31:32ל״א:ל״ב
1 א

ויהי המלקוח וגו' ותהי המחצה וגו' ויהי המכס וגו' ותהי מחצת וגו'. צריך לדעת למה האריך כל כך בפרטי החשבון בדבר שיכול כל הבא למנות לידע כי כך יעלה למחצה וכן יעלה למכם וגו', גם בענין מחצת העדה לא האריך לומר כל פרטי הסכומים אלא חשבון העולה במחצית המלקוח וגם עליו דן אנכי שלא היה צריך לאומרו, והרמב''ן עליו השלום כתב טעם הדבר שבא להודיע שלא נחסר אחד מזמן המספר לזמן שחצוהו עד כאן, ואין נראה בעיני דבר זה שמה שלא נחסר מהמקנה בזמן מועט שיש בו נם, ומה גם שיצטרך הכתוב לכתוב כל הדברים בשבילו:

-43. ויהי המלקח, "The prey amounted to, etc." The lengthy description and the repetitive numbers in this whole sequence need analysis. Who amongst us cannot figure out what half of a total of 675.000 sheep amounts to? We can also figure out for ourselves what the מכס, the 2 pro mil tax given to the Temple-Treasury amounted to. Nachmanides wrote that the Torah wanted to inform us that not one of these animals had died since its capture until the distribution of the prey. I do not agree that the fact that the flocks did not diminish in the brief interval since the battle was something miraculous, at least not to the extent that we have to read about it every year, 3.700 years later.

2 ב

והנכון בעיני הוא שהודעת פרטי החשבון במחצית חלק היוצאים בצבא הוא לגלות שהמכם היה מלגיו לא שהיה מונה חמש מאות ונותן אחד לה' מפאת המכם אלא מונה תצ''ט ונותן אחד, ולזה העלה כל פרטי חשבון המכם וממנו תדע שהיו נותנים א' לתצ''ט.

I believe that the reason that the Torah tells us what half the total of these flocks amounted to was to teach us that the calculation of the tax was based on the 500th animal being the tax rather than the 501st. This is the reason the Torah had to repeat this calculation in each instance. In other words, the tax amounted to one in 499 and not as we might have thought one in 500.

3 ג

והודעת חשבון מחצת העדה בא הכתוב להסיר טעות אחר והוא שיאמר האומר לעולם מכס שנתנו אנשי הצבא היה אחד מת''ק מלבר ואין ראיה מסכום המכס שעלה המכס לומר שאם כן לא היה עולה מכס של של''ז אלף וחמש מאות צאן למספר האמור יש לומר שהיו נותנים אותו המכס ממחצית העדה שבזה יעלה מספר האמור במכס חלק הצבא הגם שיהיה ניתן מלבר, אשר על כן בא הכתוב ומנה מספר חלק העדה ומנאו שלם להסיר מיחוש זה, ולזה לא פרט הכתוב במספר חלק העדה אלא מספר המחצית לצורך מה שכתבתי שהמכם ניתן מלגיו וכל אחד שילם חלקו ממחציתו, והוא גם כן מה שציוהו ה' במאמר ממחציתם תקחו לומר שלא יפרעו המכם אלא ממחציתם וגם אמר אחד מחמש מאות הא למדת שצריך שיהיה המכס מלגיו:

The reason the Torah had to tell us how much the half which constitued the congregation's share consisted of was to prevent us from making another mistake. Unless the Torah had written matters as it did, we would have concluded that the tax was taken off the top before there was any division of the prey between the soldiers on the one hand and the people on the other hand. In view of the numbers recorded here it becomes clear that the soldiers paid their part of the tax from their collective share of the prey whereas the people paid their part from the total allocated to them as their share. The fact that the Torah only lists half of the total when describing the share of the people proves that the people and the soldiers each paid the tax separately from their respective shares; otherwise the people could not have received 36.000 heads of cattle, for instance.