Midrash Vayosha ('And He Saved'), Chapter 4 מדרש ויושע, ד׳
1 א

אז ישיר משה, אמרו חז״ל בשעה שבאו ישראל ליתן שירה להקב״ה אמרו למשה: משה רבינו! אמור תחלה ואח״כ נאמר אנו, מיד ענה משה לישראל אתם אמרו תחלה ואח"כ אומר אני, שאני יחיד ואתם רבים, וכבוד רבים גדולה משל יחיד, מיד פתחו ישראל ומשה ואמרו ביחד נשירה לה' שעשה לנו נסים ונפלאות. בשעה שגזרו עלינו המצריים ואמרו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, והיו אמותינו יוצאות לשדה ואתה מפיל עליהם תרדמה והיו יולדות בלי צער, ויורדים מלאכים מן השמים ורוחצין וסכין אותנו, והיו מלבישים אותנו בגדי צבעונין ומשימים בידינו שתי חתיכות אחת של חמאה ואחת של דבש, וכאשר אמותינו רואות אותנו רחוצין וסוכין ומלובשין משי היו נותנין שבח לשמך הגדול והיו אומרות, ברוך המקום שלא הניח חסדו ואמתו מזרעו של אברהם אבינו והיו אומרות הרי הם בידך עשה מה שאתה חפץ בהם והולכות להם, וכשהיו המצריים רואים אותנו באו להרגנו, ואתה ברחמיך היית מצוה את האדמה ובלעה אותנו ופולטות אותנו במקום אחר (עי' סוטה י״א, שמות רבה פ״א ופכ״ג ילקוט יחזקאל רמז שנ״ד), והיית מציל אותנו מידם, וכשהיינו גדולים היינו נכנסים למצרים חבורות חבורות וכל אחד ואחד היה מכיר אביו ואמו ומשפחתו. כל זאת עשית לנו ולפניך נשיר. לכך נאמר אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר אשירה לה' כי גאה גאה.

2 ב

עזי וזמרת יה, אמרו חז״ל אמר משה לישראל אתם נתתם הודאה להקב״ה שעשה עמכם נסים ונפלאות, אף אני אתן שבח והודאה להקב״ה שעשה עמי נסים ונפלאות, בשעה שבאה מרים אחותי ואמרה לאבי, אבי! נאמר לי בנבואה שיצא ממך בן שיגאל את ישראל מעבודה זו, וכשילדה אותי אמי הצפינה אותי כמו שנאמר ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו תיבת גומא ותחמרה בחמר ובזפת ותשם בה את הילד, ותשם בסוף על שפת היאור, ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו, והקב״ה יתעלה שמו לעדי עד הוריד חום גדול במצרים עד שירדה בת פרעה לרחוץ על היאור, ותרא את התיבה בתוך הסוף ותשלח את אמתה ותקחה ותפתח ותראני ותחמול עלי, והקב״ה נתן לי חן בעיניה לבלתי המיתני, ולקחה אותי לינק את שדיה והקב״ה נתן לי דעת שלא רציתי לינק שדיה מחלב טמא, והחזירה אותי לחיק אמי ונתנה לה בשבילי שכר גדול, וכשהייתי בן שלש שנים הלבישה אותי בת פרעה בגדי צבעונין ושגרה אותי לאביה, וכשראה אותי פרעה שהייתי נאה לקחני בחיקו, ונטלתי הכתר מעל ראשו ושמתי אותו בראשי, והיו יושבין לפניו כל חרטומי מצרים וחכמיה ואמרו לו תינוק זה שנטל הכתר מעל ראשך ונתנו בראשו מתיראין אנו שלא יהא אותו שעתיד להוציא מלכות זו מידך. מהם אומרים להרגני בחרב ומהם אומרים לשרפני, עד שענה אחד מהם ויתרו שמו, ואמר תינוק זה אין בו דעת, אלא אם רצונך אומר לפניך דבר אחד, ישימו לפני הילד הזה דינר זהב וגחלת של אש, אם ישלח ידו ויקח הדינר תדע שיש בו דעת ותעשה ממנו משפט, ואם ישלח ידו ויקח הגחלת תדע שהוא נער ואוולת קשורה בלבו ותניחהו. כששמע פרעה ועבדיו דבר זה כשר הדבר בעיניהם ויעשו כן, ושמו הדינר והגחלת במזרק אחד, ואני רציתי ליטול הדינר, ובא גבריאל ודחף ידי לתוך הגחלת ונטלתיה והכנסתיה לתוך פי, ובשביל זה אני ערל שפתים. וכשגדלתי יצאתי לראות דוחק אחי וראיתי איש מצרי מכה איש עברי מאחי והרגתיו וטמנתיו בחול. וכששמע פרעה כך בקש להרוג אותי והביא חרב שנונה שבכל העולם לא היה כמותה והכני בה עשר פעמים, ועשה לי הקב״ה נס ונעשה צוארי כעמוד של שיש ולא שלטה בי החרב, וברחתי אצל יתרו ואף הוא חבשני בבור שבע שנים. כשיצאתי ממצרים בן ארבעים שנה הייתי ועמדתי על הבאר ומצאתי צפורה בת יתרו, וראיתי אותה שהיא צנועה ביותר אמרתי לה שאשאנה לאשה והיא ספרה לי מנהג אביה ואמרה לי כל אדם שבקש לישא מבנותיו של אביה מנסה אותו באילן אחד שיש לו בגנתו, וכשמגיעין לאילן מיד בולעו (עי' פרקי דר״א פ״מ, גם עי' ערך השכם ). אמרתי לה אילן זה מאין היה לו? אמרה מקל הוא שברא הקב״ה אותו בערב שבת [מששת ימי בראשית] כשברא את עולמו והקב״ה הפקידו לאדם הראשון, ואדה״ר הפקידו לחנוך, וחנוך הפקידו לנח, ונח הפקידו לשם, ושם הפקידו לאברהם, ואברהם הפקידו ליצחק, ויצחק הפקידו ליעקב ויעקב הורידו למצרים והפקידו ליוסף בנו, וכשמת יוסף שללו המצריים את ביתו והביאו אותו מטה (המקל) בפלטרין של פרעה, ויתרו היה אחד מגדולי חרטומי מצרים וראה אותו מטה וחמדו בלבו וגנבו והביאו לביתו. ואותו מטה חקוק עליו שם המפורש ואותן עשר מכות שהביא הקב״ה על המצריים, והיה כתוב בו דצ״ך עד״ש באח"ב. ועוד כמה ימים וכמה שנים היה המטה מונח בבית יתרו אבי, עד שאבא פעם אחת לקחו בידו ונכנס לגנה ונעצו בקרקע, ושב בגינה ללקחו ומצאו שפרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים, והניחו שם, ובו היה בודק כל מי שביקש לישא אחת מבנותיו. וכששמעתי דבריה הטובים וראיתי שהרועים גרשו את צפורה ואחותיה הצלתי אותן מיד הרועים וגם דלה דליתי להם והשקיתי את צאנן, ותבאנה אל רעואל אביהן ואני באתי עמהן ונכנסו הן תחלה ואני עמדתי בחוץ, כשראה אותן יתרו אמר להן מדוע מהרתן בא היום? ותאמרנה איש מצרי הצילנו מיד הרועים. ואני שמעתי מבחוץ שהן מעידות עלי שאני מצרי, ובשביל שלא נכנסתי ואמרתי איש עברי אני לא אזכה ליכנס לארץ ישראל. וכיון שאמרו בנות יתרו איש מצרי הצילנו אמר להן, אדם שעשה עמכן טובות אתן גמלתן לו גמול כזה? קראן לו ויאכל לחם, כיון שנכנסתי לבית אכלתי ושתיתי ודברתי ליתרו שיתן לי צפורה בתו לאשה, וענה לי אם תוכל להביא לי את המטה העומד בגנתי אני אתננה לך, והלכתי ופשפשתי את הגן ומצאתיו והבאתיו בידי, מיד הרהר יתרו ואמר בודאי זה הוא איש נביא שכל חכמי מצרים מקסמין עליו שעתיד נביא לצאת מישראל, שעל ידו תחרב מצרים וכל המצריים שבתוכה. מיד כעס עלי יתרו ותפשני והכניסני לבור שהיה בתוך ביתו, אמרה צפורה בלבה היאך אני יכולה להציל את הצדיק ממיתה משונה? אמרה לאביה אבא רצונך שתשמע לי, אתה אדם שאין לך אשה ויש לך שבע בנות, אם רצונך תעמודנה שש אחיותי בבית ואני אלך עם הצאן, ואם לאו תלכנה שש אחיותי עם הצאן ואני אתקן את הבית, אמר לה אביה יפה את אומרת תלכנה אחיותיך עם הצאן ואת שבי בבית ושמור את ביתי וכל מה שיש לי. ובכל יום היתה צפורה מפרנסת אותי מכל מעדני אביה יתרו, עד שהשלימו שבע שנים בבור. לאחר שבע שנים אמרה צפורה לאביה זוכרת אני אבי פעם אחת שלקחת איש אחד שהביא לך את המקל והשלכתו לבור ועשית עון גדול בדבר, אם רצונך פתח את הבור וראה, אם הוא מת הוציאהו משם והשלך נבלתו בחוץ כדי שלא יהא גופו מוסרח בביתך, ואם הוא חי תדע שהוא צדיק גמור, אמר לה בתי יפה את אומרת, כלום את זוכרת מה שמו? אמרה לו זוכרת אני ששמו משה בן עמרם, מיד הלך יתרו ופתח את הבור וקרא משה משה! עניתי ואמרתי לו הנני, והוציאני משם, ונשקני על ראשי ואמר ברוך המקום ששמרך בבור שבע שנים. מעיד אני עליו שהוא ממית ומחיה ומעיד אני בך שאתה צדיק גמור ועל ידך עתידה מצרים שתחרב ועל ידך עתיד הקב״ה להוציא את ישראל ממצרים ועל ידך עתידים המצריים להטבע בים, פרעה וחילו, ונתן לי ממון הרבה ואת צפורה בתו לאשה והתנה עמי זה התנאי כל מה שתוליד בביתי יהא מחצה יהודים ומחצה ישמעאלים. אחר זמן נתעברה צפורה ותלד גרשום בחלקי, מלתי אותו וינק שדי אמו שתי שנים. לשנה השלישית נולד אליעזר, אמרתי איך אעשה עכשיו לא יניחו לי למולו, מיד לקחתי אשתי ובני לשוב לארץ מצרים. באותה שעה בא שטן בדמות נחש ופגע בי ובלעני מראשי ועד המילה, ומעולם לא היה יכול ליגע בברית מילה, הרהרה צפורה בלבה ואמרה יודעת אני שאין דבר זה אלא בשביל העון שלא מלנו אליעזר בננו, מיד לקחה צפורה צור ותכרות את ערלת בנה ונטלה מן הדם וזרקה על רגלי, באותה שעה יצאה בת קול ואמרה לנחש הקיא אותו וכן עשה, וזה שאמר הכתוב וירף ממנו אז אמרה חתן דמים למולות, הרי הצילתני אשתי משתי מיתות. כיון שבאתי למצרים פגעו בי דתן ואבירם שהיו ראשי ישראל ואמרו להרוג אותנו באת, או שמא אתה באת לעשות אותנו כמו שעשית למצרי, מיד חזרתי למדין ועמדתי שם שתי שנים עד שנגלה לי הקב״ה בחורב ואמר לי להוציא את בני ישראל ממצרים, וכל זאת עשה לי הקב״ה, ולכך אני מחוייב לשורר לפניו ולכך נאמר עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנו.