Letter 16ט״ז
1 א

הנך שואל אותי ידידי, להגיד לך חות דעתי והשקפתי ע"ד השאלה, אשר מצאה מסלות בלבות בני הדוד, הלא היא שאלת "שווי הזכיות" (עמאנציפאציאן); אם אחשוב אותה ברוח היהדות לדבר אפשרי ולחוב מוטל עלינו להתאמץ להגיע עדיו, ואם כדאי והגון הוא לנו. — אחרי המושגים החדשים על דבר היהדות אשר קנית לך, בנימין יקירי, נבוך הנך בזה. ספק עלה בלבך, אם ההתחרות וההשתדלות להשיג את שווי הזכיות מתאימות הנה יחד עם רוח היהדות, בחשבך, כי אם תאחז בארץ לא לך וכאזרח תחשב בה, יוכל היות, כי תתרחק ממנת גורל ישראל, אם כדאי והגון — בעוד יוכל היות, כי בנקל ע"י ההתקרבות הגדולה ע"י זכות אזרח תתרופף התכונה העצמית של עם ישראל. אמנם כבד אכבדך על דאגתך זאת, פן יצא נזק ללאומיות ישראל, והנני להגיד לך חות דעתי: אם הוא ברוח היהדות?

You ask me for my opinion on the question which at present agitates so greatly the minds of men, emancipation; whether I consider it feasible and desirable, according to the spirit of Judaism, our duty to strive to attain it. The new conception of Judaism which you have gained, dear Benjamin, has rendered you uncertain as to the reconcilability of Gentile citizenship with the eternal ideals of our faith. You have begun to doubt whether the acceptance of these new relations be in harmony with the spirit of Judaism, inasmuch as it approximates to a close union with that which is different and alien, and a severance of the ties which bind us to the Israel lot; you doubt its desirability, because through over much intimacy with the Gentile, Israel's peculiar characteristics could easily be obliterated. I respect your scruples, and will communicate to you my own opinion. Let us first examine whether it be in harmony with the spirit of Judaism.

2 ב

— כאשר ישראל בגולה הלך ויבוא לגור בקרב העמים גלה ה' לו את תעודת חובתו שמה ע"י ירמיהו הנביא:

When Israel began its great wandering through the ages and nations, Jeremiah proclaimed the following as its duty:

3 ג

"בנו בתים ושבו, ונטעו גנות ואכלו את פרין; קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים ותלדנה בנים ובנות ורבו שם ואל תמעטו; ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל ה', כי בשלומה יהיה לכם שלום". —]

"Build houses and dwell therein; plant gardens and eat the fruit thereof; take wives unto yourselves, and beget sons and daughters, and take wives for your sons and give your daughters in marriage that they bear sons and daughters, and that you multiply there and diminish not. And seek the peace of the city whither I have exiled you, and pray for it to the Lord, for in its peace there will be unto you peace."

4 ד

הרדיפה וההגבלה בדרך החיים אינן בעצם תנאי הגלות, ונהפוך הוא, חוב מוטל עלינו לפי היכולת, להאחז במדינה אשר תקבל אותנו לגור בה; להשתדל להוציא לפועל את מטרת המדינה ותועלתה, ובדרשנו את טובת עצמנו, עלינו לדרוש גם את שלומה וטובתה.

To be pushed back and limited upon the path of life is, therefore, not an essential condition of the Galuth, Israel's exile state among the nations, but, on the contrary, it is our duty to join ourselves as closely as possible to the state which receives us into its midst, to promote its welfare and not to consider our well-being as in any way separate from that of the state to which we belong.

5 ה

ההתנחלות בכל מקום שהוא במדינות ובארצות אפשרית היא, כי לא תזיק לרוח היהדות; יען וביען כי ההעמדה ברשות עצמו בנוגע אל ממשלתו המדינית, עת ישב ישראל על אדמתו, לא היתה גם אז עצם ותכלית ללאומיות ישראל, ורק בתור אמצעי להוציא לפועל את תעודתו הרוחנית,

This close connection with all states is in nowise in contradiction to the spirit of Judaism, for the former independent state life of Israel was not even then the essence or purpose of our national existence, was only a means of fulfilling our spiritual mission.

6 ו

מעולם לא היו ארץ ואדמה קשר ואחדות לאומיתו, רק ההתאחדות הכללית של התורה, ומפני זה נשארה האחדות הזאת בתומה גם בהיות ישראל רחוק מארצו.— אי לזאת האחדות הנאמנה תשאר שרירה וקימה גם בכל תפוצות ישראל ובהאחזם שמה. את האחדות הזאת עלינו לקרוא בשפת עבר "עם" "גוי", לא כמובן השם "פאלק" בלשון אשכנז (אשר במובנו כי אין "פאלק" בלא ארץ וממלכה) עד אשר תבוא העת המאושרה־ שבה ירחם ה' את עמו, וגם במצבם החיצון יושיבם על אדמתם בתור "עם" והתורה תהיה להם ליסוד מוסד לכונן על פיה את אחדותם המדינית להיות לנס ולהתגלות שם ה' ותעודת האדם.

Land and soil were never Israel's bond of union, but only the common task of the Torah; therefore, it still forms a united body, though separated from a national soil; nor does this unity lose its reality, though Israel accept everywhere the citizenship of the nations amongst which it is dispersed. This coherence of sympathy, this spiritual union, which may be designated by the Hebrew terms עם and גוי, but not by the expression "nation," unless we are able to separate from the term the concept of common territory and political power, is the only communal band we possess, or ever expect to possess, until the great day shall arrive when the Almighty shall see fit, in His inscrutable wisdom, to unite again His scattered servants in one land, and the Torah shall be the guiding principle of a state, an exemplar of the meaning of Divine Revelation and the mission of humanity.

7 ז

— "עתיד לבוא" שהוא תכלית הגלות, ואשר מובטחים אנחנו כי כן יקום וכן יהי, אבל לא נוכל בפועל ידים להביא את העת הדגולה הזאת, רק נקוה ונחכה לה; ואשר אליה נתגדלונתחנך, וכי אז באשר מצבנו ניטיב לדגול בשם ובתעודת "ישראל" ביותר מבפעם הראשונה; "עתיד לבוא", אשר ילך שלובי יד עם ההתרוממות הכללית של האנושית לחיות באחוה תחת השגחת ה' היחיד והמיוחד,

For this future, which is promised us in the glorious predictions of the inspired prophets, whom God raised up for our ancestors, we hope and pray; but actively to accelerate its coming were sin, and is prohibited to us, while the entire purpose of the Messianic age is that we may, in prosperity, exhibit to mankind a better example of "Israel" than did our ancestors the first time, while, hand in hand with us, the entire race will be joined in universal brotherhood through the recognition of God, the All-One.

8 ח

ומפני כי לאומיות ישראל נוסדה על תקוה רוחנית בטהרה, לכן מוכשר הנהו להדבק בנקל בכל מקום בלב שלם אל ארץ מושבו, רק נבדלו אולי בזה, בעוד אם אחרים אולי יחשבו את הקנינים אשר תעודת המדינה היא להבטיחם ברשות בעליהם, את הקנין וההנאה, לרם ונעלה במאד, הנה בני ישראל יחשבו אותם רק לאמצעים למלאות על ידם את תעודת האדם.

On account of this purely spiritual nature of the national character of Israel it is capable of the most intimate union with states, with, perhaps, this difference, that while others seek in the state only the material benefits which it secures, considering possession and enjoyment as the highest good, Israel can only regard it as a means of fulfilling the mission of humanity.

9 ט

— שוה נא אך פעם ברעיונך תמונת עם ישראל המתגורר בין העמים ומתענג על רוב שלום חפש ודרור, אף מתאמץ הנהו להגיע לרעיון תעודתו. — מה נהדר הוא מראה עם כזה! כל בן ישראל עומד לנס בתור כהן צדק פועל צדק ואהבה - מפיץ הנהו בין העמים לא דת ישראל — כי זאת אסורה לו — רק מרחיב הוא אנושית טהורה ונקיה ביניהם. — הוא יכול להיות מגיע ומסבב את פעולות חנוך האנושית, יכול היה להיות מטה עוז ומאיר נתיב בימי הבינים כאלה, ימי אפלה כחשכת מצרים, לולי חטאת ישראל ותעתועי העמים, לולי עוממו אלה את תעודת הגלות הזאת במושגה הנאמנה; אם בקרב מין אנושי אז, אשר כל מגמתו היתה להגדיל ולהרחיב ממשלתו בחמס, ולתת לקנין והנאה כבוד אלהים והאנושית התמכרה לפעמים גם אל דמיון כוזב, לוא היו אז אנשים כאלה במנוחה שאננה וגלוי לכל הראו לדעת, כי המה ישקיפו על הקנין והנאה, כי רק אמצעים המה, ויפעלו אך טוב, צדק ואהבה לכל העולם, ורוחם הנעלה המלא אור תורה, אמת וחכמה הנחיל מושגים נאמנים באנושית מלאים דעה והשכל, ובפעולתם שמו אותותיהם אותות בעדם ובעד אחרים לזכר עולם!

Summon up, I pray you, before your mental vision, the picture of such an Israel, dwelling in freedom in the midst of the nations, and striving to attain unto its ideal, every son of Israel a respected and influential exemplar priest of righteousness and love, disseminating among the nations not specific Judaism, for proselytism is interdicted, but pure humanity. What a mighty impulse to progress, what a luminary and staff in the gloomy days of the Middle Ages had not Israel's sin and the insanity of the nations rendered such a Galuth impossible! How impressive, how sublime it would have been, if, in the midst of a race that adored only power, possessions, and enjoyment, and that was oft blinded by superstitious imaginings, there had lived quietly and publicly human beings of a different sort, who beheld in material possessions only the means of practising justice and love towards all; whose minds, pervaded with the wisdom and truth of the law, maintained simple, straightforward views, and emphasized them for themselves and others in expressive, vivid deed-symbols.

10 י

— אך, כפי הנראה, רק ע"י קושי השעבוד ומצב הגלות המר יכול היה ישראל להגיע ולהתחנך אל מעלת המצב הטוב והנעים הזה

But it would seem as though Israel was to be fitted through the endurance of harsh and cruel exile for the proper appreciation and utilization of its milder and gentler form.

11 יא

— אם נתבונן על הגלות במובן הנאמן הזה כנדרש, אם בעתותי הצרות, יקימו וקבלו, כי ה' ותורתו זאת היא תעודתם האחת בחיים, ושפע ההצלחה החיצונה חשבו בתור אמצעי וגם בימי צרה וצוקה עבדו את ה' באמת ואמונה, אז, — כמנקודת המצב התמידית של העמים, כמו מנקודת המצב של היהדות — אז!, אולי גמול ומוכשר נהיה לבית ספר הנסיון של האשר וההצלחה היותר גבוה בגולה.— לכן שאלת "שווי הזכיות" תחדל מהיות עוד שאלה, כי כשם שנצטוינו לרכוש לנו האמצעים החיצונים בתור תנאי הקיום והחיים, כן בטח חוב הוא על כל אחד, לבלי הרחיק מעליו את הנועם החן והחסד ורבוי האמצעים האלה בהיות לאל ידו להשיגם בנקל בדרך הצדק והאשר; יען לפי רבות מכסת האמצעים, כן תרבה האפשרית להרחיב ולהגדיל מלואי תעודתו בכמות מרובה; אף חובת הכלל הוא בטח, בעת נשקפה לו היכולת, לרכוש כל אלה בדרך ישרה. — אכן אם דרושה היא לחפצנו?

When Galuth will be comprehended and accepted as it should be, when in suffering, the service of God and His Torah will be understood as the only task of life, when even in misery God will be served, and external abundance esteemed only as a means of this service, then, perhaps, Israel will be ready for the greater temptations of prosperity and happiness in dispersion. Just as it is our duty to endeavor to obtain those material possessions which are the fundamental condition of life, so also is it the duty of every one to take advantage of every alleviation and improvement of his condition open to him in a righteous way; for, the more means, the more opportunity is given to him to fulfill his mission in its broadest sense; and no less than of the individual is it the duty of the community to obtain for all its members the opportunities and privileges of citizenship and liberty. Do I consider it desirable ? I bless emancipation, when I see how the excess of oppression drove Israel away from human intercourse, prevented the cultivation of the mind, limited the free development of the noble sides of character, and compelled many individuals to enter, for the sake of self-support, upon paths which, to be sure men filled with the true spirit of Judaism would have shunned even in the extremest necessity, but the temptation to enter upon which they were too weak to withstand.

12 יב

— במו פי אברך את שווי הזכיות (עמאנציפאציאן). — בראותי את הלחץ והדחק, אשר יציקו לישראל מרבה להכיל ומעתיקים את ישראל מגבול החיים והלאה, את רוחו ידכאו, לבל יוכל להגביה מעלה בכמה מעלות טובות, יגבילו את חופש ההתפתחות של תכונת רוחו העדינה, ומפני החזקת קיום עצמותם, נאלצו אחדים מבני ישראל לעשות מעשים כאלה, אשר יהודים נאמנים ברוח היהדות לא יעשו כזאת אף בהיותם אנוסים מפני הכרח, ואלה האנשים המעטים יבאישו את ריח ישראל ושם כבודו, אך לא יוכלו לעמוד בנסיון, ויעשו מעשים אשר לא יעשו. — הנני מברך את שווי הזכיות — בראותי, כי בעת הנוכחית אשר עוד לא יעמוד נגדה לשטן כל יסוד רוחני אף בדמיון יסודו כמו מלפנים, ורק תאות הבצע והקנין ולב רע המשפילים כבוד האדם, רק המה עוד יתקוממו נגדה, וכי אמנם בשווי הזכיות נראה יקרת הצדק, משפט כל אדם להיות נחשב לאיש בין אנשים ושלטון ההשקפה, כי התבל לה' היא וכי כל אשר ישא עליו צלם אלהים הנהו בן אל חי ועליו להיות כאח לכל האדם אשר בארץ — וכי משפט צדק הזה, והמחשבה הטובה הזאת, ידרשו בלי אונס, רק בכח אמיתתם הפנימית לבד, להביא קרבן על מזבחם את התאוות הנמבזות של הבצע והאהבה העצמותית — בשמחה אחדה את פני המקום ההוא, אשר שמה יביאו קרבנות כאלה. אשורנו כברק השחר של התעוררות האנשים להחזיק במעוז האנושית - היא המדרגה הראשונה המובילה אל הכרת ה', כי הוא אדון כל ואב, וכי כל האנשים בני אל חי, ואם כן אחים המה, והארץ נתנה מה' לכל האנשים ביחד להיות סוכנים עליה כרצון ה' — אבל בעד ישראל — אברך את שווי הזכיות רק באופן כזה, אם בראש וראשון יתעורר בקרב ישראל בעת ההיא הרוח הנאמן ההוא, אשר מבלי התלות בשווי הזכיות או אי-שווי הזכיות, לפעול ולעבוד אך טוב למען הגיע לתעודת ישראל הנכונה, לנטוע ברוחם את תכונת רוח ישראל הנעלה ולכונן וליכוד את החיים רק בכח רוח כזה. — אברך את העמאנציפאציאן רק אז, אם ישראל יקבל את שווי הזכיות לא בתור תכלית תעודתו, רק לפרק ולנסיון חדש לתעודתו, נסיון כבד יותר מימי עוני ושנות ראה רעה — אך נפשי עלי תאבל — אם ישראל לא יכיר את עצמו היטב, אם נסע יתרו בו ורוחו אבד חין ערכו, עד כי יצהיל לעומת שווי הזכיות ויחשבם, כי המה סוף וקץ גלותו ולתכלית גבוה מעל גבוה במנת גורלו ותולדתו, כהרחבת החיים ודרך סלולה להשגת הקנין והנאה שיכבדו אותם בתור בני אלים, בעוד לא יבין את רוח התורה ומטרתה, מבלי הוציא לו מהגלות לקח טוב, נפשי עלי תאבל, אם ישראל כה התנכר בדעת עצמותו, עד כי נכון הוא בעד הגעתו אל שווי הזכיות ועמו אל החפש מכל צרה, עוני ולחץ חטאת לאומים, לרכוש לו ביחוד כל קנין והנאה, עד כי לא ייקר לו כל מחיר, ונכון הוא לנתח כל נתח טוב מהתורה ולתת כפרם את נפש חיינו. — עלינו להיות יהודים במלוא מובן המלה, ורוח התורה תמלא לבנו להכירה כמקור חיינו;!— אז גם רוח היהדות תקבל באהבה את פני שווי הזכיות, בחשבו אותו לדרך ישרה וסלולה למלאות על פיה חובתו ותעודתו השומות עליו, להוציא לפועל את תכנית החיים בעצם תומם. —

I bless emancipation when I notice that no spiritual principle, even such as are born of superstitious self-deception, stands in its way, but only those passions degrading to humanity, lust for gain and narrow selfishness; I rejoice when I perceive that in this concession of emancipation, regard for the inborn rights of men to live as equals among equals, and the principle that whosoever bears the seal of a child of God, unto whom belongs the earth, shall be willingly acknowledged by all as brother, are freely acknowledged without force or compulsion, but purely through the power of their inner truth and demand, as a natural consequence, the sacrifice of the base passions, love of self and gain. I welcome this sacrifice, wherever it is offered, as the dawn of reviving humanity in mankind, as a preliminary step to the universal recognition of God as the only Lord and Father, of all human beings as the children of the All-One, and consequently brethren, and of the earth as soil common to all, and bestowed upon them by God to be administered in accordance with His will. But for Israel I only bless it if at the same time there awakes in Israel the true spirit, which, independent of emancipation or non-emancipation, strives to fulfill the Israel-mission; to elevate and ennoble ourselves, to implant the spirit of Judaism in our souls, in order that it may produce a life in which that spirit shall be reflected and realized. I bless it, if Israel does not regard emancipation as the goal of its task, but only as a new condition of its mission, and as a new trial, much severer than the trial of oppression ; but I should grieve if Israel understood itself so little, and had so little comprehension of its own spirit that it would welcome emancipation as the end of the Galuth, and the highest goal of its historic mission. If Israel regards this glorious concession merely as a means of securing a greater degree of comfort in life, and greater opportunities for the acquisition of wealth and enjoyments, it would show that Israel had not comprehended the spirit of its own Law, nor learnt aught from the Galuth. But sorrowfully, indeed, would I mourn, if Israel should so far forget itself as to deem emancipation — increased room for the acquisition of gain and pleasure through freedom from unjust oppression — not too dearly purchased through capricious curtailment of the Torah, capricious abandonment of the chief element of our vitality. We must become Jews, Jews in the true sense of the word, permitting the spirit of the Law to pervade our entire being, accepting it as the fountain of life spiritual and ethical; then will Judaism gladly welcome emancipation as affording a greater opportunity for the fulfillment of its task, the realization of a noble and ideal life.