(משלי כה א): "גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה" - אמר רבי לוי: מפני מה זכו אנשי חזקיה מלך יהודה לאריכות ימים? מפני שהיו מתונין ומיישבין את הדין, שנאמר: (משלי כה יא): "תפוחי זהב במשכיות כסף, [דבר דבור על אפניו]". אמר רבי חמא בר חנינא: מה תלמוד לומר "גם אלה"? אלא, מלמד שהיו מתונין בדין ומיישבין את הדין, שכל מי שהוא מקפיד בדין, סופו לשכוח את דבריו, שכן מצינו במשה רבינו, על שהקפיד לשעה, שכח את דבריו, והשיב אלעזר תחתיו, שנאמר: (במדבר לא כא): "ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה: זאת חוקת התורה אשר ציוה ה' את משה". למשה רבינו ציווה, ולי לא ציווה. "אשר העתיקו אנשי חזקיה" - למה נאמר? שאני אומר: משלות ושיר השירים וקהלת גנוזין עד שנכתבין: במשלות מה הוא אומר - (משלי ז יא): "הומיה היא וסוררת, בביתה לא ישכנו רגליה, פעם בחוץ פעם ברחובות ואצל כל פינה תארוב", בשיר השירים מהו אומר - (שיר השירים א יג): "צרור המור דודי לי בין שדיי ילין, אשכול הכופר דודי לי בכרמי עין גדי", בקהלת מה הוא אומר - (קהלת יא ט): "שמח בחור בילדותך, ויטיבך לבך בימי בחורותיך, והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך, ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט". אמר רבי יוחנן: ביקשו לגנוז ספר קהלת, שמצאו בו דברים נוטין לצד מינות: משה רבינו אמר (במדבר טו לט): "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם", ושלמה אמר (קהלת יא ט): "והלך בדרכי ליבך ובמראה עיניך". הותרה הרצועה?! לית דין ולית דיין?! כיוון שמצאו בסוף הפסוק "ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט", אמרו 'יפה אמר שלמה'. ד"א "אשר העתיקו" - אין העתיקו אלא פירשו, כמד"א (בראשית יב ח): "ויעתק משם ההרה", איןצריך לומר (איוב ט ה): "המעתיק הרים ולא ידעו". והלא דברים קל וחומר, ומה אם משה רבינו, אבי הנביאים ואבי החכמים, על שהקפיד לשעה שכח את דבריו, קל וחומר לשאר בני האדם. בן עזאי אומר: עמדת על דבריך - ביטלתם.
(משלי כה יד): "נשיאים ורוח וגשם אין, איש מתהלל במתת שקר" - אמר רבי לוי: בעוון שנודרין בציבור ואין משלמין, השמים מעצרים מלהוריד טל ומטר. "איש מתהלל במתת שקר" - אמר הקב"ה: נוח לו לאדם שלא יידור משיידור ולא ישלם, שכן מפורש על-ידי שלמה (קהלת ה ד): "טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם".
(משלי כה טז): "דבש מצאת אכול דייך" - זה שמעון בן עזאי; "פן תשבענו והקאתו" - זה שמעון בן זומא.
(משלי כה יח): "מפיץ וחרב וחץ שנון, איש עונה ברעהו עד שקר" - אמר רבי אבהו: בוא וראה כמה קשה הוא לשון הרע, כנגד שלושה דברים הללו, כנגד הרמחים והחרב והחצים: מה הרומח דוקר וממית, כך לשון הרע הורג וממית; ומה החרב הורג וממית, כך לשון הרע הורג וממית; ומה החץ הזה זורקו ואינו יכול להחזירו, כך לשון הרע הורג וממית. וכשם שקיללו דוד, כך קיללו שלמה: דוד אמר (תהלים יב ד): "יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות", ושלמה אמר "מפיץ וחרב וחץ שנון".
(משלי כה כא): "אם רעב שונאך האכילהו לחם, ואם צמא השקהו מים" - אמר רבי חמא בר חנינא: אף על פי שהשכים להרגך, ובא רעב וצמא לתוך ביתך, האכילהו והשקהו; למה? (משלי כה כב): "כי גחלים אתה חותה על ראשו, וה' ישלם לך" - אל תקרי ישלם לך, אלא ישלימנו לך.