ויהי ברדת וגו'. אמר ויהי לשון צער, לרמוז מה שנכוו כל הצדיקים שבמחנה ישראל ממעלת משה אשר ענתה בפניו דכתיב וירא אהרן וכל בני ישראל את משה והנה קרן וגו': ויהי ברדת משה, "It occurred while Moses descended," The Torah uses the word ויהי which portends something painful because all the righteous people in the camp of the Israelites were "burned" when they observed that Moses' face emitted rays of light.
ברדת משה מהר וגו'. לא נודע גזרת הכתוב איה מקומה, עוד צריך לדעת למה כפל לומר ברדתו מן ההר ולא הספיק במה שאמר בסמוך ברדת משה וגו'. עוד צריך לדעת לאיזה ענין הודיע הכתוב שלילת ידיעת משה בדבר קודם שיודיענו תחילה ענין קירון פנים שישנו. עוד צריך לדעת מי הודיעו למשה כיון שלא ידע מעצמו ואם הודיעוהו למה לא הודיע הכתוב סדר ההודעה. ברדת משה מהר סיני, when Moses descended from Mount Sinai, etc. I am not sure why these words appear at this point, neither do I know why the Torah repeated ברדתו מן ההר, "when he descended from the Mountain." Besides, why did the Torah have to emphasise that Moses was unaware of the rays his face gave off before even having told us that his face did radiate light? Furthermore, who did finally tell Moses that his face emitted rays of light? If the people told him, why did the Torah not mention this?
אכן יתבאר הענין לפי מה שהודיע הכתוב אחר זה כי נתן משה מסוה על פניו בתמידות זולת בעת לימודו אם כן יאמר האומר למה לא נתן משה מסוה על פניו ברדתו מן ההר בזמן שלא היה מלמד את ישראל תורה, לזה אמר הכתוב ומשה לא ידע זה היה סיבה שלא נתן על פניו מסוה קודם וראהו אהרן וישראל והנה קרן עור פניו, ועדיין יקשה על זה איך יהיה הדבר שלא ירגיש בעל חי בדבר נוסף בפניו ובפרט קירון פנים, לזה הקדים הכתוב לומר הסיבה שמנעה ממנה הידיעה ואמר ברדת משה מהר פירוש כי בהיותו בהר לו יהיה שירגיש בהוד פניו יתלה הדבר כי יבהיקו פניו מאור פני אל המדבר עמו וברדתו מן ההר נסתלק תלית הרגשת אור פניו, ועדיין תקשה למה לא הרגיש במשך ירידתו, לזה אמר ושני לוחות העדות ביד משה ברדתו מן ההר פירוש בכל משך רדתו מן ההר, ולזה היה תולה כי מה שהיה מרגיש בפניו היה מאור הלחות אל מול פניו יאירו ולא ידע כי קירון פנים היה קבוע בו בעור פניו, והוא אומרו לא ידע כי קרן עור פניו פירוש ידע בקירון פנים אבל לא חשב שהיה אור קבוע בעור פניו והיה תולה בלוחות שבידו וזה היה סיבה שלא עשה מסוה וראהו אהרן, וכפי זה גזרת הכתוב היא וירא אהרן וגו' כי זולת כל הכתוב לא היו רואים אהרן וישראל קירון פנים קודם שיקראם שהיה שם מסוה כאשר עשה אחר כך כשהניח מידו הלוחות ולא נשאר במה לתלות מעצמו הרגיש מתת אלהים כי קרן עור פניו ונתן המסוה תכף בסוד (משלי כ''ה) כבוד אלהים הסתר דבר: The whole subject becomes clearer when the Torah reports that Moses wore a veil over his face at all times except when he taught the Torah. The question therefore should have been: "why did Moses not wear a veil over his face at the time he descended from the Mountain?" The Torah answers this question by stating that Moses was unaware that his face emitted rays of light. This is why he had not put on his veil as usual prior to descending from the Mountain. This led to Aaron and the children of Israel observing that his face gave forth a beam of light. This still leaves us with the strange phenomenon that a human being should be unaware that his face emits rays of light. This is especially so if we assume the source of these rays to have been some kind of horn-like protuberance on his forehead? Surely Moses must have noticed that he suddenly possessed such an additional feature? This is why the Torah explained the reason of Moses' unawareness by stating that all of this occurred while he descended from the Mountain and held the Tablets in his hand(s). As long as he had been on the Mountain, Moses had assumed that any radiation of light he noted had originated with G'd who was speaking to him. This light which Moses had assumed to originate with G'd disappeared during his descent. The reason Moses still did not notice that these rays originated in his own face was that he carried the Holy Tablets while descending from the Mountain. He therefore assumed that the light he was still conscious of was emitted by the Tablets. He had no idea that he himself had become a permanent source of such light. When the Torah writes: "he did not know that the skin of his face emitted rays," this does not mean that he was unaware of these rays of light. He was only unaware that the source was neither G'd nor the Tablets but the skin of his own face. This is why he did not cover his face with the veil when Aaron saw him. We may now understand the meter of the verse as follows: "The reason that both Aaron and the children of Israel saw Moses' face emit rays of light was that Moses was unaware of his face being the source of that light; he had therefore neglected to cover his face with the veil he normally wore." As soon as he deposited the Tablets and he became aware that the light had not departed, he realised that he himself was the source of the light and he immediately covered his face with the veil. Moses' wearing the veil corresponds to the mystical dimension of Proverbs 25,2: "It is the glory of G'd to conceal a matter."
ובמדרש (שמו''ר פמ''ז) ר' יהודה בר נחמן אמר כשכתב משה התורה נשתייר בקולמוס קמעא והעבירו על ראשו ומשם נעשה קרני הוד ע''כ, ודבריהם ז''ל סתומים וחתומים, ואולי שיכוונו לומר כי מצינו שמדת הענוה למעלה מכל כאומרם ז''ל (שהש''ר פ''א) מה שעשתה חכמה עטרה לראשה שהוא היראה דכתיב (תהלים קי''א) ראשית חכמה יראת ה' עשתה ענוה עקב לסנדל' דכתיב (משלי כ''ב) עקב ענוה יראת ה', ומצינו שהעידה התורה על משה (במדבר י''ב ג') שעניו מאוד מכל האדם, וכשאמר ה' לכתוב הדברים מצינו לו שלא כתב עניו אלא ענו חסרה יו''ד ואף זה מן הענוה, ובשכר זה זכה לקרני הוד כי הפליא ברצונו יתברך גם ה' הפליא חסדו לו בשנותו מכל האדם, והוא מה שרמז רבי יהודה באומרו נשתייר בקולמום קמעא והוא אות יו''ד שהיה צריך לכתוב ולא כתב לרוב ענותו וממנה זכה כנזכר: Shemot Rabbah 47,6 discusses the source of the light Moses' face emitted, and Rabbi Yehudah bar Nachman claims that after Moses had completed writing down the Torah there was a little ink left over on the quill. Moses touched his forehead while holding the quill. The ink which spilled on to his forehead turned into the rays of light. This is a most enigmatic Midrash. Perhaps the rabbis wanted to teach us that the virtue of humility transcends all other virtues. Compare Shir Hashirim Rabbah 1,9 where "wisdom" is described as fashioning a crown for its head, and that "crown" is understood to be "reverence" for G'd, as per Psalms 111,10: ראשית חכמה יראת השם, "the 'head' of wisdom is fear of the Lord." Thereupon "humility" made a heel for its sandal as it is written (Proverbs 22,4) "the heel" i.e. the consequence of humility is fear of the Lord." We note that the Torah testified (Numbers 12,3) that Moses was the most humble man ever. When G'd asked him to write these words, Moses found himself unable to spell the word עניו as it should have been spelled and he omitted the letter י. Moses was rewarded for this act of humility with the rays of הוד, glory. Seeing that Moses had excelled in pleasing the Lord over and beyond what could be expected of him, G'd in turn performed kindness with him over and above what Moses could ever have expected. We believe that when Rabbi Yehudah bar Nachman in the name of Rabbi Shimon bar Yochai spoke of "left over" ink, he referred to the ink which had been intended for writing the letter י in the word עניו.