Melechet Shlomo on Mishnah Chullin
1:1א׳:א׳
1 א

בעה"י הרופא חולים ומתיר אסורים שבויים וגולין נתחיל גם מסכת חולין:

2 ב

הכל שוחטין וכו'. רפ"ק דערכין מפרש דהני תרי הכל שוחטין דבפירקין חד לאתויי כותי וחד לאתויי משומד וכמו שפי' ר"ע ז"ל לקמן בסי' ב' אבל הכא בגמרא דילן דדוכתיה מעיקרא מפרש דהכל שוחטין תניין דקתני במתני' ר"ל הכל בשחיטה ואפי' עוף והכי משמע את הכל צריך לשחוט ואפי' עוף ואע"ג דלא כתיב ביה שחיטה בהדיא אבל רבא מסיק דתרי הכל שוחטין חד לאתויי כותי וחד לאתויי משומד כדמפרש בערכין וקאי אשוחטין ולא אנשחטין. וכתבו תוס' ז"ל הכל שוחטין כתוב בהלכות ארץ ישראל דנשים לא ישחטו מפני שדעהן קלה ואין נראה דאפילו במוקדשין שוחטות לכתחלה כדמוכח בפ' כל הפסולין והא דלא קתני הכל שוחטין אחד אנשים ואחד נשים כדקתני בתמורה התם איצטריך למיתני כדמפרש בריש חמורה משום דכל הפרשה נאמרה בלשון זכר אבל הכא אין חדוש באשה יותר מבאיש ובפ' כל הפסולין גבי קדשים איצטריך למיתני נשים משום דבשאר עבודות נשים פסולות ואפילו כהנות. תוס' ז"ל. וכן כתב הר"ן ז"ל דבכל מידי אפילו דאורייתא נשים מהימני כיון שיודעות שיש שם איסור ידוע חוץ מבדיקת חמץ דאי לאו דהויא דאורייתא מדרבנן לא הוו מהימני דכיון שאין שם חמץ ידוע תולות להקל ואינם בודקות יפה יפה ע"כ:

3 ג

חוץ מחרש שוטה וקטן וכו'. תוס' ריש פ"ק דחגיגה:

4 ד

שמא יקלקלו את שחיטתן. הגיה ה"ר יהוסף ז"ל בשחיטתם וכתב כן מצאתי ע"כ:

5 ה

וכולן ששחטו וכו'. בפ' השוחט (חולין ד' ל"א) ותוס' פ' המביא תניין (גיטין ד' כ"ב) וביד פ' שני דהלכות שחיטה סי' י"ב ובפ"ד סי' ג' ד' ה' ו' ט' ובטור יו"ד סי' א'. ובגמרא מוקמינן למתני' כר' נתן דלא בעי כונה לשחיטה דהא חש"ו לחתיכה בעלמא מכווני ואין בהם דעת להתכוון לשחיטה וקתני וכולם דקאי נמי אחש"ו. ועיין במ"ש בשם הר"ן ז"ל בפ' שני דגיטין סי' ה': ובטור יו"ד סי' ג':

6 ו

וכולן שֶׁשָׁחָטוּ. היה נראה דגרסי' לה שֶשָחְטוּ החי"ת בקמ"ץ ומלעיל כדי להפריש בינו שהוא עבר לנְשַחֲטוּ הפסח. שהוא צווי ומלרע. אכן מצינו בכתובים גבי כיור בכי תשא וְרָחֲצוּ שהוא צווי ומלרע ובסוף פ' פקודי כתיב וְרָחֲצוּ מלרע והוא סיפור מה שעבר או מה שֶהוֶֹה וכן וגללו את האבן דבפ' ויצא שהראשון מתורגם ומגנדרין והשני מתורגם ויגנדרון וכמו שמפורש שם בפי' רש"י ז"ל ואע"פ ששניהם מלרע ובנקודות שוות ועיין עוד במ"ש ריש פ' שני דכלים במלת טהרו וכן מלת ושחטה אע"פ ששחטה כדרכה דלקמן פרק שני סי' ג' וכן לקמן פ' ששי משנה ג' ובמקומות אחרות זולת אלו:

7 ז

ואחרים רואין אותם שחיטתן כשרה. ואיתה בתשובת הרשב"א ז"ל סי' תקכ"ט ותק"ל:

8 ח

שחיטת גברי נבלה. ביד שם ס"פ שני ובפ"ד סי' י"א י"ב ובפ' שני דהלכות שאר אבות הטומאות סי' י' ובטור יו"ד סי' ב' ובגמרא דייק נבלה אין איסור הנאה לא ומתני' דלא כר' אליעזר דאמר לקמן בפ' שני דאפילו שחטה ישראל לצורך נכרי אסורה בהנאה שסתם מחשבת נכרי לע"ז. ותו דייקינן בגמרא שחיטת נכרי נבלה הא דמין לע"ז ותנינן להא דת"ר שחיטת מין לע"ז פתו פת כותי וכו' וש"מ דהלכתא כברייתא מדמסייע לה דוקיא דמתני':

9 ט

השוחט בלילה וכו'. ביד פ"א דהלכות שחיטה סי' כ"ח כ"ט ובפ"ד סי' י' ובטור יו"ד סי' א' י"א:

10 י

השוחט בשבת וכו'. וס"ל לתנא דמתני' כר' יהודה דמדקאמר שחיטתו כשרה משמע ל"ש לו ול"ש לאחרים מותר במ"ש ובו ביום אפילו לאחרים אסור אפילו שבשוגג שחטה ועיין בהר"ן ז"ל. ואיתה בפ' אלו נערות (כתובות ד' ל"ד) ובפ' מרובה (בבא קמא ד' ע"א) ותוס' פ' הנזקין ד' נ"ג וכתוב בספר אחד שחבר בעל שארית יוסף כתב בשם הר"י קולין דסי' ק"ס וז"ל בקיצור השוחט בשבת וכו' אי דוקא באחרים רואין אותו אין כאן חדוש אלא דלא נימא גוי הוא פשיטא דלא חשיב כגוי דאע"פ שחטא ישראל הוא ועוד היה לו לרבי לקבוע בבא זו סמוך לשחיטת נכרי דקתני לעיל אם לא בא אלא להשמיענו דלא חשיב כשחיטת נכרי למה הפסיק בינתיים וקדם השוחט בלילה וכן הסומא אלא על כרחין לאשמועינן דההיא דהשוחט בשבת איירי אפי' היכא דאיכא למיחש דילמא לא שחיט שפיר כגון שאין אחרים רואין אותו דומיא דהשוחט בלילה והסומא דפשיטא דהוי רבותא טפי אע"ג דאיכא למיחש דילמא לא שחיט שפיר כיון שאינו רואה מחמת שהוא לילה ואין אבוקה כנגדו כדאיתא בגמרא ע"כ. וכתב הר"ן ז"ל ודוקא בשוגג או אפילו במזיד כששחט בצנעא דאילו בפרהסיא ובמזיד הא קיימא לן דמשומד לחלל שבתות בפרהסיא שחיטתו פסולה אבל בתוס' ז"ל כתבו דאפילו במזיד ובפרהסיא שחיטתו הראשונה כשרה שאינו נעשה משומד אלא משחיטה הראשונה ואילך והביאו ראיה לזה וכו' ע"ש בתוס'. וגם שם סי' ק"ה במהר"י קולין ז"ל שהאריך לפ' לשונם ולפרש החילוק שיש בין דעת תוס' לדעת תוס' משנץ בהא: