Chapter 6ו׳
1 א

כִּבּוּד אָב וָאֵם מִצְוַת עֲשֵׂה גְּדוֹלָה וְכֵן מוֹרָא אָב וָאֵם. שָׁקַל אוֹתָן הַכָּתוּב בִּכְבוֹדוֹ וּבְמוֹרָאוֹ. כָּתוּב (שמות כ יב) "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" וְכָתוּב (משלי ג ט) "כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ". וּבְאָבִיו וְאִמּוֹ כָּתוּב (ויקרא יט ג) "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ" וְכָתוּב (דברים ו יג) "אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא". כְּדֶרֶךְ שֶׁצִּוָּה עַל כְּבוֹד שְׁמוֹ הַגָּדוֹל וּמוֹרָאוֹ כָּךְ צִוָּה עַל כְּבוֹדָם וּמוֹרָאָם:

It is a great positive precept to honor father and mother; so too, to pay reverence to father and mother. Scripture considers the duty of honoring parents and revering them equal to the duty of honoring and revering God. It is written: "Honor your father and your mother" (Exodus 20:12), and it is also written: "Honor the Lord with your wealth" (Proverbs 3:9). Concerning one's father and mother it is written: "You shall each revere his mother and his father" (Leviticus 19:3), and it is also written: "Revere the Lord your God" (Deuteronomy 6:13). Just as God commanded us to honor and revere his great Name, so he has commanded us to honor and revere our parents.

2 ב

הַמְקַלֵּל אָבִיו אוֹ אִמּוֹ בִּסְקִילָה וְהַמְגַדֵּף בִּסְקִילָה. הִנֵּה הִשְׁוָה אוֹתָן בָּעֹנֶשׁ. הִקְדִּים אָב לְאֵם לְכָבוֹד וְהִקְדִּים אֵם לְאָב לְמוֹרָא לְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שָׁוִים בֵּין לַמּוֹרָא בֵּין לְכָבוֹד:

The one who curses his father or his mother (is killed) with stoning, and the blasphemer (is killed) with stoning. Here there is a comparable punishment for them (the acts of blaspheming and cursing parents). The father precedes the mother for honor, and the mother precedes the father in fear, to teach that the two are equal whether for fear or for honor.

3 ג

אֵי זֶהוּ מוֹרָא וְאֵי זֶהוּ כָּבוֹד. מוֹרָא לֹא עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ. וְלֹא יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ. וְלֹא סוֹתֵר אֶת דְּבָרָיו וְלֹא מַכְרִיעַ אֶת דְּבָרָיו. וְלֹא יִקְרָא לוֹ בִּשְׁמוֹ לֹא בְּחַיָּיו וְלֹא בְּמוֹתוֹ. אֶלָּא אוֹמֵר אַבָּא מָרִי. הָיָה שֵׁם אָבִיו אוֹ שֵׁם רַבּוֹ כְּשֵׁם אֲחֵרִים מְשַׁנֶּה אֶת שְׁמָם. יֵרָאֶה לִי שֶׁאֵין נִזְהָר בְּכָךְ אֶלָּא בְּשֵׁם שֶׁהוּא פֶּלֶא שֶׁאֵין הַכּל דָּשִׁין בּוֹ. אֲבָל הַשֵּׁמוֹת שֶׁקּוֹרְאִים בָּהֶן אֶת הָעָם כְּגוֹן אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב משֶׁה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בְּכָל לָשׁוֹן וּבְכָל זְמַן קוֹרֵא בָּהֶן לַאֲחֵרִים שֶׁלֹּא בְּפָנָיו וְאֵין בְּכָךְ כְּלוּם. אֵי זֶהוּ כָּבוֹד מַאֲכִיל וּמַשְׁקֵה מַלְבִּישׁ וּמְכַסֶּה מִשֶּׁל הָאָב. וְאִם אֵין מָמוֹן לָאָב וְיֵשׁ מָמוֹן לַבֵּן כּוֹפִין אוֹתוֹ וְזָן אָבִיו וְאִמּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא יָכוֹל. וּמוֹצִיא וּמַכְנִיס וּמְשַׁמְּשׁוֹ בִּשְׁאָר הַדְּבָרִים שֶׁהַשַּׁמָּשִׁים מְשַׁמְּשִׁים בָּהֶן אֶת הָרַב. וְעוֹמֵד מִפָּנָיו כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹמֵד מִפְּנֵי רַבּוֹ:

What is the distinction between reverence and honor? Reverence signifies that the son must neither stand nor sit in his father's place; he must not contradict his father nor decide against him.— — What does honoring signify? The son must provide his father and mother with food and drink and clothing, paid for by the father. If the father has no money and the son has, he is compelled to maintain his father and mother as much as he can. He must manage his father's affairs, conducting him in and out, and doing for him the kind of service that is performed by servants for their master ; he should rise before him, as he should rise before his teacher.

4 ד

וְהָאָב שֶׁהָיָה תַּלְמִיד בְּנוֹ אֵין הָאָב עוֹמֵד מִפְּנֵי הַבֵּן אֲבָל הַבֵּן עוֹמֵד מִפְּנֵי אָבִיו אַף עַל פִּי שֶׁהוּא תַּלְמִידוֹ וְחַיָּב לְכַבְּדוֹ בִּשְׁאָר דְּרָכָיו בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ וַעֲשִׂיַּת חֲפָצָיו. כֵּיצַד. הַנִּשְׁמָע בִּדְבַר אָבִיו לְמָקוֹם לֹא יֹאמַר מַהֲרוּנִי בִּשְׁבִיל עַצְמִי פִּטְרוּנִי בִּשְׁבִיל עַצְמִי. אֶלָּא מַהֲרוּנִי בִּשְׁבִיל אַבָּא פִּטְרוּנִי בִּשְׁבִיל אַבָּא. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. לְעוֹלָם יִכְלל בִּכְלַל דְּבָרָיו שֶׁהוּא חוֹשֵׁשׁ בִּכְבוֹד אָבִיו וְשֶׁמִּתְיָרֵא מִמֶּנּוּ:

5 ה

וְחַיָּב לְכַבְּדוֹ אֲפִלּוּ לְאַחַר מוֹתוֹ. כֵּיצַד. הָיָה אוֹמֵר דְּבַר שְׁמוּעָה מִפִּיו לֹא יֹאמַר כָּךְ אָמַר אַבָּא. אֶלָּא אוֹמֵר כָּךְ אָמַר אַבָּא מָרִי אֲנִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ שֶׁלְּאַחַר מִיתָתוֹ. אֲבָל לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ אוֹמֵר זִכְרוֹנוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא:

6 ו

אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה חַיָּבִין בְּמוֹרָא וְכָבוֹד. אֶלָּא שֶׁהָאִישׁ יֵשׁ בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת וְהָאִשָּׁה אֵין בְּיָדָהּ לַעֲשׂוֹת שֶׁהֲרֵי רְשׁוּת אֲחֵרִים עָלֶיהָ. לְפִיכָךְ אִם נִתְגָּרְשָׁה אוֹ נִתְאַלְמְנָה הֲרֵי שְׁנֵיהֶם שָׁוִים:

7 ז

עַד הֵיכָן הוּא כִּבּוּד אָב וְאֵם. אֲפִלּוּ נָטְלוּ כִּיס שֶׁל זְהוּבִים שֶׁלּוֹ וְהִשְׁלִיכוּ בְּפָנָיו לַיָּם לֹא יַכְלִימֵם וְלֹא יְצַעֵר בִּפְנֵיהֶם וְלֹא יִכְעֹס כְּנֶגְדָּם אֶלָּא יְקַבֵּל גְּזֵרַת הַכָּתוּב וְיִשְׁתֹּק. וְעַד הֵיכָן מוֹרָאָן אֲפִלּוּ הָיָה לוֹבֵשׁ בְּגָדִים חֲמוּדוֹת וְיוֹשֵׁב בָּרֹאשׁ בִּפְנֵי הַקָּהָל וּבָא אָבִיו וְאִמּוֹ וְקָרְעוּ בְּגָדָיו וְהִכּוּהוּ בְּרֹאשׁוֹ וְיָרְקוּ בְּפָנָיו לֹא יַכְלִימֵם אֶלָּא יִשְׁתֹּק וְיִירָא וְיִפְחַד מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים שֶׁצִּוָּהוּ בְּכָךְ. שֶׁאִלּוּ מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם גָּזַר עָלָיו דָּבָר שֶׁהוּא מְצַעֵר יֶתֶר מִזֶּה לֹא הָיָה יָכוֹל לְפַרְכֵּס בַּדָּבָר. קַל וָחֹמֶר לְמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם כִּרְצוֹנוֹ:

To what lengths should the honoring of one's father and mother go? Even if they took a pocketful of gold pieces belonging to him and cast it into the sea right in his presence, he must not shame them or scream and be angry at them; instead, he should accept the divine decree and keep silent. To what lengths should the duty of revering them go? Even if he wore costly clothes while presiding over a public assembly, and his father and mother came and tore his clothes, struck him on the head, and spat in his face, he must not embarrass them but keep silent. He should revere and fear the supreme King of kings who has thus commanded him. Had a mortal king laid a more painful restraint on him, he would be powerless to struggle against it; so much the more if the decree comes from him who spoke and the world came into being by his will.

8 ח

אַף עַל פִּי שֶׁבְּכָךְ נִצְטַוֵּינוּ אָסוּר לְאָדָם לְהַכְבִּיד עֵלּוֹ עַל בָּנָיו וּלְדַקְדֵּק בִּכְבוֹדוֹ עִמָּהֶם שֶׁלֹּא יְבִיאֵם לִידֵי מִכְשׁוֹל. אֶלָּא יִמְחל וְיִתְעַלֵּם שֶׁהָאָב שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ כְּבוֹדוֹ מָחוּל:

Although we have been commanded to behave thus [generously and reverently toward our parents], a man must not impose too heavy a yoke upon his children by being too strict with them in regard to his honor, that he might not cause them to stumble; he should rather forgive and ignore, since a father may well forego the honor due him [allowing the son to omit the acts of reverence, and the son may avail himself of the permission] ; the father's honor may well be remitted.

9 ט

וְהַמַּכֶּה בְּנוֹ גָּדוֹל מְנַדִּין אוֹתוֹ שֶׁהֲרֵי הוּא עוֹבֵר עַל וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁל:

10 י

מִי שֶׁנִּטְרְפָה דַּעְתּוֹ שֶׁל אָבִיו אוֹ שֶׁל אִמּוֹ מִשְׁתַּדֵּל לִנְהֹג עִמָּהֶם כְּפִי דַּעְתָּם עַד שֶׁיְּרֻחַם עֲלֵיהֶן. וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲמֹד מִפְּנֵי שֶׁנִּשְׁתַּטּוּ בְּיוֹתֵר יְנִיחֵם וְיֵלֵךְ לוֹ וִיצַוֶּה אֲחֵרִים לְהַנְהִיגָם כָּרָאוּי לָהֶם:

If one's father or mother has become mentally disordered, he should make an effort to behave toward them according to their state of mind until they will be shown mercy [and get cured]. But if he is unable to endure the strain any longer, because they have become utterly insane, he may leave them and go elsewhere, charging others to take proper care of them.

11 יא

הַמַּמְזֵר חַיָּב בִּכְבוֹד אָבִיו וּמוֹרָאוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָּטוּר עַל מַכָּתוֹ וְקִלְלָתוֹ עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה. אֲפִלּוּ הָיָה אָבִיו רָשָׁע וּבַעַל עֲבֵרוֹת מְכַבְּדוֹ וּמִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ. רָאָהוּ עוֹבֵר עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה לֹא יֹאמַר לוֹ אַבָּא עָבַרְתָּ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה אֶלָּא יֹאמַר לוֹ אַבָּא כָּתוּב בַּתּוֹרָה כָּךְ וְכָךְ כְּאִלּוּ הוּא שׁוֹאֵל מִמֶּנּוּ וְלֹא כְּמַזְהִירוֹ:

12 יב

מִי שֶׁאָמַר לוֹ אָבִיו לַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה בֵּין שֶׁאָמַר לוֹ לַעֲבֹר עַל מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה אוֹ לְבַטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה אֲפִלּוּ שֶׁל דִּבְרֵיהֶם. הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁמַע לוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט ג) "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ". כֻּלְּכֶם חַיָּבִין בִּכְבוֹדִי:

If a man was ordered by his father to transgress the words of the Torah, and break either a prohibitive or a positive precept, or even a rabbinic enactsment, he must not listen to him, as it is written: "You shall each revere his mother and his father, and keep my sabbaths" (Leviticus 19:3); that is, all of you [including your parents] are required to honor me.

13 יג

אָמַר לוֹ אָבִיו הַשְׁקֵנִי מַיִם וְיֵשׁ בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה אִם אֶפְשָׁר לַמִּצְוָה שֶׁתֵּעָשֶׂה עַל יְדֵי אֲחֵרִים תֵּעָשֶׂה וְיִתְעַסֵּק בִּכְבוֹד אָבִיו שֶׁאֵין מְבַטְּלִין מִצְוָה מִפְּנֵי מִצְוָה. וְאִם אֵין שָׁם אֲחֵרִים לַעֲשׂוֹתָהּ יִתְעַסֵּק בַּמִּצְוָה וְיָנִיחַ כָּבוֹד אָבִיו שֶׁהוּא וְאָבִיו חַיָּבִים בִּדְבַר מִצְוָה. וְתַלְמוּד תּוֹרָה גָּדוֹל מִכְּבוֹד אָב וָאֵם:

14 יד

אָמַר לוֹ אָבִיו הַשְׁקֵנִי מַיִם וְאָמְרָה לוֹ אִמּוֹ הַשְׁקֵנִי מַיִם מֵנִיחַ כְּבוֹד אִמּוֹ וְעוֹסֵק בִּכְבוֹד אָבִיו תְּחִלָּה מִפְּנֵי שֶׁהוּא וְאִמּוֹ חַיָּבִין בִּכְבוֹד אָבִיו:

15 טו

חַיָּב אָדָם לְכַבֵּד אֶת אֵשֶׁת אָבִיו אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ אִמּוֹ כָּל זְמַן שֶׁאָבִיו קַיָּם שֶׁזֶּה בִּכְלַל כְּבוֹד אָבִיו. וְכֵן מְכַבֵּד בַּעַל אִמּוֹ כָּל זְמַן שֶׁאִמּוֹ קַיֶּמֶת. אֲבָל לְאַחַר מִיתָתָהּ אֵינוֹ חַיָּב. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁיִּהְיֶה אָדָם חַיָּב בִּכְבוֹד אָחִיו הַגָּדוֹל כִּכְבוֹד אָבִיו:

One is obligated to honor his father's wife, even though she is not one's mother, while his father is alive. And so too one should honor one's mother's husband while one's father is alive. After she dies the obligation ends. And from the words of our Sages, one is obligated to honor an older brother like one honors a father.