ואמר ר' אליעזר המודעי. מגילה ז' ע"א, והביא זה גם בפ' שמות י"ז י"ד:

בבקעת דורא. בכ"י מינכען נוסף בצדו "נתחייבו כלייה באותו הזמן אבל לא ענה מלבו":

והחזיר את עצתו למוטב. בכ"י מינכען והחזיר חת עמו למוטב:

ותניא בסדר עולם. פרק כ"ד:

אמרו רז"ל במס' מגילה. הוא שם דף י"א ע"ב, ועיין שם בפירש"י:

ובלשצר בן בנו, ר"ל בן בנו של נבוכדנצר, ועיין רש"י דניאל ה' א' בלשצר בנו היה (ר"ל של נבוכדנצר) למלך לאחר הויל מרודך שמלך תחת נבוכדנצר, וגם היה בנו של נבוכדנצר, ובפתיחתא דאסתר רבה אות י"ב והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד, שם זה נבוכדנצר, ושאר זה אויל מרודך, ונין זה בלשצר, משמע ג"כ שהיה בלשצר בנו של אויל מרודך, לכן יש לתקן ברש"י וגם היה בן בנו של נבוכדנצר:

תנא בסדר עולם, פרק כ"ח:

במס' מגילה, דף י"א ע"ב:

וזה שאמר דניאל לבלשצר נבוכדנצר אבוך הוא זקינו. עיין לעיל הערה ו':

במס' ר"ה דף ג', ובמדרש אסתר רבה פ"א אות א' אחשורוש הוא ארתחשסתא, עיין שם:

תניא בב"ר. הוא פמ"ב אות ג':

כל מקום שנאמר ויהי כו'. בב"ר שם בכל מקום שנאמר ויהי משמש צרה ושמחה:

חמשה הן. מגילה י' ע"ב ומדרש פנים אחרים ב', וברחבה במדרש אסתר רבה בפתיחתא אות י"א:

ויהי בימי אחשורוש. תקנתי בפנים, כי בלי תקון המאמר בלתי מובן, שהביא הכתוב ארם מקדם גם הכתוב ראיתי את הלחץ, ועיין בפתיחתא דאסתר רבה אות י"א:

אמר רב. מגילה י"א ע"א:

כל מקום שנאמר הוא. עיין מגילה שם:

רב ושמואל, מגילה שם:

והאיך את מקיים דבר שניהם, מובא בס' מנות הלוי דף כ"ד ע"א בשם מדרש לקח טוב:

בת ק' כבת כ'. עיין לקח טוב בראשית כ"ג א' ובהערה ו' שם:

והרי כתיב ושני חיי עמרם וכו'. המאמר קטוע, ועיין מגילה י"א ע"א, שבע ועשרים ומאה מדינה אמר רב חסדא בתחלה מלך על שבע ולבסוף מלך על עשרים ולבסוף מלך על מאה, אלא מעתה ושני חיי עמרם שבע ושלשים ומאת שנים מאי דרשת ביה שאני הכא דקרא יתירא הוא מכדי כתוב מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה למה לי ש"מ לדרשא:

שישב וחשב ע' שנה לגלות המלך יהויכין, עיין מגילה דף י"א ע"ב ובפירש"י שם:

מלמד שביקש לישב על כסא שלמה המלך, עיין מדרש אבא גריק:

למה עשה המשתה. מובא במדרש א"ג:

אמר רבי תנחומא. מדרש א"ג:

א"ר יוסי בר חנינא. מגילה י"ב ע"א:

כיון שראו ישראל. מדרש א"ג ומובא בס' מנות הלוי דף כ"ט ע"א בשם מדרש לקח טוב:

א"ר חנינא בר פפא. מדרש א"ג ומובא ג"כ בס' מנות הלוי דף כ"ט ע"א בשם לקח טוב:

א"ר חנינא בר ממל, בכ"י מינכען א"ר חנינא בר עגיל, ובמדרש א"ג בר עיגול, ועיין לעיל במדרש א"ג הערה קמ"ב:

רב ושמואל. מגילה י"ב ע"א:

ד"א בחצר גינת. הוא נובע ג"כ ממדרש אבא גריון:

כאשר הושיבן בחצר. מובא בספר מנות הלוי דף ל' ע"א בשם מדרש לקח טוב:

כדאמר שמואל בתלמוד. הוא בגמרא מגילה דף י"ב ע"א:

לשון חיור. וכן פירש"י שם בגמרא חור לשון חיור:

כרים של פסים, מגילה שם:

שהם של כסף. מגילה שם:

שמאירות כהרים, מגילה שם:

רב אמר. מגילה שם:

אמר רבה. מגילה שם, ובגמרא שם הגי' אמר רבא:

כגון בלשצר שנאמר. הוספת המחבר, וגם רש"י בגמרא שם כתב הראשונים כלומר בלשצר וחבורתו:

ס"א וכלים, הוא ממדרש אבא גריון:

ס"א שונים הביא כליו וכלי עילם. מדרש א"ג, וע"ש בהערה קמ"ד:

אמר רב. מגילה שם:

א"ר חנין, מגילה שם:

שהרי על כבש בשר רביעית ההין. עיין רש"י מגילה שם כדת של תורה אכילת מזבח מרובה משתייה פר ושלשה עשרונים סולת לאכילה ונסך חצי ההין:

אמר רבא. בכ"י מינכען אמר רבא, ובגמרא מגילה שם הגי' א"ר אלעזר:

כדי שלא תטרוף דעתו, הוספת רבינו:

כדת כל אומה ואומה. מובא בס' מנות הלוי דף ל"ב ע"ב בשם לקח טוב:

א"ר לוי. הוא ממדרש א"ג:

מחזיק חמשה שמטות, צ"ל שמיניות, וכן בכ"י מינכען כתוב לנכון שמיניות, ועיין לעיל במדרש א"ג הערה קס"ג:

ונקרא פיתקא. עיין בא"ג הערה קס"ד:

אמר לו הקב"ה. הוא ממדרש א"ג:

אמר הקב"ה מוצא ידי לכל, עיין במדרש א"ג כי פה המאמר קטוע.

א"ר אבא בר כהנא, בגמרא מגילה שם הגי' אמר רבא:

מה ראה הכתוב. מדרש א"ג:

אם למכעיסיו. במדרש א"ג הוא בשם ר' מאיר:

מלמד שנתנה אותן. מדרש א"ג:

א"ר אבהו. מדרש א"ג:

שנהיה מומה. עיין בא"ג ובהערה ר"ב:

בזתא שנהיתה לבוז. עיין בא"ג ובהערה ר"ג:

שנחרב ביתו. עיין בא"ג ובהערה ר"ד:

שנהיתה לבג לכלבים. זה ליתא במדרש א"ג, ודורש מלשון ונתתיך לבג (יחזקאל כה ז), והקרי לבז:

שהיו התינוק משחקות עליה כאבגתיים. הלשון משובש, והמלות שהיו התינוק משחקות עליה הם מאיזה מעתיק שרצה לתקן וקלקל, ומובא בא"ג אמר הקב"ה מצחק אני עליכם כאבגתיים מאחורי הקוריוס, ובארתי כוונת המאמר בא"ג שם הערה ר"ז ע"ש:

שלא יהיה עליה אלא הכתר, מדרש א"ג:

והלא פרוצה היתה. מגילה י"ב ע,ב:

שלחה לו דברים הנוגעים בלב. מדרש א"ג:

יצא יינך מלבך. במדרש א"ג הגי' יצא לבך מיינך:

בר אהורייריה דאבא. בגמרא מגילה י"ב ע"ב:

פי' שומר ארוות הסוסים. הוא הוספת רבינו טוביה ז"ל לבאר הוראת המלות בר אהורייריה, וגם רש"י פירש בגמרא מגילה שם בר אהורייריה פי' שומרי הסוסים:

אבא לקרביל אלפא גוברין חמרא שתי. הוא לשון הכתוב דניאל ה' א', בלשצר מלכא לקבל אלפא חמרא שתה, והמלה "גוברין" הוסיף המחבר וליתא גם בגמרא שם:

אישתניי ליה בחמריה. בגמרא שם אשתטי בחמריה:

והלא לא היה כדאי והגון להיות קומיס אצטבלאות. הוא ממדרש א"ג:

פי' נגוד אצטבל כו'. הוספת רבינו, ועיין לעיל בא"ג הערה רכ"ז:

אמר רב חנינא, מדרש א"ג:

א"ר סימן. מדרש א"ג:

בתלמוד בבלי אמרו. מגילה י"ב ע"ב:

יודעי העתים. מגילה שם:

אמרו חז"ל מגילה שם:

פתח לה חמרא. בגמרא פסיק ליה חמרא פירש"י יפיג יינו מעט מעליו:

מדכר לן. ליתא בגמרא:

מטב לסלוקי נפשין מינה. ליתא בגמרא:

נטלה עצה ממנו. בגמרא נוסף ואין אנו יודעין לדון דיני נפשות:

וכן הוא אומר. ליתא בגמרא:

כחמרא [דיתיב] אדרדוייה. פי' על שמריו, והמלה ערבית ותרגום של שמריה ימצאו דורדייהא ימצצון:

כרשנא מאפריקא. מדרש א"ג:

ממקום שהיו ישראל מכינים כו'. הוספת רבינו, ובכ"י מינכען הגי' ממקום שהיו ישראל ממרסין בדם במנחות, כתיב לרוס את הסולת (יחזקא מו יד), וכענין ששנינו נתנו לממרס. ואחר זה מתחיל ממוכן ממקום שהיו ישראל מכינין כו. ואשר הביא ממקום שהיו ישראל ממרסין בדם במנחות, עיין מגילה י"ב ע"ב מרס כלום מירסו בדם מרסנא כלום מירסו במנחות, וע"ש בפירש"י:

על שלא היתה מנחת. מדרש א"ג:

א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן. מדרש א"ג בפ' להביא את ושתי המלכה:

שהיה מוכן לפורענות. מגילה שם:

א"ר אבא בר כהנא. בגמרא שם אמר רב כהנא:

שני אמוראין נחלקו בדבר. מדרש א"ג:

לרעותה הטובה ממנה. בכ"י מינכען נוסף "נראין הדברים כי בת היתה לממוכן והיה מבקש להשיאה למלך":

א"ר חנינא בר אבהו. מדרש א"ג:

אמר רבא. מגילה שם: