Chapter 30ל׳
1 א

(משלי ל א): "דברי אגור בן יקה המשא": אגור - שאגר חלציו; בן יקה - בן שהוא נקי מכל חטא ועוון; המשא - שנשא עולו של הקב"ה; נאום הגבר - שהיתה עליו רוח הקודש; לאיתיאל - שהבין אותיותיו של אל; ואוכל - שהיה יכול לעמוד בהם; הא כיצד? שמלך על העליונים ועל התחתונים, מניין? שנאמר (מלכים א ה ד): "כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה". ואחר כל אותה המלכות וכל אותה החכמה וכל אותו השבח, צריך לומר - (משלי ל ב): "כי בער אנוכי מאיש" - זה נוח, שנקרא איש, שנאמר (בראשית ו ט): "נוח איש צדיק תמים היה בדורותיו". אמר שלמה: היה לי ללמוד מנוח, ששכר ביין ונענש עליו, ונקרא צדיק. "ולא בינת אדם לי" - זה אדם הראשון, שלא היתה לו אלא אישה אחת והיטתו, ואני נשאתי אלף נשים, שנאמר (מלכים א יא ג): "ויהי לו נשים שרות שבע מאות ופילגשים שלוש מאות", לכן נאמר (מלכים א יא ד): "נשיו היטו את לבבו", כמד"א (משלי טז א): "לאדם מערכי לב".

2 ב

(משלי ל ד): "מי עלה שמים וירד" - זה משה; "מי אסף רוח בחפניו" - זה אהרן; "מי צרר מים בשמלה" - זה אליהו; "מי הקים כל אפסי ארץ" - זה אברהם אבינו; "מה שמו" - ה' שמו, שנאמר (שמות טו ג): "ה' איש מלחמה ה' שמו". "ומה שם בנו כי תדע" - אלו ישראל, שנאמר (שמות ד כב): "בני בכורי ישראל". ד"א: "מי עלה שמים" - מי הוא זה שתפילתו עולה לשמיים והוא מוריד הגשמים - זה שמחלק מעשרותיו כראוי; "וירד" - שהוא מוריד טל ומטר לעולם, ובזכותו רוחות טובות מנשבות לגדל העשבים: "מי אסף רוח בחפניו" - זה שמחלק מעשרותיו בחפניו, וכן הוא אומר (מלאכי ג י): "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי, ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות, אם לא אפתח לכם את ארובות השמיים והריקותי לכם ברכה עד בלי די"; ומניין שהרוחות צורך התבואה - דכתיב (דברים לב ב): "יערוף כמטר לקחי". "מי צרר מים בשמלה" - מי שאינו מחלק מעשרותיו בחפניו, אין תפילתו עולה לשמים ואינה מורידה למים, אלא צורר המים ואינן יורדות לארץ. "מי הקים כל אפסי ארץ" - כמד"א (דברים כח כד): "יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר וגו'"; "מה שמו" - זה אברהם, שהפריש מעשר תחילה, שנאמר (בראשית יד כ): "ויתן לו מעשר מכל", והקנה לו הקב"ה שמיים וארץ, שמיים לגשמים ורוחות, וארץ לפירות, שכן כתיב (בראשית יד יט): "ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ", ברכו שיקנה לו האלהים שמים, וארץ לזרעותיו; "ומה שם בנו" - זה יצחק, שנתן מעשר ונתברך, שנאמר (בראשית כו יב): "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'", מלמד שמדדן לעשרן. "כי תדע" -וכן הזהיר הקב"ה את ישראל, שאם יעשרו תבואתם - יברכם, שנאמר (דברים יד כב): "עשר תעשר" - עשר בשביל שתתעשר. ד"א: "מי עלה שמים" - זה משה, דכתיב (שמות יט ג): "ומשה עלה אל האלהים". "וירד" - שנאמר (שמות יט יד): "וירד משה מן ההר אל העם". "מי אסף רוח בחפניו" - שנאמר (שמות ט כט): "כצאתי את העיר אפרוש את כפי אל ה'". "מי צרר מים בשמלה" - שנאמר (שמות טו ח): "ניצבו כמו נד נוזלים". "מי הקים כל אפסי ארץ" - זה אוהל מועד, שהוא שקול כנגד מעשה שמים וארץ, שנאמר (שמות לח כא): "אלה פקודי המשכן משכן העדות", נאמר כאן משכן העדות, ונאמר להלן בשמים ובארץ (דברים ד כו): "העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ". ד"א: "מי אסף רוח בחפניו" - זה אהרן, שנאמר (במדבר יז יא): "ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש וגו'", וכתיב (במדבר יז יג): "ויעמוד בין המתים ובין החיים". "מי הקים" - זה אברהם אבינו; "מה שמו" - זהו שנאמר (שמות טו ג): "ה' שמו". "ומה שם בנו" - אלו ישראל, שנאמר (שמות ד כב): "בני בכורי ישראל". ד"א: "מי הקים כל אפסי ארץ" - זה משה, שה'ים אוהל מועד, שהעולם הוקם עמו, "להקים המשכן" לא נאמר אלא "להקים את המשכן", העולם הוקם עמו, שעד הוקם המשכן היה העולם רותת, ומשהוקם נתבסס העולם, לכך נאמר (במדבר ז א): "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן". ד"א: "מי עלה שמים" - זה אליהו, שנאמר (מלכים ב ב יא): "ויעל אליהו בסערה השמים"; "מי אסף רוח בחפניו" - זה אליהו, שנאמר (מלכים א יז א): "אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי"; "מי צרר מים בשמלה" - דכתיב (מלכים ב ב ח): "ויקח אליהו את אדרתו"; "מי הקים כל אפסי ארץ" - (מלכים א יז כג): "ראי, חי בנך".

3 ג

(משלי ל ז): "שתים שאלתי מאיתך", (משלי ל ח): "שוא ודבר כזב הרחק ממני, ראש ועושר אל תתן לי, הטריפני לחם חוקי", (משלי ל ט): "פן אשבע וכיחשתי ואמרתי מי ה', ופן איוורש וגנבתי ותפשתי שם אלוהיי" אמר רבי לוי: וכי תעלה על דעתך ששלמה המלך דובר שקרים היה? או גונב או נשבע לשקר היה? אלא הוי אומר שנתן חכמה לדורות כדי שלא לעשות. אמר רבי יודן: לא נאמר אלא להחמיר על דברי תורה: להלן כתיב (שמות כ ז): "לא תשא", ואף הוא החמיר: "שווא ודבר כזב הרחק ממני"; ולהלן כתיב (שמות כ יג): "לא תגנוב", ואף הוא החמיר ואמר "ופן איוורש וגנבתי". הא למדת, שלא לבטל דברי תורה הוא בא, אלא להחמיר.

4 ד

(משלי ל טו): "לעלוקה שתי בנות הב הב" - שני פעמים הב הב למה? אמר רבי שמעון בר יוחאי: עתידה גיהנם לצווח לפני הקב"ה ולומר 'הב לי את הרשעים!' (משלי ל טז): "שאול ועוצר רחם, ארץ לא שבעה מים, ואש לא אמרה הון" - אש של גיהנם לא אמרה הון, שאינה מרחמת על הרשעים.

5 ה

(משלי ל יח): "שלושה המה נפלאו ממני, וארבעה לא ידעתים" (משלי ל יט): "דרך הנשר בשמים" - שאין אדם מכיר את מקומו; "דרך נחש עלי צור" - שאין אדם מכיר את דרכו; "ודרך גבר בעלמה" - אמר רבי יוחנן: זה התרנגול, שאין אדם מכיר שכבת זרע שלו.

6 ו

(משלי ל כא): "תחת שלוש רגזה ארץ", (משלי ל כב): "תחת עבד כי ימלוך", (משלי ל כג): "תחת שנואה כי תיבעל ושפחה כי תירש גברתה" - אמר רבי אלכסנדראי: מהיכן למדנו? מהגר שפחת שרה.

7 ז

(משלי ל כד): "ארבעה הם קטני ארץ והמה חכמים מחוכמים": (משלי ל כה): "הנמלים עם לא עז" - זה בבל, שנאמר (ישעיהו כג יג): "הן ארץ כשדים זה העם לא היה אשור יסדה". (משלי ל כו): "שפנים עם לא עצום" - זה מדי, "וישימו בסלע ביתם" - זה אחשורוש וכורש, שביקשו לבנות בית המקדש. (משלי ל כז): "מלך אין לארבה" - זה אלכסנדרוס מוקדון, שנטלטל בכל העולם כולו כארבה שהוא פורח באויר. (משלי ל כח): "שממית בידיים תתפש" - זה אדום, שאין בכל השרצים שנואה כמותה, וכן כתיב (מלאכי א ג): "ואת עשו שנאתי". "והיא בהיכלי מלך" - אדום, שהחריב בית המקדש. "שממית בידיים תתפש" - אמר רבי ירמיה: דא היא אדום אומתא רשיעתא, דכל דקיימא תמן משתכחא.

8 ח

(משלי ל כט): "שלושה המה מיטיבי צעד, וארבעה מיטיבי לכת" - ואלו הן: (משלי ל ל): "ליש גיבור בבהמה, ולא ישוב מפני כל" - למה לא ישוב מפני כל? שאינו מתבייש. (משלי ל לא): "זרזיר מתניים או תיש" - מה הזרזיר הזה הולך ואינו תמה, כך כל מלכות שהיא עומדת - אין אתה יכול לעמוד לפניה. (משלי ל ל): "ליש גיבור" - זה בבל, שנאמר (ירמיהו ד ז): "עלה אריה מסובכו". (משלי ל לא): "זרזיר מתניים או תיש" - זה מדי, כשם שהתרנגול קורא בלילה ומעיר לבני אדם, כך אחשורוש, שנאמר (אסתר ו א): "בלילה ההוא". (משלי ל לב): "אם נבלת בהתנשא" - זה יון, שגזרו לבטל נשותיהן של ישראל, כמד"א (בראשית לד ז): "כי נבלה עשה בישראל". (משלי ל לג): "כי מיץ חלב יוציא חמאה" - זה אדום, שלא זכה למלכות אלא בזכות אברהם, שנאמר (בראשית יח ח): "ויקח חמאה וחלב". חמשה פעמים ראה שלמה את המלכויות. ד"א: (משלי ל לב): "אם נבלת בהתנשא" - אמר רבא, ואיתימר רב שמואל בר נחמני: אם ניבל אדם עצמו על דברי תורה - מתנשא, "ואם זמות - יד לפה". (משלי ל לג): "כי מיץ חלב יוציא חמאה וגו'" - רבי ינאי דרש את הפסוק הזה: "כי מיץ חלב יוציא חמאה" - במי אתה מוצא חמאה של תורה, במי שהוא מוציא כל חלב שינק משדי אמו. "ומיץ אף יוציא דם" - כל הכועס עליו רבו פעם ראשונה ושניה ושותק, זוכה להבחין בין דם לדם, בין דם טמא לדם טהור. "ומיץ אפיים יוציא ריב" - כל הכועס עליו רבו פעם ראשונה ושניה ושותק, זוכה להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות.