Chapter 14 י״ד
1 א

וידבר ה' אל משה לאמור דבר אל בני ישראל רבי שמעון בן יוחאי אומר כל מקום שנאמר לאמר ואמרת אליהם הרי זה לדורות וכל מקום שלא נאמר לאמר ואמרת אליהם הרי זה לשעה: רבי אומר אף במקום שאין נאמר לאמר ואמרת אליהם הרי זה לחרות חוץ משלשה מקומות:

2 ב

וישובו ויחנו לפני פי החירות אין חירות אלא מקום חירותן של מצרים מקום עטלין שלהן מקום ע"ז שלהן לשעבר היתה נקראת פיתום כענין שנאמר (א' י"א) את פיתום ואת רעמסם חזרה להיות נקראת פי החירות שהיו מאחרין את עובדיהן: אמרו חיראות הללו לא היו תרוטות אלא מוקפות ולא היו משופעות אלא גדודיות, ולא היו עגולות אלא מרובעות עינים היו להם והיו מפותחות לא היו מעשה בשר ודם אלא מעשה שמים, כמין זכר ונקבה היו דברי ר' אליעזר, ר' יהושע אומר חירות מצד אחד ומגדל מצד אחר וים מלפניהם ומצרים מאחריהם: ד"א וישובו ויחנו לפני פי החירות אמר להן משה חזרו לאחוריכם. כיון שתקעו קרן לחזור התחילו מחוסרי אמנה שבהן מתלישין בשערן ומקרעין בכסותן אמר להם משה מפי הקדש נאמר לי שאתם בני חורין: בין מגדול ובין הים. שם היתה גדולתן של מצרים ושם היתה תפארת שלהן ולשם כינס יוסף את כל הכסף כענין שנאמר (בראשית מ"ו י"ד) ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה: לפני בעל צפון. בעל צפון נשתייר להם מחיראות כדי לפתות את ליבן של מצרים ועליו הוא אומר (איוב י"ב כ"ג) משגיא לגוים ויאברם: נכחו תחנו על הים. מגיד הכתוב במגדול אכלוסין כנגד כל יוצאי מצרים ד"א נכחו תחנו על הים. כדי לפתות לבם של מצרים:

3 ג

ואמר פרעה לבני ישראל נבוכים הם בארץ אין נבוכים אלא מטורפין כענין שנאמר (יואל א' י"ח) מה נאנחה בהמה נבוכו עדרי בקר: ד"א אין נבוכים, אלא מעורבבים כענין שנאמר (אסתר ג' ט"ו) והעיר שושן נבוכה: ד"א נבוכים אמר פרעה משה הטען ואינו יודע לאיכן מוליכן אין נבו אלא משה בענין שנאמר (דברים ל"ב נ״ט) עלה אל הר העברים הזה הר נבו: ד"א נבוכים אמר פרעה ולא ידע מה אמר שעתידין ישראל לבכות במדבר כענין שנאמר (במדבר י"ד א') ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא: סגר עליהם המדבר. אמר פרעה ולא ידע מה אמר שעתידין ישראל ליפול במדבר כענין שנאמר (במדבר י"ד כ"ט) במדבר הזה יפלו פגריכם: ד"א סגר עליהם המדבר אמר פרעה בעל צפון כינס עליהן חיות רעות ואין מניחות אותן לעבור: וכן היה: כיון שראו ישראל ים סוגר ושונא רודף נשאו עיניהם למדבר כינס עליהן הקב"ה חיות רעות ולא היו מניחות אותן לעבור שנאמר סגר עליהן המדבר אין סגירה אלא חיה רעה כענין שנאמר (דניאל ז' כ"ג) אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא:

4 ד

וחזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם שהיה לבו חלוק אם לרדוף אם לא לרדוף: ואכבדה בפרעה ובכל חילו. פרעה התחיל בעבירה תחלה ממנו התחילה הפורענות: כיוצא בו אתה אומר (בראשית ז' כ"ג) וימח את כל היקום מאדם ועד בהמה מי שהתחיל בעבירה תחלה ממנו התחילה הפורענות: כיוצא בו (שם י"ט י"א) ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים מי שהתחיל בעבירה תחלה ממנו התחילה הפורענות: כיוצא בו אתה אומר (שם י"ט י"ג) כי משחיתים אנחנו את המקום הזה מי שהתחיל בעבירה תחלה ממנו התחילה הפורענות: כיוצא בו אתה אומר (במדבר ה' כ"ז) וצבתה בטנה ונפלה ירכה ושאר הגוף לא פלט אלא מי שהתחיל בעבירה תחלה ממנו התחילה הפורענות: אף כאן הוא אומר ואכבדה בפרעה ובכל חילו פרעה התחיל בעבירה תחלה ממנו התהילה הפורענות: והלא דברים [קל וחומר] וכי איזו מדה מרובה מדת הטוב או מדת הפורענות הוי אומר מדת הטוב מרובה ומה אם מדת הפורענות שהיא מועטת מי שהתחיל בעבירה ממנו התחילה פורעניות קל וחומר למדת הטוב שהיא מרובה שכל המתחיל במצוה תחלה נוטל שכרו בראש: ד"א ואכבדה בפרעה כשהקב״ה נפרע מן הרשעים שמו מתגדל בעולם וכן הוא אומר (ישעיה ס"ו י"ט) ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פליטים אל הגוים תרשיש פול ולוד משכי קשת תובל ויון האיים הרחוקים אשר לא שמעו את שמעי ולא ראו את כבודי, מהוא אומר (שם) והגידו את כבודי בגוים: כיוצא בו אתה אומר (יחזקאל ל"ח כ״ב) ונשפטתי אתו בדבר ובדם ובגשם שוטף מהוא אומר (שם) והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים: כיוצא בו אתה אומר (ירמיה ט"ז י"ט) ה' עזי ומעזי ומנוסי ביום צרה מהוא אומר (שם) אליך גוים יבואו מאפסי ארץ ויאמרו אך שקר נחלו אבותינו הבל ואין בם מועיל: כיוצא בו אתה אומר (ישעיה מ"ה י"ד) כה אמר ה' יגיע מצרים וסחר כוש וסבאים אנשי מדה עליך יעבורו ולך יהיו אחריך ילכו (ובזיקים) [בזקים] יעבורו ואליך ישתחוו אליך יתפללו מהוא אומר (שם) אך בך אל ואין עוד אפס אלהים: כיוצא בו אתה אומר (עובדיה א' כ"א) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו מהוא אומר (שם) והיתה לה' המלוכה: ואומר (תהלים י' ט"ו) ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו: ואומר (תהלים ק"ד ל"ה) יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה: ואומר (שם קמ"ו ט') ה' שומר את גרים יתום ואלמנה יעודד ודרך רשעים יעות מהוא אומר ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה: וידעו מצרים כי אני ה'. לשעבר לא היו יודעין את ה' עכשיו וידעו מצרים כי אני ה': ויעשו כן. להודיע שבחן של ישראל שלא אמרו לו למשה היאך נחזור לאחורינו שלא נשבור לב טף שעמנו אלא האמינו והלכו אחרי משה: ד"א ויעשו כן אמרו רוצין ולא רוצין אין לנו אלא דברי בן עמרם:

5 ה

ויגד למלך מצרים נסעו בני ישראל מרעמסס לסכות ומסכות לאיתם ומאיתם לפי החירות ערב שבת ושבת ואחד בשבת שהן חמשה עשר וששה עשר ושבעה עשר: בשני בשבת [שהוא רביעי] לנסיעתן הוא יום שמונה עשר היו ישראל מציעין בהמתן ומתקנין כליהן לצאת אמרו להן קטרין הגיע פרתזזמיא שלכם לחוור למצרים כענין שנאמר (ח' כ"נ) דרך שלשת ימים נלך במדבר אמרו להן כיון שיצאנו ממצרים יצאנו מרשות פרעה אמרו להם רוצים ולא רוצים סופכם לחזור ולקיים דברי מלכות עמדו עליהן ישראל והכו מהם ופצעו מהם והרגו מהן והלכו והגידו לפרעה לכך נאמר ויגד למלך מצרים מי הגיד לו קטרין שהיו עמהן: ויש אומרין דירבאות היו לו ויש אומרין עמלק הגיד לו: כי ברח העם. וכי בורחים היו והלא כבר נאמר (י"ד ח) ובני ישראל יצאים ביד רמה אלא מתוך שהרגו את הקטרין הלכו ואמרו לפרעה הכו ממנו ופצעו ממנו ואין להם לא מושל ולא שר כענין שנאמר (משלי ל' כ"ז) מלך אין לארבה ויצא חוצץ כולו: ויהפך לבב פרעה ועבדו אל העם. אתמול ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש שלח את האנשים (י' ז'), והיום ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם: ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו. אמרו אלו שלחנו ולא לקינו כדאי היה אלא שלחנו ולקינו, אלו לקינו ולא שלחנו כדאי היה אלא לקינו ושלחנו, אלו שלחנו ולקינו ולא ניטל ממונינו כדאי היה אלא שלחנו ולקינו וניטל ממונינו: מושלו משל לה״ד למלך בשר ודם שאמר לעבד הבא לי דג מן השוק הלך והביא לו דג מבאיש אמר גזרה או אכול אתה את הדג או לוקה מאה מכות או נותן מאה מנה אמר הריני אוכל את הדג לא הספיק לגמור נפשו מניטה עליו אמר הריני לוקה מאה מכות לקה ששים או שבעים נתקלקל אמר הריני נותן מאה מנה כך נעשה להן למצרים לקו ושלחו ונטל ממונם לכך נאמר מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל: ד"א ויאמרו מה זאת עשיני מגיד שכיון שיצאו ישראל ממצרים בטלה מלאכתן של מצרים: מעבדינו. מי עובדינו עכשיו יהיו כל אומות העולם מקישין עלינו כזוג ואומרין ומה אלו שהיו ברשותן הניחום והלכו להם עכשו האיך אנו יכולין לשלח לארם נהרים ולארם צובה להעלות לנו מסים ולשלח לנו עבדים ושפחות: ללמדך שהיה פרעה שוליט מסוף העולם ועד סופו ושלטונות היו לו מסוף העולם ועד סופו מפני כבודן של ישראל ועליו הוא אומר (תהלים כ"ה כ') שלח מלך ויתירהו מושל עמים ויפתחהו: אין לך כל אומה ומלכות שנשתעבדה בהן בישראל ולא שלטה מסוף העולם ועד סופו מפני כבודן של ישראל: במלך אשור הוא אומר (ישעיה י' י"ד) ותמצא כקן ידי לחיל העמים וכאסוף בצים עזובות כל הארץ אני אספתי: במלכות בבל הוא אומר (ירמיה כ"ו ח') והיה הגוי והממלכה אשר לא יעבדו אותו את נבוכדנאצר מלך בבל ואת אשר לא יתן את צוארו בעול מלך בבל בחרב וברעב ובדבר אפקד על הגד ההוא גאם ה' עד תמי אותם בידו: במלכות מדי הוא אומר (דניאל ו' כ"ו) באדין דריוש מלכא כתב לכל עממיא (ואומיא) [אמיא] ולשנא די דירין בכל ארעא שלמכון (יסגי) [ישגא] ואומר(אסתר י' א') וישם המלך אחשורוש מס על הארץ ואיי הים: במלכות יון הוא אומר (דניאל ז' ו') וארבעה רישין לחיותא ושלטן (יהב) [יהיב] לה: במלכות רביעית הוא אומר (שם ז' כ"ג) ותיכול כל ארעא ותדושינה ותדוקנה הא אין לך כל אומה ומלכות ששלטה בהן ולא שלטה מסוף העולם ועד סופו מפני כבודן של ישראל לכך נאמר ויאמרו מה זאת עשינו: ד"א ויאמרו מה זאת עשינו אמרו והלא בשבילן טובה באה עלינו היה ר' יוסי מושלו משל לה״ד לאחד שהיה לו בית כור בר ומכרו בדבר מועט והלך אותו לוקיח ופתח בו מעינות ונטע בו גנות ופרדסים התחיל המוכר נחנק, כך מצרים שילחו ולא ידעו מה שילחו וכן הוא אומר (שה"ש ד' י"ג) שלחיך פרדס רמונים עם פרי מגדים כפרים עם נרדים: היה ר' שמעון מושלו משל לה״ד לאחד שנפלה לו פלטורא בירושה במדינת הים ומכרה בדבר מועט הלך אותו לוקיח ומצא בה אוצרות של כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות התחיל המוכר נחנק כך נעשה להן למצרים לקו ושילחו ונטל ממונם לכך נאמר ויאמרו מה זאת עשינו:

6 ו

ויאסור את רכבו הוא בידו אסרו: דרך מלכים להיות עומדין ואחרים מציעין להן אבל כאן הוא בידו אסרו כיון שראו גדולי מלכות שהציע הוא לעצמו עמד כל אחד ואחד והציע לעצמו: ארבעה אסרו בשמחה אברהם ויוסף ופרעה ובלעם ר' שמעון בן יוחאי אומר תבוא חבישה תעמוד על חבישה: תבא חבישה שחבש אברהם לילך ולעשות רצון אביו שבשמים ותעמוד על חבישה שחבש בלעם לילך לקלל את ישראל: תבוא אסירה ותעמוד על אסירה, תבוא אסירה שאסר יוסף לקראת ישראל אביו ותעמוד על אסירה שאסר פרעה (למחר) [למהר] לרדוף אחרי ישראל: תבוא חרב יד וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו (בראשית כ"ב י') ותעמוד על חרב יד של פרעה שנאמר (ט"ו ט') אריק חרבי תורישמו ידי: ואת עמו לקח עמו. לקחן עמו בדברים אמר להם דרך מלכים להיות מהלכין בסוף וחיילותם תחלה אבל אני הריני הולך לפניכם תחלה: דרך מלכים להיות בוזזין לעצמן ונוטלין חלק בראש אבל אני אשוה לכם בבזה ולא עוד אלא שאני פותח לכם תסוראות ומחלק אני לכם כסף וזהב וכל אבנים טובות ומרגליות כענין שנאמר (שם) אחלק שלל לכך נאמר ואת עמו לקח עמו בדברים:

7 ז

ויקח שש מאות רכב בחור משלמי היו כבר נאמר (ט' ו') וימת כל מקנה מצרים: ואם תאמר משל ישראל היו כבר נאמר (י' כ"ו) וגם מקנינו ילך עמנו: משלמי היו הרי הוא אומר (ט' כ') הירא את דבר ה' מעבדי פרעה הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים הן היו תקלה לישראל מיכאן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר הכשר שבגוים הרוג: היפה שבנחשים רוץ מוחו: כשרה שבנשים בעלת כשפים: אשרי מי שעשה רצון המקום: שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים. רבן שמעון בן גמליאל אומר בא וראה עשרה וגדלה של מלכות זו שאין לה גמרין אחת בטילה אלא כולן רצות ביום ובלילה וכן הוא אומר שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים כנגדן של מצרים כולן עומדות בטילות: ושלישים. אין שלישים אלא גבורים שנאמר (יחזקאל כ"ג כ"ג) שלישים וקרואים רוכבי סוסים כולם: ד"א ושלישים שהיו משולשין בזיין: ד"א ושלישים רבן שמעון בן גמליאל אומר זו שלישית של מרכבה שמתחלתה לא היו אלא שנים בא פרעה והוסיף עוד אחת למהר ולרדוף אחרי ישראל: ויש אומרין אנטנינוס הוסיפה: ד"א ושלישים שלשה לכל אחד ואחד ויש אומרין שלשים לכל אחד ואחד ויש אומרין שלוש מאות לכל אחד ואחד: ד"א ושלישים על כלו לפי מרכבות הוציא עליהן חיילים: כיוצא בדבר דרש ר' ירמיה (דה״י ב' י"ד ה') ויצא אליהם זרח הכושי בחיל אלף אלפים ומרכבות שלוש מאות לפי מרכבות הוציא עליהן חיילות: על כלו. על מנת לכלות לשעבר אני אמרתי (א' כ"ב) כל הבן הילוד היארה תשליכוהו וכל הבת תחיון עכשיו ושלישים על כלו על מנת לכלות אריק הרבי תורישמו ידי(ט"ו ט'):

8 ח

ויחזק ה' את לב פרעה מלך מצרים וירדוף שהיה לבו חלוק אם לרדוף אם לא לרדוף: וירדף אחרי בני ישראל. מגיד הכתוב שאם היתה אומה אחרת לא היה רודף אחריה: ובני ישראל יוצאים ביד רמה. מגיד הכתוב שכשהיו מצריים רודפין אחרי בני ישראל היו מנאצין ומחרפין ומגדפין וישראל מפארין ומרוממין ומשבחין ומקלסין ומהללין ונותנין שיר שבח גדולה ותפארת ונצח והוד למי שהמלחמה שלו כענין שנאמר (תהלים קמ"ט ו') רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם ואומר (תהלים נ"ז ו') רומה על השמים אלהים על כל הארץ כבודך: ואומר (ישעיה כ"ה א') ה' אלהי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן: ד"א ביד רמה שהיתה ידו רמה על המצרים:

9 ט

וירדפו מצרים אחריהם מגיד הכתוב שלא נכשל אחד מהן כדי שלא ינחשו ויחזרו לאחוריהן וכן מצינו שהגוים מנחשין שנאמר (דברים י"ח י"ד) כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואומר (במדבר כ"ב ז') וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם אבל כאן לא נכשל אחר מהן כדי שלא ינחשו ויחזרו לאחוריהן: וישיגו אותם חונים על הים לפני בעל צפון. כיון שראה פרעה את בעל צפון שמח ואמר הסכים בעל צפון לגזירתי אני אמרתי לטבען במים הסכים בעל צפון לגזירתי לטבעם במים התחיל מזבח ומקטר לפני ע"ז שלו שנאמר לפני בעל צפון ופרעה הקריב:

10 י

ד''א ופרעה הקריב שהקריב את הפורענות לבא עליו: ד"א ופרעה הקריב מה שהלכו ישראל בשלשת ימים הלכו קטרין ביום ומחצה ומה שהלכו קטרין ביום ומחצה הילכו פרעה ביום אחד הרי שני בשבת שלישי ורביעי: בסוף יום רביעי שהוא עשרים הקריב פרעה מתנותיו והיה הענן והחשך כל ליל אחד ועשרים שהוא ליל חמישי והוא ליל שביעי של פסח ובאשמורות הבקר טבעו המצרים שנאמר (י״ד כ״ד) ויהי באשמורות הבקר וישקף ה' על מחנה מצרים: ד"א ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם. מתוך שהכו מן הקטרין היו יודעין שסופן לרדוף אחריהם: והנה מצרים נוסעים אחריהם. אין כתיב כאן אלא נוסע אחריהם. מגיד הכתוב שנעשו כולן טורמאות טורמאות כאיש אחד ומהן למדה מלכות להיות נוהגות טורמאות טורמאות: ויצעקו בני ישראל אל ה'. תפסו בידם אומנות אבותיהם אברהם יצחק ויעקב באברהם הוא אומר (בראשית י"ב ח') בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה': ביצחק הוא אומר (שם כ"ד ס"ג) ויצא יצחק לשוח בשדה, ואין שיחה אלא תפלה שנאמר (תהלים ק"ד ל"ד) יערב עליו שיחי ואומר (שם נ"ה י"ח) ערב ובקר וצהרים אשיחה ואומר (שם ק"ב א') תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו: ביעקב הוא אומר (בראשית כ"ח י"א) ויפגע במקום ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר (ירמיה ז' ט"ז) ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי: ואומר (ישעיה מ"א י"ד) אל תראי תולעת יעקב מתי ישראל מה תולעת זו אין מכה ארזים אלא בפה כך אין להם לישראל אלא תפלה ואומר (בראשית מ"ח כ"ב) אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי וכי בחרבו ובקשתו לקח והלא כבר נאמר (תהלים מ"ד ז') בי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעיני, הא מה ת"ל בחרבי ובקשתי זו תפלה וכן הוא אומר (ירמיה י"ז ז') ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו זו תפלה ואומר (שם ה') ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו זו תפלה: ביהודה נאמר (דברים ל"ג ז') שמע ה' קול יהודה, בדוד אומר (שמואל א' י"ז מ"ה) אתה בא אלי בחרב (בחנית) [ובחנית] ובכידון ואני בא אליך בשם ה' צבאות אלהי מערכות ישראל אשר חירפתי ואומר (תהלים כ' ח') אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר: המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד: באסה הוא אומר (דה"ב י"ד י') ויקרא (אסה) [אסא] אל ה' אלהיו ויאמר ה' אין עמך לעזור בין רב לאין כח עזרינו ה' אלהינו כי עליך נשענו ובשמך באנו על ההמון הזה ה' אלהינו אתה אל יעצור עמך אנוש: במשה הוא אומר (במדבר כ' י"ד) וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום אמר לו אתם מתנאים במה שהוריש אתכם אביכם הקל קל יעקב (בראשית כ"ז כ"ב) וישמע קלינו ואנו מתגאים במה שהוריש אנחנו אבינו והידים ידי עשיו ועל חרבך תחיה (שם מ') מהוא אומר (במדבר כ' י"ח) ויאמר אליו אדום לא תעבור בי פן בחרב אצא לקראתך: אף כאן אתה אומר ויצעקו בני ישראל אל ה' תפסו אומנות אבותיהם אברהם יצחק ויעקב:

11 יא

ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר (משנתינו) [משנתנו] שאור בעיסה הלכו להן אצל משה אמרו לו הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים לאמר מה אמרו לו למשה במצרים הרי הוא אומר (ה' כ') ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם אמרו לו היינו מצטערין על שעבודנו במצרים, מיתתינו במדבר קשה לנו משיעבודינו במצרים, היינו מצטערין על מיתת אחינו באפילה מיתתינו במדבר קשה לנו יתר ממיתת אחינו באפילה, שאחינו נספדו ונקברו אבל אנו תהא נבלת שונאינו משלכת לחורב ביום ולקרח בלילה:

12 יב

ויאמר משה אל העם אל תיראו להודיע חכמתו של משה שהיה עומד ומפייס כל אותן אלפים וכל אותן רבבות ועליו מפורש בקבלה (קהלת ז' י"ט) החכמה תעז לחכם: התיצבו וראו. אין יציבה בכל מקום אלא רוח הקדש כענין שנאמר (דברים ל"א י"ד) קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד ואומר (שמואל א' ג' י') ויבא ה' ויתיצב ויקרא בפעם בפעם שמואל שמואל ואומר (במדבר י"א ט"ו) ולקחת אותם אל אהל מועד והתיצבו שם עמך ואומר (בראשית כ"ח י"ג) והנה ה' נצב עליו ואומר (עמוס ט' א') ראיתי את ה' נצב על המזבח: למה ישראל דומין באותה שעה ליונה שברחה מפני בן נץ נכנסה לה לנקיק הסלע ונחש מכונן לפנים ממנה, ליכנם לפנים אינה יכולה מפני נחש לצאת לחוץ אינה יכולה מפני בן נץ, היתה צווחת ומטפחת בגפיה כדי שישמע בעל השובך ויבוא, כך כיון שראו ישראל ים סוגר ושונא רודף נשאו עיניהם בתפלה ועליהם מפורש בקבלה (שה״ש ב' י"ד) יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב בתפלה ומראך נאוה במעשים טובים: ד"א התיצבו וראו את ישועת ה'. אמרו לו אימתי אמר להן היום. אמרו לו אין בנו כח לסבול התפלל משה באותה שעה והראן המקום טורמאות טורמאות של מלאכי השרת עוברים לפניהם כענין שנאמר (מלכים ב' ו' ט"ו) וישכם משרת איש האלהים לקום ויצא והנה חיל סובב את העיר וסוס ורכב ויאמר נערו אליו אהה אדוני איכה נעשה ויאמר אל תירא כי רבים אשר אתנו מאשר אתם: ויתפלל אלישע ויאמר ה' פקח נא את עיניו ויראה ויפקח אלהים את עיני הנער וירא והנה ההר מלא סוסים ורכב אש סביבות אלישע: ואף כך התפלל משה והראן המקום טורמאות טורמאות של מלאכי השרת עוברין לפניהם וכן הוא אומר (תהלים י"ח י"ג) מנגה נגדו עביו עברו עביו כנגד טורמאות שלהן, ברד כנגר אבני בלוסטא, וגחלי (אש) כנגד טורמנטא, אש כנגד נפט שלהן: ירעם מן השמים כנגד הגפת תריסין שלהן, ועליון יתן קולו כנגד צווחות שלהן, וישלח חציו ויפיצם כנגד חצים שלהן, וברקים רב ויהם כנגד צחצוח וין שלהן: ד"א וישלח חציו ויפיצם וברקים רב ויהם שהיו חצים מפורין אותם וברקים מכנסין אותן, ויהם הממם עירבבם נטל סגנין שבהם ולא היו יודעין מה הן עושין: ד"א אין מהומה אלא מגפה כענין שנאמר (דברים ז' כ"ג) והמם מהומה גדולה עד השמדם: כי (כאשר) [אשר] ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. בשלשה מקומות הזהיר הקב"ה את ישראל שלא לחזור למצרים כאן, ואומר (דברים י"ז ט"ו) וה' אמר לכם לא (תוסיפו) [תספון] לשוב בדרך הזה עוד, ואומר (שם כ"ח ס"ח) בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה: בשלשתן חזרו ובשלשתן נכשלו:

13 יג

ה' ילחם לכם בארבע כתות עמדו ישראל על הים, אחת אומרת נפול לים, ואחת אומרת נחזור למצרים, ואחת אומרת נעשה מלחמה, ואחת אומרת נצוח כנגדן: זו שאמרה נפול לים אמר להן התיצבו וראו את ישועת ה', וזו שאמרה נחזור למצרים אמר להם לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, וזו שאמרה נעשה מלחמה אמר להם ה' ילחם לכם, וזו שאמרה נצוח כנגדן אמר להם ואתם תחרישון: ד"א ה' ילחם לכם ולא לשעה אלא לעולם ה' ילחם לכם: ר' מאיר אומר ה' ילחם לכם ואתם תחרישון אם כשאתם עומדין ושותקין המקום עושה לכם נסים וגבורות קל וחומר כשאתם אומרין לפניו שיר ושבח: רבי אומר ה' ילחם לכם ואתם תחרישון המקום עושה לכם נסים וגבורות ואתם עומדין ושותקין אמרו לו מה עלינו לעשות אמר להם היו מפארין ומרוממין משבחין ומקלסין ומהררין ונותנין שיר ושבח גדולה תהלה ותפארת והנצח וההוד למי שהמלחמה שלו באותה שעה פתחו ישראל פיהם ואמרו שירה אשירה לה' כי גאה גאה (ט"ו א'):

14 יד

ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי ר' (ישמעאל) [יהושע] אומר אין להן לישראל אלא נסיעה: ר' אליעזר אומר אמר לו הקב"ה למשה בני שרוין בצרה ים סוגר ושונא רודף ואתה עומד ומרבה בתפלה לפני מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו: ר' אבטולס הזקן מושלו משל לה״ד למלך בשר ודם שכעס על בנו והיה אפטרופוס ההוא מבקש מלפניו אמר לו כלום אתה מבקש מלפני אלא בשביל בני כבר נתרציתי לבני דבר אל בני ישראל ויסעו: רבי אומר אמר לו אמש היו אומרין המבלי אין קברים במצרים עכשיו אתה מרבה בתפלה לפני מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו הסיע דברים מלבם: רבי מאיר אומר אמר לו אם לאדם יחידי עשיתי ים.יבשה דכתיב (בראשית א' ט') ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותיראה היבשה לקהל קדושים אלו שנאמר בהם (תהלים ט״ז ג') לקדושים אשר בארץ המה איני עושה להן ים יבשה: ר' ישמעאל אומר אמר לו בזכות ירושלים אני קוריע להם את הים שנ' (ישעיה נ"ב א') עורי עורי לבשי עזך ציון ואומר (שם נ"א ט') עורי עורי לבשי עז זרוע ה' עורי כימי קדם דורות עולמים הלא את היא המחצבת רהב מחוללת תנין הלא את היא המחרבת ים מי תהום רבה השמה מעמקי ים דרך לעבור גאולים: ר' בניה אומר בזכות שעשה אברהם לפני אני קוריע להם את הים ויבקע עצי עולה (בראשית כ"ב ג') מהו אומר (י"ד כ"א) ויבקעו המים: ר' יוסי הגלילי אומר כבר יצחק כאלו עקוד לפני על גבי מזבח ואברהם כאלו שלח ידו ויקח את המאכלת ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו: ר' עקיבה אומר בזכות יעקב אני קוריע להם את הים שנ' (בראשית כ"ה י"ד) והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה: ר' אליעזר בן יהודה איש ברתותא אומר בזכות שבטים אני קוריע להם את הים שנ' (שם ל"ט י"ב) ויעזב בגדו וינס החוצה מהוא אומר (תהלים קי"ד ג') הים ראה וינס: שמעון התימני אומר בזכות מילה אני קורע להם את הים שנ' (ירמיה ל"ג כ"ה) אם לא בריתי יומם ולילה איזו הוא ברית שהיא נוהגת ביום ובלילה אי אתה מוצא אלא מילה מהוא אומר (תהלים קל״ו י"ג) לגוזר ים סוף לגזרים אל תקרא לגזרים אלא לגוזרים: שמעיה אומר כדאי אמנה שהאמין בי אברהם אני קוריע להם את הים שנ' (בראשית ט"ו ו') והאמין בה' ויחשביה לו צדקה: אבטליון אומר כדאי אמנה שהאמינו בי ישראל במצרים אני קוריע להם את הים שנ' (ד' ל"א) ויאמן העם: אחרים אומרין כדאי אמנה שהאמינו בי ישראל במצרים אני קוריע להם את הים שלא אמרו לו למשה לאין אנו יוצאין למדבר תוהו הזה שאין בו כלום ואין בידינו מחיה לדרך כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה (ירמיה ב' ב') מה שכר נטלו על כך קדש ישראל לה' ראשית תבואתה (שם ג'): ר' אלעזר המודעי אומר אמר לו הקב״ה למשה על בני אתה מצויני על בני ועל פועל ידי אני צריך צווי כבר מוכנין הן לפני מששת ימי בראשית שנ' (ירמיה ל"א ל"ו) כה אמר ה' אם ימדו השמש ממעל ויחקרו מוסדי ארץ גם אני אמאס בזרע בית ישראל: ר' אחא אומר אמר לו הקב"ה למשה אלולי צעקתך כבר איבדתים מן העולם ויאמר להשמידם לולי משה בחירו (תהלים ק"ו כ"ג): ר' שמעון בן יהודה איש כפר עיכוס אומר כבר קדמה צעקתם לצעקתך ויראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה': ר' נתן אומר משום ר' יוסי המחוסי אמר לו הקב״ה למשה כבר הכתבתי עליך בתורה (במדבר י"ב ז') בכל ביתי נאמן הוא אתה ברשותי והים ברשותי כבר עשיתיך גזבר עליו: [ר' חנינא בן דוסא אומר אמר לו הקב"ה כבר כתבתי (משלי י"ז י"ז) אח לצרה יולד אח אני לישראל בשעת צרתן אין אחים אלא ישראל שנ' (תהלים קכ״ב ח') למען אחי ורעי וגו']:

... R’ Eliezer haModa’i says: “Why do you cry out to Me?” (Exodus 14:15) Do I need to be told what to do regarding my children?! “…concerning My children and the work of My hands do you command Me?” (Isaiah 45:11) Were they not already prepared before Me from the six days of creation? As it says “If these laws depart from before Me, says the Lord, so will the seed of Israel cease being a nation before Me for all time.” (Jeremiah 31:35) Others say: Israel did a great thing. For the sake of the faith with which they believed in Me it is worth it to split the sea. For they did not say to Moshe ‘how can we go out into this barren wilderness without supplies for the journey?!’ Rather, they had faith and followed after Moshe, as it says in the prophets “Go and call out in the ears of Jerusalem, saying: so said the Lord: I remember to you the lovingkindness of your youth, the love of your nuptials, your following Me in the desert, in a land not sown.” (Jeremiah 2:2) What reward did they receive for this? “Israel is holy to the Lord, the first of His grain; all who eat him shall be guilty, evil shall befall them, says the Lord.” (Jeremiah 2:3) R’ Yosi haGalili says: when Israel entered the sea Mount Moriah was already uprooted from its place, together with the altar of Yitzchak which was built on it with the wood all laid out. It was as if Yitzchak was bound and placed on the altar and Avraham had stretched out his hand to take the knife and slaughter his son, as it says “And Abraham stretched forth his hand and took the knife, to slaughter his son.” (Genesis 22:10) God (HaMakom) said to Moshe: Moshe, my children are in distress, the sea is closing, the enemy is pursuing and you stand there drawing out your prayer?! He said before Him: and what should I do? He replied: “And you raise your staff and stretch out your hand over the sea…” (Exodus 14:16) You should elevate, exalt, give song, exultation, thanksgiving, greatness, splendor, glory and praise to He to whom all battles belong.

15 טו

ואתה הרם את מטך עשרה נסים נעשו להן לישראל על הים נבקע הים שנ' (י"ד כ"א) ויבקעו המים, ונעשה כמין כיפה שנ' (חבקוק ג' י"ד) נקבת במטיו ראש פרזיו, נעשה גזרים שנ' (תהלים קל״ו י"ג) לגוזר ים [סוף] לגזרים, נעשה יבשה שנ' (י"ד כ"ט) ובני ישראל הלכו ביבשה, נעשה חומר למצרים שנ' (חבקוק ג' ט"ו) דרכת בים סוסיך חומר מים רבים, נעשה כסלעים שנ' (תהלי' ע״ד י"ג) שברת ראשי תנינים על המים, נעשה פירורין שנ' (שם) אתה פוררת בעזך ים, נעשה להן כמין בולס של זכוכית והיו רואין זה את זה שנ' (שמואל ב' כ"ב י"ב) חשרת מים עבי שחקים, (וצא) [יצא] להן זכרון מים מתוקים מתוך מים מלוחין שנ' (ט"ו ח') נצבו כמו נד נזלים ואותן המים כיון שמסתפקין מהן קופאין שנ' (שם) קפאו תהומות בלב ים:

16 טז

ואני הנני מחזק את לב מצרים כענין שנאמר למעלה:

17 יז

ויסע מלאך האלהים ר' יהורה אומר הרי זה מקרא עשיר במקומות הרבה: מושלו משל לה״ד בשר ודם שהיה מהלך בדרך ובנו עמו במדבר, באו לסטים לשבותו מלפניו נטלו ונתנו לאחריו, בא זאב ליטלו מאחריו נטל ונתנו לפניו, לסטים מלפניו וזאב מאחריו נטלו הרכיבו על כתפיו כענין שנ' (דברים א' ל"א) ובמדבר אשר ראש אשר נשאך ה' אלהיך, התחיל מצטער לקחו על זרועותיו כענין שנ' (הושע י״א ג') ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו ולא ידעו כי רפאתים, התחיל מצטער מפני חמה פרש עליו בגדו שנ' (תהלי' ק"ה ל"ט) פרש ענן למסך, רעב האכילהו לחם כענין שנ' (ט"ו ד') הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, צמא השקהו מים שנ' (תהלים ע"ח ט"ז) ויוצא נזלים מסלע ואין נזלים אלא מים חיים שנ' (שה״ש ד' ט"ו) מעיין גניס באר מים חיים ונוזלים מן לבנון: שאל ר' נתן את ר' שמעון בן יוחאי מפני מה בכל מקום כתיב מלאך ה' וכאן כתיב מלאך האלהים אמר לו אין אלהים בכל מקום אלא דין שהיו ישראל [נתונים בדין] באותה שעה אם להנצל ואם לאבד עם המצריים:

18 יח

ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל כענין שנאמר(במדבר י"ז י"ג) ויעמד בין החיים והמתים: ויהי הענן והחשך. הענן לישראל והחשך למצרים את מוצא שכל מי שנתון באפילה רואה מי ששרוי באורה, והיו המצרים שרויין באפילה ורואין את ישראל שהן שרויין באורה ואוכלין ושותין ושמחים והיו זורקין בהן חצין ואבני בלוסטא והיה מלאך וענן מקבלן כענין שנ' (בראשית ט"ו א') אל תירא אברהם אנכי מגן לך, ואומר (ש"ב כ"ב ג') אלהי צורי אחסה בו מגני וקרן ישעי משגבי ומנוסי, ואומר(שם ל"א) (כל) אמרת אלה צרופה מגן הוא לכל החוסים בו: ולא קרב זה אל זה כל הלילה. היה המצרי עומד אינו יכול לישב, יושב אין יכול לעמוד, טעון אין יכול לפרוק, פרוק אין יכול לטעון, והיה ממשש אפילה שנ' (י' כ"א) וימש חשך: ד"א ולא קרב זה אל זה שלא קרב מחנה מצרים לתוך מחנה ישראל ולא מחנה ישראל לתוך מחנה מצרים:

19 יט

ויט משה את ידו על הים ויולך ה' את הים התחיל הים עומד כנגד משה, מושלו משל לה״ד למלך בשר ודם שהיו לו שתי גנוח זו לפנים מזו מכר את הפנימית ולא מכר את החיצונה בא לוקח להכניס ולא הניחו שומר, אמר לו בשם המלך ולא קבל עליו הראהו טבעתו ולא קבל עליו, נהג המלך ובא, כיון שראה שומר את המלך התחיל בוריח, אמר לו בכל יום הייתי אומר לך בשם המלך ולא קבלת עליך עכשיו מפני מה אתה בוריח אמר לו לא מלפניך אני בוריח אלא מלפני המלך אני בוריח כך כשבא משה ועמד על הים אמר לו דבר ה' עליך שים נא דרך ויעברו גאולים, משיב הים ואומר למשה בן עמרם והלא אדם הראשון לא נברא בתחלה [אלא] בסוף ששת ימי בראשית ואני נבראתי קודם שיברא הריני גדול ממך אין אני נבקע מלפניך משיב משה לפני הקב"ה כך וכך אמר הים רבונו של עולם כדאי הוא אין הים נבקע מלפני אלא אמור לו אתה במאמרך ויבקע אמר לו הקב״ה למשה אם אני אומר לים ויבקע שוב אין לו רפואה לעולם ולעולמי עולמים אלא אמור לו אתה ויבקע כדי שתהא לו רפואה על ידך אלא הרי מעין גבורה עמך, מיד בא משה וגבורה לימינו מהלכת שנ' (ישעיה ס"ג י"ב) מוליך לימין משה זרוע תפארתו בוקיע מים מפניהם לעשות לו שם עולם, כשראה הים את הגבורה שהיא עומדת לימין משה אמר לה לארץ עשה לי מחילות ואכנס בחליליך מפני אדון המעשים ברוך הוא: וכשראה משה את הים שהוא נס מפניו אמר לו משה בכל יום הייתי אומר לך בשם הקדש ולא היית מקבל עליך הראיתיך מטה ולא קבלת עליך עכשיו מה לך הים כי תנוס משיב הים ואומר למשה בן עמרם בן עמרם אל תתן רבות לעצמך לא מפניך אני נס אלא מלפני אדון כל המעשים שיתקדש שמו בעולמו שנ' (תהלי' קי"ד ז') מלפני אדון חולי ארץ מלפני אלוה יעקב: ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה. עזה שברוחות והי זו זו רוח הקדים וכן הוא אומר (ישעיה כ"ז ה') הנה ברוחו הקשה ביום קדים ואומר (הושע י"ג ט"ו) כי הוא בין אחים יפריא יבוא קדים רוח ה' ממדבר עולה ויבוש מקורו ויחרב מעינו הוא ישסה אוצר כל כלי חמדה: וכן אין הקב״ה נפרע מן הרשעים אלא ברוח הקדים שנ' (ירמיה י"ח י"ז) ברוח קדים אפיצם: וישם את הים לחרבה. עשאו כחרבה: ויבקעו המים. כל מים שבעולם נחלקו מניין אתה אומר מים שבבאר ושבשיח ושבמערה ושבכר ושבהבית ושבכוס ושבצלוחית ת"ל ויבקע הים אין כתיב כאן אלא דבקעו המים כל מים שבעולם נחלקו ר' נתן אומר מניין שהמים העליונים והתחתונים נחלקו שנ' (תהלים ע"ז י"ז) ראוך מים יחילו אלו מים העליונים אף ירגזו תהומות אלו מים התחתונים ואומר (חבקוק ג' י') נתן תהום קולו רום ידיהו נשא: וכשחזר הים כל מים שבעולם חזרו: ויבקעו המים. יבש להם הקב"ה את המים תחלה ואת הטיט לא יבש, התחילו ישראל אומרין מים יכול ליבש וטיט אינו יכול ליבש אמר להם הקב"ה נסיתי אתכם ולא עמדתם אלא בדרך שאבדו מצרים בים כך אתם ראויין לאבד מן העולם אבל מה אעשה הריני עושה בעבור שמי הגדול שנקרא עליכם הדא הוא דכתיב (תהלי' ק"ו ז') וימרו על ים בים סוף מיד יבש להם הקב"ה את הטיט:

..."And the waters were a wall for them" Made them as a type of wall. "On their right and on their left" On their right due to the merit of the Torah that they would in the future receive through the right, as it is said "From His right, a fiery law to them" (Deut. 33:2). And on their left: this is prayer.

20 כ

ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה ר' מאיר ור' יהודה ר' מאיר אומר כשבאו שבטים ועמדו על הים זה [אומר] אני ארד וזה אומר אני ארד מתוך שצוהבין זה את זה קפץ שבטו של בנימין ונפל לו לתוך גלי הים שנא' (תהלים ס"ח כ"ח) שם בנימין צעיר רודם אל תקרא רודם אלא רד ים, התחילו שרי יהודה לרגום אותם באבנים שנ' (שם) שרי יהודה רגמתם: מושלו משל לה״ד למלך בשר ודם שהיו לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן אמר לגדול הנראה שתעמידיני לשלוש שעות, אמר לקטן הנראה שתעמידיני עם הנץ החמה בא הקטן והעמידו עם הנץ החמה ולא הניחו גדול אמר לו אני לא אמר לי אלא לשלוש שעות, אמר לו אני לא אמר לי אלא עם הנץ החמה, מתוך שצוהבין זה עם זה ניעור אביהן אמר להן יודיע אני ששניכם לא נתכוונתם אלא לכבודי אף אני אינו מקפח שכרכם: מה שכר נטל שבטו של בנימין שרת שכינה בחלקו כענין שנאמר (דברים ל"ג י"ב) ובין כתפיו שכן, מה שכר נטל שבטו של יהודה נטל מלכות שנ' שרי יהודה רגמתם אין רגימה אלא מלכות כענין שנ' (דניאל ה' כ"ט) באדין אמר בלשצר והלבישו לדניאל ארנונא: שרי זבולון שרי נפתלי (תהלים שם) מגיד הכתוב שכשם שנעשו נסים לישראל על ידי שבט יהודה ובנימין על הים כך נעשו נסים לישראל על ידי שבט זבולון ושבט נפתלי בימי דבורה וברק וכן הוא אומר (שופטים ד' י') ותשלח ותקרא לברק בן אבינועם מקדש נפתלי, ולקחת עמך עשרת אלפים איש מבני נפתלי ומבני זבולון, ואומר (שם ה' י"ח) זבולון עם חרף [נפשו] למות ונפתלי על מרומי שדה: ר' יהודה אומר כשבאו שבטים ועמדו על הים זה אומר אני ארד וזה אומר אני ארד שנ' (הושע י"ב א') סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל קפץ נחשון בן עמינדב ונפל לו לתוך גללי הים שנאמר (שם) ויהודה עוד רד עם אל, אל תקרא רד עם אלא רד ים ועליו מפורש בקבלה (תהלים ס"ט א') הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש, טבעתי ביון מצולה ואין מעמד, אל תשטפני שבולת מים (שם ט"ז) באותה שעה אמר לו הקב״ה למשה ידידי מושקע בים ואתה עומד ומרבה בתפלה לפני מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו: מה אמרו שבטים על הים (ט"ו י"ז) מקדש ה' כוננו ידיך באותה שעה אמר לו הקב"ה מי שקידש שמי על הים הוא ימשול על ישראל: וכבר היה ר' טרפון ותלמידים יושבין בכרם ביבנה אמר להם ר' טרפון לתלמידים השותה מים לצמאו מהו מברך אמרו לו ילמדינו רבינו אמר להן בורא נפשות רבות וחסרונן אמרו לו למדתנו רבינו: אמר להן הרי הוא אומר (בראשית ל"ז כ"ה) וישבו לאכל לחם וישאו עיניהם ויראו והנה ארחת ישמעאלים להודיע זכותו של צדיק עד איכן היא מקדמת שאלו ירד יוסף למצרים עם הערביים לא היו הורגין אותו בריח רע שלהן אלא זימן לו הקב"ה שקים מלאים בשמים והרוח מנשבת בהן מפני ריח רע של ערביים: אמר להן באיזו זכות נטל יהודה את המלכות אם משום שאמר (שם ל"ח כ"ו) צדקה ממני דייה להודאה שתכפר על הביאה, אם מפני שאמר (שם ל"ז כ״ו) מה בצע כי נהרג את אחינו דייה להצלה שתכפר על המכירה, אם משום שאמר (שם מ"ד ל"ב) כי עבדך ערב את הנער והלא ערב הוא ובכל מקום ערב משלם, אמרו לו ילמדינו רבינו אמר להן כשבאו שבטים ועמדו על הים זה אומר אני ארד וזה אומר אני ארד קפץ נחשון בן עמינדב וכו' (כי היכי דכתיבא לעילא): והמים להם חומה. עשאן כמין חומה: מימינם ומשמאלם. מימינם בזכות התורה שעתידין לקבל בימין שנ' (דברים ל"ג ב') מימינו אש דת למו: ומשמאלם זו תפלה:

21 כא

וירדפו מצרים ויבאו אחריהם כל סוס (רכב) פרעה זה ש"ה (שה״ש א' ט') לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי ר' מאיר אומר לפי שיצא פרעה הרשע בסוסיא נקבה לפיכך נגלה עליו הקב"ה בכסא הכבוד דמות סוסיא נקבה , ומניין שיצא פרעה הרשע בסוסיא נקבה אלא כך אמר להן לחיילותיו מי בכל בהמה קל אעמוד וארכוב עליה וארדוף אחרי ישראל אמרו לו חיילותיו אין בכל בהמה קל אלא סוסיא נקבה שלך שכולה צבעונין ולא היה כיוצא בה מעולם לפיכך סוסים זכרים רואין אותה ורצין אחריה עמד ורכב עליה וירד בים שנ' כל סוס פרעה רכבו ופרשיו אל תוך הים: וכשם שאמר פרעה הרשע לחיילותיו מי בכל בהמה כולה קל כך אמר להן מלך מלכי המלכים ברוך הוא למלאכי השרת מי בכל הבריות המשמשות לפני קל אמרו לפניו רבונו של עולם הכל שלך והבל מעשי ידיך גלוי וידוע לפניך שאין בכל הבריות כולן קל אלא רוח שיוצאת מתחת כסא הכבוד לפיכך רכב על כרוב שנ' (תהלים י"ח י"א) וירכב על כרוב ויעף [וידא על כנפי רוח]:

22 כב

ויהי באשמורת הבקר כבר הקדים להם בוקרו של אברהם שנא' (בראשית כ"ב ג') וישכם אברהם בבקר, בוקרו של יצחק שנ' (שם ו') וילכו שניהם יחדו, בוקרו של יעקב שנ' (שם כ"ח י"ח) וישכם יעקב בבקר, בוקרו של משה שנ' (שמות ל"ד ד) וישכם משה בבקר, בוקרו של יהושע שנ' (יהושע ג' א') וישכם יהושע בבקר, בוקרו של שמואל שנ' (ש״א ט"ו י"ב) וישכם שמואל בבקר, בוקרן של נביאים שעתידין לעמוד עליהן שנא' (איכה ג' כ"ג) חדשים לבקרים רבה אמונתיך, בוקרו של עולם הבא שנ' (תהלים ה' ד') ה' בקר תשמע קולי: וכן את מוצא כשהקב״ה נפרע מן הרשעים אין נפרע מהן אלא בבקרים שנ' (תהלים ק"א ח') לבקרים אצמית כל רשעי ארץ: וישקף ה' על מחנה מצרים. שלא כמדת בשר ודם מדת המקום בשר ודם במה שמכה בו אין מרפא בו אלא מכה באזמיל ומרפא ברטייה, אבל הקב״ה במה שמכה בו מרפא כשבירך הקב"ה את ישראל לא בירכן אלא בהשקפה השקיפה ממעון קדשך וברך את עמך את ישראל (דברים כ"ו ט"ו) וכשנפרע מן הרשעים לא נפרע מהן אלא כהשקפה שנא' וישקף ה' אל מחנה מצרים: בעמוד אש וענן. היה עמוד הענן עושה את הים טיט ועמוד האש מרתיחו כזפת והיו טלפי סוסין נשמטין זכר מלמעלה ונקבה מלמטה וכן הוא אומר (שופטים ה' כ"ב) אז הלמו עקבי סוס מדהרות דהרות אביריו: ויהם את מחנה מצרים. הממן ערבבן נטל סגנין שבהם ולא היו יודעין מה הן עושין: ד"א ויהם אין מהומה אלא מגפה שנ' (דברים ז' כ"ג) והמם מהומה גדולה:

23 כג

ויסר את אופן מרכבותיו רבי יהודה אומר מחמת אש שלמעלה נשרפו גלגלים שלמטה והיו מוטות מרכבות רצות ונכנסות על כרחן שהיו טעונות כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות כדי שיטלו ישראל את הבזה: ר' נחמיה אומר מחמת רעם שלמעלה ניתזו צינורות מלמטה שנ' (תהלים ע"ז י"ט) קול רעמך בגלגל האירו ברקים תבל (ראמה ותחל) [רגזה ותרעש] הארץ, והיו מוטות מרכבות רצות ונכנסות על כרחן שהיו טעונות כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות כדי שיטלו ישראל את הבזה: וינהגהו בכבדות. במדה שמרדו בה מדדת להן הם אמרו (ה' ט') תכבד העבודה אף אתה באותה מדה מדדת להן וינהגיהו בכבדות: לשעבר פרדות מושכות את המרכבות עכשיו מרכבה מושכת את הפרדות: וינהגיהו בכבדות ר' יהורה ביר' שמעון אומר לפי שיצאו מצרים כולם בסוסים לפיכך העמיד להן הקב״ה סוסים של אש בים והיו מכין את הפרדות כולן ומחזירין אותן ליבשה והגלגלים משיבין אותן לים לכך נאמר וינהגהו בכבדות: ר' מאיר אומר כשנגלה הקב״ה על המצרים בים עלה עליהן בתשעת אלפים רבוא ממלאכי חבלה מהן מלאכי זייע ומהן מלאכי רתת ומהן מלאכי ברד ומהן מלאכי שלהבת וחלחלה אוחזת למי שרואה אותן אמרו לפניו רבונו של עולם הנה לנו ונעשה רצונך במצרים אמר להן אין דעתי מתקוררת עד שאני בעצמי נפרע משונאיהן של ישראל לכך נאמר וינהגהו בכבדות: ויאמר מצרים אנוסה מפני בני ישראל. טפשין שבהן אמרו מפני דווים וסכופים אלו אנו בורחין, פקחין שבהן אומרין מי שנלחם להן במצרים הוא יעשה להם נסים בכל זמן: ר' יוסי אומר מניין שהמכות שלקו על הים היו מעין מסות שבמצרים שנ' כי ה' נלחם להם במצרים מעין מכות שבמצרים ואומר (ש"א ד' ח') אלה הם האלהים המכים את מצרים בכל מכה במדבר, ולא במצרים לבד אלא בכל המצירין להן עד סוף כל הדורות וכן הוא אומר (תהלים ע"ח ס"ו) ויך צריו אחור חרפת עולם נתן למו, ואומר (תהלים כ״ז ב') צרי ואויבי לי המה כשלו ונפלו: כמעט איביהם אכניע ועל צריהם אשיב יד (תהלים פ"א ט"ו), ואומר (ישעיה י"א י"ג) וסרה קנאת אפרים וצררי יהודה יכרתו ואומר (שם י"ד כ"ה) לשבור אשור בארצי ועל הר אבוסנו וסר מעליהם עולו וסבלו מעל שכמו יסור: מדה זו נוהגת על פני הארץ שנא' (שם כ"ו) זאת העצה היעוצה על כל הארץ וזאת היד הנטויה על כל הגוים, מפני מה (שם כ"ז) כי ה' צבאות יעץ ומי יפר וידו הנטויה ומי ישיבנה: הא לא במצרים בלבד אלא בכל המצירין להם עד סוף כל הדורות לכך נאמר כי ה' נלחם להם במצרים:

24 כד

ויאמר ה' אל משה נטה את ידך על הים אין הים עומד כנגדך: וישובו המים על מצרים על רכבו ועל פרשיו. החזיר עליהן את הגלגל שיחזור עליהם זדונם שבמחשבה שחישבו בה אני דנם: הם חשבו לאבד בני במים אף אני איני מאבדן אלא במים, וכן הוא אומר (תהלים ז' ט"ז) בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל, כורה שחת בה יפול וגולל אבן אליו תשוב (משלי כ"ו כ"ז) חופר גומץ בו יפול ופורץ גדר ישכנו נחש, מסיע אבנים יעצב בהם ובוקע עצים יסכן בהם (קהלת י' ח'-ט') ואומר (תהלים ז' י"ז) ישוב (חמסו) [עמלו] בראשו ועל קדקדו חמסו ירד, וכן שלמה אומר (משלי י"ב י"ד) מפרי פרי איש (תשבע בטני) [ישבע טוב] וגמול ידי אדם ישיב לו, וכן ישעיה אומר (נ"ט י"ח) כעל גמולות כעל ישלם חמה לצריו גמול לאויביו לאיים גמול ישלם, וכן ירמיה אומר (ל"ב י"ט) גדול העצה ורב העלילה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני (האדם) [אדם] לתת לאיש כדרכיו (כפרי) [וכפרי] מעלליו, וכן אליהוא אומר (איוב ל"ד י') חלילה לאל מרשע ושדי מעול, וכן יתרו אומר (י"ח י"א) עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם מכירו הייתי לשעבר (שביותר) [ועכשיו ביותר] שבמחשבה שחישבו מצרים לאבד את ישראל בה דנם המקום, כי בדבר אשר זדו עליהם: לעולם אמרו במדה שאדם מודד בה מודדין לו:

25 כה

ויט משה את ידו על הים אין הים עומד כנגד משה: וישב הים לפנות בקר לאיתנו. אין איתנו אלא תקפו כענין שנ' (במדבר כ"ד כ"א) איתן מושביך ושים בסלע קניך: ר' נתן אומר אין איתן אלא לשון קשה שנ' (ירמיה ה' ט"ו) גוי איתן הוא גוי מעולם הוא: ד"א לאיתנו ר' יונתן אומר אל תקרא לאיתנו אלא לתנאי תנאים התנה הקב״ה עם הים שיהא נקרע לישראל הדש דכתיב וישב הים לפנות בקר לאיתנו לתנאו: ומצרים נסים לקראתו. מניין אתה אומר בכל מקום שהיה המצרי רץ היה הים מקדמו ת"ל ומצרים נסים לקראתו: משלו משל למה הדבר דומה ליונה שברחה מפני בן נץ ונכנסה לה לטרקלין של מלך פתח המלך חלונית מזרחית ויצאת והלכה לה נכנס כן גץ אחריה נעל המלך כל אותן חלונות התחיל מורה בו חצים, כך כיון שעלה האחרון שבישראל מן הים ירדו מצרים סתם עליהם ים מארבע רוחותיו כדי לאבדן והיו מלאכי השרת מזרקין בהן אבני ברד ואבני אלגביש כענין שנ' (יחזקאל ל"ח כ"ב) ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש: וינער ה' את מצרים בתוך הים. כאדם שמנער את הקדרה שהתחתון עולה למעלה והעליון יורד למטה: ד"א ויגער ה' את מצרים נתן בהם כח נערות כדי שיהיו יכולין לקבל רוב פורענות: ד"א וינער מסרם למלאכים נערים למלאכים אכזראים כדי שישמטו את נשמתן כענין שנ' (משלי י"ז י"א) ומלאך אכורי ישלח בו, ואומר (איוב ל"ו י"ד) תמות בנוער נפשם וחיתם בקדשים:

26 כו

וישובו המים כל מים שבעולם חזרו: ויכסו את הרכב ואת הפרשים לכל חיל פרעה. אפלו פרעה שנ' (ט"ו ד') מרכבות פרעה וחילו ירה בים, דברי ר' יהודה: ר' נחמיה אומר חוץ מפרעה שנ' (ט' ט"ז) ואולם בעבור זאת העמדתיך, ויש אומרין באחרונה בא וטבע שנאמר (ט"ו י"ט) כי בא סום פרעה:

27 כז

ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים והמים להם חומה חמה כתיב היו מלאכי השרת מתמיהין לומר בני אדם שעברו ע"ז יעברו ביבשה בתוך הים אף הים נתמלא עליהם חמה ובקש לאבדן שלמעלה הוא אומר חומה וכאן הוא אומר חמה מי גרם להם להנצל: מימינם ומשמאלם. מימינם בזכות תורה שעתידין לקבל בימין שנ' (דברים ל"ג ב') מימינו אש דת למו, ומשמאלם בזכות תפלה: ד"א והמים להם חמה דרש ר' פפיוס והוא באחד ומי ישיבנו (איוב כ"ג י"ג) הוא דן יחידי את כל באי העולם ואין להשיב לדברו אמר לו ר' עקיבה דייך פפיוס הא מה אתה מקיים והוא באחד ומי ישיבנו שלא להשיב על דברי מי שאמר והיה העולם שהכל בדין והכל באומר: דרש ר' פפיוס הן האדם היה כאחד ממנו(בראשית ג' כ"ב) כאחד ממלאכי השרת אמר לו ר' עקיבה דייך פפיוס מה אתה מקיים הן האדם היה כאחד מלמד שנתן הקב"ה לפניו שני דרכים דרך חיים ודרך מות ובחר לו הוא דרך המות: דרש ר' פפיוס וימידו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב (תהלים ק"ו כ') שומיע אני שור שלמעלה ת"ל אוכל עשב אמר לו ר' עקיבה דייך פפיוס מה אתה [מקיים] וימירו את כבודם שומיע אני בשור שבשאר ימות השנה ת"ל אוכל עשב אין לך מנוול ומשוקץ משור משעה שהוא אוכל עשב: דרש ר' פפיוס לסוסתי ברכבי פרעה (שה״ש א' ט') רכב פרעה על סוס זכר כביכול נגלה לו הקב"ה על סוס זכר שנ' (תהלים י"ח י"א) וירכב על כרוב ויעף, חזר ורכב על סוס נקבה כביכול עלה לו הקב"ה על סוס נקבה שנ' לסוסתי ברכבי פרעה אמר לו ר' עקיבה דייך פפיוס מה אתה מקיים לסוסתי לססתי כתיב כשם שששתי על מצרים לאבדם כך ששתי על ישראל לאבדם מי גרם להם להנצל מימינם ומשמאלם בזכות התורה שעתידין לקבל בימין ובזכות תפלין שהיא בשמאל:

28 כח

ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים כצפור שהיא נתונה בידי אדם שאם מכביש ידו עליה קמעה הרי הוא הורגה וכן הוא אומר (שם קכ״ד ז') נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים הפח נשבר ואנחנו נמלטנו ברוך ה' שלא נתננו טרף לשניהם, ויש אומרין כאדם ששומט עובר ממעי הפרה וכן הוא אומר (דברים ד' כ') ואתכם לקח ה' ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים: וירא ישראל את מצרים. מתים על שפת הים אין כתיב כאן אלא מת על שפת הים מתים ואינן מתים: כיוצא בו אתה אומר (בראשית ל"ה י"ח) ויהי בצאת נפשה כי מתה וכי מתה היתה אלא מה להלן מתה ואינה מתה אף כאן מתים ואינן מתים: ד"א וירא ישראל את מצרים מת מפני ארבעה דברים שלא יהיו ישראל אומרין כשם שעלינו מצד זה כך הן עלו מצד (אחד) [אחר]: ד"א שלא יהיו מצרים אומרין כשם שאבדנו במים כך הן אבדו במים: ד"א בשביל מוטות ומרכבות שהיו טעונות כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות כדי שיטלו את הבזה: ד"א כדי שיהיו נותנין עיניהן בהן ומוכיחין אותן וכן הוא אומר (תהלים נ' כ"א) אוכיחך (ואערך לפניך) [ואערכה לעיניך] ואומר (מיכה ז' י') ותרא אויבתי ותכסיה בושה האומרה לי (איה) [איו] ה' אלהיך עיני תראינה בה עתה תהיה למרמם כטיט חוצות, ועליהם הוא אומר (תהלים י"ח ל"ד) ועל במותי יעמידני אלו המצרים שהיו במותיהן של ישראל בשעה ששיקען הקב"ה בים רמז לו הקב"ה לים והשליכן ליבשה והיו ישראל רואין אותן מושלכין מתים ביבשה שנ' וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים וכל אחד ואחד היה נוטל כלבו והוליך ונותן רגלו על צוארו של מצרי לקיים מה שנ' (דברים ל"ג כ"ט) ואתה על במותימו תדרוך והיה ישראל אומר לכלבו אכול מן היד הזו המשעבדת בי. אכול מן המעים הללו שהן שמחין בשעבודי ודויד מפרשה (תהלים ס"ח כ"ד) למען תמחץ רגלך בדם לשון כלביך לכך כנסת ישראל אומרת (חבקוק ג' י״ט) ועל במותי ידרכני למנצח בנגינותי בשביל שעשית לנו כל הנסים הללו שהצלתני מן המצרים ושקעת אותן בים והשליכן ליבשה כדי שנראה היאך נעשה הדין בהן לפיכך נתנו לך נצחון ואמרנו לפניך שירה אז ישיר משה:

29 כט

וירא ישראל את היד הגדולה מכות חמורות ומכות משונות זו מזו ומיתות משונות ומיתות חמורות זו מזו: ר' יוסי הגלילי אומר מניין אתה אומר שלקו המצרים במצרים עשר מכות ועל הים לקו חמשים מכות שבמצרים הוא אומר (ח' ט"ו) ושמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא ועל הים הוא אומר וירא ישראל את היד הגדולה כמה לקו באצבע עשר, אמור מעתה במצרים לקו עשר מכות ועל הים לקו חמשים מכות: ר' אליעזר אומר מניין שכל מכה ומכה שהביא המקום ב"ה על המצרים היתה של ארבע מכות שנ' (תהלים ע"ח מ"ט) ישלח בם חרון אפו עברה אחת זעם שתים וצרה שלוש ומשלחת מלאכי רעים ארבע אמור מעתה במצרים לקו ארבעים מכות ועל הים לקו מאתים מכות: ר' עקיבה אומר מנין שכל מכה ומכה שהביא הקב"ה ב"ה על המצרים היתה של חמש מכות שנ' ישלח בם חרון אפו הרי אחת עברה שתים זעם שלוש צרה ארבע משלחת מלאכי רעים חמש, אמור מעתה במצרים לקו חמשים מכות ועל הים לקו מאתים וחמשים מכות: וייראו העם את ה'. לשעבר לא היו יראים את ה' עכשיו וייראו את ה': ויאמינו בה' ובמשה עבדו. אם במשה האמינו קל וחומר במקום אלא ללמדך שכל המאמין ברועה ישראל כאלו האמין במי שאמר והיה העולם: כיוצא בו אתה אומר(במדבר כ"א ה') וידבר העם באלהים ובמשה אם באלהים דברו קל וחומר במשה אלא ללמדך שכל המדבר ברועה ישראל כאלו מדבר במי שאמר והיה העולם: ד"א ויאמינו בה' ובמשה עבדו גדולה אמנה לפני מי שאמר והיה העולם שבשכר אמנה שהאמינו זכו ששרת עליהן רוח הקודש ואמרו שירה שנ' ויאמינו בה' אז ישיר משה ובני ישראל: ר' נחמיה אומר מניין שכל העושה מצוה אחת באמונה לפני מי שאמר והיה העולם כדאי הוא שתשרה רוח הקדש עליו ויאמר שירה שכן מצינו באבותינו שבשכר אמונה שהאמינו זכו ששרת עליהם רוח הקדש ואמרו שירה שנ' אז ישיר משה ובני ישראל: וכן את מוצא באברהם שלא ירש העולם הזה והעולם הבא אלא בשכר אמנה שנ' (בראשית ט"ו ו') והאמין בה' ויחשביה לו צדקה ואומר (ישעיה כ״ו ב') פתחו שערים ויבא גוי [צדיק] שומר אמונים (בשכר) [בשער] זה בעלי אמונה נכנסין וכן הוא אומר (תהלים צ"ב ב') טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות [וגו'] כי שמחתני ה' בפעליך מי גרם לנו לשמוח בשמחה הזאת אמנה שהאמינו בעולם הזה שכולה לילות: וכן יהושפט אומר (דה״י ב' כ' כ') האמינו בה' אלהיכם ותיאמנו האמינו בנביאיו והצליחו: וכן את מוצא שאין גליות מתכנסות אלא באמנה שנ' (שה״ש ד' ח') אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי מראש אמנה ואומר(הושע ב' כ"א) ואירשתיך לי באמונה, ואומר (חבקוק ב' ד') וצדיק באמונתו יחיה, ואומר (ירמיה ה' ג') עיניך הלא לאמונה הא גדולה אמנה לפני מי שאמר והיה העולם שבשכר אמונה שהאמינו ישראל שרת עליהן רוח הקדש ואמרו שירה שנ' ויאמינו בה' ובמשה עבדו אז ישיר משה ובני ישראל ולהלן הוא אומר (תהלים ק"ו י"ב) ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו: