Chapter 31ל״א
1 א

(משלי לא א): "דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ מַשָּׂא אֲשֶׁר יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ" - אמר רבי יוחנן: מלמד שכפפתו אמו על העמוד ואמרה לו: (משלי לא ב): "מַה בְּרִי וּמַה בַּר בִּטְנִי וּמֶה בַּר נְדָרָי" - אתה בן שנדרתי אותך להקב"ה - (משלי לא ג): "אַל תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ" - למה? שלא יחלישו אותך ויגנבו דעתך'. (משלי לא ד): "אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין ולרוזנים אי שכר", (משלי לא ה): "פֶּן יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק וִישַׁנֶּה דִּין כָּל בְּנֵי עֹנִי" - מהו מחוקק? אמר רבי סימון: אלו דברי תורה, כמד"א (שמות לב טו): "מזה ומזה הם כתובים". ד"א "משא אשר יסרתו אמו" - אמר רבי ישמעאל: באותו הלילה שהשלים שלמה בית המקדש נטל בת פרעה, והיתה צהלה ושמחה בבית המקדש, ועלתה צהלת בת פרעה מצהלת בית המקדש, דין הוא דאמר מתלא "כוליה עלמא מחניפין למלכא", באותה שעה עלתה מחשבה לפני הקב"ה להחריבה, שנאמר (ירמיהו לב לא): "כי על אפי ועל חמתי היתה וגו'". ואמר רבי לוי: על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות. כיצד עשתה בת פרעה? כמין פרוכת [שטחה לו למעלה ממטתו], וקבעה בה כמין כוכבים ומזלות, כל זמן שהיה רוצה שלמה לעמוד - היה רואה את הכוכבים ואת המזלות, והיה ישן לו עד ארבע שעות, אמר רבי לוי: באותו היום נתקרב התמיד בארבע שעות. [ועל אותה שעה שנינו: מעשה היה ונתקרב תמיד של שחר בארבע שעות, והיו ישראל עצבים, שהיה יום חנוכת בית המקדש, ולא היו יכולין לעשות מפני שהיה ישן שלמה, והיו מתיראים להקיצו מפני אימת המלכות, הלכו והודיעו לבת שבע אמו, והלכה היא והקיצתו והוכיחתו, הה"ד "משא אשר יסרתו אמו"].

2 ב

(משלי לא י): "אשת חיל מי ימצא" - זו היא התורה; "ורחוק מפנינים מכרה" - שהיתה לפני לפנים, וזכה משה והורידה למטה לארץ. (משלי לא יא): "בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר" - שלא חסר בה דבר. ד"א "אשת חיל מי ימצא" - אמרו: מעשה היה ברבי מאיר, שהיה יושב ודורש בבית המדרש בשבת במנחה, ומתו שני בניו. מה עשתה אמו? הניחה שניהם על המטה ופרשה סדין עליהם. במוצאי שבת בא ר' מאיר מבית המדרש לביתו. אמר לה 'היכן שני בני?', אמרה 'לבית המדרש הלכו', אמר לה 'צפיתי לבית המדרש ולא ראיתי אותם', נתנו לו כוס של הבדלה והבדיל, חזר ואמר 'היכן שני בני?', אמרה לו 'הלכו למקום אחר ועכשיו הם באים', הקריבה לפניו המאכל ואכל ובירך, לאחר שבירך אמרה לו 'רבי, שאלה אחת יש לי לשאול לך', אמר לה 'אמרי שאלתך', אמרה לו 'רבי, קודם היום בא אדם אחד ונתן לי פקדון, ועכשיו בא ליטול אותו, נחזיר לו או לא?', אמר לה 'בתי, מי שיש פקדון אצלו, הוא צריך להחזירו לרבו', אמרה לו 'רבי, חוץ מדעתך לא הייתי נותנת אצלו', מה עשתה? תפשתו בידה, והעלה אותו לאותו חדר, והקריבה אותו למטה, ונטלה סדין מעליהם, וראה שניהם מתים ומונחים על המטה, התחיל בוכה ואומר 'בני! בני! רבי! רבי! בני בדרך ארץ, ורבי שהיו מאירין פני בתורתן!', באותה שעה אמרה לו לרבי מאיר 'רבי, לא כך אמרת לי - אני צריך להחזיר הפקדון לרבו?', אמר (איוב א כא): "ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך". אמר רבי חנינא: בדבר הזה נחמתו ונתיישבה דעתו, לכך נאמר "אשת חיל מי ימצא". אמר ר' חמא בר חנינא: מפני מה נתחייבו בניו של ר' מאיר ומתו בבת אחת? מפני שהיו רגילין להניח בית המדרש ויושבין באכילה ובשתיה. אמר רבי יוחנן: ואפילו בדברי הבטלה, שבשעה שניתנה תורה לישראל לא הזהירן אלא על דברי תורה, שנאמר (דברים כו טז): "היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות".

"A valiant woman, who can find" (Proverbs 31:10): That is the Torah; "and further than pearls (peninim) is her price" - as it was 'in front of Me and inside (lefanim)' and Moshe merited to bring it down to earth. "Her husband puts his confidence in her, and lacks no 'booty'" - that there is nothing lacking in it. Another explanation: "A valiant woman, who can find" - They said, "There was a story about Rabbi Meir who was sitting and expounding in the study hall on Shabbat afternoon, when two of his sons died. What did his mother do? She placed both of them on the bed and spread a sheet over them. At the end of Shabbat, Rabbi Meir came home from the study hall. He said to her, 'Where are my two sons?' She said [back], 'They went to the study hall.' He said to her, 'I scanned the study hall and I did not see them.' They gave him the cup of Havdalah and he separated [the days of the week with the closure of Shabbat]. He repeated and said, 'Where are my two sons?' She said, 'They went elsewhere and they are coming now.' She placed food in front of him and he ate and blessed. After he blessed, she said to him, 'I have a question to ask you.' He said to her, 'Say your question.' She said to him, 'Rabbi, before today, a man came and deposited something with me, and now he is coming to take it. Should we return it to him or not?' He said, 'My daughter, one who has a deposit with him must return it to its owner.' She said to him, 'Were it not for your consent, I would not have given it to him.' What did she do? She grabbed his hand, brought him up to that room, had him approach the bed and took off the sheet from upon them. When he saw both of them dead and laying upon the bed, he began to cry and say, 'My sons, my sons, my teachers, my teachers - my sons in the way of the world, my teachers in that they would enlighten my eyes with their Torah.' At that time, she said to Rabbi Meir, 'Rabbi, is this not what I told you - do I not need to return the deposit to its Owner?' He said, '"The Lord has given and the Lord has taken; may the name of the Lord be blessed"' (Job 1:21)." Rabbi Chanina said, "With this thing, she consoled him and his mind became composed - that is is why it states, 'A valiant woman, who can find.'" Rabbi Chama bar Chanina said, "On account of what did the sons of Rabbi Meir become liable and die at one time? Because they were accustomed to leaving the study hall to sit with food and drink." Rabbi Yochanan said, "Even with trifling matters - as when the Torah was given to Israel, he only warned them about the words of Torah, as it is stated (Deuteronomy 26:16), 'This day the Lord, your God, commands you to do.'"

3 ג

(משלי לא יד): "היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה" - אמר ר' שמעון בן חלפתא: אם אין אדם מגלה עצמו על דברי תורה - אינו למד תורה לעולם, ואין לחם אלא תורה, שנאמר (משלי ט ה): "לכו לחמו בלחמי". (משלי לא טו): "ותקם בעוד לילה" - כל זמן שתלמיד חכם יושב ועוסק בתורה בלילה, הקב"ה מושך עליו חוט של חסד [ביום], שנאמר (תהלים מב ט): "יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי", ולא עוד אלא שהקב"ה ממציא לו מזונותיו בכל יום ויום, שנאמר "ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה", ואין טרף אלא מזונות, שנאמר (תהלים קיא ה): "טרף נתן ליראיו וגו'", ואומר (בראשית ח יא): "ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה", ואומרת 'אשרי אדם שמזונותיו מרורין כזית ומסורין בידו של הקב"ה, ולא מתוקין כדבש ומסורין ביד בשר ודם' למה, שהקב"ה זן ומפרנס לכל בריותיו, שנאמר (תהלים קמה טז): "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון".

4 ד

(משלי לא כא): "לא תירא לביתה משלג" - חזקיה אמר: משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חודש - שישה חודשים בחמה וששה חודשים בצינה. והקב"ה בתחילה מכניסם בחושך, והוא מכניסם בחמה בגיהנם, והם אומרים 'זו היא גיהנם של הקב"ה?' ואחר-כך הם יוצאין לשלג, והם אומרים 'זו היא צינתו של הקב"ה?', בתחילה הם אומרים 'ווה ווה', ולבסוף 'ווי ווי', הוא שדוד אומר (תהלים מ ג): "ויעלני מבור שאון מטיט היון", ממקום שאומר ווה ווי, והיכן הם משליכים נפשותיהם - בשלג, הה"ד (תהלים סח טו): "בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון", השלג הוא צלמונה שלהם. יכול אף ישראל כן - ת"ל "לא תירא לביתה משלג, כי כל ביתה לבוש שנים", קרי ביה: שְנַיִם: מילה פריעה, ציצית תפילין, (דברים טו): "העניק תעניק", (דברים טו): "פתוח תפתח", (דברים טו): "נתון תתן", (דברים יד כב): "עשר תעשר"; לפיכך משה מזהיר את ישראל "עשר תעשר".

5 ה

(משלי לא כט): "רבות בנות עשו חיל": אדם הראשון נצטווה על שש מצוות, נח - על אבר מן החי, אברהם - על המילה, יצחק - חנכו לשמונה, יעקב - על גיד הנשה, יהודה - על היבמה, ישראל - על רמ"ח מצוות עשה, כנגד רמ"ח איברים שבאדם: כל איבר ואיבר אומר לו לאדם 'בבקשה ממך עשה בי מצוה זו', ושס"ה מצוות לא תעשה כנגד ימות החמה, וכל יום ויום אומר לאדם 'אבקש ממך שלא תעשה בי עבירה זו'. (משלי לא ל): "שקר החן והבל היופי" - שקר היה חִנּוֹ של נח, שנאמר (בראשית ו ח): "ונוח מצא חן בעיני ה'"; אמר רבי לוי: בדורו בלבד. "והבל היופי" - הבל היה יופיו של אדם הראשון. אמר רבי שמעון בן מנסיא: תפוח עקיבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה, ואל תתמה, בנוהג שבעולם אדם עושה שני כלים דסקירין, אחד לו ואחד לבני ביתו, של מי עושה נאה - לא שלו? כך, אדם הראשון נברא לשמש לפני הקב"ה, וגלגל חמה להאיר לבריות. ואם תפוח עקיבו כך - קלסתר פניו על אחת כמה וכמה. "אישה יראת ה' היא תתהלל" - זה משה. (משלי לא לא): "תנו לה מפרי ידיה" - אמר רבי יוסי בר ירמיה: מפני מה הוא המשיל את הנביאים בנשים? אלא, מה האישה הזאת אינה מתביישת מלתבוע צרכי ביתה מבעלה, כך הנביאים אינן מתביישים מלתבוע צרכיהן של ישראל מלפני הקב"ה. אמר הקב"ה לישראל: בניי, היו מתעסקים בתורה ביום ובלילה, ומעלה אני עליכם כאילו אתם מעמידין שמים וארץ, שנאמר (יהושע א ח): "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה", ואומר (יהושע א ט): "הלא ציוויתיך חזק ואמץ אל תערוץ ואל תחת". ואומר (עזרא ג יא): "בהלל ובהודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו על ישראל, וכל העם הריעו תרועה גדולה בהלל לה' על הוסד בית ה'", "אמת קנה", (משלי ה יז): "יהיו לך לבדך", (משלי ט ט): "תן לחכם ויחכם עוד", (משלי ט יא): "כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים". ד"א "אשת חיל מי ימצא" - זש"ה (תהלים צב טז): "עוד ינובון בשיבה וגו'", כנגד אברהם ושרה, שהיו שקולים כאחד בצדקה ובגמילות חסדים, היו סימן טוב לעולם, כך אין מונע מן הצדיקים נשים כשרות שהוא מזווג להם, שכן מצינו באשתו של נוח שהיו שקולין מעשיה כמעשיו, לפיכך זכתה עמו וניצלה ממי המבול. "בטח בה לב בעלה" - זו שרה אמנו, שהעשיר אברהם בשבילה, שנאמר (בראשית יב טז): "ולאברם היטיב בעבורה". "גמלתהו טוב ולא רע" - זו רבקה אמנו, שגמלה ליצחק בשעה שמתה שרה אמו. "דרשה צמר ופשתים" - זו לאה אמנו, שקיבלה ליעקב בסבר פנים יפות, דכתיב (בראשית ל טז): "ויבוא יעקב מן השדה בערב, ותצא לאה לקראתו ותאמר 'אליי תבוא כי שכור שכרתיך וגו'", לפיכך זכתה ויצאו ממנה מלכים ונביאים. "היתה כאניות סוחר" - זו רחל אמנו, שהיתה מתביישת על הבנים בכל יום, לפיכך זכתה ויצא ממנה בן שהוא דומה לספינה שהיא מלאה כל טוב שבעולם, כך יוסף נתקיים כל העולם בזכותו, וכלכל את העולם בשני רעבון. "ותקם בעוד לילה" - זו בתיה בת פרעה, גויה היתה ונעשית יהודיה, והזכירו שמה בין הכשרות, בשביל שעסקה במשה, לפיכך זכתה ונכנסה בחייה לגן עדן. "זממה שדה ותיקחהו, [מפרי כפיה נטע כרם]" - זו היא יוכבד, שיצא ממנה משה, שהוא שקול כנגד כל ישראל, שנקראו כרם, שנאמר (ישעיהו ה ז): "כי כרם ה' צבאות בית ישראל". "חגרה בעוז מתניה" - זו מרים, שקודם שנולד משה אמרה 'עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל', כיוון שנולד וכבד עליהם עול מלכות, עמד אביה וטפחה על ראשה, אמר לה 'היכן נבואתיך?', ועמד וירק בפניה, ועם כל זאת היא מתאמצת בנבואתה, דכתיב (שמות ב ד): "ותתצב אחותו מרחוק". "טעמה כי טוב סחרה, [לא יכבה בלילה נרה]" - זו חנה, שטעםה טעם תפילה, שנאמר (שמואל א ב א): "ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי בה' וגו'", לפיכך זכתה ויצא ממנה בן שהיה זוג למשה ולאהרן, שהיו מאירין לישראל כנרות, דכתיב (תהלים צט ו): "משה ואהרן בכהניו, ושמואל בקוראי שמו", וכתיב ביה בשמואל (שמואל א ג ג): "ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה'". "ידיה שלחה בכישור" - זו יעל, שלא הרגה את סיסרא בכלי זיין, אלא ביתד בכוח ידיה. ומפני מה לא הרגתו בכלי זיין? לקיים מה שנאמר (דברים כב ה): "לא יהיה כלי גבר על אשה". "כפה פרשה לעני" - זו אשה אלמנה הצרפית, שכלכלה לאליהו בלחם ומים. "לא תירא לביתה משלג, כי כל ביתה לבוש שנים" - זו רחב הזונה, בשעה שבאו ישראל להחריב יריחו לא נתייראה מהם, מפני שנתנו לה סימן, (יהושע ב יח): "את תקות חוט השני". "מרבדים עשתה לה, [שש וארגמן לבושה]" - זו בת שבע, שיצא ממנה שלמה, שהיה מרוקם בשש וארגמן, ומלך מסוף העולם ועד סופו. "נודע בשערים בעלה" - זו מיכל, שהצילה דוד מן המיתה. "סדין עשתה ותמכור" - זו אמו של שמשון, שנושעו ישראל על-ידו. "עוז והדר לבושה, [ותשחק ליום אחרון]" - זו אלישבע בת עמינדב, שראתה ארבע שמחות ביום אחד: אחיה נשיא, ובעלה כהן גדול, ואחי בעלה מלך, ושני בניה פרחי כהונה. "פיה פתחה בחכמה" - זו אשה חכמה, שאמרה (שמואל ב כ טז): "שמעו שמעו אמרו נא אל יואב קרב עד הנה ואדברה אליך", שהצילה את העיר בחכמתה, וזו היתה סרח בת אשר. "צופיה הליכות ביתה" - זו אשתו של עובדיה, שהצילה בניה ולא עבדו עבודה זרה עם אחאב. "קמו בניה ויאשרוה" - זו שונמית, שנקראה (מלכים ב ד ח): "אשה גדולה", ומפני מה - מפני שהחזיקה באלישע לאכול. "רבות בנות עשו חיל, ואת עלית על כולנה" - זו רות המואביה, שנכנסה תחת כנפי השכינה. "שקר החן והבל היופי" - שהניחה אמה ואבותיה ועושרה, ובאה עם חמותה, וקיבלה כל המצוות: תחום שבת - (רות א טז): "אל אשר תלכי אלך"; איסור יחוד עם איש - "ובאשר תליני אלין"; תרי"ג מצוות - "עמך עמי"; עבודה זרה - "ואלהייך אלהיי"; ארבע מיתות בית דין - "באשר תמותי אמות"; "ושם אקבר" - אלו שני קברות המתוקנות לבית דין, אחד לנסקלים ולנשרפים ואחד לנהרגין ולנחנקין. לפיכך זכתה ויצא ממנה דוד, שריווה להקב"ה בשירות ותושבחות, לפיכך נאמר: "תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה". החזק במוסר, שמרו התורה, ותינצלו מיצר הרע.

Many women have done well (Proverbs 31:29): Adam, the first man, was commanded about six commandments. Noach [was additionally commanded] about [not eating] a limb from a live animal. Avraham about circumcision. Yitschak was educated with [these] eight [commandments]. Yaakov [was additionally commanded] about [not eating] the sciatic nerve. Yehudah about levirate marriage. [The people of] Israel about two hundred and forty-eight positive commandments corresponding to the two hundred and forty-eight limbs in a man - each and every limb says to man, "I plead of you to do this commandment with me" - and three hundred and sixty-five negative commandments corresponding to the three hundred and sixty-five days of the solar [year] - and each and every day says to man, "I plead of you not to do this sin on me." "Grace is false, beauty is illusory" (Proverbs 31:30) - the grace of Noach was false, as it states (Genesis 6:8), "But Noach found grace in the eyes of the Lord." Rabbi Levi said, "Only in his generation [did he find grace]." "Beauty is illusory" - illusory was the beauty of Adam, the first man. Rabbi Shimon ben Manassia said, "The ball of Adam, the first man's heel would dim the sun. And do not wonder - it is customary in the world that when a man makes two salver vessels, one for himself and one for his household, which does he make [nicer], is it not his? So [too], Adam, the first man, was created to serve in front of the Holy One, blessed be He; and the sun was created to make light for the creatures. And if the ball of his heel was such, the contour of his face, all the more so." "A woman that has fear of the Lord, she is to be praised" - this is Moshe. "Give of the fruit of her hand" (Proverbs 31:30) - Rabbi Yose bar Yirmiyah said, "Why did he compare the prophets to women? Rather, just like [a] woman is not embarrassed to claim the needs of the home from her husband, so [too] were the prophets not embarrassed to claim the needs of Israel from in front of the Holy One, blessed be He." The Holy One blessed be He said, "My sons, be involved in Torah [study] day and night, and I will count it for you as if you hold up the heavens and the earth," as it states (Joshua 1:8), "Let not this book of the Torah cease from your mouth, but meditate upon it day and night"; and it states (Joshua 1:9), “Did I not command you, 'Be strong and resolute; do not be terrified or dismayed'"; and it states (Ezra 3:11), "with praise and thanks to the Lord, for He is good, for His kindness upon Israel is forever, and the people raised a great shout with praise to the Lord, for the foundation of the House of the Lord had been laid"; (Proverbs 23:23) "Acquire truth"; (Proverbs 5:17) "They will be yours alone"; (Proverbs 9:9) "Give to a wise man, and he will grow wiser"; (Proverbs 9:11) "For through me your days will increase, and years of life be added." Another interpretation: "A woman of valor who can find?" - this is [the meaning] of what the verse states (Psalms 92:15), "In old age they still produce fruit, etc." - corresponding to Avraham and Sarah who were of the same measure concerning charity and acts of kindness; they were a good sign for the world. In this way, He does not prevent proper women from the righteous ones, [but] matches them. As so [too] do we find with the wife of Noach that her actions and his actions were of the same measure - that is why she merited with him and was rescued from the waters of the flood. "Her husband puts his confidence in her" - this is Sarah, our mother, as Avaraham grew rich on her account, as it states (Genesis 12:16), "And he benefited Avraham for her sake." "She bestows good to him, and not bad" - this is Rivkah, our mother, who bestowed [good] to Yitzchak at the time that Sarah, his mother died. "She seeks wool and flax" - this is Leah, our mother, who received Yaakov with a pleasant countenance, as it is written (Genesis 30:16), "And Yaakov came from the field in the evening, and Leah went out to meet him and said, 'You are to sleep with me, for I have hired you, etc.'" Therefore she merited and kings and prophets came from her. "She is like a merchant fleet" - this is Rachel, our mother, who was embarrassed about [her lack of] children every day. Therefore she merited and a son came from her who was similar to a ship that is filled will all the good [found] in the world - so [was it with] Yosef, that the whole world survived from his merit and he supported the world in the years of famine. "She rises while it is still night" - this is Batya, the daughter of Pharaoh. She was a gentile and became a Jewess and they mentioned her name among the proper [women], since she took care of Moshe. Therefore she merited and entered the Garden of Eden in her lifetime. "She sets her mind on a field and acquires it; [she plants a vineyard from the produce of her hand]" - this is Yocheved, that from her came Moshe who is equivalent to all of Israel, which is called a vineyard, as it states (Isaiah 5:7), "For the vineyard of the Lord of hosts is the House of Israel." "She girds her loins with strength" - this is Miriam, as before Moshe was born, she said, "In the future, my mother will give birth to the savior of Israel." Once he was born and the yoke upon them became heavier, her father got up and bopped her on the head. He said to her, "Where is your prophecy?" And he got up and spit in front of her face. And nonetheless, she exerted herself about her prophecy, as it is written (Exodus 2:4), "And his sister stood from a distance." "She advises (taamah) that her merchandise is good; [her lamp never goes out at night]" - this is Channah who tasted (taamah) the taste of prayer, as it states (I Samuel 2:1), "And Hannah prayed, 'My heart exults in the Lord, etc.'" Therefore she merited and a son came from her that was the match of Moshe and Aharon, which would bring light to Israel like lamps, as it is written (Psalms 99:6), "Moshe and Aharon among his priests, and Shmuel among the ones that call His name." And it is written about Shmuel (I Samuel 3:3), "The lamp of God had not yet gone out, and Shmuel was sleeping in the temple of the Lord." "She sets her hand to the distaff" - this is Yael, who did not kill Sisera with a weapon, but rather with a peg through the force of her hands. And because of what did she not kill him with a weapon? In order to fulfill that which it states (Deuteronomy 22:5), "There shall not be the vessel of a man on a woman." "Her palm she spreads out to the poor" - this is the widowed woman of Tsarfat, who supported Eliyahu with bread and water. "She is not worried for her home because of snow, for her whole home is dressed in crimson" - this is Rachav the prostitute. When Israel came to destroy Yericho, she did not fear from them, because they give her a sign - (Joshua 2:18) "this line of scarlet string." "She makes covers for herself; [her clothing is linen and purple]" - this is Batsheva, that from her came Shlomo, who was adorned with linen and purple and ruled from [one] end of the world to the [other] end. "Her husband is known in the gates," - this is Michal, who saved David from death. "She makes cloth and sells it" - this is the mother of Shimshon, that through him Israel was saved. "Strength and splendor are her clothing; [and she laughs to the last day]" - this is Elisheva, the daughter of Aminadav, who saw four joyful events in one day: her brother [became] a prince; her husband, high priest; the brother of her husband, king; and her two children, young priests. "She opens her mouth with wisdom" - this is the wise woman who said (II Samuel 20:16), “Listen, listen! Please tell Yoav, 'Come over here and I will speak to you,'” who saved the city with her wisdom; and this was Sarach the daughter of Asher. "She oversees the activities of her household" - this is the wife of Ovadiah, who rescued her sons and they did not worship idolatry with Achav. "Her children rise and declare her happy" - this is the Shunamite, who is called a great woman (II Kings 4:8). And because of what? Because she pressed upon Elisha to eat. “Many women have done well, but you surpass them all” - this is Ruth the Moabitess, who came under the wings of the Divine presence. "Grace is false, beauty is illusory" - as she left her mother and her forefathers and her wealth, and came with her mother-in-law and accepted all of the commandments: the domain of Shabbat - "to where you will walk, I will walk" (Ruth 1:16); the prohibition of isolation with a man - "and in that which you will lay, I will lay"; the six hundred and thirteen commandments - "your people is my people"; idolatry - "your God is my God"; the four death penalties of the court - "and in that which you will die, I will die"; "and there will I be buried" - these are the two graveyards arranged for the court, one for the stoned and the burned, and one for the killed and the strangled. Therefore, she merited and David came from her, who gave pleasure with songs and praises to the Holy One, blessed be He. Therefore it is stated, "Give of the fruit of her hand and let her works praise her in the gates." Be strong in ethical behavior, keep the Torah, and be rescued from the evil inclination.