4:4ד׳:ד׳
1 א

בזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורין ואע"פ שאמר כל מה שבתוכה דמשתמע אפילו מטלטלין היינו דוקא מטלטלין שהם צרכי הבית ודרך הבתים בהם כמו מפתחות ומכתשת ותנור וכירים כדלעיל ולא מאני תשמישתיה וחיטי ושערי דאלו אין להם שום קביעות בבית ודעתו עליהם להביאם לחצר אחרת שידור בה כיון שאינו יוצא מן העיר דזה ממונו הוא אבל מרחץ ובית הבד אין דרך החצרות שיהיה להם כן ואינו תשמיש מיוחד לחצר אחת דהרבה חצרות משתמשין במרחץ אחד וכן בבית הבד א"כ לא בטילי לגבי חצר ולא משתמעי במה שאמר כל מה שבתוכה. ודעת הרשב"א ז"ל שאם מצר לו מצרים ואמר לו כל מה שבתוך מצרים אלו אני מוכר לך דכולו מכור בין בור ודות בבית או מרחץ ובית הבד בחצר דטעמא דאמרן דאין נמכרין בהדייהו היינו משום דדברים חשובים הם ואינם בטלין וטפלין להני דמכר אבל המצרים אינם נמכרין ולא שייך למימר טעמא משום שהם טפלין להם הלכך כי אמר לו כל מה שבתוך המצרים הללו הכל מכור וראיתי אחרים שכתבו על זה שהוא הגון ומתקבל נמוקי יוסף ז"ל:

2 ב

ר' אליעזר אומר המוכר את החצר לא מכר אלא אוירה של חצר ולשון הברייתא לא מכר אלא מילוסה של חצר והיינו אוירה דמתני' ובהא פליגי דר' אליעזר סבר חצר אוירא משמע ורבנן סברי הכל משמע כחצר המשכן דכתיב ארך החצר מאה באמה ורוחב חמשים בחמשים ובכלל אלו מאה אמה קדש הקדשים ואהל מועד שהם כמו בתים וקראם הכתוב חצר מכאן שהבתים נמכרין בכלל חצר והלכך לא שנא אמר לו דירתא אני מוכר לך ל"ש א"ל דרתא ל"ש אמר לו חצרי מכר את הבתים. ובטור כולה מתניתין עד סוף הפרק בח"מ בסימן רט"ו: