Chapter 2ב׳
1 א

כָּל הַהוֹרֵג חֲבֵרוֹ בְּיָדוֹ כְּגוֹן שֶׁהִכָּהוּ בְּסַיִף אוֹ בְּאֶבֶן הַמְּמִיתָה. אוֹ שֶׁחֲנָקוֹ עַד שֶׁמֵּת. אוֹ שְׂרָפוֹ בְּאֵשׁ. הוֹאִיל וַהֲרָגוֹ מִכָּל מָקוֹם הוּא בְּעַצְמוֹ הֲרֵי זֶה נֶהֱרָג בְּבֵית דִּין:

If anyone killed another with his own hand, as when he struck him down with a sword or a deadly rock, strangled him to death or burned him alive, he must be executed by the court, because at any rate he murdered a man by himself.

2 ב

אֲבָל הַשּׂוֹכֵר הוֹרֵג לַהֲרֹג אֶת חֲבֵרוֹ אוֹ שֶׁשָּׁלַח עֲבָדָיו וַהֲרָגוּהוּ. אוֹ שֶׁכְּפָתוֹ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי הָאֲרִי וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וַהֲרָגַתְהוּ חַיָּה. וְכֵן הַהוֹרֵג אֶת עַצְמוֹ. כָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים הוּא. וַעֲוֹן הֲרִיגָה בְּיָדוֹ וְחַיָּב מִיתָה לַשָּׁמַיִם. וְאֵין בָּהֶן מִיתַת בֵּית דִּין:

On the other hand, if a man hired a murderer to kill somebody, or sent servants to kill him, or tied him up and put him in front of a lion or similar beast and it killed him, and also if an individual attempted suicide, each of these is guilty of shedding blood and bears the crime of murder; he deserves to die by an act of God, but is not executed by the court.

3 ג

וּמִנַּיִן שֶׁכֵּן הוּא הַדִּין. שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט ו) "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ" זֶה הַהוֹרֵג בְּעַצְמוֹ שֶׁלֹּא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ. (בראשית ט ה) "אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרשׁ" זֶה הוֹרֵג עַצְמוֹ. (בראשית ט ה) "מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ" זֶה הַמּוֹסֵר חֲבֵרוֹ לִפְנֵי חַיָּה לְטָרְפוֹ. (בראשית ט ה) "מִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם" זֶה הַשּׂוֹכֵר אֲחֵרִים לַהֲרֹג אֶת חֲבֵרוֹ. וּבְפֵרוּשׁ נֶאֱמַר בִּשְׁלָשְׁתָּן לְשׁוֹן דְּרִישָׁה הֲרֵי דִּינָם מָסוּר לַשָּׁמַיִם:

How do we know that to be the law? It is written : "Whoever sheds human blood, by human hands shall his own blood be shed" (Genesis 9:6). This refers to one who commits murder himself and not through an agent. "I will require your lifeblood" (9:5) refers to suicide. "I will require it of any beast" refers to one who puts a man in front of a beast to devour him. "Of man I will require a reckoning for human life, of every man for that of his fellow man" (9:5) refers to one who hires others to kill his fellow man. The verb require is explicitly iterated in the three cases to show that the verdict is left with God.

4 ד

וְכָל אֵלּוּ הָרַצְחָנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁאֵינָן מְחֻיָּבִין מִיתַת בֵּית דִּין. אִם רָצָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְהָרְגָם בְּדִין הַמַּלְכוּת וְתַקָּנַת הָעוֹלָם הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. וְכֵן אִם רָאוּ בֵּית דִּין לְהָרְגָם בְּהוֹרָאַת שָׁעָה אִם הָיְתָה הַשָּׁעָה צְרִיכָה לְכָךְ יֵשׁ לָהֶם רְשׁוּת כְּפִי מַה שֶּׁיִּרְאוּ:

Any of these and similar murderers, who are not sentenced to death by a court, might be put to death by a royal decree if a Jewish king desires this for the benefit of society.— —

5 ה

הֲרֵי שֶׁלֹּא הֲרָגָם הַמֶּלֶךְ וְלֹא הָיְתָה הַשָּׁעָה צְרִיכָה לְכָךְ לְחַזֵּק הַדָּבָר הֲרֵי בֵּית דִּין חַיָּבִין מִכָּל מָקוֹם לְהַכּוֹתָם מַכָּה רַבָּה הַקְּרוֹבָה לְמִיתָה לְאָסְרָם בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק שָׁנִים רַבּוֹת וּלְצַעֲרָן בְּכָל מִינֵי צַעַר כְּדֵי לְהַפְחִיד וּלְאַיֵּם עַל שְׁאָר הָרְשָׁעִים שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַדָּבָר לָהֶם לְפוּקָה וּלְמִכְשׁוֹל וְיֹאמַר הֲרֵינִי מְסַבֵּב לַהֲרֹג אוֹיְבַי כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה פְּלוֹנִי וְאֶפָּטֵר:

If the king did not have them executed, if circumstances did not demand such a measure, the court must at any rate have them lashed to the point of death, and harshly imprisoned for many years, punishing them severely in order to terrify and frighten other criminals, so that this may not turn into a pitfall and a snare for others as to say: "I will arrange to kill my enemy indirectly as did so-and-so, and I will be acquitted."

6 ו

אֶחָד הַהוֹרֵג אֶת הַגָּדוֹל אוֹ אֶת הַקָּטָן בֶּן יוֹמוֹ. בֵּין זָכָר בֵּין נְקֵבָה. הֲרֵי זֶה נֶהֱרָג עָלָיו אִם הָרַג בְּזָדוֹן. אוֹ גּוֹלֶה אִם הָרַג בִּשְׁגָגָה. וְהוּא שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו. אֲבָל אִם נוֹלַד לְפָחוֹת מִתִּשְׁעָה חֳדָשִׁים הֲרֵי הוּא כְּנֵפֶל עַד שֶׁיִּשְׁהֶה שְׁלֹשִׁים יוֹם וְהַהוֹרְגוֹ בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם אֵינוֹ נֶהֱרָג עָלָיו:

Whether a man killed an adult or an infant of one day, male or female, he must be executed if he committed deliberate murder, or exiled if he killed unwittingly.— —

7 ז

אֶחָד הַהוֹרֵג אֶת הַבָּרִיא אוֹ אֶת הַחוֹלֶה הַנּוֹטֶה לָמוּת. וַאֲפִלּוּ הָרַג אֶת הַגּוֹסֵס נֶהֱרָג עָלָיו. וְאִם הָיָה גּוֹסֵס בִּידֵי אָדָם כְּגוֹן שֶׁהִכּוּהוּ עַד שֶׁנָּטָה לָמוּת וַהֲרֵי הוּא גּוֹסֵס. הַהוֹרְגוֹ אֵין בֵּית דִּין מְמִיתִין אוֹתוֹ:

Whether a man killed a healthy individual or a sick man on the verge of death, or even a dying person, he must be executed.— —

8 ח

הַהוֹרֵג אֶת הַטְּרֵפָה אַף עַל פִּי שֶׁאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וּמְהַלֵּךְ בַּשּׁוּק הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם. וְכָל אָדָם בְּחֶזְקַת שָׁלֵם וְהַהוֹרְגוֹ נֶהֱרָג עַד שֶׁיִּוָּדַע בְּוַדַּאי שֶׁזֶּה טְרֵפָה וְיֹאמְרוּ הָרוֹפְאִים שֶׁמַּכָּה זוֹ אֵין לָהּ תְּעָלָה בָּאָדָם וּבָהּ יָמוּת אִם לֹא יְמִיתֶנּוּ דָּבָר אַחֵר:

Wer einen, an einer tödlichen Wunde Leidenden טְרֵפָה, tötet ist dennoch vor menschlichem Gericht frei, auch wenn der tödlich Leidende schon gegessen und getrunken hat und draußen umhergegangen ist. Alle Menschen aber werden als gesund angesehen, und deshalb wird auch, wer einen tötet, jederzeit hingerichtet, es sei denn, dass man nachweisen könnte, dass der Gemordete schon früher einen inneren tödlichen Schaden hatte. Wenn nämlich Ärzte es bezeugen, dass er eine innerliche tödliche Wunde hatte, an der er ohnedies unfehlbar hatte sterben müssen, wenn auch nicht ein anderer Umstand seinem Leben früher ein Ende gemacht hätte.

9 ט

אָדָם טְרֵפָה שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ נֶהֱרָג שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יג ו) "וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ". וְהוּא שֶׁיַּהֲרֹג בִּפְנֵי בֵּית דִּין. אֲבָל בִּפְנֵי עֵדִים פָּטוּר שֶׁמָּא יָזֹמּוּ וְאִם הוּזַמּוּ אֵינָן נֶהֱרָגִין שֶׁהֲרֵי לֹא זָמְמוּ אֶלָּא לַהֲרֹג טְרֵפָה. וְכָל עֵדוּת שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לַהֲזָמָה אֵינָהּ עֵדוּת בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת:

Wenn Jemand, der eine innere tödlichen Wunde hat אָדָם טְרֵפָה, einen Andern tötet, so wird er hingerichtet, denn es steht geschrieben: »Und du sollst den Bösen vertilgen aus eurer Mitte« (Deut. 13:6). Dies gilt aber nur, wenn er den Mord in Gegenwart des Gerichts בֵּית דִּין begeht. Geschieht es aber nur in Gegenwart von Zeugen, so ist er frei, denn, wenn die Zeugen als falsch überführt wären שֶׁמָּא יוּזְמוּ, unterlägen sie doch nicht der Todesstrafe, weil ihr falsches Zeugnis nur die Folge hätte haben können, dass ein innerlich tödlich Verwundeter dem Tode zugeführt worden wäre. Nun wird in Prozessen kein Zeugnis als authentisch angesehen, dessen Urheber nicht des Gegenteils überführt, ebenfalls zur Strafe gezogen werden kann. [Die falschen Zeugen werden immer mit der gleichen Strafe bestraft, welche sie verursachen wollten. In diesem Fall gilt es nicht, da die Zeugen keine טְרֵפָה sind.]

10 י

אֶחָד הַהוֹרֵג אֶת יִשְׂרָאֵל אוֹ הַהוֹרֵג עֶבֶד כְּנַעֲנִי הֲרֵי זֶה נֶהֱרָג עָלָיו. וְאִם הָרַג בִּשְׁגָגָה גּוֹלֶה:

Whether a man killed a Jew or a Canaanite slave, he must be executed on his account; if he killed him unwittingly, he must go into exile.

11 יא

בָּרִאשׁוֹנָה מִי שֶׁהָרַג גֵּר תּוֹשָׁב אֵינוֹ נֶהֱרָג עָלָיו בְּבֵית דִּין שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא יד) "וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ". וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ נֶהֱרָג עַל הָעַכּוּ''ם. וְאֶחָד הַהוֹרֵג אֶת עֶבֶד אֲחֵרִים אוֹ הַהוֹרֵג עַבְדּוֹ הֲרֵי זֶה נֶהֱרָג עָלָיו שֶׁהָעֶבֶד קִבֵּל עָלָיו מִצְוֹת וְנוֹסַף עַל נַחֲלַת ה':

Tötet ein Israel einen Beisaßen [Ben Noach] גֵּר תּוֹשָׁב, wird er vom Gericht nicht hingerichtet [aber durch den Bluträcher], darüber sagt die Schrift »Wenn aber Jemand gegenüber einem Genossen רֵעֵהוּ vorsätzlich handelt« [und der Ben Noach gilt nicht als Genosse] und um so mehr, wenn er einen Nichtjuden tötet [jedoch darf der Bluträcher des Nichtjuden den Mörder umbringen, bei einem unvorsätzlichen Mord wird der Jude verbannt, siehe 5:3]. Tötet Jemand seinen eignen oder fremden Sklaven, wird er hingerichtet, denn ein Sklave hat die Erfüllung der Gebote über sich genommen, demgemäß er auch als Einer angesehen, der zum Erbe des Ewigen gerechnet ist.

12 יב

מַה בֵּין עַבְדּוֹ לְעֶבֶד אֲחֵרִים. שֶׁעַבְדּוֹ יֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לְהַכּוֹתוֹ. לְפִיכָךְ אִם הִכָּהוּ הַכָּאָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית וְנָטָה לָמוּת וְעָמַד עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת וְאַחַר כָּךְ מֵת לֹא הָיָה נֶהֱרָג עָלָיו אַף עַל פִּי שֶׁמֵּת מֵחֲמַת הַמַּכָּה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא כא) "לֹא יֻקַּם כִּי כַסְפּוֹ הוּא". וּמַהוּ (שמות כא כא) "יוֹם אוֹ יוֹמָיִם" יוֹם שֶׁהוּא כְּיוֹמַיִם שֶׁהוּא מֵעֵת לְעֵת:

The difference between one's own slave and the slave of others is that he has the right to strike his own slave. Accordingly, if he struck him hard enough to kill, and he was on the verge of death for twenty-four hours and then died, he should not be put to death on account of his slave, even though he died as a result of the blow, for it is written: "If the slave survives a day or two, he shall not be punished, for the slave is his property" (Exodus 21:21). The phrase day or two means a day that is like two, namely: twenty-four hours.

13 יג

אֲבָל הַמַּכֶּה עֶבֶד שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. אֲפִלּוּ מֵת לְאַחַר כַּמָּה יָמִים מֵחֲמַת הַמַּכָּה הוֹאִיל וְהִכָּהוּ כְּדֵי לְהָמִית הֲרֵי זֶה נֶהֱרָג עָלָיו כִּשְׁאָר בְּנֵי חוֹרִין:

But if a man struck a slave not his own, even if the slave died on account of the blow several days afterwards, the man is put to death, as in the case of any freeman, because he struck him hard enough to kill.

14 יד

יֵרָאֶה לִי שֶׁהַמַּכֶּה אֶת עַבְדּוֹ בְּסַכִּין וְסַיִף אוֹ בְּאֶבֶן וְאֶגְרוֹף וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וַאֲמָדוּהוּ לְמִיתָה וּמֵת אֵינוֹ בְּדִין (שמות כא כא) "יוֹם אוֹ יוֹמַיִם" אֶלָּא אֲפִלּוּ מֵת לְאַחַר שָׁנָה נֶהֱרָג עָלָיו. לְכָךְ נֶאֱמַר (שמות כא כ) "בַּשֵּׁבֶט" שֶׁלֹּא נָתְנָה תּוֹרָה רְשׁוּת לְהַכּוֹתוֹ אֶלָּא בְּשֵׁבֶט וּמַקֵּל וּרְצוּעָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְלֹא בְּהַכָּאַת רְצִיחָה:

It seems to me, that if a man struck his slave with a knife or a sword, with a stone or a fist, and the like, and the slave was considered to be fatally wounded and then he died, the law concerning "a day or two" is not applicable to him ; even if the slave died after a year, his master should be put to death on account of him. For this reason it is written : "If a man strikes his slave … with a rod" (Exodus 21:20), because the Torah has permitted him to strike his slave merely with a rod or a stick or a strap, and the like, but not a murderous blow.

15 טו

הַמּוֹכֵר עַבְדּוֹ וּפָסַק עִמּוֹ שֶׁיְּשַׁמְּשֵׁנוּ שְׁלֹשִׁים יוֹם וְהִכָּהוּ אֶחָד מֵהֶן בְּתוֹךְ הַשְּׁלֹשִׁים יוֹם וֶהֱמִיתוֹ. הֲרֵי זֶה נֶהֱרָג עָלָיו וְאֵינוֹ בְּדִין (שמות כא כא) "יוֹם אוֹ יוֹמַיִם". הָרִאשׁוֹן לְפִי שֶׁאֵינוֹ (שמות כא כא) "כַּסְפּוֹ" הַמְיֻחָד לוֹ. וְהַשֵּׁנִי לְפִי שֶׁאֵינוֹ עֲדַיִן תַּחְתָּיו:

Wenn Jemand seinen Sklaven verkauft und sich dabei ausbedingt, dass derselbe noch dreißig Tage in seinem Dienste bleiben solle, es sich aber zuträgt, dass der Käufer oder Verkäufer ihn während dieser Zeit schlägt, und ihn dadurch tötet, so steht darauf die Todesstrafe und dem Täter wird nicht die Begünstigung des Gesetzes »von einem oder zwei Tagen« zu Teil. Der gewesene Eigentümer kann sich darauf nicht berufen, weil der Sklave nicht mehr »sein Geld, sein eigenes Geld« ist, und der neue Herr nicht, weil sich der Sklave noch nicht in seiner Gewalt befindet.

16 טז

וְכֵן מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין וְעֶבֶד שֶׁל שְׁנֵי שֻׁתָּפִין אֵינוֹ בְּדִין (שמות כא כא) "יוֹם אוֹ יוֹמַיִם". שֶׁהֲרֵי אֵינָן לְאֶחָד מֵהֶן (שמות כא כא) "כַּסְפּוֹ" הַמְיֻחָד לוֹ. וּלְפִיכָךְ נֶהֱרָג עָלָיו כִּשְׁאָר הָעָם:

Ebenso, wer ein halbfreigelassener Sklave ist und ein Sklave zweier Partner, hat nicht das Recht »ein oder zwei Tage«, denn er gilt nicht ihr »Geld«. Deshalb wird man wegen ihm hingerichtet, wie beim Rest des Volkes.