וישלח משה לקרא וגו'. נתחכם בזה לדבר עמם ביחוד שלא בשעת הוועד אולי ירויח דעתם אחד לאחד, גם באמצעות החשיבות אשר הוא מחשיבם לדבר אליהם מכללות הנועדים יתרכך לבם להטות אוזן, ודקדק הכתוב לומר וישלח משה לקרא וגו' שלא היה צריך לזכרון משה ויסמוך על זכרונו בסמוך, אלא להעיר מי הוא השולח משה מלך ישראל ונביא ה' לקרא לב' הדיוטות אולי בזה יתעשתו להטות אזנם אליו: וישלח משה לקרא, Moses despatched a messenger to call, etc. Moses was clever in trying to speak to Datan and Aviram individually, not when all the rebels were together, hoping thereby to persuade them to adopt a more receptive attitude. He also hoped that the honour he paid them by inviting them individually might cause them to at least listen to what he had to say. The Torah uses the word משה although there was no need to tell us who invited Datan and Aviram. The Torah emphasised that these people received an invitation from the king for a private audience.
לא נעלה וגו' המעט וגו'. אומרו לא נעלה, לפי מה שפירשתי שנתחכם משה לעשות להם מעלה לדבר עמהם ביחוד אמרו אין אנו חפצים במעלה זו שאתה מחשיב אותנו לשלוח אחרינו, גם נתכוונו במאמר זה לומר שהגם ששליחות זה יהיה להנאתם לעשות להם איזה כבוד ומעלה אף על פי כן לא נעלה, מואסים הם אותה המעלה אשר תבא להם ממשה. לא נעלה; המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש, "we will not go up; is it not enough that you have taken us away from a land flowing with milk and honey, etc.?" By saying לא נעלה, Datan and Aviram made it clear that seeing they did not consider Moses fit to be their leader, they also did not consider it an honour to be secluded with him in a private audience. They spurned any honour which emanated from Moses.
ונתנו טעם לדבריהם ואומרו המעט כי העליתנו וגו' פירוש הקטן דבר זה שעשית לנו שהעליתנו פירוש עשית לנו הדבר בגדר העלאה וכבוד ביציאת מצרים והיה תכלית העליה ירידה מארץ זבת חלב ודבש שהיינו שם להמיתנו במדבר אם כן מעלותיך אינם אלא השפלות וירידות, ואמרו כי תשתרר וגו' פירוש אין טעמך בכל העניינים אלא להשתרר לא להטיב לנו, גם בשליחות זה שאתה שולח אחרינו לא לטובתינו אתה מתכוון אלא להשתרר, והוא אומרו גם השתרר, גם נתכוונו בכפל תשתרר גם השתרר לומר כי שררותו של משה היא כפולה ומכופלת מהשררה שהיתה עליהם קודם צאתם ממצרים, וזה שיעור הדברים כי תשתרר עלינו בריבוי השררות, והוא אומרו גם השתרר, ואולי שרמזו לו גם כן שהוא חפץ להתעכב במדבר להמשיך השררה של עצמו לפי מה שאמרו ז''ל (שמו''ד פ''ה) כי מלכותו של משה לא היתה עומדת אלא במדבר, ולזה אמרו גם השתרר: They justified their attitude vis-a-vis Moses by citing Moses' track record as a leader. They ridiculed what Moses had portrayed as an ascent from Egypt, saying: "is this what you call an ascent that you took us from a land flowing with milk and honey and now we are stuck in a desert, a place only fit to die? If this is your idea of an עליה, ascent, improvement in our lot, then no thank you, we do not want any part of it." They added כי תשתרר עלינו, "your sole purpose is to make yourself a prince over us." They did not even give Moses credit that his invitation was designed to provide them with a "soft landing," a face-saving opportunity to climb down from the limb they were on. By repeating the words גם השתרר, they added insult to injury claiming that Moses was not content with his status as leader prior to the Exodus, but that he wanted to consolidate his position. They hinted thereby that it suited Moses' purpose for the Israelites to remain in the desert for a long time as they were dependent upon him and this strengthened his positon as autocrat. We do know from Shemot Rabbah 5,23 that Moses' position as king was in effect only while the Jewish people were in the desert.