Chapter 3ג׳
1 א

מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַקְהִיל כָּל יִשְׂרָאֵל אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וְטַף בְּכָל מוֹצָאֵי שְׁמִטָּה בַּעֲלוֹתָם לָרֶגֶל וְלִקְרוֹת בְּאָזְנֵיהֶם מִן הַתּוֹרָה פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁהֵן מְזָרְזוֹת אוֹתָן בְּמִצְוֹת וּמְחַזְּקוֹת יְדֵיהֶם בְּדַת הָאֱמֶת. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לא י) "מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת" (דברים לא יא) "בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת" וְגוֹ' (דברים לא יב) "הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ" וְגוֹ':

It is a biblical positive command to assemble all Israelites, men, women, and children, after the close of every sabbatical year, when they go up to make the pilgrimage, and recite to them sections from the Torah which will urge them to perform the precepts and encourage them to cling to the true religion, as it is written: "At the end of every seven years, the year set for remission, at the festival of Sukkoth, when all Israel comes to appear before the Lord … gather the people, men, women, and children, and the strangers within your towns…" (Deuteronomy 31:10-12).

2 ב

כָּל הַפָּטוּר מִן הָרְאִיָּה פָּטוּר מִמִּצְוַת הַקְהֵל חוּץ מִן הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהֵעָרֵל. אֲבָל הַטָּמֵא פָּטוּר מִמִּצְוַת הַקְהֵל שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לא יא) "בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל" וְזֶה אֵינוֹ רָאוּי לְבִיאָה. וְהַדָּבָר בָּרוּר שֶׁהַטֻּמְטוּם וְהָאַנְדְּרוֹגִינוּס חַיָּבִין שֶׁהֲרֵי הַנָּשִׁים חַיָּבוֹת:

Anyone who is exempt from appearance in the Temple is exempt from the duty to assemble [at the close of the sabbatical year], except women, children, and the uncircumcised.— —

3 ג

אֵימָתַי הָיוּ קוֹרִין. בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת שֶׁהוּא תְּחִלַּת יְמֵי חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד שֶׁל שָׁנָה שְׁמִינִית. וְהַמֶּלֶךְ הוּא שֶׁיִּקְרָא בְּאָזְנֵיהֶם. וּבְעֶזְרַת הַנָּשִׁים הָיוּ קוֹרִין. וְקוֹרֵא כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב וְאִם קָרָא מְעֻמָּד הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. מֵהֵיכָן הוּא קוֹרֵא מִתְּחִלַּת חֻמַּשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים עַד סוֹף פָּרָשַׁת שְׁמַע וּמְדַלֵּג לִ(דברים יא יג) "וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ" וְגוֹ' וּמְדַלֵּג לְעַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר וְקוֹרֵא מֵ (דברים יד כב) "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר" עַל הַסֵּדֶר עַד סוֹף בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת עַד (דברים כח סט) "מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב" וּפוֹסֵק:

When were the biblical sections read? At the close of the first festival day of Sukkoth, being the beginning of the intermediate days of the feast, in the eighth year. It was the king who read to them, and the reading took place in the Court of Women. He might read sitting; but if he read standing, it was deemed praiseworthy. From where in the Torah did he read? From the beginning of the book of Deuteronomy to the end of the Shema section (6:9), resuming at If you will carefully obey (11:13), thence beginning at You shall set aside every year a tenth part (14:22), continuing in due order until the end of the blessings and the curses (27:15-28:69), as far as: in addition to the covenant which he had made with them at Horev (28:69). And there he stopped.

4 ד

כֵּיצַד הוּא קוֹרֵא. תּוֹקְעִין בַּחֲצוֹצְרוֹת בְּכָל יְרוּשָׁלַיִם כְּדֵי לְהַקְהִיל אֶת הָעָם. וּמְבִיאִין בִּימָה גְּדוֹלָה וְשֶׁל עֵץ הָיְתָה וּמַעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּאֶמְצַע עֶזְרַת נָשִׁים וְהַמֶּלֶךְ עוֹלֶה וְיוֹשֵׁב עָלֶיהָ כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ קְרִיאָתוֹ וְכָל יִשְׂרָאֵל הָעוֹלִים לָחֹג מִתְקַבְּצִין סְבִיבָיו. וְחַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנוֹ לַסְּגָן וּסְגָן לְכֹהֵן גָּדוֹל וְכֹהֵן גָּדוֹל לַמֶּלֶךְ כְּדֵי לְהַדְּרוֹ בְּרֹב בְּנֵי אָדָם. וְהַמֶּלֶךְ מְקַבְּלוֹ כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד וְאִם רָצָה יֵשֵׁב וּפוֹתֵחַ וְרוֹאֶה וּמְבָרֵךְ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרֵךְ כָּל קוֹרֵא בַּתּוֹרָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. וְקוֹרֵא הַפָּרָשִׁיּוֹת שֶׁאָמַרְנוּ עַד שֶׁהוּא גּוֹמֵר וְגוֹלֵל וּמְבָרֵךְ לְאַחֲרֶיהָ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרְכִין בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּמוֹסִיף שֶׁבַע בְּרָכוֹת וְאֵלּוּ הֵן. רְצֵה ה' אֱלֹהֵינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְכוּ'. מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ וְכוּ'. אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְכוּ' עַד מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרְכִין בַּתְּפִלָּה. הֲרֵי שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת כְּמַטְבְּעָן. רְבִיעִית מִתְפַּלֵּל עַל הַמִּקְדָּשׁ שֶׁיַּעֲמֹד וְחוֹתֵם בָּהּ בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַשּׁוֹכֵן בְּצִיּוֹן. חֲמִישִׁית מִתְפַּלֵּל עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁתַּעֲמֹד מַלְכוּתָם וְחוֹתֵם בָּהּ הַבּוֹחֵר בְּיִשְׂרָאֵל. שִׁשִּׁית מִתְפַּלֵּל עַל הַכֹּהֲנִים שֶׁיִּרְצֶה הָאֵל עֲבוֹדָתָם וְחוֹתֵם בָּהּ בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ הַכֹּהֲנִים. שְׁבִיעִית מִתְחַנֵּן וּמִתְפַּלֵּל בָּהּ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא יָכוֹל וְחוֹתֵם בָּהּ הוֹשַׁע ה' אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל שֶׁעַמְּךָ צְרִיכִין לְהִוָּשַׁע בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה:

How did he read? Trumpets were blown throughout Jerusalem to assemble the people; and a high platform, made of wood, was brought and set up in the center of the Court of Women. The king went up and sat there so that his reading might be heard. All the Israelite pilgrims would gather round him. The ḥazzan of the synagogue would take a Sefer Torah and hand it to the head of the synagogue, and the head of the synagogue would hand it to the deputy high priest, and the deputy high priest to the high priest, and the high priest to the king, to honor him by the service of many persons. The king would receive it standing or sitting, as he pleased. He would open it and look in it, reciting the blessing used by anyone who reads the Torah in the synagogue. He would read the sections we have mentioned until he would come to the end. Then he would roll up the Sefer Torah and recite a blessing after the reading, the way it is recited in the synagogue.— —

5 ה

הַקְּרִיאָה וְהַבְּרָכוֹת בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לא יא) "תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת" בִּלְשׁוֹנָהּ אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם לוֹעֲזוֹת:

The Torah reading and the blessings had to be in the sacred tongue, as it is written: "You shall read this Torah" (31:11), in its very language, even though there might be there persons using a foreign language.

6 ו

וְגֵרִים שֶׁאֵינָן מַכִּירִין חַיָּבִין לְהָכִין לִבָּם וּלְהַקְשִׁיב אָזְנָם לִשְׁמֹעַ בְּאֵימָה וְיִרְאָה וְגִילָה בִּרְעָדָה כְּיוֹם שֶׁנִּתְּנָה בּוֹ בְּסִינַי. אֲפִלּוּ חֲכָמִים גְּדוֹלִים שֶׁיּוֹדְעִים כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ חַיָּבִין לִשְׁמֹעַ בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה יְתֵרָה. וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁמֹעַ מְכַוֵּן לִבּוֹ לִקְרִיאָה זוֹ שֶׁלֹּא קְבָעָהּ הַכָּתוּב אֶלָּא לְחַזֵּק דַּת הָאֱמֶת וְיִרְאֶה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ עַתָּה נִצְטַוָּה בָּהּ וּמִפִּי הַגְּבוּרָה שׁוֹמְעָהּ. שֶׁהַמֶּלֶךְ שָׁלִיחַ הוּא לְהַשְׁמִיעַ דִּבְרֵי הָאֵל:

Proselytes who did not know Hebrew were required to direct their hearts and listen with utmost awe and reverence, as on the day the Torah was given at Sinai. Even great scholars who knew the entire Torah were required to listen with utmost attention. If there was a person who could not hear, he had to direct his heart to this reading, which Scripture has instituted only for the purpose of strengthening the true faith. Each had to regard himself as if he had been charged with the Torah now for the first time, and as though he had heard it from the mouth of God, for the king was an ambassador proclaiming the words of God.

7 ז

יוֹם הַקְהֵל שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מְאַחֲרִין אוֹתוֹ לְאַחַר הַשַּׁבָּת. מִפְּנֵי תְּקִיעַת הַחֲצוֹצְרוֹת וְהַתְּחִנּוֹת שֶׁאֵינָן דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת:

When the day of hakhel falls out on Shabbat, we push it off to after Shabbat, because of the blowing of trumpets and the supplications, [both of] which do not preempt the Shabbat. We have finished the laws of the festival offering, with Heaven's help.