Mishneh Torah, Fringes
Chapter 1א׳
1 א

עָנָף שֶׁעוֹשִׂין עַל כְּנַף הַבֶּגֶד מִמִּין הַבֶּגֶד הוּא הַנִּקְרָא צִיצִית מִפְּנֵי שֶׁהוּא דּוֹמֶה לְצִיצִית שֶׁל רֹאשׁ. שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל ח ג) ״וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רָאשִׁי״. וְזֶה הֶעָנָף הוּא הַנִּקְרָא לָבָן מִפְּנֵי שֶׁאֵין אָנוּ מְצֻוִּין לְצָבְעוֹ. וְאֵין לְחוּטֵי הֶעָנָף מִנְיָן מִן הַתּוֹרָה:

The fringe that is attached to the corner of the garment, and made of the same species of material as the garment, is called Tzitzith Fringes, because it is like the fringes of hair of the head, as it is said, "And he took me up by the lock (Tzitzith) of my head" (Ezekiel 8:3). This fringe is called "the White (part)", because we are not commanded to dye it. No definite number of threads is prescribed in the Torah for the fringes.

2 ב

וְלוֹקְחִין חוּט צֶמֶר שֶׁנִּצְבַּע כְּעֵין הָרָקִיעַ וְכוֹרְכִין אוֹתוֹ עַל הֶעָנָף וְחוּט זֶה הוּא הַנִּקְרָא תְּכֵלֶת. וְאֵין לְמִנְיַן הַכְּרִיכוֹת שֶׁכּוֹרֵךְ חוּט זֶה שִׁעוּר מִן הַתּוֹרָה:

A thread of wool, dyed the color of the sky, is taken and wound round the fringe. This thread is called Techeleth, the blue (thread). The number of times this thread should be wound is not specified in the Torah.

3 ג

נִמְצְאוּ בְּמִצְוָה זוֹ שְׁנֵי צַוִּים. שֶׁיַּעֲשֶׂה עַל הַכָּנָף עָנָף יוֹצֵא מִמֶּנָּה. וְשֶׁיִּכְרֹךְ עַל הֶעָנָף חוּט תְּכֵלֶת שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו לח) ״וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת״ (במדבר טו לח) ״וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת״:

This precept thus consists of two ordinances;—to attach to the corner of the garment a fringe projecting from it, and to wind a blue thread round the fringe, as it is said, "Speak unto the children of Israel, and bid them that they make them a fringe upon the corners of their garments … and that they put upon the fringe of each corner a thread of blue" (Numbers 16:38).

4 ד

וְהַתְּכֵלֶת אֵינוֹ מְעַכֵּב אֶת הַלָּבָן וְהַלָּבָן אֵינוֹ מְעַכֵּב אֶת הַתְּכֵלֶת. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁאֵין לוֹ תְּכֵלֶת עוֹשֶׂה לָבָן לְבַדּוֹ. וְכֵן אִם עָשָׂה לָבָן וּתְכֵלֶת וְנִפְסַק הַלָּבָן וְנִתְמַעֵט עַד הַכָּנָף וְנִשְׁאַר הַתְּכֵלֶת לְבַדּוֹ כָּשֵׁר:

The absence of the blue thread does not bar the use of the white fringe. Nor does the absence of the white fringe prevent the use of the blue thread. How so? If a person has no blue thread, he puts in the white fringe alone. So too, if the white fringe and the blue thread have been attached and the white fringe has been severed and diminished up to the corner of the garment and only the blue thread was left, it is fit for use.

5 ה

אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אֶחָד מֵהֶן מְעַכֵּב אֶת חֲבֵרוֹ אֵינָן שְׁתֵּי מִצְוֹת אֶלָּא מִצְוַת עֲשֵׂה אַחַת. אָמְרוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים (במדבר טו לט) ״וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִית״ מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם מִצְוָה אַחַת. וְאַרְבַּע צִיצִיּוֹת מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ שֶׁאַרְבַּעְתָּן מִצְוָה אַחַת. וְהַלּוֹבֵשׁ טַלִּית שֶׁיֵּשׁ בָּהּ לָבָן אוֹ תְּכֵלֶת אוֹ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד הֲרֵי קִיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה אַחַת:

Though the non-fulfillment of either ordinance does not bar the observance of the other ordinance, they are not two precepts but one precept. The ancient sages said, "The text 'and it shall be unto you for a fringe' ", teaches that both ordinances form one precept. The four fringes on the garment are, all of them, indispensable, for the attachment of all the four constitute one precept. Whoever puts on a garment with white fringes or a blue thread or with both together has fulfilled one affirmative precept.

6 ו

כֵּיצַד עוֹשִׂין אֶת הַצִּיצִית. מַתְחִיל מִזָּוִית שֶׁל טַלִּית שֶׁהִיא סוֹף הָאָרוּג וּמַרְחִיק מִמֶּנָּה לֹא יוֹתֵר עַל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת לְמַעְלָה וְלֹא פָּחוֹת מִקֶּשֶׁר גּוּדָל וּמַכְנִיס שָׁם אַרְבָּעָה חוּטִין וְכוֹפְלָן בָּאֶמְצַע. נִמְצְאוּ שְׁמוֹנָה חוּטִים מְשֻׁלָּשִׁין תְּלוּיִין מִן הַקֶּרֶן. וְאֹרֶךְ הַחוּטִים הַשְּׁמוֹנָה אֵין פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת. וְאִם הָיוּ יוֹתֵר עַל כֵּן אֲפִלּוּ אַמָּה אוֹ שְׁתַּיִם כְּשֵׁרִין. וְכָל הָאֶצְבָּעוֹת בְּגוּדָל. וְיִהְיֶה אֶחָד מִשְּׁמוֹנָה הַחוּטִים חוּט תְּכֵלֶת וְהַשִּׁבְעָה לְבָנִים:

How are the fringes attached? One begins at the corner of the garment, that is, at the edge of the woven cloth, and measures off a length not greater than three finger-breadths and not less than the length between the base of the thumbnail and the first joint. Four threads are inserted there and turned down in the middle, so that eight twined threads are pendent from the corner, The eight threads are not to be less than four finger-breadths long. If longer, even as much as one or two cubits, they are fit for use. The breadth of the thumb is the standard for all finger-breadths. One of the eight threads should be blue, and seven should be white.

7 ז

וְלוֹקֵחַ חוּט אֶחָד מִן הַלָּבָן וְכוֹרֵךְ בּוֹ כְּרִיכָה אַחַת עַל שְׁאָר הַחוּטִין בְּצַד הַבֶּגֶד וּמַנִּיחוֹ. וְלוֹקֵחַ חוּט הַתְּכֵלֶת וְכוֹרֵךְ בּוֹ שְׁתֵּי כְּרִיכוֹת בְּצַד כְּרִיכָה שֶׁל לָבָן וְקוֹשֵׁר. וְאֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ כְּרִיכוֹת הֵם הַנִּקְרָאִין חֻלְיָא. וּמַרְחִיק מְעַט וְעוֹשֶׂה חֻלְיָא שְׁנִיָּה בְּחוּט שֶׁל תְּכֵלֶת לְבַדּוֹ. וּמַרְחִיק מְעַט וְעוֹשֶׂה חֻלְיָא שְׁלִישִׁית וְכֵן עַד חֻלְיָא אַחֲרוֹנָה שֶׁהוּא כּוֹרֵךְ בָּהּ שְׁתֵּי כְּרִיכוֹת שֶׁל תְּכֵלֶת. וּכְרִיכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁל לָבָן. מִפְּנֵי שֶׁהִתְחִיל בְּלָבָן מְסַיֵּם בּוֹ שֶׁמַּעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין. וְלָמָּה יַתְחִיל בְּלָבָן כְּדֵי שֶׁיְּהֵא סָמוּךְ לִכְנַף מִינָהּ. וְעַל דֶּרֶךְ זֶה הוּא עוֹשֶׂה בְּאַרְבַּע הַכְּנָפוֹת:

One of the white threads is taken up and wound once about the other threads close to the garment. It is then dropped. The blue thread is then taken and wound twice about the other threads close to the winding with the white thread. The threads are then tied. These three windings are called a section. A small space is left; a second section is made, the windings being done with the blue thread only. A small space is left; a third section is made; and so till the last division where the blue thread is wound round the other threads twice and the third winding is done with a white thread, because, as the winding began with a white thread, it should also end with a white thread, on the principle that things sacred may be elevated to a higher degree but may not be degraded to a lower degree. The reason why the winding begins with a white thread is that the corner of the garment shall have adjacent to it threads of the same kind of material. This is the method followed with the four corners.

8 ח

כַּמָּה חֻלְיוֹת הוּא עוֹשֶׂה בְּכָל כָּנָף. לֹא פָּחוֹת מִשֶּׁבַע וְלֹא יוֹתֵר מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה. וְזוֹ הִיא מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר. וְאִם לֹא כָּרַךְ עָלֶיהָ אֶלָּא חֻלְיָא אַחַת כְּשֵׁרָה. וְאִם כָּרַךְ הַתְּכֵלֶת עַל רֹב הַצִּיצִית כְּשֵׁרָה. וְנוֹי הַתְּכֵלֶת שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַחֻלְיוֹת בִּשְׁלִישׁ הַחוּטִין הַמְשֻׁלְשָׁלִין וּשְׁנֵי שְׁלִישֵׁיהֶן עָנָף. וְצָרִיךְ לְפָרְדוֹ עַד שֶׁיִּהְיֶה כְּצִיצִית שְׂעַר הָרֹאשׁ:

How many divisions are made in the fringes at each corner? Not less than seven and not more than thirteen. This is the choicest mode of carrying out the precept. But if one wound the threads, to form one division only, the fringe is regarded as correctly made. And if one wound the blue thread over the greater portion of the fringes, it is correctly made. The beauty of the blue thread is manifested if all the sections that are wound take up the first third of the pendent fringes, while the remaining two thirds are loose. The threads in this part need to be separated, so that they shall be like the fringes of hair on the head.

9 ט

הָעוֹשֶׂה לָבָן בְּלֹא תְּכֵלֶת לוֹקֵחַ אֶחָד מִשְּׁמוֹנָה הַחוּטִין וְכוֹרֵךְ אוֹתוֹ עַל שְׁאָר הַחוּטִין עַד שְׁלִישָׁן וּמַנִּיחַ שְׁנֵי שְׁלִישִׁיתָן עָנָף. וּכְרִיכָה זוֹ אִם רָצָה לִכְרֹךְ אוֹתָהּ חֻלְיוֹת חֻלְיוֹת כְּעֵין שֶׁכּוֹרֵךְ בַּתְּכֵלֶת הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ וְזֶה הוּא מִנְהָגֵנוּ. וְאִם רָצָה לִכְרֹךְ בְּלֹא מִנְיַן חֻלְיוֹת עוֹשֶׂה. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר יִתְכַּוֵּן לִהְיוֹת הַכָּרוּךְ שְׁלִישׁ וְהֶעָנָף שְׁנֵי שְׁלִישִׁים. וְיֵשׁ מִי שֶׁאֵינוֹ מְדַקְדֵּק בְּדָבָר זֶה בְּלָבָן. וְאִם כָּרַךְ הַלָּבָן עַל רֹב הַחוּטִין אוֹ שֶׁלֹּא כָּרַךְ אֶלָּא חֻלְיָא אַחַת כְּשֵׁרָה:

When a person uses white threads only without a blue thread, he takes one of the eight threads and winds it around the others to the extent of a third of the length, leaving two thirds for the loose fringe. With regard to this winding, if he desires to make divided sections as is done when a blue thread is used, he is at liberty to do so. And this is our custom. If, on the other hand, he desires to make the winding without divisions, he may do so. In short, what he should aim at is that the part wound shall be a third of the length and the fringe two thirds. Some pay no attention to this point, when only white threads are used. If one of the white threads has been wound round the greater portion of their length, or if only a single division has been made, the fringes are regarded as proper.

10 י

אֶחָד חוּטֵי לָבָן וְאֶחָד חוּטֵי תְּכֵלֶת אִם רָצָה לַעֲשׂוֹת שְׁזוּרִין עוֹשֶׂה. אֲפִלּוּ הָיָה הַחוּט כָּפוּל מִשְּׁמוֹנָה חוּטִין וְשָׁזוּר עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה פְּתִיל אֶחָד אֵינוֹ נֶחְשָׁב אֶלָּא חוּט אֶחָד:

The white as well as the blue threads may be twined, if so desired. Even if the thread consisted of eight threads folded and twined so that it becomes a cord, it is still regarded as one thread only.

11 יא

חוּטֵי הַצִּיצִית בֵּין לָבָן בֵּין תְּכֵלֶת צְרִיכִין טְוִיָּה לְשֵׁם צִיצִית. וְאֵין עוֹשִׂין אוֹתָן לֹא מִן הַצֶּמֶר הַנֶּאֱחָז בַּקּוֹצִים כְּשֶׁהַצֹּאן רוֹבְצִין בֵּינֵיהֶם. וְלֹא מִן הַנִּימִין הַנִּתְלָשִׁין מִן הַבְּהֵמָה. וְלֹא מִשִּׁיּוּרֵי שְׁתִי שֶׁהָאוֹרֵג מְשַׁיֵּר בְּסוֹף הַבֶּגֶד. אֶלָּא מִן הַגִּזָּה שֶׁל צֶמֶר אוֹ מִן הַפִּשְׁתָּן. וְאֵין עוֹשִׂין אוֹתָן מִצֶּמֶר הַגָּזוּל וְלֹא מִשֶּׁל עִיר הַנִּדַּחַת וְלֹא מִשֶּׁל קָדָשִׁים. וְאִם עָשָׂה פָּסוּל. הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לִבְהֵמָה צַמְרָהּ פָּסוּל לְצִיצִית. אֲבָל הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לְפִשְׁתָּן הַנָּטוּעַ הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר שֶׁהֲרֵי נִשְׁתַּנָּה:

The threads used for the fringes, whether white or blue, must be spun with the express intention of being made into fringes. They are not made of wool caught by the thorns where the sheep lie down, nor from the wisps that are plucked from the animal, nor from the remainders of the warp left by the weaver on the selvage of the cloth, but only of the wool-shearing or of flax. Nor are the fringes to be made from wool that has been part of the proceeds of a robbery, or that comes from a city that has gone astray (Deuteronomy 13:13-18), nor from wool of beasts set apart for sacrifice. If such wool has been used for fringes, the latter are unfit for use. If a person prostrates himself in worship before a beast, its wool is unfit for use as fringes. But if he so prostrates himself before planted flax, it is fit for use, because its character has been changed.**The flax has been turned into linen.

12 יב

צִיצִית שֶׁעָשָׂה אוֹתוֹ כּוּתִי פָּסוּל שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו לח) ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ (במדבר טו לח) ״וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת״. אֲבָל אִם עָשָׂה אוֹתָהּ יִשְׂרָאֵל בְּלֹא כַּוָּנָה כְּשֵׁרָה. וְצִיצִית שֶׁנַּעֲשָׂה מִן הֶעָשׂוּי מִקֹּדֶם פָּסוּל:

Fringes made by a non-Israelite are unfit for use, for it is said, "Speak unto the children of Israel and bid them that they make them … fringes" (Numbers 15:38). But if an Israelite made them without thinking of their purpose, they are fit for use. Completed fringes attached to a garment are unfit for use.

13 יג

כֵּיצַד. הֵבִיא כָּנָף שֶׁיֵּשׁ בָּהּ צִיצִית וּתְפָרָהּ עַל הַבֶּגֶד אֲפִלּוּ יֵשׁ בְּאוֹתָהּ הַכָּנָף אַמָּה עַל אַמָּה פָּסוּל שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו לח) ״וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת״, לֹא מִן הֶעָשׂוּי, שֶׁהֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לְמִי שֶׁנַּעֲשֵׂית מֵאֵלֶיהָ. וּמֻתָּר לְהַתִּיר צִיצִית מִבֶּגֶד זֶה וְלִתְלוֹתָם בְּבֶגֶד אַחֵר בֵּין לָבָן בֵּין תְּכֵלֶת:

For example, if one took the corner of a garment that had fringes and sewed it on to another garment, even if the corner was a cubit long and a cubit wide, the fringes are unfit for use, for it is said, "They shall make unto themselves fringes" (Numbers 15:38) but not attach those already made—this being analogous to a thing that came into existence of itself. It is however allowable to undo the fringes from one garment and insert them in another, whether the fringes are white or blue.

14 יד

תָּלָה הַחוּטִין בֵּין שְׁתֵּי כְּנָפַיִם מִזּוֹ לְזוֹ וְקָשַׁר כָּנָף זוֹ כְּהִלְכָתָהּ וְכָנָף זוֹ כְּהִלְכָתָהּ וְאַחַר כָּךְ חֲתָכָן בָּאֶמְצַע וְנִפְרְדוּ זֶה מִזֶּה פָּסוּל שֶׁהֲרֵי בְּעֵת שֶׁקְּשָׁרָן הָיוּ פְּסוּלִין לְפִי שֶׁשְּׁתֵּי הַכְּנָפַיִם מְעֹרוֹת זוֹ בָּזוֹ בַּחוּטִין שֶׁבֵּינֵיהֶן וּבְשָׁעָה שֶׁפְּסָקָן נַעֲשׂוּ שְׁתֵּי צִיצִיּוֹת נִמְצָא עוֹשֶׂה מִן הֶעָשׂוּי:

If threads were suspended from one corner of a garment to another and the threads in each corner were tied according to the prescribed rules, after which the threads were severed in the middle, so as to form separate fringes, they are unfit for use, because at the time when the threads were tied they were unfit for use, the two corners being connected by the threads between them, and they only became two fringes when they were severed, so that they were made out of fringes already completed.

15 טו

הִטִּיל צִיצִית עַל הַצִּיצִית אִם נִתְכַּוֵּן לְבַטֵּל אֶת הָרִאשׁוֹנוֹת מַתִּיר הָרִאשׁוֹנָה אוֹ חוֹתְכָהּ וּכְשֵׁרָה. וְאִם נִתְכַּוֵּן לְהוֹסִיף אַף עַל פִּי שֶׁחָתַךְ אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה. שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁהוֹסִיף פָּסַל אֶת הַכּל וּכְשֶׁהִתִּיר אוֹ חָתַךְ הַתּוֹסֶפֶת נִמְצָא הַשְּׁאָר נַעֲשָׂה מִן הֶעָשׂוּי שֶׁעֲשִׂיָּתוֹ הָרִאשׁוֹנָה פְּסוּלָה הָיְתָה:

When a person inserted additional fringes in a garment that already had them, if his intent was to nullify the first set of fringes, he is to undo these or cut them off, and the set subsequently added is fit for use. If however his intent was to add the second set, then, even if he cuts off either of the sets, the one remaining is unfit for use, because by the addition he made all the fringes unfit; and when he undid or cut off a superfluous set of fringes, the one remaining turns out to have been fashioned out of that which had already been complete, and the first time it had been made it was unfit.

16 טז

וְכֵן הַמַּטִּיל לְבַעֲלַת שָׁלֹשׁ וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִימָהּ לְאַרְבַּע וְהִטִּיל לָרְבִיעִית כֻּלָּהּ פְּסוּלָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב יב) ״תַּעֲשֶׂה״ וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי:

So too if one inserts fringes in a garment with three corners and then makes a fourth corner and inserts a fringe in it, the fringes are all unfit for use, for it is said, "Thou shalt make fringes" (Deuteronomy 22:12) and not use those already made.

17 יז

אֵין כּוֹפְלִין אֶת הַטַּלִּית לִשְׁנַיִם וּמַטִּילִין צִיצִית עַל אַרְבָּע כְּנָפֶיהָ כְּשֶׁהִיא כְּפוּלָה אֶלָּא אִם כֵּן תְּפָרָהּ כֻּלָּהּ וַאֲפִלּוּ מֵרוּחַ אַחַת:

A garment is not to be folded and fringes inserted in the garment as folded, unless one of the edges at least is sewn up.

18 יח

נִפְסַק הַכָּנָף שֶׁיֵּשׁ בָּהּ צִיצִית חוּץ לְשָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת תּוֹפְרָהּ בִּמְקוֹמָהּ. בְּתוֹךְ שָׁלֹשׁ לֹא יִתְפֹּר. נִתְמַעֲטָה זָוִית שֶׁל בֶּגֶד שֶׁבֵּין חוּטֵי הַצִּיצִית וּבֵין סוֹף הָאָרוּג אֲפִלּוּ לֹא נִשְׁאַר מִן הָאָרוּג אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא כָּשֵׁר. וְכֵן אִם נִתְמַעֲטוּ חוּטֵי הַצִּיצִית אֲפִלּוּ לֹא נִשְׁתַּיֵּר מֵהֶם אֶלָּא כְּדֵי עֲנִיבָה כָּשֵׁר. וְאִם נִפְסַק הַחוּט מֵעִקָּרוֹ אֲפִלּוּ חוּט אֶחָד פְּסוּלָה:

If the corner of the garment in which fringes have been inserted has become torn, and the tear is more than three fingers' breadth from the edge, it can be sewn up. If the tear is less than three fingers' breadth from the edge, it cannot be sewn up. If the space between the opening into which the fringes are inserted and the edge of the woven fabric has become less, (owing to the edge having worn away) the fringes are fit for use, provided that some portion of the fabric, however small, is still left. So also, if the threads of the fringes have become less in length, they are fit for use, provided that enough of them is left to make a loop. But if even a single thread has been severed at the point where the fringes are inserted, they are unfit.

1:4א׳:ד׳
1 א

והתכלת אינו מעכב את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת. משנה פרק התכלת (מנחות דף ל״ח) ובגמרא התינח לבן דאינו מעכב את התכלת תכלת דאינו מעכב את הלבן מאי היא ואסיקנא לא נצרכה אלא לגרדומין דאי איגרדם תכלת וקאי לבן ואי איגרדם לבן וקאי תכלת לית לן בה דאמרי בני ר' חייא גרדומי תכלת כשרים. ומשמע לי שרבינו אינו מפרש כפירוש רש״י אלא הכי מפרש לה התינח לבן דאינו מעכב את התכלת שאם עשה חוטי לבן אע״פ שלא כרך עליהם תכלת יצא אלא תכלת דאינו מעכב את הלבן מאי היא דמשמע שאם לא הטיל אלא חוט תכלת בלבד יצא ואי אפשר לומר כן דהא קרא כתיב ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת משמע דאין מקום לפתיל תכלת אלא א״כ יהיה ציצית דהיינו לבן ואסיקנא לא נצרכה אלא לגרדומין דכיון דמעיקרא היו לבן ותכלת כי איגרדום כיון שמשירי כשרות אתא כשירה, ובסוף פרק זה יתבאר עוד: