Psalm 7ז׳
1 א

שגיון לדוד. זה שאמר הכתוב (קהלת י כ) גם במדעך מלך אל תקלל. מלך שבדורך אל תקלל ועשיר שבדורך אל תקלל. כי עוף השמים יוליך את הקול. אמר ר' ירמיה זה העורב וחכמת טיארין. ובעל כנפים יגיד דבר משום אזנים לכותל. אמר הקב"ה לדוד למה את מקלל את משיחי. יבושו ויבהלו. מי הם אויביך לא שאול שאמרת (תהלים יח א) ביום הציל ה' אותו מיד שאול. אמר לפניו רבונו של עולם שגגות אל תעשה עלי כזדונות (שם יט יג) שגיאות מי יבין:

2 ב

שגיון לדוד. ר' יהודה בשם רבי לוי אמר שלשה דברים הוציא דוד מפיו על שאול ושלשתן נתקיימו בו. שנאמר (שמואל-א כו י) ויאמר דוד חי ה' כי אם ה' יגפנו. וכן הות ליה. או יומו יבוא ומת. וכן הות ליה. או במלחמה ירד ונספה. וכן הות ליה. שנאמר (שם לא ו) וימת שאול ושלשת בניו. למה נשבע חי ה' רבי אלעזר אמר ליצר הרע נשבע ואמר חי ה' שאיני עושה דבר זה. ר' שמואל בר נחמני אמר לאבישי בן צרויה נשבע ואמר לו חי ה' אם תגע בדמו של צדיק שאני מערב דמך בדמו. (שמואל-ב ג ז) ולשאול פלגש. כד איתעבד שאול מלך הוא עוד זעירא אפילו וכתיב (שם ה יג) ויקח דוד עוד נשים ופלגשים מירושלים. ואת מדמה עצמך לשאול. שאול (שם א כג) מנשרים קלו (רגליו) מאריות גברו. ר' לוי אמר ששים מיל היה מהלך שאול ביום אחד. ור' סימון אמר מאה ועשרים. ורבנן אמרי מאה ושמונים. ואימתי כשנשבה הארון. הדא הוא דכתיב (שמואל-א ד יב) וירץ איש בנימין מהמערכה זה שאול ואת מדמה עצמך לשאול. אדם הולך לבית המשתה אינו מוליך בניו עמו מפני מראית העין. ושאול הולך למלחמה ויודע שמדת הדין פוגעת בו ומוליך בניו עמו ואת מדמה עצמך לשאול. ואת אומר (שמואל-ב כא יז) לא תצא עוד אתנו במלחמה. שאול אוכל חולין בטהרה שנאמר (שמואל-א ט כד) וירם הטבח את השוק והעליה. רבי יוחנן אומר השוק והאליה. רבי אומר השוק והחזה שהיה אוכל חולין בטהרה ואת מדמה עצמך לשאול. זה שאמר הכתוב (איוב יב טז) עמו עוז ותושיה. עוז זו תורה שנאמר (תהלים כט יא) ה' עז לעמו יתן. אמר רבי יהושע בן לוי למה נקרא שמה תושיה שמתשת הכח והגוף והעינים. מהו (איוב יב טז) שוגג ומשגה. רבי שמעון בן לקיש אומר נביאים ונביאות. ר"ש אמר שטיא ושטיותא. ורבנן אמרי שגה אדם בדברי תורה דברי תורה משגין אותו. הוא שאמר הכתוב (שם יט ד) ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי. לא די לאדם שהיא ממתנת לו בחייו אלא בשעת מיתתו עמו אמר דוד על אותה אני מבקש שגיון לדוד. מהו על דברי כוש בן ימיני אמר ר' חיננא בר פפא מה אדונתו של יוסף תבעה אותו שנאמר (בראשית לט ז) שכבה עמי. ואמרה (שם יז) בא אלי העבד העברי. אף שאול אמר (שמואל-א כב ח) כי הקים בני את עבדי עלי לאורב. אמר ר' אחא והלא כל התועב את עצמו אינו נענש ולמה דוד נאמר עליו כן. על ידי שאמר שירה אשר שר לה'. וכתיב (משלי כד יז) בנפול אויבך אל תשמח:

3 ג

ה' אלהי בך חסיתי. א"ר יוחנן ב"ך בתורתך בעשרים ושתים אותיות זו אל"ף בי"ת:

4 ד

פן יטרוף כאריה נפשי. מה האריה הזה יושב על טרפתו ומפספסו כך דואג ואחיתופל יושבין עלי לפספסני. פורק ואין מציל אין אחד מכל האוכלוסין של שאול מלמדין עלי זכות:

5 ה

ה' אלהי אם עשיתי זאת. אם גמלתי שולמי רע בישראל. ואחלצה צוררי ריקם באומות העכו"ם. (שמואל-א כד ד) ויכרות את כנף המעיל. מה כתיב (שם ה) ויך לב דוד אותו. ר' יהודה אומר אמר דוד מה בין קטע ציציתא לקטע רישא. רבי נחמיה אמר שביטלו ממצות ציצית שעה אחת. כיון שנכרת לא היה יודע ביקש אותם ולא מצא. אמר לו לאבנר היכן הוא כנף מעילי. אמר לו בסירות עברת ונכרת. כיון ששמע דוד אמר לו (שם יא) ואבי ראה. מכאן שחייב אדם בכבוד חמיו כאביו. אמר ר' יהודה אבי אמר לשאול. גם ראה אמר לאבנר. ורבנן אמרי אבי ראה אמר לאבנר דהוה אריה באוריתא. גם אמר לשאול. כי אתא למעגל מה אמר ליה (שם כו יד) הלוא תענה אבנר. אמרת כנף המעיל בסירה הועדת חנית וצפחת בסירה הועדו. ואחלצה צוררי ריקם (שמואל- ב ח ב) וימדד שני חבלים להמית. רבי יהושע בן לוי אמר על ידי שהרגו אביו ואמו (ועיניו לעורות). רבי יהודה אומר אביו ואמו ואחיו הרגו (ולרוות עיניו). וכבודי לעפר ישכן סלה זו מלכותו:

6 ו

קומה ה' באפך. אמר ר' שמואל בר נחמני בשעה שעלה משה למרום וסרחו ישראל נזדמנו לו חמשה מלאכי חבלה. אלו הן - אף וחימה קצף והשמד ומשחית. משחית זה מלאך המשחית. קצף זה מלאך קצף. השמד זה מלאך השמד. חימה זה מלאך חימה. אף זה מלאך האף. וירא משה מהן מה עשה נתלה בזכות אבות. אמר לפניו רבונו של עולם (שמות לב יג) זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך. באותה שעה נתמלא הקב"ה רחמים שנאמר (שם יד) וינחם ה' על הרעה. מיד נסתלקו ממנו שלשה מלאכי חבלה קצף משחית והשמד. נשתיירו אף וחימה. ועוד היה נתיירא מהן משה שנאמר (תהלים קו כג) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו) (דברים ט יט) כי יגרתי מפני האף והחמה. אמר לפניו רבונו של עולם לית אנא יכיל למיקם בתרויהון קום את בחד ואנא בחד. הדא הוא דכתיב קומה ה' באפך. ומנין שעמד משה בחימה שנאמר (תהלים קו כג) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו. ואומר (ישעיה כז ד) חמה אין לי. ועל אותה שעה הוא אומר (קהלת ד ב) ושבח אני את המתים. ושמואל פתר קרייה בדוד בשעה שבנה שלמה בית המקדש בקש שתרד אש מן השמים ולא ירדה התפלל שלמה ולא ירדה כיון שאמר (דברי הימים-ב ו מב) זכרה לחסדי דויד עבדך. מיד ירדה. שנאמר (שם ז א) וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מהשמים:

7 ז

הנשא בעברות צוררי ועורה אלי משפט צוית. היכן צוית (שמואל-א כ טז) ובקש ה' מיד אויבי דוד. והיכן צוית (שמות כג כב) ואיבתי את אויביך. והיכן צוית (תהלים לה א) ריבה ה' את יריבי:

8 ח

ועדת לאומים תסובבך. בשעה שעדתן של רשעים תסובבך את משרה שכינתך בשמים. רבי אלעזר בשם רבי יהודא ברבי אלעאי אמר שלשה דברים נצטוו ישראל בכניסתן לארץ ועשו שתים. אבל לא בנו בית המקדש למה שהיה בהן דילטורין. הדא הוא דכתיב (שם נז ה) נפשי בתוך לבאים. זה אבנר ועמשא שהיו לבאים בתורה. (שם) אשכבה לוהטים. זה דואג ואחיתופל שהיו לוהטים אחר לשון הרע. בני אדם שיניהם חנית וחצים. אלו אנשי קעילה שנאמר (שמואל-א כג יא) היסגירוני בעלי קעילה בידו. ולשונם חרב חדה. אלו הזיפים שנאמר (תהלים נד ב) בבוא הזיפים. רבי יהושע בן לוי בשם רבי יוסי אומר תינוקות שהיו בימי שאול ושמואל עד שלא הביאו שתי שערות היו דורשין את התורה במ"ט פנים טהור ובמ"ט פנים טמא והיה דוד מתפלל עליהם (שם יב ח) אתה ה' תשמרם. נטר אורייתא בלבהון. (שם) מן הדור. זו דור שחייב כליה. אחר כל השבח הזה היו יוצאין למלחמה ונופלין על שהיו בהן דילטורין. אמר דוד רבונו של עולם סלק שכינתך מביניהם מה שכינתך עושה בארץ שנאמר (שם נז יב) רומה על שמים אלהים. אבל דור אחאב כולם עובדי עבודה זרה ועל שלא היו בהן דילטורין היו יוצאין ונוצחים ולא היה מהן נהרג אחד. והוא שעובדיה אמר לאליהו (מלכים-א יח יג) הלא הוגד לאדוני את אשר עשיתי וגו'. מה תלמוד לומר לחם ומים מלמד שהיו עליו המים קשים כלחם. ואליהו עומד בהר הכרמל ואומר (שם כב) אני נותרתי נביא לה' לבדו. וכל עמא ידעין ולא פרסמין למלכא. שבשביל לשון הרע השכינה מסתלקת. שנאמר ועדת לאומים תסובבך ועליה למרום שובה. מה כתיב אחריו ה' ידין עמים הפוך הדין על אומות העכו"ם. שפטני ה' כצדקי ולא כרשעתי. כתומי ולא כעקמימותי:

9 ט

יגמר נא רע רשעים מן העולם. ותכונן צדיק תכונן מלכותך צדיק העולם. וממה שאתה בוחן לבות וכליות אנו יודעין שאתה אלהים צדיק. ואין אדם נקרא צדיק אלא אם כן הוא טוב. אמר ר' טביומי צדיק והוא טוב למה הוא דומה לפעמון של זהב ומכושו של מרגליות. רשע והוא חוטא דומה לאשה כעורה וחוטמה מעלה פוליפוס. צדיק ורע רשע וטוב. שניהם שקולין כאחד:

10 י

אלהים שופט צדיק. תמן תנינן רבן שמעון בן גמליאל אומר מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו סימן קללה ואין טל יורד לברכה וניטל טעם הפירות. ר"י אומר שומן הפירות בטלה. רבי שמעון בן אלעזר אומר אף הטהרה בטלה. והריח והמעשרות בטלו. והשומן והדגן. וחכמים אומרים הזונות והמכשפים נטלו את כל אלו משחרב בית המקדש שנאמר ואל זועם בכל יום. אמר ר' זעירא ראשון ראשון קיים. א"ר אחא בזכות מה אנו עומדין בזכות ברכת כהנים:

11 יא

ולו הכין כלי מות. לו לנפשו. מהו חציו לדולקים יפעל. רבי איבו אמר אלו הרשעים שלבם דלוק בעבירה בחייהן. רבי יוסי אומר אלו שהציתו את האור בבית המקדש. רבנן אמרי אלו שונאין של ישראל שנאמר (איכה ד יט) על ההרים דלקונו במדבר:

12 יב

הנה יחבל און והרה עמל וילד שקר. א"ר לוי בשעה שאמר הקב"ה לנח שיכניס שנים שנים מכל מין ומין לתיבה באו ונכנסו כולם לתיבה (בראשית ז ט) שנים שנים באו אל נח (מכל בשר). נכנסו כל אחד ואחד וזוגו עמו. אתי שיקרא בעי למיעל א"ל נח לית את יכיל למיעל אלא אם כן נסבת לך בר זוג. אזל שיקרא תבע בר זוג. פגע בפחתא אמר ליה מנן את אתית. מן גבי דנח דאזלית בעי למיעל לתיבותא ולא שביק לי דאמר לי אי אית לך בר זוג יכיל את למיעל. ואי בעי את דתהוי לי בר זוג. אמר ליה ומה את יהיב לי. אמר ליה אנא מתקן עמך דכל מה דאנא מסגל את נסבא. אתקון ביניהון דכל מה דשיקרא מכניס פחתא נסבא. עילון תרויהון לתיבותא. כיון דנפקין הוה שיקרא מכניס ופחתא נסבא. דקדמאי קדמאי. אזל שיקרא אמר ליה הן מאן אינון דכל דסגלית. אמר ליה לא כדין אתקנת עמי דכל מה דאת מכניס אנא נסבא. לא הוה ליה פתחון פה. כל מה דשיקרא מכניס פחתא נסבא. לכך הרה עמל וילד שקר. שיקרא מוליד שיקרא:

13 יג

בור כרה ויחפרהו. כל שהרשעים חופרין לנפשם הן חופרין. ובסוף יפול בשחת יפעל. ישוב עמלו בראשו זה המן שכל מה שחשב למרדכי נעשה לו:

14 יד

אודה ה' כצדקו. מהו עליון בשמים. אמר ר' לוי כשתעשה אותנו עליונים בעולם על הכל שנאמר (דברים כח א) ונתנך ה' אלהיך עליון. מאי טעמא אודה ה' כצדקו. א"ר יהושע בן לוי כל מקום שאת מוצא מפלתן של רשעים הודייה מלמעלה והודייה מלמטה. שנאמר אודה ה' כצדקו. מה כתיב בתריה למנצח על הגתית זה אדום. מה כתיב אחר המזמור (תהלים ט א) למנצח על מות לבן. ומה כתיב בתריה אודה ה' בכל לבי. הודייה מלמעלה והודייה מלמטה:

15 טו

דבר אחר שגיון לדוד. ר' טרפון אומר הרבה שיבח דוד להקב"ה על הנסים שעשה לו. אמר הקב"ה לדוד דוד שירה אתה אומר לפני על מפלתו של שאול אלמלי אתה שאול והוא דוד אבדתי כמה דוד מפניו. וזהו שגיון לדוד. אמר לפניו רבונו של עולם לא אמרו לך ישראל שירה על שהעליתם מן הים ואף אני אף על פי שהיה שאול רודפני לא זזה שירתי מפי. ולמה אני קורא אותך שהוא מתחלף עלי בכל שעה ורודפני. אמר רבי יצחק כשם שהיה דוד מתפלל שלא יפול ביד שאול כך היה מתפלל שלא יפול שאול בידו. וכן הוא אומר (תהלים קמד י) הנותן תשועה למלכים. זה דוד ושאול. ואחר כך הפוצה את דוד עבדו. שלא שלח יד בשאול. אמר דוד הרבה אויבים היו לי וכולם גדולים ולא עמדו לנגדי אלא שאול. לכך אמר (שם יח א) ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומיד שאול. שהיה שקול כנגד כל אויביו:

16 טז

דבר אחר על דברי כוש. זו כנגד ישראל. כשישראל חוטאין הקב"ה קורא אותם כושים שנאמר (עמוס ט ז) הלוא כבני כושיים אתם לי. דבר אחר על דברי כוש. לא דברה מרים במשה על אשתו אלא בכושית שנאמר (במדבר יב א) על אודות האשה הכושית. וכי כושית היתה אלא מה כושית משונה בעורה כך צפורה משונה במעשיה. וכן היה שאול משונה וגבוה מכל העם. ואם רצונך לידע מה יופיו ראה מה כתיב (שמואל-א ט יא יג) המה עולים במעלה העיר והמה מצאו נערות יוצאות לשאוב מים ויאמר להם היש בזה הרואה. ותענינה אותו ותאמרנה יש הנה לפניך מהר עתה כי היום בא לעיר וגו' כבואכם העירה. ראה כמה דברים דברו עמו ולמה מסיחות עמו כדי להסתכל ביופיו. ועל זה היו מעסיקות אותו עד שיבוא שמואל. לכך נאמר כושי:

17 יז

דבר אחר משל לאחד שהיה מהלך בדרך והיה אחד רודפו ברח ויצא מידו וניצל תפסו אחר וניצל. עד שלא יצא מידו מיל אחד יצא השלישי לתופסו התחיל צועק בואו הצילוני מידו. וכך דוד היה שאול רודפו עשה לו הקב"ה נס ומלטו מידו הדא הוא דכתיב (שם יט יח) ודוד ברח וימלט. כיון שברח עמד עליו דואג ואמר לשאול (שם כב ט-י) ראיתי את בן ישי בא נובה וגו' וצידה נתן לו. אמר לו הקב"ה שמא משלך נתן לו והלא מלחם הפנים שלי נתן לו. אמר לו דואג ואת חרב גלית הפלשתי נתן לו. אמר לו הקב"ה והלא אני כלכלתי בה. מיד סכר הקב"ה את פיו. ועליו נאמר (תהלים לא יט) תאלמנה שפתי שקר. הרי הוצל מדואג בא אחיתופל. התחיל צועק (שמואל-ב טו לא) סכל נא את עצת אחיתופל ה'. כיון שהצילו משלשתן התחיל אומר שירה. אשר שר לה':

18 יח

דבר אחר שגיון. על שגיאות שעשיתי מחול לי. וכן הוא אומר (תהלים יט יג) שגיאות מי יבין. אתה יודע שלא עשיתי לאדם רעה ולאותם שעשו לי רעה לא גמלתים רעה. שנאמר אם גמלתי שולמי רע. ירדוף אויב נפשי. אמר לו הקב"ה היכן השיגוך אויבך. אמר לו ולא השיגני במערה. אמר לו הקב"ה ולא פתחתי לך פתח בתוכו והצלתיך מידו. אמר לו דוד ולכך אמרתי לך שירה. אשר שר לה':

19 יט

דבר אחר שגיון לדוד. אמר שלמה המלך (משלי כא כג) שומר פיו ולשונו. וכן הוא אומר (קהלת ה א) אל תבהל על פיך. אמרו הנביאים לפני הקב"ה למה אתה מטיב לאומות העכו"ם בעולם הזה. אמר להם לפי שכתבתי (דברים ז י) ומשלם לשונאיו. וכן הוא אומר (ישעיה מה ט) הוי רב את יוצרו חרש את חרשי אדמה. בא חבקוק כך עשה לו צורת עוגה בארץ ואמר איני זז מכאן שנאמר (חבקוק ב א) על משמרתי אעמודה ואתיצבה על מצור. מהו על מצור שהיצר לו צורה. ואצפה. אמר הקב"ה אני מחזר על כל מי ששבר קרדומו יבוא אצלי. התחיל צווח (שם א ב) עד אנה ה' שועתי ולא תשמע. ענהו הקב"ה ואמר לו בן תורה אתה ולא עם הארץ כתוב לך בלוח אחד אל"ף בי"ת ואחר כך תאמר הודיעני את הקץ. וכן הוא אומר (שם ב ב) ויענני ה' ויאמר כתוב חזון ובאר על הלוחות. אמר לו הקב"ה כשאמרתי לך בגלות ראשון כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה כיון ששלמו שבעים שנה מה כתיב (דברי הימים-ב לו כב-כג) כורש מלך פרס וגו'. אף עכשיו כשיגיע הקץ אני גואלכם. וכן הוא אומר (ישעיה סג ד) כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה. כששמע חבקוק נפל על פניו והיה מתחנן לפני הקב"ה ואומר לפניו רבונו של עולם אל תדין אותי מזיד אלא שוגג שנאמר (חבקוק ג א) תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות. וכן דוד אומר שגיון לדוד. אימתי שגה כשהיה רודפו שאול. וכן הוא אומר (שמואל-א כו ב) ויקם שאול וירד אל מדבר זיף. כשבא אחריו להרגו אמר לו אבישי אלך ואהרגנו שכן הוא אומר (שם ח) ויאמר אבישי אל דוד סגר אלהים את אויבך. ולא הניחו דוד להרגו שנאמר (שם י) ויאמר חי ה' כי אם ה' יגפנו. כשירד שאול למלחמה בקש דוד על אותו הדבר שהוציא מפיו אמר לפניו רבונו של עולם אל תדין אותי מזיד אלא שוגג שנאמר שגיון לדוד:

20 כ

על דברי כוש. וכי כושי היה והלא כתיב (שם ט ב) ולו היה בן ושמו שאול בחור וטוב. אלא שהיה משונה ביופיו ככושי הזה שהוא משונה בעורו. כיוצא בו אתה אומר (במדבר יב א) על אודות האשה הכושית. וכי כושית היתה אלא כושית במעשיה כושית בשמה. יש אשה כשרה ואינה נאה ויש נאה ואינה כשרה. אבל צפורה נאה וכשרה. יש נאה בפני אחרים ואינה נאה בפני בעלה או נאה בפני בעלה ואינה נאה בפני אחרים אבל צפורה נאה בפני בעלה ונאה בפני הכל. כיוצא בו (עמוס ט ז) הלא כבני כושיים אתם לי. וכתיב (שיר השירים ו א) יפה את רעיתי כתרצה. וכי שאול כושי היה שאמר לו (שמואל-א י ח) וירדת לפני הגלגל. והוא עשה כן. אלא (שם ט) ויהפך לו אלהים לב אחר). על ה' חטאות נהרג אותו צדיק. על שהרג נוב עיר הכהנים. ועל אשר חמל על אגג ועל מיטב הצאן שכל המרחם על אכזרי סופו להתאכזר על הרחמנים. ועל אשר לא שמע לשמואל שנאמר (שמואל-א יג יא) ויאמר שמואל מה עשית הרי אחת. ועוד אמר לו (שם טו ג) לך והכית. והוא לא עשה כן אלא (שם ט) ויחמול שאול והעם על אגג. לכך נאמר שגיון לדוד. שקול היה שאול כנגד כל אויביו וכן הוא אומר (תהלים יח א) למנצח לעבד ה' לדוד. ללמדך ששקול היה כנגד כל אויביו. ה' אלהי בך חסיתי הושיעני והצילני. הוא הדבר. אלא אמר דוד הושיעני שלא אפול בידו והצילני שלא יפול שאול בידי. ואם עשית כן (שם לה י) כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך: