Volume I, Genesis, Vayera חלק א, ספר בראשית, וירא
1 א

וירא אליו ה' באלני ממרא והוא ישב פתח האהל כחם היום. כתיב (מלאכי ג',כ') וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה. יראי שמי, היינו מי שיש לו תפיסה בד"ת ובהש"י וזאת יחייב להם היראה האמיתיות, וזה פי' יראי שמי ומבטיח להם הש"י כי יאיר להם שמש צדקה היינו ד"ת מבוררין. ומרפא בכנפיה, היינו בטוחות ועוז בהש"י ובד"ת כמו הכנפים שהם מבטח עוז לבעלי הכנף. והנה אאע"ה קודם שנגלה אליו הש"י לא היה לו שום נייחא מכל עניני עוה"ז והיה ממאס בהם ועיקר היה אצלו תשוקה לידע מי הוא בעל הבירה כמ"ש (משלי ט"ו,כ"ד) אורח חיים למעלה למשכיל, היינו כי זאת היה אצלו עיקר וראש לכל דבר כמו דבר שמונח למעלה, ע"כ נראה אליו הש"י ונתן לו תקופות, לד"ת מבוררים. כי אלוני הוא לשון תקופות וממרא היינו לפי שסירב ומרה בכל עניני עוה"ז. והוא ישב פתח האהל כחום היום, היינו שהיה מתחמם ומתלהב בו אהבת הש"י שנקרא יום, והיה מפורש לפניו. וזה פי' פתח האהל היינו שהיה פתוח לפניו. וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו, היינו שהראה לו הש"י כי כל העולם כלו עומד עליו כי מלאך הוא שליש עולם כדאיתא במסכת חולין [צ"א:, ועיין בראשית רבה פרשה ס"ח,י"ב] והראה לו כי כל העולם עומד בזכותו של אברהם אבינו.

2 ב

וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו. ענין המלאכים שבאו קודם לידת יצחק, כי העולם לא היה כדאי שיולד בה נפש יקר כיצחק, כי הוא כמו ירידת שכינה בעוה"ז כי מדותיו היה מדות גבורה וגם השכינה נקראת גבורה כדאיתא (מגילה ל"א:) כך שמע משה מפי הגבורה, לזה היה מהצורך לבוא אליו ג' מלאכים בכדי שעי"ז יהיה אויר העולם מלא קדושה, כי מלאך הוא שליש עולם כנ"ל, ואח"ז היה יכול יצחק להוולד.

3 ג

ותכחש שרה לאמר לא צחקתי. עומק הענין בזה, כי מה דאיתא בגמ' (ברכות ל"ג:) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים הוא רק לפי גבול תפיסת שכל האדם, אבל באמת הכל בידי שמים ואף יראת שמים ורק בעוה"ז הסתיר הש"י דרכו. ומדות יצחק אבינו היה להכיר שאף יראת שמים הוא ביד הש"י אך העולם לא היה ראוי ליקרת כזה, לכך הוצרכה שרה לאמור ואדוני זקן שנראה שמכחשת שאין הכל בידי שמים, ועי"ז הראה לה הקב"ה מידה במידה כי אף יראת שמים הוא בידו וזאת הוא הולדת יצחק, ובלתי ההסתר הזה שנסתר מאתה לא היה יצחק אבינו יוכל להולד בעוה"ז, כי יקרת מדות יצחק אבינו היה לברר ולהראות כי אף יראת שמים הוא בידי שמים, ואף כל החטאים של ישראל הם בהשגחות השי"ת כי ע"י זה יתגדל ויתקדש שמיה רבא, והבן כי עמוק עמוק הוא.

4 ד

כל השמע יצחק לי. שומע הוא ענין הבנה לפי שאיתא (בגמ') (בראשית רבה פרשה נ"ג,ח') כי הרבה עקרות נפקדו עמה ומסתמא ליצני הדור היו אומרים מי יאמר לנו שהנס בא מכח שרה והלא הרבה עקרות נפקדו, וע"כ אמרה שרה כל השומע היינו מי שיש לו הבנה יבין שהצחוק שעשה הש"י בשבילי הוא.

5 ה

ואברהם שב למקמו. היינו אחר שמסר את עצמו והציל אנשי סדום, ועתה אחרי רוב התפלה שהרבה עבורם להצילם והש"י השיב לו כי הם שונאי ה' מאוד הצר לו רוב יגיעתו על שונאי ה', ועכ"ז ואברהם שב למקומו, היינו מקומו הראשון על תוקף שלו, לאשר ידע באמת שאינו אוהב בלתי לאוהבי ה' ובודאי נמצא בזה עומק יותר מכפי השגתו.

6 ו

ויסע משם אברהם ארצה הנגב. היינו כי אאע"ה מאד בירר כל מיני אהבה שבעולם שלא יהיה בלתי לה' לבדו, וכאשר ראה איך נעשה מעשה כזו בלוט שבא על שתי בנותיו, אז אמר כפי הנראה מהצורך עוד להתחיל לברר האהבה, וזה ויסע משם מהמעשה הלז ארצה הנגב, היינו יבש כאילו היה בלי שום התחלה לפעול כלל.

7 ז

כי עצר עצר ה' וכו' וה' פקד את שרה וכו'. במדרש (תנחומא ויחי ח') אני ה' הובשתי עץ לח הפרחתי עץ יבש. הובשתי עץ לח, זה אבימלך. הפרחתי עץ יבש, זה אברהם. באברהם כתיב (יחזקאל ל"ג,כ"ד) אחד היה אברהם, היינו כי מצדו לא היה אברהם ראוי להוליד כי היה דבוק בהש"י בתכלית הפשיטות ומי שהוא דבוק בהש"י בשלימות אינו נמצא בו דבר בלתי פשיטות ואחדות לחיים האמיתים, ולכן כאשר רצה הקב"ה שיולד יצחק אבינו מאברהם היה קודם מעשה אבימלך, כי אבימלך רצה לגזול מאברהם שתחת ידו, והיה המשפט מדה כנגד מדה, ואצל הפלישתים הוא כח הגבורה שבעולם ולכן שמשון הגבור היה תמיד מתלחם עמהם, ולכן כח הגבורה הלזה ניתן לאברהם, וכאשר ניתן לאברהם היה בלי שום גבול, כי כל כחות האו"ה אצלם הוא בגבול וכאשר יבאו לתוך ישראל אז יהיה בלי שום גבול כי הם דבוקים בהש"י ג"כ בשורשם ולא בשום גבול, ולזאת יתפזרו ישראל לבין האומות כדי שיקבלו כל כחותם שנמצא אצל כל אחד מהשבעים אומות, ואצלם יהיה בלי גבול. וכן כתיב בשלמה המלך ע"ה (בבא מציעא פ"ו:) שלקח נשים מהרבה אומות, כי כל תוקף שנמצא בין כל אומה היא העיקר בנקיבות ובפרט אצל בת מלך, ולכן כאשר יכבשו כל הכחות האלו יצמח מהם טובה אצל ישראל נצר מטעי.

8 ח

והאלקים נסה את אברהם. ענין נסיון של העקידה היה גדול האמונה שהיה לאברהם אבינו בהש"י, כי אף שאמר לו כה יהיה זרעך, ונאמר לו את בריתי אקים את יצחק, ועכשיו כשנאמר לו העלהו לעולה עכ"ז האמין בדברים הראשונים כמו מקודם ולא נפלו אצלו, וזאת האמונה אין בשכל האדם להשיג, והנה באמת לא היה לאברהם דיבר מפורש מהש"י שישחוט את בנו, ע"כ לא נאמר וה' נסה רק והאלקים נסה, היינו שהיה אליו דבר באספקלריא דלא נהרא [זוה"ק בראשית ק"כ:] וע"ז נאמר והאלקים לשון תקופות, וע"ז לא נקרא הנסיון ע"ש יצחק כי יצחק האמין לאברהם כי מה' הוא ואינו נסיון כ"כ, רק לאברהם היה נסיון לפי שלא היה אצלו הדיבר מפורש, ואם היה לו שום נגיעה כאב לבן אז היה מכריחו לרחם עליו, כי באמת מאת ה' היה שלא ישחטו והנסיון היה רק למראה עיני אברהם, וזה שאמר בתפילתו על סדום ואנוכי עפר ואפר, עפר מורה על מעשה שאינו מבוררת וצריכה לתיקון כי מהעפר יוכל לצמוח, ואפר היינו דבר שנאבד וח"ו אם היה שוחטו לא היה לו תיקון, וכן באנשי סדום אם יפעול בתפלתו שיחיו ובאם יהיו עוד ברשעם אז יהיה כאפר שאין לו צמיחה, והש"י הראה לו שתפלתו לא היתה למגן עליהם כדאיתא בכתבי האר"י ז"ל [שער הפסוקים פר' שמות] כי מהם נולד דור המדבר.

9 ט

עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה. ההפרש שבין יראת ה' ליראת אלקים, יראת אלקים הוא מה שימנע אדם את עצמו מלעשות דבר כגון אכילה וכדומה, הוא מחמת שאינו בשלימות ועוד נמצא בהאדם חסרון ויצמם את עצמו כפי הבנתו זאת יקרא יראת האלקים. ויראת ה' היינו אף שהאדם מבין בעצמו שמותר לו לעשות הדבר הזה כי נפשו מזוכך מזה החסרון רק שאסור לו מצד הש"י, כי הש"י צוה פקודים ישרים לכל נפש ולפי שיש אדם שאין עוד מזוכך בזה, על כן לא התיר הש"י את זה הדבר כי הוא אינו שוה בכל והאדם מחויב לסבול איסור עבור חבירו, זאת יקרא יראת ה'.