Chapter 13י״ג
1 א

מִי שֶׁפָּגַע בַּחֲבֵרוֹ בַּדֶּרֶךְ וּבְהֶמְתּוֹ רוֹבֶצֶת תַּחַת מַשָּׂאָה בֵּין שֶׁהָיָה עָלֶיהָ מַשָּׂא הָרָאוּי לָהּ בֵּין שֶׁהָיָה עָלֶיהָ יוֹתֵר מִמַּשָּׂאָהּ הֲרֵי זֶה מִצְוָה לִפְרֹק מֵעָלֶיהָ וְזוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג ה) "עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ":

If, on the road, one meets a person whose animal is lying helpless under its load, he must help to release the animal whether or not the load is more than it can carry. This is a positive command, as it is written: "You must help him" (Exodus 23:5).

2 ב

וְלֹא יִפְרֹק וְיַנִּיחֶנּוּ נִבְהָל וְיֵלֵךְ אֶלָּא יָקִים עִמּוֹ וְיַחְזֹר וְיִטְעֹן מַשָּׂאוֹ עָלֶיהָ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב ד) "הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ" זוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה אַחֶרֶת. וְאִם הִנִּיחוֹ נִבְהָל וְלֹא פָּרַק וְלֹא טָעַן בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעָבַר עַל מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב ד) "לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ":

Aber man darf nicht bloß abladen und den Eigentümer dann in seiner Verlegenheit zurücklassen, sondern man muss ihm behilflich sein, das Vieh wieder aufzurichten und dasselbe wieder zu beladen, wie auch geschrieben steht: »Du sollst denselben wieder aufrichten« (Deut. 22:4). Dies gilt auch als ein besonderes Gebot. Wer also den Eigentümer in Bestürzung lässt und ihm weder ab noch aufladen hilft, hat die Erfüllung eines Gebotes unterlassen und auch ein Verbot übertreten, nämlich: »Du darfst nicht sehen den Esel deines Bruders« (ebenda).

3 ג

הָיָה כֹּהֵן וְהַבְּהֵמָה רוֹבֶצֶת בְּבֵית הַקְּבָרוֹת אֵינוֹ מִתְטַמֵּא לָהּ כְּשֵׁם שֶׁאֵינוֹ מִתְטַמֵּא לְהֶשֵּׁב אֲבֵדָה. וְכֵן אִם הָיָה זָקֵן שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לִטְעֹן וְלִפְרֹק הוֹאִיל וְאֵינָהּ לְפִי כְּבוֹדוֹ פָּטוּר:

Sieht ein Priester das Vieh auf einem Begräbnisplatze liegen, so darf er sich deshalb nicht entweihen, so wenig er sich entweihen darf, um etwas Verlorenes dem Eigentümer wieder zuzustellen. So ist er auch, wenn er alt ist, und das Auf- und Abladen sich nicht mit seiner Würde vereinigen lasse, davon befreit.

4 ד

זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁאִלּוּ הָיְתָה שֶׁלּוֹ הָיָה טוֹעֵן וּפוֹרֵק הֲרֵי זֶה חַיָּב לִטְעֹן וְלִפְרֹק בְּשֶׁל חֲבֵרוֹ. וְאִם הָיָה חָסִיד וְעוֹשֶׂה לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין אֲפִלּוּ הָיָה הַנָּשִׂיא הַגָּדוֹל וְרָאָה בֶּהֱמַת חֲבֵרוֹ רוֹבֶצֶת תַּחַת מַשָּׂאָה שֶׁל תֶּבֶן אוֹ קָנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן פּוֹרֵק וְטוֹעֵן עִמּוֹ:

This is the general rule: In any case where, if the animal were his own he would load or unload it, he must load or unload it when it belongs to another person.— —

5 ה

פָּרַק וְטָעַן וְחָזְרָה וְנָפְלָה חַיָּב לִטְעֹן וְלִפְרֹק פַּעַם אַחֶרֶת אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג ה) "עָזֹב תַּעֲזֹב" (דברים כב ד) "הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ". לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהִדַּדּוֹת עִמּוֹ עַד פַּרְסָה אֶלָּא אִם כֵּן אוֹמֵר לוֹ בַּעַל הַמַּשָּׂא אֵינִי צָרִיךְ לְךָ:

If he unloaded and reloaded an animal and it fell down again, he must load and unload again, even a hundred times, as it is written: "You must help him. You must help him raise it" (Deuteronomy 22:4; 23:5). Accordingly, he should help the owner pull the animal as much as a Persian mile, unless he tells him: "I do not need you."

6 ו

מֵאֵימָתַי יִתְחַיֵּב לִפְרֹק וְלִטְעֹן עִמּוֹ. מִשֶּׁיִּרְאֵהוּ רְאִיָּה שֶׁהִיא כִּפְגִיעָה שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר (שמות כג ה) "כִּי תִרְאֶה" וְנֶאֱמַר (שמות כג ד) "כִּי תִפְגַּע". וְכַמָּה. שִׁעֲרוּ חֲכָמִים מִשֶּׁיִּהְיֶה בֵּינֵיהֶם מָאתַיִם וְשִׁשִּׁים וְשֵׁשׁ אַמָּה וּשְׁנֵי שְׁלִישֵׁי אַמָּה שֶׁהוּא אֶחָד מִשִּׁבְעָה וּמֶחֱצָה בְּמִיל. הָיָה רָחוֹק מִמֶּנּוּ יֶתֶר מִזֶּה אֵינוֹ זָקוּק לוֹ:

Auf eine wie große Entfernung erstreckt sich die Pflicht der Hilfeleistung beim Ab- und Aufladen? Auf die Entfernung, in welcher das Sehen dem Antreffen gleich zu achten ist [128 m]; denn es steht ja gleichzeitig noch geschrieben: »So du siehst und so du begegnest« (Ex. 23:4-5). Auf welche Strecke findet demnach diese Bezeichnung ihre Anwendung? Die Weisen haben angenommen, dass die Verpflichtung in Kraft trete, sobald zwischen beiden Teilen eine Strecke von nicht mehr als zweihundert sechsundsechzig und zweidrittel Ellen sich befinde, welche Strecke einen Teil eines Mils ausmacht, wenn man denselben in sieben und einen halben Teil einteilt. In einer größeren Entfernung existiert die Pflicht zu Hilfeleistung nicht.

7 ז

מִצְוָה מִן הַתּוֹרָה לִפְרֹק עִמּוֹ בְּחִנָּם. אֲבָל לִטְעֹן עָלָיו הֲרֵי זוֹ מִצְוָה וְנוֹטֵל שְׂכָרוֹ. וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁמְּדַדֶּה עִמּוֹ עַד פַּרְסָה יֵשׁ לוֹ שָׂכָר:

Es ist eine Vorschrift der Thora, dem Anderen unentgeltlich beim Abladen beizustehen; auch beim Auflade Hilfe zu leisten gebietet die Vorschrift, aber nur gegen Lohn; eben so bekommt auch Derjenige Lohn, der das Vieh eine M Parasange weit leiten hilft [4 km].

8 ח

מָצָא בֶּהֱמַת חֲבֵרוֹ רְבוּצָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַבְּעָלִים עִמָּהּ מִצְוָה לִפְרֹק מֵעָלֶיהָ וְלִטְעֹן עָלֶיהָ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג ה) "עָזֹב תַּעֲזֹב" (דברים כב ד) "הָקֵם תָּקִים" מִכָּל מָקוֹם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר עִמּוֹ שֶׁאִם הָיָה בַּעַל הַבְּהֵמָה שָׁם וְהָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ וְאָמַר לָזֶה שֶׁפָּגַע בּוֹ הוֹאִיל וְעָלֶיךָ מִצְוָה אִם רָצִיתָ לִפְרֹק לְבַדְּךָ פְּרֹק הֲרֵי זֶה פָּטוּר שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג ה) "עִמּוֹ". וְאִם הָיָה בַּעַל הַבְּהֵמָה זָקֵן אוֹ חוֹלֶה חַיָּב לִטְעֹן וְלִפְרֹק לְבַדּוֹ:

Findet Jemand ein fremdes Vieh auf den Wege liegen, so ist es seine Pflicht, dasselbe, wenn auch der Herr des Tieres nicht zugegen ist, abzuladen und dann wieder zu beladen, denn es steht geschrieben: »Mache es ihm leichter«, »Aufrichten sollst du dasselbe« also jedenfalls (ebenda). Wenn aber dem so ist, wozu dann der Ausdruck: »Mit ihm«? (ebenda). Für den Fall, dass der Eigentümer des Viehs zugegen ist und, untätig bei Seite gehend, zum Begegnenden sagt: Da es einmal deine Pflicht ist, und du allein abladen willst, so lade ab, — in welchem Falle für ihn dann allerdings die Verpflichtung zur Hilfeleistung nicht mehr existiert, denn es steht geschrieben: »Mit ihm«. Ist jedoch der Eigentümer des Viehs alt oder krank, so muss man auch allein auf- und abladen.

9 ט

בֶּהֱמַת הָעַכּוּ''ם וְהַמַּשָּׂא שֶׁל יִשְׂרָאֵל אִם הָיָה הָעַכּוּ''ם מְחַמֵּר אַחֵר בְּהֶמְתּוֹ אֵינוֹ זָקוּק לָהּ. וְאִם לָאו חַיָּב לִפְרֹק וְלִטְעֹן מִשּׁוּם צַעַר יִשְׂרָאֵל. וְכֵן אִם הָיְתָה הַבְּהֵמָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְהַמַּשּׂוֹי שֶׁל עַכּוּ''ם חַיָּב לִפְרֹק וְלִטְעֹן מִשּׁוּם צַעַר יִשְׂרָאֵל אֲבָל בֶּהֱמַת הָעַכּוּ''ם וּמַשָּׂאוֹ אֵינוֹ חַיָּב לְהִטַּפֵּל בָּהֶן אֶלָּא מִשּׁוּם אֵיבָה:

Das Vieh des Nichtjuden und die Ladung eines Juden: Führt der Nichtjude das Tier, existiert die Pflicht zur Hilfeleistung nicht. Wenn nicht, muss man ab- und aufladen, wegen des Schmerzes, den der Jude erleidet. Ebenso beim Vieh eines Juden und bei der Ladung eines Nichtjuden, muss man ab- und aufladen wegen des Schmerzes, den der Jude erleidet. Dagegen, beim Vieh und bei der Ladung eines Nichtjuden, muss man sich damit nicht beschäftigen, außer wenn es zur Feindseligkeit führen könnte מִשּׁוּם אֵיבָה.

10 י

חַמָּרִים שֶׁרַגְלָיו שֶׁל אֶחָד מֵהֶן רְעוּעוֹת אֵינָן רַשָּׁאִין חֲבֵרָיו לְהַקְדִּים וְלַעֲבֹר מֵעָלָיו. נָפַל רַשָּׁאִין לַעֲבֹר מֵעָלָיו:

Wenn von mehreren neben einander gehenden Eseln der eine kranke Füße hat, so ist es den übrigen Eseltreibern nicht gestattet, an diesem einen vorüberzugehen und ihn zu verlassen; ist der Esel aber bereits zu Boden gefallen, so ist es ihnen gestartet weiter zu gehen.

11 יא

הָיָה אֶחָד טָעוּן וְאֶחָד רוֹכֵב וּדְחָקָן הַדֶּרֶךְ. מַעֲבִירִין אֶת הָרוֹכֵב מִפְּנֵי הַטָּעוּן. אֶחָד טָעוּן וְאֶחָד רֵיקָן מַעֲבִירִין אֶת הָרֵיקָן מִפְּנֵי הַטָּעוּן. אֶחָד רָכוּב וְאֶחָד רֵיקָן מַעֲבִירִין אֶת הָרֵיקָן מִפְּנֵי הָרָכוּב. שְׁנֵיהֶן טְעוּנִין שְׁנֵיהֶן רוֹכְבִין שְׁנֵיהֶן רֵיקָנִין עוֹשִׂין פְּשָׁרָה בֵּינֵיהֶן:

Begegnen sich zwei Esel, von denen der eine beladen ist, und der andere einen Reiter trägt, an einer schmalen Stelle des Weges, so muss letzterer dem ersteren Platz machen. Ist der eine von ihnen beladen und der andere ungeladen, so muss der leergehende dem beladenen Platz machen. Trägt der eine einen Reiter und der andere geht leer, so muss der leergehende dem, welcher geritten wird, weichen. Sind beide beladen, geritten oder unbeladen, so mögen sie sich über den Vortritt unter einander einigen.

12 יב

וְכֵן שְׁתֵּי סְפִינוֹת הָעוֹבְרוֹת וּפוֹגְעוֹת זוֹ בָּזוֹ אִם עוֹבְרוֹת שְׁתֵּיהֶן בְּבַת אַחַת טוֹבְעוֹת וְאִם בָּזוֹ אַחַר זוֹ עוֹבְרוֹת. וְכֵן שְׁנֵי גְּמַלִּים הָעוֹלִים בְּמַעֲלֶה גָּבוֹהַּ וּפָגְעוּ זֶה בָּזֶה אִם עוֹבְרִין שְׁנֵיהֶם בְּבַת אַחַת נוֹפְלִין וְאִם בָּזֶה אַחַר זֶה עוֹלִין. כֵּיצַד הֵן עוֹשִׂין. טְעוּנָה וְשֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה תִּדָּחֶה שֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה מִפְּנֵי הַטְּעוּנָה. קְרוֹבָה וּרְחוֹקָה תִּדָּחֶה קְרוֹבָה מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ קְרוֹבָה. שְׁתֵּיהֶן רְחוֹקוֹת אוֹ קְרוֹבוֹת אוֹ טְעוּנוֹת הוֹאִיל וְכֻלָּן בְּדֹחַק אֶחָד הַטֵּל פְּשָׁרָה בֵּינֵיהֶן וְהֵן מַעֲלוֹת שָׂכָר זֶה לָזֶה. וּבָזֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ נֶאֱמַר (ויקרא יט טו) "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ":

Dasselbe gilt nun auch, wenn zwei Schiffe, welche sich einander begegnen, eine Stelle passieren müssen, wo beide gleichzeitig vorbeisegelnd notwendig untergehen müssten; dagegen aber, wenn sie dieselbe nacheinander passieren, unbeschädigt hindurch kommen können; oder auch wenn zwei Kamele, welche eine steile Höhe ansteigen, einander begegnen, so dass sie, wenn sie gleichzeitig hinaufsteigen wollten, sich beide der Gefahr des Herunterfallens aussetzen würden, während sie, wenn eins dem andern folgt, die Besteigung mit Sicherheit ausführen können; in einem solchen Falle also richte man sich nach folgendem Grundsatze: Ist eins beladen, und das andere nicht, so lasse letzteres dem ersteren den Vortritt; kommt eins aus der Nähe und das andere von weit her, so weiche das nahe dem ferneren; kommen beide aber aus der Nähe, oder beide aus der Ferne, und sind beide beladen, so mögen sie, da sie gleiche Not haben, eine Übereinkunft hinsichtlich einer Geldentschädigung mit einander treffen. In solchen und ähnlichen Fällen heißt es: »Mit Gerechtigkeit richte deinen Nächsten« (Lev. 19:15).

13 יג

הַפּוֹגֵעַ בִּשְׁנַיִם אֶחָד רוֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְאֶחָד פָּרַק מֵעָלָיו וְלֹא מָצָא מִי שֶׁיִּטְעֹן עִמּוֹ. מִצְוָה לִפְרֹק בַּתְּחִלָּה מִשּׁוּם צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים וְאַחַר כָּךְ טוֹעֵן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם שׂוֹנְאִים אוֹ אוֹהֲבִים. אֲבָל אִם הָיָה אֶחָד שׂוֹנֵא וְאֶחָד אוֹהֵב מִצְוָה לִטְעֹן עִם הַשּׂוֹנֵא תְּחִלָּה כְּדֵי לָכֹף אֶת יִצְרוֹ הָרַע:

If a person encountered two animals, one crouching under its load and the other in need of help in reloading it, he should help unload first to prevent the animal from suffering, and then load the other. This rule applies only where the owners are both enemies or both friends of the person in question. But if one is an enemy and the other a friend, he is required to load for the enemy first, in order to subdue his evil impulse.

14 יד

הַשּׂוֹנֵא שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה לֹא מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם הוּא אֶלָּא מִיִּשְׂרָאֵל. וְהֵיאַךְ יִהְיֶה לְיִשְׂרָאֵל שׂוֹנֵא מִיִּשְׂרָאֵל וְהַכָּתוּב אוֹמֵר (ויקרא יט יז) "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ". אָמְרוּ חֲכָמִים כְּגוֹן שֶׁרָאָהוּ לְבַדּוֹ שֶׁעָבַר עֲבֵרָה וְהִתְרָה בּוֹ וְלֹא חָזַר הֲרֵי זֶה מִצְוָה לְשָׂנְאוֹ עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וְיָשׁוּב מֵרִשְׁעוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה אִם מְצָאוֹ נִבְהָל בְּמַשָּׂאוֹ מִצְוָה לִטְעֹן וְלִפְרֹק עִמּוֹ וְלֹא יַנִּיחֶנּוּ נוֹטֶה לָמוּת שֶׁמָּא יִשְׁהֶה בִּשְׁבִיל מָמוֹנוֹ וְיָבוֹא לִידֵי סַכָּנָה. וְהַתּוֹרָה הִקְפִּידָה עַל נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל. בֵּין רְשָׁעִים בֵּין צַדִּיקִים. מֵאַחַר שֶׁהֵם נִלְוִים אֶל ה' וּמַאֲמִינִים בְּעִקַּר הַדָּת. שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לג יא) "אֱמֹר אֲלֵיהֶם חַי אָנִי נְאֻם ה' אֱלֹהִים אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה".

The enemy mentioned in the Torah (Exodus 23:5) is of Jewish origin, and not a foreign enemy.— — If one finds him aghast with his load, one must help him load or unload and not leave him there to die. He may possibly stay on because of his property and be exposed to danger, and the Torah insists on saving Jewish lives, whether they are wicked or upright, since they are attached to the Lord and believe in the principles of religion, as it is written: "Tell them: By my life, says the Lord God, I have no desire for the death of the wicked man, but for him to live by giving up his evil course" (Ezekiel 33:11).