242רמ״ב
1 א

(א) אפילו וכו' - הנה עיקר מצות עונג שבת נתפרש לנו על ידי הנביאים וכמו שנאמר וקראת לשבת עונג ויש פוסקים שס"ל דעיקרו הוא מן התורה שהשבת הוא בכלל מקראי קודש שנאמר וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש וגו' ומקרא קודש פירשו חז"ל בספרא דהיינו לקדשו ולכבדו בכסות נקיה ולענגו בעונג אכילה ושתיה והפליגו חז"ל [בשבת קי"ח] מאד במצוה זו ואמרו דכל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים וניצול משעבוד מלכיות וזוכה עבור זה לעשירות ועי"ש עוד כמה מאמרים בענין זה. והנה בגדר מצוה זו יש ג' מאמרי חז"ל בזה א) הא דאמרו דצריך לענגו בדגים גדולים וראשי שומן ותבשיל של תרדין שזה היה מאכל חשוב בזמניהם וכן בכל מקום ומקום לפי מנהגו יענגוהו במאכלים ומשקים החשובים להם עונג [ולפי שמן הסתם רוב בני אדם עיקר ענוגם בבשר ויין ומגדנות לכך איתא בסימן ר"נ ס"ב דירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכלתו]. ב) הא דאמרו דאפילו דבר מועט שעשאו לכבוד שבת קיים מצות עונג שבת ואפי' כסא דהרסנא (היינו דגים קטנים מטוגנין בשמנן) ג) הא דאמר ר"ע עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות וחילוק כל אלו המאמרים הוא באופן זה דהיינו למאן דאפשר ליה צריך לכבדו כפי יכלתו ומי שהשעה דחוקה לו ביותר היינו שאין לו רק מזון ב' סעודות לשבת בזה אמר ר"ע עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות ואינו מחויב לא בג' סעודות ולא בכסא דהרסנא ומי שיש לו ממון כדי לקנות מזה מזון ג' סעודות ויותר מזה קצת מחויב להוציא אותן על שבת כדי שיקיים ג' סעודות וכסא דהרסנא וה"ה מי שאין לו כלום והוא מוטל הכל על הצדקה הרי הגבאים מחויבים ליתן לו ג' סעודות וכסא דהרסנא עכ"פ ובאדם נכבד הכל לפי כבודו וכמו שנתבאר ביו"ד בסי' רנ"ג. ולא אמרינן בזה עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות דלא אמרינן הכי אלא במי שעדיין לא נצטרך ליטול אבל מי שכבר בא לידי מדה זו לפשוט ידו וליטול נותנים לו הכל כנ"ל [ובמקומות שנוהגין הגבאים לקבוע לעניים רק שתי סעודות ולא הסעודה ג' לאו שפיר עבדי ועכ"פ בימות הקיץ בודאי יזהרו בזה] ולזה בא השו"ע לומר דאם יש לו גם מעט משלו צריך לדחוק עצמו לכבד ולענג שבת כראוי כיון דאפשר לו ויש בידו להוציא ע"ז ולא סגי בכסא דהרסנא לחוד ולזה סיים דיצמצם בשאר ימים מהוצאותיו כדי שיהא נשאר לו זה לכבוד שבת. ועיין בט"ז ותוספות שבת ושארי אחרונים שכתבו דאף מי שהשעה דחוקה לו ביותר דהוא פטור מדינא מסעודה ג' וכסא דהרסנא מ"מ נכון מאד שיראה להשתדל להיות עכ"פ מן הכת האמצעית דהיינו בקיום ג' סעודות וכסא דהרסנא:

The essence of the mitzvah of delight in Shabbat is explained to us by the prophets, as it says: “and you shall call the Sabbath a delight,” and there are authorities who believe that the essence is from the Torah, for Shabbat is part of the times that are called holyas it says “and on the seventh day there shall be a Shabbos of complete rest, a holy occasion” (Leviticus 23:3), and the words "a holy occasion" are explained in the Sifra that it is to sanctify it and honor with clean clothing and enjoy it with the pleasure of eating and drinking. And our rabbis spoke highly of the importance of this mitzvah (in Shabbat 118), and they said that anyone who delights in the Shabbat, is given an inheritance with no bounds, is saved from oppression of the nations, and merits wealth through this. See there for several more statements in this regard. And behold, regarding the parameters of this commandment, there are three applicable statements of our Sages of Blessed Memory: 1) That which they said that a person must delight in it through large fish, heads of garlic, and cooked beets, for those were esteemed dishes in their days. And similarly in every location, one should delight in Shabbat according to the custom, with food and drink that is considered delight for them. And since in general, most people get their delight from meat and wine and sweets, therefore it is brought in Chapter 250, Section 2 that one should have a lot of meat and wine and sweets according to one’s abilities. 2) That which the Sages said that a person fulfills the commandment of delighting in the Shabbat even through a small thing that he does for the honor of Shabbat, and even kasa d'hars'na (which are small fish fried in their own oils [a relatively inexpensive way of enhancing the Shabbat meal beyond the absolute basics]). 3) That which Rabbi Akiva said, "Make your Shabbat like a weekday rather than be dependent on the charity of others." And the differences between these statements can be understood in the following manner: Someone who has the means is required to honor the Shabbat according to his ability, while someone in dire straits - namely, that he only has enough food for two meals for this Shabbat - in regard to him Rabbi Akiva said, "Make your Shabbat like a weekday rather than be dependent on the charity of others." This person would not be obligated to have the Third Meal nor the kasa d'hars'na (fried fish). But if someone does have enough money to buy food for three meals and a bit more, he is obligated to spend that money for Shabbat in order to fulfill the three meals and the fried fish. Likewise, for someone who has nothing at all and is entirely dependent on charity, the charity directors are required to give him at least enough for three meals and fried fish. (And for a distinguished individual who has become impoverished, he must be provided for in accordance with the dignity to which he is accustomed, as is clarified in Yoreh Deah, Chapter 253). And we don't say in this regard, "Make your Shabbat like a weekday rather than be dependent on charity," for we only say this about someone who still does not need to take charity. However, for someone who has already arrived at this condition where he he must reach out his hand and take charity, we give him everything as mentioned. (And in places where the charity directors are accustomed to disburse to the poor only two meals and not the Third Meal, they are not behaving properly, and at the very least they must beware of this during the summer time [when the days are long]). And for this the Shulchan Aruch comes to say that if he has some small means for himself, he must exert himself to honor and delight in the Shabbat properly since it is possible for him and he has the means to spend on this. And it is not sufficient merely to spend enough money for fried fish [if he can manage to spend more]. And to this end the Shulchan Aruch concludes that a person should be frugal during the rest of the week so that he will have the remaining means to honor the Shabbat. And see the Ta"Z, Tosafot Shabbat, and other late halachic decisors who wrote that even someone who is in dire straits who is legally exempt from having to partake of the Third Meal and fried fish should nevertheless strive to at least be in the middle category, namely through fulfilling the three meals and fried fish.

2 ב

(ב) לכבד את השבת - וטוב ליזהר שלא יפחות משני תבשילין גם טוב שיאכל בכל סעודה מג' סעודות דגים אם לא שאין נאותים לו לפי טבעו או ששונאן ושבת לעונג ניתן ולא לצער וכדלקמן בסי' רפ"ח אם מוכרי הדגים מייקרין השער נכון לתקן שלא יקנו דגים איזה שבתות עד שיעמוד השער על מקומו והנה בבה"ט הביא דלא יעשו תקנה רק אם הוסיפו המקח יתר על שליש מכמו שהיה מקדם אבל בא"ר ובפמ"ג כתבו דאף פחות משליש יוקר יש לעשות תקנה משום עניים. עוד כתב שם דאין בזה משום בטול מצות עונג דיש לענג השבת במאכלים אחרים. אם תקנו לאסור לאכול דגים כמה שבתות ואחד קנה מקודם מותר:

3 ג

(ג) למי שהשעה וכו' - ומיירי כשאין לו משכונות ללות עליהם ובלא משכון אין יכול להשיג דאל"ה צריך ללות כדי שלא לבטל מצות עונג שבת וכמו שאחז"ל שאומר הקב"ה בני לוו עלי ואני פורע:

4 ד

(ד) כדי לכבד השבת - דבמזונות של שבת ויו"ט אם מוסיף מוסיפין לו וכמו שאחז"ל כל מזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה ועד ר"ה ויש ליזהר שלא יוסיף בהן פן לא קצבו לו כ"כ חוץ מהוצאות שבת ויו"ט והוצאות בניו לת"ת שאם מוסיף מוסיפין לו [טור] לוין ברבית לצורך סעודת שבת או סעודת מצוה והיינו מא"י או מישראל בדרך היתר. אם שלחו לו דבר מאכל שיאכלנו בשבת לא יאכלנו בחול כ"כ בס"ח ועיין לקמן בסימן תרצ"ד ס"ב דדעת הש"ע שם דהעני יכול לשנות במגבת פורים למה שירצה אף דגבוהו לצורך פורים אכן גם שם יש מחמירין בזה עיין בטור שם:

5 ה

(ה) מפני וכו' - היינו כדי שיהיו לבנים לשבת אבל לא בע"ש כדי שיהיו פנוים להתעסק בצרכי שבת ולפ"ז צריך ליזהר שלא לילך בחלוק אחד כמה שבתות כדי שלא לעבור על תקנות עזרא:

6 ו

(ו) כדי שיעור חלה - היינו מלבד שהלישה והאפיה הוא מכלל כבוד שבת ויו"ט כמו שמסיים לבסוף עוד יש בזה טעם כדי לקיים מצות חלה לפי שאיבדה את אדה"ר שהיה חלתו של עולם שנברא בע"ש ועיין באחרונים דאפילו הנוהגין לאכול פת פלטר של א"י בחול מ"מ בשבת ויו"ט נכון ליזהר שלא לאכול כ"א מפת ישראל מפני כבוד השבת ויו"ט. ופשוט דאם הוא אנוס שאין לו על מה לקדש כ"א על פת של אינם יהודים כמו שמצוי לאנשי חיל העברים יכול לקדש עליו:שהיה מכוסה למעלה ולמטה - בטל ואף זה מכוסה הבשר בין דפי העיסה:

7 ז

(ז) ולא ראיתי וכו' - ובמקומותינו המנהג לאכלן [שכנה"ג]: