21:5כ״א:ה׳
1 א

וידבר העם באלהים ובמשה. הגם שיודעים שכל הנהגתם היא על פי ה' ואין משה עושה דבר מדעתו, אף על פי כן התרעמו עליו שהסכים על דעת קונו ולא הפיל תחינתו לפניו להביאם דרך נכון למועדי רגל, ונראה כי דבריהם כאן לא היו לעשות גזירה עליהם כדרך שאמרו במרגלים (יד ג') למה ה' וגו' נתנה ראש ונשובה מצרימה אלא כמי שמתרעם על חבירו אשר לא טוב עשה, וזה יקרא מדברי לשון הרע, ולזה שלח ה' בהם נחשים מדה כנגד מדה כאומרם ז''ל (תענית ח.) שאלו לנחש וכו':

וידבר העם באלוקים ובמשה, The people spoke out against G'd and against Moses. Although the people were perfectly aware that everything Moses did he did at the command of G'd, this did not prevent them from speaking out against him as they felt he should not have agreed with G'd's route for them but should have pleaded that G'd lead them through a more hospitable country. It would appear that the people's complaints in this instance did not justify G'd decreeing a major punishment as was the case when they had complained after hearing the majority report of the spies in Numbers 14,3. At that time the Israelites had demanded to return to Egypt. This time they "merely" indulged in slander against Moses and G'd. G'd punished them by letting snakes loose against them, seeing snakes symbolise slander ever since the time Eve was tricked by a snake into eating from the tree of knowledge (compare Taanit 8).

2 ב

ונפשנו קצה וגו'. אולי שהרגישו לצד הסיבוב של ארץ אדום וקצרה נפשם בדרך חשבו כי זה נסבב לצד היות מזונם מהמן ולא מהלחם, והטעם כי מטבע הולכי דרכים לאכול דבר שהוא קצת קשה להתעכל כי באמצעות ההליכה ממהר להתעכל וכל שנתעכל צריכין למזון פעם אחרת ולזה כשהם אוכלים לחם הם מתחזקים והולכים בכח מה שאין כן באכילת המן שהוא דבר רוחני ותכף מתעכל וזה יסובב שיהיה להם טורח הדרך כי הבטן ריקנית, ולזה הקדים הכתוב ואמר לסבוב את ארץ אדום וגו' וזה סיבה להרגשת העם שדברו ואמרו אין לחם וגו', ונפשנו קצה בלחם הקלוקל פירוש שמתקלקל תכף ומיד ואינו שוהה להתעכל, ורז''ל אמרו (במד''ר כאן) כי המדברים היו שיורי העם שנגזרה עליהם גזירה למות במדבר שלא היה להם נחת רוח במדבר והיו קצים בחייהם מה שאין כן הנכנסים שהיה להם נחת רוח במדבר:

ונפשנו קצה מלחם הקלקל, "and we loathe the light bread." Perhaps they thought that the reason the arduous detour around the land of Edom bothered them so much was because they did not have the kind of food that would enable them to endure such a march more easily. People who travel on foot prefer to eat "heavy" food which is not easily digested as their very walking helps the digestive process. As soon as food has been digested one feels hungry again. Since the mannah was so easily digested they believed that the feeling of an empty stomach made it more difficult to endure the march. This is the reason the Torah introduced their complaint by mentioning the detour around the territory belonging to the kingdom of Edom. Our sages in Bamidbar Rabbah 19,21 say that the people who said all this were the remnants of the earlier generation who had nothing to look forward to but death in the desert during the coming months as they were destined to die before the Israelites would enter the Holy Land. They were fed up with their very lives. The same did not apply to the younger generation who had much to look forward to in the immediate future.