Chapter 17 י״ז
1 א

ויסעו כל עדת בני ישראל ממדבר סין לפי דרכינו למדנו שאין השונא בא אלא על החטא ועל העברה:

2 ב

וירב העם עם משה שעברו על שורת הדין: ויאמר אליהם משה מה תריבון עמדי מה תנפון את ה'. אמר להם כל זמן שאתם מידיינין כנגדי הרי אתם מנסים את המקום: ד"א אמר להם כל זמן שאתם מדיינין כנגדי המקום עושה לכם נסים וגבורות ושמו מתגדל בעולם:

3 ג

ויצמא שם העם למים מלמד שנגע בהם צמאון ולהלן (ט"ו כ"ג) ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה לא נגע בהן צמאון אבל כאן נגע בהן צמאון: ויאמר למה זה העליתנו ממצרים. אמר להן דרך ארץ אדם כועס בתוך ביתו אין נותן פניו אלא בקטן אבל כאן נתנו פניהם בגדול: להמית אתי ואת בני ואת מקני בצמא. מיכאן היה ר' יאשיה אומר נפל ביתו הבל לכותא: ד"א להמית אתי ואת בני ואת מקני. אמרו בהמתו של אדם אינה אלא חייו הא כאיזה צד אדם יוצא לדרך ואין בהמתו עמו מסתגף הוא:

4 ד

ויצעק משה אל ה׳ לאמור מה אעשה לעם הזה להודיע [שבחו] של משה שלא אמר הואיל והן מידיינין כנגדי אף אני איני מבקש עליהן רחמים אלא מה אעשה לעם הזה: עוד מעט וסקלוני. אמר לפניו [רבונו] של עולם בינך לבינם הרי אני הרוג שאמרת לי אל תקפיד כנגדן כי תאמר אלי שאהו בחיקך (במ' י"א י"ב): כאן המקום ממיך ומשה מגביה אבל במעשה העגל המקום מגביה ומשה ממיך:

5 ה

ויאמר ה' אל משה עבור לפני העם (על) [עבור] על דבריהם שנפשם קניטה : ר' יהודה אומר עבור על חטא שלהן: ר' נחמיה אומר לפני העם הזה ודרגשא ליה ימליל : ד"א עבור לפני העם הזה והוציא להם מים: וקח אתך מזקני ישראל לעדות שלא יאמרו מעיינות היו: ומטך אשר הכית בו את היאר קח בידך והלכת. זה אחד משלשה [דברים] שהיו ישראל מתרעמין ואומרין של פורענות הן ואלו הן קטרת ומטה וארון: קטורת זו אמרו של פורענות היא היא הרגה נדב ואביהוא היא הרגה קרח ועדתו לסוף ידעו שהיא של ברכה ויתן את הקטרת ויכפר על העם (במ' י"ז י"ב): ארון זה אמרו של פורענות הוא הוא הרג את (עזה ואת) פלשתים ואת בית שמש והרג את עזא: לסוף ידעו שהוא ברכה וישב ארון ה' בית עבד אדום הגתי שלשה חדשים ויברך ה' את עבד ארום ואת כל ביתו (ש"ב ו' י"א): מטה זה אמרו של פורענות הוא הוא הביא מכות על המצריים במצרים לסוף ידעו שהוא של ברכה ומטך אשר הכית בו את היאר קח בידך והלכת:

6 ו

הנני עומד לפניך שם על הצור בחרב אמר לו כל מקום שאתה מוצא רושם רגלי אדם כענין שנ' דמות כמראה [אדם] (יחז' א' כ"ו) שם אני עומד לפניך : והכית בצור. מיכאן ר' יוסי בן זימרה אומר מקל זה של סמפיר הוא והכית על הצור אין כתיב כן אלא והכית בצור:

7 ז

ויקרא שם המקום מסה ומריבה ר' יהושע אומר משה קראו מסה ומריבה: ר' אליעזר המודעי אומר המקום קראו מסה ומריבה שנ' ויקרא שם המקום מיכאן לבית דין הגדול ב"ה שנקרא מקום: על ריב בני ישראל וגו'. ר' יהושע אומר אמרו אם ישנו רבון כל העולמים ב"ה כדרך שהוא ישנו עלינו נדע ואם לאו [לא] נדע: ר' אלעזר המודעי אומר [אמרו] אם ספק צרכינו במדבד נעבדנו ואם לאו לא נעבדנו:

8 ח

[ויבא עמלק] ר' יאשיה ור' אלעזר חסמא אומרין מקרא זה רשום ומפורש על ידי איוב (ח' י"א) היגאה גמא בלא בצה ישגה אחו בלי מים וכי אפשר לגמא זה להיות שלא בצים ואפשר לאחו זה להיות שלא מים כך אי אפשר להן לישראל לפרוש מדברי תורה לפי שפירשו מדברי תורה באו לתרעומת לפיכך בא עליהן שונא שאין השונא בא אלא על החטא ועל העבירה שנ' ויבא עמלק: ויבא עמלק. שבא בגילוי פנים שנ' (דב' כ"ה י"ח) ולא ירא אלהים: ר' יוסי בן חלפתא אומר ויבא עמלק שבא בעצה לפי שהלך וכינס כל אותן אלפים וכל אותן רבבות בשביל לקבל פורענות אמרו היאך אנו יכולין לעמוד כנגדן: פרעה שעמד כנגדן טבעו הקב״ה בים היאך אנו יכולין לעמוד כנגדן אמר להם אני אתן לכם עצה מה תעשו: אם ינצחונו ברחו ואם לאו באו וסייעונו עליהם: ר' נתן בן יוסף [אומר] חמשת עממים פסע ובא עמלק ועשה מלחמה עם ישראל שנ' (במ' י"ג כ"ט) עמלק יושב בארץ הנגב והחתי והיבוסי והאמרי יושב בהר והכנעני יושב על הים ועל יד הירדן הוא היה לפנים מכולם: רבי אומר לא בא אלא מהררי שעיר ארבע מאות פרסה פסע ובא עמלק ועשה מלחמה עם ישראל: אחרים אומרים יבא עמלק כפוי טובה ויפרע מעם כפויי טובה: וילחם עם ישראל ברפידים. ר' יהושע אומר היה נכנס תחת ענני הכבוד וגונב נפשות מישראל והורגן שנ' (דב' כ"ה י"ח) אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך: ברפידים. אמר רבי חנניה דבר זה שאלנו את ר' אליעזר כשהוא יושב במותבא רבא רפידים מה הוא אמר לנו כמשמעו: ועוד אמר ר' חניניה דבר זה שאלנו את ר' אליעזר כשהוא יושב במותבא רבא מפני מה פרו ישראל פטרי חמורים ולא פדו פטרי גמלים ולא פטרי סוסים אמר לנו גזרת מלך מלכי המלכים ב"ה: ד"א לפי שסייעו את ישראל ביציאתן ממצרים שאין לך כל אחד ואחד שלא היו לו שבעים חמורים לפניו שהיו טעונין כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות: דורשי רשומות אומרין אין רפידים אלא רפין ידים לפי שריפו ידיהם של ישראל מן התורה לפיכך בא עליהן שונא שאין השונא בא [אלא] על החטא ועל העבירה וכן הוא אומר (דה״ב י"ב א׳) ויהי כהכין מלכות רחבעם וכחזקתו עזב את תורת ה' וכל ישראל עמו: מהוא אומר (שם ב') ויהי בשנה החמישית עלה שישק מלך מצרים על ירושלים כי מעלו בה':

9 ט

ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים מיכאן שיהיה כבוד תלמידו של אדם חביב עליו ככבוד חברו וילמד כל העולם כולו ממשה שלא אמר ליהושע בחר לי אנשים אלא בחר לנו אנשים עשאו כמותו: אנשים. אנשים גבורים אנשים יראי חטא: וצא הלחם בעמלק. וכי משה עומד ואומר ליהושע [לעשות] מלחמה עם עמלק אלא מסורת היא שאין בני עשו נופלין אלא ביד בניה של רחל : וצא הלחם בעמלק. ר' יהושע אומר אמר לו הקב״ה למשה צא מתחת כנפי השכינה והלחם בעמלק: ר' אלעזר המודעי אומר אמר לו הקב"ה למשה אמור לו ליהושע ראשך זה למה אתה משמרו לא לכתר צא והלחם בעמלק: מחר אנכי נצב על ראש הגבעה ומטה האלהים בידי. מחר נהיה מעותדין ועומדין על ראש הגבעה ומטה שאמר הקב"ה בידך תהא בידי לעולם כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר מחר נגזור תענית ונהא מעותדין ועומדין: על ראש אלו מעשה אבות: הגבעה אלו מעשה אמהות: ומטה אלהים בידי אמר משה לפני המקום במטך זה הוצאתם ממצרים וקרעת להם את הים והיגזת להם את השלו והורדת להם את המן ועשית להם נסים וגבורות: במטה זה תעשה להם נסים וגבורות בשעה זו:

10 י

ויעש יהושע כאשר אמר לו משה עשה מה שנתפקד ולא עבר על גזרת משה: ומשה ואהרן וחור. זה בנה של מרים : עלו ראש הגבעה. לענין שאמרנו מיכאן לשליח צבור שיהיה אחד מימינו ואחד משמאלו :

11 יא

והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל ר' אליעזר אומר וכי ידיו של משה מגברות ישראל או ידיו משברות עמלק אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום ומאמינים במה שפקד המקום למשה המקום עושה להם נסים וגבורות: כיוצא בו אתה אומר (י"ב ז') ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות וגו' וכי מה הדם מהנה למלאך ומה מהנה למזוזה אלא כל זמן שישראל עושין רצונו של מקום ומאמינים במה שפיקדן משה לעשות המקום חס עליהן: כיוצא בו (במ׳ כ"א ה') ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף וגו' וכי נחש ממית ומחיה אלא כל זמן שישראל עושין רצונו של מקום ומאמינין במה שפיקדן הן מתרפאין: ד"א והיה כאשר ירים משה ידו ר' עקיבה אומר כשהיה משה מגביה ידו רמז שעתידין ישראל להגביה דברי תורה הן נוצחין וכשהוא משפיל ידו כויכול שעתידין ישראל להשפיל דברי תורה ואינן נוצחין:

12 יב

וידי משה כבדים יקרו ידיו של משה באותה שעה כאדם שתלויין בו שני כדי מים כך דברי ר' יהושע: ר׳ אלעזר המודעי אומר מיכאן שאין מרשלין לדבר מצוה שאלו אמר לו משה ליהושע בחר לי אנשים מיד לא בא לידי צער ההוא אלא אמר למחר: ויקחו אבן. וכי לא היה שם כסת אחת או נלובקרין אחד שיניחו לו וישב אלא אמר כל זמן שישראל שרויין בצרה אף אני אהא עמהן בצער מכאן אמרו אשרי אדם שמצטער עם הצבור: ואהרן וחור תמכו בידו. מלמד שהיה מעלה בהן ומוריד בהן: ויהי ידיו אמונה עד בא השמש. מלמד שהיו ישראל בתענית כל אותו היום כך דברי ר' יהושע: ר' אליעזר המודעי אומר וידי משה כבדם שיקר החטא על ידיו של משה ולא היה יכול לעמוד בו: מה עשה נפנה לאבות הראשונים שנ' ויקחו אבן וישימו תחתיו אלו מעשה אבות: וישב עליה אלו מעשה האמהות ואהרן וחור תמכו בידיו מה ת"ל מזה אחד ומזה אחד מלמד שהיה אהרן מזכיר [זכות] לוי וחור מזכיר זכות יהודה מיכאן אמרו אין פוחתין משלשה שיורדין לפני התבה בתענית צבור: ויהי ידיו אמונה ידו שלא נטל בה כלום מישראל אמונה עד בא השמש: ד"א ויהי ידיו אמונה אמר משה לפני מקום רבונו של עולם על ידי הוצאתם ממצרים ועל ידי קרעת להם את הים והורדת להן את המן והיגזת להן את השלו ועשית להן נסים וגבורות: ועל יד תעשה להם נסים וגבורות בשעה זו: ד"א אמונה עד בא השמש אמר ראיתי כל מלכיות כולן אין עושות מלחמה אלא עד שש שעות מלכות חייבת זו עושה מלחמה משחרית ועד ערבית:

13 יג

ויחלש יהושע את עמלק ר' יהושע אומר שירד וחתך ראשי גבורים העומדין בראשי שורות: ר' אלעזר המודעי אומר בו לשון נוטריקין ויחל ויאחז וישבר: עמלק. כמשמעו: עם. אלו בניו: את. אלו חיילות שעמו כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומד עמלק כמשמעו: עם. אלו בגיו: את. אלו חיילות שעמו: כשהוא אומר ואת אלו חיילות שעם בניו: לפי חרב. ר' יהודה אומר לפי חרב למדנו למלחמה זו שלא היתה אלא על פי גבורה : אחרים אומרין לפי חרב נתקיים בהם מה שנאמר להלן (יחז' ל"ה ו') כי לדם אעשך ודם ירדפיך אם לא דם שנאת ודם ירדפך: ויאמר ה' אל משה כתוב זאת זכרון בספר זקנים הראשונים אומרין שוט שישראל לוקין בו סופו ללקות ילמד כל העולם כולו מפרעה שמתוך שבא ושעבד את ישראל טיבעו המקום בים שנ' (תה׳ קל״ו ט"ו) וניער פרעה וחילו בים סוף: וכן אתה מוצא בעמלק שמתוך שבא והזיק את ישראל איבדו המקום מן העולם הזה ומן העולם הבא שנ' (פ' י"ד) כי מחה אמחה את זכר עמלק כך כל אומה ומלכות שתבא ותזיק את ישראל בו בדבר המקום נפרע ממנה:

14 יד

כתוב זאת זכרון בספר כתוב משכתוב כאן : זאת. מה שכתוב במשנה תורה: זכרון. משכתוב בנביא: בספר. משכתוב במגילה כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר זאת משכתוב כאן ובמשנה תורה: זכרון משכתוב בנביא: בספר משכתוב במגילה: ושים באזני יהושע. בו ביום נמשח יהושע כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר זה אחד מן ארבעה שניתן להם רמז שנים חשו ושנים לא חשו: משה ניתן לו רמז ולא חש ושים באזני יהושע יהושע מכניס את ישראל לארץ: לסוף היה עומד ומבקש כל אותן בקשות וכל אותן תחנות עד שנ' לו (דב' ג' כ"ו) רב לך אל תוסף דבר: יעקב ניתן לו רמז ולא חש שנ' (בר׳ כ"ח ט"ו) והנה אנכי עמך ושמרתיך לסוף היה מתירא שנ' (שם ל"ב ח') ויירא ויצר לו אפשר מי שהבטיחו המקום כך יהא מתירא אלא אמר שמא יגרום החטא: דויד ניתן לו רמז וחש שנ' (ש"א י"ז ל"ו) גם את הארי גם את הדוב הכה עבדיך אמר מה אני ספון שהרגתי שלוש בהמות רעות הללו אלא שמא דבר עתיד לערע בישראל ועתידין להנצל על ידי לכך נאמר (שם) והיה הפלשתי הערל הזה כאחד מהם: מרדכי ניתן לו רמז וחש שנ' (אס' ב' י"א) ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים אמר אפשר לחסידה זו שתנשא לערל זה אלא שמא דבר עתיד לערע בישראל ועתידין להנצל על ידה מיד ויודע הדבר למרדכי ויגד לאסתר המלכה (שם כ"ב): כי מחה אמחה. מחה בעולם הזה, אמחה לעולם הבא: מחה לו ולכל משפחתו כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר עמלק זה אגג: זכר זה המן מחה לו ולכל משפחתו אמחה לו ולכל (הדורות הוא) [הדור ההוא]: מתחת השמים. ר' יהושע אומר שלא יהיה לו נין ונכד לעמלק שלא יאמרו גמל זה של עמלק: רחל זו של עמלק אילן זה של עמלק: ר׳ אלעזר המודעי אומר לפי שבא לאבד את ישראל מתחת כנפי השמים אמר משה לפני המקום רבונו של עולם רשע זה בא לאבד את בניך מתחת השמים ספר תורה שנתת להן מי יקרא בו: ר' נתן אומר לא בא המן אלא זכר לישראל שנ' (אסתר ט' כ״ה) וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודם וזכרם לא יסוף מזרעם:

15 טו

ויבן משה מזבח ויקרא שמו ה' נסי ר' יהושע אומר משה קראו נסי אמר להן נס זה שעשה לכם המקום בגיני עשאו: ר' אלעזר המודעי אומר המקום קראו נסי שכל זמן שישראל שרויין בנס כאלו נס לפניו: שרויין בצרה כאלו צרה היא לפניו: שרויין בשמחה שמחה היא לפניו וכן הוא אומר (ש"א ב׳ א׳) כי שמחתי בישועתך :

16 טז

ויאמר כי יד על כס יה משישב על כס יה ותהא מלחמה שליה באותה שעה מלחמה לה' בעמלק: מיכאן מנוי מלך קודם להכרתת זרעו של עמלק כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר נשבע הקב״ה בכסאו שאם יבואו כל אומות העולם להתגייר יקבלו מהן ומעמלק לא יקבלו מהן שנ' (עי ש"ב א' י"ג) ויאמר דוד אל הנער המגיד לו מי אתה ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי באותה שעה נזכר דויד מה נאמר למשה רבו שאם יבואו מכל אומות העולם להתגייר יקבלו מהן ישראל ועמלק לא יקבלו מהן ויאמר לו דוד דמך על ראשך פיך ענה בך (ע' שם ט"ז): מדר דר אמר הקב״ה מן דר ודר אנא בתריה לדר דרין : מדור דור מדור העולם הזה לדור העולם הבא כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר מדורו של שמואל לדורו של משיח שיש בו שלשה דורות ומנין שיש בו שלשה דורות שנ' (תה׳ ע"ב ה') ייראוך עם שמש ולפני יריח דור דורים: