36:7ל״ו:ז׳
1 א

דים וגו' והותר. הם ב' דברים הפכיים אם דים אינו הותר ואם הותר אינו דים, וכאן אין מקום לומר לא זו אף זו לצד ששניהם סוג אחד ובחינה אחת ואין דרך לעשות סוג א' ב' סוגים כי יש בנשמע הכחשה, ועוד לא היה צריך לומר דים אלא והמלאכה היתה הותר לכל המלאכה, ועוד כל הכתוב מיותר שהרי אמר למעלה מרבים העם להביא מדי העבודה למלאכה ופשיטא שלא אמרו כן עד ששערו ומה צורך עוד לומר והמלאכה וגו'.

דים…והותר, sufficient and too much. How could there be "too much" and "sufficient" at the same time? There seems to be something contradictory here. Why did the Torah have to mention that "the work was sufficient" at all? The Torah only needed to inform us that the requirements for the Holy Tabernacle were oversubscribed! Besides, the entire verse seems superfluous as we have already been told in verse five that the people brought more than was required and had to be restrained. Obviously, such a statement had to be based on the quantities having already been either counted, weighed or measured!

2 ב

ואולי שישמיענו הכתוב חיבת בני ישראל בעיני המקום כי לצד שהביאו ישראל יותר משיעור הצריך חש ה' לכבוד כל איש שטרחו והביאו ונכנס כל המובא בית ה' במלאכת המשכן, וזה שיעור הכתוב והמלאכה אשר צוה ה' לעשות במשכן הספיקה להכנס בתוכה כל המלאכה שעשו בני ישראל הגם שהותר פירוש שהיה יותר מהצריך הספיק המקבל לקבל יותר משיעורו על ידי נס. או על זה הדרך והמלאכה שהביאו היתה דים לא חסר ולא יותר הגם שהיתה יותר כפי האמת והוא אומרו והותר כי נעשה נס ולא הותיר:

Perhaps the Torah wished to tell us that G'd's fondness for the Jewish people increased as a result of the oversubscription of the materials needed for G'd's Sanctuary. As an act of recognition, G'd miraculously absorbed all these donations and they were used in the Tabernacle, i.e. דים, they were sufficient, none was rejected, i.e. remained unused. The word דים refers to המלאכה, the finished work was all used, though והותר, the raw material contained therein seemed quite excessive. There was a miracle which reconciled the paradox which the report of the Torah implies. Alternatively, the Torah means that the ready-made work which the people contributed appeared to be adequate, whereas in terms of the raw materials used it was actually excessive. It required a miracle for nothing to remain as "left-over."