Chapter 9ט׳
1 א

שְׁלֹשָׁה יָמִים לִפְנֵי חַגָּם שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אָסוּר לִקַּח מֵהֶם וְלִמְכֹּר לָהֶם דָּבָר הַמִּתְקַיֵּם, לִלְווֹת מֵהֶן וּלְהַלְווֹתָם, לִפָּרַע מֵהֶן וְלִפְרֹעַ לָהֶם מִלְוֶּה בִּשְׁטָר אוֹ עַל הַמַּשְׁכּוֹן אֲבָל מִלְוֶּה עַל פֶּה נִפְרָעִין מֵהֶן מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמַצִּיל מִיָּדָם. וּמֻתָּר לִמְכֹּר לָהֶן דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּם כְּגוֹן יְרָקוֹת וְתַבְשִׁיל עַד יוֹם חַגָּם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֲבָל בִּשְׁאָר אֲרָצוֹת אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא יוֹם חַגָּם בִּלְבַד. עָבַר וְנָשָׂא וְנָתַן עִמָּהֶן בְּאוֹתָן הַשְּׁלֹשָׁה יָמִים הֲרֵי זֶה מֻתָּר בַּהֲנָאָה. וְהַנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּיוֹם חַגָּם עִמָּהֶן הֲרֵי זֶה אָסוּר בַּהֲנָאָה:

Three days before an idolaters' holiday it is forbidden to either buy from or sell to them any article which is endurable; to either loan from or lend to them; to receive payment from or make payment to them on loans which were either secured by note or pledge; but a verbal loan may be collected from them, because it is as if he saves it from their clutches. It is permitted to sell them perishable goods, such as vegetables and cooked food, till their holiday. Whereat are these words spoken of? In Eretz Yisrael, but in other lands it is not forbidden to do all these save on their holiday itself. If one transgressed and did all these transections with them during the three forbidden days, the proceeds may be enjoyed; but he who deals with them on their holiday the proceeds thereof is forbidden to enjoy.1Ibid. 2a; 6b; 11b; 6b. C.

2 ב

וְאָסוּר לִשְׁלֹחַ דּוֹרוֹן לְכוּתִי בְּיוֹם אֵידוֹ אֶלָּא אִם כֵּן נוֹדַע לוֹ שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְאֵינוֹ עוֹבְדָהּ. וְכֵן כּוּתִי שֶׁשָּׁלַח דּוֹרוֹן לְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם חַגּוֹ לֹא יְקַבְּלֶנּוּ מִמֶּנּוּ. וְאִם חָשַׁשׁ לְאֵיבָה נוֹטְלוֹ בְּפָנָיו וְאֵינוֹ נֶהֱנֶה בּוֹ עַד שֶׁיִּוָּדַע לוֹ שֶׁזֶּה הַכּוּתִי אֵינוֹ עוֹבֵד כּוֹכָבִים וְאֵינוֹ מוֹדֶה בָּהּ:

One is forbidden to send a present to a Samaritan (Kuti) on his holiday, unless it is known of him that he does not profess idolatry nor worship it. Likewise, if a Samaritan, on his holiday, sent a present to an Israelite, he should not accept it from him; if he fears enmity, he may take it, if the Samaritan is present, but he should not enjoy it until he will be informed that this Samaritan does not worship idolatry, nor profess it.2Ibid. 65a. C.

3 ג

הָיָה אֵידָן שֶׁל אוֹתָן עַכּוּ''ם יָמִים הַרְבֵּה שְׁלֹשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה אוֹ עֲשָׂרָה כָּל אוֹתָן הַיָּמִים כְּיוֹם אֶחָד הֵן וְכֻלָּן אֲסוּרִין עִם ג' יָמִים לִפְנֵיהֶן:

If the holiday of a particular group of idolaters lasted many days, even three, or four or ten days, all such days are to be considered as one day, and thereon and on the three days preceding it dealing with the idolaters is forbidden.3Ibid. 8a. C.

4 ד

כְּנַעֲנִים עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הֵם וְיוֹם רִאשׁוֹן הוּא יוֹם אֵידָם. לְפִיכָךְ אָסוּר לָתֵת וְלָשֵׂאת עִמָּהֶם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יוֹם חֲמִישִׁי וְיוֹם שִׁשִּׁי שֶׁבְּכָל שַׁבָּת וְשַׁבָּת וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר יוֹם רִאשׁוֹן עַצְמוֹ שֶׁהוּא אָסוּר בְּכָל מָקוֹם. וְכֵן נוֹהֲגִין עִמָּהֶם בְּכָל אֵידֵיהֶם:

The Nazarenes are idolaters.**** They are not so regarded by Jews living in Christian countries. The first day of the week is their festival. Hence it is forbidden in Palestine to have commercial intercourse with them on the fifth and sixth day in each week; and obviously on the first day itself, this is everywhere forbidden. A similar rule applies to all their feasts.

5 ה

יוֹם שֶׁמִּתְכַּנְּסִין בּוֹ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים לְהַעֲמִיד לָהֶן מֶלֶךְ וּמַקְרִיבִין וּמְקַלְּסִים לֵאלֹהֵיהֶם יוֹם חַגָּם הוּא וַהֲרֵי הוּא כִּשְׁאָר חַגֵּיהֶם אֲבָל עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁעוֹשֶׂה הוּא חַג לְעַצְמוֹ וּמוֹדֶה לְכוֹכָב שֶׁלּוֹ וּמְקַלְּסוֹ בְּיוֹם שֶׁנּוֹלַד בּוֹ וְיוֹם תִּגְלַחַת זְקָנוֹ אוֹ בְּלוֹרִיתוֹ וְיוֹם שֶׁעָלָה בּוֹ מִן הַיָּם וְשֶׁיָּצָא מִבֵּית הָאֲסוּרִים וְיוֹם שֶׁעָשָׂה בּוֹ מִשְׁתֶּה לִבְנוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹתוֹ הָאִישׁ בִּלְבַד. וְכֵן יוֹם שֶׁיָּמוּת לָהֶן בּוֹ מֵת וְיַעֲשׂוּהוּ חַג אוֹתָם הָעוֹשִׂים אֲסוּרִין אוֹתוֹ הַיּוֹם. וְכָל מִיתָה שֶׁשּׂוֹרְפִין בָּהּ כֵּלִים וּמְקַטְּרִים קְטֹרֶת בְּיָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. אֵין יוֹם הֶחָג אָסוּר אֶלָּא לְעוֹבְדֶיהָ בִּלְבַד. אֲבָל אוֹתָם שֶׁשְּׂמֵחִים בּוֹ וְאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּמְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ מִפְּנֵי מִנְהָג אוֹ מִפְּנֵי כְּבוֹד הַמֶּלֶךְ אֲבָל הֵם אֵין מוֹדִין בּוֹ הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶן:

The day on which idolaters congregate to appoint a king, and they offer sacrifices and give praise to their gods, is holy time to them, and is, like the rest of their holidays, forbidden time to deal with them. But an individual idolater, who appoints a day as holy time to himself, and confesses to his star, and praises it on his birthday, or the day he shaves his beard or his queue, or the day he landed from an ocean trip, or when he is liberated from a dungeon, or the day he made a feast for his son, or like festivals, only on that particular day and with the particular idolater is it forbidden to have any dealings. Likewise the funeral day on the demise of one of them they make a holiday, on that particular day, with those particular people it is forbidden to deal. After every demise when vestures are burned and incense offered it is indicative that there is idolatrous worship connected therewith. No holiday is forbidden time save in so far its worshipers are concerned. But those who participate in its joyousness, and eat and drink and observe it as a custom or in honor of the king, yet they themselves do not profess it, with such it is permitted to deal.5See Ibid. Mishnah and text of Gemara. G.

6 ו

דְּבָרִים שֶׁהֵן מְיֻחָדִין לְמִין מִמִּינֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁבְּאוֹתוֹ מָקוֹם אָסוּר לִמְכֹּר לְעוֹבְדֵי אוֹתָהּ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם לְעוֹלָם. וּדְבָרִים שֶׁאֵינָן מְיֻחָדִין לָהּ מוֹכְרִין אוֹתָם סְתָם. וְאִם פֵּרֵשׁ הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁהוּא קוֹנֶה אוֹתָם לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אָסוּר לִמְכֹּר לוֹ אֶלָּא אִם כֵּן פְּסָלוֹ מִלְּהַקְרִיבוֹ לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. לְפִי שֶׁאֵין מַקְרִיבִין חָסֵר לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים:

Things which are of particular services to a particular kind of idolatry in a given territory are forever forbidden goods to be sold to such worshipers of such idolatry in such given territory. Things which are not of particular service to it, should be sold simply as merchandise. If the idolater mentions that he makes purchases of such things for idolatry, it is forbidden to sell it to him, unless it was rendered unfit to be offered to idolatry, because no favor should be offered to idolatry.6Ibid. 13a; 44a. C.

7 ז

הָיוּ מְעֹרָבִין דְּבָרִים הַמְיֻחָדִין עִם דְּבָרִים שֶׁאֵין מְיֻחָדִין כְּגוֹן לְבוֹנָה זַכָּה בִּכְלַל לְבוֹנָה שְׁחוֹרָה מוֹכֵר הַכּל סְתָם וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יְלַקֵּט הַזַּכָּה לְבַדָּהּ לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

If specified things were mixed together with non-specified, for instance pure frankincense with black frankincense, one may sell simply as merchandise, without fearing lest he separates the pure frankincese for idolatry; and so in every like thing.7Ibid. G.

8 ח

כְּשֵׁם שֶׁאֵין מוֹכְרִין לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים דְּבָרִים שֶׁמַּחֲזִיקִין בָּהֶן יְדֵיהֶן לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים כָּךְ אֵין מוֹכְרִין לָהֶם דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נֵזֶק לָרַבִּים כְּגוֹן דֻּבִּים וַאֲרָיוֹת וּכְלֵי זַיִן וּכְבָלִים וְשַׁלְשְׁלָאוֹת. וְאֵין מַשְׁחִיזִין לָהֶם אֶת הַזַּיִן. וְכָל שֶׁאָסוּר לְמָכְרוֹ לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים אָסוּר לְמָכְרוֹ לְיִשְׂרָאֵל הֶחָשׁוּד לִמְכֹּר לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים. וְכֵן אָסוּר לִמְכֹּר כְּלֵי נֵזֶק לְיִשְׂרָאֵל לִסְטִים:

Even as it is forbidden to sell to idolaters things which uphold their hands to idolatry so it is forbidden to sell them things wherein there is a menace to the public, for instance, bears, lions, weapons, iron fetters, and chains; it is likewise forbidden to sharpen their weapons for them. And, everything which is forbidden to sell to an idolater is also forbidden to sell to an Israelite who is under suspicion that he might resell it to an idolater. It is likewise forbidden to sell instruments of harm to robbers who profess to be Israelites.8Ibid. 15a–16b.

9 ט

הָיוּ יִשְׂרָאֵל שׁוֹכְנִים בֵּין הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְכָרְתוּ לָהֶם בְּרִית מֻתָּר לִמְכֹּר כְּלֵי זַיִן לְעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְגֵיסוֹתָיו מִפְּנֵי שֶׁעוֹשִׂים בָּהֶם מִלְחָמָה עִם צָרֵי הַמְּדִינָה לְהַצִּילָהּ וְנִמְצְאוּ מְגִנִּים עָלֵינוּ שֶׁהֲרֵי אָנוּ שְׁרוּיִין בְּתוֹכָם. עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים מֻתָּר לְהַלֵּךְ חוּצָה לָהּ וְאָסוּר לְהִכָּנֵס בְּתוֹכָהּ. הָיָה חוּצָה לָהּ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים מֻתָּר לְהַלֵּךְ בְּתוֹכָהּ:

Israelites living among idolatrous neighbors, with whom they made a covenant of peace, are permitted to sell weapons to the king's servants and militia, because they conduct war therewith against the country's enemies to save it, as a consequence whereof they protect the Israelites who dwell among them. A city wherein there is an established house of idolatry, one is permitted to pass by it without its boundaries, but is forbidden to enter it; if the idolatry is established without its boundaries he may enter it.10Ibid. 11b. C.

10 י

הַהוֹלֵךְ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם אָסוּר לוֹ לַעֲבֹר בְּעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁהַדֶּרֶךְ מְיֻחֶדֶת לְאוֹתוֹ מָקוֹם אֲבָל אִם יֵשׁ שָׁם דֶּרֶךְ אַחֶרֶת וְנִקְרָה וְהָלַךְ בְּזוֹ מֻתָּר:

A traveller is forbidden to pass through a city wherein there is an established house of idolatry. That is to say, when the road is the only one leading to that place; but if there is another road and he merely chanced to take this one, he is permitted to enter it.12Ibid. 13a. C.

11 יא

אָסוּר לִבְנוֹת עִם הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים כִּפָּה שֶׁמַּעֲמִידִים בָּהּ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. וְאִם עָבַר וּבָנָה שְׂכָרוֹ מֻתָּר. אֲבָל בּוֹנֶה הוּא לְכַתְּחִלָּה הַטְּרַקְלִין אוֹ הֶחָצֵר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אוֹתָהּ הַכִּפָּה:

It is forbidden to assist an idolater in building a shrine wherein the idol is kept; if he transgressed and did build, his wages is permitted property. But he may build the palace or courtyard where the shrine is without scruple.13Ibid. 16a. C.

12 יב

עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְהָיוּ בָּהּ חֲנֻיּוֹת מְעֻטָּרוֹת וְשֶׁאֵינָן מְעֻטָּרוֹת הַמְעֻטָּרוֹת אָסוּר לֵהָנוֹת בָּהֶן בְּכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָן מִפְּנֵי שֶׁחֶזְקָתָן שֶׁבִּגְלַל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים נִתְעַטְּרוּ וְשֶׁאֵינָן מְעֵטָּרוֹת מֻתָּרוֹת בַּהֲנָאָה. חֲנֻיּוֹת שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אָסוּר לְשָׂכְרָן מִפְּנֵי שֶׁמְּהַנֶּה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים:

A city wherein there is an established house of idolatry, and therein be decorated shops and non-decorated, of all that there is in the decorated shops it is forbidden to enjoy aught, because the presumption is that they were decorated for the sake of the idolatry; but of the non-decorated it is permitted to enjoy. It is forbidden to lease shops belonging to idolatry, because thereby one patronizes idolatry.14Ibid. 12b. C.

13 יג

הַמּוֹכֵר בַּיִת לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים דָּמָיו אֲסוּרִים בַּהֲנָאָה וְיוֹלִיכֵם לְיָם הַמֶּלַח. אֲבָל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁאָנְסוּ יִשְׂרָאֵל וְגָזְלוּ בֵּיתוֹ וְהֶעֱמִידוּ בּוֹ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים דָּמָיו מֻתָּרִין, וְכוֹתֵב וּמַעֲלֶה בְּעַרְכָּאוֹת שֶׁלָּהֶם:

One who sells a house to convert it into a house of idolatry, the proceeds thereof is forbidden property, and he should cast it into the Dead Sea. But if idolaters belabored an Israelite and robbed his house and erected an idol therein, he may file a written complaint against them in the idolatrous courts and the proceeds thereof, when he collects on them, is permitted property16Gittin, 44a. C.

14 יד

וַחֲלִילִין שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אָסוּר לִסְפֹּד בָּהֶן. הוֹלְכִין לְיָרִיד שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְלוֹקְחִין מֵהֶן בְּהֵמָה עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת בְּגֵיוּתָן וּבָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים וְכוֹתֵב וּמַעֲלֶה בְּעַרְכָּאוֹת שֶׁלָּהֶן מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמַצִּיל מִיָּדָם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּלוֹקֵחַ מִבַּעַל הַבַּיִת שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן מֶכֶס אֲבָל הַלּוֹקֵחַ שָׁם מִן הַתַּגָּר אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹתֵן מֶכֶס וְהַמֶּכֶס לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְנִמְצָא זֶה מְהַנֶּה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. עָבַר וְלָקַח מִן הַתַּגָּר. אִם בְּהֵמָה לָקַח מְנַשֵּׁר פַּרְסוֹתֶיהָ מִן הָאַרְכֻּבָּה וּלְמַטָּה. וְאִם כְּסוּת וְכֵלִים לָקַח יֵרָקְבוּ. לָקַח מָעוֹת וּכְלֵי מַתָּכוֹת יוֹלִיכֵם לְיָם הַמֶּלַח. לָקַח עֶבֶד לֹא מַעֲלִים וְלֹא מוֹרִידִין:

It is forbidden to play a funeral march on the flutes used by idolaters. It is permitted to visit the Fair of idolaters, to buy from them cattle, slaves, maidservants in their idolatrous state, houses, fields and vineyards, and employ the scribes of and file suits in the idolatrous courts to enforce contracts with them, for it means escape from their power. That is saying, when the purchase is made from a private owner who pays no tax to idolatry, but to make purchase from one of their merchants is forbidden, because they do pay taxes, and the taxes goes to idolatry, as a result of which idolatry is patronized. If he transgressed and did buy from a merchant, if it was a cattle he shall sever its arteries from the knee-joints down,17See Rashi, Abodah Zarah, lla, G. and if it be garments or utensils let it decay. If he purchased money and metal utensils he shall cast it in the Dead Sea. If he purchased a slave, he should neither be aided from nor cast into a pit.18Yer. and Tosefta, Ch. 4., Abodah Zarah, 13a. C.

15 טו

עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁעָשָׂה לִבְנוֹ אוֹ לְבִתּוֹ מִשְׁתֶּה אָסוּר לֵהָנוֹת מִסְּעֻדָּתוֹ. וַאֲפִלּוּ לֶאֱכל וְלִשְׁתּוֹת הַיִּשְׂרָאֵל מִשֶּׁלּוֹ שָׁם אָסוּר הוֹאִיל וּבִמְסִבַּת עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אֲכָלוֹ. וּמֵאֵימָתַי אָסוּר לֶאֱכל אֶצְלוֹ מִשֶּׁיַּתְחִיל לַעֲסֹק וּלְהָכִין צָרְכֵי סְעֻדָּה וְכָל יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וּלְאַחַר יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה שְׁלֹשִׁים יוֹם. וְאִם עָשָׂה סְעֻדָּה אַחֶרֶת מֵחֲמַת הַנִּשּׂוּאִין אֲפִלּוּ לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם אָסוּר עַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. וְכָל הַהַרְחָקָה הַזֹּאת מִפְּנֵי עֲבוֹדָה שֶׁל כּוֹכָבִים הוּא שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד טו) "וְקָרָא לְךָ וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ" (שמות לד טז) "וְלָקַחְתָּ מִבְּנֹתָיו לְבָנֶיךָ וְזָנוּ" וְגוֹ':

It is forbidden to partake of a wedding feast which an idolater makes for his son or his daughter; even to eat or drink one's own is forbidden to an Israelite, as it would be eating in company of idolaters. Whenceonward is it forbidden to eat with such an idolater? From the commencement of preparation for the feast, the entire duration of the feast, and thirty days thereafter. If the idolater make a special feast in honor of such nuptials, even after the lapse of thirty days, it is forbidden to eat with him until the lapse of twelve months. All this distant separation is ordained because of idolatry, even as it is said: "And one call thee, and thou art of his sacrifice. And lest thou take of his daughters unto thy sons…. and when his daughters go astray after their gods" (Ex. 34.15–16).19Ibid. 8a.C.

16 טז

בַּת יִשְׂרָאֵל לֹא תֵּינִיק אֶת בְּנָהּ שֶׁל עוֹבֶדֶת כּוֹכָבִים מִפְּנֵי שֶׁמְּגַדֶּלֶת בֵּן לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. וְלֹא תְּיַלֵּד אֶת הַנָּכְרִית עַכּוּ''ם אֲבָל מְיַלֶּדֶת הִיא בְּשָׂכָר מִשּׁוּם אֵיבָה. וְהַנָּכְרִית עַכּוּ''ם מְיַלֶּדֶת אֶת בַּת יִשְׂרָאֵל וּמֵינִיקָה אֶת בְּנָהּ בִּרְשׁוּתָהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּהַרְגֶנּוּ:

A daughter of Israel shall not nurse a son of an idolater, because she is rearing a son for idolatry; neither act as midwife to a idolatrous alien woman, though she may act as such for hire to prevent prejudice. An idolatrous alien woman may act as midwife to a daughter in Israel and nurse her son, provided the daughter in Israel gives her consent to it, lest the idolatrous woman murder her son.20Ibid. 26a. C.

17 יז

הַהוֹלְכִין לְתַרְפּוּת עַכּוּ''ם אָסוּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶן וְהַבָּאִים מֻתָּרִין וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ קְשׁוּרִין זֶה בָּזֶה שֶׁאִם הָיוּ קְשׁוּרִין שֶׁמָּא דַּעְתָּן לַחֲזֹר. יִשְׂרָאֵל הַהוֹלֵךְ לְתַרְפּוּת עַכּוּ''ם, בַּהֲלִיכָה מֻתָּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמּוֹ שֶׁמָּא יַחֲזֹר בּוֹ וּבַחֲזִירָה אָסוּר. יִשְׂרָאֵל מוּמָר בֵּין בַּהֲלִיכָה בֵּין בַּחֲזִירָה אָסוּר:

With those who are going to services at the idolatrous houses it is forbidden to deal, but with those who are returning from services it is permitted to deal, provided they come not locked in their arms, for if they do appear so it is indicative that they intend yet to return. An Israelite who is going to a house of idolatry it is permitted to deal with him, perhaps he will repent; but when he returns therefrom it is forbidden. With a converted Jew it is forbidden to deal whether going or returning.21Ibid. 29b; 32a–33a. C.

18 יח

יִשְׂרָאֵל שֶׁהָלַךְ לְיָרִיד שֶׁל עַכּוּ''ם, בַּחֲזִירָה אָסוּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמּוֹ שֶׁמָּא עַכּוּ''ם מָכַר לָהֶן שָׁם, וּדְמֵי עַכּוּ''ם בְּיַד יִשְׂרָאֵל אֲסוּרִים בַּהֲנָאָה וּבְיַד עַכּוּ''ם מֻתָּרִין בַּהֲנָאָה, וּמִפְּנֵי זֶה נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין עִם עַכּוּ''ם הַבָּא מִן הַתַּרְפּוּת שֶׁל עַכּוּ''ם וְאֵין נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין עִם יִשְׂרָאֵל הַבָּא מִן הַתַּרְפּוּת הַהוּא וְלֹא עִם יִשְׂרָאֵל מוּמָר לֹא בַּהֲלִיכָתוֹ וְלֹא בַּחֲזִירָתוֹ:

An Israelite who went to an idolatrous Fair it is forbidden to deal with him when he is returning, lest he sold idols there, and the proceeds of idolatry in the hand of an Israelite is forbidden property; but the proceeds of idolatry in the hand of an idolater is permitted property, wherefor it is permitted to deal with an idolater upon his return from the worship-places of idolatry. No business is transacted with an Israelite who returns from such idolatrous places, and with a converted Israelite neither when going to nor upon his return from such places.22Ibid. See also Ibid. 64a; 32b. C.