Chapter 4ד׳
1 א

הָאוֹכֵל כְּזַיִת מִבְּשַׂר בְּהֵמָה שֶׁמֵּתָה אוֹ חַיָּה שֶׁמֵּתָה אוֹ עוֹף שֶׁמֵּת לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד כא) "לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה". וְכָל שֶׁלֹּא נִשְׁחֲטָה כָּרָאוּי הֲרֵי זוֹ מֵתָה. וּבְהִלְכוֹת הַשְּׁחִיטָה יִתְבָּאֵר הַשְּׁחִיטָה שֶׁהִיא כָּרָאוּי וְשֶׁאֵינָהּ כָּרָאוּי:

Anyone who eats an olive-size of the flesh of cattle, beasts, or birds that died a natural death should be lashed, as it is written: "You must not eat anything that has died a natural death" (Deuteronomy 14:21). Whatever has not been slaughtered properly is regarded as if it died a natural death.— —

2 ב

אֵין אָסוּר מִשּׁוּם נְבֵלָה אֶלָּא מִינִים טְהוֹרִים בִּלְבַד מִפְּנֵי שֶׁהֵן רְאוּיִין לִשְׁחִיטָה וְאִם נִשְׁחֲטוּ שְׁחִיטָה כְּשֵׁרָה יִהְיוּ מֻתָּרִין בַּאֲכִילָה. אֲבָל מִינִין טְמֵאִין שֶׁאֵין שְׁחִיטָה מוֹעֶלֶת בָּהֶן בֵּין שֶׁנִּשְׁחֲטָה כָּרָאוּי בֵּין שֶׁמֵּתָה כְּדַרְכָּהּ בֵּין שֶׁחָתַךְ בָּשָׂר מִן הַחַי מִמֶּנָּה וַאֲכָלוֹ אֵינוֹ לוֹקֶה מִשּׁוּם נְבֵלָה וּטְרֵפָה אֶלָּא מִשּׁוּם אוֹכֵל בְּשַׂר טְמֵאָה:

The term prohibited nevelah is applicable only to the clean species that are fit for ritual slaughter, and permitted as food if slaughtered properly. Unclean species, on the other hand, where sheḥitah has no advantage, if anyone eats of their flesh he is to be lashed not because of eating nevelah and terefah but for eating the flesh of an unclean animal; and it is immaterial whether it has been slaughtered properly or it has died a natural death, or whether he has cut a piece of flesh from it when alive and eaten it.

3 ג

הָאוֹכֵל עוֹף טָהוֹר חַי כָּל שֶׁהוּא לוֹקֶה מִשּׁוּם אוֹכֵל נְבֵלָה וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ כְּזַיִת הוֹאִיל וַאֲכָלוֹ כֻּלּוֹ. וְאִם אֲכָלוֹ אַחַר שֶׁמֵּת עַד שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ כְּזַיִת. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּכֻלּוֹ בָּשָׂר כְּזַיִת הוֹאִיל וְיֵשׁ בְּכֻלּוֹ כְּזַיִת חַיָּב עָלָיו מִשּׁוּם נְבֵלָה:

Wenn Jemand einen reinen Vogel, sei er auch noch so klein, lebendig verzehrt, wird solcher gegeißelt, als hätte er Gefallenes gegessen; sollte auch der Vogel sogar kleiner als eine Olive sein, so bedingt doch schon der Umstand, dass er ihn ganz verzehrt, die Geißelung. Verzehrt er den Vogel, nachdem selbiger bereits krepiert war, so wird er erst dann gegeißelt, wenn der Vogel die Größe einer Olive erreichte, wobei es sich nun gleich bleibt, ob an dem Vogel eine Olive groß Fleisch war, oder nicht; denn da der ganze Vogel die Größe einer Olive hatte, so bedingt dieser Umstand schon die Geißelung, als hätte man Aas gegessen.

4 ד

הָאוֹכֵל כְּזַיִת מִבְּשַׂר נֵפֶל בְּהֵמָה טְהוֹרָה לוֹקֶה מִשּׁוּם אוֹכֵל נְבֵלָה. וְאָסוּר לֶאֱכל מִן הַבְּהֵמָה שֶׁנּוֹלְדָה עַד לֵיל שְׁמִינִי שֶׁכָּל שֶׁלֹּא שָׁהָה שְׁמוֹנָה יָמִים בִּבְהֵמָה הֲרֵי זֶה כְּנֵפֶל. וְאֵין לוֹקִין עָלָיו. וְאִם נוֹדַע לוֹ שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו בַּבֶּטֶן וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד שֶׁהֵן תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים לִבְהֵמָה גַּסָּה וַחֲמִשָּׁה לְדַקָּה הֲרֵי זֶה מֻתָּר בַּיּוֹם שֶׁנּוֹלַד:

Wer vom Fleische einer Frühgeburt so viel als eine Olive groß verzehrt, wird gegeißelt, als hätte er von Gefallenem gegessen; aber auch ein naturgemäß geworfenes Kalb darf, bis zur achten Nacht nach der Geburt, nicht gegessen werden, da alle Tiere, die nicht acht Tage leben, als Frühgeburt betrachtet werden müssen; indessen steht auf den Genuss eines solchen Kalbes nicht die Geißelung. Wenn man aber genau weiß, dass die Mutter die volle Zeit hindurch damit trächtig ging, nämlich neun Monate für großes und fünf Monate für kleines Vieh gerechnet, so ist das Kalb schon am Tage der Geburt zu essen erlaubt.

5 ה

הַשִּׁלְיָא שֶׁיָּצָאת עִם הַוָּלָד אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה וְהָאוֹכְלָהּ פָּטוּר שֶׁאֵינָהּ בָּשָׂר:

Die Nachgeburt, welche zugleich mit dem Kalbe herauskommt, ist zu essen verboten, jedoch ist Derjenige, der sie genießt, freizusprechen, da es doch nicht als Fleisch zu betrachten ist.

6 ו

הָאוֹכֵל כְּזַיִת מִבְּשַׂר בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה אוֹ עוֹף טְהוֹרִים שֶׁנִּטְרְפוּ לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב ל) "וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ". טְרֵפָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה זוֹ שֶׁטָּרְפָה אוֹתָהּ חַיַּת הַיַּעַר כְּגוֹן אֲרִי וְנָמֵר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְכֵן עוֹף שֶׁטָּרַף אוֹתוֹ עוֹף הַדּוֹרֵס כְּגוֹן נֵץ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. וְאֵין אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר שֶׁטָּרְפָה אוֹתָהּ וְהֵמִיתָה אוֹתָהּ שֶׁאִם מֵתָה הֲרֵי הִיא נְבֵלָה. וּמַה לִּי מֵתָה מֵחֲמַת עַצְמָהּ אוֹ הִכָּה בְּסַיִף וֶהֱמִיתָהּ אוֹ שְׁבָרָהּ אֲרִי וֶהֱמִיתָהּ. הָא אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בְּשֶׁנִּטְרְפָה וְלֹא מֵתָה:

Anyone who eats an olive-size of the flesh of clean cattle, beasts or birds that were declared ritually unfit for food is to be lashed, as it is written: "You must not eat flesh torn by beasts in the field; you shall cast it to the dogs" (Exodus 22:30). The biblical term terefah refers to an animal torn by a wild beast, such as a lion, a leopard, or the like. So too, terefah is applied to a bird torn by a bird of prey, a hawk, or the like. You cannot say that terefah signifies that the wild beast or bird of prey tore and killed it, since it would be nevelah if dead; what difference does it make whether it died of itself or was killed by someone who struck it with a sword, or whether a lion mauled and killed it? Hence, the biblical text must refer to a mauled animal that has not died.

7 ז

וְאִם הַטְּרֵפָה שֶׁלֹּא מֵתָה אֲסוּרָה יָכוֹל אִם בָּא זְאֵב וְגָרַר הַגְּדִי בְּרַגְלוֹ אוֹ בִּזְנָבוֹ אוֹ בְּאָזְנוֹ וְרָדַף אָדָם וְהִצִּילוֹ מִפִּיו יִהְיֶה אָסוּר שֶׁהֲרֵי נִטְרַף תַּלְמוּד לוֹמַר (שמות כב ל) "וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה" וְגוֹ' (שמות כב ל) "לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אֹתוֹ". עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹתָהּ בָּשָׂר הָרְאוּיָה לַכֶּלֶב. הָא לָמַדְתָּ שֶׁהַטְּרֵפָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה הִיא שֶׁטָּרְפָה אוֹתוֹ חַיַּת הַיַּעַר וְשָׁבְרָה אוֹתָהּ וְנָטָה לָמוּת וַעֲדַיִן לֹא מֵתָה. אַף עַל פִּי שֶׁקָּדַם וּשְׁחָטָהּ קֹדֶם שֶׁתָּמוּת הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה מִשּׁוּם טְרֵפָה הוֹאִיל וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁתִּחְיֶה מִמַּכָּה זוֹ הַבָּאָה עָלֶיהָ:

If a torn animal that has not died is forbidden, one might suppose that if a wolf came and dragged away a young goat by its foot, tail or ear, and a man chased the wolf and rescued the kid from its mouth, the kid should be forbidden because it was mauled, therefore the Torah plainly says: "You must not eat flesh torn by beasts in the field; you shall cast it to the dogs," that is, it is forbidden only when it has become fit for the dogs. Hence, you may infer that terefah spoken of in the Torah refers to an animal torn and mauled by a wild beast to the point of death, though it has not died yet. Even if someone hastened to slaughter it prior to its death, it is forbidden as terefah, since it could not have survived the wound inflicted upon it.

8 ח

נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁהַתּוֹרָה אָסְרָה הַמֵּתָה וְהִיא הַנְּבֵלָה. וְאָסְרָה הַנּוֹטָה לָמוּת מֵחֲמַת מַכּוֹתֶיהָ וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא מֵתָה וְהִיא הַטְּרֵפָה. וּכְשֵׁם שֶׁלֹּא תַּחֲלֹק בְּמִיתָה בֵּין מֵתָה מֵחֲמַת עַצְמָהּ בֵּין שֶׁנָּפְלָה וָמֵתָה בֵּין שֶׁחֲנָקָהּ עַד שֶׁמֵּתָה בֵּין שֶׁדְּרָסַתָּה חַיָּה וַהֲרָגַתָּה. כָּךְ לֹא תַּחֲלֹק בְּנוֹטָה לָמוּת בֵּין שֶׁטְּרָפַתָּה חַיָּה וּשְׁבָרַתָּה בֵּין שֶׁנָּפְלָה מִן הַגַּג וְנִשְׁתַּבְּרוּ רֹב צַלְעוֹתֶיהָ בֵּין שֶׁנָּפְלָה וְנִתְרַסְּקוּ אֵיבָרֶיהָ בֵּין שֶׁזָּרַק בָּהּ חֵץ וְנָקַב לִבָּהּ אוֹ רֵאָתָהּ בֵּין שֶׁבָּא לָהּ חלִי מֵחֲמַת עַצְמָהּ וְנָקַב לִבָּהּ אוֹ רֵאָתָהּ אוֹ שִׁבֵּר רֹב צַלְעוֹתֶיהָ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. הוֹאִיל וְהִיא נוֹטָה לָמוּת מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי זוֹ טְרֵפָה. בֵּין שֶׁהָיָה הַגּוֹרֵם בִּידֵי בָּשָׂר וָדָם בֵּין שֶׁהָיָה בִּידֵי שָׁמַיִם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה (שמות כב ל) "טְרֵפָה". דִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה. שֶׁאִם לֹא תֹּאמַר כֵּן לֹא תֵּאָסֵר אֶלָּא אוֹתָהּ שֶׁנִּטְרְפָה בַּשָּׂדֶה אֲבָל אִם נִטְרְפָה בֶּחָצֵר לֹא תֵּאָסֵר. הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֵין הַכָּתוּב מְדַבֵּר אֶלָּא בַּהוֹוֶה:

From this you may conclude that the Torah has forbidden an animal that has died, a nevelah. It has also forbidden an animal on the verge of death because of its wounds, even though it has not died yet, and that is terefah. Just as you can make no distinction between the causes of death, whether the animal died a natural death or it fell down and died — — so you can make no distinction in the case of an animal on the verge of death, whether a beast tore and mauled it — — or whether someone shot an arrow at it and pierced its heart or lungs.— — Once the animal is dying at any rate, it is terefah, whether the cause is a human act or an act of God. If this is the case, why is the term terefah (torn) mentioned in the Torah? Scripture speaks of what happens regularly. If you will not interpret it in this manner, you will have to assume that it refers only to an animal "torn … in the field," and if it was torn in a courtyard it should not be forbidden! Hence, you must infer that Scripture speaks only of what is likely to happen.

9 ט

וְעִנְיַן הַכָּתוּב שֶׁהַנּוֹטָה לָמוּת מֵחֲמַת מַכּוֹתֶיהָ וְאִי אֶפְשָׁר לָהּ לִחְיוֹת מֵחֲמַת מַכָּה זוֹ אֲסוּרָה. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁאֵין כָּמוֹהָ חַיָּה טְרֵפָה. וּבְהִלְכוֹת שְׁחִיטָה יִתְבָּאֵר אֵי זֶה חלִי עוֹשֶׂה אוֹתָהּ טְרֵפָה וְאֵי זֶה חלִי אֵין עוֹשֶׂה אוֹתָהּ טְרֵפָה:

Der Hauptgedanke der Schrift ist hierbei, dass, wenn ein Tier durch Verletzung dem Tode naheliegt, und zwar ohne mögliche Wiedergenesung — es zum Essen verboten sei. Hierauf gründeten die Weisen ihre Regel, dass jedes Tier, desgleichen überhaupt nicht lange am Leben bleiben kann — als zerrissen betrachten werde. In der Abhandlung über das Schlachten soll aber erklärt werden, welche Krankheit den Fall des Zerristenseins bedingt, und welche nicht.

10 י

וְכֵן הַחוֹתֵךְ בָּשָׂר מִן הַחַי מִן הַטְּהוֹרִים הֲרֵי אוֹתוֹ הַבָּשָׂר טְרֵפָה וְהָאוֹכֵל מִמֶּנּוּ כְּזַיִת לוֹקֶה מִשּׁוּם אוֹכֵל טְרֵפָה. שֶׁהֲרֵי בָּשָׂר זֶה מִבְּהֵמָה שֶׁלֹּא נִשְׁחֲטָה וְלֹא מֵתָה. מַה לִּי טָרְפָה אוֹתָהּ חַיָּה מַה לִּי חֲתָכָהּ בְּסַכִּין מַה לִּי בְּכֻלָּהּ מַה לִּי בְּמִקְצָתָהּ. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (שמות כב ל) "וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ" כֵּיוָן שֶׁנַּעֲשֵׂית הַבְּהֵמָה בָּשָׂר בַּשָּׂדֶה הֲרֵי הִיא טְרֵפָה:

Dasselbe gilt, wenn Jemand ein Stück Fleisch von einem lebendigen Tiere, und zwar einem reinen, wegschneidet, sodass dieses Stück Fleisch als Zerrissenes betrachtet wird, so dass, wenn man davon von der Größe einer Olive isst, man der Geißelung, wegen Genusses von Zerrissenem, verfällt. Denn dieses Stück Fleisch rührt ja von einem Viehe, das weder gehörig geschlachtet, noch tot ist, und es bleibt sich demnach ganz gleich, ob selbiges — durch ein Tier, oder durch ein Messer zerrissen, ob das ganze Vieh dem Verbote des Zerrissenseins oder bloß ein Teil desselben unterlag. Die Schrift sagt ein für alle Mal: »Und Fleisch des auf dem Felde Zerrissenen sollt ihr nicht essen« (Ex. 22:30), also wird das Vieh, sobald es zum »Fleische auf dem Felde« geworden, als zerrissen betrachtet.

11 יא

בְּהֵמָה שֶׁהִיא חוֹלָה מֵחֲמַת שֶׁתָּשַׁשׁ כֹּחָהּ וְנָטְתָה לָמוּת הוֹאִיל וְלֹא אֵרְעָה מַכָּה בְּאֵיבָר מֵאֵיבָרֶיהָ הַמְּמִיתִים אוֹתָהּ הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת. שֶׁלֹּא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא כְּעֵין טְרֵפַת חַיַּת הַיַּעַר שֶׁהֲרֵי עָשָׂה בָּהּ מַכָּה הַמְּמִיתָה אוֹתָהּ:

Ist aber ein Vieh aus Altersschwäche siech geworden, und kommt dem Tode nah, so bleibt es doch immer zum Schlachten erlaubt, wenn ihm nur nicht eine Wunde an irgendeinem Gliede beigebracht worden, die als tödlich anerkannt wird,— indem die Schrift nur die, dem durch wilde Tiere Zerrissensein ähnlichen Fälle mit dem Verbote belegt hat, wo doch eine tödliche Verletzung stattfindet.

12 יב

אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מֻתֶּרֶת גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים לֹא הָיוּ אוֹכְלִין מִבְּהֵמָה שֶׁמְּמַהֲרִין וְשׁוֹחֲטִין אוֹתָהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תָּמוּת וְאַף עַל פִּי שֶׁפִּרְכְּסָה בְּסוֹף שְׁחִיטָה. וְדָבָר זֶה אֵין בּוֹ אִסּוּר אֶלָּא כָּל הָרוֹצֶה לְהַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ בְּדָבָר זֶה הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח:

Obgleich aber ein solches Vieh (dem Buchstaben des Gesetzes nach) erlaubt ist, pflegten doch die größten Weisen nicht von einem solchen Tiere zu essen, mit dessen Abschlachten man eilen muss, damit es nicht krepiere, ja sogar, in dem Falle nicht, wo das Vieh noch beim Schlusse des Schlachtens zappelte. Dieser Fall bedingt jedoch kein Verbot, sondern es ist einem Jeden anheimgestellt, freiwillig sich diesem lobenswerten Entschlusse zu unterziehen.

13 יג

הַשּׁוֹחֵט בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף וְלֹא יָצָא מֵהֶן דָּם הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין וְאֵין אוֹמְרִין שֶׁמָּא מֵתִים הָיוּ. וְכֵן הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּרִיאָה וְלֹא פִּרְכְּסָה הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת. אֲבָל הַמְסֻכֶּנֶת וְהִיא כָּל שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָהּ וְאֵינָהּ עוֹמֶדֶת אַף עַל פִּי שֶׁהִיא אוֹכֶלֶת מַאֲכַל בְּרִיאוֹת אִם שְׁחָטָהּ וְלֹא פִּרְכְּסָה כְּלָל הֲרֵי זוֹ נְבֵלָה וְלוֹקִין עָלֶיהָ. וְאִם פִּרְכְּסָה הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת. וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַפִּרְכּוּס בְּסוֹף הַשְּׁחִיטָה. אֲבָל בִּתְחִלָּתָהּ אֵינוֹ מוֹעִיל:

Schlachtet man ein Hausvieh, Tier oder Geflügel, ohne dass dabei Blut abfließt, so sind solche doch zum Genuss erlaubt und man hat nicht zu besorgen, dass selbige vielleicht von selbst dabei krepierten. Ebendasselbe gilt in dem Falle, wo man ein gesundes Tier schlachtet, ohne dass es indessen dabei zappele. War das Vieh aber gefährlich siech, nämlich so, dass es sich nicht auf den Füßen erhalten konnte, obgleich man es aufrichtete, so bleibt es, selbst wenn es sonst wie ein gesundes Tier frisst, doch als Gefallenes verboten, sobald es beim Schlachten nicht zappelt, und zwar bedingt dies schon die Geißelung; zappelt das sieche Tier, so ist selbiges erlaubt, jedoch muss das Zappeln am Schlusse des Abschlachtens stattfinden, beim Beginn dieser Prozedur ist das Zappeln ohne weitere Bedeutung.

14 יד

כֵּיצַד הוּא הַפִּרְכּוּס בִּבְהֵמָה דַּקָּה וּבְחַיָּה גַּסָּה וְדַקָּה. בֵּין שֶׁפָּשְׁטָה יָדָהּ וְהֶחֱזִירָה אוֹ שֶׁפָּשְׁטָה רַגְלָהּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֶחֱזִירָה אוֹ שֶׁכְּפָפָה רַגְלָהּ בִּלְבַד הֲרֵי זֶה פִּרְכּוּס וּמֻתָּר. אֲבָל אִם פָּשְׁטָה יָדָהּ וְלֹא הֶחֱזִירָתָהּ הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה שֶׁאֵין זוֹ אֶלָּא הוֹצָאַת נֶפֶשׁ בִּלְבַד. וּבִבְהֵמָה גַּסָּה אֶחָד הַיָּד וְאֶחָד הָרֶגֶל בֵּין שֶׁפָּשְׁטָה וְלֹא כָּפְפָה בֵּין כָּפְפָה וְלֹא פָּשְׁטָה הֲרֵי זוֹ פִּרְכּוּס וּמֻתֶּרֶת. וְאִם לֹא פָּשְׁטָה לֹא יָד וְלֹא רֶגֶל וְלֹא כָּפְפָה כְּלָל הֲרֵי זוֹ נְבֵלָה. וּבְעוֹף אֲפִלּוּ לֹא רִפְרֵף אֶלָּא בְּעֵינוֹ וְלֹא כִּשְׁכֵּשׁ אֶלָּא בִּזְנָבוֹ הֲרֵי זֶה פִּרְכּוּס:

Was versteht man unter Zappeln? Bei kleinem Hausvieh und bei großem und kleinem Wild — gilt es gleichviel, ob es den Vorderfuß ausstreckt und zurückzieht, den Hinterfuß ausstreckt, selbst ohne ihn zurückzuziehen, oder auch bloß den Hinterfuß zusammenzieht — immer heißt es ein Zappeln, und macht das Tier erlaubt. Streckte es aber den Vorderfuß aus, ohne ihn zurückzuziehen, so ist es verbotet, weil dies bloß das letzte Aushauchen des Lebens ist. Beim großen Hausvieh hingegen bleibt es sich gleich, ob Vorder- oder Hinterfuß, ob es ihn ausstreckte ohne ihn wieder zusammenzuziehen, oder ob es ihn zusammenzog ohne ihn auszustrecken,— immer heißt es ein Zappeln, und das Tier ist erlaubt. Streckt es aber weder Vorder- noch Hinterfuß aus, noch zieht es ihn irgendwie zusammen, so ist es als Gefallenes zu betrachten. Beim Geflügel aber ist schon ein bloßes Zucken mit dem Auge, eine Bewegung der Schwanzfedern, als Zappeln zu betrachten.

15 טו

הַשּׁוֹחֵט אֶת הַמְסֻכֶּנֶת בַּלַּיְלָה וְלֹא יָדַע אִם פִּרְכְּסָה אוֹ לֹא פִּרְכְּסָה הֲרֵי זוֹ סְפֵק נְבֵלָה וַאֲסוּרָה:

Schlachtet man ein gefährlich sieches Tier bei Nachtzeit, wo man sich nicht überzeugt, ob es zappelte oder nicht, so ist selbiges als zweifelhaft Gefallenes zu betrachten, und folglich verboten.

16 טז

כָּל אִסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה אֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה חוּץ מֵאִסּוּרֵי נָזִיר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר שָׁם. לְפִיכָךְ הַלּוֹקֵחַ מְעַט חֵלֶב וּמְעַט דָּם וּמְעַט בְּשַׂר בְּהֵמָה טְמֵאָה וּמְעַט בְּשַׂר נְבֵלָה וּמְעַט בְּשַׂר דָּג טָמֵא וּמְעַט בְּשַׂר עוֹף טָמֵא וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ מִשְּׁאָר הָאִסּוּרִין וְצֵרֵף מִן הַכּל כְּזַיִת וַאֲכָלוֹ אֵינוֹ לוֹקֶה וְדִינוֹ כְּדִין אוֹכֵל חֲצִי שִׁעוּר:

Die in der Schrift angeführten verbotenen Speisen werden nicht untereinander zusammengerechnet, um (durch eine solche Zusammenziehung verschiedener Quantitäten) das Quantum, das ein Verbot bedingt, hervorzubringen. Ausgenommen hiervon sind bloß die dem Nasir (durch Gelübde abgesonderten) verbotenen Gegenstände, wie dies an gehöriger Stelle auseinandergesetzt werden soll. Wenn daher Jemand etwas Talg, etwas Blut, etwas Fleisch von einem unreinen Viehe, etwas Fleisch von Gefallenem, etwas Fleisch vom unreinen Fische, etwas Fleisch von einem unreinen Vogel, und dergleichen verbotener Speisen zusammentut, so dass sämtliche Teilchen zusammen das Quantum einer Olive ausmachen, — so verfällt er dadurch noch nicht der Geißelung, sondern wird wie einer, der das halbe Quantum genießt, behandelt.

17 יז

כָּל הַנְּבֵלוֹת מִצְטָרְפוֹת זוֹ עִם זוֹ. וּנְבֵלָה מִצְטָרֶפֶת עִם טְרֵפָה. וְכֵן כָּל בְּהֵמָה וְחַיָּה הַטְּמֵאִים מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. אֲבָל בְּשַׂר נְבֵלָה עִם בְּשַׂר בְּהֵמָה טְמֵאָה אֵין מִצְטָרְפִין. כֵּיצַד. הַלּוֹקֵחַ מִנִּבְלַת הַשּׁוֹר וְנִבְלַת הַצְּבִי וְנִבְלַת הַתַּרְנְגוֹל וְקִבֵּץ מִן הַכּל כְּזַיִת בָּשָׂר וַאֲכָלוֹ לוֹקֶה. וְכֵן אִם קִבֵּץ חֲצִי זַיִת מִנִּבְלַת בְּהֵמָה טְהוֹרָה וַחֲצִי זַיִת מִן הַטְּרֵפָה אוֹ חֲצִי זַיִת מִבְּשַׂר נְבֵלָה וַחֲצִי זַיִת מִבָּשָׂר מִן הַחַי מִן הַטְּהוֹרָה וַאֲכָלוֹ לוֹקֶה. וְכֵן בְּשַׂר הַגָּמָל וְהַחֲזִיר וְהָאַרְנֶבֶת שֶׁקִּבֵּץ מִכֻּלָּם כְּזַיִת וַאֲכָלוֹ לוֹקֶה. אֲבָל אִם צֵרֵף חֲצִי זַיִת מִנִּבְלַת הַשּׁוֹר וַחֲצִי זַיִת מִבְּשַׂר הַגָּמָל אֵינָן מִצְטָרְפִין. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְכֵן בְּהֵמָה טְמֵאָה וְעוֹף טָמֵא אוֹ דָּג טָמֵא אֵין בְּשַׂר שְׁנֵיהֶן מִצְטָרֵף. לְפִי שֶׁהֵן שְׁנֵי שֵׁמוֹת. שֶׁהֲרֵי כָּל אֶחָד מֵהֶן בְּלָאו בִּפְנֵי עַצְמוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֲבָל כָּל הָעוֹפוֹת הַטְּמֵאִין מִצְטָרְפִין כְּמוֹ שֶׁמִּצְטָרְפִין כָּל בְּהֵמָה וְחַיָּה הַטְּמֵאִין. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁאִסּוּרָן בְּלָאו אֶחָד מִצְטָרְפִין. בִּשְׁנֵי לָאוִין אֵין מִצְטָרְפִין. חוּץ מִנְּבֵלָה וּטְרֵפָה הוֹאִיל וְהַטְּרֵפָה תְּחִלַּת נְבֵלָה הִיא:

Alles Gefallene aber vereinigt sich untereinander, ebenso Gefallenes mit Zerrissenem; alle unreinen Tiere und Viehstücke werden desgleichen zusammengerechnet; Gefallenes wird jedoch nicht zu Fleisch von unreinem Vieh zugezogen. Wenn Jemand z. B. Fleisch vom gefallenen Ochsen, Hirsche und Huhne zusammentut, bis zum Quantum einer Olive, es dann verzehrt, so wird er gegeißelt; ebenso, wenn er das Quantum einer halben Olive von gefallenem reinem Vieh, mit dem gleichen Quantum von zerrissenem, oder mit Fleisch vom lebendigen Tiere zusammen isst; desgleichen wenn er vom Fleische eines Kamels, Schweines und Hasen, zusammengerechnet das Quantum einer Olive aufisst. Wenn man aber das Quantum einer halben Olive vom gefallenen Ochsen, mit gleichem Quantum Kamelfleisch zusammen verzehrt, so werden die verbotenen Gegenstände nicht zu einander zugezogen; und so in dergleichen Fällen mehr. Ganz dasselbe gilt auch vom Fleische unreiner Säugetiere, in Bezug auf dessen Zusammenrechnung mit Fleisch von unreinem Geflügel und unreinen Fischen; das Fleisch dieser beiden verschiedenen Tiergattungen wird nicht zusammengerechnet, indem sie zwei verschiedene Benennungen haben, und besonderen Verboten unterliegen, wie wir bereits erklärt. Alle unreine Vögel hingegen werden untereinander zusammengerechnet, auf gleiche Weise, wie alle unreine Säugetiere zusammengerechnet werden. Die allgemeine Regel hierfür ist Folgendes: Alle Gegenstände, die mit einem und demselben Verbote untersagt wurden, werden untereinander zusammengezogen, die aber durch verschiedene Verbote untersagt wurden, werden nicht zusammengerechnet. Ausgenommen hiervon sind Gefallenes und Zerrissenes, weil Zerrissenes gleichsam den Anfang von Gefallenem ausmacht.

18 יח

הָאוֹכֵל מִנְּבֵלָה וּטְרֵפָה אוֹ מִבְּהֵמָה וְחַיָּה הַטְּמֵאִים מִן הָעוֹר וּמִן הָעֲצָמוֹת וּמִן הַגִּידִים וּמִן הַקַּרְנַיִם וּמִן הַטְּלָפַיִם וּמִן הַצִּפָּרְנַיִם שֶׁל עוֹף מִמְּקוֹמוֹת שֶׁמְּבַצְבֵּץ מִשָּׁם הַדָּם כְּשֶׁיֵּחָתְכוּ וּמִן הַשִּׁלְיָא שֶׁלָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָסוּר הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁאֵלּוּ אֵינָן רְאוּיִין לַאֲכִילָה וְאֵין מִצְטָרְפִין עִם הַבָּשָׂר לִכְזַיִת:

Isst Jemand von gefallenem, zerrissenem, unreinem Hausvieh oder Wilden die Haut, die Knochen, Adern, Hörner, Klauen, oder die Nägel des Geflügels, — da wo das Blut hervorquillt, wenn sie geschnitten werden, oder auch die Mutterhaut, so ist er, obgleich dies verboten ist, dennoch von der Geißelung frei, weil diese Körperteile als ungenießbar angesehen, und auch nicht zum eigentlichen Fleische zugezogen werden, um das Quantum der Olive zu bilden.

19 יט

קֵיבַת הַנְּבֵלָה וְקֵיבַת הַטְּמֵאָה מֻתֶּרֶת מִפְּנֵי שֶׁהִיא כִּשְׁאָר טִנֹּפֶת שֶׁבַּגּוּף. וּלְפִיכָךְ מֻתָּר לְהַעֲמִיד הַגְּבִינָה בְּקֵיבַת שְׁחִיטַת הָעַכּוּ''ם וּבְקֵיבַת בְּהֵמָה וְחַיָּה טְמֵאָה. אֲבָל עוֹר הַקֵּבָה הֲרֵי הוּא כִּשְׁאָר הַמֵּעַיִם וְאָסוּר:

Der Magenschleim des gefallenen und unreinen Tieres ist erlaubt, weil selbiger nur wie aller andere Körperschmutz zu nehmen ist; deswegen ist es auch gestattet Käse, durch den Magenschleim von Heiden geschlachteter oder unreiner Tiere, gerinnen zu lassen. Das Magenhäutchen aber ist den anderen Eingeweiden gleichzustellen — und verboten.

20 כ

עוֹר הַבָּא כְּנֶגֶד פָּנָיו שֶׁל חֲמוֹר מֻתָּר בַּאֲכִילָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמוֹ הַפֶּרֶשׁ וּמֵי רַגְלַיִם שֶׁהֵן מֻתָּרִין. יֵשׁ עוֹרוֹת שֶׁהֵן כְּבָשָׂר וְהָאוֹכֵל מֵהֶן כְּזַיִת כְּאוֹכֵל מִן הַבָּשָׂר. וְהוּא כְּשֶׁיֹּאכַל אוֹתָן כְּשֶׁהֵן רַכִּים:

Die Haut, die über dem Vorderkopf des Esels sich ausdehnt, ist zum Essen erlaubt, weil selbige aller ausscheidenden Materie und dem Urine gleicht, welche uns erlaubt wären (wenn uns nicht der Ekel davon abhielte). Jedoch gibt es Häute, die wie Fleisch betrachtet werden, so dass, wenn Jemand davon das Quantum einer Olive isst, er sich so vergeht, wie bei eigentlichem Fleischgenusse; dies gilt indessen nur, wenn man selbige in ihrem noch weichem Zustande verzehrt.

21 כא

וְאֵלּוּ שֶׁעוֹרוֹתֵיהֶן כִּבְשָׂרָן. עוֹר הָאָדָם וְעוֹר הַחֲזִיר שֶׁל יִשּׁוּב וְעוֹר חֲטוֹטֶרֶת שֶׁל גָּמָל שֶׁלֹּא טָעֲנוּ עָלָיו מַשָּׂא מֵעוֹלָם וְלֹא הִגִּיעַ לְמַשָּׂא שֶׁעֲדַיִן הִיא רַכָּה וְעוֹר בֵּית הַבּשֶׁת וְעוֹר שֶׁתַּחַת הָאַלְיָה וְעוֹר הַשָּׁלִיל וְעוֹר הָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ וְהַלְּטָאָה וְהַחֹמֶט. כָּל אֵלּוּ הָעוֹרוֹת כְּשֶׁהֵן רַכּוֹת הֲרֵי הֵן כְּבָשָׂר לְכָל דָּבָר בֵּין לְאִסּוּר אֲכִילָה בֵּין לְטֻמְאָה:

Folgende Häute gleichen dem Fleische: die Haut des Menschen, die Haut des zahmen Schweines, des Kamelhöckers, so lange noch keine Lasten ihm aufgeladen waren, und es noch nicht das Alter des Lastentragens erreicht hat, sodass dessen Haut noch weich ist, — ferner die Häute der Anakah, des Koach, des Letaah, und des Chomet (siehe Kap. II, 7, die der Wahrscheinlichkeit nach entsprechenden deutschen Benennungen). Alle diese Häute sind, so lange sie noch weich, — in jeder Hinsicht dem Fleische gleichzuachten, so in Bezug des Genusses als der Entweihung.

22 כב

נֶאֱמַר בְּשׁוֹר הַנִּסְקָל (שמות כא כח) "וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ". וְהֵיאַךְ הָיָה אֶפְשָׁר לְאָכְלוֹ אַחַר שֶׁנִּסְקַל וַהֲרֵי הוּא נְבֵלָה. אֶלָּא לֹא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ לִסְקִילָה נֶאֱסַר וְנַעֲשָׂה כִּבְהֵמָה טְמֵאָה. וְאִם קָדַם וּשְׁחָטוֹ שְׁחִיטָה כְּשֵׁרָה הֲרֵי זֶה אָסוּר בַּהֲנָיָה. וְאִם אָכַל מִבְּשָׂרוֹ כְּזַיִת לוֹקֶה. וְכֵן כְּשֶׁיִּסָּקֵל לֹא יִמָּכֵר וְלֹא יִתְּנֶנּוּ לִכְלָבִים וְלֹא לְעַכּוּ''ם לְכָךְ נֶאֱמַר לֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ. וּפֶרֶשׁ שֶׁל שׁוֹר הַנִּסְקָל מֻתָּר בַּהֲנָאָה. נוֹדַע שֶׁהוּא פָּטוּר מִסְּקִילָה אַחַר שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ כְּגוֹן שֶׁהוּזְמוּ הָעֵדִים יֵצֵא וְיִרְעֶה בָּעֵדֶר. וְאִם נוֹדַע אַחַר שֶׁנִּסְקָל הֲרֵי זֶה מֻתָּר בַּהֲנָיָה:

In reference to an ox condemned to be stoned it is written: "Its flesh shall not be eaten" (Exodus 21:28). How could it be eaten after it had been stoned and assumed the status of nevelah? ! Scripture only means to convey that as soon as the ox was condemned to be stoned it became forbidden and was regarded as an unclean animal. If anyone hastened and slaughtered the ox properly, it is forbidden to derive any benefit from it; if anyone ate an olive-size of its flesh he is to be lashed.— —