Chapter 22כ״ב
1 א

אֵין אָדָם מַקְנֶה דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם. בֵּין בְּמֶכֶר בֵּין בְּמַתָּנָה בֵּין בְּמַתְּנַת שְׁכִיב מֵרַע. כֵּיצַד. מַה שֶּׁתּוֹצִיא שָׂדֶה זוֹ מָכוּר לְךָ. מַה שֶּׁיּוֹצִיא אִילָן זֶה נָתוּן לְךָ. תְּנוּ מַה שֶּׁתֵּלֵד בְּהֵמָה זוֹ לִפְלוֹנִי. לֹא קָנָה כְּלוּם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

2 ב

הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת דֶּקֶל לַחֲבֵרוֹ יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ אַף לְאַחַר שֶׁבָּאוּ הַפֵּרוֹת לָעוֹלָם. וְאִם שָׁמַט הַלּוֹקֵחַ וְאָכַל אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. וְכָל הַחוֹזֵר בּוֹ מִשְּׁנֵיהֶם אֵין חַיָּב לְקַבֵּל מִי שֶׁפָּרַע:

3 ג

אֲבָל הַפּוֹסֵק עַל שַׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק וְלֹא הָיָה אוֹתוֹ הַמִּין שֶׁפָּסַק עָלָיו בִּרְשׁוּת מוֹכֵר. חַיָּב לִקְנוֹת וְלִתֵּן לַלּוֹקֵחַ מַה שֶּׁפָּסַק. וְאִם חָזַר מְקַבֵּל מִי שֶׁפָּרַע:

4 ד

מִי שֶׁפָּסַק עַל שַׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק שֶׁיִּתֵּן אַרְבָּעָה סְאִין בְּסֶלַע. אִם הָיוּ שִׁבֳּלִים הֲרֵי זֶה קָנָה לְקַבֵּל מִי שֶׁפָּרַע. וְהוּא שֶׁיַּרְאֶה לוֹ בַּגֹּרֶן אוֹ שֶׁיֹּאמַר לוֹ בַּשּׁוּק הֲרֵינִי סוֹמֵךְ עָלֶיךָ. אֲבָל אִם לֹא נִרְאָה לוֹ בַּגֹּרֶן וְלֹא אָמַר לוֹ הֲרֵינִי סוֹמֵךְ עָלֶיךָ לֹא סָמְכָה דַּעְתּוֹ שֶׁל מוֹכֵר וְאֵינוֹ מְקַבֵּל מִי שֶׁפָּרַע. שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר שֶׁמָּא פָּסַק עִם אַחֵר וְאֵין צָרִיךְ לְחִטִּים אֵלּוּ:

5 ה

דָּבָר שֶׁאֵין בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל מַקְנֶה אֵינוֹ נִקְנֶה. וַהֲרֵי הוּא כְּדָבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם. כֵּיצַד. מַה שֶּׁאִירַשׁ מֵאַבָּא מָכוּר לְךָ. מַה שֶּׁתַּעֲלֶה מְצוּדָתִי מִן הַיָּם נָתוּן לְךָ. שָׂדֶה זוֹ לִכְשֶׁאֶקָּחֶנָּה קְנוּיָה לְךָ. לֹא קָנָה כְּלוּם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

6 ו

מִי שֶׁהָיָה מוֹרִישׁוֹ גּוֹסֵס וְנָטוּי לָמוּת וְרָצָה לִמְכֹּר מִנְּכָסָיו מְעַט כְּדֵי לְהוֹצִיא הַדָּמִים בְּצָרְכֵי קְבוּרָה. הוֹאִיל וְהַבֵּן עָנִי וְאִם יַמְתִּין עַד שֶׁיָּמוּת וְיִמְכֹּר יִשְׁתַּהֶא הַמֵּת וְיִתְבַּזֶּה. תִּקְנוּ חֲכָמִים שֶׁאִם מָכַר וְאָמַר מַה שֶּׁאִירַשׁ מֵאָבִי הַיּוֹם מָכוּר לְךָ מִמְכָּרוֹ קַיָּם. וְכֵן צַיָּד עָנִי שֶׁאֵין לוֹ מַה שֶּׁיֹּאכַל שֶׁאָמַר מַה שֶּׁתַּעֲלֶה מִן הַיָּם מְצוּדָתִי הַיּוֹם מָכוּר לְךָ. מִמְכָּרוֹ קַיָּם מִשּׁוּם כְּדֵי חַיָּיו:

7 ז

הַבֵּן שֶׁמָּכַר בְּנִכְסֵי אָבִיו בְּחַיֵּי אָבִיו וּמֵת הַבֵּן בְּחַיֵּי הָאָב וְאַחַר כָּךְ מֵת הָאָב. בֶּן הַבֵּן מוֹצִיא מִיַּד הַלָּקוֹחוֹת. שֶׁהֲרֵי אָבִיו מָכַר דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא עֲדַיִן לִרְשׁוּתוֹ. וְנִמְצְאוּ הַנְּכָסִים בִּרְשׁוּת הָאָב וְזֶה יוֹרֵשׁ אֲבִי אָבִיו. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

8 ח

מִי שֶׁנָּתַן קַרְקַע מַתָּנָה לַחֲבֵרוֹ וְנָתַן לוֹ עַל גַּבָּהּ מֵאָה דִּינָרִין. אִם הָיוּ הַדִּינָרִין מְצוּיִין בִּרְשׁוּתוֹ כֵּיוָן שֶׁזָּכָה בַּשָּׂדֶה זָכָה בַּדִּינָרִין. וְאִם אֵין לוֹ דִּינָר אֵין מְחַיְּבִין אֶת הַנּוֹתֵן לִתֵּן לוֹ מֵאָה דִּינָרִין עַד שֶׁיָּבִיא הַזּוֹכֶה רְאָיָה שֶׁהָיָה לָזֶה דִּינָרִין בְּעֵת הַמַּתָּנָה. וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר מִטַּלְטְלִין שֶׁמַּקְנֶה אָדָם אוֹתָם עַל קַרְקַע. אִם אֵינָם בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר אוֹ הַנּוֹתֵן לֹא קָנָה. שֶׁאֵין אָדָם מַקְנֶה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ:

9 ט

מִי שֶׁהָיָה לוֹ פִּקָּדוֹן בְּיַד אַחֵר הֲרֵי זֶה מַקְנֵהוּ בֵּין בְּמֶכֶר בֵּין בְּמַתָּנָה. לְפִי שֶׁהַפִּקָּדוֹן בִּרְשׁוּת בְּעָלָיו הוּא וַהֲרֵי הוּא בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא קַיָּם. וְאִם כָּפַר בּוֹ זֶה שֶׁהֻפְקַד אֶצְלוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְהַקְנוֹתוֹ. שֶׁזֶּה כְּמִי שֶׁאָבַד שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ. אֲבָל הַמַּלְוֶה הוֹאִיל וּלְהוֹצָאָה נִתְּנָה אֵינָהּ בָּעוֹלָם וְאֵין אָדָם יָכוֹל לְהַקְנוֹתָהּ אֶלָּא בְּמַעֲמַד שְׁלָשְׁתָּן. וְהוּא דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ טַעַם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאִם הָיְתָה מִלְוֶה בִּשְׁטָר מַקְנֶה אֶת הַשְּׁטָר בִּכְתִיבָה וּמְסִירָה שֶׁהֲרֵי יֵשׁ כָּאן דָּבָר הַנִּמְסָר לִקְנוֹת שִׁעְבּוּד שֶׁבּוֹ:

10 י

כְּשֵׁם שֶׁאֵין אָדָם מַקְנֶה דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם. כָּךְ אֵין אָדָם מַקְנֶה לְמִי שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם. וַאֲפִלּוּ עֻבָּר הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם. וְהַמְזַכֶּה לְעֻבָּר לֹא קָנָה. וְאִם הָיָה בְּנוֹ הוֹאִיל וְדַעְתּוֹ שֶׁל אָדָם קְרוֹבָה אֵצֶל בְּנוֹ קָנָה:

11 יא

הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ נְכָסַי לַבָּנִים שֶׁתֵּלְדִי מִמֶּנִּי הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יִקְנוּ כְּלוּם. שֶׁכֵּיוָן שֶׁלֹּא נִתְעַבְּרָה בָּהֶן בִּשְׁעַת הַמַּתָּנָה עֲדַיִן לֹא בָּאוּ כְּדֵי לִהְיוֹת דַּעְתּוֹ קְרוֹבָה לָהֶם:

12 יב

הַמַּקְנֶה לְמִין מִמִּינֵי חַיָּה לֹא הִקְנָה כְּלוּם. הִקְנָה קְצָת נְכָסָיו לִבְהֵמָה אוֹ לְמִי שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם וְחָזַר וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ קְנֵה כִּבְהֵמָה זוֹ אוֹ כְּעֻבָּר זֶה לֹא קָנָה כְּלוּם. אָמַר לוֹ קְנֵה אַתְּ וּבְהֵמָה זוֹ אוֹ אַתְּ וְעֵבָּר זֶה קָנָה מֶחֱצָה:

13 יג

אֵין אָדָם מַקְנֶה לֹא בְּמֶכֶר וְלֹא בְּמַתָּנָה אֶלָּא דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ אֵינוֹ נִקְנֶה:

14 יד

כֵּיצַד. אֵין אָדָם מַקְנֶה רֵיחַ הַתַּפּוּחַ הַזֶּה אוֹ טַעַם הַדְּבַשׁ הַזֶּה אוֹ עֵין הַבְּדלַח הַזֶּה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. לְפִיכָךְ הַמַּקְנֶה לַחֲבֵרוֹ אֲכִילַת פֵּרוֹת דֶּקֶל זֶה אוֹ דִּירַת בַּיִת זֶה לֹא קָנָה. עַד שֶׁיַּקְנֶה לוֹ גּוּף הַבַּיִת לָדוּר בּוֹ וְגוּף הָאִילָן לֶאֱכל פֵּרוֹתָיו כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:

15 טו

דִּין הַהֶקְדֵּשׁ וְדִין הָעֲנִיִּים וְדִין הַנְּדָרִים אֵינוֹ כְּדִין הַהֶדְיוֹט בִּקְנִיָּתוֹ שֶׁאִלּוּ אָמַר אָדָם כָּל מַה שֶּׁתֵּלֵד בְּהֶמְתִּי יִהְיֶה הֶקְדֵּשׁ לְבֶדֶק הַבַּיִת אוֹ יִהְיֶה אָסוּר עָלַי אוֹ אֶתְּנֶנּוּ לִצְדָקָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מִתְקַדֵּשׁ לְפִי שֶׁאֵינוֹ בָּעוֹלָם הֲרֵי זֶה חַיָּב לְקַיֵּם דְּבָרוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ל ג) "כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה":

The law of consecrated property, the law of the poor, and the law of vows are not like the law of ordinary [things]. [If] in his acquisition of these, a person says, "All the offspring of my animal will be consecrated to the Temple treasury"; or, "will be forbidden to me"; or, "I will give them to charity"--even if it is not consecrated because it does not exist--the person is [still] obligated to keep his word, as it says [in Num. 30:3], "All that comes from his mouth, he must do."

16 טז

וְהוֹאִיל וְהַדָּבָר כֵּן אִם צִוָּה אָדָם כְּשֶׁהוּא שְׁכִיב מֵרַע וְאָמַר כָּל מַה שֶּׁיּוֹצִיא אִילָן זֶה לָעֲנִיִּים. אוֹ כָּל שְׂכַר בַּיִת זֶה לָעֲנִיִּים זָכוּ בָּהֶן הָעֲנִיִּים:

Since this is so, if a person on his death bed commands and says, "All that this tree produces [should be given] to the poor," or, "All the profit from this house [should be given] to the poor]," the poor acquire them.

17 יז

יֵשׁ גְּאוֹנִים שֶׁחוֹלְקִין עַל דָּבָר זֶה וְאוֹמְרִים שֶׁאֵין הָעֲנִיִּים זוֹכִין אֶלָּא בִּדְבָרִים שֶׁהֶדְיוֹט קוֹנֶה בָּהֶן. וּלְפִיכָךְ לֹא יִזְכּוּ בְּדָבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם. וְאֵין דַּעְתִּי נוֹטָה לִדְבָרִים אֵלּוּ. שֶׁאֵין אָדָם מְצֻוֶּה לְהַקְנוֹת. וְהוּא מְצֻוֶּה לְקַיֵּם דְּבָרָיו בִּצְדָקָה אוֹ בְּהֶקְדֵּשׁ כְּמוֹ שֶׁהוּא מְצֻוֶּה לְקַיֵּם הַנֵּדֶר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בַּעֲרָכִין:

There are Geonim who differ on this matter and say that the poor only acquire in the way an ordinary person acquires. Therefore, they do not acquire a thing that does not yet exist It is not my opinion that a person is commanded to transfer [his property]. He is commanded to uphold his pledge to charity or to consecrate [his property], as he is commanded to uphold his vow, as we explained in [Mishneh Torah] Arakhin.