Melechet Shlomo on Mishnah Meilah
1:1א׳:א׳
1 א

ובעזה"י המרבה סליחה וכפרה ומחילה. נתחיל מסכת מעילה.

2 ב

כתב הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לסדר זרעים והביא אחר כריתות מעילה מפני שהדברים שחייבין עליהם מעילה יותר קלים מהדברים שחייבין עליהם חטאת ע"כ:

3 ג

קדשי קדשים ששחטן וכו' ס"פ פרת חטאת ולקמן בר"פ קדשי מזבח. והעלו תוס' ז"ל דכולל ברישא שנוי מקום דדרום והדר מפרש כיצד קתני כלומר כיצד הוי שנוי מקום דדרום שאמרו כגון ששחטן בדרום וקבל בצפון וכו' אבל שחטן בדרום וקבל בדרום בהא לא מיירי מתניתין. ונראה לפום ריהטא דבכה"ג לית בהו מעילה והוי כמו חנקינהו מדלא מפרש להו במתניתין ויש טעם בדבר משום דשינה בהן כ"כ אבל עוד כתבו ז"ל ומיהו הר"ר פרץ הוכיח דאין זו סברא והה"נ בשחט בדרום וקבל בדרום דמועלין והא דלא תנא במתניתין אע"ג דהוי רבותא טפי משום דמסתמא כיון דאשמועינן בחדא לריעותא הה"נ בתרתי וכן אשכחן נמי בפ' הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד ובגמרא תני אפילו שניהם שוגגין ובמשנה שייריה אע"ג דהוי רבותא טפי ע"כ והביא דברי רבינו פרץ ז"ל בספר שארית יוסף להחכם הר"ר יוסף ן' וירגא ז"ל. בפירוש רעז"ל והוו כקדשים שמתו שיצאו מידי מעילה דבר תורה ע"כ. אמר המלקט פירוש דמן התורה הוא שאין מעילה בקדשים שמתו אבל מדרבנן אפילו קדשים שמתו אית בהו מעילה שמשלם הקרן אבל אינו משלם חומש וכ"ש שאינו מביא אשם מעילה דהוי חולין בעזרה:

4 ד

שחטן ביום וזרק בלילה וכו' להכי שבק קבלה גבי לילה ונקט זריקה משום דאי אפשר לצמצם שתהא שחיטה ממש בסוף הלילה והקבלה מיד ביום דקבלה ושחיטה תכופות זו בזו וברישא גבי פסול דרום נקט שחיטה וקבלה דהיינו סדר עבודת וזה יכול להיות לשחוט בדרום ולקבל בצפון או להפך תוספות ז"ל:

5 ה

בלילה וזרק דמן ביום בפירוש רעז"ל זו ואין צריך לומר זו קתני. אמר המלקט הוא פירוש רש"י ז"ל במתניתין ועוד משמע מפירושו ז"ל דבגמרא דתלמודא גריס במתניתין הבבות הפוכות וז"ל התלמוד ואי תנא הני ה"א משום דיממא זמן הקרבה פירוש הני באבי קמאי דשחטן בדרום וכו' אבל שחטן ביום וכו' וז"ל רש"י ז"ל ה"ג אבל שחט בלילה וזרק ביום דלילה לאו זמן הקרבה הוא והאי דשחט בלילה אימא דכמאן דחנקינון דמי קמ"ל דמועלין ואי תנא שחט בלילה וכו' אבל שחט ביום וזרק בלילה והה"נ אם שחט בלילה וזרק בלילה דזריקה דעיקר עבודה היא הויא בלילה אימא כמאן דחנקינון דמי קמ"ל דמועלין דלילה לאו מחוסר זמן הוא והאי בעל התלמוד דייק מתניתין ולא ס"ל זו ואין צ"ל זו קתני ע"כ. ותוס' ז"ל כתבו שחט ביום וזרק בלילה בלילה וזרק ביום כך היא הגירסא ברוב הספרים ונראה לר"י ז"ל שהוא שבוש דאית ליה למיתני אותו שהוא חדוש יותר בסיפא כמו גבי דרום אלא גרסינן אפכא (הגהה אבל הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות מעילה כתב כגירסא שבדפוס) שחט בלילה וזרק ביום שחט ביום וזרק בלילה דשנוי דזריקה חדוש יותר משנוי דשחיטה משום דזריקה עבודה ושחיטה לאו עבודה. ונראה דאין צריך להגיה ותתפרש כולה מתניתין לא זו אף זו לפי זה הכלל דקאמר ר' יהושע וה"ק רישא לא זו ששחטן בדרום וקבל דמן בדרום דפשיטא דמועלין דיש בהן פסול גדול ואין בהן שעת היתר לכהנים. אלא אפילו קיבל בצפון דיש בהן קצת היתר יותר אפילו הכי לא נפקי מידי מעילה ולא זו ששחטן בדרום דלית בהו היתר לכהנים אלא אפילו שחט בצפון וקבל בדרום דעיקר פיסול צפון כתיב גבי שחיטה כדכתיב ושחט אותו על ירך המזבח צפונה וא"כ צריך כשרות דצפון גבי שחיטה יותר מקבלה והכי איתא פ' שני דזבחים תלה הבהמה ושחטה פסולה דבעינן ירך המזבח צפונה וליכא אבל תלה וקבל כשרה וסד"א דהוה בהן שעת היתר ונפקי מידי מעילה להכי תנא מועלין בהן. וסיפא נמי לא זו אף זו קתני לא זו זרק בלילה דפשיטא דמועלין דהא אין בהן שעת היתר הואיל דהזריקה היתה בלילה אלא אפילו זרק ביום סד"א דהוי שפיר שעת היתר ונפקי מידי מעילה לכך קאמר דמועלין ע"כ מתוספות של הדפוס ושל כתיבת יד ושל רבינו פרץ ז"ל:

6 ו

או ששחטן חוץ לזמנם וחוץ למקומן. בגמרא בעי חוץ לזמנם וחוץ למקומן למאי חזו הא לא היו קדשים ראויין כלל לא אימורין לגבוה ולא בשר לכהנים ואמאי מועלין בהן ומשני הואיל ומרצין לפגולן פירוש דאכתי לא יצאת מקדושתה דכיון דהא שחיטה חשובה כ"כ שצריכה שמרצה לצורך פגול שלעולם לא נקבע בפגול לחייבו כרת עד שיזרק הדם עדיין בקדושתה עומדת ומש"ה מועלין בה. ואי קשיא הניחא לחוץ לזמנו אבל לחוץ למקומו מאי איכא למימר נלע"ד שיתורץ במה שאכתוב בסמוך בשם תוספות ז"ל בס"ד דחוץ למקומו אתקש לחוץ לזמנו:

7 ז

כלל אמר ר' יהושע פ' המנחות והנסכים (מנחות דף ק"ב) ותוס' פ' התודה דף ע"ט:

8 ח

כל שהיה לה שעת היתר. גמרא א"ל בר קפרא לבר פדא בן אחותו ראה מה אתה שואלני למחר בבית המדרש שאל לו הא דקתני במתניתין שעת היתר היתר שחיטה שנינו דכיון שנשחטה כתקנה בלא פסול היינו שעת ביתר ואע"ג דשוב נפסלה יצאת מידי מעילה. או היתר זריקה שנינו דאע"פ ששחט כראוי בעינן דתהוי קבלה נמי בלא פיסול וכיון דקיבל כראוי הותר לזריקה דאע"ג דעדיין לא נזרק דמו הוי כאילו נזרק בהיתר דכל העומד ליזרק כזרוק דמי דכיון דנתקבל בכוס כראוי ונראה לזריקה שוב אין בו מעילה. או היתר אכילה שנינו. ואע"ג דנשחט ונתקבל כראוי לעולם לא יצא מידי מעילה עד שיזרק הדם דיש בו שעת היתר אכילה לכהנים ואם אירע בו שום פיסול אפ"ה אין מועלין. והשיבו בר קפרא לבר פדא דחזקיה ור' יוחנן פליגי בהא מילתא חזקיה אמר היתר שחיטה שנינו ור' יוחנן אמר היתר אכילה שנינו. ובתוס' כתיבת יד משמע דהוו גרסי הכא בגמרא ור"ל אמר היתר זריקה שנינו ור"י אמר וכו' ועיין תו בדבור שאכתוב במתניתין דבסמוך בשמם ז"ל וגם לקמן בריש פ"ש:

9 ט

איזו היא שהי' לה שעת היתר לכהנים שלנה ושנטמאה ושיצאה דהואיל ושחיטה וזריקה הוו כראוי דהיתה ראויה לכהנים אע"ג דשוב נפסלה בלינה או ביוצא דהשתא לית בה היתר לכהנים אין מועלין בה. ועיין במ"ש בפי"א דזבחים סימן ב':

10 י

איזוהי שלא היה לה שעת היתר תוספות פ' התכלת (מנחות דף מ"ז:)

11 יא

שנשחטה חוץ לזמנה וכו' והה"נ לכל הני דתנא ברישא שחטה בדרום או בלילה שלא היה להן שעת היתר לכהנים והיינו טעמא דנקט הני תרין דחוץ לזמנו וחוץ למקומו טפי מכל הני דתנא ברישא דמועלין בהן דהני תרי איתקיש אהדדי ומחד קרא נפקי במסכת זבחים מואם האכל יאכל וכו':

12 יב

ושקבלו פסולין בעלי מומין והה"נ דה"מ למיתני ברישא להא רש"י ז"ל. וביד פ"א דהלכות מעילה סימן ב' ורפ"ג: