Chapter 172קע״ב
1 א

יופי - כתיב (משלי לא ל): שקר החן והבל היפי, אשה יראת ה' היא תתהלל. אבל זהו כשהוא מוצא אשה יפה אלא שאינה מיחסת או שאינה יראת ה', אז אשה יראת ה' היא תתהלל, אבל אם מוצא יפי ויראת ה' ויחס במקום אחד, בודאי שיבחר ויקרב גם את היפי, שהרי אמרו (כתובות נט ב) אין אשה אלא ליפי. ומצינו (ב''מ פד א) לרבי יוחנן, שהיה יושב בשערי טבילה, כי היכי דלהוי בני שפירי כותה. ואמר ריש לקיש לרבי יוחנן שופרך לנשי. וראוי לכל אדם להשתדל לקח לבניו נשים יפות כדי שלא יתנו עיניהם באחרת. וכן מטעם זה ילביש את אשתו ויקנה לה תכשיטין ביותר ממה שיש לו, כדי שתמצא חן בעיניו, ולא יתן עיניו באחרת. וכן חיובא רמיא על האשה שתתקשט לבעלה בהיותה לבדה עמו בבית יותר מכשהיא יוצאת החוצה אל העין, שבמקום שיש אנשים, יותר טוב שלא תתקשט כל כך, אבל בפני בעלה תתקשט כאשר תוכל יותר, כדי שתמצא חן בעיני בעלה, ולא יתן עיניו באחרת. ומה גם שהדברים עתיקים ורומזים ועושים רשם ברומו של עולם, מקום בינ''ה, לקשט את השכינה:

2 ב

כל קְבל דנא אסור לאיש לילך אחר היפי ולקשט את עצמו בקשוטין שנוהגים לעשות הנשים, כגון לסלסל בשערו ולגלח שער שתחת בית השחי ולהסתכל במראה וכדומה. עושה אלה עובר משום לא ילבש גבר שמלת אשה (דברים כב ה). אך ליפות עצמו לשם שמים ראוי והגון, כגון לרחץ פניו, ידיו ורגליו, ושיהא מלבושו נקי בלי רבב ובלי קרע ושיהא הדור בלבושו, ובפרט בשעת התפלה ובעת עסקו בתורה. אלו דברים שאין להם שעור במדה ובמשורה, זהו דרך ישרה: