Chapter 23 כ״ג
1 א

שנים הם המרגילים את האדם על הענוה, הרגילות וההתבונן.

The are two things that habituate a person to Humility: habit and contemplation.

2 ב

הרגילות הוא שיהיה האדם מרגיל עצמו מעט מעט בהתנהג בשפלות על הדרך שזכרנו, בישיבת המקומות הפחותים וללכת בסוף החברה, ללבוש בגד צנועים, דהיינו מכובדים אך לא מפוארים, כי בהתרגלו בדרך הזה תכנס ותבוא הענוה בלבו מעט מעט עד שתקבע בו כראוי.

Habit: that a person habituate himself slowly, slowly to conduct himself in lowliness, in the manner we discussed previously, to sit in lower places, to walk at the rear of the group, to wear modest clothing, namely, clothing that is dignified but not glorious. When a person habituates himself in this manner, slowly, slowly, humility will enter in his heart until it will be implanted properly.

3 ג

כי הנה בהיות טבע לב האדם לזוח ולהתנשא קשה עליו לעקור מעיקרה הנטיה הטבעית הזאת, אלא אם כן בפעולות החיצונות המסורות בידו ימשיך מעט מעט הדבר בפנימיותו הבלתי מסור לו כל כך, וכענין שביארנו בזריזות, שכל זה נכלל במאמרם ז"ל (ברכות י"ז א): לעולם יהא אדם ערום ביראה, דהיינו שיבקש תחבולות נגד הטבע ונטייתו עד שינצחם.

Since the nature of a man's heart is to become proud and haughty, it is difficult for him to root out this natural tendency at its source. But by performing external actions that are under his control, he will slowly, slowly draw in his inner being the matter which is not so much in his control. This is similar to what we wrote in Zeal. All this is included in the statement of our sages, of blessed memory, "a man should always be cunning in the fear of heaven" (Berachot 17a), namely, that one seeks out strategies to employ against his nature and tendencies until he vanquishes them.

4 ד

אך ההתבונן הוא על ענינים שונים, האחד הוא המוזכר בדברי עקביא בן מהללאל (פרקי אבות ג:א): דע מאין באת מטיפה סרוחה ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה.

The contemplation, however, is on various matters. One of them is brought in the statement of Akavia ben Mehalelel: "know from where you came - from a putrid drop; and where you are going - to a place of dirt, worms, and maggots; and before whom you are destined to give a judgment and accounting - before the supreme King of kings, the Holy One, blessed be He" (Avot 3:1).

5 ה

כי באמת כל אלה הם נגדיים לגאוה ועוזרים אל הענוה, כי בהיות האדם מסתכל בפחיתות חומרו וגריעות התחלתו אין לו טעם לינשא כלל אלא ליבוש וליכלם.

For in truth, all these thoughts are counter to arrogance and they foster humility, because when a man looks at the lowliness of his physicality and the baseness of his origin, he will have no reason whatsoever to be haughty but only to feel shame and humiliation.

6 ו

הא למה זה דומה לרועה חזירים שהגיע למלוך, כל עת אשר יזכור ימיו הראשונים אי אפשר לו שיתגאה. וכשיחשוב כמו כן שבסוף כל גדולותיו ישוב לעפר מאכל לתולעת, כל שכן שיכנע גאונו וישכח שאון גאותו, כי מה טובו ומה גדולתו ואחריתו בושת וכלימה.

To what is this similar? To a pig-herder who rose to become the king. As long as he remembers his early days, it will be impossible for him to become arrogant. Likewise, when one considers that at the end of all his greatness, he will return to the earth to be food for maggots, all the more so will his pride be submitted and his roaring arrogance quieted. For what is his good and his greatness if his end is shame and dishonor?

7 ז

וכשיחשוב עוד וידמה בלבו רגע הכנסו לפני הבית דין הגדול של צבא מעלה, בעת שיראה עצמו לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה הקדוש והטהור בתכלית הקדושה והטהרה בסוד קדושים משרתי גבורה גבורי כח עושי דברו אשר אין בהם כל מום, והוא עומד לפניהם גרוע פחות ונבזה מצד עצמו, טמא ומגואל מצד מעשיו הירים ראש? היהיה לו פתחון פה? וכי ישאלוהו איה איפוא פיך, איה גאונך וכבודך אשר נשאת בעולמך.

And when he contemplates further and pictures in his mind the moment he enters before the great Beit Din of the heavenly host, when he finds himself before the King of kings, the Holy One, blessed be He, who is absolutely pure and holy, in the midst of the assembly of holy ones, mighty servants, strong in power, obeying His word, without any blemish whatsoever, and he stands before them, base, lowly, and petty in and of himself, defiled and polluted due to his deeds. Will he then raise his head? Will he have what to answer? And when they ask him: "where has your mouth gone? Where is the pride and honor which you assumed in your world?"

8 ח

מה יענה או מה ישיב על תוכחתו, הנה ודאי שלו רגע אחד יצייר האדם בשכלו האמת הזה ציור אמתי וחזק, פרוח תפרח ממנו כל הגאוה ולא תשוב אליו עוד.

What will he answer? What will he reply to this rebuke? Behold, certainly if for one moment, a person were to visualize in his mind this truth with a true and strong picture, all of his arrogance would blast off in flight, never to return.

9 ט

השני הוא ענין חילוף תולדות הזמן ורוב תמורותיהם, כי העשיר קל להיות עני, והמושל לעבד, והמכובד לנקלה, ואם הוא יכול כל כך על נקלה לשוב אל המצב הנבזה בעיניו היום, איך יגבה לבו על מצבו אשר אינו בטוח עליו, כמה מיני חולאים יכולים ח"ו לבוא על האדם שיצטרך במו פיו להתחנן למי שיעזור אותו ויסייעהו ויקל לו במקצת. כמה צרות ח"ו יכולים לבוא עליו שיצטרך ללכת לשחר פני רבים אשר מאס לפנמים לתת להם שלום למען יהיו לו למושיעים.

The second contemplation is on the shifting of circumstances over time and their many changes. For the rich man may easily become poor, the ruler a slave, the honorable lowly. If one can so easily fall to a situation which is today disgraceful in his eyes, how can his heart pride on his current situation in which he is not assured of?! How many kinds of illnesses can, G-d forbid, strike a person which would necessitate him to plea others to help him and assist him to relieve his situation a bit. How many troubles can befall him such that he would need to beseech many people to save him when previously he sometimes despised to greet them?

10 י

ודברים אלה אנחנו רואים בעינינו דבר יום ביומו, כדאי הם להסיר מלב האדם גאותו ולהלבישו ענוה ושפלות.

These are things we see with our own eyes on a daily basis. They are enough to remove arrogance from a man's heart and clothe him with humility and lowliness.

11 יא

וכשיתבונן עוד האדם על חובתו לפניו יתברך, וכמה היא נעזבת ממנו וכמה הוא מתרשל בה ודאי שיבוש ולא יתגאה, יכלם ולא ירום לבבו, וכן הוא אומר (ירמיה לא:יז-יח): שמוע שמעתי אפרים מתנודד וגו', כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי על ירך, בושתי וגם נכלמתי וגו'

And when a man contemplates further on his obligation to G-d, blessed be He, and to what extent it is neglected by him and how much he is lax in it, certainly he will feel shame and not arrogance, humiliation and not elevation of heart. Likewise scripture says: "I have indeed heard Ephraim grieving... for after my repentance I have regretted; and after I realized, I smote my thigh; I felt ashamed and disgraced" (Yirmiyahu 31:17-18).

12 יב

ועל הכל יתבונן תמיד להכיר חולשת השכל האנושי, ורוב טעותיו וכזביו, שיותר קרוב לו תמיד הטעות מהידיעה האמתית. על כן יירא תמיד מהסכנה הזאת, ויבקש ללמוד תמיד מכל אדם ולשמוע תמיד לעצה פן יכשל, והוא משאמרו ז"ל (אבות ד:א): איזהו חכם הלומד מכל אדם, וכן הוא אומר (משלי יב:טו): שומע לעצה חכם.

Above all, one should always contemplate to recognize the weakness of human intellect and its great many errors and falsehoods, how it is always nearer to error than true knowledge. Therefore, he should always fear this danger, and seek to learn from every person, always listening to advice, lest he stumble. This is what our sages, of blessed memory, said: "Who is wise? He who learns from all men" (Avot 4:1), and scripture says "he who hearkens to counsel is wise" (Mishlei 12:15).

13 יג

אך מפסידי המדה הזאת הוא הריבוי והשביעה בטובות העולם הזה, וכענין הכתוב שבפירוש אומר (דברים ח:יב): פן תאכל ושבעת וגו' ורם לבבך וגו'.

The detriments of this trait are abundance and satiation in the good of this world, similar to what scripture states explicitly: "lest when you have eaten and become sated [and built good houses...] and your heart grows haughty..." (Devarim 8:12-14).

14 יד

על כן מצאו להם החסידים טוב להיות האדם מענה נפשו לפעמים, למען השפיל יצר הגאוה אשר איננו מתגבר אלא מתוך הרבוי, וכענין שאז"ל (ברכות ל"ב): אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר.

Therefore the pious deemed it good for a man to afflict himself sometimes, in order to put down the evil inclination of arrogance, which grows strong only through abundance, similar to what our sages, of blessed memory, said: "a lion does not roar over a basket of straw but over a basket of meat" (Berachot 32a).

15 טו

והנה בראש כל המפסידים הוא הסכלות ומיעוט הידיעה האמתית, כי תראה שאין הגאוה מצויה יותר אלא במי שסכל יותר.

At the head of all the detriments to humility is foolishness and lack of true knowledge. You can observe that arrogance is found most prevalently among those who are most foolish.

16 טז

ורז"ל אמרו (סנהדרין כ"ד א): סימן לגסות הרוח עניות התורה. וכן אמרו (זהר בלק): סימן דלא ידע כלום שבוחי. ואמרו עוד (ב"מ פה ב): אסתרא בלגינא קיש קיש קריא. עוד אמרו (ב"ר טז:ג): שאלו לאלני סרק מפני מה קולכם נשמע? אמרו הלואי יהיה קולנו נשמע ונזכר.

And our sages, of blessed memory, said "a sign of arrogance is poverty of Torah" (Sanhedrin 24a). And likewise they said: "a sign of not knowing anything is self-praise" (Zohar Balak 49b); and "one coin in a pitcher cries out 'rattle, rattle'" (Bava Metzia 85b); and "the barren trees were asked: 'why are your voices heard?' they replied: 'would that it were that our voices will be heard and we will be remembered'" (Bereishis Raba 16:3).

17 יז

וכבר ראינו שמשה שהוא מובחר שבכל האדם היה עניו מכל האדם.

We have already seen that Moses, the greatest man that ever lived, was also the most humble.

18 יח

עוד ממפסידי הענוה הוא ההתחברות או ההשתמש בני אדם חנפים אשר לגנוב לבו בחנפותם למען ייטב להם ישבחוהו וירוממוהו, בהגדיל מה שיש בו מן המעלות עד התכלית, ובהוסיף עליו מה שאין בו כלל, ולפעמים שמה שיש בו הוא ההפך ממה שמשבחין אותו.

Another of the detriments of humility is associating with or being served by flatterers, who try to steal a person's heart with their flattery in order to benefit themselves. They will praise and exalt him by exaggerating to the extreme whatever virtues he possesses and by adding to this, virtues he does not at all possess. Sometimes what he does possess is the very opposite of what they praise him for.

19 יט

והנה סוף סוף דעת האדם קלה, וטבעו חלש ומתפתה בנקל, כל שכן בדבר שאיליו הוא נוטה בטבע, על כן בשמעו את הדברים האלה יוצאים מפי שהוא מאמין לו, יכנסו בו כארס ועכס, ונמצא נופל ברשת הגאוה ונשבר.

The end of the matter is that a man is light-minded, his nature is weak, and he is easily seduced. This is especially so for something to which his nature inclines. Therefore when he hears these things said by someone he trusts, it will enter into him like the venom of a snake and he falls into the net of pride and becomes broken.

20 כ

הרי לנו (מ"ב י"ב:ג): יואש אשר הטיב לעשות כל ימי הורהו יהודע הכהן רבו, ואחרי מות יהוידע באו עבדיו והתחילו להחניף לו ולהגדיל הילוליו, עד שדימוהו לאלוה, אז שמע המלך אליהם.

For example, we see by Yoash [ben Achazya king of Judah] (Shemot Raba 8:2) who acted good all the days he was taught by his teacher Yehoyada HaKohen. But after the death of Yehoyada, his servants came and began to flatter him and magnify praises of him until they likened him to a god; "Then the king hearkened to them" (Divrei Hayamim II 24:17).

21 כא

ותראה זה הדבר בבירור כי רוב השרים והמלכים או כל בעלי היכולת יהיו באיזה מדריגה שיהיו נכשלים הם ונשחתים בעבור חנופת משרתיהם.

You can see clearly that most high officials and kings or other people in positions of power, regardless of their rank, stumble and become corrupted by the flattery of their subordinates.

22 כב

על כן מי שעיניו בראשו, יותר יזהר ויעיין במעשי מי שרוצה לקנותו לו לחבר או ליועץ, או לפקיד על ביתו, ממה שיזהר ויעיין במאכלו ובמשתיו, כי המאכל והמשתה יוכל להזיק לגופו בלבד, והחברים או הפקידים יוכלו להשחית נפשו ומאודו וכל כבודו, ודוד המלך ע"ה אומר (תהלים קא:ו-ז): "לא ישב בקרב ביתי עושה רמיה הולך בדרך תמים הוא ישרתני".

Therefore he whose eyes are on his head (Kohelet 2:14), should be more watchful to scrutinize the deeds of someone who he wishes to acquire as a friend, advisor, or workers over his household than he is watchful to scrutinize his food and drink. For his food and drink can only damage his body while his friends and workers can destroy his soul, belongings and all of his honor. King David peace be unto him said: "He will not dwell within my house, he who practices deceit. He who follows the way of the innocent, he will serve me" (Tehilim 101:6-7).

23 כג

ואין טוב לאדם אלא שיבקש לו חבירים תמימים שיאירו עיניו במה שהוא עור בו, ויוכיחוהו באהבתם ונמצאו מצילים אותו מכל רע, כי מה שאין האדם יכול לראות, לפי שאינו רואה חובה לעצמו, הם יראו ויבינו ויזהירוהו ונשמר, ועל זה נאמר (משלי כד:ו): ותשועה ברוב יועץ.

The only good then is for a person to seek out honest friends who will enlighten his eyes to what he is blind and will rebuke him out of love, thus rescuing him from all evil. For what a man cannot see due to his inability to see fault with himself, they will see and understand and warn him, and he will be protected. On this scripture says: "in abundance of counselors there is salvation"(Mishlei 24:6).