28:47כ״ח:מ״ז
1 א

תחת אשר לא עבדת וגו'. עונש זה והבא אחריו עד אומרו אם לא תשמוד הוא כנגד ביטול מצות עשה שרשם בפסוק (כח) אם לא תשמור לעשות וגו'; ואמר תחת אשר לא עבדת את ה' פירוש לעשות מצות אשר צוך לעשות בשמחה לזה ועבדת את אויביך ברעב ובצמא וגו', אתה פרקת עול המצוה מעליך יתן אויביך עול ברזל על צוארך, ועונשים אלי הם מכוונים כנגד פריקת עול מצות עשה, אתה שלא רצית לטרוח להבין ולהשכיל סדר מעשה המצות ישא ה' עליך גוי אשר לא תשמע לשונו וגו' וכן כולן:

תחת אשר לא עבדת…בשמחה, "Because you did not serve…out of joy, etc." This punishment and what follows until verse 58 אם לא תשמר לעשות is for non-performance of the positive commandments of the Torah. The Torah repeats the same words in verse 58 to make certain that we appreciate which set of curses is in response to which set of sins. The reason the Torah speaks of our failure to perform the commandments out of joy is to contrast joyful מצה-performance with the absolute opposite, i.e. exile experienced amid the most depressing conditions. The Torah paints a picture of the punishment fitting the crime. The Jewish people who shook off the yoke of G'd's commandments will instead have to bear the far heavier burden of their captors' yoke around their necks.

2 ב

וגמר אומר אם לא תשמור לעשות, להודיע כי על קיום מצות עשה הוא מעניש, וכלל כל מצות עשה במצות היראה כי היא מצות עשה כמו שכתב רמב''ם בתחלת ספר המדע (הל' יסודי התורה פ''ב) וז''ל השם הנכבד וכו' מצוה ליראה וכו', וטעם שלא אמר אם לא תעשו, כתבתי למעלה (כ''ז כ''ו) טעם שלא יחייב לעשות בדרך כלל אלא לשמור לעשות כשיבא לידו וכשישיג לעשות:

אם לא תשמור לעשות, "if you will not be careful to carry out, etc." This verse reminds us that we will be punished for non-performance of positive commandments. The Torah includes all the positive commandments as designed to demonstrate our fear/reverence of the Lord. Fearing the Lord is itself one of the positive commandments as stated by Maimonides at the beginning of his Sefer Hamada, Hilchot Yesodey Ha-Torah chapter 2. We have already explained in connection with 27,26 why the Torah did not write the conditional "if you will not perform the commandments, etc." The reason is that many people will simply never be able to perform some of the positive commandments.

3 ג

או אפשר שפסוק זה בא לומר על דרך אומרו (ויקרא כ''ו כ''ג) ואם באלה לא תוסרו לי פירוש שאם אחר כל האמור לא ישמור לעשות וגו' ליראה ה' הנכבד והנורא, שאחר שהביא עליו כל הקללות יהיה בעיניו נורא מאוד כי ראה אשר יסרו, ודקדק לומר תשמור לעשות כנגד מצות לא תעשה ומצות עשה, והודיע שיפליא ה' עוד בו מכות גדולות וכל האמור בענין.

It is also possible that this verse intends to parallel what the Torah wrote in a parallel paragraph in Leviticus 26,23 "and if in spite of all these penalties you still refuse to be disciplined." Similarly, our verse may be an introduction to a renewed set of curses in the event the experience of what G'd brought upon the Jewish people still did not have the effect of making penitents out of them. The words תשמור לעשות may then refer to the violation of negative commandments plus the non-performance of the positive commandments. G'd warns that after all the curses He has already brought upon the recalcitrant Jewish people He has still more curses at His disposal to make them realise their mistakes. מכות גדולות ונאמנות וחלים רעים ונאמנים. "great and lasting blows, malignant and chronic illnesses." The Torah uses the expression נאמנים, normally translated as "faithful," to tell us that though there are well-known medications which usually cure these diseases, in this instance the illnesses will remain "faithful," i.e. they will not respond to treatment.

4 ד

וגמר אומר ונשארתם במתי מעט וגו' תחת אשר וגו' כי לא שמעת בקול ה' אלהיך זה כנגד מה שלא עשה תשובה על ביטול תלמוד תורה, והיה כאשר שש וגו' לבל יאמר אדם אחר שידענו כי ה' אלהינו מדותיו כלן מדות החסד והרחמים מדותיו ימנעוהו מהאריך עוד בצרות וירף ידו, לזה הודיע כי שמחה היא לו כאשר שש וגו' וכפי זה אין הטבע קץ מהשמחות, וכיוצא בזה אמר הכתוב (משלי י''א) באבוד רשעים רנה, וכן דרשו רבותינו ז''ל (סנהדרין ל''ט:) בפסוק (מ''א כ''ג) ותעבור הרינה שהיה באבוד אחאב בן עמרי רינה לפני ה', ויונתן תרגם ישיש ה' יחדי מימרא דה' עליכון עממין נוכראין וכו' ודקדק ישיש פועל יוצא לאחרים, אף על פי כן פשט הכתוב אינה נעקרת ממקומה וכמו שתרגם אונקלוס, אלא שיונתן בן עוזיאל דרש הכתוב:

ונשארתם במתי מעט, "and you will remain few in numbers, etc." This is due to your "not listening to the voice of the Lord your G'd." The latter comment by the Torah refers to the Israelites failing to correct their neglect of Torah study. והיה כאשר שש ה׳ עליכם להיטיב אתכם, "And it will be just as the Lord enjoyed to grant you benefits, etc." The Torah reminds us that a person should not say that G'd's virtues include that He is so merciful and compassionate that it is imposssible to imagine that He would allow the misfortunes of the Jewish people to continue after the curses which the Torah has spelled out thus far have already been visited upon His people. This is why the Torah has to tell us that there are circumstamces when G'd has to feel joy in disciplining His people. According to this concept nature does not recoil from these kinds of joy. We have a statement in Proverbs 11,10 that "there is joy when the wicked perish." Our sages in Sanhedrin 39 interpret the verse (Kings I 22,36) ויעבר הרנה, "that a note of jubilation was heard throughout the country when people heard that Achav had fallen in battle." According to the Talmud that joy was heard in the celestial regions. Yonathan ben Uzziel translates the verse in question as "G'd will bring joy to the people because a king who had been rebellious against G'd perished." Nonetheless, the plain meaning of the verse is not uprooted by this translation and has been properly translated by Onkelos as: "a shout or proclamation went through the camp when the sun set: 'every man to his town, every man to his village.'"

5 ה

וראיתי להעיר למה לא נאמרו נחמות בקללות האלו כסדר האמור בקללות שבפרשת בחקותי, גם יש להעיר למה כפל הקללות ולא הספיק קללות שאמר בפרשת בחקתי:

We need to understand why the Torah does not include verses of comfort in the list of curses which are recorded here as it did in Leviticus chapter 26,42-44. Besides, why did Moses altogether repeat the curses already recorded by G'd in Leviticus?

6 ו

ונראה כי הוצרך לכפול הקללות לפי שקללות שבפרשת בחקתי נאמרו לכללות ישראל שכן נאמרו כולם בלשון רבים מתחלתם ועד סופם, ויש מקום לומר שאם חלק מישראל יטיבו מעשיהם אין ה' מקפיד על חלק המרשיע, לזה באו קללות האמורים בפרשה זו ונאמרו כולן בל' יחיד, ונתכוון לדבר בין בערך יחיד ממש בין בערך חלק מישראל הגם שיהיו רבים בערך כללות ישראל יתיחס להם יחיד, ולזה תמצא שאמר והיו שמיך אשר על ראשך וגו' ישא ה' עליך גוי מרחוק, זה כנגד חלק מישראל הגם שהם רבים יאמר להם לשון יחיד מטעם שכתבנו, ואמר גם כן אשה תארש וגו' בית תבנה וגו' סתמו ביחיד ממש:

I believe the reason Moses repeated the curses here is because in Leviticus they were all addressed to the people as a whole, not to each Israelite individually. Someone might have argued that if part of the nation would live their lives as Torah-observant people G'd would not be so particular about the part who did not. This is why Moses saw fit to write the curses in this chapter all in the singular so that every Israelite would understand that he personally was being addressed by the Torah. In order not to be misunderstood Moses uses a plural on occasion, such as when he speaks about "your skies turning to copper," seeing the individual Israelite does not each have his own sky. At the same time, Moses speaks about the sky being above the head of the individual Israelite, i.e. ראשך. On another occasion Moses says ישא ה׳ עליך גוי מרחוק, "G'd will bring up against you (pl) a nation from afar." Clearly, G'd would not command an entire nation to march against Israel because of an individual sinner; rather Moses speaks here about the possibility that part of the Israelites are disloyal to G'd. At any rate, in the main Moses uses the singular for the reasons that we have mentioned.

7 ז

ומעתה הרוחנו למה לא נאמרה נחמה בהם, כי לא נאמרה נחמה אלא בקללה שהם לכללות ישראל כי לא יעזבם לכלותם ושיזכור להם ברית אבותם גם יזכור הארץ, משא''כ היחידים מהם כי ירשיעו אש תאכלם עד עולם, והלא תמצא שצוה ה' לאבד עיר מישראל ולשומה תל עולם והיא עיר הנדחת, ואין צריך לומר אדם כי ירשיע להמיתו בבית דין, ומה נחמה יש לזה אחר אובדו, וכן תמצא בפרשת נצבים כשהזכיר ה' רשעת משפחה אחת ושבט אמר (כ''ט י''ט) ומחה ה' את שמו וגו' ולא הזכיר נחמתו, וכמו כן בקללות האמורים בפרשה זו להיותם ליחידים מישראל.

Now we can also understand why Moses did not see fit to include verses of comfort as did G'd in chapter 26 in Leviticus. G'd had to reassure the multitude that they would not be subject to total extinction; this is why we have verse 42-46 in Leviticus 26 affirming this. In our chapter, where the individual is addressed, such words of comfort would be counterproductive. If these individuals insist on their wayward behaviour G'd will most certainly destroy them. We have clear evidence of this in the legislation dealing with the עיר הנדחת, the city whose inhabitants became idolators (Deut. 13,14-19). There G'd had commanded to wipe out an entire Jewish city, lock stock and barrel. There certainly was no need either to tell us that a sinner will be brought to court and executed. In Parshat Nitzavim (29,19) the Torah deals with individuals or even a whole tribe becoming wicked and the fact that G'd will single them out for destruction at His hands. There too, the Torah does not bother to write lines of comfort and reassurance.

8 ח

ואל יקשה בעיניך מה שדיבר הכתוב ב' או ג' תיבות בפרשה זו בלשון רבים כאומרו ונשארתם מתי מספר, להאביד אתכם, והתמכרתם, כי אחר שקדם לדבר בלשון יחיד לא הקפיד לגמור אומר בלשון רבים, כי הדברים מובנים שעל רבים שביחידים הוא אומר, והעד לאויביך לשון יחיד:

Do not raise the question that there are two or three instances in our chapter where the Torah addresses the multitude rather than the individual, such as the statement "you (pl) will remain few in numbers, or the words להאביד אתכם, "to destroy you" (pl). In each of those instances the Torah had already addressed the message of the paragraph to the individual Israelites first. Everybody understands that the individuals to whom the Torah speaks are part of a great multitude, i.e. of the same people.

9 ט

ואם תאמר היה לו לומר קללות שבבחקותי בלשון יחיד ולא היה צריך לכפול קללות אלו, שהייתי אומר שלא יעניש הכתוב כל העונש החמור אלא ליחידים אבל לכללות ישראל לא, או הגם שנאמר שחטאם גדול ונלמד מעונש היחידים אין לנו הבטחת הנחמה שיזכור ה' את ברית האבות, תלמוד לומר קללות שבבחקותי לומר שגם הכללות יענשו כזה, וכי יש להם נחמה לבל יפר ה' ברית אבותינו ושב את שבותינו:

You may counter: "why did the Torah not address the curses in Leviticus in the singular and then there would have been no need to repeat all these curses a second time in our chapter?" I would then have concluded that all these terrible punishments would be meted out only to individuals and not to the people as a body. Or, I would have reasoned that even though the Torah describes these sins as very major, the people as a whole would learn from what happened to sinful individuals and would mend their ways. By mentioning verses of comfort and referring to the continued validity of the covenant between G'd and the Patriarchs, the Torah made it plain that not only individuals but the whole people may become the target of these curses.

10 י

נמצינו אומרים שיענש ה' על ביטול תלמוד תורה, ועל העובר על מצות לא תעשה ועל המבטל מצות עשה, והגם שאמרו בגמרא (מנחות מ''א.) שאין מענישים על עשה אלא בעידן ריתחא, יש מצות עשה שחייבין עליהם כגון מילה ופסח, גם המסכים בדעתו לכפור במצות עשה לבל עשות אותם את זה יקלל ה' ויכינהו לפורענות ככל הכתוב:

To sum up, we have found that G'd punishes us separately for neglect of Torah study, for violating the negative commandments as well as for failure to carry out the positive commandments. Although we have a statement in Menachot 41 that G'd does not mete out punishments for failure to carry out positive commandments unless He happens to be very angry at the time on account of some other sin, there are two positive commandments for which the Torah legislated the karet penalty as a matter of routine. Failure to be circumcised or to be included in the eating of the passover lamb are punishable by extinction from one's people. Furthermore, if a person deliberately decides not to carry out positive commandments written in the Torah, G'd will curse him and he is subject to all the disasters listed in our chapter.