Gate 19 י״ט
1 א

שער התשעה-עשר - שער הזכירה

Chapter Nineteen: ON REMEMBERING

2 ב

הזכירה היא מידה שאין העולם יכול להתקיים בלעדיה. כי כל משא ומתן של עולם הזה – הכל תלוי בזכירה. כי לא היה אדם מאמין לחברו או מלוה לו, אם לא היה זוכר. וכל העניינים שבעולם, כגון מקח וממכר, אם היו שוכחים דבריהם – לא היו יכולים לעשות מיקח וממכר, או לעשות תנאי ביניהם בלא זכירה. ואין צריך להאריך בזה, כי הדבר ידוע לכל. לכן יקח האדם זאת המידה להשתמש בה לכל העניינים. כי הזכירה היא גדר לאמת: איך יזכור נדריו שנדר לקיים, ואם יש דבר בינו ובין חברו – יזכור העניין ולא ישנה דבריו. גילה לו דבר סתר וצווה לו שלא לגלות – יזכור צוויו ולא יגלה.

Remembering is a trait without which the world could not endure, for all transactions of this world depend upon memory, and no man would trust another or loan him anything if he could not rely on the latter's memory. And all the affairs of the world involve remembering; for example, in buying and selling, if the people were to forget what they had said previously, they would not be able to do business, and they could not agree on terms if they did not possess the quality of rememering. It is not necessary to expatiate on this for it is a matter of common knowledge. Therefore, a man should employ this quality in all his affairs, for memory is a fence to truth, and it helps a man to fulfill his vows. If there is a matter between him and his companion, he must remember it and not alter his words. If someone tells him a secret and commands him not to reveal it, he must remember this and not reveal it.

3 ג

לוה מחברו מעות או שאל ממנו כלי ביתו – יזכור כמה מעות לוה ממנו, וידקדק בחשבונו וישלם הכל. ומי שיש לו עסקים רבים והוא טרוד, צריך ליזהר מאוד שלא יִלווה מעות, או שלא ישאל עניינים מן בני אדם; כי כיון שהוא טרוד – ישכח הכל ולא יזכור. גמל לו חברו טובה – יזכור כדי שיוכל להשיב לו. ולעניין הצדקה: צריך לזכור העניים ולהעלות על לבו דוחקם, ומתוך כך יעזור להם. ואם יבוא להעיד בבית דין על מה שראה וידע, צריך האדם שיזהר מאוד שיזכור, ולא יפחת ולא יוסיף על מה שראה וידע. ראה איך הזהיר הקדוש ברוך הוא על הזכירה, שנאמר (דברים ח יא): "השמר לך פן תשכח את יי אלהיך, לבלתי שמור מצווֹתיו ומשפטיו וחוקותיו". וזה דבר גדול: הזוכר את השם יתברך בכל מעשיו. וכן אמר דוד (תהלים טז ח): "שויתי יי לנגדי תמיד".

If a person borrows money or household utensils from a friend, he must remember exactly what he has borrowed and take care to return everything. One who has many business interests and is very busy should be very careful not to borrow money or things from people, since he is liable to forget everything and not remember. If someone has done him a good deed he should make a point of remembering it so that he can reciprocate. Concerning charity, one must remember the poor and constantly keep their distress in mind, and thus he will be able to help them. And if a man comes to give testimony in a court of law concerning what he has seen and what he knows, he must be very careful to remember and he must not diminish from or add to that which he saw. See how the Holy One, Blessed be He, has warned us concerning memory. As it is said, "Beware lest thou forget the Lord thy God, in not keeping His commandments and His ordinances" (Deut. 5:11). And it is very important to remember God in all of one's deeds. And thus did David say, "I have set the Lord always before me" (Ps. 16:8).

4 ד

הזכירה היא מעלה עליונה, והיא כלי שמחזקת כל המצוות וכל התורה. בציצית נאמר (במדבר טו לט-מ): "וזכרתם את כל מצוות יי ועשיתם אותם... למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי". בתפילין נאמר (שמות יג ט): "והיה לך לאות על ידך, ולזכרון בין עיניך, למען תהיה תורת יי בפיך"; וכתיב (דברים טז יב): "וזכרת כי עבד היית במצרים, ושמרת ועשית את החוקים האלה".

Memory is a very lofty quality and it is an instrument that strengthens all the commandments and all the Torah. Concerning the fringes, it is said, "And remember all the commandments of the Lord and do them … that ye may remember and do all My commandments" (Num. 15:39-40). Concerning the tefillin, it is said, "And it shall be for a sign upon thee upon thy hand, and for a memorial between thine eyes, that the law of the Lord may be in thy mouth" (Ex. 13:9). And it is written, "And thou shalt remember that thou wast a bondman in Egypt; and thou shalt observe and do these statutes (Deut. 16:12).

5 ה

וכיון שהכל תלוי בזכירה, יש לי לכתוב שלושים דברים שתזכור בכל יום שתי פעמים, ותכניסם בעמקי הלב ובמחשבותיך. לא תזכרם בפיך בלבד, אך תכתבם על לוח לבך; ואז תהיה עבודתך מקובלת לפני המקום ברוך הוא, ותישא חן וחסד לפניו.

And since everything depends upon memory, I must list thirty ** The idea of organizing one’s wisdom into thirty precepts is based upon the kere of Proverbs 22:20. things that you ought to remember twice a day. And you should place them in the depths of your heart, and in your thoughts. Do not remember them with your mouth alone, but write them on the tablet of your heart. Then your service will be well received by God, Blessed be He, and you will obtain favor and kindnesses before Him.

6 ו

הזכירה הראשונה: שתזכור איך הוציאך הבורא יתברך מאין ליש. וזכור הטובה שעשה עמך מעודך עד היום הזה, ואיך גידלך ונשאך על כל הבריות. וכל זה עשה לך ולא שהיה חייב לעשות לך, אלא בחינם עשה לך, ומרוב חסדיו גמל לך כל זה, ועבור זה אתה חייב להודות לבורא יתברך.

The first thing to remember is how the Creator, Blessed be He, brought you forth from nothing to existence. And remember the goodness which He did for you from the time of your birth until this day, and how He has raised you and lifted you up over all creatures. And all of this He did for you, not because He was obligated to do this to you, but of His own free will and out of His great kindness He has rewarded you with all this. Because of this you are obligated to thank the Creator, Blessed be He.

7 ז

השניה: שיזכור חסדי השם יתברך שהוא שלם באיבריו. ויחשוב: אם היה חולה איבר אחד, ובא רופא ורפא אותו – כמה היה נכנע ומחזיק טובה לרופא ההוא! קל וחומר שיעשה כן לפני השם יתברך שעשהו שלם.

The second thing that one must remember is the kindness of God for giving him a healthy body, for if he were ill in a single limb and a doctor came and healed it, how grateful he would be to that doctor. All the more so must he be thankful to God, who made him completely healthy.

8 ח

השלישית: שיזכור חסדי השם יתברך שנתן בו חכמה ודעת. ויחשוב: אם הוא היה שוטה ומקרע כסותו – כמה היו ענייניו מקולקלים, ולא היה נחשב למאומה. ואם היה רופא מרפא שטותו – כמה היה ראוי לשבחו! קל וחומר לבורא יתברך שמו.

The third thing to remember is the kindness of God, who has given him wisdom and knowledge. For if a man were so mad as to rip up his garments, how difficult life would be for him, and he would be reckoned as being worthless. And if a doctor were to heal him of his madness, how much would be have to praise him for this healing. All the more so, ought he to praise the Creator, Blessed be He.

9 ט

הרביעית: שיזכור הטובה שנתן לו האל יתברך, שנתן לו תורתו הקדושה להורות לו דרכיו הישרים, להגיע לעבודת האל יתברך; ויתרצה בה להודות לאל אדון העליון, שבה יגיע לאור באור החיים ליהנות מזיו השכינה.

The fourth thing a person ought to remember is the good that God bestowed on him in giving him His holy Torah, thus teaching him the proper paths in which to attain the proper service of God. And he should eagerly give thanks to God, for through the Torah he will attain the light of life and to enjoy the radiance of the Divine Presence.

10 י

החמישית: שיזכור רחמי האל יתברך, שרחם עליו לתת תורתו הטהורה בידו. ואילו מלך בשר ודם שלח לו כתב, וקרא כל הכתב, והיה בו דבר שלא הבין – כמה היה מצטער על זה, שלא היה יודע מה שצוהו המלך. ואין ספק, אם היה במקומו אפילו קטן מן הקטנים שהיה יודע לפרש לו מה שלא הבין – היה ממהר ללכת אליו, ולא היה מתבייש. כל שכן שיעשה כן בתורת אלהינו.

The fifth thing to remember is the mercy of God, who has shown mercy to him by giving him His pure Torah. Now if a king of flesh and blood had sent him a letter and he read it through and there was something in it that he did not understand, what anguish he would feel because he did not understand what the king was commanding him. And there is no doubt that if there was in the vicinity even a very insignificant person who knew how to explain that which he did not understand, he would hasten to go to him and would not be ashamed at all to inquire. How much more, then, should he be grateful for the Torah of our God (which explains everything).

11 יא

הששית: שיזכור אם יש בו שום דבר מה שיעבור בו על שציווהו יוצרו. ויחשוב על זה, שכל הדברים שברא הבורא יתברך, הם עושים מצוותו: החמור נושא משא, הסוס והשור חורשים, ואין שום יום שמורדים באדונם. השמש עושה בכל יום מה שציווהו האל יתברך, ואם היה יום אחד שלא היה זורח והיה חושך – כמה היה פלא בעיני העולם! או אם מי הים היו עוברים את הגבול שנתן להם הקדוש ברוך הוא – הוא מחריבים את העולם. או אם האדמה אינה נותנת יבולה ופרותיה, היו כל העולם מתים. ועתה ראה שכל הדברים עושים שליחותם, ואיך לא יתבייש האדם להרגיל איבריו, שנבראו לשמור התורה, והוא משנה אותם ומרגיל איבריו לעבור על התורה?

The sixth matter which he should remember is to consider if there is within him any flaw which would make him transgress what his Creator had commanded him. And he should think about this, that all the things which the Creator made, obey His commandments : the donkey carries the burden, the horse and the ox plow, and not for one day do they rebel against their master. The sun each day does what God has commanded it. And if there were one day when the sun did not shine, and there was darkness, how astonishing this would be in the eyes of the world. Or if the earth did not produce its food and its fruit, then all the world would die. And now, see how all of the things that God created do his bidding. And should man not be ashamed if he does not accustom his limbs which were created in order to observe the Torah to do so, and if instead he alters their function and accustoms them to transgress the Torah?

12 יב

השביעית: שיזכור בענייני העולם, עבד שראה אשר אדוניו מטיב עמו ומספיק לו צרכיו – כמה צריך אותו עבד לקבל עליו מורא אדוניו ואהבתו, ושייכנע לפניו, ושישתדל בכל כוחו שימצא חן בעיני אדוניו. קל וחומר שיקבל האדם עליו על מלכות שמים, ויחשוב עצמו כעבד נכנע לפני רבו, ואל יַראה בעצמו שום שררה וגאות.

The seventh matter he should remember is that if a slave sees that his master deals bountifully with him and provides him with all his needs, how much ought that slave take it upon himself to revere his master and to love him and submit to him and try with all his power to find favor in the eyes of his master. All the more so, should a man accept the yoke of the kingdom of Heaven, and consider himself as a servant submissive before his master and not adopt a domineering or arrogant attitude.

13 יג

השמינית: שיזכור כל עבדי המלך איך הם זריזים ומשתדלים בעבודתו. ואם עבדי המלך יעשו מעשה המלך, דבר שצריך חכמה ועצה – הנה יפנו לבם מכל דבר, וישימו כל מחשבותם וחכמתם לעשות עניין המלך בתבונה ובחכמה ובכיוון בכל לב אשר יוכלו לעשות. ואם יבוא לשבח את המלך ולהחזיק לו טובה על הטוב שעשה לו, הן אם יכתוב לו כתב או יעמוד אצלו על פה – יחפש בלבו לשון צח ונאה לשבח בו המלך. קל וחומר שיעשה כן לפני מלך מלכי המלכים, שישים כל כוונתו בעבודת השם יתברך לעשות כהלכתה ולייפותה. והנה כל מעשה עבודת השם יתברך נחלקו לשלושה חלקים: האחד: חובת הלב לבד. אם יתעסק במחשבתו לייחד השם יתברך – יפנה לבו מכל מחשבותיו, ויהיה ייחודו שלם לאלהים לבד. השני: עסק הלב והאיברים, כגון בתפילה – יפנה לבו מכל עסקיו, ויעמוד בכוונה גדולה לפני האל הגדול יתברך. השלישי: בעשותו לולב וציצית וכיוצא באלו, שהם מצוות איבריו לבד, ואין עיקר הכוונה כמו התפילה, כי עיקר התפילה היא הכוונה, אבל אלו עיקרם באיברים בלא לב – אפילו הכי קודם שיעשה המצווה יזכור לשם מי יעשה, ויעשה בהידור מצווה עד שליש (בבא קמא ט ב) לאדון עולמים.

The eighth thing to remember is how all of the king's servants are quick and industrious in their work, and when their duties involve wisdom and counsel they clear their minds of all other matters and concentrate all their thoughts and all their wisdom, in order to do with understanding and with wisdom and with proper intent and with all their heart the matter which the king turned over to them. And if such a man comes to praise the king, and to thank him for the good which he did to him, whether in a letter or orally, he would search his heart for pure and beautiful words with which to praise the king. All the more so should a man do so before the King of Kings, and place all of his intentions in the service of the Lord, Blessed be He, to do that which is right and fitting. Now all of the deeds in the service of the Lord are divided into three types. The first is the obligation of the heart alone : if he occupies himself in his thoughts in communion with God he must cleanse his heart of all other thoughts so that his communion with God may be complete. The second type involves the employment of the heart and the limbs in the service of God, as in prayer. He must cleanse his heart of all other affairs and stand with great intent before the Great God, Blessed be He. The third type is that involved when he prepares a lulav or fringes or the like, which are precepts for the limbs alone and here intent does not occupy the central position it does in prayer, these precepts being addressed to the limbs rather than to the heart. Yet even here, before a man fulfills the commandments of putting on the fringes or waving the lulav, he must remember for whom he does so. And he must always embellish a commandment, even by paying up to one-third more (than the price of an ordinary religious article and buying a more expensive one) to honor the Master of the Universe

14 יד

התשיעית: שיזכור אדם שיש לו אשה שאוהב אותה כנפשו, או בנו שהוא אוהבו בכל לב, והוא טורח תמיד להשיג להם כל צורכם ולעשות כל רצונם; ואינו עושה זה עבור שירא מהם או שהם ייטיבו עמו עבור שהוא עושה רצונם, אלא מרוב אהבה שהוא חושק בם עושה. קל וחומר שיעשה כן לפני האל יתברך, שיכוון כל מעשיו לשמו הגדול לבדו, ולא יעשה המצוות מאהבת בני אדם או מיראתם, או שיקווה לקבל טובה. אלא יש לו לייחד כל מעשיו לשמו הגדול לבד, ולא ישתף עמו דבר אחר.

The ninth thing one should remember is that he who has a wife whom he loves as himself, or a son whom he loves with all his heart, always exerts himself to supply their every need and fulfill their every wish; and he does not do so because he fears them or because they will do good to him because he fulfills their wishes, but because of his great love for them. All the more so should he act so before God, and earnestly direct all of his deeds to His Great Name alone. He should not fulfill the Commandments out of love or fear of men or out of the hope of deriving some benefit, but he should unify all of his deeds to God's Great Name alone and not mix this with any other motives.

15 טו

העשירית: שיזכור מה היו כל מעשיו עד היום הזה, אם עסק בעבודת יוצרו או אחר יצרו. וצריך שיזכור בכל יום כמה עשה עבודת השם יתברך וכמה מרד כנגדו. ולעולם יתן לבו שיעסוק יותר בעבודת השם יתברך ממה שיעסוק בצרכיו. ואם לא עסק כל ימיו בעבודת הבורא יתברך, לכל הפחות מכאן ואילך יעסוק בעבודת השם יתברך.

The tenth thing he should remember is what all his deeds have been until the present day. If he has occupied himself with the service of his Creator, he should recall every day how he has served the Lord and in what manner he may have rebelled against Him. He should always set his mind on occupying himself more with the service of God, Blessed be He, than with his own needs. And if he has not heretofore devoted himself to the service of the Creator, then at least let him do so from now on.

16 טז

האחת עשרה: שיזכור איך הוא זריז וממהר בענייניו לאסוף הון, וחושב יומם ולילה, ואינו חושש לאהוב אלא למי שיעזרהו לקבץ כסף וזהב. ואפשר שתהא יגיעתו לריק, שיאבד הכל, או שמא יהא ממונו לרעתו, או שמא ימות מהרה; אף על פי כן טורח כל כך. אם כן מה יעשה לנשמתו הקיימת לעולם ועד? ועוד: כמה אתה חייב לתקן ענייניך, ולהיות זריז לזכור תמיד לזכותם ולצחצחם בזכות הקיימת לעולם ועד ולעולמי עולמים. ועתה ראה מה חילוק יש בין שני העולמות, ומעלת האחד מן האחר "כיתרון האור מן החושך" (קהלת ב יג).

The eleventh thing a man should remember is how alert he is and how he hastens in his business in order to make money and how he thinks about this night and day and he is not anxious to love any man except him who helps him accumulate gold and silver. All of his labors in the pursuit of wealth may be for nothing and there is always the possibility that he will lose all he has, or that his money will be his undoing, or that he will die before long, yet in spite of all this he exerts himself in this way. If this is the case, what should a man do for the sake of his soul which lives forever? Moreover, how obliged a man is to mend his ways and be constantly alert to remember to purify and cleanse his soul with a cleansing that lasts forever and ever. Now, see what a difference there is between the two worlds, and the excellence of one over the other is like that of light over darkness.

17 יז

השתים עשרה: שיזכור שהקדוש ברוך הוא רואה מחשבות לבו. ראה איך מקשט עצמו ומיַפה עצמו ההולך לשרת לפני המלך, כמו שכתוב (אסתר ד ב): "כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק"; וכאשר תראה ביוסף הצדיק עליו השלום (בראשית מא יד): "וישלח פרעה ויקרא את יוסף, ויריצוהו מן הבור, ויגלח ויחלף שמלתיו, ויבוא אל פרעה". והנה ראה שאין תכשיט העומד לפני המלך לעולם, כמו שעומד לפני המלך שעה אחת. אם כן אנחנו העומדים לפני המלך מלכי המלכים לעולם, כי הוא רואה מחשבות לבנו בסתר ובגלוי, ואין מנוס ממנו כי בכל מקום הוא, שיש לנו לחשוב תמיד בגדולתו, ולהסכים בלבנו לעשות רצונו, ולהתקשט עם המחשבות לפניו.

The twelfth thing a man should remember is that the Holy One, Blessed be He, sees the thoughts of his heart. See how a man who goes to minister before the king adorns and beautifies himself, as it is written, "For you may not enter within the king's gate clothed with sackcloth" (Esther 4:2). And as we see in the story of Joseph, "Then Pharaoh sent and called Joseph, and they brought him hastily out of the dungeon. And he shaved himself, and changed his raiment, and came in unto Pharaoh" (Gen. 41:14). And behold and see that he who stands before the king always does not adorn himself (as lightly) as he who stands before the king for one moment. If this is so, then we who stand before the King of Kings forever — for He sees the thoughts of our hearts whether secret or revealed, and there is no escape from Him, for He is everywhere — should think always of His greatness and agree in our hearts to do His will and to adorn ourselves in our thoughts before Him.

18 יח

השלוש עשרה: שיזכור אשר חכמתו יותר ממעשיו, שאינו עושה כפי חכמתו. ויש לו ממון, ואינו עושה טובה עם ממונו כפי עושרו. ויחשוב: מי האיש אשר אם יבוא אליו אדם ויאמר לו "יהי לך מאה זהובים על מנת שתתן לאוהבי עשרה זהובים", שלא יעשה? קל וחומר שעושה כן לפני השם יתעלה. ואל תאמר: אלו הגעתי לעושר כך וכך, או אלו ידעתי לימוד יותר ממה שאני יודע – הייתי עושה מה שאני חייב מן העבודה. כי כל זה הבל גדול מי שאומר כך, כי כך דחיית יצר הרע. אלא כל אדם יעשה מיד כפי חכמתו ועושרו למה מה שהוא עתה. ואם יהיה לו יותר – יעשה יותר.

The thirteenth thing to remember is that his deeds do not match his wisdom, that he has money but is not doing good commensurate with his wealth. And he should think : Is there a man who if another man comes along and says, "Take these hundred gold coins on condition that you give to my friends ten gold coins" — would he not accept the offer? All the more so should he do this before the Lord Blessed be He. And he should not say, "If I had attained such and such an amount of wealth, or if I possessed more knowledge than I do, I would do what I am obligated to do in the service of God" — for all of this is a lot of nonsense on the part of him who speaks thus, for this is all at the urging of the Evil Inclination. Let a man instead do at once what he can, according to his wisdom and his wealth, in the state in which he is at present, and if he should have more at some future time, then let him do more.

19 יט

הארבע עשרה: שיזכור האדם שמסביר פניו לחברו, איך לבו נוטה אליו לאהוב אותו, כדכתיב (משלי כז יט): "כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם". כל שכן אם רואה מלך שמקבלו בסבר פנים יפות, ומראה לו שהוא אוהבו – כמה יאהבנו, כמה יכבדנו וייכנע לפניו, וכמה ישתבחו ויתהללו בזה. קל וחומר להבורא יתברך, שהודיענו שהוא אוהב אותנו, והבטיחנו לאהוב אותנו בכל דור ודור, כמו שנאמר (ויקרא כו מד): "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם, לא מאסתים ולא געלתים לכלותם, להפר בריתי אתם" – שאנו חייבים לאהוב להבורא יתברך בכל לב.

The fourteenth thing a man should remember is how a person tends to love one who is friendly towards him, as it is written : "As in water face answereth to face, so the heart of man to man" (Prov. 27:19). All the more so, if a man sees that a king receives him with a friendly countenance and shows him that he loves him, how much will the man love him and praise him and extol him for this. All the more so are we obliged to love with all our hearts the Creator, Blessed be He, who has informed us that He loves us and has assured us that He will continue to love us in every generation. As it is said, "And yet for all that, when they are in the land of their enemies, I will not reject them, neither will I abhor them, to destroy them utterly, and to break My covenant with them" (Lev. 26:44).

20 כ

החמש עשרה: שיזכור שהאדם מזמין צרכיו קודם שצריך, והוא אינו יודע אם יחיה עד שייהנה מהן אם לא. וההולך בדרך רחוקה – איך הוא מזמין צידה לדרך. קל וחומר שנעשה כן לעולם הארוך, שהוא דרך רחוקה, ופתאום שולח המקום שלוחו להביא האדם, ואם אין לו צידה או יש לו צידה. לכן יהיה זהיר שיש לו צידה קודם שהזמין לדרכו ושיצטרך לו.

The fifteenth thing to remember is that a man prepares his needs before he actually requires them, although he does not know if he will live to enjoy them or not. And a man who sets forth on a distant journey, how he prepares food for the journey! All the more so should we "prepare food" for the long eternity which is a long path indeed when God suddenly sends his messenger to bring man before him.

21 כא

השש עשרה: שיזכור האדם חבריו, בחורים וגיבורים יותר ממנו, שהיו בהנאה גדולה, ולא האריכו ימים. ואין המוות מתעכב לבוא בכל שעה, ואין אדם שולט בו. ויחשוב: הנשמה היא פיקדון בידו, ואינו יודע מתי יבוא בעל הפיקדון ויתבע פיקדוניו, וצריך שימהר לנקות את הפיקדון, שישיבהו נקי כאשר בא לידו.

The sixteenth thing a man should remember is that his companions, better and stronger than he, enjoyed much pleasure but did not live long, and that Death does not delay coming at any moment and is not subject to the rule of man. A man should keep in mind that the soul is a pledge temporarily in his hand and that he does not know when the Owner of the pledge will come and demand the return of His pledge. Therefore, he must quickly cleanse the pledge so that he returns it as clean as it was when he got it.

22 כב

השבע עשרה: שיזכור מעלה טובה מאוד, להסתלק מבני אדם כשיכול להינצל מהם, וישב בחדרו יחיד. כי רוב העבירות אינן נגמרות אלא בשניים, כגון זנות ולשון הרע ושקרים וחניפות. מכל אלו ינצל היושב יחידי, כי הוא אינו מתגאה על בני אדם, ואינו שומע ליצנות שלהם. ובעמדו שם, חייב להוכיחם בשלושה עניינים: בפגיעת היד, כפינחס שלקח רומח בידו (במדבר כה ז); בדברים, כאשר עשה משה רבנו עליו השלום, שאמר לרשע (שמות ב יג): "למה תכה רעך"; בלב, כמו שאמר דוד (תהלים כו ה): "שנאתי קהל מרעים, ועם רשעים לא אשב". ומי זה יכול להתקוטט עימהם תמיד, כיון שהם עוברים תמיד? וכשאתה יושב יחיד – ביטלת מעליך כל זה העונש, ואתה ניצלת מעונות הרבה. אבל עם החסידים יתחבר, וישב אצלם וילמד מהם, דכתיב (משלי יג כ): "הולך את חכמים יחכם".

The seventeenth thing to remember is that it is a very good quality to keep away from people when he can save himself from them, and sit in his room alone. For most transgressions are committed by two or more — for example, fornication, gossip, lies and flattery — and from all of these he who sits alone is saved for he will not vaunt himself over any man and he will not hear their idle talk. For when he stays with them he is obliged to rebuke them in three ways : either by striking the offender, as Phinehas did when he took the javelin in his hand (Num. 25:7); or with words, as Moses our Teacher did, when he said to the wicked man, "Wherefore smitest thou thy fellow?" (Ex. 2:13); or in one's heart, as David said, "I hate the gathering of evil-doers, and will not sit with the wicked" (Ps. 26:5). And who can constantly keep quarreling with such people, inasmuch as they constantly transgress? But when you sit alone you avoid all this guilt and you are saved from many transgressions. But pious people one should join and one should sit near them and learn from them, as it is written, "He that walketh with wise men shall be wise" (Prov. 13:20).

23 כג

השמונה עשרה: שיזכור חסדי המקום, שהוא מציל אותו מפגעי העולם. שהוא רואה כמה בני אדם מתים בייסורין קשים: ברעב, ובצמא, ובסמי המוות, ובצרעת, ובחרב, ובמים, ובאש; והוא יודע בעצמו שהוא ראוי לכל הצרות בעבור כמה עבירות שעבר, שלא שמר משמרת האלהים. ואף על פי שהוא רשע גמור – חמל עליו השם יתברך והצילו מכל הצרות. וידע כמה הוא ראוי להיכנע לפני בוראו, ולבקש ממנו מחילה כל פעם, ויזהר בעבודתו לשבחו, ולבקש ממנו שישמרהו מכל הצרות המתרגשות בעולם, כמו שאמר הכתוב (שמות טו כו): "ויאמר אם שמוע תשמע לקול יי אלהיך... כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני יי רופאך". ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות לג א): אין הערוד ממית, אלא החטא ממית.

The eighteenth thing one must remember is the kindness of God, Who saves him from the afflictions of the world. For he sees so many people dying in great pain from hunger, from thirst, from poison, from leprosy, from the sword, from drowning, and from fire, and he knows in his heart that he deserves to be visited with all sorts of afflictions because of many transgressions which he has committed, and that he has not guarded that which God has placed in his care. And even though he is a completely wicked person, God has had pity upon him and saved him from all these afflictions. He should know how fitting it is for him to be submissive before his Creator and ask Him to guard him against all the distress that takes place in the world. As it is said, "If thou wilt diligently hearken to the voice of the Lord thy God… I will put none of the diseases upon thee, which I have put upon the Egyptians; for I am the Lord that healeth thee" (Ex. 15:26). And it said, "And the Lord will take away from thee all sickness; and He will put none of the evil diseases of Egypt, which thou knowest, upon thee" (Deut. 7:15). And our Rabbis, of blessed memory, said, "It is not the lizard that slays, but it is sin that slays" (Berakoth 33a).

24 כד

התשע עשרה: שיזכור ויחשוב אם יש לו ממון – שהוא פיקדון אצלו, כי כשירצה השם יתברך – יקחנו מידו ויפקידנו ביד אחר. לכן לא יצטער האדם לפרוע מה שהוא חייב לחברו, כגון אם הוא גזל – ישיב הגזלה בשמחה, וישבח להשם יתעלה שידו מגעת להשיב הגזלה. ויזהר שלא יפחד על ממון אלא יחשוב: מה שירצה הבורא יעשה, כי הכל הוא שלו. כשרוצה – נותנו בידו, וכשירצה – לוקח ממנו. לא יבזה עני בשביל עניותו, ולא יחשוב שבזכותו בא לו ממונו, אך יחשוב שהאל יתברך ברחמיו נתנו לו. ויבקש ממנו שישליטנו על ממונו לעשות רצון הבורא יתעלה, ולא יהיה עשרו שמור לבעליו לרעתו.

The nineteenth thing one should remember is that if he has money, it is a pledge in his hand, for when God wishes he can take it from his hand and entrust it to someone else. Therefore, a man ought not feel pain at paying what he owes. For example, if he has stolen something, he should be glad to return what he has stolen, and give praise to God that he was in a position to return what he had stolen. And he should be careful not to fear the cruel happenings of the times against him, but he should think that what God, Blessed be He, is pleased to do should be acceptable to him as His decree, for everything belongs to him. When He desires He gives it into his hand, and when He desires He takes it from him. He should not despise a poor man because of his poverty, nor should he think that it is because of his own merit that he himself has acquired his wealth, but he should think that God in His mercy gave it to him, and he should ask Him to let him so dispose of his money as to the will of the Creator, and that his wealth should not be kept by its master for its master's own evil.

25 כה

העשרים: שיזכור ויתבונן בין העליונים ובין התחתונים, ויבין שהוא קטן ושפל נגד הדברים העליונים. ויבין שחלק לו הקדוש ברוך הוא חלק טוב, כי השליטו על כל העולם: על הבהמות, על החיות, על הדגים, על העופות, על הפירות, על העשבים; והודיעו סודות גדולתו וגבורותיו ונפלאותיו. וכמה הוא חייב להודות לו עבור כל זה, כמו עבד נבזה שגידלו אדוניו, ונשאו על כל שריו ועבדיו. קל וחומר שהגיע לידיעת בוראו, אשר הוא אדון האדונים, שהוא חייב להשפיל את עצמו לפניו, ולשבחו באימה וביראה.

The twentieth thing a man should remember is to consider the difference between what is high and what is lowly, and he should understand that he is small and lowly in comparison with the higher things and he should understand that the Holy One, Blessed be He, has apportioned to him a good portion, for He has made him to rule over all the world, over the cattle, over the animals, over the fish, over the fowl, over the fruit and over the herbs, and He has let him know the secrets of His Greatness and of His Might and of His Wonders, how much is he obligated to give thanks to Him because of all this, like a lowly slave whom his master has raised up over all of his chiefs and servants. All the more so should he do this because he has reached the stage of knowing his Creator, who is the Lord of Lords, that he is certainly obligated to humble himself before Him and praise Him with fear and awe.

26 כו

האחת ועשרים: שיזכור תמיד כל מצוות המלך. וירגיל עצמו לעשות הטוב עד שיהא רגיל בו מאוד, ואחר כך יוסיף יותר. וישאל מאלהים עזר, שיעזרהו ושיודיעהו חכמה, ויחזק איבריו לסבול מצוותיו, ולעלות ממדרגה אל מדרגה.

The twenty-first thing a man should remember is always to be mindful of all the commandments of the King, and he should accustom himself to do what is good until it becomes a habit with him, and after that he must continue even more. He should ask God to help him and give him wisdom and to strengthen his limbs to bear the burden of His commandments and to ascend from step to step.

27 כז

השתים ועשרים: שיזכור לעולם לעשות טובה עם חבריו, לסייע להם בטרחם ובמשאם. ויאהב להם כמו שיאהב לנפשו, וישנא לעשות להם מה ששונא לעצמו. וישתדל לקנות אחים ורעים נאמנים, שיעזרוהו בלימוד תורתו, כי כשלבך שלם עמהם – אז יאהבוך. רבים יהיו בני שלומך, וגלה סודך לאחד מני אלף.

The twenty-second thing you should remember is always to do good to your companions, to help them with their burdens and their troubles, and you should love for them what you love for yourself and hate with respect to them that which you hate with respect to yourself. And you should try to acquire faithful brothers and friends who will help you in your study of the Torah, for if your heart is completely sincere with them, they will love you and there will be many who will seek your welfare — but reveal your secret only to one in a thousand.

28 כח

השלוש ועשרים: שיזכור תמיד גדולתו של האל יתברך. ויבין בריאות העולם גדולים וקטנים, ואיך הגלגלים הולכים, השמש והירח והכוכבים, וירידת הגשמים ונשיבת הרוחות, וכאלו עוד הרבה עצמוּ מִסַפר. ובשביל שאדם רואה אלו הנפלאות תמיד אינו תמה לבו על כך, אבל כשהחמה או הלבנה לוקה אז הוא תמה מאוד – זהו בשביל שאינו תדיר ורגיל כמו סיבוב השמש בכל יום ממזרח למערב. לכן הבט אליהם, ועשה עצמך כאילו לא ראית הנפלאות מימיך, ויהא נראה כאילו היית סומא עד עתה ועכשיו פתחת עיניך – אז היה נפלא בעיניך מאוד, כך תעשה עצמך בכל יום. וכן אמר דוד (תהלים קלט יד): "נפלאים מעשיך, ונפשי ידעת מאוד".

The twenty-third thing a person should remember is the greatness of God, Blessed be He. And he should understand the creation of the world, the large things and the small, and revolving of the spheres, and the nature of the sun and the moon and the stars, and the falling of the rain, and the blowing of the winds, and many more wonders too numerous to relate. Inasmuch as a man sees these marvels constantly, he does not wonder in his heart about what he sees, but when there is an eclipse of the sun or the moon, then he wonders exceedingly because this is not usual and customary as the circling of the sun each day from east to west. Therefore, look upon them and let it seem as though you have never seen these wonders before, and let them appear as though you were blind heretofore and that now you have opened your eyes. Then, this will become most wonderous in your eyes. So must you do with yourself, every day, and thus did David say, "Wonderful are thy works; and that my soul knoweth right well" (Ps. 139:14).

29 כט

הארבע ועשרים: שיזכור ויחשוב, אדם שעיניו רכות – אינו יכול לראות בכלי כסף וזהב המצוירים בציור דק; אף על פי שרואה הכלי, מכל מקום אינו יכול להסתכל כל כך כמו מי שעיניו חזקות. כך אם למד תורה וחכמה בנעוריו, ונראה לו שהוא מבין אותם כראוי – לא יסמוך על אותה ההבנה, כי החוכמה מתחזקת כשמגיע לימים יותר ממה שהבין בנערותו. ולכן בעת שחכמתך מתחזקת, תתחיל להתבונן על ענייניך. ואז תבין ותוסיף להבחין, ותעמוד על בירור העניין יותר מבתחילה. ותוסיף לעולם לחקור מכל אדם מה שלא ידעת, כעניין שנאמר (תהלים קיט צט): "מכל מלמדי השכלתי". ואל תחשוב: מי יודע לחדש לך ממה שידעת בנעוריך בעצמך? ועל זה נאמר (משלי כו יב): "ראית איש חכם בעיניו – תקווה לכסיל ממנו".

The twenty-fourth thing one should remember is that a man whose eyes are weak cannot see the fine engraving on gold and silver dishes. Even though he sees all these things, he cannot perceive them as clearly as one whose eyes are strong. Thus, if a man has studied Torah and wisdom in his youth and it appears to him that he understands them properly, let him not rely upon that childhood understanding, for wisdom strengthens itself as one advances in years, and he now understands more clearly than he did in his youth. Therefore, when your wisdom becomes stronger, you should begin to consider well all the matters around you, and then you will understand and increase your ability to distinguish, and you will know the matter more clearly than you did previously. And you must continue always to search out from every man what you do not know, as it is said, "From all my mentors I have learned" (Ps. 119:99). And you should not think that no one can tell you anything new that you did not know when you were young. Concerning this it is said, "Seest thou a man wise in his own eyes? There is more hope of a fool than of him" (Prov. 26:12).

30 ל

החמש ועשרים: שיזכור תמיד נעימות העולם הבא. ויוציא אהבת העולם הזה מלבו, ויגביר אהבת העולם הבא בקרבו. וכבר אמר אחד מן החסידים: כמו שאין מים ואש מתחברים בכלי אחד, כך לא יתחבר בלב המאמין העולם הזה והעולם הבא. ולא יאהב העולם הזה אלא משום שמעולם הזה יקח צידה לעולם הבא.

The twenty-fifth thing that a person should always remember is the pleasures of the world-to-come; he should put the love of this world out of his heart and the love of the world-to-come should grow ever stronger within him. As one of the pious men has already said, "Just as water and fire cannot be united in one vessel, so can you not unite in a faithful heart love of this world and love of the world to come." And one should have some love for this world only because from this world he will take provision for the word to come.

31 לא

השש ועשרים: שיזכור אותם העומדים במצוַת המלך, היראים ונבהלים מעונש המלך. קל וחומר שיירא מעונש מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, וימהר לרוץ לעבודתו.

The twenty-sixth thing one should remember is that those who stand subject to the king's command are fearful and terrified of the king's punishment. All the more so should one fear the punishment of the King of Kings, the Holy One, Blessed be He, and hasten to serve him.

32 לב

השבע ועשרים: שיזכור את מי שהכעיס את המלך ונתחייב מיתה, וחמל המלך עליו, והיה מייסר אותו מעט והחזירוהו על כנו – כמה ישמח אותו המכעיס לסבול מעט ייסורין תחת המיתה. וכך יחשוב אדם אם הוא מיוסר: יחשוב שהוא עבר על מצוות השם ונתחייב מיתה, והקל לו השם והביא לו ייסורין או איבוד ממון תחת המיתה שנתחייב – לכן יקבל אותם בשמחה ובאהבה, וזהו סימן טוב שהוא חפץ בגזרת השם.

The twenty-seventh thing one should keep in mind is that if someone angered the king and was sentenced to death, but the king then lightened his punishment and visited him with afflictions or loss of money in place of the death that was to have been his penalty, then surely the king has done kindness with him. Therefore, he should receive everything from God with joy and with love, and this will be a great sign that he willingly accepts the decree of the Creator.

33 לג

השמונה ועשרים: שיזכור מי שנותן ביתו לאדם במתנה גמורה, ורוצה המקבל להרוס ולבנות לפי דעתו, והנותן לא יוכל לעכב כי כבר הוציאו מתחת ידו. כך ימסור אדם את נפשו ואת אשתו ואת בניו וכל ממונו ביד השם יתברך, ויהא הכל נתון לו במתנה. וכיון שמתחילה מסר עצמו ביד השם יתברך, הרי שם בטחונו על השם יתברך, וכבר האמין לבו לקבל מאהבה מה שיגזור הבורא יתברך עליו. ואפילו אם לא שלח השם יתברך רעה, לא על גופו, לא על ממונו, ולא על בניו ולא על אשתו – אפילו הכי יש לו שכר גדול על דעתו הנכונה, אשר הכין לבו לסבול הכל לאהבת יוצרו.

The twenty-eighth thing a person should remember is that if someone gives his house to another man as an outright gift, and the recipient wishes to raze it and build it anew according to his own ideas, the giver of the house cannot restrain him. Thus a man should hand over his soul, his wife, his children and all his wealth into the hands of the Holy One, Blessed be He, and let them all be given to God as an outright gift. Inasmuch as he has from the start yielded himself into the hand of God, he has placed his complete trust in Him, and therefore he has already resolved in his heart that he will accept with love all that the Creator decrees concerning him. And even though it turns out that God sends him no evil, not in his body, not in his money, not on his children, not on his wife, he nevertheless obtains a great reward because of his firm frame of mind, because he prepared his heart to bear all things out of the love of his Creator.

34 לד

התשע ועשרים: שיזכור ויתבונן על בני אדם, ויראה שיש אדם אחד שקול כמאה, ואין זה מחמת הגוף, אלא מחמת תבונתו וחכמתו וצדקתו. לכן תמהר תקנת נשמתך, כי כל המעלות הן ממנה. כי אם היה אדם חזק ובריא ויפה תואר שאין דוגמתו – לא היה שווה כלום אם היה שוטה. ואם היה אדם מכוער וחלש, והוא מופלג בחוכמה – היה עולה לגדולה ולחשיבות.

The twenty-ninth thing one should remember, in regarding people, is that one man may out-weigh a hundred, not because of physical endowment but because of his understanding, his wisdom and his righteousness. Therefore, you must always improve your soul, for all qualities stem from it. For though a man were strong and healthy and handsome he would not be worth anything if he were a simpelton. And if a man were ugly and weak, but was distinguished by his wisdom, he would rise to greatness and to importance.

35 לה

השלושים: שיזכור אם אדם בא אל ארץ נוכריה, ולא הכיר שום אדם ואין שום אדם מכירו, וחמל עליו אדון המדינה ונתן לו מזונו בכל יום ויום, והזהירו שלא ימרוד בו ולא יעבור על מצוותיו, והודיעו גמול טוב על עבודתו, והזהירו על הנסיעה ולא הודיעו העת – באמת העבד הזה חייב להיכנע ולעזוב הגאווה, ויחקור על עבודת המלך במה יעשה רצונו, ויאהב גר כמוהו, וישתדל להרבות בעבודת המדינה, מפני שאין לו חומל שיפגע בעדו. כן באמת האדם גר בעולם. כשיגיע זמן צאתו לאוויר העולם, ואם היו משתדלים כל העולם להקדימו רגע או לאחרו, או לקשור אחד מאיבריו – לא היו יכולים. וכן אחר צאתו לאוויר העולם – לא היו יכולים כל העולם לתת לו מזונות זולת האל הנאמן. והוא כיחיד שאין לו חבר, וכנוכרי שאין לו מכיר כי אם אדונו, ואין לו חומל כי אם בוראו.

The thirtieth thing a person should remember is that if a man came to a foreign land where he knew no one, and no one knew him, and the master of the country had pity upon him and gave him food every day but warned him not to rebel against him and not to transgress his commandments, and informed him that he would receive a good reward for his service, and warned him concerning his return journey, but did not let him know the time of it — in truth, this servant surely ought to be submissive, abandon haughtiness and search out how to do the king's will. He should love every stranger as himself, and he should try to work hard to serve the master of that country most diligently, for there is no compassionate one who will plead for him. Thus, in truth, man is a stranger in the world. When the time comes for him to make his entry into the world, even if the whole world should try to advance or delay his birth even by a moment, or to bind one of his limbs, they would be unable to do so. And so also after his birth, nobody could give him food except the true God. And he is like a lone person who has no friend except his master who has pity upon him, and that is his Creator.

36 לו

הנה השלמנו שלושים דברים שיזכור האדם תמיד. ואנחנו הזכרנו אותם בדרך קצרה, וכל אחד יוסיף להעמיק בהם כפי חכמתו. וילמד מהם כל המידות הטובות החמודות והזכות, והן מזככות הנפשות להתייפות משחרוריתן. ותהיה זריז יותר לזוכרם, ויתחדש לך כוח עליון אשר לא ידעתו. וחייב אדם לחשוב בכל אלו הזיכרונות לעולם, בכל שעה והרף עין. ויזהר לזוכרם בכל נשימותיו, כדי שלא ייפרדו ממנו המורא והפחד והבושת מהאל, הרואה אותו תמיד בכל עת. צא ולמד מה שהזהירה התורה למלך ישראל, דכתיב (דברים יז יח-יט): "וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר, מלפני הכהנים הלוים... והיתה עמו, וקרא בו כל ימי חייו"; וכתיב (יהושע א ח): "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה"; ואומר (דברים ו ו-ט): "והיו הדברים האלה, אשר אנכי מצוך היום, על לבבך. ושננתם לבניך ודברת בם, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך, ובשכבך ובקומך. וקשרתם לאות על ידך, והיו לטטפת בין עיניך. וכתבתם..."; "והיה לכם לציצית... למען תזכרו..." (במדבר טו לט-מ). ולפי זה ראוי לזכור האלהים בכל רגע. וכתיב (קהלת ט ח): "בכל עת יהיו בגדיך לבנים".

We have completed our brief list of the things a man ought to remember always. But everyone should continue to meditate on these according to his wisdom, and he will learn from them all sorts of good and pure qualities, and these will cleanse the soul and will beautify its ugliness. Be ever alert to remember them, and this will bring out in you a superior strength you never knew before. And a man is obligated to keep all of these thoughts in mind constantly, at every hour, at every moment. And he should be careful to remember them with his every breath so that he may never lose his awe and fear and shame before God, who looks upon him at all times. Go forth and learn from what the Torah warned the king to do, as it is written, … "that he shall write him a copy of this law in a book, out of that which is before the priests the Levites. And it shall be with him, and he shall read therein all the days of his life" (Deut. 17:18-19). And it is written, "This book of the law shall not depart out of thy mouth, but thou shalt meditate therein day and night" (Josh. 1:8). And it is written, "And these words, which I command thee this day, shall be upon thy heart; and thou shalt teach them diligently unto thy children, and shalt talk of them when thou sittest in thy house, and when thou walkest by the way, and when thou liest down, and when thou risest up. And thou shalt bind them for a sign upon thy hand, and they shall be for frontlets between thine eyes. And thou shalt write them upon the door-posts of thy house, and upon thy gates" (Deut. 6:6—9). And he has emphasized this matter in connection with the fringes, for it is written, "And it shall be unto you for a fringe, that ye may look upon it, and remember all the commandments of the Lord, and do them" (Num. 15:39—40). And according to this it is proper to remember God at every moment. And it is written, "Let thy garments be always white" (Eccl. 9:8).

37 לז

ראה מידת הזכירה היא חביבה לפני המקום. כי בשעה שעשו ישראל את העגל ונתחייבו מיתה, ואמר משה (שמות ל״ב:י״ג) "זכור לאברהם... ויאמר יי סלחתי כדבריך...". ראה כי מידת הזכירה רחבה מאוד, כי בה יזכור כל המידות הטובות, ולולא הזכירה ההיא שכח הכל ויהיה נשאר ריק מכל. לכן יתחזק בזאת המידה, החזקה בכל המידות. וזה תקנה גדולה לקנות כל המידות: שיהא רגיל לחזור זה הספר, ואז יזכור כל המידות וישמרם; ולכל הפחות יחזור אותו פעם אחת לשבוע. וסימני כללות של המידות הכתובים בסוף הספר – יחזור בכל יום פעמיים, ויבדוק עצמו תמיד אם קיצר לקיים המידות, עד שיהא רגיל ליקח מכל מידה הטוב שבה.

See how the quality of remembering is very comprehensive, for through it one remembers all the good qualities, and if it were not for remembering, he would forget everything and would remain completely empty. Therefore, strengthen yourself in this quality which is the mightiest of all qualities. An excellent method of acquiring all the good qualities would be to go over this book at least once a week. Then he will remember all the evil qualities and repent of them. As to the references to these qualities in general that are writen in the beginning of this book, these he ought to review constantly. And he should examine himself repeatedly to see whether he has fallen short of acquiring these qualities until he becomes accustomed to fulfill all the good qualities that are listed in this book.

38 לח

ודע לך שהזכירה מביא לידי עשייה, כדכתיב (במדבר טו לט): "וזכרתם... ועשיתם" – לכך התחזק מאוד במידת הזכירה. והיזהר לזכור כל מצווה ומצווה לשם מי שתעשנה, ומי הוא בעל מלאכתך.

You should know that remembering leads one to right action, as it is written, "and remember… and do" (Num. 15:39). Therefore be very careful in exercising the quality of remembering, and with respect to every single precept remember for Whose sake you perform it, and Who is the Master of your work.

39 לט

ויזהר אדם מאוד שלא יזכור אם חברו עשה לו רעה, ועל זה נאמר (ויקרא יט יח): "ולא תטור"; אלא ישכח מלבו כל שנאה. ואם הוא הרע לחברו – יזכור, כדי שיתקן מה שעשה לו. ואם שמע דברים בטלים – לא יזכרם, אך יהיה כנפה הקולטת את הסולת ומוציאה את הפסולת. אבל לא יהיה כמשמרת שקולטת את השמרים ומוציאה את היין.

And a man should be very careful not to remember if his friend does a bad thing to him, and concerning this it is said, "Nor bear any grudge" (Lev. 19:18), but he should dismiss all hatred from his heart. But if he has done evil to another, he should remember it in order to make good what he did to him. And if he has heard idle talk he should not remember it. He should be like a sieve which gathers the fine flour and lets the poor flour go, and not like a strainer that collects the dregs and lets the wine go.

40 מ

עניין זכירת התורה נבאר בעזרת השם בשער התורה.

As to the subject of remembering the Torah, we shall explain this, with God's help, in the chapter on the Torah.