חותנו וגו' (שם יח:כז), ואח' כך בחדש השלישי (שם יט:א).

[יז] למה בחדש השלישי ולא בחדש השני ולא ברביעי. א"ר הושעיא שנה לי ר' חייא הגדול, גיורת ושבויה ומשוחררת לא ינשאו ולא יתאריסו עד שלשה חדשים, כך ישר' נקראו גרים, שנ' כי גרים הייתם בארץ מצרים (ויקרא יט:לד). נקראו שבויים, שנ' והיו שובים לשוביהם (ישעיה יד:ב). נקראו משוחררים, שנ' אני י"י אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהיות לכם עבדים (ויקרא כו:יג). אמ' הקב"ה נמתין להם שלשה חדשים ואחר כך אני נותן להם את התורה, בחודש השלישי (שמות יט:א).

[יח] א"ר אייבו בא חדש. בשעה שניגלה הקב"ה על משה היתנה עימו ואמ' לו בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה (שמות ג:יב), והיה משה מצפה ואו' אימתיי הוא בא, לא עשה אלא כיון שהיגיע הקץ א' לו הקב"ה בא חודש שהייתה מצפה, בחדש השלישי (שמות יט:א).

[יט] אינו אומר בירח השלישי כשם שהוא קורא לחדשים אחרים, בירח זיו (מלכים א' ו:לז), בירח בול (שם לח), בירח האיתנים (שם ח:ב), אלא בחדש השלישי, א"ר יהודה בר' סימון אמ' להם הקב"ה חידוש דברים אני עושה ומחדש אתכם. למלך שהיה לו בן ועמד הבן על פירקו, ביקש להשיאו ולא היה לו אנגנטרון חדשה, א' המלך אין כבודו של בני כן, אם נמתין עד שנעשה אנגנטירין חדשה אני מאחר שמחתו של בני. מה עשה המלך, הביא נפחים ואומנים והיו מצחצחים בכלי נחשת, והביא חרשים והיו מסרגין בכלי העץ, נמצא המלך משיא את בנו על אנגנטירין ישנה שהיא נראית חדשה. כך הקב"ה בשעה שיצאו ישר' ממצרים ביקש ליתן להם התורה, והיו בתוכן סומין חיגרים חרשים, א' הקב"ה התורה כולה שלימה, שנ' תורת י"י תמימה (תהלים יט:ח), נותן אותה לדור הזה שיש בהם בעלי מומין, ואם נמתין עד שיעמדו בניהם, אני מאחר בשמחתה של תורה, מה עשה הקב"ה, ריפא אותם ואחר כך נתן להם את התורה. ומנין שריפא אותם, מי שהיה סומא נעשה רואה, שנ' וכל העם רואים את הקולות (שמות כ:טו). ומי שהיה חרש נעשה שומע, שנ' כל אשר דבר י"י נעשה ונשמע (שם כד:ז). ומי שהיה חיגר נעשה שלם, שנ' ויתיצבו בתחתית ההר (שם יט:יז). הוי חידוש דברים אני מחדש בכם ועושה בכם מעין דוגמה העולם הבא. מה לעתיד לבוא אז תפקחנה עיני עיורים (ישעיה לה:ה), אף הכא וכל העם רואים (שמות כ:טו). מה לעתיד לבוא ואזני חרשים תפתחנה (ישעיה שם ה), אף הכא ויאמרו כל אשר דבר י"י נעשה ונשמע (שמות כד:ז). מה לעתיד לבוא אז ידלג כאיל פסח (ישעיה שם), אף הכא ויוצא משה את העם לקראת האלהים ויתיצבו בתחתית (שמות יט:יז). מה לעתיד לבוא ותרון לשון אלם (ישעיה שם), אף הכא ויענו כל העם יחדיו ויאמרו (שמות יט:ח).

[כ] בחדש השלישי (שמות יט:א). למה בחדש השלישי, שלא ליתן לאומות העולם פתחון פה לומר אילו נתן אף לנו את התורה היינו עושים אותה. אמ' להם הקב"ה, ראו באיזה חודש נתתי את התורה, בחדש השלישי, במזל תאומים, שאם ביקש עשו הרשע להתגייר ולעשות תשובה ולבוא וללמוד תורה יבוא וילמד ומקבלו אני, לפיכך נתנה בחדש השלישי. מפני מה ניתנה במדבר סיני, ללמדך שאם אין אדם מבקר עצמו כמדבר הזה אינו זוכה לדברי תורה. מה המדבר אין לו סוף, כך היא התורה אין לה סוף, שנ' ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים (איוב יא:ט). וכשם שאין לה סוף כך אין למתן שכרה סוף, שנ' מה רב טובך אשר צפנת ליראיך (תהלים לא:כ).

[כא] ביום הזה באו מדבר סיני (שמות יט:א). וכי ביום הזה באו, אלא כשתהא למד דברי לא יהו בעיניך ישנים אלא כאילו היום ניתנה תורה, ביום ההוא אין כת' כן, אלא ביום הזה (שם). בעולם הזה נתתי לכם את התורה והיו יחידים יגיעים בה, אבל לעולם הבא אני מלמדה לכל ישר' והן למידין אתה ואינן שכיחים, שנ' כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההמה נאם י"י נתתי את תורתי בלבם ועל לבם אכתבנה והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם (ירמיה לא:לב). ולא עוד שאני מרבה ביניהם שלום, כשאמר ישעיה וכל בניך למודי י"י ורב שלום בניך (ישעיה נד:יג).

[כג] זהו שא' הכת' שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי (תהלים נ:ז). א"ר פנחס בן חמא שמעה עמי שאדברה, שיהא לי פתחון פה לקטרג לשרי אומות העולם. שמעה עמי ואדברה, א"ר יהוד' בר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי לשעבר ישר' היה שמכם, עד שלא קבלתם את התורה כשמותן של אומות העולם, שבא וחוילה וסבתא ורעמא (בראשית י:ז), כן היה שמכם ישר', משקיבלתם את התורה עמי, שמעה עמי ואדברה (תהלים שם). אין מעידין אלא למי שומע, שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך (שם). אלהים אלהך אנכי (שם), ר' יוחנן ור' לקיש. ר' יוחנן אמ' אלהים אני, דיין אני. אלהיך אני, פטרונך אני מתקיים עליך. וריש לקיש א', אלהים אלהיך אנכי (שם), פטרונך אני, מה הפיטרון מועילה אצל הדין, אלהים אלהיך אנכי. ר' פנחס הכהן בן חמה א' אלהים אלהיך אנכי (שם), למי הוא מדבר, למשה הוא מדבר. אמ' לו, בשביל שקראתי אותך אלהים, שנ' ראה נתתיך אלהים לפרעה (שמות ז:א), אלא אלהיך אנכי (תהלים שם). ד"א אלהים אלהיך אנכי (שם), רבותינו או' בשופטי' מדבר. אמ' להם, לא משום שקראתי אתכם אלהות שנ' אלהים לא תקלל (שמות כב:כז), אלא אלהיך אנכי (תהלים שם). א"ר יהודה הלוי בר' שלום בישר' הוא מדבר. א' להם, לא בשביל שקראתי אתכם אלהים, שנ' אני אמרתי אלהים אתם (תהלים פב:ו), אלא אלהיך אנכי (שם נ:ז).

[כד] אנכי י"י אלהיך (שמות כ:ב). מהו אנכי, רב א' לא תהו מגלגלין בתורה שנתתי לכם. אנכי לשון נוטריקון הוא, אנא נפשי כתבית יהבית. ד"א למפרע, יהיבה כתיבה נעימים אמריה. א"ר ברכיה הכהן אמ' הקב"ה אנא נהורך כלילך יאוותך. אימתי, כשתקבל עשרת הדיברות. אנכי י"י אלהיך (שמות כ:ב). ר' אחא אמר עשרים וששה דורות היה אלף קורא תיגר לפני הקב"ה לומר, שאני ראשון של אותות ולא בראתה בי את העולם אלא בבית, שנא' בראשית ברא אלהים (בראשית א:א). אמ' לו הקב"ה, חייך שאני פורע לך, תורה נבראת לפני עד שלא יברא העולם שני אלפים שנה, וכשאבוא ליתן תורה לישר' איני פותח אלא באלף, שנא' אנכי י"י אלהיך (שמות שם). א"ר נחמיה מהו אנכי, לשון מצרי הוא. למה הדבר דומה למלך בשר ודם שנישבה בנו ועשה ימים הרבה אצל השבויין, לבש נקמה אביו והלך אצלו והביאו ובא להשיח עמו בלשונן של שבויין. כך הב"ה, עשו ישראל במצרים כל אותן השנים ולמדו שיחתן של מצרים, כשגאלן הב"ה ובא ליתן להם את התורה ולא היו יודעים לשמוע, אמ' הקב"ה הרי אני משיח להם בלשון מצרי, אמ' הקב"ה אנכי, אנוך, כך פתח להם הקב"ה בלשונם, אנכי י"י אלהיך (שם). לפי שנראה להן הקב"ה בים כגיבור עושה מלחמה, ונראה להם בסיני כסופר מלמד תנאה, ונראה להם בימי דניאל כזקן מלמד תורה, נראה להם בימי שלמ' בחור, אמ' להן הקב"ה לא בשביל שאתם רואים אותי בדמוייות הרבה, אלא אני הוא שבים, אני הוא שבסיני, אנכי י"י אלהיך (שם). א"ר חייא ברבא לפי כל עסק ועסק וכל דבר ודבר היה נראה להם. נראה להם בים כגיבור עשה מלחמותיהם של ישר'. נראה בסיני כסופר שהוא מלמד תורה ועומד ביראה. נראה להם בימי דניאל כזקן מלמד תורה, שכך נאה לתורה להיות יוצאה מפי זקנים. נראה להם בחור בימי שלמה, לפי מעשיהם של דור, מראהו כלבנון בחור כארזים (שה"ש ה:טו). אף בסיני נראה להם כסופר מלמד תורה, אנכי י"י אלהיך (שמות שם).

[כה] ד"א אנכי י"י אלהיך (שם). א"ר חננא בר פפא נראה להם הקב"ה פנים זעופות, פנים בינוניות, פנים מסבירות, פנים שוחקות. פנים זועמות למקרא, כשאדם מלמד את בנו תורה צריך ללמדו באימה. פנים בינונית למשנה. פנים מסבירות לתלמוד. פנים שוחקות לאגדה. אמ' להם הקב"ה אע"פ שאתם רואין כל הדמוייות הללו, אלא אנכי י"י אלהיך (שם). א"ר לוי נראה להם הקב"ה כאיקונין הזו שיש לה פנים מכל מקום, אלף בני אדם מביטין בה והיא מבטת בכולם. כך הקב"ה כשהיה מדבר כל אחד ואחד מישר' היה אומ' עמי הדבר מדבר, אנכי י"י אלהיכם אין כת' כאן, אלא אנכי י"י אלהיך (שם). א"ר יוסי בר' חנינא ולפי כוחן של כל אחד ואחד היה הדיבר מדבר עמו. ואל תתמה על הדבר הזה, שהיה המן יורד לישראל כל אחד ואחד היה טועמו לפי כוחו, התינוקות לפי כוחן, והבחורים לפי כוחן, הזקנים לפי כוחן. התינוקות לפי כוחן, כשם שהתינוק הזה היונק בשדי אמו כך היה טועמו, שנא' והיה טעמו כטעם לשד השמן (במדבר יא:ח). והבחורים לפי כוחן, שנ' ולחמי אשר נתתי לך לחם ושמן ודבש האכלתיך (יחזקאל טז:יט). והזקנים לפי כוחן, שנ' וטעמו כצפיחית בדבש (שמות טז:לא). ומה אם המן כל אחד ואחד לפי כוחן היה טועם לפיו, בדיבר כל אחד ואחד שומע לפי כוחן. אמ' דוד קול י"י בכח (תהלים כט:ד), קול י"י בכוחו אין כתי', אלא קול י"י בכח, של כל אחד ואחד. א' להם הקב"ה לא מפני שאתם שומעי' קולות הרבה, אלא היו יודעים שאני הוא, אנכי י"י אלהיך (שמות כ:ב). בעולם הזה נגאלו ישר' ממצרים ונשתעבדו בבבל, ומבבל למדיי, וממדיי ליון, ומיון לאדום, ומאדום הקב"ה גואלן ואינן משתעבדין עוד, שנ' ישראל נושע בי"י תשועת עולמים לא תבושו ולא תכלמו עד עולמי עד (ישעיה מה:יז). חסלת.