Melechet Shlomo on Mishnah Ketubot
1:1א׳:א׳
1 א

כתב הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לסדר זרעים דסידר התנא כתובות אחר יבמות ע"כ: ושם בריש יבמות כתבתי בשמו טעם למה לא הקדים כתובות ליבמות תדרשנו משם: והשתא נלע"ד לומר דמשום דתנא מיבמות קא סליק דיבמה לא בעיא קדושין אלא מאמר מדרבנן סמך השתא לסדר כתובות אחריה דהוי נמי כל כתובות מדרבנן דהא הלכתא כרב נחמן וכסתמא דתלמודא בכמה דוכתי דרבנן תקנו כתובה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה וכדסתם לן נמי רבי בפ' נערה שנתפתתה לא כתב לה כתובה בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה מפני שהוא תנאי ב"ד ודלא כרשב"ג דאית ליה בס"פ בתרא דמכלתין דכתובת אשה מדאורייתא ולזה התחיל ג"כ בבתולה נשאת וכו' שהיא ג"כ תקנת חכמים ובדין הוא דאיבעי ליה למיתני ברישא בתולה כתובתה מאתים וכו' שהוא עיקר המסכתא אלא איידי דהאי בבא זוטרא נקטה ברישא ועוד דאפשר לישא ואח"כ לכתוב לה כתובתה כגון שמייחד לה מטלטלין כנגד כתובתה או שנוטל קנין על כתובתה דקיי"ל קנין לכתיבה עומד להכי פתח ברישא בנשואין כך נלע"ד:

2 ב

בתולה נשאת וכו'. פ' עשירי דהלכות אישות סי' ט"ו ובטור א"ה סי' ס"ד.

3 ג

בתולה הא דלא קתני הבתולה כדקתני האשה נקנית היבמה נקנית משום דהתם אקרא קאי כי יקח איש אשה האשה הכתובה בתורה וכן היבמה אבל הכא לא קאי אקרא. והא דלא תנן בפ"ק דקדושין העבד עברי אע"ג דכתיב בקרא כי תקנה עבד עברי משום דא"כ ה"ל למיתני העבד העברי שאינו דבוק ואין דרך התלמוד לדבר כן ומיהו גבי איש ואשה רגילין בכל מקום לשנות בה"א אע"ג דלא קאי אקרא כמו האשה שהלכה האשה שנתאלמנה האיש מדיר את בנו בנזיר תוס' ז"ל:

4 ד

נשאת. הא דלא קתני נושאין את הבתולה כמו האיש מקדש לפי שעתה מקצר יותר ועוד דאי תנא הכי ה"א בעל כרחו כדמשני גבי הא דפריך וליתני האיש קונה ועוד דהתם אקרא קאי כי יקח איש אשה:

5 ה

ליום הרביעי ולא בליל חמישי. כדאמרי' בפ' בתרא דנדה דליכא כתובה דלא רמי תיגרא כ"ש אם יעשו נשואין בליל חמישי דאיכא למיחש שיטרד בנשואין וכתובה ולא בעיל תוס' ז"ל: ובגמ' תני בר קפרא בתולה נשאת ברביעי ונבעלת בחמישי הואיל ונאמרה בו ברכה לדגים אלמנה נשאת בחמישי ונבעלת בששי הואיל ונאמרה בו ברכה לאדם. ונלע"ד דמשום הכי דייק תנא וקתני ליום הרביעי ליום החמישי בלמד ולא קתני ביום הרביעי ביום החמישי בבית לרמוז לנו ג"כ שהכוונה לתועלת הנמשך ביציאת יום רביעי דהיינו ליל חמישי שנאמרה בו ברכה לדגים וכן ג"כ ליום חמישי לתועלת הנמשך מציאת יום חמישי דהיינו ליל ששי שנאמרה בו ברכה לאדם. ומיהו בירוש' וברב אלפס והרא"ש ז"ל הגירסא ביום בבית. ואי גרסי' הרביעי החמישי בה"א נלע"ד שאפשר שבא לרמוז לנו דלכתחלה אין לו לכנוס בעיו"ט שחל ביום רביעי דלא מיקיים טעמא דשאם היה לו טענת בתולים דהא אין ב"ד יושבין ביום טוב ואגב דתנא הרביעי בה"א תנא נמי החמישי בה"א א"נ הרביעי החמישי בה"א הידיעה שניהם למעט אם חל בהן יו"ט שאין קונין קנין ביום טוב ובלאו הכי תנן במ"ק פ"ק דאין נושאין נשים בחול המועד: וקשה לע"ד דלא איצטריך למיתני הכא רק שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לב"ד ביום ה' דמה צריך להודיענו עתה שפעמים בשבת וכו' ונלע"ד דאפשר לומר דה"ק דאע"ג שפעמים בשבת בתי דינים יושבין וכו' וא"כ מצי להנשא מהאי טעמא באחד בשבת עכ"ז שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל ונמצא לפי מה שכתבתי שגם השני טעמים אחרים טעמא דברכה וטעמא דשקדו נרמזו במשנה ואיתרצו קצת הקושיא שאכתוב בסמוך בשם הר"ן ז"ל כך נלע"ד:

6 ו

אלמנה. מפרש בגמרא על שם שאין לה אלא מרה ואיידי שאם נתארמלה משנשאת אין לה אלא מנה וקרינן לה אלמנה מן האירוסין נמי קרי לה אלמנה ואלמנה כתיבא בתורה על שם העתיד מאי דעתידי רבנן לתקוני:

7 ז

שפעמים בשבת. אבתולה קאי רש"י ז"ל. ונלע"ד שאפשר שכיון לומר אבתולה דעלמא קאי והיינו דמצי קאי אפי' אאלמנה כגון אלמנה מן האירוסין א"נ ה"פ אכל בתולות אפי' בתולות דלא שייך בהו טענת בתולים דלא פלוג רבנן בתקנתייהו וכמו שכתבו תוס' ז"ל גם לדעת רש"י ז"ל:

8 ח

יושבין בעיירות. אפשר שרמז לנו התנא מה שפירש ר"י בעל התוס' ז"ל לקמן בגמ' דקודם תקנת עזרא לא היו קבועין ב"ד אלא בעיר אחת ועזרא תקן בכל עיר ועיר בשני ובחמישי דשכיחי דאתי למיקרי בספרא ולדינים שבין אדם לחברו ע"כ: בפי' ד"ע ז"ל ומשני שקדו וכו'. אמר המלקט ומסיים עלה שמואל ועכשיו ששנינו שקדו ובשביל תקנה זו הוא מעוכב מלכנוס מעתה אותה ששנינו לקמן פ"ה הגיע הזמן ולא נישאו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה אם הגיע הזמן באחד בשבת מתוך שאינו יכול לכנוס אינו מעלה לה מזונות:

9 ט

שאם הי' לו טענת בתולים כו'. וא"ת הא תינח אשת כהן כו' עד ומשום אשת כהן או אשת ישראל פחותה מבת שלש תקנו בכל הנשים שינשאו ביום ד' ובקונט' פי' שמתוך כך יתברר הדבר ויבאו עדים שזנתה ברצון וקשה לפי' ז"ל דאמרי' בגמ' אמר אביי אף אנן נמי תנינא באומר פ"ה מצאתי נאמן לאוסרה עליו אלמא מתני' משום הימנותא דידיה בלחוד היא דאי משום עדים מאי סייעתא וי"ל וכו' ועוד י"ל דגם לפי' הקונט' לא היו מתקנים שתהא נשאת ליום רביעי משו' שמא יתברר ע"י עדים אבל כיון דבאשת כהן ובפחותה מבת ג' דנאמן לאוסרה עליו תקנו שתהא נשאת ביום ד' גם בשאר נשים תקנו משום שמתוך כך יצא הקול ויתברר הדבר ע"י עדים והשתא מייתי אביי שפיר סייעתא דבאשת כהן ובפחותה מבת ג' נאמן לאוסרה עליו עכ"ל תוס' ז"ל ונלע"ד דזה התירוץ השני שתרצו ליישב פי' רש"י ז"ל הוא עצמו התירוץ שהאריך בו הר"ן ז"ל בישבו פי' רש"י ז"ל: עוד נלע"ד דמש"ה לא קתני שאם היה לו טענת פתח פתוח משום דלא פסיקא ליה דבכל הבתולות שייך טענת לא מצאתי דם בין קטנה בין נערה בין בוגרת אבל טענת פתח פתוח ליתה אלא בקטנה ונערה אבל בוגרת אין לה טענת פתח פתוח מש"ה לא תני לה א"נ והוא הנכון דנקט לשון טענת בתולים שהיה מלה כוללת דשייך בה נמי טענת פתח פתוח כדמשמע בגמ' בעלה ט' אלא ששם דחי לה דאפשר דטוען טענת פתח פתוח לא אסרה על עצמו דאפשר דלא קים ליה בפתח פתוח ומתני' לא מיירי אלא דקא טעין טענת דמים. ומלת שאם היה לו דנראה שהיא מלה זרה דלא ה"ל למיתני אלא ואם היה לו טענה וכו' נלע"ד שבא לרמוז לנו הא דאמר רבי לקמן בגמ' דלא שנו אלא קודם תקנת עזרא שאין בתי דינין קבועין אבל מתקנת עזרא ואילך שבתי דינין קבועין בכל יום אשה נשאת בכל יום והיינו דקתני שאם היה לו כאילו הוא תחלת ענין אחר בפני עצמו כלומר בכל יום שינשא ישכים לב"ד אם הוא אחר שנתבטלה תקנת עזרא ודייקא נמי דקתני היה משכים לב"ד ולא קתני היה משכים לפניהם ש"מ דב"ד אחר הוא דקתני ש"מ כך נלע"ד: וכתב הר"ן ז"ל דהא דאמרי' בגמ' דבמקומות שב"ד קבועין בכל יום אשה נשאת בכל יום לאו דוקא אלא בכל יום שמחרתו ב"ד יושבין קאמר דהיינו כל הימים לאפוקי ע"ש דלא שאפי' יבעול לאחר שיתעסקו בצרכי חופה כבר עבר רובו של יום ואין ב"ד יושבין אלא עד חצות ולבעול. בלילי שבת נמי לא דמליל שבת עד אחד בשבת איכא משום איקרורי דעתא דאי לת"ה וכו' ע"ש: