Ohr Chadash
Introduction to Ohr Chadash הקדמה א
1 א

הקדמה:

2 ב

אור חדש פירוש על מגילת אסתר ונקרא בשם הזה כדאמרינן בפרק קמא דמגילה (ט"ז, ב) ליהודים היתה אורה (אסתר ח, טז) אמר ר' אלעזר אמר רב יהודה אורה זו תורה שנאמר (משלי ו, כג) כי נר מצוה ותורה אור, ויש לשאול הרי כבר היה להם התורה מסיני בשלמא מה שאמר וששון זו המילה וכן ויקר זה התפילין דבר זה יתבאר בסמוך כי בשביל וכו' מצות המילה ובשביל מצות התפילין היו גוברים על המן אבל ליהודים היתה אורה זו תורה נראה שאין לפרש בשביל התורה היו גוברין על המן כי זה אין צריך לומר כי כל זכות מה שיש לישראל הכל הוא התורה לכך לא היה צריך לכתוב זה אבל מה שאמר אורה זו התורה כדאמרינן במסכת שבת בפרק ר' עקיבא (שבת פח, א) ויתיצבו בתחתית ההר (שמות יט, יז) מלמד שכפה עליהם הר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם אמר ר' אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא, אמר רבא אעפ"י כן הדר קבלוה בימי אחשורוש שנאמר (אסתר ט, כז) קימו וקבלו קיימו מה שקבלו כבר ע"כ והרי חזרו ישראל וקבלו התורה ואם לאו הרי יש מודעה רבה לאורייתא והוצרכו לחזור ולקבלה והתוספות הקשו שם (שבת פח, א) והלא כבר הקדימו נעשה לנשמע ותרצו התוספות ושמא היו חוזרין בהם כשראו האש הגדולה והא דאמר בפרק קמא דע"ז (ב, ב) כלום כפית עלינו הר כגיגית משמע אם היה כופה עליהם הר כגיגית לא היה להם תשובה והכא אמר דמודעא רבה לאורייתא שהיו חוזרים בהם, היינו על שלא קבלוה אבל מה שלא קיימו איכא תשובה ע"כ דברי התוספות, ובאמת התירוץ הוא קשה מאוד כי מה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע הוא זכות הגדול של ישראל ואיך נאמר שהיו חוזרים ממה שאמרו נעשה ונשמע ושם (שבת פח, א) אמר נמשלו ישראל לתפוח מה תפוח פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע, ולפי' התוספות הרי היו חוזרין בהם כשראו האש הגדולה, ועוד אמרו שם (שם פח, א) בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ק"ך רבוא של מלאכי שרת וקשרו לכל אחד שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, ולפי' התוספות הרי היו חוזרים בהם, ועוד כי לפי' התוספות משמע כי מה שכפה עליהם הר כגיגית הוא מודעא רבה מה שלא קיימו ישראל התורה א"כ יש לשאול כי אע"ג שחזרו וקבלו עליהם בימי מרדכי את התורה מ"מ הדורות שהיו קודם שחזרו וקבלו בימי מרדכי איך נענשו על שלא קיימו את התורה והרי יש מודעא רבה ועדיין לא חזרו וקבלו את התורה, וצריך לומר לפי' התוספות כי הוא יתברך יודע הוא שלא היו חוזרין רק בשביל שראו את האש הגדול ודבר זה אינו חזרה כי ישראל היו סבורין כי ותמיד ידבר הש"י עמהם כך ויהיה להם החזרה אבל הש"י ידע כי לא יהיה זה רק בפעם הזה וכמו שאמרו אח"כ (שמות כ, טז) דבר אתה עמנו ונשמעה, לכך אין זה חזרה, ומ"מ יש כאן מודעא דסוף סוף היו חוזרין רק בשביל דהדר וקבלו עליהם איגלאי מלתא למפרע שלא היו חוזרין רק בשביל שהיו סבורין כי ידבר הש"י עמהם תמיד ולא יוכלו להתקיים כמו שאמרו (דברים ה, כב) אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלקינו עוד ומתנו ומה שחזרו וקבלו עליהם התורה אין זה רק גלוי מלתא שלא תוהו, והנראה כי לא היו חוזרים בהם כלל ומה שהקשו בתוספות (שבת פח, א) למה כפה עליהם הר כגיגית הרי כבר קדמו נעשה לנשמע, דבר זה מפני כי התורה שהיא לישראל בה קיום העולם וכמו שאמר (שם פח, א) אם מקיימין את התורה מוטב ואם לאו אחזיר את העולם לתוהו ובהו, וא"כ התורה הוא מחויב והכרחי ומה בכך שהם קבלו התורה והקדימו נעשה לנשמע מ"מ נתנה לישראל התורה כמו שהיא בעצמה וכיון שהתורה בעצמה הכרחי כך נתינת תורה לישראל בהכרח הגמור שאם אין התורה העולם חרב, ומ"ש (שם) דאיכא מודעא רבה לאורייתא דסוף סוף כיון שהיתה התורה בהכרח דבר זה הוא מודעא רבה לאורייתא ואיך לא יהיה כפה עליהם הר כגיגית כי יאמרו כי התורה אינה מוכרחת ומחויבת בעולם רק שבאה התורה לעולם בשביל שרצו בה ישראל שהיו מקבלים אותה מדעתם ואינו דבר מוכרח ואין הדבר כך כי התורה היא מחויבת בהכרח ואם לא היה התורה היה חוזר העולם לתוהו ובוהו וכפי שהיה התורה בעצמה כך היה קבלתה שהכריח אותם על זה, ועוד בשביל כך היה כופה עליהם הר כגיגית כדי שיהיו אנוסים שהיה מאנס אותם על קבלת התורה וכיון שהיו ישראל אנוסים ובמאנס כתיב (דברים כב, כט) לא יוכל לשלחה כל ימיו וכן לא יפרד ישראל מן הש"י לעולם וכך אמרו במדרש (מביאו רבינו בספרו גור אריה ומובא גם בספר מנחה בלולה ומקורו לא ידוע) על הפסוק (שם) ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו כשבא הקב"ה לתת תורה לישראל כפה עליהם הר כגיגית שיקבלו תורתו וכיון שכך הרי ישראל אנוסתו של הקב"ה ובאנוסה כתיב (שם) לא יוכל לשלחה כל ימיו ואלו המפתה אין בה שלא יוכל לשלחה והטעם הוא כיון שהיה מאנס אותה א"כ הוא היה מכריח אותה אל החבור הזה והחבור שהוא הכרחי אין לזה סילוק כלל כיון שהיה החבור הכרחי, והפי' אשר פרשנו הוא פי' זה בעצמו ולא אמר במדרש בשביל שהיה אנוסים כפה עליהם רק מה שהוא מתחייב מזה שהכריח אותם על התורה שמתחייב מזה שאין הש"י מפריד מאתו ישראל אבל עיקר הסבה שהיה מכריח אותם הוא הטעם אשר אמרנו כי התורה בעולם היא הכרחית, ובמדרש תנחומא בפרשת נח (אות ג) מקשה קושיא זאת למה הוצרך הש"י לכפות עליהם הר כגיגית והלא כבר אמרו (שמות כד, ז) נעשה ונשמע ופי' שם כי לא קבלו רק תורה שבכתב ולא תורה שבעל פה כי תורה שבעל פה יש בה דקדוקי מצות שהם עזים וקשים ולכך כפה עליהם הר כגיגית וגם לפי' זה קשה דסוף סוף לא היו רוצים בתורה שבעל זה ואין הדעת נוחה בזה למעט זכות ישראל בתורה הן התורה שבעל פה הן התורה שבכתב ונראה כי אין הפי' שלא היה רוצים לקבל עליהם תורה שבעל פה עד שכפה עליהם הר כגיגית רק כי ר"ל כי מה שכפה עליהם הר כגיגית הוא בשביל כי כך ראוי כי התורה שבכתב היא ראשונה לקבלה לכך קבלתה היא בלא כפיה כי ישראל מצד עצמם הם ראוים ומוכנים לתורה על כל פנים ואין שייך לכפות עליהם ההר כאשר הם מוכנים מצד עצמם אל התורה אבל התורה שבעל פה אין קרובה כ"כ קבלתה כמו התורה שבכתב כי תורה שבכתב קודם לקבל ואח"כ תורה שבעל פה וישראל מצד עצמם מוכנים לתורה ובתורה שבכתב הרי יש להם תורה לכך קבלתה של תורה שבעל פה שכפה עליהם ההר כגיגית אבל שלא יהיה ישראל רוצים בתורה שבעל פה והיה צריך לכפות עליהם ההר ולמעט זכותם של ישראל דבר זה אינו, רק שפי' המדרש כי הכל היה כפי הראוי להיות כל אחד ואחד ומפני שקשה דכיון שאמרו (שם) נעשה ונשמע הרי אמרו זה על תורה שבכתב ועל התורה שבעל פה ביחד ועל זה אמר כי זה אינו כי התורה שבעל פה יש בה דקדוקים קשים מאוד ולכך קבלת תורה שבכתב בפני עצמו וקבלת תורה שבעל פה בפני עצמו וכל אחד היה קבלתה כפי מה שהוא כמו שאמרנו וכאשר תבין דברי חכמים על אמתתם תדע להבין כי הפי' אשר אמרנו הוא עיקר והוא ברור. ואמר (שבת פח, א) כי אעפ"י כן הדר קבלוהו בימי אחשורוש כי כאשר הוסיפו במצות מקרא מגילה ודבר זה כמו הוספה וכמו שאמרו בפ"ק דמגילה (יד, א) מ"ח נביאים ושבע נביאות עמדו לישראל וכולם לא פחתו ולא הוסיפו על התורה אפילו אות אחת חוץ ממקרא מגילה מאי דרוש אמר ר' חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה ומה אם מעבדות לחירות אומרים שירה מחיים למות על אחת כמה וכמה ע"כ, וכאשר יש כאן הוספה א"כ העיקר קודם ולפיכך כאשר קיבלו מעצמם ההוספה הזאת שהוא מקרא מגילה בזה קבלו כל התורה שהיא ראשונה (שבת שם) ובתוספת נמצא העיקר מק"ו וא"כ מעתה אין כאן מודעא כלל ולפיכך אמרו (מגילה טז, ב) (אסתר ח, ט) ליהודים היתה אורה זו תורה, אע"ג שכבר היה להם התורה מסיני מ"מ צריך שלא היה כאן מודעא רבה לאורייתא ומה שאין כאן מודעא זה היה על ידי מקרא מגילה כאשר קבלו מדעתם מקרא מגילה, ואמר (שם ת, טז) שמחה זו י"ט דכתיב (שם ט, יט) על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות עושים את יום י"ד לחודש אדר שמחה ומשתה וי"ט, אף על גב שלא קבלו עליהם לעשות י"ט מ"מ שמחה של י"ט איכא, וששון (שם ח, טז) הוא המילה שנא' (תהלים קיט, קסב) (מגילה טז, ב) שש אנכי על אמרתיך על המילה ומה שנקראת המילה ששון ביותר משאר מצות וזה כמו שיש אבילות על המת שהוא חסרון שמגיע אל האדם בשביל מתו כך הששון והשמחה נאמר כאשר הדבר הוא בשלימות הגמור וע"י המילה האדם שלם כמו שאמרו במסכת נדרים (לא, ב) גדולה מילה שלא נקרא אברהם תמים עד שנמול שנאמר (בראשית יז, א) התהלך לפני והיה תמים, ומפני כי עמלק הוא ראשית גוים דכתיב (במדבר כד, כ) ראשית גוים עמלק לכך הי' שונא עמלק המילה שהוא שייך לישראל דוקא ולא לגוים לכך כתיב אצל עמלק (דברים כה, יח) אשר קרך בדרך ויזנב את הנחשלים אחריך ואמרו במדרש (תנחומא תצא, ט) מה של בית עמלק עושים היו מחתכין מילותיהן של ישראל וזורקין אותם כלפי מעלה ואומרים בזה בחרת הא לך מה שבחרת ע"כ, וכל זה מפני כי עמלק הוא עיקר וראשית הגוים לכך מאסו במילה שהיא מיוחד לישראל כאשר היו גוברים על המן שהוא מזרע עמלק היה זה בזכות המילה שהיא רחוקה מן עמלק שהוא ראשית הגוים ולכך אמר (מגילה טז, ב) וששון זו המילה, ואמר (אסתר ח, טז) ויקר זה תפילין כי בתפילין שם ה' נקרא על האדם כדכתיב (דברים כח, י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ואמרו (ברכות ו, א נז, א) זו היא תפילין של ראש ודבר זה היה כאשר נצחו את המן כי הוא יתברך אשר שמו נקרא עליהם פעל כל זה וכתיב (אסתר ט, ב) נקהלו היהודים בעריהם בכל מדינות המלך אחשורוש לשלוח יד במבקשי רעתם ואיש לא עמד בפניהם כי נפל פחדם על כל העמים ולכך אמר (מגילה טז, ב אסתר ח, טז) ויקר זה תפילין, כי מפני כי שם ה' נקרא עליהם יראו ויפחדו מהם, והתבאר כי מה שאמר (שם) ליהודים היתה אורה זו תורה ואע"ג שכבר קבלו התורה היו צריכין לקבלה חדשה לתורה מפני שיש מודעה רבה לקבלת התורה לכך היו צריכים לקבלה חדשה לכך שם החבור הזה שהוא פי' על המגילה גם כי המן הרשע הוא שיבקש להחשיך העולם כלה על ידי שבקש להשמיד ולהרוג את כל היהודים ורצה לאדם ישראל שהם אורו של עולם והפך הקב"ה מחשבתו להאיר אור עולם וכדכתיב (שם) ליהודים היתה אורה וגו' לכך החבור הזה אור חדש ובאור הזה יהיו הבריות נהנין והודאה אל הש"י יהיו נותנין כעל כל גמלנו ומיד אויבי ה' הצלנו וכן בכל דור ודור יעשה לנו עד כי ישלח משיח צדקינו ואור חדש יזריח הש"י עלינו במהרה בימינו אמן.