3ג׳
1 א

אֵלּוּ עוֹבְרִין בְּפֶסַח, כֻּתָּח הַבַּבְלִי, וְשֵׁכָר הַמָּדִי, וְחֹמֶץ הָאֲדוֹמִי, וְזֵתוֹם הַמִּצְרִי, וְזוֹמָן שֶׁל צַבָּעִים, וַעֲמִילָן שֶׁל טַבָּחִים, וְקוֹלָן שֶׁל סוֹפְרִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף תַּכְשִׁיטֵי נָשִׁים. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁהוּא מִמִּין דָּגָן, הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּפֶסַח. הֲרֵי אֵלּוּ בְאַזְהָרָה, וְאֵין בָּהֶן מִשּׁוּם כָּרֵת:

These must be removed on Pesah:Babylonian kutah, Medean beer, Idumean vinegar, Egyptian zitom, The dyer’s pulp, cook’s dough, and the scribes’ paste. Rabbi Eliezer says: women’s ornaments too. This is the general rule: whatever is of a species of grain must be removed on Pesah. These are subject to a warning but they do not involve karet.

2 ב

בָּצֵק שֶׁבְּסִדְקֵי עֲרֵבָה, אִם יֵשׁ כַּזַּיִת בְּמָקוֹם אֶחָד, חַיָּב לְבַעֵר. וְאִם לֹא, בָּטֵל בְּמִעוּטוֹ. וְכֵן לְעִנְיַן הַטֻּמְאָה, אִם מַקְפִּיד עָלָיו, חוֹצֵץ. וְאִם רוֹצֶה בְקִיּוּמוֹ, הֲרֵי הוּא כָעֲרֵבָה. בָּצֵק הַחֵרֵשׁ, אִם יֵשׁ כַּיּוֹצֵא בוֹ שֶׁהֶחֱמִיץ, הֲרֵי זֶה אָסוּר:

[With regard to] the dough in the cracks of the kneading trough: if there is as much as an olive in one place, he must remove [it]; but if not, it is nullified through the smallness of its quantity. And it is likewise in the matter of uncleanness: if he objects to it, it makes a break; but if he desires its preservation, it is like the kneading-trough. [With regard to] “deaf” dough, if there is [a dough] similar to it which has become chametz, it is forbidden.

3 ג

כֵּיצַד מַפְרִישִׁין חַלָּה בְטֻמְאָה בְיוֹם טוֹב, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לֹא תִקְרָא לָהּ שֵׁם עַד שֶׁתֵּאָפֶה. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר, תַּטִּיל בְּצוֹנֵן. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, לֹא זֶה הוּא חָמֵץ שֶׁמֻּזְהָרִים עָלָיו בְּבַל יֵרָאֶה וּבְבַל יִמָּצֵא, אֶלָּא מַפְרַשְׁתָּהּ וּמַנַּחְתָּה עַד הָעֶרֶב, וְאִם הֶחֱמִיצָה, הֶחֱמִיצָה:

How do they separate hallah on the festival [from dough which is] in [a state of] uncleanness?Rabbi Eliezer says: she should not call it [hallah] until it is baked. Rabbi Judah ben Batera says: she should put [the dough] into cold water. Rabbi Joshua said: this is not the chametz concerning which we are warned with, “It shall not be seen”, and “It shall not be found”. Rather she separates it and leaves it until the evening, and if it ferments it ferments.

4 ד

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שָׁלֹשׁ נָשִׁים לָשׁוֹת כְּאַחַת וְאוֹפוֹת בְּתַנּוּר אֶחָד, זוֹ אַחַר זוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, שָׁלֹשׁ נָשִׁים עוֹסְקוֹת בַּבָּצֵק, אַחַת לָשָׁה וְאַחַת עוֹרֶכֶת וְאַחַת אוֹפָה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לֹא כָל הַנָּשִׁים וְלֹא כָל הָעֵצִים וְלֹא כָל הַתַּנּוּרִים שָׁוִין. זֶה הַכְּלָל, תָּפַח, תִּלְטֹשׁ בְּצוֹנֵן:

Rabban Gamaliel says: three women may knead at the same time and bake in one oven, one after the other. But the sages say: three women may be engaged with the dough at the same time: one kneads, one shapes and one bakes. Rabbi Akiba says: not all women and not all kinds of wood and not all ovens are alike. This is the general principle: if it [the dough] rises, she should slap it with [hands dipped in] cold water.

5 ה

שְׂאֹר, יִשָּׂרֵף, וְהָאוֹכְלוֹ פָטוּר. סָדוּק, יִשָּׂרֵף, וְהָאוֹכְלוֹ חַיָּב כָּרֵת. אֵיזֶהוּ שְׂאֹר, כְּקַרְנֵי חֲגָבִים. סָדוּק, שֶׁנִּתְעָרְבוּ סְדָקָיו זֶה בָזֶה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, זֶה וָזֶה, הָאוֹכְלוֹ חַיָּב כָּרֵת. וְאֵיזֶהוּ שְׂאֹר, כָּל שֶׁהִכְסִיפוּ פָנָיו כְּאָדָם שֶׁעָמְדוּ שַׂעֲרוֹתָיו:

Si’ur must be burnt, while he who eats it is exempt; sidduk must be burnt, while he who eats it is liable to kareth. What is si'ur? [When there are lines on the surface] like locusts’ horns. Sidduk is when the cracks have intermingled with each other, the words of Rabbi Judah. But the sages say: regarding the one and the other, he who eats it is liable for karet. And what is si'ur? When its surface is blanched, like [the face of] a man whose hair is standing [on end].

6 ו

אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, מְבַעֲרִים אֶת הַכֹּל מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בִּזְמַנָּן. רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק אוֹמֵר, תְּרוּמָה מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת, וְחֻלִּין בִּזְמַנָּן:

If the fourteenth [of Nisan] falls on Shabbat, they remove everything before Shabbat, the words of Rabbi Meir. The sages say: at its [usual] time. Rabbi Eleazar bar Zadok says: terumah before Shabbat, and non-sacred [chametz] at its [usual] time.

7 ז

הַהוֹלֵךְ לִשְׁחֹט אֶת פִּסְחוֹ, וְלָמוּל אֶת בְּנוֹ, וְלֶאֱכֹל סְעֻדַּת אֵרוּסִין בְּבֵית חָמִיו, וְנִזְכַּר שֶׁיֶּשׁ לוֹ חָמֵץ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, אִם יָכוֹל לַחֲזֹר וּלְבַעֵר וְלַחֲזֹר לְמִצְוָתוֹ, יַחֲזֹר וִיבַעֵר. וְאִם לָאו, מְבַטְּלוֹ בְלִבּוֹ. לְהַצִּיל מִן הַנָּכְרִים, וּמִן הַנָּהָר, וּמִן הַלִּסְטִים, וּמִן הַדְּלֵקָה, וּמִן הַמַּפֹּלֶת, יְבַטֵּל בְּלִבּוֹ. וְלִשְׁבֹּת שְׁבִיתַת הָרְשׁוּת, יַחֲזֹר מִיָּד:

He who is on his way to slaughter his Pesah sacrifice or to circumcise his son or to dine at a betrothal feast at the house of his father-in-law, and remembers that he has chametz at home: if he is able to go back, remove [it], and [then] return to his religious duty, he must go back and remove [it]; but if not, he annuls it in his heart. [If he is on his way] to save from an invasion or from a river or from brigands or from a fire or from a collapse [of a building], he annuls it in his heart. [But if] to rest for pleasure, he must return immediately.

8 ח

וְכֵן מִי שֶׁיָּצָא מִירוּשָׁלַיִם וְנִזְכַּר שֶׁיֶּשׁ בְּיָדוֹ בְּשַׂר קֹדֶשׁ, אִם עָבַר צוֹפִים, שׂוֹרְפוֹ בִמְקוֹמוֹ. וְאִם לָאו, חוֹזֵר וְשׂוֹרְפוֹ לִפְנֵי הַבִּירָה מֵעֲצֵי הַמַּעֲרָכָה. וְעַד כַּמָּה הֵן חוֹזְרִין, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, זֶה וָזֶה בְכַבֵּיצָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, זֶה וָזֶה בְכַזָּיִת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בְּשַׂר קֹדֶשׁ בְּכַזַּיִת, וְחָמֵץ בְּכַבֵּיצָה:

Similarly, he who went out of Jerusalem and remembered that he had holy meat with him: If he has passed Scopus, he burns it where he is; but if not, he returns and burns it in front of the Temple with the wood of the [altar] pile. And for what [quantity] must they return? Rabbi Meir says: for both when there is as much as an egg; Rabbi Judah says: for both, when there is as much as an olive; But the sages say: holy meat, when there is as much as an olive and chametz, when there is as much as an egg.

3:1ג׳:א׳
1 א

אלו עוברין. אלו מתבערים מן העולם. דאע״ג דאין עוברים עליהם על בל יראה, מדרבנן מיהא צריכי ביעור, דהכי תנן לקמן שיאור ישרף ואע״ג דהאוכלו פטור:

2 ב

כותח הבבלי. עשוי מפת מעופש וחלב. ורגילים לטבל בו את המאכל:

Babylonian kutah - it's made from moldy bread and milk. They would dip foods into it.

3 ג

שכר המדי. שכר שהיו עושין במדי מחטים או שעורים שרויים במים:

4 ד

וחומץ האדומי. חומץ שעשוי בארץ אדום, שנותנים שעורים [ביין] ומשהין אותם שם כדי שיחמיצו:

5 ה

וזיתום המצרי. תלתא שערי ותלתא קורטמי הוא כרכום מדברי ונקרא בערבי קרטום ותלתא מלחא, ועושין אותו לרפואה. עד כאן חמץ הראוי לאכילה ע״י תערובת. מכאן ואילך חמץ נוקשה בעיניה:

6 ו

וזומן של צבעים. מים שנותנים בהם סובין, ומשתמשים בהם הצבעים למלאכתן:

7 ז

ועמילן של טבחין. [פת] שעושין מקמח תבואה שלא הביאה שליש בשולה, ומכסים בה את הקדרה לשאוב את הזוהמא:

8 ח

וקולן של סופרים. עפר הרחיים מגבלין אותו במים, וסופרים מדבקים בו ניירותיהם:

9 ט

רבי אליעזר. מוסיף, דאילו תנא קמא לית ליה אלא חמץ דגן גמור על ידי תערובת או חמץ נוקשה בעיניה, ור׳ אליעזר מוסיף אף תכשיטי נשים שהן חמץ נוקשה על ידי תערובת סממנים אחרים. ובגמרא פריך, תכשיטי נשים סלקא דעתך אלא אימא אף טפולי נשים, סולת שנשים טופלות ומחברות על בשרן עם סממנין אחרים להשיר את השער או להלבין ולעדן את הבשר. ואין הלכה כר״א:

10 י

כל שהוא מין דגן. מחמשת המינים, ומעורבין בהן מים. דאי אין בהם מים אלא מי פירות קיימא לן דמי פירות אין מחמיצין:

11 יא

הרי אלו באזהרה. אם אכלן עובר בלאו:

12 יב

ואין בהם כרת. דעל חמץ גמור ענוש כרת ואינו ענוש כרת על התערובת, אבל לוקה על אכילתו אם אכל כזית חמץ בתוך התערובת בכדי אכילת פרס. אבל אם לא אכל כזית חמץ בתוך התערובת בכדי אכילת פרס אינו לוקה מן התורה, מיהו איסורא מיהא איכא, דחמץ בפסח אוסר בתערובתו בכל שהוא: