Chapter 22:30כ״ב:ל׳
1 א

ואנשי קדש תהיון לי רבי ישמעאל אומר, כשאתם קדושים הרי אתם שלי. איסי בן יהודה אומר, כשהמקום מחדש מצוה על ישראל, הוא מוסיף להם קדושה. איסי בן גוריא אומר, נאמר כאן קדושה ונאמר להלן קדושה. מה (להלן) אסורין באכילה, אף (כאן) תהא אסורה באכילה.

(Exodus 22:30) "And men of holiness shall you be to me": R. Yishmael says: When you are holy, you are Mine. Issi b. Yehudah says: When the Holy One Blessed be He originates a mitzvah for Israel, He adds holiness to them. Issi b. Guriah says: It is written here (Devarim 14:21) "holy" ("for a holy people are you … You shall not cook a kid in its mother's milk"), and, elsewhere (Exodus, Ibid.) "holiness." Just as here ("a kid, etc.") the prohibition is eating, so, there, ("treifah") the prohibition is eating.

2 ב

ובשר בשדה טרפה אין לי אלא בשדה, בבית מנין – תלמוד לומר (טרפה ונבלה) [נבלה וטרפה] הקיש (נבלה לטרפה) [טרפה לנבלה], מה נבלה לא חלק בה בין בבית בין בשדה, אף טרפה לא נחלק בה בין בבית בין בשדה. הא מה תלמוד לומר ובשר בשדה טרפה, דבר הכתוב בהוה. כיוצא בו, כי בשדה מצאה (דברים כד). אין לי אלא בשדה, בבית מנין – דבר הכתוב בהווה. כיוצא בו, ומי האיש אשר נטע [כרם] (שם כ). אין לי אלא כרם, שאר אילנות מנין – (לא) דבר הכתוב אלא בהווה. אף כאן בשדה טרפה, דבר הכתוב בהווה, מקום שדרך בהמות להטרף.

"and flesh in the field, treifah ("torn"): This tells me only of the field. Whence do I derive (that a treifah is forbidden also) in the house? From (Leviticus 22:8) "Neveilah (carrion) and treifah he shall not eat." Treifah is likened to neveilah. Just as neveilah is forbidden both in the house and in the field, so, treifah. If so, why is "field" (specifically) written here? Scripture speaks of the common instance. Similarly, (in respect to a ravished maiden) (Devarim 22:27) "For in the field he found her" — Scripture speaks of the common instance. Similarly (Ibid. 20:6) "Who is the man who has planted a vineyard?" This tells me only of a vineyard. Whence do I derive (the same for) all trees? Scripture speaks of the common instance. Here, too, "in the field treifah" — Scripture speaks of the common instance.

3 ג

לכלב תשליכון אותו לכלב ככלב. אתה אומר [ככלב], או אינו אלא כלב כמשמעו. תלמוד לומר לא תאכלו כל נבלה (דברים יג). והלא דברים קל וחומר, מה נבלה שהיא מטמאה במשא הרי היא מותרת בהנאה, טרפה שאינה מטמאה במשא אינו דין שתהא מותרת בהנאה. הא מה תלמוד לומר לכלב תשליכון אותו, ללמדך (שהכלב מכובד מן (העבד). שהטרפה לכלב ונבלה (לעבד) ללמדך) שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה. שנאמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו (שמות יא). אמר הקב”ה תן לו שכרו. והלא דברים קל וחומר, ומה אם חיה כך, אדם לא כל שכן שאינו מקפח שכרו. שנאמר (קורא דגר ולא ילד עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל (ירמיה יז)). ואומר כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו (שם).

"to the dog shall you throw it": "to the dog" — as to the dog (i.e., anything like a dog.) You say this, but perhaps it is to be taken literally? It is, therefore, written (Ibid. 14:21)"You shall not eat any neveilah, etc." (but you may derive benefit from it). Now does this not follow a fortiori, viz.: If it is permitted to derive benefit from neveilah, which causes "carrying uncleanliness," how much more so, from treifah, which does not cause "carrying uncleanliness!" Why, then, is it written "to the dog shall you throw it"? To teach that a dog is of higher station than a slave, a treifah being relegated to a dog, but only neveilah, to a slave, and to teach that the Holy One Blessed be He does not withhold the reward of any creature, viz.: It is written (Exodus 11:7) "And against all the children of Israel (during the exodus) a dog will not sharpen its tongue." The Holy One Blessed be He says, as it were, "Give it its reward (treifah)" (for holding its tongue.) Now does this not follow a fortiori? If it is so — that He does not withhold "reward" — from animals, how much more so (does He not withhold it) from men! As it is written (Jeremiah 18:10) "… to repay every man according to his ways …" and (Ibid. 12) "the Throne of Glory … (13) the hope of Israel, the L rd!"