Chapter 13י״ג
1 א

הַמּוֹצֵא אֲבֵדָה שֶׁהוּא חַיָּב לְהַחְזִירָהּ חַיָּב לְהַכְרִיז עָלֶיהָ וּלְהוֹדִיעָהּ וְלוֹמַר מִי שֶׁאָבַד לוֹ מִין פְּלוֹנִי יָבוֹא וְיִתֵּן סִימָנִין וְיִטּל. אֲפִלּוּ הָיְתָה שָׁוָה פְּרוּטָה בְּעֵת הַמְּצִיאָה וְהוּזְלָה חַיָּב לְהַכְרִיז עָלֶיהָ. וְאֶבֶן גְּבוֹהָה הָיְתָה חוּץ לִירוּשָׁלַיִם שֶׁעָלֶיהָ הָיוּ מַכְרִיזִין:

If one finds lost property which he must restore, he is obligated to advertise and let it be known and say: "Whoever has lost a certain kind of object, let him come to identify it and receive it." He must announce it even if it was worth a penny at the time it was found and has since been reduced in value. There was a high rock outside Jerusalem where lost and found things were announced.

2 ב

כֵּיצַד מַכְרִיז. אִם מָצָא מָעוֹת מַכְרִיז מִי שֶׁאָבַד לוֹ מַטְבֵּעַ. וְכֵן מַכְרִיז מִי שֶׁאָבַד לוֹ כְּסוּת אוֹ בְּהֵמָה אוֹ שְׁטָרוֹת יָבוֹא וְיִתֵּן סִימָנִים וְיִטּל וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ מִפְּנֵי שֶׁהוֹדִיעַ מִין הָאֲבֵדָה לְפִי שֶׁאֵינוֹ מַחְזִירוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן סִימָנִים מֻבְהָקִין:

How should one make the announcement? If one has found money, he should announce: "Let anyone who has lost a coin come and identify it and get it." So too, one should announce: "Let anyone who has lost a garment, an animal, or documents, come and present identification marks and take them." He need not worry about making known the kind of lost property, because he is not supposed to return it unless he is given decisive marks of identification.

3 ג

בָּא בַּעַל הָאֲבֵדָה וְנָתַן סִימָנִים שֶׁאֵינָן מֻבְהָקִין אֵין מַחֲזִירִין לוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר סִימָנִים מֻבְהָקִין. וְהָרַמַּאי אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר סִימָנִים מֻבְהָקִין אֵין מַחֲזִירִין לוֹ עַד שֶׁיֳּבִיא עֵדִים שֶׁהִיא שֶׁלּוֹ. אָמְרוּ חֲכָמִים (דברים כב ב) "וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרשׁ אָחִיךָ" עַד שֶׁתַּחְקֹר אַחֲרָיו אִם רַמַּאי הוּא אִם לָאו:

4 ד

בָּרִאשׁוֹנָה כָּל מִי שֶׁאָבַד לוֹ אֲבֵדָה וּבָא וְנָתַן סִימָנֶיהָ מַחֲזִירִין אוֹתָהּ לוֹ אֶלָּא אִם כֵּן הֻחְזַק רַמַּאי. מִשֶּׁרַבּוּ הָרַמָּאִין הִתְקִינוּ בֵּית דִּין שֶׁיְּהוּ אוֹמְרִין לוֹ הָבֵא עֵדִים שֶׁאֵין אַתָּה רַמַּאי וְטל:

In olden times, anyone who lost property and came and presented its identification marks, it was restored to him, unless he was known to be a swindler. But when the deceivers became plentiful, the court instituted that the claimant should be told: "Bring witnesses that you are not a fraud and take it."

5 ה

הַסִּימָנִים הַמֻּבְהָקִין סוֹמְכִין עֲלֵיהֶם וְדָנִין עַל פִּיהֶם בְּכָל מָקוֹם דִּין תּוֹרָה. וְהַמִּדָּה אוֹ הַמִּשְׁקָל אוֹ הַמִּנְיָן אוֹ מְקוֹם הָאֲבֵדָה סִימָנִין מֻבְהָקִין הֵן:

We may rely and base a legal decision upon definite marks of identification under all circumstances, according to biblical law. Size, weight, number, or the place where the object was lost are considered sure marks of identification.

6 ו

בָּאוּ שְׁנַיִם זֶה נָתַן סִימָנֵי הָאֲבֵדָה וְזֶה נָתַן סִימָנֵי הָאֲבֵדָה כְּמוֹ שֶׁנָּתַן הָאַחֵר לֹא יִתֵּן לֹא לָזֶה וְלֹא לָזֶה אֶלָּא תִּהְיֶה מֻנַּחַת עַד שֶׁיּוֹדֶה הָאֶחָד לַחֲבֵרוֹ אוֹ יַעֲשׂוּ בֵּינֵיהֶן פְּשָׁרָה. נָתַן הָאֶחָד אֶת הַסִּימָנִים וְהַשֵּׁנִי הֵבִיא עֵדִים יִתֵּן לְבַעַל הָעֵדִים. זֶה נָתַן סִימָנִים וְזֶה נָתַן סִימָנִים וְעֵד אֶחָד הֲרֵי הָעֵד הָאֶחָד כְּמוֹ שֶׁאֵינוֹ וְיַנִּיחַ:

If two individuals came and each gave the same marks of identification, the finder should not give it to either of them, but it must be left intact until one admits to the other or until they make a settlement. If one of them presented identification marks and the other brought witnesses, he must give it to the one with witnesses. If one presented identification marks and the other presented identification marks and one witness, the witness is considered nonexistent, and the finder leaves it undisposed.

7 ז

מָצָא שִׂמְלָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ וְזֶה הֵבִיא עֵדֵי אֲרִיגָה שֶׁאֲרָגוּהָ לוֹ וְזֶה הֵבִיא עֵדִים שֶׁנָּפְלָה מִמֶּנּוּ יִתֵּן לְעֵדֵי נְפִילָה. זֶה נָתַן מִדַּת אָרְכָּהּ וְזֶה נָתַן מִדַּת רָחְבָּהּ יִתֵּן לְמִי שֶׁנָּתַן מִדַּת אָרְכָּהּ שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיְּשַׁעֵר הָרַמַּאי מִדַּת רָחְבָּהּ כְּשֶׁהָיָה בְּעָלֶיהָ מִתְכַּסֶּה בָּהּ. זֶה נָתַן מִדַּת אָרְכָּהּ וְרָחְבָּהּ וְזֶה כִּוֵּן מִשְׁקְלוֹתֶיהָ יִתֵּן לְמִי שֶׁכִּוֵּן מִשְׁקָלָהּ. זֶה נָתַן מִדַּת אָרְכָּהּ וְרָחְבָּהּ וְזֶה נָתַן מִדַּת הָאִמְרִיּוֹת שֶׁבָּהּ יִתֵּן לְמִי שֶׁנָּתַן מִדַּת אָרְכָּהּ וְרָחְבָּהּ:

8 ח

בָּרִאשׁוֹנָה כָּל מִי שֶׁמָּצָא אֲבֵדָה הָיָה מַכְרִיז עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה רְגָלִים. רֶגֶל רִאשׁוֹן אוֹמֵר רִאשׁוֹן. שֵׁנִי אוֹמֵר שֵׁנִי. שְׁלִישִׁי מַכְרִיז סְתָם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְחַלֵּף לוֹ שֵׁנִי בִּשְׁלִישִׁי. וְאַחַר רֶגֶל הָאַחֲרוֹן בְּשִׁבְעַת יָמִים מַכְרִיז פַּעַם רְבִיעִית. כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ הַשּׁוֹמֵעַ לְבֵיתוֹ בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים וִימַשֵּׁשׁ כֵּלָיו וְיַחְזֹר בִּשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים וְיִמְצָא זֶה הַמַּכְרִיז מַכְרִיז בַּשְּׁבִיעִי:

9 ט

מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ מַכְרִיזִין בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת. מִשֶּׁרַבּוּ הָאֳנָסִין וְאָמְרוּ הַמְּצִיאָה שֶׁל מֶלֶךְ הִיא הִתְקִינוּ שֶׁיִּהְיוּ מוֹדִיעִין לִשְׁכֵנָיו וְלִמְיֻדָּעָיו וְדַיּוֹ:

After the destruction of the Temple, the sages ruled that lost and found articles should be announced in synagogues and schools. But when oppressors increased and declared that anything found belonged to the king, the sages ruled that it was enough if the finder let it be known among his neighbors and acquaintances.

10 י

הִכְרִיז אוֹ הוֹדִיעַ וְלֹא בָּאוּ הַבְּעָלִים תִּהְיֶה הַמְּצִיאָה מֻנַּחַת אֶצְלוֹ עַד שֶׁיָּבוֹא אֵלִיָּהוּ. וּבְכָל זְמַן שֶׁהָאֲבֵדָה אֶצְלוֹ אִם נִגְנְבָה אוֹ אָבְדָה חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָהּ. וְאִם נֶאֶנְסָה פָּטוּר שֶׁשּׁוֹמֵר אֲבֵדָה כְּשׁוֹמֵר שָׂכָר הוּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹסֵק בְּמִצְוָה וְנִפְטָר מִכַּמָּה מִצְוֹת עֲשֵׂה כָּל זְמַן שֶׁהוּא עוֹסֵק בִּשְׁמִירָתָהּ:

If the finder made it known that he had found something and the owner did not appear, he must keep it with him until Elijah shall come. As long as the lost article is in his possession, the finder is held responsible if it gets stolen or lost. If it meets with an accident, however, he is exempt. The guardian of lost property is considered a paid guardian, because he is released from many positive commands as long as he is fulfilling the precept of taking care of it.

11 יא

וְצָרִיךְ לְבַקֵּר אֶת הָאֲבֵדָה וּלְבָדְקָהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּפָּסֵד וְתֹאבַד מֵאֵלֶיהָ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב ב) "וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ" רְאֵה הֵיאַךְ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ. כֵּיצַד. מָצָא כְּסוּת שֶׁל צֶמֶר מְנַעֲרָהּ אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם. וְלֹא יְנַעֲרֶנָּה בְּמַקֵּל וְלֹא בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם. וְשׁוֹטְחָהּ עַל גַּבֵּי מִטָּה לְצָרְכָּהּ בִּלְבַד אֲבָל לֹא לְצָרְכָּהּ וּלְצָרְכּוֹ. נִזְדַּמְּנוּ לוֹ אוֹרְחִים לֹא יִשְׁטְחֶנָּה בִּפְנֵיהֶם וַאֲפִלּוּ לְצָרְכָּהּ שֶׁמָּא תִּגָּנֵב:

The finder must examine and inspect the lost article so that it does not deteriorate of itself, as it is written: "You shall give it back to him" (Deuteronomy 22:2); that is, be careful how you restore it to him.— —

12 יב

מָצָא כְּלֵי עֵץ מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרָקְבוּ. כְּלֵי נְחשֶׁת מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בְּחַמִּין אֲבָל לֹא עַל יְדֵי הָאוּר מִפְּנֵי שֶׁמַּשְׁחִיקָן. כְּלֵי כֶּסֶף מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בְּצוֹנֵן אֲבָל לֹא בְּחַמִּין מִפְּנֵי שֶׁמַּשְׁחִירָן. מָצָא מַגְּרֵפוֹת וְקַרְדֻּמּוֹת יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בְּרַךְ אֲבָל לֹא בְּקָשֶׁה מִפְּנֵי שֶׁמַּפְחִיתָן. מָצָא כְּלֵי זָהָב וּכְלֵי זְכוּכִית וּכְסוּת שֶׁל פִּשְׁתָּן הֲרֵי זֶה לֹא יִגַּע בָּהֶן עַד שֶׁיָּבוֹא אֵלִיָּהוּ. וּכְדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ בַּאֲבֵדָה כָּךְ אָמְרוּ בְּפִקָּדוֹן שֶׁהָלְכוּ בְּעָלָיו לִמְדִינַת הַיָּם:

If one has found wooden utensils, he should use them to prevent them from rotting. — — Silverware should be used with cold water but not with hot, because he might tarnish them.— —

13 יג

מָצָא סְפָרִים קוֹרֵא בָּהֶן אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְרוֹת גּוֹלְלָן כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם. וּלְעוֹלָם לֹא יִלְמֹד בָּהֶן לְכַתְּחִלָּה. וְלֹא יִקְרָא פָּרָשָׁה וְיִשְׁנֶה. וְלֹא יִקְרָא פָּרָשָׁה וִיתַרְגֵּם. וְלֹא יִפְתַּח בּוֹ יֶתֶר מִשְּׁלֹשָׁה דַּפִּין. וְלֹא יִהְיוּ שְׁנַיִם קוֹרִין בִּשְׁנֵי עִנְיָנִין שֶׁמָּא יִמְשֹׁךְ זֶה וְיִמְשֹׁךְ זֶה וְיִבְלֶה הַסֵּפֶר. אֲבָל קוֹרִין הֵן בְּעִנְיָן אֶחָד. וְלֹא יִקְרְאוּ שְׁלֹשָׁה בְּסֵפֶר אֶחָד וַאֲפִלּוּ בְּעִנְיָן אֶחָד:

If one has found scrolls he should read them once every thirty days; and if he cannot read, he should at least unroll them every thirty days. But he must never learn anything from them for the first time, nor read any section and repeat it, nor read a section and translate it, nor open them at more than three columns. Nor should two persons read on two different subjects, lest they pull each in a different direction and the scroll becomes worn ; but two may read on one subject. Three persons may not read in a scroll, even on the same subject.

14 יד

מָצָא תְּפִלִּין שָׁם דְּמֵיהֶן וּמֵנִיחָן עָלָיו שֶׁדָּבָר מָצוּי הוּא בְּיַד הַכּל וְאֵין עֲשׂוּיִין אֶלָּא לְמִצְוָתָן בִּלְבַד:

15 טו

מָצָא דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים שֶׁהֲרֵי צָרִיךְ הוּא לְהַאֲכִילוֹ. אִם הָיָה דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה וְאוֹכֵל כְּגוֹן פָּרָה וַחֲמוֹר מְטַפֵּל בָּהֶן שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מִיּוֹם הַמְּצִיאָה וּמַשְׂכִּירָן וְלוֹקֵחַ שָׂכָר וּמַאֲכִיל. וְאִם הָיָה שְׂכָרָן יֶתֶר עַל אֲכִילָתָן הֲרֵי הַיֶּתֶר לַבְּעָלִים. וְכֵן הַתַּרְנְגוֹלִין מוֹכֵר בֵּיצֵיהֶן וּמַאֲכִילָן כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. מִיכַּן וְאֵילָךְ שָׁם דְּמֵיהֶן עָלָיו וַהֲרֵי הֵן שֶׁלּוֹ וְשֶׁל בְּעָלִים בְּשֻׁתָּפוּת כְּדִין כָּל הַשָּׁם בְּהֵמָה מֵחֲבֵרוֹ:

16 טז

מָצָא עֲגָלִים וּסְיָחִין שֶׁל רְעִי מְטַפֵּל בָּהֶן שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים. וְשֶׁל בְּרִיאָה שְׁלֹשִׁים יוֹם. אֲוָזִים וְתַרְנְגוֹלִין גְּדוֹלִים מְטַפֵּל בָּהֶן שְׁלֹשִׁים יוֹם. מָצָא קְטַנִּים וְכָל דָּבָר שֶׁטִּפּוּלוֹ מְרֻבֶּה מִשְּׂכָרוֹ מְטַפֵּל בָּהֶן שְׁלֹשָׁה יָמִים. מִכַּן וְאֵילָךְ מוֹכְרָן בְּבֵית דִּין. וְכֵן פֵּרוֹת שֶׁהִתְחִילוּ לְהַרְקִיב וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מוֹכְרָן בְּבֵית דִּין:

17 יז

מַה יַּעֲשֶׂה בַּדָּמִים. יִנָּתְנוּ לַמּוֹצֵא וְיֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן. לְפִיכָךְ אִם נֶאֶנְסוּ כְּגוֹן שֶׁטְּרָפָם גַּיִס אוֹ טָבְעוּ בַּיָּם חַיָּב לְשַׁלֵּם וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן שֶׁכֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן הֲרֵי הֵן אֶצְלוֹ כִּשְׁאֵלָה:

18 יח

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּדְמֵי הָאֲבֵדָה הוֹאִיל וְנִטְפַּל בָּהֶן. אֲבָל מְעוֹת אֲבֵדָה לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן. לְפִיכָךְ אִם אָבְדוּ בְּאֹנֶס פָּטוּר שֶׁהֲרֵי הוּא שׁוֹמֵר שָׂכָר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

19 יט

כָּל אוֹתָן הַיָּמִים שֶׁמְּטַפֵּל בָּאֲבֵדָה קֹדֶם שֶׁיִּמְכְּרֶנָּה בְּבֵית דִּין אִם הֶאֱכִילָם מִשֶּׁלּוֹ נוֹטֵל מִן הַבְּעָלִים. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁהוּא נוֹטֵל בְּלֹא שְׁבוּעָה מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם:

20 כ

הַמּוֹצֵא מְצִיאָה לֹא יִשָּׁבַע מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר יִשָּׁבַע יַנִּיחַ הַמְּצִיאָה וְיֵלֵךְ לוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָּׁבַע. אֲפִלּוּ מָצָא כִּיס וְטָעַן בַּעַל הַמְּצִיאָה שֶׁשְּׁנֵי כִּיסִים קְשׁוּרִים הָיוּ וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּמְצָא הָאֶחָד אֶלָּא אִם נִמְצָא הָאַחֵר הַקָּשׁוּר עִמּוֹ הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׁבַע: