Melechet Shlomo on Mishnah Shekalim
1:1א׳:א׳
1 א

באחד באדר משמיעין על השקלים. בפסיקתא רבתי למה מתחילין לגבות מאדר עד ניסן כדי שלא לדחוק את ישראל היו מחזירין מר"ח אדר ונגבין בניסן זהו ארח ישרים סלולה ע"כ. ואיתא ביד בפ"א דהלכות שקלים סי' ט' וברפ"ד דהלכות סוטה וברפ"ח דהלכות ערכין ובפ' שני דהלכות כלאים מסי' ט"ו עד סוף הפרק וסי' ב' בכלל ובמגילה פ"ק דף י"ג מייתי לה. ובפ' בני העיר (מגילה דף כ"ט) מוקמי' מתני' אפי' כרשב"ג דאמר שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שתי שבתות דכיון דאמרי' בסמוך בחמשה עשר בו שלחנות יושבין משום שלחנות קדמינן וקרינן ט"ו ימים קודם וכפשטה אתיא מתני' כרבנן שהרי שלשים יום קודם ר"ח ניסן הם משמיעין כמו ששואלין בהלכות הפסח שלשים יום קודם הפסח. וכבר כתבתי שם במ"ק סי' ב' בארך מה שיש להקשות אמתני' מההיא דיוצאין אף על הכלאים דקתני התם בפ"ק ע"ש ואיתא בתוס' פ' האיש מקדש דף ע"ד:

2 ב

בחמשה עשר בו קורין את המגלה. ירוש' ר' הונא ורב בשם ר' חייא רבה הכל יוצאין בי"ד שהוא זמן קריאתה ואפי' כרכין ומתני' דקתני בט"ו בו קורין את המגילה לא בא אלא ללמדך דמצות הנוהגות בשני נוהגות בראשון דס"ל כר' אלעזר ב"ר יוסי דאמר בפ"ק דמגלה דקורין את המגלה באדר הראשון דאין מעבירין על המצות ולדידיה מתני' באדר הראשון עסיקי':

3 ג

ואת הרחובות. רש"י ז"ל גריס התם במועד קטן ואת הרחבות ופי' רחבה שאחורי הבתים ששם מטיילין ילדים וילדות והכא גרסי' בכל הספרים ואת הרחובות והם שווקים של ר"ה וב"ד שולחים ומתקנים להם:

4 ד

ועושין כל צרכי הרבים. פי' ר"ע ז"ל כגון דיני נפשות ודיני ממונות וכו' (הגהה לשון הר"ם ז"ל כל אלו הדברים לא שייכי אלא בחול המועד ואע"פ שהרמב"ם ז"ל פירשם בכאן אין כונתו אלא לפרש צרכי רבים מה הן והם לענין חול המועד וכן בחבורו לא הביאם אלא בחול המועד ולא בהלכות שקלים ע"כ). כך פירשו בירוש' אמנם בבבלי פ"ק דמ"ק דף ה' מפ' לאתויי הא דתניא יוצאין לקווץ את הדרכים ולתקן את הרחובות ואת האיסטרטיות ולמוד את המקואות וכו' ונלע"ד דהה"נ דמודה בכל הני דמפ' בירוש' אלא דנקט לאתויי הני דתניא בברייתא דדמו להנהו דמתנייא במתני' דמידי דקרקע נינהו כמו שכתוב בתוספת יום טוב שם אי נמי כיון דתנא תרי זימני ועושין כל צרכי הרבים חד לאתויי הנהו דהתם וחד לאתויי דיני ממונות וכו':

5 ה

ומציינין על הקברות. בירוש' מפיק לה מקרא דכתיב וטמא טמא יקרא כדי שתהא הטומאה קוראה לך בפיה והיא אומרת לך פרוש ר' אילא בשם ר' שמואל בר נחמן דכתיב ועברו העוברים בארץ וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון עצם מכאן שמציינין על העצמות. אדם מכאן שמציינין על השדרה ועל הגולגולת. ובנה מכאן שמציינין ע"ג אבן קבועה שאם אתה אומר על אבן מטולטלת אף היא הולכת ומטמאה במקום אחר. אצלו אל מקום טהרה. ציון מכאן לציון:

6 ו

ויוצאין אף על הכלאים. כתב החכם הר"ר שלמה שיריליו ז"ל דהכי איתא בכל הספרים וה"פ משום דה"א דבט"ו דינא הוא דיצאו על צרכי רבים וכל הני דאמרן משום דקדרה דבי שותפי לא חמימא ולא קרירא וצריך לזרוזינהו אבל כלאים דכל חד שדהו רמיא עליה ס"ד דבהיכר זה דחד באדר סגי להו ולא צריך לב"ד לבקורי השדות בט"ו קמ"ל דיוצאין ומש"ה תני אף א"נ דקאי אסיפא דקתני בט"ו יושבין שלחנות וההיא ודאי דשלוחי ב"ד יושבין עם השלחנים וה"א גבי אפוקי ממונא הוא דנפקי אבל כלאים דכל חד שדהו רמיא עליה וכולי' עכ"ל ז"ל: