35ל״ה
פרשת מטות - מסעי תש"ג - ערי מקלט
א. בטעם ערי מקלט
דעות שונות לרבותינו בטעם מצוות עשה שנצטוו בית דין של ישראל לשלח מכה נפש בשגגה מעירו ולהושיבו בערי המקלט שנאמר (ל"ה, כ"ה):
"וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ"
and the congregation shall deliver the manslayer out of the hand of the avenger of blood, and the congregation shall restore him to his city of refuge, whither he was fled; and he shall dwell therein until the death of the high priest, who was anointed with the holy oil.
רמב"ם, מורה נבוכים מאמר ג' פרק מ':
אמנם היות רוצח בשגגה גולה הוא להשקיט נפש גואל הדם עד שלא יראה מי שבאה התקלה הזאת על ידו.
ספר החינוך:
משרשי המצוה הזאת, לפי שענין הרציחה חמורה עד מאד שבה השחתת העולם… ולכן ראוי למי שהרג אפילו בשוגג - מכיוון שבאה תקלה גדולה כזו על ידו - שיצטער עליה צער גלות, ששקול כמעט כצער מיתה, שנפרד האדם מאוהביו ומארץ מולדתו ושוכן כל ימיו עם זרים. ועוד יש תיקון העולם במצוה כמו שביאר הכתוב, שינצל עם זה מיד גואל הדם לבל יהרגהו על לא חמס בכפיו, שהרי שוגג היה. ועוד תועלת בדבר, לבל יראו קרובי המוכה את הרוצח לעיניהם תמיד במקום שנעשה הרעה – וכל דרכי התורה נועם וכל נתיבותיה שלום.
...והנה בדורות הראשונים, בטרם יהיו העמים מסודרים תחת מלך ושרים, ושופטים ושוטרים, היתה כל משפחה נוקמת נקמתה ממשפחה אחרת, והקרוב יותר אל הנהרג היה חייב לנקום מיתתו. והתורה העמידה שופטים ושוטרים ונטלה הנקמה מיד היחידים, ומסרה אותה לכל העדה. והנה כשהיתה הרציחה בזדון, יתכן להשקיט את הגואל, כי יאמרו לו: הנח להם לשופטים, הם יחקרו הדבר, ואם בן מות הוא ימיתוהו; אבל כשהיתה ההריגה בשוגג, לא היה אפשר להשקיט את הגואל, ולהכריחו לראות מי שהרג את אביו ישאר ללא עונש, כי היה נראה לו וליודעיו כאילו אינו אוהב את אביו, מאחר שאינו נוקם את נקמתם. והדעת הזאת לא היה אפשר לעקור אותה בבת אחת, וראתה החכמה האלוקית שאם יהיה גואל הדם נענש מיתה בנקמו את קרובו הנהרג בשגגה, עדיין לא ימנעו כל הגואלים ולא רובם מעשות נקמת קרוביהם, ועל ידי זה ירבו הנהרגים ללא תועלת, וגם יגדל הצער והנזק במשפחה אחת, כי אחר שקרה לה המקרה הרע שנהרג אחד מאנשיה בשגגה, עוד יהיה אחד מהם נענש מיתה על שנקם נקמת אחיו; גם איננו רחוק שבשעה שיהיה הגואל יוצא ליהרג - יתקומם העם על השופטים וירבו קלקול באומה. לפיכך מה עשתה התורה? הניחה זכות לגואל לנקום מיתת קרובו, אבל קבעה מקום מקלט לנוס שמה הרוצח, ולא יוכל הגואל לבוא שם ולהרגו.
מהי מטרת עיר המקלט לפי הדעות הנ"ל?
ב. מיקומן של ערי המקלט
"אֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְאֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה"
Ye shall give three cities beyond the Jordan, and three cities shall ye give in the land of Canaan; they shall be cities of refuge.
ד"ה את שלש הערים: (מכות שם) אף על פי שבארץ כנען ט' שבטים וכאן אינן אלא שנים וחצי - השוה מנין ערי מקלט שלהם, משום דבגלעד נפישי רוצחים דכתיב (הושע ו') גלעד קרית פועלי און עקובה מדם.
את שלש הערים וגו׳ THE THREE CITIES [YE SHALL GIVE ON THIS SIDE OF THE JORDAN etc.] — Although in the land of Canaan there were nine tribes and here (on the east side of the Jordan) there were only two and a half, it (Scripture) gives them (the latter) the same number of cities of refuge, because in Gilead (on the east side) murderers were more numerous, as it is written, (Hosea 6:8): “Gilead is a city of them that work iniquity, it is covered with footprints of blood” (Makkot 9b; cf. Sifrei Bamidbar 160:2).
(אחרי הביאו דברי רש"י) לשון רש"י מדברי רז"ל (מכות ט' ב'). ואף על פי שאין המקלט אלא בשוגגין, היו שופכי דמים במרמה ומראין עצמן כשוגגין, והוצרך להרבות להם ערי מקלט לקלוט את כולן שלא נודע מי המזיד. ואם כן ציוה הקב"ה זה על שם העתיד, על דרך וקם העם הזה וזנה (דברים ל"א ט"ז), או שיאמרו שהיה אויר ארץ גלעד מגדלת רוצחים מאז היתה לגוי. ואני תמה, כי על דעת רז"ל (מכות י' א') הכתוב שאמר (לעיל פסוק ו') ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר, כולם למקלט ציוה בהם, והנה היו מהם בארץ כנען ל"ו ערים ובעבר הירדן ו' וכולן קולטות לדעת רז"ל. והנה היו המקלטים לכל ארץ ישראל ביושר והשויה, כי ארבע ערי מקלט יגיעו לשבט, גם חשב שבט מנשה בארץ כנען מפני שרובו שם היה. ואולי בערי המועדה ריבה ה' בעבר הירדן לכבוד משה, שיבדיל הוא חציין, אבל בכללן במידה ובמנין היו. ועל דרך הפשט נראה בעיני, כי ארץ עבר הירדן היתה גדולה מאד, כי הם שני מלכי האמורי גדולים שהמקראות מפליגים בהם, ואף כי עמון ומואב טהרו (ס"א נזהרו) בהם, ומלכי ארץ כנען מלכי עיירות לכל מושל עיר יקראו לו מלך, כאשר אתה רואה מלך ירושלם אחד מלך חברון אחד (יהושע י"ב י') וביניהם מהלך חצי יום, וכן הזכירו חכמים (שמות רבה ל"ב ב') בין בית אל לעי ארבעת מילין שלזו מלך ולזו מלך. ויתכן שכן היה המנהג בדורות ההם שכל אדון עיר יקרא מלך, או היה לכבוד ארץ ישראל כמדרש רז"ל. מכל מקום לא היו מלכי ארצות רק מלכי עיר ועיר, וכן כתוב (שופטים א' ז') שבעים מלכים בהונות ידיהם ורגליהם מקוצצים היו מלקטים תחת שולחני. והנה היתה עבר הירדן גדולה מאד, ראויה לשלש ערי מקלט ככל ארץ ישראל מן הירדן והלאה, והיו אלה השש ערים לבדן קולטות, והארבעים ושתים למגרשי הלוים לא למקלט.
1. מהן קושיות הרמב"ן על דברי רש"י, וכיצד הוא מישבן?
2. מה ענין הפסוק דברים ל"א ט"ז המובא בדברי הרמב"ן לכאן?
3. האם מתאימים בעיניך דברי הרמב"ן האחרונים (החל מן "ועל דרך הפשט נראה") לידיעותינו הגיאוגרפיות היום?
ג. טעם "עד מות הכהן הגדול"
"וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל"
and the congregation shall deliver the manslayer out of the hand of the avenger of blood, and the congregation shall restore him to his city of refuge, whither he was fled; and he shall dwell therein until the death of the high priest, who was anointed with the holy oil.
למה תלה ישיבת הרוצח בעיר המקלט עד מות הכהן הגדול?
מה עונים לשאלה זו המפרשים הבאים ומה ההבדל בין גישותיהם?
ד"ה עד מות הכהן הגדול: שהוא בא להשרות שכינה בישראל ולהאריך ימיהם, והרוצח בא לסלק את השכינה מישראל ומקצר את ימי החיים, אינו כדאי שיהא לפני כהן גדול.
עד מות הכהן הגדול [HE SHALL ABIDE IN IT] UNTIL THE DEATH OF THE HIGH PRIEST — because he serves to cause the Shechinah to dwell in Israel and thereby prolong their days, whilst the murderer serves to make the Shechinah depart from Israel and thereby shortens the days of the living. He is therefore not worthy that he should stand before a High Priest (that he should be anywhere near a High Priest) (Sifrei Bamidbar 160:9). Another explanation why he had to remain there until the High Priest’s death: Because the High Priest should have prayed that this misfortune might never happen in Israel in his days (cf. Makkot 11a).
דבר אחר: לפי שהיה לו לכהן גדול להתפלל שלא תארע תקלה זו לישראל בחייו.
עד מות הכהן הגדול [HE SHALL ABIDE IN IT] UNTIL THE DEATH OF THE HIGH PRIEST — because he serves to cause the Shechinah to dwell in Israel and thereby prolong their days, whilst the murderer serves to make the Shechinah depart from Israel and thereby shortens the days of the living. He is therefore not worthy that he should stand before a High Priest (that he should be anywhere near a High Priest) (Sifrei Bamidbar 160:9). Another explanation why he had to remain there until the High Priest’s death: Because the High Priest should have prayed that this misfortune might never happen in Israel in his days (cf. Makkot 11a).
ד"ה עד מות הכהן הגדול: לפי פשוטו, כל ימי השופט הגדול. דוגמת אסיריו לא פתח ביתה.
עד מות הכהן הגדול; according to the plain meaning of the text the word is used to described the senior judge. The idea of “lifetime” imprisonment referring to the lifetime of the judge who imposed the sentence occurs in this sense also in Isaiah 14,17 אסיריו לא פתח ביתו, “he never released his prisoners.”
רמב"ם, מורה נבוכים מאמר ג' פרק מ':
ותלה חזירתו במות האיש אשר הוא הנכבד בבני אדם והאהוב לכל ישראל; שבזה תנוח דעת הגואל אשר נהרג קרובו, שזה עניין טבעי לאדם, כל מי שתקראהו צרה – כשתבוא גם כן לזולתו כיוצא בה או גדולה ממנה, ימצא נחמה בזה על מקרהו, ואין במקרה מות בני אדם אצלנו יותר גדול ממיתת כהן גדול.
אברבנאל:
ואמר שישב בה עד מות הכהן הגדול, לפי שהיה שר וגדול בישראל וקדוש לאלוהיו, ובמותו כל העם יחרד, והחי יתן אל לבו, כי ימי האדם כצל ולמה לא יסיר מרעיוניו נקמת דם קרובו ולהכרית ברציחות ובהריגות – ומהר גם גואל הדם לקבר יובל, ולכן ישקוט לבבן ורתיחת דמו וסרה קנאתו...
עקדת יצחק:
מפני שעיר מקלטו היא תחת ממשלת הכהן הגדול בכלל כל ערי הלויים, והם נתונים לו לכל עבודת הבית... וכשבא הרוצח לשם, זכה בו אדוני הארץ להיות כאחד מבני עירו לכל צרכי העיר: מסיה ועבודותיה. וראתה החכמה האלוקית שלא ימשול בו רק ימי מלך אחד. ולזה, במות הכהן - שהוא מלך עליהם – ישוב אל אחוזתו.
כבר ביאר שהגלות היא על השוגג, ובהיות מיני השגגות בלתי שוות כי מהם קרובות לאונס ומהן קרובות אל המזיד, נתן לגלות זמן בלתי שוה בכל השוגגים. כי מהם שתהיה שגגתו מעט קודם מיתת הכהן, ומהן שימות הרוצח בגלות קודם שימות הכהן. וזה במשפט האל יתברך היודע ועד, שיענוש את השוגג כפי מדרגת שגגתו, כאמרו והאלהים אנה לידו.
עד מות הכהן הגדול, the Torah had already made clear that exile is a penalty applicable only to inadvertently committed killing. Seeing that there are different degrees of inadvertent killing, i.e. some border on accidents totally beyond the control of the perpetrator, whereas others are acts of criminal negligence, though unintended, the Torah in determining the penalty does not give us a fixed time, but a variable. When the killing occurred only a short time before the death of the High Priest, the exile spends little time in the city of refuge; on the other hand, there may be times when the exile dies in the city of refuge before the High Priest officiating at the time of the “crime,” dies. These variables are taken into account by G’d Who alone is in possession of all the facts, i.e. the degree of negligence which caused this inadvertent killing. The important reference to G’d’s involvement and calculations in all this is found in Exodus 21,13 והאלוקים אנה לידו, “G’d had caused, directed his hand,” (that of the inadvertent killer.)
הנכון כדברי ספורנו. ואפשר לומר קרוב למה שכתב בעל מנחה בלולה: כדי שיהיה הכהן הגדול החדש אהוב לעם, ותרבה השמחה בקומו כי ישובו הגולים לארצם. אך קשה: כי הכתוב אמר: "עד מות הכהן הגדול" ולא "עד עמד כהן אחר"... ואולי יש לומר, כי הכהן מכפר על השגגות על ידי הקרבנות, והכהן הגדול מכפר עוד יותר, כי לכך ציוה לשרת ביום הכיפורים, ומיתת הכהן הגדול היא כפרה שאין למעלה ממנה, והיא תכפר על הרציחה בשגגה, שהיא קשה מכל שאר השגגות.