Chapter 15 ט״ו
1 א

הנה הדרך המובחר לקנות את הפרישות הוא שיסתכל האדם בגריעות תענוגות העולם הזה ופחיתותם מצד עצמם, והרעות הגדולות שקרובות להולד מהם.

The best way to acquire Separation is for a man to reflect on the lowliness of the pleasures of this world, their intrinsic baseness, and the great evils that are near to result from them.

2 ב

כי הנה מה שמטה הטבע אל התענוגות האלה עד שיצטרך כל כך כח ותחבולות להפרישו מהם הוא פיתוי העינים הנפתים במראה הדברים אשר הוא טוב וערב לכאורה, הוא הפיתוי שגרם לחטא הראשון שיעשה, כעדות הכתוב (בראשית ג:ו): ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים וגו' ותקח מפריו ותאכל.

For that which inclines one's nature towards these pleasures to the extent that one needs such great strength and so many strategies to separate from them is the enticement of the eyes which tend to be seduced by the superficial appearance of things which appear good and pleasing. This seduction is what brought about the first sin as scripture testifies: "The woman saw that the tree was good to eat, and that it was desirous to the eyes... and she took of its fruit, and ate" (Bereishis 3:6).

3 ג

אבל כשיתברר אל האדם היות הטוב ההוא כוזב לגמרי מדומה ובלי שום התמדה נכונה, והרע בו אמיתי או קרוב להולד ממנו באמת, ודאי שימאס בו ולא ירצהו כלל, על כן זהו כל הלימוד שצריך שילמד האדם את שכלו להכיר בחולשת התענוגים האלה ושקרם עד שמאליו ימאס בם ולא יקשה בעיניו לשלחם מאתו.

But when it becomes clear to a person that this good is completely false, imaginary and ephemeral, while its evil is truly real or truly near to result from, certainly he will become repulsed by it and not desire it in the least. Therefore, this is all of what a person needs to teach his intellect - to recognize the weakness (insignificance) of these pleasures and their falsehood, until on his own, he will be disgusted by them and have no difficulty casting them away.

4 ד

הנה תענוג המאכל הוא היותר מוחש ומורגש, היש דבר אבד ונפסד יותר ממנו? שהרי אין שיעורו אלא כשיעור בית הבליעה, כיון שיצא ממנה וירד בבני המעים אבד זכרו ונשכח כאילו לא היה, וכך יהיה שבע אם אכל ברבורים אבוסים כמו אם אכל לחם קיבר אם אכל ממנו כדי שביעה, כל שכן אם ישים אל לבו החלאים הרבים שיכולים לבוא עליו מחמת אכילתו, ולפחות הכובד שמגיעהו אחר האכילה והעשנים המהבילים את שכלו. הנה על כל אלה ודאי שלא יחפוץ אדם בדבר הזה, כיון שטובתו אינה טובה ורעתו רעה.

The pleasure in [eating] food is the most tangible and most felt. Yet, is there anything more swiftly gone and passing than this? For its duration is as the measure of passing a person's throat. After the food passes this point and descends to the intestines, all remembrance of it disappears and is forgotten as if it had never existed. Thus he will be just as satiated if he ate fattened swans than if he had eatened coarse bread in sufficient quantity. All the more so, if he considers the many illnesses brought on through eating, and at least, the heaviness which one feels after a meal and the vapors which darken his intellect. When reflecting on all these things, certainly a person will not desire in this pleasure, since its good is not truly good while its evil is truly evil.

5 ה

ושאר כל ההנאות שבעולם כמו כן, אילו יתבונן בהם יראה שאפילו הטוב המדומה שבהם איננו אלא לזמן מועט והרע שיכול להולד מהם קשה וארוך עד שלא יאות לשום בעל שכל לשום עצמו בסכנות הרעות על רוח הטוב המועט ההוא. וזה פשוט.

Likewise, for the other pleasures of this world. If he were to reflect on them, he would see that even the imaginary good in them lasts only a brief time, while the evil that may grow out of them is severe and protracted such that no intelligent person would consent to expose himself to these evil dangers for the sake of their small good. This is evident.

6 ו

וכשירגיל את עצמו ויתמיד בעיונו על האמת הזאת, הנה מעט מעט יצא חפשי ממאסר הסכלות אשר החומר אוסר אותו בו ולא יתפתה מפתויי ההנאות הכוזבות כלל, אז ימאס בהן וידע שאין לו לקחת מן העולם אלא ההכרחי, וכמו שכתבתי.

When one habituates himself and continuously reflects on this truth, slowly, slowly, he will free himself from this prison of foolishness which the darkness of the physical has shackled him with, and he will no longer be deceived in the least by the enticements of the false pleasures. Then, he will come to be disgusted by them and will realize that he must not take from the world anything but the essential, as I explained earlier.

7 ז

והנה כמו שההתבונן על זה הדבר גורם קנית הפרישות, כך סכלותו מפסיד אותו וההתמדה בין השרים ואנשי הגדולות הרודפים אחר הכבוד ומרבים ההבל, כי בראותו את היקר ההוא והגדולה ההיא, אי אפשר שלא תתעורר תאותו בו לחמוד אותם, ואפילו לא יניח את יצרו שינצח אותו, על כל פנים מידי מלחמה לא ימלט, והנה הוא בסכנה. וכענין זה אמר שלמה (קהלת ז:ב): טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה.

But just as reflection in this matter causes one to acquire the trait of Separation, so too does ignoring it cause its detriment. Frequenting the aristocrats and the affluent who run after honor and increase vanities. For when one sees their honor and grandeur, it is impossible for lust to not be roused within him to covet them. And even if he does not allow his Evil Inclination to defeat him, nevertheless he will not escape a battle and will thus be in danger. This is as Shlomo said: "It is better to go to a house of mourning than to go to a house of feasting" (Kohelet 7:2).

8 ח

ויקר מן הכל הוא ההתבודדות, כי כמו שמסיר מעיניו עניני העולם כן מעביר חמדתם מלבו, וכבר הזכיר דוד המלך עליו השלום בשבח ההתבודדות ואמר (תהלים נה:ז): מי יתן לי אבר כיונה וגו' הנה ארחיק נדוד אלין במדבר סלה. והנביאים, אליהו ואלישע, מצאנו היותם מיחדים מקומם אל ההרים מפני התבודדותם. והחכמים החסידים הראשונים ז"ל הלכו בעקבותיהם, כי מצאו להם זה האמצעי היותר מוכן לקנות שלימות הפרישות, למען אשר לא יביאום הבלי חביריהם לההביל גם הם כמותם.

More important than everything else is solitude. For when he removes worldly matters from before his eyes, so too he removes lust for them from his heart. King David, peace be unto him, praised solitude saying: "Oh, that I had wings like a dove! I would fly away and be at rest; yes, I would wander far away; I would lodge in the wilderness forever" (Tehilim 55:7-8). And we find that the prophets Eliyahu and Elisha would set their dwelling place in the mountains due to their practice of solitude. And the early pious sages, of blessed memory, followed in their footsteps. For they found solitude to be the best path to acquire perfection in Separation, so that the vanities of their neighbors would not lead them to also become vain like them.

9 ט

וממה שצריך ליזהר בקניית הפרישות הוא, שלא ירצה האדם לדלג ולקפוץ אל הקצה האחרון שבו רגע אחד, כי זה ודאי לא יעלה בידו, אלא יהיה פורש והולך מעט מעט, היום יקנה קצת ממנו ומחר יוסיף עליו מעט יותר, עד שיתרגל בו לגמרי, כי ישוב לו כמו טבע ממש.

That which a person must be cautious of in acquiring Separation is to not desire to skip and jump to the other extreme all at once. For this will certainly not succeed. Rather, he should move gradually in Separation, little by little, acquiring a bit today, and adding a bit more tomorrow, until he habituates so completely that it becomes like second nature to him.