Lekh Lekha לך לך
1 א

לך לך

2 ב

אל הארץ אשר אראך יתכן לפרש כי צווהו לילך לארץ מקום המיועד לעבודה ולקרבנות ששם הקריבו אדה"ר ונח קרבנותיהם ושם יפרסם אלקות ויקדיש שמו בשחוט בנו ויראה את הכחות הטמונים בסתר לבבו אשר מצא נאמן לפניו וזה שאמר אראך פועל יוצא שיראה את הטמון בלב אברהם לאחרים וכמו שאמר המלאך כי עתה ידעתי כו' והנה לפ"ז אברהם יתראה ויהיה הנראה לאחרים ודו"ק.

3 ג

ואברכה מברכיך ומקללך אאור פירוש כי המברכים אם יברכם השם יהיה סיבה שיברכו את אברהם ולאחר ברכת השי"ת יתוספו המברכים והמקלל לאחר שיאור אותו השי"ת הלא לא יהיה שום איש מקלל את אברם בראותו כי השי"ת מעניש המקלל לכן הקדים המקלל לקללת השי"ת אותו והבן.

4 ד

וילך אתו לוט קודם ביאתו לארץ ישראל היה לו לוט חבר ורע ולכך כתיב אתו וכשהיו בארץ ישראל וראה ד' פעמים נתקדש בקדושה יתירה עד כי היה לוט רחוק הרבה ממנו ולכך כתיב ויעל אברם ממצרים כו' ולוט עמו דרק לוט מצד בחינתו הלך אתו כחבר ורע ולכך נאמר וגם ללוט ההולך את אברם כי הוא לא הבין גודל השגתו ומעלתו והבן.

5 ה

ויקח אברם וכו' מהו ויקח אלא אמשיך לה במילי אוחרי בגין דלית ליה רשות לבר נש למפיק איתתא למיהך בארעא אוחרא בלא רעותה דילה. (זוה"ק פ' לך) וצ"ע הא לארץ ישראל מצוה וכופה האיש את אשתו לעלות ואז ג"כ היתה ישיבת א"י מצוה וכמו דאיתא ביבמות דף ס"ד זכר לדבר ויהי מקץ עשר שנים כו' שאין ישיבת חו"ל מן המנין עיי"ש ומכאן סעד לשיטת יש מי שאומר שהובא בשו"ע סימן ע"ה סעיף ה' ודו"ק: ויתכן דרק אברהם היה מצווה לך לך לכן שרה לא היתה מצווה לכן לא היה יכול לכוף אותה.

6 ו

ואולי כפי מה שדרשו בב"ב שאברהם קנה הארץ בהילוך על מקרא קום התהלך בארץ א"כ לא היתה עדיין ישיבת ארץ ישראל מצוה דעוד לא החזיק בה ואכמ"ל.

7 ז

ויבן שם מזבח לד' הנראה אליו הענין הוא עפ"י מש"כ ומבשרי אחזה אלקי והוא לדעתי כי הנפש עצמו משכיל רוחני משיג אמיתת השי"ת מציאותו ומוראו וכבודו רק בשביל שמלובש בחומר גס מסך מבדיל חוצץ בינו לאביו שבשמים נחוץ לנו התורה שהיא כלי המחזה (מיקראסקאפ) לזכך החומר ולהסיר מלבושיו הצואים עד כי ישוב כמו טרם הולדו. [וזה מאמרם ז"ל משחרב בהמ"ק מחיצה של ברזל מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים והכוונה מחיצת החומריי אשר יפסיק בין זוהר השגחתו באספקלריא המאירה לישראל] וא"כ הנראה כי זה ביכולת החומר להזדכך עד אשר לא מפסיק בין זוהר אשנבי הרוחני לבלי לחצוץ בהשכלתו אבל לראות יותר מאשר יראה המשכיל בהיותו במציאותו בעצמו בלא לבוש הגשמי זה אינו באפשרי לכן אמר כי לא כן כי כאשר יש כלי הבטה וכלי המחזה אשר יגדילו חוש הראות אלף פעמים כפי היותו כן יש בכח השלם האלדי לזכך את החומר עד כי ישוב למחזה מלוטשה ובהירה מגדלת עיני הנפש אלף פעמים לאין מספר שתראה מראות אלקים וזה ומבשרי מן הבשר הוא החומר הגס [ככתוב לב בשר עיני בשר] אחזה כמו ע"י מחזה מגדלת אלקי ולכן אמר אחזה ולא אראה והוא ביאור ורעיון יקר וזה נמצא כי דבר אלקים שמענו גם לנחש גם לדג ומתייחס לקול אלקים. הוא השגת חפץ השם ורצונו בנמצא זה השומע בפרט אך ראות כבוד אלקים לא מצאנו בנבראים הפחותים. ואדם הראשון קודם החטא היה חומר זך ובהיר ודק אשר לא חצץ מאומה בינו למראה כבוד ד' לכן הלך ערום כי המשכיל הרוחני בל יצטרך לכסות בשר הערוה ושוה לו למקום הנחת תפילין כי לא היתה לו שום תאוה וענין רע. אך כאשר אכל מעץ הדעת נתהפך לחומר גס מובדל מאמיתת השגתו והתקרבות אלקים וחומרו חצץ בכוחות רעים מולידים התאוה והכעס, נקימה, דמיונות כוזבים. [וזה כוונה שניה במאמרם ז"ל ק"ל שנה היה מוליד רוחות ושידים] לכן ידעו כי ערומים הם ויתבוששו כי עתה היתה המקום לבשר ערוה, ולכן כתיב וישמעו את קול ד' אלקים, רק שמעו קולו ולא ראו כבוד ד' ויקרא ד' איכה ויאמר את קולך שמעתי בגן היינו שמעתי ולא ראיתי כבודך ואירא כי עירום אנכי היינו שחומרי חוצץ ומפסיק ביני לך אבי שבשמים.

8 ח

והנה מן אז לא מצאנו רק ויאמר ד' אבל לא וירא ד' רק כשבא אברהם לארץ ישראל אז הזדכך חומרו עד כי שב כאדם קודם החטא וזה הוא וירא ד' אל אברהם ויאמר היינו שמתחלה ראה אותו וזה כונת הפסוק פה ויבן שם מזבח לד' הנראה אליו היינו שראה אותו קודם האמירה, שלא חצץ החומר מאומה וכן כוונת הפסוק וארא אל אברהם יצחק ויעקב וכן תמצא אצל כל אחד מהאבות וירא אליו ד' ודו"ק היטב.

9 ט

ויעתק משם ההרה פעל יוצא כמו ויסע משה את ישראל. "שהעתיק האהל" ראב"ע ויתכן כי קאי על המזבח שהעתיקו מאילון מורה לבית אל ושם בנה אותו מהאבנים שהיו כבר ורמז לבניו שבתחלת ביאתם לארץ יקפלו האבנים מירדן ויבנו מזבח אח"ז קפלום ובאו ולנו בגלגל כדתנן סוטה דף ל"ו ע"א עיי"ש ודו"ק שם במשנה שהאבנים מאילון מורה קפלו ונטלום והביאום לגלגל יעו"ש.

10 י

ויהי לו צאן ובקר וכו' פרט כל אלו להודיע כי לא חשב להשתקע במצרים לכן לא קנה סוסים שלא יניחו המצרים סוס להוציא ויוכרח למכור אותם.

11 יא

וינגע וכו' נגעים גדלים ואת ביתו אנשי ביתו ת"א והוא כדאמרו בפרק שבועות הדיינין דאיהו בהכרת ואינהו בדין קל כן היה פרעה בנגעים גדולים ואנשי ביתו בנגעים שאינן גדולים.

12 יב

אל מקום המזבח כו' נראה דאמרו מנחות דף יו"ד אי כתב רחמנא על דם האשם כו' נתקנח לא, כתב רחמנא על מקום כו'. לכן הדבר מובן שהמקום שבנה אברהם מזבח בהלכו משם עבדו הגוים לעצביהם א"כ המזבח נאסר וכמו שגנזו אבני המזבח ששקצום מלכי יון (עו"ג דף נ"ב). אבל המקום המחובר לא נאסר שכתוב על ההרים כו' ולא ההרים עצמן כיון שאין בהן תפיסת ידי אדם לכן כתוב אל מקום המזבח שרק המקום נשאר בקדושתו.

13 יג

ובזה יבואר מה שדרשו על מקרא עד מקום שכם להתפלל על בני יעקב כשיבואו להלחם בשכם. דאז לא ישאר מהעיר רק המקום לבדו וזה ביאור הקרא ד' אהבתי מעון ביתך ובזמן שאין שכינה רק מקום משכן כבודך שהמקום קדוש ואין ארון ואין שכינה וכמו שאמרו תלפיות אפילו בשעה שהוא תל כל פיות פונים אליו ודו"ק.

14 יד

וד' אמר אל אברם כו' שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה וכו' וימה כי את כל כו' ע"ד דרש יתכן כי אמר לו כי מן ארץ הקדושה נבראו כל גבולות הארץ וכמו דאיתא ביומא נ"ד וזה מרכז העולם ולכן נתנה לאברהם מרכז היצורים ותכלית הנבראים וכן איתא בזוה"ק ורזא דמלא לך לך דהא קב"ה כו' כד מטא לגוי נקודא דאמציעותא דישובא כו' כו' ותקיל וידע דהא כמה דמההיא נקודא אמציעותא דישובא מיניה אשתיל כולי עלמא לכל סטרויא. הכא נמי ידע דהא חילא דשרי עלה מתמן נפקו כל שאר חילין דממננן על כל סטרי עלמא עיי"ש והבן וזה כוונת הפסוק כי מן המקום אשר אתה שם נבראו צפונה כו'.

15 טו

אחרי הפרד לוט מעמו במדרש ר' יודא אמר כעס היה לאבינו כו' בשעה שפירש לוט כו' ר' נחמיה אמר כעס היה להקדוש ברוך הוא בשעה שהיה מהלך עמו לוט כו' ויתכן דפליגי בהא דפליגי בפרשה מ"ב אם כל מקום שנאמר אחרי הוא סמוך או הוא מופלג דלמ"ד אחרי מופלג ולא דיבר עמו הקב"ה תיכף זהו כר' יהודא דכעס היה על אברהם משום שפירש ממנו לוט ולא נתייחד הדיבור אליו אבל למ"ד אחרי סמוך הוא כר' נחמיה דכעס היה עליו בשביל שהיה מהלך עמו לכן כיון שפירש דיבר עמו תיכף וזה אמת וכן פליגי במד"ר שמות פ' ט' אם ויפלא שבעת ימים אחרי הכות ד' את היאור היה סמוך או מופלג יעוי"ש היטב.

16 טז

שא נא עיניך וראה כו' לך אתננה ולזרעך הענין שארץ ישראל מקודשת מכל הארצות והיא תחת השגחת השי"ת ואף בשעה שהיא תחת ידי זרים בכל זה לא בטלה קדושתה וכן היה בימי אברהם שד' נתן לו את הארץ אף שכנעני היה אז בארץ ועבור כברת ארץ נתן ד' מאות שקל בכ"ז היה הארץ נתונה אליו היינו שהיה קדושת השם שורה על הארץ ולא היתה עומדת תחת המזל ושרי מעלה וזה שאמרו שגם בימי אברהם לא עלתה ישיבת חו"ל מן המנין לענין עשר שנים שלא ילדה יעוין יבמות ס"ג לכן אמר אעפ"י שלמטה בארץ אינך רואה מאומה במה נתונה לך כי הכנעני עדיין קשור בה ככלב ויונק שדיה בכל זאת שא נא עיניך למעלה להתבונן על רוחניות ההשגחה וההנהגה וראה כי כל הארץ לך אתננה שגם לך היא נתונה והיא נתקדשה בקדושה שראויה לך ולבניך ועיין מש"כ בזוה"ק והבן.

17 יז

כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך כו' ולזרעך עד עולם יתכן כי הבטה בהפקר קונה (עיין סוף ב"מ) כיון שאינו קנוי לאחרים והנה הזכות שהיה להכנעני כו' היה רק קנין פירות וכמו שפרש"י ריש בראשית והגוף רוחנית הארץ הקדושה לא היה בזה קנין לשום אדם לכן אמר שזה יקנה בראיה בלבד ויהיה לזרעו עד עולם שאעפ"י שנכבשה הארץ קדושה ראשונה כו' וקדשה לע"ל ועל קנין הפירות שנתון להכנעני כו' בזה כיון שהוא תחת רשות אחר צריך מעשה כמו הילוך וזה לא יהיה לזרעו עד עולם שיטלו מהם וזה שאמר קום התהלך כו' כי לך אתננה דייק דוקא לך ומעט מצאתי מזה בכלי יקר.

18 יח

ויבא הפליט כו' והם בעלי ברית אברם יתכן כי סיפר מעלת אברהם שמסר נפשו אחרי אשר הצליחו להרוג חמשה מלכים עם רב יותר מהם בכ"ז מסר עצמו להציל בן אחיו אך יתכן כי גר בארץ נכריה יראה להרבות משפחתו כי ירא מפני יושב הארץ ולא מצד החסד שהיתה חקוקה בנפשו לכן אמר והוא יושב באילוני ענר כו' והם בעלי ברית אברם ולא היה ירא מפני יושב הארץ בכ"ז מסר עצמו למלחמה ופשוט.

19 יט

וישב את כל הרכוש כו' והנשים והעם סיפר הכתוב כי דרך כל הנלחמים בעד השבויים אשר אך במצוא להם לוחם יהיו המה בעזרו לכן לא תאמר שהנשבים היו ג"כ בעזרו של אברהם אמר הפסוק שלא פעלו מאומה רק השיב הרכוש קודם והנשים קודם העם וטעמו כי לא היו מאמינים שאברהם במעט אנשיו ינצח ופחדו פן ינקומו מהם אמרפל וחביריו כאשר ינצחו בסוף לכן לא היו רוצים לעזור ולשוב עם אברהם עד לסוף ודו"ק.

20 כ

אשר מגן צריך בידיך ר"ל שבידיך הציל צריך וזה הוא מלך סדום.

21 כא

ויתן לו מעשר מכל ע"ד רמז יתכן כי זה מדברי מלכי צדק ברוך וכו' אשר מגן וכו' ויתן לו על אברהם שהשי"ת נתן לו מעשר מכל היינו שבעה אומות חלק עשירי משבעים ולכן סדום ועמורה וכל אשר להם המה שלו וכן דרך הנבואות להתחיל בנוכח ולסיים כמדבר בעדו.

22 כב

תן לי הנפש והרכוש קח לך היינו שראה שנותן לו מעשר א"כ ע"כ סבר דקנה ביאוש דאל"כ אלא שמלכי צדק יקנה אותם ביאוש ושינוי רשות הוה מצוה הבאה בעבירה וכמוש"כ תוס' ב"ק ס"ז ותן לי הנפש היינו עבדים דלעבדים לא מהני יאוש והרכוש קח לך והדין דבנשתקע שם הבעלים מהני אף גבי קרקע כמוש"כ בירושלמי הביאו תוספות סוכה ל' וזה שאמר הרימותי ידי כו' ובל תאמר אני העשרתי את אברם היינו שלא נשתקע שם הבעלים ותאמר אני העשרתי ודו"ק.

23 כג

הרימותי ידי אל ד' כו' הביאור כי מד' מצעדי גבר כוננו ולד' המלחמה ואיש המעלה ייחס זה אל הפועל האמיתי ית"ש. לא כן הפתי ידמה כי כחו ועוצם ידו עשה הגבורה הזאת וכמאמר הכתוב פן ינכרו צרימו ידינו רמה כו'. לכן אמר אברהם הרימותי ידי פירוש כוחי וגבורתי במלחמה איננו מסיבתי לא מחכמתי ולא מגבורתי חלילה רק אנכי מרים אותה לד' קונה שמים וארץ ולכן מה לי לשלל שלך ואם אהנה הוא כנהנה מקדשי גבוה ולכן אם מחוט כו' ואם אקח מכל אשר לך כו' וזה כוונת המדרש ורבנן אמר עשאן שירה כמד"א זה אלי ואנוהו אלקי אבי וארוממנהו פירוש שכמו ששרו בני ישראל על קריעת ים סוף שהוא ענין נסיי נפלא בלתי טבעי כלל כן ייחס אברהם נצחון מלחמתו לד' אשר בהשגחתו הפרטית ובזרוע עוזו נצח המלכים ואמר ע"ז שבח להשי"ת יתעלה והבן.

24 כד

אם מחוט ועד שרוך נעל. במ"ר חייך שאני נותן לבניך מצות יבמה כמד"א וחלצה נעלו כו' מכאן רמז למה שאמרו בירושלמי פרק מצות חליצה עיקר חליצה התרת הרצועות ואיפוא נזכר בכתוב רצועות ומהך קרא רמז נכון והרא"ש כתב דאין רמז לרצועות יעו"ש, ומכאן דכתוב שרוך נעל אלמא דהרצועות עיקר. ומברכין ממדרש זה ברוך אשר קדשנו במצותיו וחוקיו של אברהם אבינו כנזכר בסדר חליצה. והיכן נזכר חוק ומצוה אצל אברהם בקרא דעקב אשר שמע אברהם בקולי. וישמור משמרתי חוקותי מצותי וזה נרמז במלת עקב שהוא מנעול של חליצה שעל עקיבו של אדם ונכון.

25 כה

ובחולין (דף פ"ט ע"א) בשכר כו' זכו בניו לחוט כו' ורצועה ויתכן שבתפילת שחרית שאברהם תיקנה כל ישראל מלובשים בתפילין וטלית גדול משום זה.

26 כו

רק אשר אכלו הנערים בחולין (שם) א"ר אבא קשה גזל הנאכל פי' בח"א שלפי חסידותו של אברהם שהיה מחשיב זה לגזל מכל מקום הנאכל לא השיב יעוי' והיינו דלא רצה להנות משל אחרים ומעשה ניסים, והנה להלכה דיכול לאמור לעבד עשה עמי ואיני זנך לא היה לו הנאה כלום אולם ר' אבא סבר כרב בגיטין י"ג דאין יכול לאמור עשה עמי ואיני זנך אם כן נהנה מהנס שאכלו עבדיו.

27 כז

אחר הדברים האלה היה דבר ד' במחזה כו'. כי הכנעני הלך אז לכבוש הארץ ובאותו עת הבטיח השי"ת להנחיל הארץ לאברהם ולהכרית הכנעני הלא יפלא מאוד דבר כזה אמנם אחרי הראהו כי סדום אשר כלה ונכרתה מאת [מחמת] השי"ת עליהם על שהמה רעים וחטאים ובכ"ז כל זמן שלא הגיע הזמן נעשה להם נסים ונפלאות שנפלטו מהחרב ויצאו מהטיט ולקחו שללם והתחילו לישב בשלוה. א"כ לא יפלא בעיניך על הכנעני והאמורי.

28 כח

אל תירא אברם, יתכן כי אנשי סדום היו רעים וחטאים ואם היו גולים מארצם הטובה כאשר היה המנהג למנצחים הקדמונים להעביר את העם מארצם הלא סר חטאתם כי נצרפו בכור העוני ואין ארי נוהם מתוך קופה של תבן כו' אבל עכשיו ראה כי לא התעוררו מעצמם לפעולות הרחמים כאשר ריחם עליהם אברהם, רק הוסיפו עושק ואכזריות חמה, לכן ירא לנפשו כי הצלתו אותם היתה סיבה כי ישארו ברעתם וזדון לבם לכן אמר אל תירא אברם ודו"ק.

29 כט

ויוצא אותו החוצה הוציאו חוץ ממזל שלו. אברם אינו מוליד, אברהם מוליד אין מזל לישראל (נדרים ל"ב) כי ישראל בכלל אינם תחת המזל אבל בפרט מסובבים במזל. וזה הוא אב המון גוים ר"ל ענין כללי וכמאמרם ז"ל בתענית שאני משה כיון דרבים צריכים לו כרבים הוא וזה הוא אין מזל לישראל כי ישראל יאמר על הכלל כולו כידוע.

30 ל

במה אדע כי אירשנה. פירושו דדבר שנאמר עפ"י נביא אינו יכול לשנות אף לטובה (עיין שמונה פרקים לרמב"ם) אך דבר שנאמר שלא עפ"י נביא יכול לשנות. וא"כ בני ישמעו מאתי דבר ד' והבטחתו שהוא עפ"י נביא אבל במה אדע אני לעצמי כי אירשנה כי אנכי שמעתי מפי ד' ופן יגרום החטא והבן.

31 לא

עגלה משולשת. יתכן כי אדם הראשון המשילו הקב"ה על הצומח לאכלו ולכלותו לצרכו והקריב קרבן, ולנח התיר הבע"ח לכן הקריב קרבן ולאברם נתן עשר אומות לצרכו לכן צוהו להקריב שלשה קרבנות נגד חי, צומח, ומדבר, והבן.

32 לב

ועבדום וענו אותם וכו'. הרמב"ן האריך על דברי הרמב"ם שלא נראו דבריו בעיניו שאם עשה אחר קיום מצות השי"ת הלא הוא זריז ונשכר, ויפה אמר, אילו אמר הכתוב בלשון צווי שיעבדו בם הגוים אבל כאן אמר דרך ספור ועבדום וענו אותם ולכן נענשו שמן הדין אין רשאי ב"נ דהוזהרו על הדינים ובפרט להיות כפויי טובה שהם נתעשרו מיוסף ולמדו חכמה מאתו ולא ידעו את יוסף לכן נענשו ואשכחן דוגמתו דהאומר כל הרוצה לתרום יבוא ויתרום מועיל לענין תרומה ואלו כל התורם אינו מפסיד לא מועיל לרבינו נסים בנדרים ל"ו עיי"ש דכאומר כל הזן אינו מפסיד לא מחוייב לשלם לו ולאו שליחותיה עביד יעו"ש ואכמ"ל כן הכא כיון שנאמר בלשון ספור לא בלשון צווי לא היו רשאים לעבור דיני ז' מצות ופשוט. וזה מכוון הגמ' צפרדעים שלא נצטוו על קידוש השם דכתיב ועלו בך ובתנוריך דרך ספור לא בלשון צווי.

33 לג

תקבר בשיבה טובה שיעשה תשובה ישמעאל בימיו הנה מעשה אבות סימן לבנים הוא רמז שבני ישמעאל באחרית הימים יתקרבו להאמת ויאמינו בד' אחד (רמב"ן פ' בראשית) ויבדלו מהעו"ג כמוש"כ רבינו (בתשובה) וזה שביקש יצחק על עשו יוחן רשע הוא שגם הוא יתרחק מעו"ג באחרית הימים והי' התשובה בארץ נחכת כו' לכן בל יראה גאות ד' ויהי' עובד עו"ג עד ביום ההוא יהי' ד' אחד כו'.

34 לד

ודור רביעי ישובו הנה, כי לא שלם וכו', לפי מה שנתבאר שידיעת השי"ת הבלתי נפרדת מעצמותו לא תכריח על הבחירה, א"כ איך אמר לנביא שידיעתו נפרדת ונוספת ואיך הוא יודע כי האמורי יחטא עד שיהא ראוי לגרשו מן הארץ ולכן מוכרח דהכוונה הוא כן. שממ"נ אם יחזור האמורי למוטב ויעשה הישר בעיני ד' הלא ישמע לקול דברי הנביא אשר ידבר אליו בשם ד' לאמר תנה הארץ הזאת לבני אברהם. ואם לא ישמע להכריחו בחזקה ולגרש אותו בחרב נוקמת בל יאות עד כי ישתרש בעוונו ויוגבר חטאו ואז יהא ראוי לגרשו בחרב ובפרט כי זה הנבואה שהארץ היא של בני שם כבר נודע לכל בני נח מנח אביהם אשר היה נביא לד' שאמר ברוך ד' אלקי שם וכמו שפירש"י שם והבן.

35 לה

השמש באה הנה דע כי עד אברהם לא נקרא שמש רק המאור הגדול רק משבא אברהם בארץ ארם בחרן ולמד כי השמש מוכרח מהיוצר שתמיד עולה במזרח ושוקע במערב והוא רק שמש לשרש פני קונו קראהו בלשון ארמי שמש מלשון יש משוני' דניאל. והוא מצוי בתרגום ובמשנה שמש ואינו בלשון עברית רק שירות משרת לכן קרא להחמה שמש ופשוט.

36 לו

הנה תנור עשן ולפיד אש כו' בגיהנם או במלכיות ברר לו את המלכיות הה"ד אם לא כי צורם מכרם זה אברהם כו' מ"ר. ולפ"ז א"ש מה דאמרו (עירובין י"ט ע"א) דהבא על הנכרית כו' לא מבשקר לי' אברהם ונופל לגיהנם משום דדרשו גלתה יהודה וכי כל האומות אינן גולין אלא כו' דלא אכלין מדלהון ולא נסבין מן דהון גלותן גלות לזה כיון שהוא בא על הנכרית א"כ אינו חושש להתבוללו בעמים ואין גלותו גלות לכן הוא בא לגיהנם שאינו רוצה בברירתו של אברהם אבינו וזה צור ילדך הוא אברהם תשי שנשאו נכריות ולכך אינו מצילו ודו"ק.

37 לז

ושרי אשת אברם לא ילדה לו. הענין דמעיקרא היתה סוברת שהסיבה גם מאברהם וכמו שארז"ל אברהם ושרה טומטומים היו, אבל עכשיו שהבטיח לו בברית בין הבתרים בכריתות ברית שאינה חוזרת כלל שיהיה לו זרע הנה ראתה שמשום שהיא אשתו לא ילדה היא לו. שלה לא הבטיח השי"ת שיהיה לה בנים ולכן ותאמר שרי כו' הנה נא עצרני ד' מלדת שאותי עצרני ד' מלדת שהסיבה היא בשבילי אולי אבנה ממנה.

38 לח

ותתן לאברם אישה. במדרש לו ולא לאחר. והכוונה דמפורש במדרש וכן בירושלמי קידושין דבב"נ או הוא מגרשה או היא מגרשתו לכן אמרו שכאן לא תוכל להיות לאחר אשה אף אם יגרשה אברהם דמ"ד אמר עמק המלך שהמלכוהו על כל העולם א"כ יש לו דין מלך שאסור להשתמש בשרביטו כמפורש בפ"ק דסנהדרין בירושלמי גבי מלך ולקמן ר"פ ס"א ושמה קטורה מן קטר כו' היינו ג"כ מטעם זה ודו"ק.

39 לט

הגם הלום ראיתי אחרי רואי וכו' באר לחי כו' הנה מבואר ריש גיטין דרקם וחגר תרגום קדש וברד. ויעוין תוס' שם שפלפלו בזה וכפי הנראה דמחוצה לארץ הוי א"כ הא אמרו סוף מוע"ק דאין השכינה שורה בחוצה לארץ ויעוין מכילתא פ' בא דגבי יחזקאל או משום דכבר התנבא בארץ או משום שהיה על נהר כבר והוי מקום טהור ולכן התפלאה על שראתה הלום לא בארץ ותירצה בעצמה דזה משום אחרי רואי, הואיל שראתה מלאכים ושכינה בביתו של אברהם יכלה לראות אף בחו"ל. ולכן אמר על כן קרא לבאר באר לחי רואי. שהואיל שהיה על המעין מקום טהור לכן זכתה אף בחו"ל וכמו שאמרו שם אעפ"י כן לא נדבר אתו אלא על המים והבאר גרם לזה ודו"ק.

40 מ

והי' תמים במצות מילה שכ"ז שהערלה בך אתה בעל מום לפני רש"י. ולפי זה למדנו מזה דכמו דבעל מום מחלל עבודה כן ערל בעל מום הוי. ומחלל עבודה וגם בבמה פסול בעל מום להקריבו וזה נכון ורב חסדא אמר זבחים כ"א דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו כו' שמפרש שזה קאי על שלא יסתכל באיצטגנינות שלו כדפרשו בסוף פ"ג דנדרים ועיי' רמב"ן ודו"ק היטב ורבינו בהל' ביאת מקדש כתב דהוא כזר ולפ"ז היה צ"ל כשר בבמה.

41 מא

ויפול אברם על פניו. ממורא השכינה שעד שלא מל לא היה בו כח לעמוד ורוה"ק נצבת עליו. רש"י בשם חז"ל, ופירושו על דרך מה דאיתא במסכת יבמות דערל אסור לאכול ולסוך בתרומה רק שלא בזמנה קודם ח' אינה ערלה כן פשיטא לירושלמי וכן פסק רבינו הרמב"ם, ודוקא קודם שמונה דלא הוה כיוצא בו בר מילה בשום מקום אבל בל"ז אף טומטום שאינו מחוייב ליקרע ולימול מקרי ערל עיי"ש בתוס' דף ע'. ולכן קודם הוזכר צווי השם למול אצל שום נברא לא היתה מאוסה הערלה והיה עומד ושכינה עומד עליו אבל כיון שאמר לו היה תמים ואתנה בריתי כו' ונצטוה לימול שוב הוה ערלה ומעכבא ומאוסה הערלה ומש"ה ויפול על פניו וזה נכון ודו"ק.

42 מב

והיית לאב המון גוים יתכן כי אברהם מסר נפשו באור כשדים ונחבש בכותא עבור פרסום דיעותיו בכפירה בע"ז ובטול האלילים, אמנם לא היה יכול להוכיח לבאי עולם מה שנתאמת אצלו שהשי"ת משגיח בפרטיות ומתראה לבחיריו בשפע נבואה פרטית להשגיח בפרט ולצוות האדם על מצוה פרטית חוקיית לכן במצות מילה שמל נפשות כל ב"ב ונפש עצמו הראה שמאומת אצלו בלא פקפוק הנבואה וההשגחה האלקית בפרט לכן אמר כי עכשיו ע"י המולו את עצמו ובניו יהיה לאב המון גוים שיתאמת שיטתו באלקות לכל היודעים שמו שבלא שום פקפוק הוא עושה ויהיה לרב, [וזה מורה שם אב כמו אב לפרעה] להמון גוים. ומפני זה הטעם עשה משתה גדול ביום הגמל שיראו שמל בן זקונים הנולד ע"ד פלא בטח אין לו שום ספק בשיטתו ונבואתו מהשי"ת ודו"ק.

43 מג

והקימותי כו' ולזרעך אחריך מאי קא מזהיר דלא תנסוב נכרית ושפחה דלא ליזול זרעך בתרה וביצחק לא נאמר אחריך משום דאברהם צוה שלא ליקח אשה ליצחק מבנות הכנעני וביעקב נאמר ולזרעך אחריך בפ' וישלח משום דיצחק צוהו שלא לישא מבנות הכנעני היה מקום לאמור שזה מפני שרבקה אמרה קצתי בחיי אם לקח יעקב כו' למה לי חיים אולם אחרי מות רבקה אין קפידא וכאן כבר מתה רבקה קודם בואו לאביו לכן אחר דלא לנסוב כנענית ושפחה רק שיהיו זרעו מיוחסים אחריו ויעוי' פסחים סוף אלו עוברין אפשר אברהם הזהיר את יצחק כו' כו' ודו"ק.

44 מד

והקימותי את בריתי כו' את ארץ מגוריך ארץ מגוריך ארץ כנען פירוש דהכנעני הי' לו קנין פירות עד דור הרביעי והשם נתן לאברהם הארץ לאחוזת עולם, היינו קנין הגוף, וא"כ לא הי' יכול אברהם לקנות הארץ בחזקה משום דכל מה שמועיל לארץ הוי קנוי להכנעני ובשל כנעני עביד כמו שכתב המשל"מ בשם גדולי הדור בפ"א ממכירה יעו"ש, לכן צוהו הקב"ה על המילה שהוספת מצוה שלא נצטוה נח הוי כנתינת כסף וכמו בפועל ע"ז דף ס"ג ובזה קני ארץ ישראל, לכן ונתתי כו' את ארץ מגוריך שאתה גר והוא קנוי לכנען לקנין פירות שיהיה שלך לאחוזת עולם ולכן אמר כאן נתתי לך ולא בשום מקום ומה שצוהו לילך לארץ ישראל לא נחשב כמו כסף שכבר פי' רש"י לך לך להנאתך ולטובתך.

45 מה

ואתה את בריתי וכו' לדרתם, חסר כתיב לרמז כי דור המדבר אינם נמולים מפני שלא נשבה להם רוח צפונית כדאמר יבמות פרק הערל, וכזה דרשו רז"ל גבי קשת יעו"ש.

46 מו

המול ימול ביתך ומקנת כספיך והיתה בריתי בבשרכם כו'. בפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף כ"ז) דריש דעו"ג פסול למול וכן מומר לערלות ועיין ירושלמי שבת פרק ר"א דמילה ומדרש רבה ור' יהודה מכשיר מילת עו"ג דלא דריש הך קרא. ונראה לדעתי כי יש בזה ענין גדול, דהגמרא בשבת פרק ר"א קל"ה דריש דכבר כתיבא ובן שמונת ימים ימול לכם כ"ז לדרותיכם יליד בית ומקנת כסף, ולמה חזר וכתבו כאן היינו דיש יליד בית ומקנת כסף שנימול לאחד ושם קאמר דאם לקח שפחה ועוברה וילדה אם הטבילה קודם לידה זהו מקנת כסף שנימול לשמונה ואם הטבילה אחר לידה זהו שנימול לאחד, וכן ביליד בית כשקנה שפחה ונתעברה אצלו ג"כ עיין שם לת"ק כדאית ליה ולר' חמא כדאית ליה בלקח שפחה ע"מ שלא להטבילה, א"כ הא דנימול ליום אחד מקנת כסף ויליד בית מיירי שנולד כשהשפחה לא טבלה וא"כ להיותו נכנס בכלל יהדות צריך טבילה ומילה דקיי"ל דגר צריך טבילה ומילה ולר"י במילה לחודא כן הוא וכ"ז שלא טבל ומל אינו עבד ישראל רק נכרי לכל דבר, ואף אם בדיעבד מל שלא בפני שלשה אינו גר לשיטת הרי"ף ורמב"ם דאסור בבת ישראל דמשפט כתיב בו ולכן בענין המול ימול, דוקא מי שצריך להכנס לברית במילתו בעי שיהיו המוהלים כשרים לדון ובודאי נכרי ואשה פסילי ואף אם מהלו עו"ג בפני ישראל שלשה מומחין ג"כ מסתפקנא, דר' יהודה בעי שתהא המל גופיה ישראל היכי שמכניסו לבריתו של א"א מטעמים שאבאר, דר' יהודא סבר דכותי לא ימול ישראל מפני שמל לשם הר גריזים, א"ל ר' יוסי היכן מצאנו מילה שצריכה לשמה ור"י סבר שצריכה לשמה דמפיק מל"ד המול יעו"ש, והקשו רבותינו בתוס' דא"כ אמאי כשר ע"י עו"ג הא אדעתא דנפשיה עביד ותירצו דסתמא לשמה קאי יעו"ש באורך גדול, וזה תינח בישראל שבן ברית הוא, והמילה הוא רק מצוה פרטית, אבל לא בעו"ג שנכנס ע"י זה לברית ודאי לאו סתמא לשמה קאי, ובעינן שיהא המל ישראל וגדול שמכוון לשמה ובקטן ע"י אחרים עומדים ע"ג צ"ב, ותליא בשיטות עמוקות בגיטין פרק המביא דף כ"ג ואכ"מ ולכן כתב קרא המל ימול יליד ביתך ומקנת כספך דמיירי באופן שאינו נימול לשמונה וע"כ שלא טבלה אמו קודם שנולד והוי עו"ג גמור, ולכן למילתו בעי לשמה ובעינן שיהיה המל מהול ולא עו"ג ומומר דאינם מכוונים לשמים ובפרט שצריך שיהיו שלשה שראוים לדון, וזה נכון בס"ד.

47 מז

וכיון שזכינו לזה א"ש מה דקאמר הגמרא בפרק החולץ (יבמות דף מ"ו) פשיטא כיון דאמר ר' יהודה בחדא סגי יעו"ש. דלכאורה קשה דהוה ליה לפרש דר"י סבר כר' יהושע דטבילה בלא מילה מהני ומילה בלא טבילה לא מהני, וזה דקאמר לפיכך דטבילה בלא מילה מהני ומילה בלא טבילה לא מהני, לכן להכניסו תחת כנפי השכינה מותר לתקוני אם לא מל משא"כ ר' יוסי תרתי בעי דטבילה לחודא לא מהני וא"כ ממ"נ אם מל מערב שבת בפני ב"ד היה לו להטביל מע"ש, ולדייני דלא בקיאי בדיני, בשבילם אין אנו מתירים טבילה בשבת לתקוני גברא, ואם עדיין לא מל עוד אינו מיקרי ישראל בטבילה וצריך שימול למחר ולמחר יכנס תחת כנפי השכינה וא"כ נטבילו למחר וזה היה נכון. אך לפ"ז א"ש דע"כ ר' יהודה סבר דאו מילה או טבילה ולזה דריש המל ימול כשנכנס לברית במילה וכמו שפרשנו לכן מוקי בפשוט ונראה לי כעת בלא עיון בראשונים דהיכי דלא מל בפנינו ג"כ מתיר לטבול בשבת להכניסו תחת כנפי השכינה, והיכי דמל בפנינו מותר משום דנכנס במילה לברית ולא מתקנינין כלום, והא דקאמר סד"א טבילה עיקר והיכא דמל בפנינו אין מטבילין דהוי מתקן גברא שבטבילה זו נכנס לברית ויכולים היו להטבילו אתמול לכן לא דחינן שבת קמ"ל דאו הא או הא, ולכך בכל גווני שרו אם לא מל בפנינו מותר להטבילו משום להכניסו תחת כנפי השכינה ואם מל הלא לא מתקן מידי, וא"ש דר' יהודה קאי על מה דאמר ברישא ומטבילין אותו קאמר דמטבילין אותו בשבת, אך זה דלא כרש"י ותוס' וגם בראשונים לא עיינתי עוד לכן הדבר צריך חיפוש עוד ודו"ק בכ"ז.

48 מח

הנה ברכתי אותו בלשון עבר שהברכה שאמר להגר הרבה ארבה את זרעך, זה כיון השי"ת על ישמעאל בנה, ובפרט אם קטורה אינה הגר.

49 מט

וכל אנשי ביתו יליד בית ומקנת כסף נראה דהכוונה כאלו הוי כתוב ולכל אנשי ביתו דמובן שאחרי המלחמה הג' ושם אברהם שהמלכוהו כולם היו רבים נותנים מתנות לעבדיו שלא יזכה בהן אברהם והוי כמו קנין שקנה קנין דאמר לגבי תרומה דאוכלים בתרומה יעוי' פרק אלמנה לכה"ג בזה לכן לכל אנשי ביתו מי שהיה להם יליד בית ומקנת כסף ג"כ נמולו אתו ודו"ק.

50 נ

בהפטרה אל תראי תולעת יעקב פי' מפני התולעת כן הפשוט ועיין ילקוט על פסוק מי את ותיראי מאנוש ימות משל נאה וכן פירש במ"ר סוף פ' ויחי.

51 נא

שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב דריש ליה גמ' פרק ר"א דמילה על מילה שעושין אותה בשמחה והענין דשלל הוא דבר הנלקח מיד אחר מה שהיה לו וזה מילה שנלקחה מן ב"נ דכל מצוה שנאמרה לב"נ ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לב"נ א"כ נלקחה מב"נ ופו"ר אע"ג דנטלה מב"נ התם אם קיים פו"ר בעודו ב"נ ונתגייר קיי"ל דפטור מפו"ר אח"כ משא"כ במילה שעו"ג שנתגייר כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית וקיומו אינו כלום ואינו מועיל כלל לכן שפיר הוי שלל שנשלל מהם.

52 נב

עוד יתכן דפשטיה על התורה דמצוה בעידנה דעסיק בה מצלא בעידנא דלא עסיק בה לא מצלא משא"כ תורה שמצלא גם בעידנא דלא עסיק בה וזה הוא מחמת שהתורה תבלין ליצר הרע ומתשת כוחו הרע ואין בו כח להסיתו עוד לעבירה כן במוציא מציאה הוא שמח ושש במציאתו ונוסף עוד כשהוא שלל הנלקח משונאו הנלחם בו מבלעדי שניתוסף הונו ונתרבה כוחו עוד הוא שש במה שנחלש השונא כי אין לו במה להחיות נפשו וזה שאמר דוד ששש על התורה כמוצא שלל רב שהשונא נחלש ואין בו כח עוד לתגר בו מלחמה וגם במילה יתכן עפ"י מש"כ המורה שמחליש כח תאות המשגל וזה כשלל רב שהשונא המתאוה נחלש ודו"ק.