Psalm 18י״ח
1 א

למנצח לעבד ה'. זה שאמר הכתוב (תהלים עד טז) לך יום אף לך לילה. ר' יודן בשם ר' יהודה אמר כל מה שאמר דוד בספרו כנגדו וכנגד כל ישראל וכנגד כל העתים אמרו. אמר לפניו רבונו של עולם עשית לנו נסים בלילה ואמרנו שירה בלילה. שנאמר (שם מב ט) ובלילה שירה עמי. ואומר (ישעיה ל כט) השיר יהיה לכם כליל התקדש חג. עשית לנו נסים ביום ואמרנו לך שירה ביום שנאמר ביום הציל ה' אותו:

2 ב

דבר אחר ביום הציל ה' אותו. זה שאמר הכתוב (תהלים עא טו) פי יספר צדקתך. את מוצא שלא הניח דוד אבר בכל איבריו שלא קלס להקב"ה בו. קלסו בראשו שנאמר (שם כג ה) דשנת בשמן ראשי. קלסו בעיניו (שם כה טו) עיני תמיד אל ה'. בפיו (שם עא טו) פי יספר צדקתך. בלשונו (שם לה כח) ולשוני תהגה צדקתך. בגרונו (שם סט ד) יגעתי בקראי נחר גרוני. בשפתיו (שם עא כג) תרננה שפתי. בלבו (שם פד ג) לבי ובשרי. סוף דבר קלסו בכל עצמותיו שנאמר (שם לה י) כל עצמותי תאמרנה. בנפשו (שם קד א-לה) ברכי נפשי את ה'. בנשמתו (שם קנ ו) כל הנשמה תהלל יה. אמר דוד אף על פי שקלסתיו בכל אלה עדיין איני יודע לקלסו פי יספר צדקתך:

3 ג

דבר אחר למנצח לעבד ה'. מה ראה דוד לומר לעבד ה'. ללמדך שכל העושה תשובה מעבירה שבידו הקב"ה מוסיף לו כבוד וקורא לו שם חביב. בא וראה בבני קרח שעד שלא עשו תשובה לא נקראו חביבים ומשעשו תשובה נקראו חביבים (תהלים מה א) למנצח על שושנים. משעשו תשובה נקראו ידידים שנאמר (שם) למנצח אל שושנים לבני קרח משכיל שיר ידידות. וכן את מוצא בדוד שעד שלא עשה תשובה לא נכתב באיסרטיא של מעלה. משעשה תשובה נכתב באיסרטיא של מעלה ונקרא עבד ה' למנצח לעבד ה'. את מוצא שכל מי שהוא קורא עצמו עבד קראו הקב"ה עבד. אברהם קרא עצמו עבד (בראשית יח ג) אל נא תעבור מעל עבדך. והקב"ה קראו עבד (שם כו כד) בעבור אברהם עבדי. יעקב קרא עצמו עבד (שם לב י) אשר עשית את עבדך. והקב"ה קראו עבד (ישעיה מד ב) אל תירא עבדי יעקב. משה קרא עצמו עבד (דברים ג כד) להראות את עבדך. והקב"ה קראו עבד (במדבר יב ז) לא כן עבדי משה. דוד קרא עצמו עבד (תהלים קטז טז) אני עבדך בן אמתך. והקב"ה קראו עבד (שמואל-ב ג יח) ביד דוד עבדי הושיע. ויש שלא קראו עצמן עבד והקב"ה קראן עבד. יצחק לא קרא עצמו עבד והקב"ה קראו עבד (שמות לב יג) זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך. יהושע לא קרא עצמו עבד ונקרא עבד (יהושע כד כט) וימת יהושע בן נון עבד ה':

4 ד

אשר דבר ה' וגו'. מהו השירה הזאת. אמר ר' יודן זה שאמר הכתוב (תהלים עא ז) כמופת הייתי לרבים. אמר דוד מה אני לא אמרתי שירה עד שנתחרפתי ועד שנפלו בידי ארבעה ועד שנפל בידי בעל אצבעות. כך ישראל אין אומרים שירה עד שיתחרפו ועד שיפלו בידם ארבעה ובעל אצבעות. וזהו כמופת הייתי לרבים ואני סימן טוב לישראל. כיצד נתחרף מגלית הפלשתי (עיין שמואל-א יז) וחירף לישראל וקילל את דוד ונפל הוא בידו. ובעל אצבעות (שמואל-ב כא כ) ויהי איש מדון וגו' ואצבעות רגליו שש ושש. ונפלו לפניו ארבעה (שם כב) את ארבעת אלה יולדו להרפה בגת. סמיך ליה (שם כב א) וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת. כך כשיבוא משיח במהרה בימינו אין אומרים שירה עד שיתחרף המשיח שנאמר (תהלים פט נב) אשר חרפו עקבות משיחך. ועד שיפלו לפניו בעל אצבעות זו עכו"ם הרשעה שנאמר (דניאל ב מב) ואצבעת רגליא מנהון ברזל וגו'. ועד שיפלו לפניו ארבע מלכיות שנאמר (זכריה יד ב) ואספתי את כל הגוים אל ירושלים. מיד ויצא ה' ונלחם. באותה שעה אומר שירה שנאמר (תהלים צח א) מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה:

5 ה

דבר אחר את דברי השירה הזאת. אמר רבי סימון לא כל מי שהוא אומר שירה אומר. אלא כל מי שנעשה לו נס ואומר שירה בידוע שמוחלין לו כל עונותיו ונעשה בריה חדשה. וישראל כשנעשה להם נס ואמרו שירה נמחלו כל עונותיהם שנאמר (שמות טו כב) ויסע משה את ישראל מים סוף. שהסיען מהחטאים שלהם. מים סוף שנאמר (תהלים קו ז) וימרו על ים בים סוף. וכן את מוצא בימי דבורה וברק שנעשה להם נס ואמרו שירה שנאמר (שופטים ה א) ותשר דבורה. ומנין שנמחל להם. דסמיך בתר שירתא (שם ו א) ויעשו בני ישראל הרע בעיני ה'. א"ר אבהו בשם רבי אבא בכל מקום כתיב ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע. ואחר שירת דבורה כתיב עוד ויעשו בני ישראל. תחלת עשייה והיכן הן מה שעשו לשעבר. אלא מחל להן הקב"ה בשעה שאמרו שירה. וכן את מוצא בדוד שנעשה לו נס ואמר שירה. ומנין שנמחל לו עונותיו. דכתיב בתר הדא שירתא (שמואל-ב כג א) ואלה דברי דוד האחרונים. ואלו הן הראשונים. אלא מלמד שמחל לו הקב"ה לשעבר:

6 ו

ביום הציל ה' אותו. וכי ביום אחד הציל אותו מאויביו ומשאול. אלא שהיה שקול עליו כנגד כל אויביו. דכל מאן דתבע ליה בר ישראל חבריה קשה עליה מכל שונאי אומות העולם. וכן שמשון אומר להן (שופטים טו יב) השבעו לי פן תפגעון בי אתם. ושבקו יתיה. וכן שלמה אומר (משלי יח יט) אח נפשע מקרית עז:

7 ז

ויאמר ארחמך ה' חזקי. רחמית יתך. כמה דאמר (דברים ו ה) ואהבת את ה' אלקיך. ומתרגמנן ותרחם. דבר אחר אקראך רחום וחנון. דבר אחר אמלא יתך רחמים על בריותך. דבר אחר אחבבך על בריותיך. ר' נחמיה בשם ריש לקיש אמר אמר דוד מילתא דמתפרש לכל אילין ורוח הקדש אומרת לו חזקי ה' סלעי ומצודתי. סלעי מתוגה. ומצודתי בשמך אני צד את הרשעים. ומה ראה דוד לקלס בסלע על שנעשה לו נס בסלע שנאמר (שמואל-א כג כו) ויהי דוד נחפז ללכת מפני שאול. כיון שראה דוד עצמו מצומצם ביד שאול התחיל אומר על חנם משח אותו שמואל ואמר לי משחך ה' למלך. היכן היא אותה ההבטחה שהבטיח אותי. ומנין שאמר כן (תהלים קטז יא) אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב. מיד אמר לו הקב"ה שמואל כוזב. מעיד אני עליו שהוא נאמן שנאמר (שמואל-א ג כ) וידעו כל ישראל וגו' כי נאמן שמואל. מיד ומלאך בא אל שאול. רבי אומר מלאך מן השמים היה שנאמר ישלח ממרום יקחני. רבי יודן אמר מלאך שליח היה. אמר לו ר' פינחס וכי השליח יועץ הוא שאמר לו (שמואל-א כג כז) מהרה. אלא מלאך היה (נקרא) שנאמר (שם כח) על כן קראו למקום ההוא סלע המחלקות. ולמה נקרא שמה סלע המחלקות. א"ר שמואל בר נחמני ששם נחלקו גבורי שאול על דוד. מהן היו אומרים עד שבן ישי בידינו לא נפנה ממנו. מהן היו אומרים מלחמת ישראל קודמת אבל בן ישי מצוי הוא אצלנו בכל שעה. רבי אלעזר אומר נחלק הסלע מכאן ומכאן ונמצאו שאול וגבוריו עומדין בצד זה ודוד וגבוריו מצד זה. והוא שדוד אומר (תהלים קמד י) הנותן תשועה למלכים אלו דוד ושאול. שאול שניצל משפיכות דמים. ודוד שניצל מחרב שאול. שנאמר (איוב ה טו) ויושע מחרב מפיהם. הפוצה את דוד עבדו מחרב רעה. שלא הרגו לשאול שנאמר (שמואל-א כו ט) מי שלח ידו במשיח ה' ונקה. דבר אחר מהו סלע המחלקות. שבשעה שהיה דוד וחיילותיו עוברין על אותו מקום שנעשה לו נס היה מתחלק מחיילותיו הוא ושש מאות האנשים שהיו עמו. באותה שעה הוא והן יורדין מעל סוסיהן ומשתטחין על פניהם ונופלין על פניהם ואומרים ברוך שעשה לנו נס במקום הזה. וכשהיה המחנה שלו מתחלק באותו מקום מקצתן עומדין ומברכין ומקצתן עומדין ואין מברכין לפי שלא היו עמו באותו שעה לפיכך נקרא סלע המחלקות:

8 ח

אלקי צורי אחסה בו. רבנן אמרי כלפי שנפלו לפני דוד עשרה שונאים. שאול דואג ואחיתופל שבע בן בכרי ושמעי בן גרא שובך וגלית ושלשת אחיו. שנאמר (שמואל-ב כא כב) את ארבעת אלה יולדו להרפה. חמשה מישראל וחמשה מאומות העכו"ם. וכנגדן אמר דוד עשרה מיני קלוסין ואלו הן - חזקי וסלעי ומצודתי ומפלטי. אלקי צורי אחסה בו. מגני וקרן ישעי משגבי ומנוסי. רבי יהודה אומר לפי שקלסו בעשרה קלוסין לפיכך קלסו בסוף הספר בעשרה הלולין. (תהלים קנ א) הללו אל בקדשו. וכל הפרשה שהן עשרה. וקרן ישעי. מה שמן המשחה מבעבע ויורד עליו. מהולל אקרא ה'. משובח אקרא יתך. ומאויבי אושע. רבי יודן אמר סרס המקרא ודרשהו. אושע מן אויבי אקרא ה' משובח. כשתושיעני מאויבי אהלל יתך. ר' הונא בשם רבי אחא אמר כלפי יהושפט אמרו (דברי הימים-ב כ כב) ובעת החלו ברנה ותהלה נתן ה' מארבים. שעד שלא היו שונאים באין עליו היה אומר שירה והיו השונאים נופלים לפניו:

9 ט

אפפוני חבלי מות. מהו אפפוני. הגיעו הצרות עד האף. דבר אחר אל תקרי אפפוני אלא עפפוני. הצרות טסות ובאות עליו כעוף שנאמר (בראשית א כ) ועוף יעופף על הארץ. דבר אחר מתגלגלות ובאות עלי כאופן וגלגל. דבר אחר פניא אני מן עקיא. ורבי אחא אמר נפניתי לכאן ולכאן ואין גואל אלא אתה. דבר אחר כשאשה אורגת בתרי חוטין כפולין הן נקראין אפפין. כך אמר דוד אפפוני צרות ובאות עלי כפולות מדבר בארבעה מלכיות. אפפוני חבלי מות בבבל. ונחלי בליעל יבעתוני במדי. חבלי שאול סבבוני ביון. קדמוני מוקשי מות באדום. אפפוני יבעתוני סבבוני קדמוני. חבלי מות נחלי בליעל חבלי שאול מוקשי מות. רבנן אמרי למה כתב בראשונה וברביעית מות. שזו החריבה בית ראשון וזו החריבה בית שני. ר' אבא בר כהנא אמר זו גזרה שמד וזו גזרה שמד. בצר לי אקרא ה' בבבל. ואל אלקי אשוע במדי. וישמע מהיכלו קולי ביון. ושועתי לפניו תבוא באזניו באדום. רבי פנחס בשם רבי חמא בר חנינא אמר למה (היה) מזכיר בשלישית היכל. שכל ימיה של יון ההיכל קיים. אמר בצר לי ולא אמר בצרות. לפי שכל הנביאים מיחדין צרותיהן של ישראל וממעטין אותן שנאמר (דברים ד ל) בצר לך ומצאוך. (איכה א כ) ראה ה' כי צר לי. רבי יהודה אומר מטעם אחר כיון שלא היה היכל חרב בימיהם (עמוס ה יט) כאשר ינוס איש מפני הארי. זו בבל. ופגעו הדוב זו מדי. ובא הבית זו יון שהיה בית המקדש קיים בימיה ולא היה עליהן כעס שהיו רואין שמעון הצדיק ועומדין לפניו. וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש זו אדום. שנאמר (ירמיה מו כב) קולה כנחש ילך. רבי יהודה מייתי לה מטעם אחר (שיר השירים ה ב) פתחי לי אחותי רעיתי. אחותי זו בבל. רעיתי זו מדי יונתי ביון. ולמה קורין אותה יונתי שהיו מקריבין תורין ובני יונה בימיה. תמתי באדום. ולמה קורין אותה תמתי לפי שהיו ישראל מומתין עמה ונותנין נפשותם על קדושת השם שכמה שמדין גזרו עלינו בימיה:

10 י

ותגעש ותרעש הארץ. א"ר שמואל בר נחמני למה הזיעות באות על הפסק בין מלכות למלכות. הדא הוא דכתיב (ירמיה נא כט) ותרעש הארץ ותחול כי קמה על בבל. אליהו זכור לטוב שאל את ר' נהוראי על מה הזיעות באות לעולם. אמר לו על חלול מעשרות שאין מפרישין אותן כתקנן. אמר לו חייך כך היא סברא דמילתא. אלא זהו עיקרו של דבר בשעה שהקדוש ברוך הוא מביט בעולמו ורואה בתי טרטיסאות ובתי קרקסאות ואומות העכו"ם יושבין בהשקט ובבטחה ובית המקדש חרב ובניו בצער מחרה אפו בעולמו להחריבו הדא הוא דכתיב (שם כה ל) ישאג על נוהו. בשביל נוהו. לפיכך ותרעש הארץ. רבי אחא אמר על משכב זכור. אמר הקב"ה אתה הזדעזעת איבריך על דבר שאינו ראוי לך. אף אני אזדעזע בשבילך העליונים והתחתונים. ורבנן אמרי על המחלוקת שנאמר (זכריה יד ה) ונסתם גיא הרי כי יגיע גי הרים אל אצל. א"ר שמואל בר נחמני אין הרעש בא אלא על הפסק מלכות שנאמר (ירמיה נא כט) ותרעש הארץ ותחול. למה כי קמה על בבל מחשבות ה'. אליהו זכור לטוב שאל את ר' נהוראי מפני מה ברא הקב"ה שקצים ורמשים. אמר לו לצורך נבראו שבשעה שהבריות חוטאין הוא מביט בהן ואומר מה אלו שאין בהן צורך אני מקיימן אלו שיש בהן צורך על אחת כמה וכמה. אמר לו עוד יש בהן צורך. זבוב לצרעה. פשפש לעלוקה. נחש לחפפית. שבלול לחזזית. סממית לעקרב:

11 יא

דבר אחר ותגעש ותרעש. את מוצא בשעה שעלה משה למרום ונשתהה שם ועשו ישראל אותו מעשה. נזדווגו לו חמשה מלאכי חבלה נתיירא משה התחיל ומתפלל על ישראל עד שהשיב את האף מהן. שנאמר (שמות לב טו) ויפן וירד משה. אמר רבי יצחק לא זז משם עד שפנה משם כל ישראל ופנה כל הפנים הזעומות שכתוב בספר תהלים ותגעש ותרעש. עלה עשן באפו. אימתי ויט שמים וירד ויפן וירד משה. כתוב אחד אומר (דברים ד לו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך. ואומר (שמות כ יט) כי מן השמים דברתי עמכם. וכתוב אחד אומר ויט שמים וירד. ובא השלישי והכריע ביניהם מן השמים השמיעך. אימתי מן השמים:

12 יב

וירכב על כרוב. בשעה שיצא פרעה לרדוף אחרי ישראל אמר פרעה תנו לי סוס זכר שארכב עליו שהוא קל. מה עשה הקב"ה היה מדמה כנגדו. כשם שהביא פרעה זכר כך הביא הקב"ה סוס זכר ורכב עליו שנאמר (חבקוק ג ח) כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה. חזר פרעה ואמר תנו לי סוס נקבה (שהוא) שהיא יכולה לעמוד במלחמה. לפי כשהסוס רוצה להשתין עומד ומתעכב אבל הנקבה מהלכת ומשתנת והיא טובה במלחמה. אמר הקב"ה אף אני כן אדמה לך שנאמר (שיר השירים א ט) לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי. חזר והביא חצים וזרק על ישראל. והקב"ה מביא חצים של אש והיה זורק עליו שנאמר וישלח חציו ויפיצם. חזר פרעה והביא מיני צחצוחין של ברזל. ואף הקב"ה הביא ברקים שהן מצוחצחין שנאמר וברקים רב ויהומם. הממם ערבבן נטל מנגינות שלהם ולא היו יודעים מה שיעשו. והיה עמוד הענן יורד ועושה אותן טיט ומיני רפש. ועמוד האש מרתיח וטלפות סוסיהון משתמטות. חזר פרעה והביא מיני בליסטראות. אף הקב"ה הביא מיני אלגביש שנאמר ברד וגחלי אש. חזר פרעה והביא סימנטרא. אף הקב"ה הביא גחלי אש והיה מלבב בקולו שנאמר ירעם משמים ה'. כיון שגמר פרעה כל מה שהיה לו ולא נשתייר בידו כלום אמר לו הקב"ה רשע כנגדי היית מטיח. אמר רבי ברכיה בשם ר' אלעזר התחיל הקב"ה עף שנאמר וירכב על כרוב ויעף. אמר לו רשע שמא אתה יכול לעוף התחיל הקב"ה מדדה מכנף אל כנף שנאמר וידא על כנפי רוח:

13 יג

דבר אחר וירכב על כרוב וידא על כנפי רוח. אמר רבי תנחומא כל מלחמה שנלחמו ישראל עם אומות העכו"ם עתידין להלחם לעתיד שנאמר (זכריה יד יג) תהיה מהומת ה' רבה בהם. ושם מפרש פגעי המלחמה ומאורעיה. אמר כל מי שמעלה עצמו סופו לילך באש. וכן הוא אומר בדור המבול ובדור הפלגה ובאנשי סדום ובגוג ומגוג ובסנחרב ובמלך חירם ובנבוכדנאצר ועשו (דניאל ז יא) ויהיבת ליקידת אשא. ונאמר (עובדיה א יח) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה. ובפרעה שחרף בעצמו ואמר (שמות ה ב) מי ה'. נפרע בעצמו. סנחרב שחרף על ידי שליח שנאמר בו (מלכים-ב יט כג) ביד מלאכיך חרפת ה'. נפרע ממנו במלאך שנאמר (שם לה) ויצא מלאך ה'. (וכתיב בו לשון מהומה אף על פי שלא נכתב במלחמות אחרות ללמדך שכל אחד נלחם בם בכל מקום) שכתוב וידא על כנפי רוח. אמר ר' יהודא אין הרוח יוצא אלא מבין כנפי החיות שנאמר וידא על כנפי רוח משל למה הדבר דומה למלך שבאו שבאין ושבו את בנו והיו עבדיו מציעין את הקרון לרדוף אחריהן. אמר המלך אם אני ממתין עד שיציעו לי הקרון בני אבד. מה עשה המלך נטל סוס אחד מן הקרון ורדף אחריהן. כך עשה הקב"ה נטל כרוב אחד מכסא הכבוד ורכב עליו ועשה מלחמה עם המצרים שנאמר וירכב על כרוב. מהיכן הביאו מגלגלי המרכבה. אמר ר' חנינא בר פפא בשר ודם למטה ממשאו. אבל הקב"ה למעלה ממשאו שנאמר (דברים לג כז) ומתחת זרועות עולם. כתוב אחד אומר וידא. וכתוב אחד אומר (שמואל-ב כב יא) וירא. מכאן שיש לו עולמות הרבה והוא הולך להראות בהן. (שנאמר) ישת חשך סתרו. מהיכן הביא החשך על המצרים מן החשך שבסתרו. רבי נחמיה אומר מן החשך שבגיהנם שנאמר (איוב י כב) ארץ עיפתה כמו אופל:

14 יד

חשכת מים עבי שחקים. א"ר נחמיה אין הארץ שותה אלא ממימי אוקיאנוס. אמר לו רבי יהושע והלא מימי אוקיאנוס מלוחין הן. אמר לו מתמתקים הם בעבים. אמר רבי אבא כדקין הללו של בהמה שהן שופכין אלו באלו. אמר ריש לקיש למה נקרא שמם שחקים. שהם שוחקין אלו באלו. אמר רבי יוחנן מעשה נסים יש בגשמים אדם נוטל כברה חושר שתים ושלש אצבעות ואינו מספיק לירד עד שמתערבין זה בזה. ומהלך חמש מאות שנה גשמים יורדין ואין טיפה מתערבת בחברתה. והיינו דכתיב (איוב לו לא) כי בם ידין עמים. יתן אוכל למכביר. רב יהודה בר יחזקאל אמר כך היה אבא מברך יתברך ויתגדל שמיה דקודשא בריך הוא. שהן אלף אלפים וריבי רבבות ואין טיפה נוגעת בחברתה כמלא נימא שנאמר (שם כז) כי יגרע נטפי מים. רבי חייא בר אבא (ורבן) [ורבנן]. חד מנהון אמר חשוך ענני סגיין מוי שנאמר חשכת מים עבי שחקים. ואחרינא אמר נהור ענני סגיין מוי שנאמר (שם לז יא) יפיץ ענן אורו. ריש לקיש אמר הענן מלמטה הוא עולה שנאמר (בראשית ב ו) ואיד יעלה מן הארץ. כתוב אחד אומר חשכת מים. וכתוב אחד אומר (שמואל-ב כב יב) חשרת מים. בשעה שהעננים טוענין את המים מחשיכין מן המים ואחר כך חושרין אותו לעולם. לכך נאמר חשכת מים וחשרת מים:

15 טו

מנוגה נגדו עביו עברו. כשהרוח מנשבת והשמש מזריח נגדו עביו עברו. ר' יודן בשם ר' אבא אמר כשבא הקב"ה לעשות מלחמה עם המצריים בים באו מלאכי השרת לסייעו. אלו טוענין חרבות ואלו טוענין קשתות ואלו טוענין רמחים. אמר להן הקב"ה איני צריך עברון מן הכא באותו שעה עביו עברו. אמר רבי יהודה הנשיא מלך בשר ודם כשהוא הולך למלחמה נוטל כל חיילותיו עמו וכשהוא הולך לטייל למיומם שלו נוטל (כל) לגיונותיו לתשמישו. אבל הקב"ה אינו כן כשהוא יוצא למלחמה אינו יוצא אלא לעצמו שנאמר (שמות טו ג) ה' איש מלחמה ה' שמו. וכן הוא אומר (זכריה יד ג) ויצא ה' ונלחם. וכשיוצא למיומם שלו במתן תורה ראה מה כתיב (תהלים סח יח) רכב אלקים רבותים. וכתיב (זכריה יד ה) ובא ה' אלקי כל קדושים עמך:

16 טז

וירעם משמים ה'. אמר רבי אבא שלש מלחמות של מהומה הבטיח הקב"ה לישראל בכניסתן לארץ שנאמר (שמות כג כז) את אימתי אשלח לפניך. (דברים ז כג) ונתנם ה' אלקיך לפניך והמם מהומה גדולה. ורבנן ילפי לה מהכא (יהושע י י) ויהומם ה' לפני ישראל. (שופטים ד טו) ויהם ה' את סיסרא. (שמואל-א ז י) וירעם ה' בקול גדול וגו' ויהמם. אמר ר' סימון ועוד שתים. וברקים רב ויהמם. (זכריה יד יג) תהיה מהומת ה' רבה בהם. ר' סימון בשם רבי אבא אמר אחת לשעבר שנעשה לפרעה ואחד לעתיד לבוא לגוג ומגוג:

17 יז

ויראו אפיקי מים. את מוצא בשעה שאמר הקב"ה למשה (שמות יד טז) ואתה הרם את מטך. נבקעו כל מעיינות תהום שבעולם אפילו מים שבכדים ושבגתות ושבצלוחיות נחלקו באותה שעה. הוי ויראו אפיקי מים ויגלו מוסדות תבל. אלו שבים. א"ר יודן (תהלים עז יז) ראוך מים. אלו המים העליונים. (שם) ראוך מים יחילו. אלו התחתונים. מגערתך. אמר רבי חנינא לא מגערתך ממש אלא מנשמת רוח אפך. שנאמר (שמות טו י) נשפת ברוחך כסמו ים:

18 יח

ישלח ממרום יקחני. רבי יודן אמר כיון שעלה אחרון מישראל מן הים עלה אחרון שבמצרים בים. א"ר יודן מה היו עושין התשושין שבהם שנכנסו. כביכול היה הקב"ה נותן ידו ושולח אותן מן הים שנאמר ימשני ממים רבים. א"ר שמעון בן לקיש על אלו ועל אלו הפך הים. מה היה עושה. ימינו אחת מצלת לישראל וימינו אחת שוקעת למצריים שנאמר (שם ו) ימינך ה' נאדרי בכח לישראל. (שם) ימינך ה' תרעץ אויב למצריים. ר' שמעון בן לקיש אמר אף הראשונים שבמצריים הגיעו ליבשה וביקשו לילך והביא הקב"ה את הים ודיבקם וכסה אותם שנאמר (הושע כד ז) ויבא עליו את הים ויכסהו:

19 יט

יצילני מאויבי עז. ר' סימן פתר לה ביום השלישי. מאויבי עז זה פרעה שנאמר (שמות טו ט) אמר אויב. ומשונאי אלו המצריים. יקדמוני ביום אידי זה עמלק שנאמר (דברים כד יח) אשר קרך בדרך. ויהי ה' למשען לי (שמות יז יב) וידי משה כבדים. ויציאני למרחב שנתן לי את התורה שנאמר (איוב יא ט) ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים. יחלצני כי חפץ בי יגמלני ה' כצדקי. מדבר בשבטו של לוי שלא היו באותו מעשה. ומהו כבור ידי ישיב לי. א"ר פנחס כברריות שעשו ידי. כי שמרתי דרכי ה' בעגל. ולא רשעתי מאלקי (שמות לב כו) ויעמוד משה בשער המחנה. ר' ברכיה בשם ר' שמעון בן לקיש אמר מאן לא בעי למהוי קריביה דמלכא. אלא שאמר כל מי שלא נתן נזם לעגל יבוא אלי. מיד (שם) ויאספו אליו כל בני לוי. כי כל משפטיו לנגדי (דברים לג י) יורו משפטיך ליעקב. ואהיה תמים עמו (שם ח) תמיך ואוריך לאיש חסידך:

20 כ

עם חסיד תתחסד. עם גבר תמים תתמם. עם נבר תתברר. ר' יהודה פתר קרייא באברהם בשעה שבא עם הקב"ה בחסידות אף הקב"ה בא עמו בחסידות. ובשעה שבא עמו בתמימות אף הקב"ה בא עמו בתמימות. ואימתי בא עמו בחסידות בשעה שאמר לו (בראשית טו ב) ה' אלקים מה תתן לי. מה כתיב בתריה (שם ד) לא יירשך זה. ואימתי בא עמו בתמימות בשעה שאמר לו (שם יח ג) אל נא תעבור מעל עבדך. מה כתיב תמן (שם כב) ואברהם עודנו עומד. וכשבא עמו בעקמנות אף הקב"ה בא עמו כן. ואימתי בשעה שאמר לו (שם טו ח) במה אדע. מה כתיב בתריה (שם יג) ידוע תדע. (אמר ר' סימון תיקון סופרים הוא שכינה היתה ממתנת לו עד שנפנה מן המלאכים). ר' נחמיה פתר קרא במשה כשבא עמו בחסידות אף הקב"ה בא עמו כן. אימתי בשעה שאמר (שמות ג ג) מדוע לא יבער הסנה. אמר מאן דברייה קאי בגויה. מה כתיב (שם ו) ויסתר משה פניו. וכשבא בתמימות אף הקב"ה כן. ואימתי בשעה שאמר לו (שם יג) ואמרו לי מה שמו. אמר לו זו עכשיו לשעה אהיה אשר אהיה. ואימתי בא עמו בעקמנות בשעה שאמר לו (שם ד יג) שלח נא ביד תשלח. מה כתיב תמן (שם טז) ודבר הוא לך אל העם. ואימתי נתברר על עסקיו בשעה שאמר (שם לג יח) הראני נא את כבודך. מה כתיב תמן (שם יט) אני אעביר כל טובי על פניך. א"ר שמואל לפי שהיה הקב"ה מפתה את משה כל שבעת ימי הסנה שילך בשליחותו שנאמר (שם ד י) ויאמר משה אל ה' בי אדוני לא איש דברים אנכי גם אחד. תמול שנים. מתמול שלשה. שלשום ארבעה. משלשום חמשה. גם ששה. מאז שבעה. בשביעי אמר לו (שם יג) שלח נא ביד תשלח. והיה מסרב ואמר להקב"ה רבון העולם כבר חשבתי מה שאמרת לאברהם אבינו בין הבתרים (בראשית טו יג) ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. ועדיין לא נשלמו ולא עשו שם אלא מאתים ועשר. אמר לו הקב"ה לא כמו שאתה מחשב לעצמך שמיום שנולד יצחק הקדמתי להם הקץ ודלגתי אותו. וכן אומר (שיר השירים ב ח) מדלג על ההרים וגו'. וכבר נשלם. והיינו דכתיב (תהלים קג ז) יודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו. עלילה שעשה לבני ישראל. אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך שאני צוררה לך בכנפיך. ואימתי פרע לו. א"ר ברכיה כל שבעת ימי אדר היה משה מבקש תפלה ותחנונים שיכנס לארץ. בשביעי אמר לו (דברים ג כז) כי לא תעבור את הירדן. ר' חלבו אמר כל שבעת ימי המלואים היה משה מבקש לשמש בכהונה גדולה דכתיב (ויקרא ט א) ויהי ביום השמיני:

21 כא

כי אתה עם עני תושיע. אלו ישראל. ועינים רמות תשפיל עיניך על רמים להשפילם. כי אתה תאיר נרי במרדכי. ה' אלקי יגיה חשכי באסתר. דבר אחר כי אתה תאיר נרי ביואש. ה' אלקי יגיה חשכי ביהוידע. ר' אליעזר אומר בעליית בית המקדש היה טמון. א"ר שמואל בר נחמני בתאין היה טמון. א"ר סימון נראין דברי ר' אליעזר בעליית בית המקדש בימות החמה. ודברי ר' שמואל בימות הגשמים. ומי שמרו יהוידע הכהן ויהושבעת אשתו. הוי אומר כי אתה תאיר נרי:

22 כב

דבר אחר כי אתה תאיר נרי. בגדודי עמלק. א"ר יהושע בן לוי גייס גדול של עמלק בא אל דוד והיה דוד עושה מלחמה עמו שתי לילות ויום אחד. שנאמר (שמואל-א ל יז) ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם. ומי האיר לו באותן הלילות. א"ר יהושע בן לוי הקב"ה מאיר לו. הוי כי אתה תאיר נרי. בר קפרא אמר אמר לו הקב"ה נרי בידך ונרך בידי אם אתה תאיר נרי רוצה לומר אם אתה תשמור את נרי אני אשמור את שלך וכו' (במזמור טז):

23 כג

כי בך ארוץ גדוד. ר' חייא בשם ר' לוי אמר בשעה שאמר דוד לישראל לעשות מלחמה עם אנשי יבוס התחיל אומר (דברי הימים-א יא ו) כל מכה יבוסי בראשונה יהיה לראש ולשר. מה עשה יואב הביא ברוש אחד רענן וקבעו בצד החומה וכפף ראשו שהיה רך ואחז בו דוד וקפץ יואב על ראש דוד ונתלה בברוש ודילג על החומה. אמר דוד (תהלים קמא ה) יהלמני צדיק חסד ויוכיחני. מה עשה הקב"ה קיצר את החומה ועלה דוד אחריו שנאמר ובאלקי אדלג שור:

“For by You I run upon a troop...” (Tehillim 18:30) R’ Chiyah said in the name of R’ Levi: when David went to wage war against the Jebusites, he began by saying “Whoever smites the Jebusites and reaches the tower…” (Shmuel II 5:8) and in another verse he says “Whoever smites the Jebusites first will be a chief (l’rosh) and an officer…” (Divre HaYamim I 11:6) So what did Yoav do? He brought a fresh cypress tree (brosh) and fixed it next to the wall of the city. He bent back the flexible head of the cypress, climbed up on to David’s head, grabbed on to the top of the tree and swung onto the top of the wall. David said “May a righteous man strike me with kindness and reprove me (yochicheni rosh)…” (Tehillim 141:5) What did the Holy One do? He lowered the wall and David went up after Yoav, as it says “…and by my God I scale a wall.” (Tehillim 18:30)

24 כד

האל תמים דרכו. אמר רב לא נתן הקב"ה את המצוות לישראל אלא כדי לצרף אותן שנאמר אמרת ה' צרופה. האל תמים דרכו. דרכו של אלקים תמים אתה על אחת כמה וכמה. וכי מה איכפת ליה להקב"ה שוחט מן הקנה ואוכל או מן הזנב. רבי ברכיה בשם רבי יעקב כתיב (ויקרא ז כד) וחלב נבלה וחלב טרפה וגו'. אם לא אכלתם אותם בעולם הזה חייכם שאריסטון גדול מתוקן לכם לעולם הבא שנאמר (יואל ב כו) ואכלתם אכול ושבוע:

25 כה

דבר אחר האל תמים דרכו. זה אברהם שנאמר (בראשית יז א) התהלך לפני והיה תמים. אמרת ה' צרופה. שצרפו הקב"ה בעשר נסיונות. ואלו הן - כשירד לתוך כבשן האש שנאמר (שם טו ז) אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים. שנים כשאמר לו לך לך. ושנים בשרה. בהגר (שם טז ב) בא נא אל שפחתי. ובישמעאל (שם כא י) גרש האמה הזאת. ובמלכים (שם יד יד) וירק את חניכיו. ובמילה שאמר לו הקב"ה (שם יז א) התהלך לפני והיה תמים. ובין הבתרים כשראה המלכיות משעבדות לבניו. וביצחק (שם כב ב) קח נא את בנך את יחידך. הוי אמרת ה' צרופה מגן הוא. אומות העכו"ם אומרים למה הקב"ה מחבב לאברהם הצילו מכבשן האש ומן תשעה מלכים ואוכלוסין ומכל הצרות שעברו עליו. אמר להן הקב"ה הריני אומר לו שיקריב את בנו והוא שומע לי וחוסה בי לפיכך אני מגינו. הוי מגן הוא לכל החוסים בו. ולמחר מברכין בניו בתפלה ברוך מגן אברהם. מגני וקרן ישעי משגבי. אמר דוד לפני הקב"ה מפני מה אומרים מגן אברהם ולא מגן דוד. אמר לו בחנתיו בעשרה נסיונות. אמר לפניו (תהלים כו ב) בחנני ה' ונסני. כיון שנסה אותו בבת שבע ולא עמד בו מיד התפלל דוד שיאמרו מגן דוד בברכת ההפטרה. כי בשם קדשך נשבעת לו שלא יכבה נרו לעולם ועד ברוך אתה ה' מגן דוד. הדא הוא דכתיב ותתן לי מגן ישעך:

26 כו

כי מי אלוה מבלעדי ה'. אמרה חנה (שמואל-א ב ב) אין קדוש כה' וגו' ואין צור כאלקינו. אין צייר כאלקינו. הצייר הזה אינו יכול לצייר במים והקב"ה צר במים שנאמר (בראשית א כ) ישרצו המים. צייר זה אינו צר באפלה והקב"ה צר באפלה שנאמר (תהלים קלט טו) אשר עושיתי בסתר רוקמתי. הצייר הזה צר צורה מתוך צורה ומתוך סממנין הרבה אדום שחור לבן וירוק. והקב"ה מטפה אחת של לובן ומטפה של אודם צר את האדם. צייר זה אינו יכול לצור כל הצורה בבת אחת אלא קימעא קימעא עד שהוא גומר כל הצורה. אבל הקב"ה צר אותה בבת אחת שנאמר (ירמיה י טז) כי יוצר הכל הוא. בשר ודם הוא משבח את צורתו והקב"ה צורתו משבחת אותו. בשר ודם אינו יכול להטיל בו רוח ונשמה קרבין ובני מעים. והקדוש ברוך הוא צר צורה ומטיל בה רוח ונשמה קרבין ובני מעים. שנאמר (תהלים קד א-לה) ברכי נפשי את ה'. הוי אומר אין צור זולתי אלקינו:.

27 כז

מלמד ידי למלחמה ונחתה קשת נחושה זרועותי. מלמד שהיה נוטל דוד קשת נחושה וכופפה. דבר אחר נוח לאדם לכוף קשת נחושה ולא לכוף זרועותיו של דוד. דבר אחר קשת נחושה. שהוא בא מזרעו של נחשון:

28 כח

ותתן לי מגן ישעך. שלשה דברים נתנו מתנה לעולם ואלו הן - התורה והגשמים והמאורות. תורה שנאמר (שמות לא יח) ויתן אל משה. הגשמים שנאמר (דברים יא יד) ונתתי מטר ארצכם. מאורות שנאמר (בראשית א יז) ויתן אותם אלקים ברקיע השמים. רבי זעירא בשם ריש לקיש אמר אף השלום שנאמר (ויקרא כו ו) ונתתי שלום בארץ. ורבנן אמרי אף הנקמה שנאמר (יחזקאל כה יד) ונתתי את נקמתי באדום. ר' יהושע אמר אף הישועה שנאמר ותתן לי מגן ישעך. ובזכות מה. בזכות התורה. וימינך תסעדני. זו התורה שנאמר (דברים לג ב) מימינו אש דת למו:

29 כט

דבר אחר ותתן לי מגן ישעך. מדבר באברהם שהיה יושב והשכינה עומדת. רבי ברכיה (אמר) בשם רבי לוי אמר ביקש אברהם לעמוד אמר לו הקב"ה שב. סימן טוב הוא לבניך שהן יושבין ואני עומד שנאמר (תהלים פב א) אלקים נצב בעדת אל. ר' שמואל בר חייא ור' יודן בשם רבי חנינא על כל שבח ושבח שישראל משבחין להקב"ה הוא משרה שכינתו עליהם. מה טעם (שם כב ד) ואתה קדוש יושב תהלות. אמר רבי סימון בשעה שנגלה הקב"ה על אברהם היה מצטער על מילתו. אמר הקב"ה למלאכים לכו אצלו ונטפל עמהם השכינה ומעכב לו עד שהלכו המלאכים שנאמר (בראשית יח כב) ויפנו משם. אמר רבי סימון תיקון סופרים הוא שהשכינה עומדת וממתנת לו. הוי וענותך תרבני. אמר רבי חייא תלמיד הולך לפני רבו בלילה מי נוטל לו הפנס לא התלמיד. והקב"ה נוטל את הפנס לפני ישראל. שנאמר (שמות יג כא) וה' הולך לפניהם יומם. הוי וענותך תרבני. רבי לוליאני בשם רבי ישמעאל אמר בנוהג שבעולם הרב אומר והתלמיד עונה. אבל הקב"ה אינו כן (שם יט יט) משה ידבר והאלקים יעננו בקול. הוי וענותך תרבני. אמר בן עזאי מלך בשר ודם כשהוא מזכיר מזכיר שמו ואחר כך קטיגמא שלו. והקב"ה אינו כן מזכיר קטיגמא שלו ואחר כך שמו שנאמר (בראשית א א) בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. הוי וענותך תרבני. אמר ר' אבא ראית מימיך הרב והתלמיד עסוקין בתורה והרב אומר לתלמיד הוגעתיך רב לך. והקב"ה לימד תורה לישראל ארבעים יום ובסוף אמר להן הוגעתי אתכם וציערתי שנאמר (דברים א ו) ה' אלקינו דבר אלינו בחורב לאמר. אמר ר' שמעון בנוהג שבעולם התלמיד והרב עומדין הרב אומר לתלמיד לך והמתן לי במקום פלוני והתלמיד הולך וממתין לו. והקדוש ברוך הוא אומר ליחזקאל (יחזקאל ג כב) קום צא אל הבקעה ושם אדבר אותך. וכתיב (שם כג) ואצא אל הבקעה. הוי וענותך תרבני. רבי יודן בשם רבי חמא אמר לעתיד לבוא הקב"ה מושיב מלך משיח לימינו שנאמר (תהלים קי א) נאם ה' לאדוני שב לימיני. ואברהם לשמאלו ופניו מתכרכמין ואומר בן בני יושב על הימין ואני על השמאל. והקב"ה מפייסו ואומר בן בנך לימיני ואני על ימינך. כביכול (שם ה) ה' על ימינך. הוי וענותך תרבני:

30 ל

תרחיב צעדי תחתי ולא מעדו. לא ירחבון ולא ידחפון ולא יתערפלון. רבי יהושע בן לוי אמר מכח החרב שהניף ישבי דחה את דוד י"ח אמה ונפל לארץ. היו שניהם מתיראין זה מזה. ודוד מקלס להקב"ה תרחיב צעדי תחתי. מיד הצמיח הקב"ה לאבישי שנאמר (שמואל-ב כא יז) ויעזור לו אבישי בן צרויה. אמר להם ישבי שנים על אחד. אמרין ליה הא אנן קטלין לך עול אימא בקרתא עשרה קטלין לך. אמר רבי שמואל בר נחמני בשעה שראה דוד את המלאך נצטנן דמו של דוד מיראתו. שנאמר (מלכים-א א א) ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו. מלמד שהיה ירא ונצטנן דמו:

31 לא

ארדוף אויבי. בגדוד עמלק שנאמר (שמואל-א ל ח) הארדוף אחרי הגדוד הזה האשיגנו. ולא אשוב עד כלותם. שנאמר (שם יז) ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם. אמחצם ולא יכלו קום. מכת מחיצה. ותאזרני חיל למלחמה. על ידי שתחלת ברייתו לחיל לפיכך תכריע קמי תחתי:

32 לב

ואויבי נתת לי עורף. הפסוק הזה מדבר ביהודה. אמר רבי יהושע בן לוי בשם רבי יהודה בר אלעאי מסורת אגדה היא יהודה הרג לעשו. אימתי בשעה שמת יצחק הלכו יעקב ועשו וכל השבטים לקבור אותו דכתיב (בראשית לה כט) ויקברו אותו עשו ויעקב בניו. והיו הולכין במערה ועומדין ובוכין והשבטים עומדין וחולקין כבוד ליעקב ויצאו חוץ למערה כדי שלא יהא יעקב נמאס ומתבזה לפניהם. השחיל עצמו עשו ונכנס למערה. נכנס יהודה אחריו אמר שמא הוא הורג לאבא בפנים. השחיל עצמו ונכנס ומצא את עשו שהיה מבקש להרוג את אביו מיד עמד יהודה והרגו מאחריו. ולמה לא הרגו מנגד פניו. שהיה קלסתר פניו דומות ליעקב לכך חלק לו כבוד והרגו מאחריו. והוא שאביו מברכו (שם מט ח) ידך בעורף אויביך. ולמה בירכו בעורף. כמה נתחבט יהושע לפני הקדוש ברוך הוא שיתן לו את העורף ולא נתן לו. שכן כתיב (יהושע ז ח) בי אדוני מה אומר אחרי אשר הפך ישראל עורף. ואף על פי כן לא הועיל כלום. ולמי נתן את העורף לשבטו של יהודה שנאמר ידך בעורף אויביך. וכן דוד אומר ואויבי נתת לי עורף. אמר פיזמריקון שלי הוא שנאמר (דברים לג ז) וזאת ליהודה ויאמר. וממי את למד ידיו רב לו. מגלית. שנאמר (שמואל-א יז מט) ותטבע האבן במצחו ויפול על פניו. לא היה צריך ליפול אלא לאחריו ולמה נפל על פניו. אלא המלאך דחפו על פניו. אמר הקב"ה הפה שחירף וגידף (יהא תלוי באויר) יסכר בעפר. שנאמר (איוב מ יג) טמנם בעפר יחד פניהם חבוש בטמון. דבר אחר ולמה על פניו. כדי שלא יצטער דוד וילך ויחתוך את ראשו. נשתכר י"ב אמה וזרתיים (מן הצד). מלא קומתו לפניו ומלא קומתו לאחריו שש אמות וזרת. לכך נפל על פניו בין רגליו של דוד שנאמר (תהלים קי א) נאם ה' לאדני שב לימיני. דבר אחר למה על פניו. שהיה דגון אלוהו צר על לבו לקיים מה שנאמר (ויקרא כו ל) ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם. דבר אחר למה על פניו. לקיים מה שנאמר ואויבי נתת לי עורף. אצמיתם. אחליטם במיתה משונה כמה דאמר (ויקרא כה ל) לצמיתות לחלוטין:

33 לג

תפלטני מריבי עם. שלא יהא לי דין בפניהם. אמר בן עזאי אמר דוד נוח לי למלוך על כל העולם כולו ולא למלוך על שני עטופי סדינין. אמר לו הקב"ה דוד אטילס. אמר לפניו רבון העולמים תשימני לראש גוים. מפלטי מאויבי מבבל. אף מקמי ממדי. תרוממני ביון. מאיש חמס תצילני באדום. על כן אודך בגוים ה'. מגדיל ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו לדוד. מה כתיב אחריו השמים מספרים כבוד אל. וכן בשעה שהקב"ה מכין כסאו של דוד הכל שמחין. שנאמר (תהלים פט ה) עד עולם אכין זרעך. מה כתיב אחריו (שם ו) ויודו שמים פלאך ה'. כתוב אחד אומר מגדיל. וכתוב אחד אומר מגדול. א"ר יודן לפי שאין הגאולה של אומה זו באה בבת אחת אלא קימעא קימעא. ומהו מגדיל שהיא מתגדלת והולכת לפני ישראל. לפי שהן עכשיו שרויין בצרות גדולות ואם תבוא הגאולה בבת אחת אינן יכולין לסבול ישועה גדולה שהיא באה מתוך צרות גדולות. לכך הוא באה קימעא קימעא ומתגדלת והולכת. ולכך היא משולה הגאולה כשחר. שנאמר (ישעיה נח ח) אז יבקע כשחר אורך. ולמה נמשלה כשחר. שאין לך אפלה גדולה מאותה שעה הסמוכה לבקר. ואם יעלה גלגל חמה באותה שעה כל הבריות נלכדין. אלא עמוד השחר עולה ומאיר לעולם תחלה ואחר כך גלגל חמה עולה ומאיר ואין בריה נלכדת. שנאמר (משלי ד יח) ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום. ומהו מגדול שנעשה להם מלך המשיח כמגדל שנאמר מגדול ישועות מלכו. וכתיב (שם יח י) מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב: