Chapter 11י״א
1 א

כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל צָרִיךְ לְהָכִין לוֹ בַּיִת שֶׁיִּכָּנְסוּ בּוֹ לִתְפִלָּה בִּכָל עֵת תִּפִלָּה וּמָקוֹם זֵה נִקִרָא בֵּית הַכִּנֵסֵת. וְכוֹפִין בְּנֵי הָעִיר זֶה אֶת זֶה לִבְנוֹת לָהֶם בֵּית הַכְּנֶסֶת וְלִקְנוֹת לָהֶם סֵפֶר תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים:

Wherever there are ten Israelites resident, an edifice must be fitted up, where they can assemble for worship at each period of prayer. Such a building is termed a synagogue. The residents exercise compulsory powers on each other for the purpose of erecting a synagogue and purchasing a scroll of the Law (Pentateuch), the prophetical books and the Hagiography.

2 ב

כְּשֶׁבּוֹנִין בֵּית הַכְּנֶסֶת אֵין בּוֹנִין אוֹתָהּ אֶלָּא בְּגָבְהָהּ שֶׁל עִיר שֶׁנֶּאֱמַר (משלי א כא) ״בְּרֹאשׁ הֹמִיּוֹת תִּקְרָא״. וּמַגְבִּיהִין אוֹתָהּ עַד שֶׁתְּהֵא גְּבוֹהָה מִכָּל חַצְרוֹת הָעִיר שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא ט ט) ״וּלְרוֹמֵם אֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ״. וְאֵין פּוֹתְחִין פִּתְחֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת אֶלָּא בַּמִּזְרָח שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ג לח) ״וְהַחֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן קֵדְמָה״. וּבוֹנִין בּוֹ הֵיכָל שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ סֵפֶר תּוֹרָה. וּבוֹנִין הֵיכָל זֶה בָּרוּחַ שֶׁמִּתְפַּלְּלִין כְּנֶגְדּוֹ בְּאוֹתָהּ הָעִיר. כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ פְּנֵיהֶם אֶל מוּל הַהֵיכָל כְּשֶׁיַּעַמְדוּ לִתְפִלָּה:

When a synagogue is to be built, the highest part of the town should be selected for the site, as it is said, "At the head of the noisy streets she [Wisdom] calleth" (Proverbs 1:21). The building is to be raised sufficiently high to overtop all the other courtyards of the town, as it is said, "To exalt the house of our God." (Ezra 9:9). The doors of the Synagogue are to be made to open only on the East side, as it is said, "And those who encamped before the Tabernacle eastwards" (Numbers 3:38). Within, a shrine is built to contain a scroll of the Law. This shrine is erected on the side towards which the people in that town turn when praying, so that when they are standing engaged in prayer, they will face the shrine.

3 ג

וּמַעֲמִידִין בִּימָה בְּאֶמְצַע הַבַּיִת כְּדֵי שֶׁיַּעֲלֶה עָלֶיהָ הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה אוֹ מִי אֲשֶׁר אוֹמֵר לָעָם דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁין כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ כֻּלָּם. וּכְשֶׁמַּעֲמִידִין הַתֵּבָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ סֵפֶר תּוֹרָה מַעֲמִידִין אוֹתָהּ בָּאֶמְצַע וַאֲחוֹרֵי הַתֵּבָה כְּלַפֵּי הַהֵיכָל וּפָנֶיהָ כְּלַפֵּי הָעָם:

In the centre of the building, a platform is erected, which the Reader of the lesson from the Pentateuch or whoever exhorts the people mounts, so that all the congregation may hear. The desk (Tebah) on which the scroll is placed (when reading the Torah) is set up in the centre,*In the centre of the platform. its back towards the Shrine, its front facing the people.

4 ד

כֵּיצַד הָעָם יוֹשְׁבִין בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת. הַזְּקֵנִים יוֹשְׁבִין וּפְנֵיהֶן כְּלַפֵּי הָעָם וַאֲחוֹרֵיהֶם כְּלַפֵּי הַהֵיכָל. וְכָל הָעָם יוֹשְׁבִין שׁוּרָה לִפְנֵי שׁוּרָה וּפְנֵי הַשּׁוּרָה לַאֲחוֹרֵי הַשּׁוּרָה שֶׁלְּפָנֶיהָ עַד שֶׁיִּהְיוּ פְּנֵי כָּל הָעָם כְּלַפֵּי הַקֹּדֶשׁ וּכְלַפֵּי הַזְּקֵנִים וּכְלַפֵּי הַתֵּבָה. וּבְעֵת שֶׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר עוֹמֵד לִתְפִלָּה עוֹמֵד בָּאָרֶץ לִפְנֵי הַתֵּבָה וּפָנָיו לִפְנֵי הַקֹּדֶשׁ כִּשְׁאָר הָעָם:

How are the people seated in synagogues? The elders sit facing the congregation with their backs to the Shrine. The people are seated in rows, one behind the other, the front of each row being at the rear of the one before it, so that all the people are facing the Shrine, the elders and the desk. When the reader stands up to recite the (Amidah) prayer, he stands on the floor before the Tebah*Elevated platform, with the desk on it for reading the Torah, rearward of him, the reader standing near to the Ark (Shrine). and, like the rest of the congregation, his face is turned to the Shrine.

5 ה

בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת נוֹהֲגִין בָּהֶן כָּבוֹד וּמְכַבְּדִים אוֹתָן וּמַרְבִּיצִין אוֹתָן. וְנוֹהֲגִין כָּל יִשְׂרָאֵל בִּסְפָרַד וּבַמַּעֲרָב בְּשִׁנְעָר וּבְאֶרֶץ הַצְּבִי לְהַדְלִיק עֲשָׁשִׁיּוֹת בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּלְהַצִּיעַ בְּקַרְקָעָן מַחְצְלָאוֹת כְּדֵי לֵישֵׁב עֲלֵיהֶם. וּבְעָרֵי אֱדוֹם יוֹשְׁבִין בָּהּ עַל הַכִּסְאוֹת:

Synagogues and houses of study must be treated with respect. They are swept and sprinkled to lay the dust. In Spain and the West (Morocco), in Babylon and in the Holy Land, it is customary to kindle lamps in the synagogues and to spread mats on the floor on which the worshippers sit. In the lands of Edom (Christian countries) they sit in synagogues on chairs [or benches].

6 ו

בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת אֵין נוֹהֲגִין בָּהֶן קַלּוּת רֹאשׁ כְּגוֹן שְׂחוֹק וְהִתּוּל וְשִׂיחָה בְּטֵלָה. וְאֵין אוֹכְלִין בָּהֶן וְאֵין שׁוֹתִין בָּהֶן וְאֵין נֵאוֹתִין בָּהֶן וְאֵין מְטַיְּלִין בָּהֶן וְאֵין נִכְנָסִין בָּהֶן בַּחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה וּבַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. וַחֲכָמִים וְתַלְמִידֵיהֶם מֻתָּרִין לֶאֱכל וְלִשְׁתּוֹת בָּהֶן מִדֹּחַק:

There must be no light behaviour in synagogues and houses of study; no jesting, no mockery or idle talk. One may not eat or drink, indulge in physical recreation or promenade there. One may not enter, during the summer, to seek relief from the heat; or, in the winter, to obtain shelter from the rain.

7 ז

וְאֵין מְחַשְּׁבִין בָּהֶן חֶשְׁבּוֹנוֹת אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁל מִצְוָה כְּגוֹן קֻפָּה שֶׁל צְדָקָה וּפִדְיוֹן שְׁבוּיִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְאֵין מַסְפִּידִין בָּהֶן אֶלָּא הֶסְפֵּד שֶׁל רַבִּים כְּגוֹן שֶׁיִּהְיֶה שָׁם הֶסְפֵּד גְּדוֹלֵי חַכְמֵי אוֹתָהּ הָעִיר שֶׁכָּל הָעָם מִתְקַבְּצִין וּבָאִין בִּגְלָלָן:

Nor are calculations to be made in them, unless these are in connection with a religious duty; for example, counting the contents of the charity box or the proceeds of a collection for redemption of captives etc. Funeral addresses are only delivered in them when these are of public interest, as for example for the great religious authorities of the city, which would be attended by the entire community.

8 ח

הָיָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת אוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ שְׁנֵי פְּתָחִין לֹא יַעֲשֶׂנּוּ קַפַּנְדַּרְיָא כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס בְּפֶתַח זֶה וְיֵצֵא בַּפֶּתַח שֶׁכְּנֶגְדּוֹ לְקָרֵב הַדֶּרֶךְ. שֶׁאָסוּר לִכָּנֵס בָּהֶן אֶלָּא לִדְבַר מִצְוָה:

Where a synagogue or house of study has two doors, one may not use it as a passage, entering at one door and leaving by the other to shorten a journey, since it is forbidden to enter these buildings except to fulfill a religious duty.

9 ט

מִי שֶׁצָּרִיךְ לִכָּנֵס לְבֵית הַכְּנֶסֶת לִקְרוֹת תִּינוֹק אוֹ חֲבֵרוֹ יִכָּנֵס וְיִקְרָא מְעַט אוֹ יֹאמַר שְׁמוּעָה וְאַחַר כָּךְ יִקְרָא חֲבֵרוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּנֵס בִּשְׁבִיל חֲפָצָיו בִּלְבַד. וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ יֹאמַר לְתִינוֹק מִן הַתִּינוֹקוֹת קְרָא לִי הַפָּסוּק שֶׁאַתָּה קוֹרֵא בּוֹ. אוֹ יִשְׁהֶה מְעַט בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְאַחַר כָּךְ יֵצֵא. שֶׁהַיְשִׁיבָה שָׁם מֵעִסְקֵי הַמִּצְוֹת הִיא שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים פד ה) ״אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ״ וְגוֹ׳‎:

If one has occasion to go into a synagogue to call a child or other person, he may go in, but should read some portion of Scripture or recite a traditional dictum, so that his entry shall not be for the sake of his private affairs only. If he has no knowledge he should say to one of the children, "Recite to me the verse which you are now reading" or he should stay a while in the synagogue and then leave, for staying there is also a religious act, as it is said, "Happy are they that dwell in Thy house" (Psalms 84:5).

10 י

מִי שֶׁנִּכְנַס לְהִתְפַּלֵּל אוֹ לִקְרוֹת מֻתָּר לוֹ לָצֵאת בַּפֶּתַח שֶׁכְּנֶגְדּוֹ כְּדֵי לְקָרֵב אֶת הַדֶּרֶךְ. וּמֻתָּר לָאָדָם לִכָּנֵס לְבֵית הַכְּנֶסֶת בְּמַקְלוֹ בְּמִנְעָלוֹ וּבַאֲפֻנְדָּתוֹ וּבָאָבָק שֶׁעַל רַגְלָיו. וְאִם הָיָה צָרִיךְ לָרֹק יָרֹק בְּבֵית הַכְּנֶסֶת:

One who entered a synagogue to pray or read Scripture may leave at the opposite door to that by which he entered, in order to take a short cut. A person may go into a synagogue with his staff, shoes, moneybelt and with dust on his feet. If he has need to do so, he may expectorate in the synagogue.

11 יא

בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁחָרְבוּ בִּקְדֻשָּׁתָן הֵן עוֹמְדוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו לא) ״וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם״ אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שׁוֹמְמִין בִּקְדֻשָּׁתָן הֵן עוֹמְדִין. וּכְשֵׁם שֶׁנּוֹהֲגִין בָּהֶן כָּבוֹד בְּיִשּׁוּבָן כָּךְ נוֹהֲגִין בָּהֶן בְּחֻרְבָּנָם חוּץ מִכִּבּוּד וְרִבּוּץ שֶׁאֵין מְכַבְּדִין אוֹתָן וְאֵין מַרְבִּיצִין אוֹתָן. עָלוּ בָּהֶן עֲשָׂבִים תּוֹלְשִׁין אוֹתָם וּמַנִּיחִין אוֹתָן בִּמְקוֹמָן כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ אוֹתָן הָעָם וְתֵעוֹר רוּחָם וְיִבְנוּם:

Synagogues and houses of study that are in ruins retain their sacred character, as it is said, "And I will desolate your sanctuaries" (Leviticus 26:31)—even when desolate they still retain their sacred character. The same respect must be shown them when they are in ruins as when they were sound and in use. The only difference is in regard to sweeping and laying the dust. Synagogues in ruins are not swept nor sprinkled to lay the dust. If grass has sprung up in them, the blades are plucked and left there, so that the people may be stirred to rebuild the ruined edifices.

12 יב

אֵין סוֹתְרִין בֵּית הַכְּנֶסֶת כְּדֵי לִבְנוֹת אַחֵר בִּמְקוֹמוֹ אוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר. אֲבָל בּוֹנִין אַחֵר וְאַחַר כָּךְ סוֹתְרִין זֶה. שֶׁמָּא יֶאֱרַע לָהֶם אֹנֶס וְלֹא יִבְנוּ. אֲפִלּוּ כֹּתֶל אֶחָד מִמֶּנּוּ בּוֹנֶה הֶחָדָשׁ בְּצַד הַיָּשָׁן וְאַחַר כָּךְ סוֹתֵר הַיָּשָׁן:

A synagogue may not be demolished with the intention to build another on the same site or on a different site. The proposed synagogue must first be erected, and then the existing structure may be demolished, for fear that a mishap may occur which will prevent the people building. This rule applies even to the erection of a single wall. The new wall must first be set up adjacent to the old wall, which may then be demolished.

13 יג

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁלֹּא חָרְבוּ יְסוֹדוֹתָיו אוֹ שֶׁלֹּא נָטוּ כְּתָלָיו לִפּל. אֲבָל אִם חָרְבוּ יְסוֹדוֹתָיו אוֹ שֶׁנָּטוּ כְּתָלָיו לִפּל סוֹתְרִין אוֹתוֹ מִיָּד וּמַתְחִילִין לִבְנוֹת בִּמְהֵרָה בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה שֶׁמָּא תִּדְחֹק הַשָּׁעָה וְיִשָּׁאֵר חָרֵב:

These rules apply to a structure, of which the foundations are not decayed. But if the foundations are failing or the walls threaten to collapse, the edifice is immediately demolished and work on the new building should be started at once, and proceed expeditiously by day and by night, for fear that there may be delay and the edifice would become a complete ruin.

14 יד

מֻתָּר לַעֲשׂוֹת בֵּית הַכְּנֶסֶת בֵּית הַמִּדְרָשׁ. אֲבָל בֵּית הַמִּדְרָשׁ אָסוּר לַעֲשׂוֹתוֹ בֵּית הַכְּנֶסֶת. שֶׁקְּדֻשַּׁת בֵּית הַמִּדְרָשׁ יְתֵרָה עַל קְדֻשַּׁת בֵּית הַכְּנֶסֶת וּמַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין. וְכֵן בְּנֵי הָעִיר שֶׁמָּכְרוּ בֵּית הַכְּנֶסֶת יֵשׁ לָהֶן לִקַּח בְּדָמָיו תֵּבָה. מָכְרוּ תֵּבָה יֵשׁ לָהֶן לִקַּח בְּדָמֶיהָ מִטְפָּחוֹת אוֹ תִּיק לְסֵפֶר תּוֹרָה. מָכְרוּ מִטְפָּחוֹת אוֹ תִּיק לוֹקְחִים בְּדָמָיו חֻמָּשִׁים. מָכְרוּ חֻמָּשִׁין לוֹקְחִין בְּדָמָיו סֵפֶר תּוֹרָה. אֲבָל אִם מָכְרוּ סֵפֶר תּוֹרָה אֵין לוֹקְחִין בְּדָמָיו אֶלָּא סֵפֶר תּוֹרָה אַחֵר שֶׁאֵין שָׁם קְדֻשָּׁה לְמַעְלָה מִקְּדֻשַּׁת סֵפֶר תּוֹרָה. וְכֵן בְּמוֹתָרֶיהָ:

A synagogue may be turned into a house of study, but a house of study may not be turned into a synagogue; the reason being that the sanctity of a house of study exceeds that of a synagogue and objects may be raised to a holier use but not degraded to a less holy use. On the same principle, the residents of a town who sold a synagogue should use the proceeds to purchase a Tebah.*Elevated platform with a desk on which the Scroll of the Law is placed for public reading. If they sold a Tebah, they should buy with the proceeds wraps or a case for the scroll of the law. If they sold wraps or a case for the scroll of the law, they should use the proceeds to purchase single books of the Pentateuch. If they sold single books of the Pentateuch, they should buy with the proceeds a scroll of the law. But if they sold a scroll of the law, nothing else can be bought with the proceeds but another scroll of the law, for there is nothing that exceeds the sanctity of a scroll of the law. This same principle applies to money left over from proceeds of sales of sacred articles after other articles of higher sanctity had been purchased.

15 טו

וְכֵן אִם גָּבוּ הָעָם מָעוֹת לִבְנוֹת בֵּית הַמִּדְרָשׁ אוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת אוֹ לִקְנוֹת תֵּבָה אוֹ מִטְפָּחוֹת וְתִיק אוֹ סֵפֶר תּוֹרָה וְרָצוּ לְשַׁנּוֹת כָּל מַה שֶּׁגָּבוּ. אֵין מְשַׁנִּין אוֹתָן אֶלָּא מִקְּדֻשָּׁה קַלָּה לִקְדֻשָּׁה חֲמוּרָה מִמֶּנָּה. אֲבָל אִם עֲשׂוּ מַה שֶּׁגָּבוּ לַעֲשׂוֹת וְהוֹתִירוּ מְשַׁנִּין הַמּוֹתָר לְכָל מַה שֶּׁיִּרְצוּ. וְכָל כְּלֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת כְּבֵית הַכְּנֶסֶת. פָּרֹכֶת שֶׁעַל הָאָרוֹן שֶׁמַּנִּיחִים בּוֹ הַסְּפָרִים כְּמִטְפְּחוֹת הַסְּפָרִים. וְאִם הִתְנוּ עֲלֵיהֶם הֲרֵי הֵן כְּפִי הַתְּנַאי:

So too, if the people had collected money to build a house of study or a synagogue, or to buy a Tebah, or wraps and a case (for a scroll of the law) or a scroll of the law, and they desire to use all the money for another purpose, they may only do so if the substitute to be bought is of a higher sanctity. If however the original purpose for which the collection had been made was accomplished, and a surplus was left over, they can use it for any purpose they please. All the appurtenances of a synagogue are in the same category with the synagogue. The curtain above the ark in which the scrolls are placed are in the same class with the wraps of the scrolls. If stipulations had been made with regard to the articles, these stipulations have to be fulfilled.

16 טז

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁמֻּתָּר לִמְכֹּר בֵּית הַכְּנֶסֶת, בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁל כְּפָרִים שֶׁלֹּא עָשׂוּ אוֹתוֹ אֶלָּא עַל דַּעַת בְּנֵי הַכְּפָר לְבַדָּם שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם לְהִתְפַּלֵּל בּוֹ שֶׁאִם רָצוּ כֻּלָּם לְמָכְרוֹ מֻתָּרִין. אֲבָל בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁל כְּרַכִּין הוֹאִיל וְעַל דַּעַת כָּל אַנְשֵׁי הָעוֹלָם נַעֲשָׂה שֶׁיָּבוֹא וְיִתְפַּלֵּל בּוֹ כָּל הַבָּא אֶל הַמְּדִינָה נַעֲשָׂה שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאֵין מוֹכְרִין אוֹתוֹ לְעוֹלָם:

The statement that it is permitted to sell a synagogue only refers to a synagogue, erected in a village for the use of the villagers, that they may have a place where to pray. If all of them agree to sell it, they may do so. But as to a synagogue in a city, since it was built as a public place of worship for all, where any one who comes to that district shall be able to pray, it constitutes the public property of all Israel and may never be sold.

17 יז

בְּנֵי הַכְּפָר שֶׁרָצוּ לִמְכֹּר בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁלָּהֶן אוֹ לִבְנוֹת בְּדָמָיו בֵּית הַכְּנֶסֶת אַחֵר אוֹ לִקְנוֹת בְּדָמָיו תֵּבָה אוֹ סֵפֶר תּוֹרָה צְרִיכִין לְהַתְנוֹת עַל הַלּוֹקֵחַ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ לֹא מֶרְחָץ וְלֹא בֻּרְסְקִי. וְהוּא הַמָּקוֹם שֶׁמְּעַבְּדִין בּוֹ אֶת הָעוֹרוֹת. וְלֹא בֵּית הַטְּבִילָה וְלֹא בֵּית הַמַּיִם. וְאִם הִתְנוּ שִׁבְעָה טוֹבֵי הָעִיר בְּמַעֲמַד אַנְשֵׁי הָעִיר בִּשְׁעַת מְכִירָה שֶׁיְּהֵא הַלּוֹקֵחַ מֻתָּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ כָּל אֵלּוּ מֻתָּר:

Villagers who desire to sell their synagogue, in order to erect with the proceeds another synagogue or purchase a Tebah or a scroll of the law, should stipulate with the purchaser that he is not to turn it into a bathhouse, tannery, ritual bath or laundry. If, at the time of the sale, the seven leaders of the community (forming the Executive), at a meeting of the residents, passed a resolution that the purchaser should be permitted to do any of the above things, it is permitted.

18 יח

וְכֵן אִם הִתְנוּ שִׁבְעָה טוֹבֵי הָעִיר בְּמַעֲמַד אַנְשֵׁי הָעִיר עַל מוֹתַר הַדָּמִים שֶׁיִּהְיוּ חֻלִּין הֲרֵי הֵן חֻלִּין. וּכְשֶׁלּוֹקְחִין הַדָּמִים וּבוֹנִין מֵהֶן בֵּית הַכְּנֶסֶת אַחֵר אוֹ שֶׁיִּקְנוּ מֵהֶם תֵּבָה אוֹ מִטְפָּחוֹת וְתִיק אוֹ חֻמָּשִׁין אוֹ סֵפֶר תּוֹרָה הַשְּׁאָר יְהֵא חֻלִּין כְּמוֹ שֶׁהִתְנוּ וְיַעֲשׂוּ בָּהֶן מַה שֶּׁיִּרְצוּ:

So too, if the seven leaders of the community, at a meeting of the residents, resolve that the surplus of the purchase money be used for secular purposes, it may be so used. And when they receive the funds and expend them in the erection of another synagogue, or in the purchase of a Tebah, wraps, a case for a scroll of the law, or a Scroll of the law, or copies of single books of the Pentateuch, the surplus is secular in accordance with their resolution, and may be used for any purpose they please.

19 יט

וְכֵן אִם קִבְּלוּ עֲלֵיהֶן כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר אוֹ רֻבָּם אָדָם אֶחָד. כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי וְהוּא מוֹכֵר וְנוֹתֵן לְבַדּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁיִּרְאֶה וְיַתְנֶה כְּפִי מַה שֶּׁיִּרְאֶה:

So too, if all the residents or a majority of them have vested a single individual with authority over them, whatever he does is valid. He can, in his discretion sell or give away, and make any stipulations he deems fit.

20 כ

כְּשֵׁם שֶׁמֻּתָּר לָהֶם לִמְכֹּר בֵּית הַכְּנֶסֶת כָּךְ נוֹתְנִין אוֹתוֹ בְּמַתָּנָה. שֶׁאִלּוּ לֹא הָיָה לָהֶם לַצִּבּוּר הֲנָיָה בְּמַתָּנָה זוֹ לֹא נְתָנוּהוּ. אֲבָל לֹא מַשְׂכִּירִין אוֹתוֹ וְלֹא מְמַשְׁכְּנִין אוֹתוֹ. וְכֵן כְּשֶׁסּוֹתְרִין בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת לִבְנוֹתָן מֻתָּרִין לִמְכֹּר וּלְהַחֲלִיף וְלָתֵת בְּמַתָּנָה הַלְּבֵנִים וְהָעֵצִים וְהֶעָפָר שֶׁלָּהֶן. אֲבָל לְהַלְווֹתָן אָסוּר שֶׁאֵין הַקְּדֻשָּׁה עוֹלָה מֵהֶן אֶלָּא בְּדָמִים אוֹ בַּהֲנָיָה שֶׁהִיא כְּדָמִים:

Just as they are permitted to sell a synagogue, so they may give it away; for unless the community derived some advantage from the gift, they would not have made the gift. They must not however let their synagogue for rent or pledge it as security for a loan. So too, when synagogues are demolished to be rebuilt, the bricks, wood and earth may be sold, exchanged or given away, but not loaned, because the sanctity attached to the material passes only if money or a benefit equivalent to money is obtained in return.

21 כא

רְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר אַף עַל פִּי שֶׁהָעָם מִתְפַּלְּלִין בּוֹ בְּתַעֲנִיּוֹת וּבְמַעֲמָדוֹת מִפְּנֵי שֶׁהַקִּבּוּץ רַב וְאֵין בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת מְכִילִין אוֹתָן אֵין בּוֹ קְדֻשָּׁה מִפְּנֵי שֶׁהוּא עַרְאַי וְלֹא נִקְבַּע לִתְפִלָּה. וְכֵן בָּתִּים וַחֲצֵרוֹת שֶׁהָעָם מִתְקַבְּצִין בָּהֶם לִתְפִלָּה אֵין בָּהֶם קְדֻשָּׁה מִפְּנֵי שֶׁלֹּא קָבְעוּ אוֹתָם לִתְפִלָּה בִּלְבַד אֶלָּא עַרְאַי מִתְפַּלְּלִים בָּהֶן כְּאָדָם שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ:

The broadway of a town, though the people worship there on fast-days and at special services,—the assemblies on such occasions being too large for the synagogues to accomodate—has no sanctity because its sacred use is casual and it has not been appointed for worship. Similarly, houses and courts where people meet for prayer have no sanctity, because they have not been set apart for worship but are only so used casually, just as a man prays in his own home.