Mishneh Torah, Kings and Wars
Chapter 1א׳
1 א

שָׁלֹשׁ מִצְוֹת נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁעַת כְּנִיסָתָן לָאָרֶץ. לְמַנּוֹת לָהֶם מֶלֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז טו) "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ". וּלְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה יט) "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק". וְלִבְנוֹת בֵּית הַבְּחִירָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יב ה) "לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָּׁמָּה":

Israel was enjoined with three Commandments upon entering the Land: to appoint a king, as it says, “you shall set a king over yourselves” (Deut. 17:15); to destroy the descendents of Amalek, as it says “erase the memory of Amalek” (Deut. 25:19); and build the Temple, as it says, “you shall seek His habitation, and there you will come” (Deut. 12:5).

2 ב

מִנּוּי מֶלֶךְ קוֹדֵם לְמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק. שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א טו א) "אֹתִי שָׁלַח ה' לִמְשָׁחֳךָ לְמֶלֶךְ" (שמואל א טו ג) "עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק". וְהַכְרָתַת זֶרַע עֲמָלֵק קוֹדֶמֶת לְבִנְיַן הַבַּיִת. שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ז א) "וַיְהִי כִּי יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ וַה' הֵנִיחַ לוֹ מִסָּבִיב מִכָּל אֹיְבָיו" (שמואל ב ז ב) "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל נָתָן הַנָּבִיא אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים" וְגוֹ'. מֵאַחַר שֶׁהֲקָמַת מֶלֶךְ מִצְוָה לָמָּה לֹא רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֶׁשָּׁאֲלוּ מֶלֶךְ מִשְּׁמוּאֵל. לְפִי שֶׁשָּׁאֲלוּ בְּתַרְעֹמֶת. וְלֹא שָׁאֲלוּ לְקַיֵּם הַמִּצְוָה אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁקָּצוּ בִּשְׁמוּאֵל הַנָּבִיא. שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ח ז) "כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ" וְגוֹ':

The appointment of the king comes before the war with Amalek, as it says, “G-d has sent me to anoint you king…Now, go and smite Amalek” (I Samuel 15:1-3). The eradication of Amalek precedes the construction of the Temple, as it says, “and it was so, when the king was settled in his home, and G-d allowed him respite from his enemies all around. And the king said to Nathan, the Prophet, ‘I am living in a house of cedar’” (II Samuel 7:1-2). Now, since the appointment of a king is a Commandment, why did G-d not want (a king) when the people asked Samuel for one? Because their request was merely due to resentment, and not for the purpose of fulfilling a Commandment. They had rejected Samuel the Prophet, as it says, “as they have forsaken Me…so do they also with you” (I Samuel 8:7).

3 ג

אֵין מַעֲמִידִין מֶלֶךְ בַּתְּחִלָּה אֶלָּא עַל פִּי בֵּית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים זְקֵנִים וְעַל פִּי נָבִיא. כִּיהוֹשֻׁעַ שֶׁמִּנָּהוּ משֶׁה רַבֵּנוּ וּבֵית דִּינוֹ. וּכְשָׁאוּל וְדָוִד שֶׁמִּנָּם שְׁמוּאֵל הָרָמָתִי וּבֵית דִּינוֹ:

At first, a king was not appointed other than by the Court of Seventy (Sanhedrin) and with consent of a Prophet. So was Joshua appointed by Moses our Teacher and his Court, and Saul and David by Samuel the Ramathite and his Court.

4 ד

אֵין מַעֲמִידִין מֶלֶךְ מִקְּהַל גֵּרִים אֲפִלּוּ אַחַר כַּמָּה דּוֹרוֹת עַד שֶׁתִּהְיֶה אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז טו) "לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא". וְלֹא לְמַלְכוּת בִּלְבַד אֶלָּא לְכָל שְׂרָרוֹת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל. לֹא שַׂר צָבָא וְלֹא שַׂר חֲמִשִּׁים אוֹ שַׂר עֲשָׂרָה. אֲפִלּוּ מְמֻנֶּה עַל אַמַּת הַמַּיִם שֶׁמְּחַלֵּק מִמֶּנָּה לַשָּׂדוֹת. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר דַּיָּן אוֹ נָשִׂיא שֶׁלֹּא יְהֵא אֶלָּא מִיִּשְׂרָאֵל. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז טו) "מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ" כָּל מְשִׂימוֹת שֶׁאַתָּה מֵשִׂים לֹא יְהוּ אֶלָּא מִקֶּרֶב אַחֶיךָ:

A convert may not be appointed king, even after many generations, until one has a Jewish mother, as it says, “You cannot place over yourselves a foreign man, one who is not your brother” (Deut. 17:15). This rule is also applicable for any governing Position, and includes a commander in the Army and any officer in the Army1Lit., officers of the fifties or tens., or even the one who is merely responsible for the reservoir which irrigates the fields. It goes without saying that a convert cannot be appointed Judge or President. All these Positions must be filled by (born) Jews, as it says, “place upon yourselves a king from those who are close to you” (ibid.). All official, governing Positions must be filled with those from among our brethren.

5 ה

אֵין מַעֲמִידִין אִשָּׁה בְּמַלְכוּת שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז טו) "עָלֶיךָ מֶלֶךְ" וְלֹא מַלְכָּה. וְכֵן כָּל מְשִׂימוֹת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל אֵין מְמַנִּים בָּהֶם אֶלָּא אִישׁ:

A woman may not be appointed queen, as it says, “upon yourselves a king” (Deut. 17:15) - a “king” and not a “queen”. A woman may not be appointed to any Position2Lit., mission. in Israel. Only may a man.

6 ו

וְאֵין מַעֲמִידִין מֶלֶךְ וְלֹא כֹּהֵן גָּדוֹל. לֹא קַצָּב. וְלֹא סַפָּר. וְלֹא בַּלָּן [א.] וְלֹא בֻּרְסִי. לֹא מִפְּנֵי שֶׁהֵן פְּסוּלִין אֶלָּא הוֹאִיל וְאֻמָּנוּתָן נִקְלָה הָעָם מְזַלְזְלִין בָּהֶן לְעוֹלָם. וּמִשֶּׁיַּעֲשֶׂה בִּמְלָאכָה מֵאֵלּוּ יוֹם אֶחָד נִפְסָל:

A butcher3Or, blood-letter., barber, bath-attendant or tanner may not be chosen either as a king or as a Kohen Godol (High Priest). Not because they are disqualified, but because these professions are degrading they are always viewed trivially in the eyes of the people. Even if he worked at one of these vocations for but one day, he is disqualified (from becoming king).

7 ז

כְּשֶׁמַּעֲמִידִין הַמֶּלֶךְ מוֹשְׁחִין אוֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א י א) "וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת פַּךְ הַשֶּׁמֶן וַיִּצֹק עַל רֹאשׁוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ". וּמֵאַחַר שֶׁמּוֹשְׁחִין הַמֶּלֶךְ הֲרֵי זֶה זוֹכֶה לוֹ וּלְבָנָיו עַד עוֹלָם. שֶׁהַמַּלְכוּת יְרֻשָּׁה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז כ) "לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל". הֵנִיחַ בֵּן קָטָן מְשַׁמְּרִין לוֹ הַמְּלוּכָה עַד שֶׁיַּגְדִּיל. כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה יְהוֹיָדָע לְיוֹאָשׁ. וְכָל הַקּוֹדֵם בְּנַחֲלָה קֹדֶם לִירֻשַּׁת הַמְּלוּכָה. וְהַבֵּן הַגָּדוֹל קוֹדֵם לְקָטָן מִמֶּנּוּ. וְלֹא הַמַּלְכוּת בִּלְבַד אֶלָּא כָּל הַשְּׂרָרוֹת וְכָל הַמִּנּוּיִין שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל יְרֻשָּׁה לִבְנוֹ וּלְבֶן בְּנוֹ עַד עוֹלָם. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַבֵּן מְמַלֵּא מְקוֹם אֲבוֹתָיו בְּחָכְמָה וּבְיִרְאָה. הָיָה מְמַלֵּא בְּיִרְאָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְמַלֵּא בְּחָכְמָה מַעֲמִידִין אוֹתוֹ בִּמְקוֹם אָבִיו וּמְלַמְּדִין אוֹתוֹ. וְכָל מִי שֶׁאֵין בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם אַף עַל פִּי שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה אֵין מְמַנִּין אוֹתוֹ לְמִנּוּי מִן הַמִּנּוּיִין שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל. כֵּיוָן שֶׁנִּמְשַׁח דָּוִד זָכָה בְּכֶתֶר מַלְכוּת. וַהֲרֵי הַמַּלְכוּת לוֹ וּלְבָנָיו הַזְּכָרִים עַד עוֹלָם. שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ז טז) "כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם". וְלֹא זָכָה אֶלָּא לִכְשֵׁרִים שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים קלב יב) "אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי". אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא זָכָה אֶלָּא לִכְשֵׁרִים לֹא תִכָּרֵת הַמְּלוּכָה מִזֶּרַע דָּוִד לְעוֹלָם. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִבְטִיחוֹ בְּכָךְ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים פט לא) "אִם יַעַזְבוּ בָנָיו תּוֹרָתִי וּבְמִשְׁפָּטַי לֹא יֵלֵכוּן" (תהילים פט לג) "וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם" (תהילים פט לד) "וְחַסְדִּי לֹא אָפִיר מֵעִמּוֹ":

The king is anointed with the (original) Anointing Oil4Prepared by Moses., as it says, “Then Samuel took the vial of oil and poured it upon his head, and he kissed him” (I Samuel 10:1). The anointing qualifies him and his sons in perpetuity, and ensures that the monarchy will be hereditary, as it says, “In order that he may have many days in his reign, he and his sons, among Israel” (Deut. 17:20). If the king (dies and) leaves a young son, the monarchy is retained for him until he gets older, as Yehoyadah did with Yoash. Those who take precedence in (the laws of) inheritance, take precedence for succession to the throne; and the older son precedes the younger one. This is not only true for the monarchy but for all governing Positions and all appointments in Israel – a son inherits from his father, and so his son from him, forever. This is as long as the son follows in his father’s footsteps with regard to wisdom and awe. If the son was G-d-fearing but lacked wisdom, he is appointed to succeed his father, and trained. However, if he was not G-d-fearing, even though he was very wise, he is not appointed to a Position in Israel. From the time David was anointed he merited the crown of kingship, the monarchy became his and that of his male descendents for all time, as it says, “Your throne, will be established forever” (II Samuel 7:16). This only refers to those who are of legitimate lineage, as it says, “If your sons shall observe my covenant” (Psalms 132:12). Even thought he only merited the monarchy for his descendents who have legitimate lineage, the monarchy will never be withdrawn from the descendants of David. The Holy One, Blessed Be He, had promised him as such, as it says, “If his children forsake my Torah and walk not in My statutes,…and I shall visit their transgression with the rod, and their iniquity with disease. But My mercy I shall not break off from him” (Psalms 89:31-34).

8 ח

נָבִיא שֶׁהֶעֱמִיד מֶלֶךְ מִשְּׁאָר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. וְהָיָה אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה וְנִלְחָם מִלְחֲמוֹת ה'. הֲרֵי זֶה מֶלֶךְ וְכָל מִצְוֹת הַמַּלְכוּת נוֹהֲגוֹת בּוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁעִקַּר הַמַּלְכוּת לְדָוִד. וְיִהְיֶה מִבָּנָיו מֶלֶךְ. שֶׁהֲרֵי אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי הֶעֱמִיד יָרָבְעָם וְאָמַר לוֹ (מלכים א יא לח) "וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע אֶת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָ וּבָנִיתִי לְךָ בַיִת נֶאֱמָן כַּאֲשֶׁר בָּנִיתִי לְדָוִד" וְגוֹ'. וְאָמַר לוֹ אֲחִיָּה (מלכים א יא לו) "וְלִבְנוֹ אֶתֵּן שֵׁבֶט אֶחָד לְמַעַן הֱיוֹת נִיר לְדָוִיד עַבְדִּי כָּל הַיָּמִים לְפָנַי בִּירוּשָׁלַםִ":

Should a prophet install a king from any of the other Tribes of Israel, and that king follows in the ways of the Torah and observes the Commandments, and fights the Wars of G-d, he, too, is a king and all the Commandments of the King are applicable to him. This, even though the “essential” monarchy belongs to David and from his children there will be kings. For we see that Achiya the Shilonite appointed Jeraboam and said to him, “And it will be, if you listen to all that I command you…and I shall build for you a sure house as I built for David…” (I Kings 11:38). And Achiya said to him, “And to his son, I shall give one tribe, so that it shall be a remembrance for David my servant for all days before me in Jerusalem” (I Kings 11:39).

9 ט

מַלְכֵי בֵּית דָּוִד הֵם הָעוֹמְדִים לְעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ז טז) "כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם". אֲבָל אִם יַעֲמֹד מֶלֶךְ מִשְּׁאָר יִשְׂרָאֵל תִּפָּסֵק הַמַּלְכוּת מִבֵּיתוֹ. שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר לְיָרָבְעָם (מלכים א יא לט) "אַךְ לֹא כָל הַיָּמִים":

The monarchy remains with the House of David forever, as it says, “your throne shall be established forever” (II Samuel 7:16). In contrast, if a king from (any of the other tribes of) Israel is appointed, the monarchy will cease from his House, as it says with regard to Jeraboam, “but not for all the days” (I Kings 11:39).

10 י

אֵין מוֹשְׁחִין מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה אֶלָּא בְּשֶׁמֶן אֲפַרְסְמוֹן. וְאֵין מְמַנִּין אוֹתָן בִּירוּשָׁלַיִם לְעוֹלָם אֶלָּא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מִזֶּרַע דָּוִד. וְאֵין מוֹשְׁחִין אֶלָּא זֶרַע דָּוִד:

The kings of Israel are not anointed with the (special) Anointing Oil, but with persimmon oil only. They may never be appointed in Jerusalem – only may the descendants of David. Only descendants of David are anointed (with the special Anointing Oil).

11 יא

כְּשֶׁמּוֹשְׁחִין מַלְכֵי בֵּית דָּוִד אֵין מוֹשְׁחִין אוֹתָן אֶלָּא עַל הַמַּעְיָן:

When a king of the House of David is anointed, he is anointed only next to a spring5Done to symbolically compare him to an ever-flowing spring..

12 יב

וְאֵין מוֹשְׁחִין מֶלֶךְ בֶּן מֶלֶךְ. אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה שָׁם מַחְלֹקֶת אוֹ מִלְחָמָה מוֹשְׁחִין אוֹתוֹ כְּדֵי לְסַלֵּק הַמַּחֲלֹקֶת. לְפִיכָךְ מָשְׁחוּ שְׁלֹמֹה מִפְּנֵי אֲדֹנִיָּה. וְיוֹאָשׁ מִפְּנֵי עֲתַלְיָה. וּמָשְׁחוּ יְהוֹאָחָז מִפְּנֵי יְהוֹיָקִים אָחִיו:

The son of a king is not anointed unless this is necessary to resolve a dispute (of succession) or a war. Thus, Solomon was anointed because of Adoniyoh, Yoash because of Asalioh, and Yehoachoz because of Yehoyokim his brother.