Chapter 8ח׳
1 א

תְּפִלַּת הַצִּבּוּר נִשְׁמַעַת תָּמִיד וַאֲפִלּוּ הָיוּ בָּהֶן חוֹטְאִים אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹאֵס בִּתְפִלָּתָן שֶׁל רַבִּים. לְפִיכָךְ צָרִיךְ אָדָם לְשַׁתֵּף עַצְמוֹ עִם הַצִּבּוּר. וְלֹא יִתְפַּלֵּל בְּיָחִיד כָּל זְמַן שֶׁיָּכוֹל לְהִתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר. וּלְעוֹלָם יַשְׁכִּים אָדָם וְיַעֲרִיב לְבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁאֵין תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת בְּכָל עֵת אֶלָּא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. וְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּעִירוֹ וְאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל בּוֹ עִם הַצִּבּוּר נִקְרָא שָׁכֵן רַע:

Congregational prayer is always heard [by the Almighty]. Even if there are sinners among them, the Holy One, blessed be He, does not reject the prayer of a multitude. Hence, a person should associate himself with the congregation, and never recite his prayers in private when he is able to pray with the congregation. One should always attend Synagogue, morning and evening; for only if recited in a synagogue, are one's prayers heard at all times. Whoever has a synagogue in his town and does not worship there is called a bad neighbour.

2 ב

וּמִצְוָה לָרוּץ לְבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ו ג) ״וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת יְיָ׳‎״. וּכְשֶׁיֵּצֵא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת אַל יַפְסִיעַ פְּסִיעָה גַּסָּה אֶלָּא יֵלֵךְ מְעַט מְעַט. וּכְשֶׁיִּכָּנֵס בְּבֵית הַכְּנֶסֶת יִכָּנֵס שִׁעוּר שְׁנֵי פְּתָחִים וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (משלי ח לד) ״לִשְׁמֹר מְזוּזֹת פְּתָחָי״:

It is a Mitzvah (praiseworthy duty) to proceed to the Synagogue at a quick pace, as it is said, "And let us know; let us be eager to know the Lord" (Hosea 6:3). When leaving the Synagogue, a person should not take big strides, but walk at a slow pace. On entering the Synagogue, one should move forward the distance [of the width] of two doors, and then recite his prayers, so as to fulfill the text, "Waiting at the posts of my doors" (Proverbs 8:34).

3 ג

בֵּית הַמִּדְרָשׁ גָּדוֹל מִבֵּית הַכְּנֶסֶת. וַחֲכָמִים גְּדוֹלִים אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ לָהֶם בְּעִירָם בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת הַרְבֵּה לֹא הָיוּ מִתְפַּלְּלִין אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁהָיוּ עוֹסְקִין שָׁם בַּתּוֹרָה וְהוּא שֶׁיִּתְפַּלֵּל שָׁם תְּפִלַּת הַצִּבּוּר:

A house of study is superior to a synagogue. Eminent sages, notwithstanding that there were many synagogues in their towns, only prayed in the places where they were engaged in the study of the Torah. It is understood that congregational services are [also] held there.

4 ד

וְכֵיצַד הִיא תְּפִלַּת הַצִּבּוּר. יִהְיֶה אֶחָד מִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם וְהַכּל שׁוֹמְעִים. וְאֵין עוֹשִׂין כֵּן בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה גְּדוֹלִים וּבְנֵי חוֹרִין. וּשְׁלִיחַ צִבּוּר אֶחָד מֵהֶם. וַאֲפִלּוּ הָיוּ מִקְצָתָן שֶׁכְּבָר הִתְפַּלְּלוּ וְיָצְאוּ יְדֵי חוֹבָתָן מַשְׁלִימִין לָהֶם לַעֲשָׂרָה. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ רֹב הָעֲשָׂרָה שֶׁלֹּא הִתְפַּלְּלוּ. וְכֵן אֵין אוֹמְרִים קְדֻשָּׁה וְלֹא קוֹרְאִין בַּתּוֹרָה וּמְבָרְכִין לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ וְלֹא מַפְטִירִין בַּנְּבִיאִים אֶלָּא בַּעֲשָׂרָה:

How is public worship conducted? One person recites the prayers aloud, and all the rest listen. This is not done, if there are less than ten adult men present, the Reader being counted in the number. Even if some of them have already said their prayers and thus discharged their obligation, they help to complete the quorum of ten, provided that the majority have not yet said their prayers. So too, the Kedushah*Isaiah 6:3; Ezekiel 3:12; Psalms 146:10. is not recited, nor is the Torah recited with the blessing before and after the reading, nor the lesson from the prophets read [with its blessings], unless a quorum of ten is present.

5 ה

וְכֵן לֹא יִהְיֶה אֶחָד מְבָרֵךְ בִּרְכַּת שְׁמַע וְהַכּל שׁוֹמְעִים וְעוֹנִין אַחֲרָיו אָמֵן אֶלָּא בַּעֲשָׂרָה. וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא פּוֹרֵס עַל שְׁמַע. וְאֵין אוֹמְרִים קַדִּישׁ אֶלָּא בַּעֲשָׂרָה. וְאֵין הַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים יְדֵיהֶם אֶלָּא בַּעֲשָׂרָה וְהַכֹּהֲנִים מִן הַמִּנְיָן. שֶׁכָּל עֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל הֵם הַנִּקְרָאִים עֵדָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד כז) ״עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת״ וְגוֹ׳‎ וְהָיוּ עֲשָׂרָה שֶׁהֲרֵי יָצְאוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב:

Thus too, one individual is not to recite the blessings before the Shema while all listen and respond Amen, unless a quorum of ten is present. This is termed Poress al Shema (Cp. Targum to I Samuel 9:13). Nor is Kaddish recited, unless ten are present. Nor do the priests solemnly raise their hands (to recite the priestly benediction) unless ten are present, the priests being counted in the number. For every group of ten in Israel is called a Congregation, as it is said, "How long shall I bear with this evil congregation" (Numbers 14:27). Those alluded to here were ten, (the Spies)—Joshua and Caleb being excluded.

6 ו

וְכָל דְּבַר קְדֻשָּׁה לֹא יְהֵא אֶלָּא בְּתוֹךְ הָעֵדָה מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב לב) ״וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים אִם הִתְחִילוּ בָּהֶם בַּעֲשָׂרָה וְהָלְכוּ מִקְצָתָם אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רַשָּׁאִין יִגְמְרוּ הַשְּׁאָר:

Every procedure of a sacred character should only take place in a congregation of Israelites, as it is said; "And I will be sanctified in the midst of the children of Israel" (Leviticus 22:32). All the recitals, referred to above, if begun when a quorum of ten was present, of whom some left, though they are not authorized to do so, are concluded by those who remain.

7 ז

וְצָרִיךְ לִהְיוֹת כֻּלָּם בְּמָקוֹם אֶחָד וּשְׁלִיחַ צִבּוּר עִמָּהֶם בְּמָקוֹם אֶחָד. חָצֵר קְטַנָּה שֶׁנִּפְרְצָה בִּמְלוֹאָהּ לְחָצֵר גְּדוֹלָה וְהָיוּ תִּשְׁעָה בַּגְּדוֹלָה וְיָחִיד בַּקְּטַנָּה מִצְטָרְפִין. תִּשְׁעָה בַּקְּטַנָּה וְיָחִיד בַּגְּדוֹלָה אֵין מִצְטָרְפִין. צִבּוּר בַּגְּדוֹלָה וּשְׁלִיחַ צִבּוּר בַּקְּטַנָּה יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן. צִבּוּר בַּקְּטַנָּה וּשְׁלִיחַ צִבּוּר בַּגְּדוֹלָה אֵין יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן שֶׁהֲרֵי הוּא מֻפְלָג מֵהֶם וְאֵינוֹ עִמָּהֶם בְּמָקוֹם אֶחָד מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בַּגְּדוֹלָה פַּסִּין מִכָּאן וּמִכָּאן הֲרֵי הִיא כְּמוֹ מֻפְלֶגֶת מִן הַקְּטַנָּה וְאֵין הַקְּטַנָּה מֻפְלֶגֶת מִן הַגְּדוֹלָה אֶלָּא הֲרֵי הִיא כְּקֶרֶן זָוִית שֶׁלָּהּ:

It is requisite that the congregation be assembled in one place and that the reader be with them in that place. Where a small court opens, throughout its complete breadth, to a larger courtyard, and nine persons are in the larger, while one person is in the smaller enclosure, they form a quorum. But if nine persons are in the smaller enclosure and one person is in the larger, they do not constitute a quorum. If the congregation is in the larger enclosure and the Reader in the smaller, their obligation to worship is discharged when he officiates on their behalf. But if the congregation is in the smaller, and the Reader in the larger enclosure, their obligation is not discharged when the reader recites the service, since he is separated from them and not in the same place with them, for the larger enclosure having posts on both sides is regarded as divided off from the smaller enclosure. The smaller enclosure, however, is regarded not as divided off from the larger enclosure, but as a corner of it.

8 ח

וְכֵן אִם הָיְתָה צוֹאָה בַּגְּדוֹלָה אָסוּר לְהִתְפַּלֵּל וְלִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע בַּקְּטַנָּה. הָיְתָה צוֹאָה בַּקְּטַנָּה מֻתָּר לְהִתְפַּלֵּל וְלִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע בַּגְּדוֹלָה אִם לֹא הָיָה שָׁם רֵיחַ רַע מִפְּנֵי שֶׁהִיא מֻפְלֶגֶת מִמֶּנָּה:

So too, if there is ordure in the larger enclosure, it is forbidden to recite prayers or read the Shema in the smaller enclosure. But if there was ordure in the smaller enclosure, prayers may be recited and the Shema may be read in the larger, provided that there was no offensive odor, since the smaller enclosure is divided off from the larger.

9 ט

שְׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן. כֵּיצַד. בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל וְהֵם שׁוֹמְעִין וְעוֹנִין אָמֵן אַחַר כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה הֲרֵי הֵן כְּמִתְפַּלְּלִין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִתְפַּלֵּל אֲבָל הַיּוֹדֵעַ אֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ אֶלָּא בִּתְפִלַּת עַצְמוֹ:

The Reader discharges the obligation of the Congregation. How so? When he recites the prayers and they respond with the utterance of Amen after every blessing, they are regarded as praying. This only aplies to one who does not know the liturgy. One who is proficient does not discharge his obligation unless he recites the prayers for himself.

10 י

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה חוּץ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁל שְׁנַת הַיּוֹבֵל. אֲבָל בִּשְׁנֵי יָמִים אֵלּוּ שְׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא אֶת הַיּוֹדֵעַ כְּשֵׁם שֶׁמּוֹצִיא מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִפְּנֵי שֶׁהֵם בְּרָכוֹת אֲרֻכּוֹת וְאֵין רֹב הַיּוֹדְעִים אוֹתָן יְכוֹלִין לְכַוֵּן דַּעְתָּן כִּשְׁלִיחַ צִבּוּר. לְפִיכָךְ אִם רָצָה הַיּוֹדֵעַ לִסְמֹךְ בִּשְׁנֵי יָמִים אֵלּוּ עַל תְּפִלַּת שַׁ״ץ לְהוֹצִיאוֹ יְדֵי חוֹבָתוֹ הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ:

The foregoing rule holds good for all days of the year except New Year's Day and the Day of Atonement in a Jubilee year. On those two days, the Reader discharges the obligations of the proficient as of the non-proficient, on the ground that the prayers recited on those days are lengthy and the majority of those acquainted with them cannot concentrate their minds as the Reader can. Hence, if one who is proficient wishes on those days to rely on the Reader's recital of the prayers, he may do so.

11 יא

אֵין מְמַנִּין שְׁלִיחַ צִבּוּר אֶלָּא גָּדוֹל שֶׁבַּצִּבּוּר בְּחָכְמָתוֹ וּבְמַעֲשָׂיו. וְאִם הָיָה זָקֵן הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח בְּיוֹתֵר. וּמִשְׁתַּדְּלִין לִהְיוֹת שְׁלִיחַ צִבּוּר אָדָם שֶׁקּוֹלוֹ עָרֵב וְרָגִיל לִקְרוֹת. וּמִי שֶׁלֹּא נִתְמַלֵּא זְקָנוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חָכָם גָּדוֹל לֹא יְהֵא שַׁ״ץ מִפְּנֵי כְּבוֹד צִבּוּר. אֲבָל פּוֹרֵס הוּא עַל שְׁמַע מִשֶּׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת אַחַר שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים:

None should be appointed as Reader to the Congregation unless he is reputed for his knowledge and exemplary conduct. If he is an old man, all the better. An endeavor should be made to secure one who has a pleasant voice and is accustomed to read. Anyone whose beard is not full grown, even though he is a great scholar, should, out of respect to the Congregation, not be appointed as the regular reader. But one may publicly recite the blessings before the Shema, as soon as the marks of puberty appear and one has passed the age of thirteen years.

12 יב

וְכֵן הָעִלֵּג כְּגוֹן מִי שֶׁקּוֹרֵא לְאָלֶ״ף עַיִ״ן אוֹ לְעַיִ״ן אָלֶ״ף וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא אֶת הָאוֹתִיּוֹת כְּתִקּוּנָן אֵין מְמַנִּין אוֹתוֹ שְׁלִיחַ צִבּוּר. וְהָרַב מְמַנֶּה אֶחָד מִתַּלְמִידָיו לְהִתְפַּלֵּל לְפָנָיו בְּצִבּוּר. הַסּוּמָא פּוֹרֵס עַל שְׁמַע וְנַעֲשֶׂה שְׁלִיחַ צִבּוּר. אֲבָל מִי שֶׁכְּתֵפָיו מְגֻלּוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פּוֹרֵס עַל שְׁמַע אֵינוֹ נַעֲשֶׂה שְׁלִיחַ צִבּוּר לִתְפִלָּה עַד שֶׁיִּהְיֶה עָטוּף:

One whose enunciation is indistinct, who, for example, reads the Aleph as an Ayin or the Ayin as an Aleph, or cannot pronounce the letters correctly, is not to be appointed as Congregational reader. A teacher may appoint one of his pupils to read the services in his presence. A blind man may publicly recite the blessings before the Shema and be appointed Reader to the Congregation. But one whose shoulders are bare, though he may publicly recite the blessings before the Shema, does not recite the Amidah as Reader of the Congregation unless he is properly clad.