Melechet Shlomo on Mishnah Zevachim
1:1א׳:א׳
1 א

בעזה"י בורא קדושים. נתחיל סדר קדשים: ובעזרתו הזוכר ברית אחים. נתחיל מסכת זבחים: וראיתי להעתיק הנה הקדמת הרמב"ם ז"ל על סדר קדשים [ואנחנו הדפסנו אותה בראש הסדר.]67 לרוב תועלותיה למתחילין לעיין בענייני הקרבנות ואפילו לחכמים הנשאלים עיקר מעקריהן השכחה מצויה ביניהן ולכל הפחות בסעיף א' יהנה וישמח ויגיל לבו בהן וזהו בעזר הקב"ה:

2 ב

כל הזבחים וכו'. תוס' ר"פ המגרש. וכתבו שם האי אלא שלא עלו וכו' הוי כמו רק או כמו אבל ע"כ. ואיתה בגמרא פ"ק דמנחות דף ד' ובתוס' פ' התכלת (מנחות דף מ"ח.) וכתבו הם ז"ל כל הזבחים שנזבחו וכו' עבודה קמייתא נקט וה"ה קבלה והולכה וזריקה כדקתני סיפא לקמן ושנוי קדש שייך בהנך ד' עבודות כגון עולה לשם שלמים אבל שנוי בעלים לא שייך אלא בזריקה כגון שוחט או מקבל או מוליך קרבן ראובן ע"מ לזרוק דמו לשם שמעון ע"כ. אמר המלקט נלע"ד דבהא דאמרינן דשנוי בעלים ליתיה אלא בשוחט ע"מ לזרוק או מקבל ומוליך ע"מ לזרוק כדמוכח בגמרא ניחא קצת דנקט תנא כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן ולא קתני שזבחן שלא לשמן וכו'. ועוד אפשר לומר דמשום דזבחן משמע דקאי אכהן העובד משום הכי נקט שנזבחו דקאי נמי אכל הפסולים ששחטו וכדתנן לקמן רפ"ג:

3 ג

אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה. וצריך להביא אחר לחובתו או לנדרו אבל נדבה אם שחט שלא לשמן אינו צריך להביא אחר דהא אפילו אם אבדה אינו חייב באחריותה תוס' הרב רבינו פרץ ז"ל. ואית דגרסי שלא עלו לבעלים משום חובה. ועיין במה שפירש ר"ע ז"ל במלת אלא ברפ"ק דמנחות. וביד פ"ד דהלכות מעשה הקרבנות סימן י' וברפי"ג דהלכות פסולי המוקדשין וברפט"ו. ואם היא תודה או כבשי עצרת שנשחטו שלא לשמן ס"ל לרבינו הקדוש בפ"ק דפסחים דף י"ג דאע"ג דהתודה או כבשי עצרת כשרים ונאכלין לשם שלמים בעלמא מכל מקום הלחם אינו נאכל דכיון דכבשים אין שמן עליהם דהא לא עלו לשם חובה אלא שם שלמי נדבה עליהם מי יתירנו:

4 ד

חוץ מן הפסח. דבפסח כתיב ועשית פסח עד שיהו כל עשיותיו לשם פסח ועוד כתיב ואמרתם זבח פסח הוא שתהא זביחה לשם פסח והני תרי קראי חד לפסול אם נעשה שלא לשם פסח וחד לפסול אם נעשה שלא לשם בעלים עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט ממלת הוא ילפינן לעכובא לפסול בין בשנוי קדש בין בשנוי בעלים דאי לאו הוא ה"א קראי אתו למצוה מן המובחר והואיל וגלי קרא בזביחה ה"ה שאר עבודות ורב אשי יליף לה בהיקשא דשלמים בקרא דזאת התורה דהתם נמי כתיב פסח כדתניא דאמר קרא סמוך לקרא דזאת התורה להקריב את קרבניהם זה בכור ומעשר ופסח דהקישן הכתוב לשלמים מה שלמים בין שינוי קדש בין שנוי בעלים אף כל בין שנוי קדש בין שנוי בעלים ומהאי קרא לא ילפינן רק למצוה כמו שנכתוב בסמוך ומקרא דועשית פסח ילפינן לעכב בכל עשיותיו בשנוי קדש ומקרא דואמרתם זבח פסח לעכב בזביחה בשנוי בעלים וכיון דגלי קרא עכובא בזביחה ילפינן שאר עבודות לעיכובא בהקשא. למצוה הא ילפינן כשלמים מה שלמים בין זביחה בין שאר עבודות לא חלקת בהם למצוה כדיליף רב אשי גופיה מואת האיל יעשה זבח שלמים שתהא כל עשייתו דהיינו שחיטה וקבלה הולכה וזריקה לשם שלמים בלא שנוי שם בעלים. ושנוי קדש יליף לה מקרא דאם זבח שלמים שתהא זביחה לשם שלמים וכן נמי כתיב המקריב את דם השלמים שתהא קבלה לשם שלמים ובזריקה כתיב הזורק את דם השלמים ובהולכה כתיב והקריב הכהן את הכל ואמר מר זו הולכת אברים לכבש אף פסח נמי לא תחלוק בו בין זביחה לשאר עבודות לעכב. ומלת הוא דריש לה לגלויי על הוא דגבי אשם דלא ילפינן פסול מיניה כדמהדר ליה ר' יהושע לר' אליעזר שהיה דורש אשם הוא לשמו כשר שלא לשמו פסול וקא מהדר ליה ר' יהושע פסח נאמר בו הוא בשחיטה לפיכך שלא לשמו פסול אבל אשם דלא נכתב בו הוא אלא לאחר הקטרת אימורין והוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר לא חשיב מיעוטא:

5 ה

וחטאת. דבחטאת נמי כתיבי תרי קראי כתיב ושחט אותה לחטאת שתהא שחיטה לשם חטאת עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט ואע"ג דהאי קרא בחטאת חלב כתיב חטאת דע"ז ילפא מינה שכן כרת כמותה וחטאת דשמיעת קול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו אתיין במה הצד מחטאת חלב וחטאת נזיר ומצורע דכי פרכת מה לחטאת חלב שכן כרת חטאת נזיר ומצורע יוכיחו מה לחטאת נזיר ומצורע שכן יש עמהם דמים אחרים חטאת חלב תוכיח הצד השוה שבהן שהן חטאת וצריכין לשמה בין בשנוי קדש בין בשניי בעלים אף אני אביא חטאת דשמיעת הקול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו. וגבי חטאת נזיר כתיב ועשה את חטאתו ואת עולתו שיהו כל עשיותיו לשם חטאת ובמצורע נמי כתיב ועשה הכהן את החטאת שיהו כל עשיותיו לשם חטאת. עוד בלשון ר"ע ז"ל וכתיב ולקח הכהן מדם החטאת עד שתהא קבלת הדם וזריקתו לשם חטאת ע"כ. אמר המלקט בזריקה כתיב וכפר עליו הכהן מחטאתו שתהא כפרה דהיינו זריקה לשם חטאת והני קראי לעכובא אבל למצוה ילפינן מהיקשא דזאת התורה משלמים כשאר כל הזבחים ומדשלמים לא חלקת למצוה אף חטאת לא תחלוק לעכב וכו':

6 ו

הפסח בזמנו. אבל שלא בזמנו לא ואפילו שחטו לשם עולה. תוס' ז"ל:

7 ז

ור' אליעזר אומר אף האשם הפסח בזמנו והחטאת והאשם בכל זמן. נלע"ד דהא דהדר קתני במילתיה דר' אליעזר הפסח בזמנו וכו' אפשר לומר דאתא לרמוז לנו דטעמיה דר' אליעזר משום דיליף אשם מבינייא דפסח וחטאת דאע"ג דל"ד אשם לחטאת דהא חטאת דמה למעלה ואשם דמו למטה הא פסח דדמו למטה ופסול וכי פרכת מה לפסח שכן זמנו קבוע חטאת תוכיח ואיבעית אימא משום שנאמר באשם הוא כי חטאת וכי פרכת מה לחטאת שכן נאמר בה הוא בשחיטה אבל אשם לא נאמר בו הוא אלא לאחר הקטרת אימורין והוא עצמו וכו'. הכתיב כחטאת כאשם ואין משיבין על ההיקש:

8 ח

החטאת באה על חטא והאשם בא על חטא. ובגמרא רמי רבא תנן דשלא לשמן לא עלו לבעלים לשם חובה דמשמע דעוקר שמייהו בהדיא הא סתמא עלו נמי לבעלים לשם חובה דאי ס"ד סתמא פסול היכי קיימי ב"ד ומתנו תנאי מילתא דמפסיל בה כדתנן לקמן בספ"ד אלא ודאי סתמא עלו לבעלים לשם חובה. ורמינהי דתנן ברפ"ג דמסכת גיטין כל גט שנכתב שלא לשם אשה פסול וסתמא נמי פסול כדתנן התם הכותב תופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה אבל אם כתבו הספר לשם לאה שיהא מזומן לבשיבוא אדם אצלו ששמו כשם אשתו כן פסול. ושני רבא גופיה זבחים בסתם לשמן עומדים וכל כמה דלא עקר שמייהו בהדיא לשמן עומדין אשה בסתמא לאו לגירושין עומדת ואפילו זנתה תחת בעלה מ"מ לאו להתגרש בגט זה עומדת וגם אם לא ירצה לא יגרשנה אלא שלא תשמשנו הלכך סתמא נמי פסול. ועיין במה שכתבתי שם רפ"ג דגיטין בשם רבינו פרץ ז"ל: